פורום צינתור, צינתור לב, צינתורים - יש לך שאלה?

דנה שלום.
1. אין כל בעיה לעבור צנתור חוזר לאחר מספר ימים, אלא אם לאביך יש בעיה עם תפקודי הכליות שלו.
2. השימוש בסליל תומך מפריש תרופה (כגון סייפר) הינו בעיקר לעורקים בהם הסיכוי להיצרות חוזרת הינו גדול יותר, כמו בהיצרויות ארוכות ומורכבות יותר, בפיצול עורקים, בעורקים דקים וכו'. אין כל קשר בין שימוש בסליל מפריש תרופה בצנתור זה לבין השימוש בסליל ללא תרופה בצנתור הקודם.
3. חייב להודות שגם את ד"ר ברזניס אינני מכיר, אבל זה אל עושה אותו פחות טוב, אלא רק פחות מוכר.
4. אין לי כל בעיה להתבונן בסרט הצנתור של אבא, איתו או בלעדיו ולחוות את דעתי. (כמובן ללא תשלום). תבקשי העתק של סרט הצנתור (זה ניתן בד"כ תמורת צ'ק ערבון בלבד) ותעבירי לי אותו לעיון.

שלום.
לשאלתך, פרט למקרים בהם החולה מגיע לצנתור בשל כאבים עזים בחזה, אשר מוקלים בצורה דרמטית על ידי פתיחת העורק בעזרת הבלון והסליל התומך, אין שינוי דרמטי בהרגשת החולה מייד לאחר הצנתור. מי שמרגיש את ההבדל הוא יותר הלב עצמו ולא החולה עצמו... היכולת שלך אמורה להשתפר בהדרגה בתקופה הקרובה, אך כל זה מותנה בהתנהגותך שלך מבחינת פעילות גופנית, דיאטה מתאימה מעקב ואיזון לחצי הדם וכו'. לסיכום, אין כל דאגה בעובדה שאתה לא מרגיש כמו לפני 10 שנים מיד לאחר הצנתור. זה טבעי ונורמלי.

למומחה לכלי דם.

הצנתור דרך היד דומה ברמת הסיכון שלו לצנתור דרך עורק המפשעה, אך טכנית בעייתי מעט יותר, ולכן רוב המצנתרים מעדיפים לצנתור דרך המפשעה. ישנן גם עבודות המראות כי צנתור דרך היד כרוך בסיכון גבוה יותר לארוע מוחי (שהוא אגב סיכון נמוך ביותר בשני המקרים).
זנו ההחלמה מצנתור קצר ביותר, ולמעשה מספר ימים לאחר הצנתור החולה יכול חזור לעבודה. אין שום בסיס לטענה שהעלית כי יש צורך בזמן החלמה ממושך לאחר צנתור.

רון שלום.
מיפוי הינה בדיקה לא פולשנית אמנם, אולם דיוק הבדיקה הינו כ- 85% בלבד. זה אומר שקיימים מצבים בהם תהיינה היצרויות למרות מיפוי לב תקין. זה לא בהכרח המקרה שלך, אך כדי להתרשם מכך, יש צורך בבירור קליני מקיף, ואת זה לא ניתן לעשות באינטרנט, אלא בביקור מרפאה מסודר, אותו אני מניח שהרופא המטפל שלך עשה.

נועה שלום.
הסיכון בצנתור באופן כללי הינו נמוך ביותר, אלא אם מדובר בקבוצת סיכון גבוהה (חולים קשישים, חולים עם תפקוד לקוי של הלב, חולים עם הפרעות קצב קשות ובלתי נשלטות וכו'), אולם ברוב האוכלוסיה מדובר בפעולה אבחנתית שהסיכון בה לא נמדד באחוזים, אלא בקושי בעשיריות האחוז.
לגבי טיסה לחו"ל, במידה ומדובר בצנתור אבחוני, אין כל בעיה לטוס לחו"ל חודשיים לאחר מכן. במידה ומדובר בצנתור הכולל גם התערבות טיפולית, בד"כ אין בעיה רפואית, אולם קיימת בעיה מבחינת נכונות חברות הביטוח לבטח את המטופל בחו"ל בתקופה זו, ואז במידה והתאשפזת עם בעיה לבבית בחו"ל, ההוצאות הן על חשבונך....

שגיא שלום.
השיטה המקובלת כיום מתקדמת בהרבה, ואינה כוללת יותר משקולות על המפשעה. במקום שיטה זו, משתמשים היום בחלק ממעבדות הצנתורים בלחצן מתכתי, ובחלק (כמו במעבדת הצנתורים שלנו באיכילוב), בסוגר עורק חדשני יחסית, המהווה מן "דבק ביולוגי". התקן זה אינו בשימוש נרחב בשל עלותו, אולם בחלק ממעבדות הצנתורים בארץ משתמשים בו בצורה שכיחה.

התחום של נכות מאוטם הינה בתחום אחריותם של רופאי תעסוקה, וזהוא תחום נפרד לחלוטין מן הקרדיולוגיה הקלינית. עמיתי לפורום ד"ר רסין מתמצא בתחום זה, ואני מציע לך לפנות אליו בסוף החודש, כאשר ישוב מחופשה.

יואב שלום.
אינני יכול לענות לך על הנעשה בכל מעבדות הצנתורים בארץ או בעולם, אך באלו המוכרות לי, כולל זו בה אני עובד ומנהל, מקובל לספר לחולה על הממצאים בסיום הצנתור האבחוני, ולהמליץ לו על המשך הטיפול. נדיר ביותר שהחולה יתנגד להמשך פתיחת ההיצרות על ידי בלון וסלילים תומכים. הבעיה מורכבת יותר כאשר ההמלצה הינה לבצע ניתוח מעקפים כליליים, אולם אז בכל מקרה מסתיים הצנתור, משום שהניתוח במידה ויבוצע יהיה במועד מאוחר יותר (בד"כ מספר ימים) ועד אז החולה יכול להחליט אחרת או להתייעץ עם רופא נוסף. קיימים מצבים שבהם החולה מתנגד מייד לניתוח מעקפים כליליים ומבקש לפתור את הבעיה בעזרת בלון וסלילים תומכים, ואז קיימת האפשרות שהרופא המצנתר יודיע לו כי זו האופציה פחות טובה מבחינתו, אולם יבצע את הפעולה. יתכן גם שלא ניתן בשום אופן לבצע פתיחה באמצעות בלון וסליל תומך, ואז לחולה תיוותר האופציה של ניתוח מעקפים או טיפול שמרני (תרופתי) בלבד. אבל לשאלתך, אין כמעט מצב בו המצנתר יבצע פתיחה של היצרות באמצעות בלון וסליל תומך ללא הודעה על כך למצונתר במהלך הצנתור (אלא אם מדובר בחולה מחוסר הכרה או חסר כל כושר שיפוט).

שלומית שלום.
צנתור לפני החלפת מסתם נועד אך ורק להדגים את העורקים הכליליים ואת הלחצים בלב, ולא כחלק מן הטיפול. אין שום צורך להפריד תקופה מסויימת בין הצנתור לניתוח, ולמעשה ניתן לבצע את הצנתור ולמחרת לבצע את הניתוח. הסיבה שלא לעשות זאת בצורה זו הינה טכנית בלבד. (יום הניתוחים של המנתח הספציפי שאינו תואם את תאריך הצנתור וכו'). בד"כ א נו נוהגים לזמן חולה לצנתור, ולבצע את הניתוח באותו אישפוז.

הדרך הנוחה והיעילה יותר לצנתור ברוב המקומות בעולם הינה דרך המפשעה, והיא גם מאפשרת מגוון אפשרויות רב יותר במקרה של התערבות על ידי בלון, סטנט או כל מיכשור אחר. דרך היד הצנתור נעשה בד"כ כאשר אין אפשרות לצנתר דרך עורק המפשעה, במקרים של מחלה בכלי הדם ברגליים, אנשים שמנים מאד וכו'.
החסרונות העיקריים של הצנתור דרך היד הינם קושי בביצוע פעולות מורכבות שאותן לא ניתן לצפות לפני הצנתור, שכיחות גבוהה פי שתיים של ארועים מוחיים במהלך הצנתור, חשיפה לכמות קרינה גדולה יותר. לכן עדיין עדיף לצנתר דרך המפשעה, למרות שאולי לחולה תהליך ההחלמה קצר יותר דרך היד. אגב, ברוב המרכזים ניתן היום להשתמש בסוגר עורק חדשני, שמקל מאד על תהליך ההחלמה בעורק המפשעה.

אין כל אפשרות לענות על שאלה כזו, מבלי להכיר את החולה. לצורך כך אתה צריך להיות במעקב הקרדיולוג שלך בקהילה, וקיימים כאלו אין ספור מצויינים במסגרת מערכת הבריאות הציבורית.

רועי שלום.
את האינפורמציה הזו ממש אין לי. מפרת סודיות לא אוכל לתת לכך את ההתפלגות בבית החולים שלי. בארץ בכלל, מידע זה קיים אך ורק בכל מוסד בנפרד, א בוועדת הסטנטים הארצית, אותה לא נראה לי שתוכל לקבל. צ'טערת...

רועי שלום.
כבר עניתי בתשובתי הקודמת שאת האינפורמציה הזו לא תוכל לקבל, לא ממני וקרוב לוודאי לא מאף אחד אחר. זה משתנה בין מרכז רפואי אחד לשני, ומדובר במידע מסחרי שהחברות לא יפרסמו.

רועי שלום.
היחס בארץ בין DES לבין BMS הינה בערך 3:1 לטובת ה-BMS אך זה תלוי במרכזים השונים. במרכז בו אני עובד, (המרכז הרפואי ת"א-איכילוב) שיעור השימוש ב-DES הינו בין 50%-60%.
מספר הסלילים התומכים הממוצע בצנתור התערבותי הינו 1.6 בערך.
התפלגות הסלילים התומכים בין החברות השונות הינה דינמית ביותר בחודשים אלו מכייון שחלק מן הסלילים התומכים הינם חדשים ונמצאים במגמת עלייה. עד לאחרונה שיעור השימוש היה כ-40% סייפר, 40% טקסוס ו-20% מדטרוניקס (אנדבור). COSTAR יצא משימוש לאחר שהראה חוסר יעילות לעומת האקסוס, וכאמור XIENCE ו-PROMUS הינם חדשים יחסית ונמצאים במגמת עליה.

חסימה כרונית של עורק בד"כ אינה גורמת לאוטם, אולם עלולה לגרום לסבל של שריר הלב, משום שמילוי העורק על ידי מעקפים טבעיים אינה שוות ערך לזרימת הדם באותו עורק כאשר הוא פתוח.
בעיקרון אין בעיה בטיסה אלא בתקופה הראשונה שלאחר האוטם. בד"כ מדובר בששת החודשים הראשונים.
בעקרון, בחלק מן המרכזים אתה אמור לקבל את סרט הצנתור (כמו במרכז הרפואי תל אביב בו אני עובד), אולם בחלק מן המרכזים מתן סרט הצנתור כרוך בתשלום או שניתן להשאיל את הסרט תמורת צ'ק ערבון על סך מספר מאות שקלים.