פורום צינתור, צינתור לב, צינתורים - יש לך שאלה?

תלוי במרכז הרפואי.
במרכז הרפואי בו אני עובד רוב הצנתורים ולמעשה כל הצנתורים נעשים דרך המפשעה. צנתורים דרך היד נעשים רק באותם מקרים בהם צנתור מהמפשעה לא אפשרי ( מחלת כלי דם של הרגליים המונעת אפשרות זו) החלטה זו שלנו כמו בהרבה מרכזים אחרים מבוססת על מספר מחקרים שבהם הוכח כי צנתור מהיד ( בדרך כלל יד ימין) כרוך בסיכון גבוה של תסחיפים מוחיים. טכנית הצנתור קשה יותר לביצוע מהיד וסיכויי ההצלחה שלו טיפה יותר נמוכים מאשר צנתור מהמפשעה. היתרון העיקרי של צנתור מהיד נובע מכך שמיד לאחר הצנתור המטופל יכול להלך בכוחות עצמו והוא לא מרותק למיטה למשך מספר שעות.
במרכז הרפואי הדסה למשך צנתור מהיד הוא מקובל הרבה יותר ולדעתי שכיח יותר מצנתורים מהמפשעה ואני בטוח שגם הם משוכנעים שהטכניקה שלהם עדיפה. בשיבא ובמרכז הרפואי רבין צנתורים מהמפשעה שכיחים יותר.

כפי שאתה מתאר לעצמך אני די משוחד בעניין ולכן אסתפק במידע זה.

מיפוי לב היא בדיקה תפקודית המלמדת באופן עקיף מהי אספקת הדם לשריר הלב בלי להתייחס ישירות למצב ההצרויות בעורקים הכלילים. הבדיקה נעשיית במנוחה וגם במאמץ ולכן יש לה גם ערך תפקודי, כלומר מלמדת מהי היכולת התפקודית של הלב ומכאן ניתן ללמוד גם על הפרוגנוזה העתידית לטווח של מספר שנים.

צנתור היא בדיקה של מצב העורקים הכליליים. הבדיקה מלמדת על מצב העורקים הכלילים ודרגת ההצרויות בהן ללא יכולת להעריך האם הצרות מסוימת במידה וקיימת גורמת לקיפוח בזרימת הדם או שהיא אינה מפריעה כלל.

כלומר הבדיקות משלימות אחת את השנייה. מקובל לבצע קודם בדיקת מיפוי לב. אם הבדיקה חיובית-פתולוגית יש להשלימה על ידי צנתור. אם הבדיקה תקינה הצנתור לא יוסף הרבה.

כעת לענינך. סיבולת בבדיקת מאמץ של 13 דקות, כלומר היכולת להתמיד בבדיקה 13 דקות היא הרבה מעל לממוצע ומלמדת על פרוגנוזה מצוינת. מעברך ניתן ללמוד כי לאחר בדיקת מאמץ שהיתה חשודה כחיובית המיפוי היה תקין. לפיכך ולאור העובדה כי אין לך גורמי סיכון ואתה עוסק בפעילות ספורטיבית קבועה נין ללמוד כי מצבך יציב והצפי לעתיד מעולה. מצד שני בדיקת המאמץת היתה חיובית ולכן ממליץ לך להשלים את הברור על ידי במיפוי לב. אם גם הוא יהיהי תקין ואני משוכנע בכך אין צורך בברור נוסף.

צנתור, גם וירטואלי כרוך בחשיפה לקרינה מיננת ובהזרקה של כמות נכבדת של חומר ניגוד רנטגני שהוא לא הכי בריא לכליות.

בשלב זה עד גמר הברור המשך לבצע פעילות גופנית אך מתונה יותר רצוי פעילות ארובית בלבד עד קצב לב של 120 לדקה בלי לעבור עומס זה. לאחר הבדיקה אם תהיה תקינה תוכל לחזור לפעילות מלאה.

כן. השתלת סטנט או תומכון תוך עורקי ( בעברית) נעשית בצנתור ולא בניתוח. בדרך כלל בסיום הצנתור האבחוני בו מודגמים העורקים הכליליים, במידה ואכן קיימת הצרות באחד או יותר מהעורקים המצנתר עובר לשלב הטיפולי.
המטופל לא חש בכל שינוי.
דרך הצנתר מוחדר בדרך כלל באלון להרחבה ראשונית של ההצרות ולאחר מכן מוחדר התומכון.בסיום הפעולה שנעשית כמו צנתור אבחוני רק בהרדמה מקומית פצע הדקירה נחבש ולמחרת המטופל יכול ללכת לביתו.
בחלק מהמרכזים הרפואיים ובעיקר בארצות הברית בצנתורים טיפולייםפ פשוטים ניתן לשחרר את המטופל כבר באותו יום לקראת שעות הערב.

הריון ולידה מהווים מאמץ גופני לא פשוט על הלב. מניחים כי בהריון רגיל, לקראת הטרימסטר השלישי תפוקת הלב עולה בחמישים אחוז. ולמרות זאת כפי שאת יודעת בוודאי נשים בריאות ללא מחלת לב ידועה עוברות את ההריון בשלום אם כי לעיתים תוך סבל מסוים במהלך ההריון מתחושת קוצר נשימה ואפילו פלפיטציות ( תחושת מודעות לקצב הלב). הלידה , גם כזו ללא משככי כאב או זריקת אפידורל אף היא מהווה עומס על הלב אך נדיר ביותר שהמאמץ הנדרש ללידה יגרום לפגיעה בלב. בכל מקרה צנתור אינה הדרך לברר זאת אלא בדיקה הרבה יותר פשוטה ולא פולשנית- בדיקת אקו לב ( אולטרהסאונד של הלב).

מציע שבשלב ראשון תתיעצי עם רופא המשפחה או הקרדיולוג בקופת החולים. סביר מאד שהם ימצאו כי אכן אין כל בעיה בליבך והכאב נובעים ממתיחה של שרירים ושינויים שגופך עובר לאחר הלידה.

והכי חשוב לסיום, הרבה מזל טוב , אושר ונחת. אני בטוח שתגלי ,אם לא גילית כבר שהיה שווה.

דני שלום.
ברוב המרכזים הרפואיים כאשר צורבים דיסק צנתור הוא נצרב עם התוכנה האמורה לפתוח אותו, ולכן אין צורך בתוכנה מיוחדת. היא כבר קיימת built in בתוך הדלסק. במידה ולא, צריך לקנות תוכנת MEDCON שהיא יקרה מאד, ואינה מוצדקת לרכישה למי שמעוניין בה אך ורק כדי לספק את סקרנותו בסרט שאני ממש מסופק אם הוא יוכל להבין את תוכנו....
לכן, דני ידידי, עצתי לך "לרדת מן העניין", ואם אתה ממש מעוניין לראות את הסרט ולקבל עליו הסבר, צור איתי קשר וניצפה ביחד בסרט הצנתור. (03-6973395, מזכירתי רביטל תקבע לך פגישה איתי).

אבל זה תהליך מסובך למי שלא יודע לעבוד עם תוכנת וידאו

נטע שלום.
צנתורים מבוצעים מידי יום בארץ ובעולם לחולים מקבוצות גיל שונות כולל חולים בגילה של סבתך ואף מבוגרים יותר. הכל תלוי בהתוויה לצנתור.
לפי מה שאת מתארת, מדובר בארועים חוזרים של הפרעה בזרימת הדם לשריר הלב, דבר המהווה אכן אור אדום לקראת ארוע חמור יותר.
באופן עקרוני, כל מקרה נבחן לגופו מבחינת הסיכון הכרוך בצנתור כלילי לעומת הרווח שבצידו (מבחינת הקטנת התחלואה והתמותה מארוע לבבי), ואז מחליטים האם ההתוויה לצנתור נכונה. בתהליך קבלת ההחלטות נלקחים פקטורים כגון תפקודי הכליות (העלולות להיפגע במהלך צנתור מחומר הניגוד), מצבו הכללי של החולה, חומרת הארועים הלבבייים שהובילו למחשבה לצנתרו וכו'. אינני יכול לדון במקרה הספציפי של סבתך ללא ידיעת הפרטים, אולם לשאלתך האם מבוצעים צנתורים כאלו התשובה היא חד משמעית כן, אצלינו במעבדת הצנתורים במרכז הרפואי תל-אביב, כמו גם במרכזים רבים אחרים.

קשה לי מאד לענות לך על השאלה היות ואין לי מספיק מידע על אופי הכאב וכו. אענה בכלליות.

טיסות , בעיקר טיסות ארוכות ובעיקר אלה במחלקת תירים כרוכות בסיכון מוגבר לתסחיפים ראתיים עקב עמדון ( סטזיס) של דם בורידי הרגליים, אז עלולים להיווצר קרישי דם ואלה עלולים להסחף לריאות ולגרום נזק קשה. הביטוי הקליני שלהם אינו של כאבי בטן אלא של כאבי חזה וקוצר נשימה. לא נראה לי שזה מה שקורה לך.

בעיה נוספת של חולי לב בעיקר חולי לב עם אי ספיקת לב קשה נובעת מלחץ נמוך של חמצן במטוסים. במקרה כזה התסמינים לא יהיו של כאבי בטן אלא קוצר נשימה , שוב תופעה שלא הזכרת.

תסמינים שקשורים לבטן מחשידים בראש ובראשונה לבעיות במערכת העיכול. האם אתה אולי רגיש למוצרי מזון מסוימים. אולי דווקא אלה מוגשים לך במהלך הטיסות?

ראשית תודה רועי על המידע המפורט. למרות עושר המידע לא ברורים לי שני דברים.
א. רמת שומני הדם של אביך לפני או אחרי האוטם והאם מקבל טיפול בתרופה ממשפחת הסטטינים להורדת קולסטרול.
ב. האם הסלילים התומכים (סטנטים) שהושתלו בעורק הקדמי היורד LAD היו משחררי תרופה כמו הסליל התומך שהושתל בעורק השמאלי העוקף LCX.

כעת התייחסות למידע שכן מסרת.
הפרוגנוזה (צפי לעתיד) של חולים עם מחלת לב נקבעת על ידי שלושה גורמים עיקריים:
א. דרגת הפגיעה בתפקוד חדר שמאל ( הנזק שנגרם ללב עקב האוטם)
ב. דרגת המעורבות של העורקים הכליליים בתהליך הטרשתי ( כמה עורקים חולים ובאיזו דרגת הצרות).
ג. נטייה להפרעות קצב.
מהמידע שמסרת עולה כי הנזק לליבו של אביך עקב האוטם אכן מזערי ( מקטע פליטה של 60% הוא תקין למעשה כלומר תפקו'ד הלב לא נפגע).
מבין שלושת העורקים הכלילים שנים היו עם מחלה . העורק הקדמי היורד LAD והשמאלי העוקף LCX ושניהם הורחבו ככל הנראה על ידי סלילים תומכים משחררי תרופה כלומר מצב העורקים כעת מצוין. לא ציינת ואני מניח שאביך לא סובל מהפרעות קצב.
כך שלסיכום פרק זה-הפרוגנוזה מצוינת .

כעת נשאר להקפיד על רפואה מונעת כדי למנוע את הישנות התהליך הטרשתי . כלומר המנעות מוחלטת מעישון, טיפול בשומני הדם אם אלה גבוהים וביצוע פעילות גופנית סדירה ( אין בעיה של סוכרת או לחץ דם).

יש לזכור כי הרחבה של העורקים הכליליים על ידי סליל תומך כוללת בתוכה סיכון של הצרות חוזרת של הסליל. הסיכון לכך הוא סביב 40% לסלילים רגילים ופחות מעשרה אחוז לסלילים משחררי תרופה ( עיקר הסיכון לחצי שנה עד 9 חד'). הסליל שהושתל בעורק השמאלי העוקף LCX הוא משחרר תרופה ואני די בטוח שגם הסלילים התומכים בעורק הקדמי היורד היו כאלה אולי מיצרן אחר. בכל מקרה השתלת סליל תומך משחרר תרופה לעומת סליל תומך רגיל אינה משפיעה על תוחלת החיים הצפויה אלא רק על הצורך בהתערבות טיפולית ( צנתור חוזר ) בעתיד.

כך שסך הכל אביך בר מזל. עבר אמנם אוטם שריר הלב אך הנזק לליבו מינימלי. העורקים הכליליים טופלו ואם אכן יקפיד על בריאותו צפויה לו לא רק אריכות ימים אלא גם איכות חיים טובה.

ולסיום מילה טובה לרופאיו ( אין לי מושג היכן טופל ועל ידי מי) אבל בהחלט קיבל טיפול מעולה.

קודם כל תודה רבה על תשובתך המפורטת והעינינית.
לפני ההתקף לב היה לאבי שומנים בדם שהחלו בערך של 250 ובפעם האחרונה היה לו 130 (לפני ההתקף לב) הוא טופל בכדורים (לא ממש התמיד).
כרגע אני יודע רק את הערך של הכולסטרול ה"רע" (LDL) שעומד על ערך של 87.
אבי עישן המון (2 קופסאות ביום למשך 40 שנה) מאז ההתקף (חודש וחצי) הוא לא נגע בסיגריה אחת אפילו, הוא התחיל ללכת מדי יום (חצי ק"מ כל פעם ולאט לאט מעלה), דבר שהוא לא היה עושה אף פעם גם שהיה לפני ההתקף לב, הוא החל לשמור על תזונה נכונה של שלושת ארוחות מסודרות ביום ובריאות.
לאחר השחרור שלו מבית החולים לאחר ההתקף לב אבי אושפז פעמיים נוספות עקב חולשה כללית, קוצר נשימה ולחץ דם מעט גבוה שנמדד בבית אך ירד כבר עם הגעת האמבולנס (בשתיי האשפוזים לא היה שינוי בא.ק.ג), באשפוז הראשון לא התגלתה שום בעיה ובאשפוז השני גם לא התגלתה שום בעיה פרט להמוגלובין נמוך (11.4) ולכמות מאוד נמוכה של B12 בדם (>60) הוא שוחרר עם המלצה לקבלת זריקות בשם BANDOKA חמש זריקות לקבלה ברצף (יום אחר יום) ולאחר מכן זריקה אחת לחודש.
הוא סיים מזמן את החמש זריקות ואני חייב לציין כי השיפור במצבו הפיזי השתנה פלאים, לפני הזריקות הוא היה מתעייף אחרי שהיה אוכל והיה מתעייף מאוד אחרי מקלחת וגם אחריי הליכה ממש קצרה של חמישים מטר, מאז הזריקוות המצב נהיה פשוט מעולה!
אתמול הוא שוחרר מבית חולים (לאחר הצנתור השני) וראיתי שעל המכתב שחרור כתוב את תוצאות המעבדה שהעידו על המוגלובין בעל ערך של 14 (לפני כן היה לו 11.4) שכנראה עלה בעקבות הזריקות ובעקבות התזונה הבריאה.
לגביי שאלתך על סוג הסטנט בפתיחת ה- LAD ל"צערי" לא שמו לו סטנט מפריש (שמו BMS) תרופה שאני עד עכשיו לא מבין מדוע (במידה וזה תלוי היה בבחירתנו המשפחה היינו מוכנים לשלם תוספת במידה וזה היה אפשרי, אך זה לא עובד כך והבנתי שהיום זה לפי החלטת המצנתר איזה סטנט שמים).
אני מקווה שלא עשו בזה טעות.
כרגע הוא מטופל בכדורים הבאים:
בבוקר:
פלויקס (שלאחר הצנתור של שלשום נרמה המלצה ע"י המצנתר למשך 12 חודשים, שאם אני לא טועה הבנתי שזאת תרופה ממש טובה וככל שלוקחים אותה יותר זמן אז זה יותר טוב)
אספרין
לוסק
פוסיד (שקיבל מהקרדיולוג בקופ"ח בעקבות תלונותיו של אבי על כך שבזמן המקלחת הוא מרגיש מעט חלש, מצב זה כרגע כבר לא קיים והוא מתלקח בסדר גמור)
טריטיס
אלורל
בלילה:
ליפיטור
לשאלתך, לא קיימת לאבי הפרעת קצב (לפי ידיעתי)
עכשיו עליי לציין כי פרסמתי את הנתונים שפרסמתי בהודעתי הקודמת בפורום נוסף ושם ענה לי רופא כי לא יכול להיות שבאקו לב הייתה תוצאה של EF=60% מאחר וזה לא ייתכן לאחר התקף לב ושחייב להיות נזק לתפקוד הלב.
בית החולים שטיפל באבי היה ט.נ לב בבית חולים זיו בצפת בהנהלת פרופ' מרמור, המצנתר היה ד"ר אלכס גולדברג שפשוט עושה עבודה מעולה (הוא צינתר את אבי דרך היד בשתי הצנתורים מה שהקל מאוד על ההחלמה לאחר הצנתורים).
תודה מראש

ובכן בהחלט השלמת לי את התמונה ואני מקבל בהחלט רושם שאביך טופל מצוין. אענה לך בסדר שנוח לי.
א. השתלת סליל תומך BMS בעורק הקדמי היורד אינה טעות ולא היתה נתונה לשליטתכם. כאמור בתשובתי הקודמת אין כל הבדל בהשרדות או בסיכון כתלות בסוג הסליל התומך. ההבדל היחיד הוא בסיכון להצרות חוזרת וצורך בצנתור טיפולי נוסף.
ב. ערך של מקטע פליטה של 60% לאחר אוטם בהחלט אפשרי ויש לי עוד דוגמאות רבות על כך. ככל שההתערבות לאחר תחילת הכאב של אוטם מהירה יותר כך הנזק ללב מינימילי וכך קרה אצל אביך.
ג. שומני הדם של אביך כעת הם בהחלט בתחום הרצוי. ערך של LDL מתחת ל-100 הוא בהחלט רצוי וטוב למרות שכיום יש מחקרים הממליצים להורידו מתחת ל- 70 ואפילו מתחת ל-50. הייתי מציע לכך להשאר במצב הנוכחי עד שיתקבלו המלצות חדשות מבוססות יותר.
לאביך בעיה נלווית של חסר ויטמין 12B . ויטמין זה חיוני ליצירת כדוריות דם ותפקוד מערכת העצבים. לכן גן סבל מאנמיה. חשוב שימשיך לקבל זריקות ''בדודקה'' לפחות אחת לחודש.
מקווה שעניתי על כל השאלות. אם לא אנא חזור בתגובה נוספת.

תודה רבה!!

בהחלט קיבלתי תמונה הרבה יותר רחבה למצבו של אבי.
בקשר לתשותך על ההתערהות המהירה אז לא ציינתי כי כשהיה האוטם בלב, בבית החולים לא זיהו זאת (הא.ק.ג ובדיקות הדם היו תקינות) מאחר וההתף היה בשלבים איטיים ולא במכה (עפ"י דבריי הרופאים) בשורה התחתונה הרופאים הגדירו את ההתקף כהתקף חריף שהתפתח לאט לאט, את ההתקף גילו רק לאחר 24 שעות מה שלא גרם לצנתור להיות באותו הרגע והצינתור נעשה כשלושה ימים לאחר ההתקף (מאחר ולא גילו בזמן את ההתקף אז לא היה הייתה סיבה כול שהיא לבצע צנתור דחוף ומיידי ומאחר וזה נפל על חג שני של פסח וגם סוף שבוע.).
ד"ר אני רוצה להודות לך על הסבלונות ועל התשובות המאוד עיניניות ומרגיעות, כעט רק אבקש לקבל המלצה מה צריך לעשות ע"מ לשפר את הנזק ואף למנוע בעיות כול שהם בעתיד (התקף נוסף וכו').
והייתי שמח אם הייתה נותן חוו"ד על התרופות שהוא מקבל ואם קיים צרוך במשהו נוסף או שהם מספיקות?.

תודה!!

כפי שכתבתי לך כבר קודם מתקבל רושם שאביך מטופל על ידי רופאים טובים וקשובים. אני לא חושב וגם לא מציע לך לנסות לברר תחליפים או אמצעים אחרים בשלב זה כל עוד מצבו טוב ונראה שהוא מטופל שנון. זה סתם יגרום בלבול..

כפי שציינתי בעצמך אביך הפסיק לעשן והחל לעשות פעילות גופנית . זה בשילוב הטיפול אותו מקבל כולל תרופה לאיזון שומני דם סביר מאד להניח שימנעו השנות של המחלה.

מצד שני הוא זקוק להמשך מעקב רפואי וקרדיולוגי בעיקר בגלל הכנסת הסליל התומך הרגיל BMS לעורק הקדמי היורד. ממליץ לבצע בדיקת מאמץ או מיפוי לב לאחר כתשעה חודשים עד שנה לשלול הצרות חוזרת בסלילים תומכים אלה. כמובן שאם מופעים תסמינים ( כאבי חזה או קוצר נשימה ) יש לפנות לרופא-קרדיולוג עוד קודם.

נכון בחלקו.

חומר הניגוד המוזרק לגוף בעת הצנתור ( ובכל בדיקה אחרת בה מוזרק חומר ניגוד כמו בדיקת CT ואפילו צנתור וירטואלי) הוא רעיל לכליות. הסיכון עולה ככל שהתפקוד הכליתי ירוד יותר ובמחלות נוספות כמו חולי סוכרת, מיאלומה נפוצה ( מחלת דם) וכו.

בכדי להקטין למינימום את הנזק הכליתי מקובל להכין חולים עם מחלות אלה וחולי מחלות כליה ( קריאטינין בדם מעל הנורמה) לפני הצנתור על ידי נוזלים ומתן אצטיל ציסטאין. בנוסף לכך במהלך הצנתור משתמשים בחומר ניגוד שהוא יחסית פחות רעיל לכליות ( והרבה יותר יקר) ובמינון הנמוך ביותר האפשרי ( ולא בגלל המחיר אלא היות וקיים יחס ישר בין הכמות המוזרקת לסיכון לכליות)

שימוש בשיטות אלה מקטין למינימום את הסיכון לפגיעה בכליות אך לא מוריד אותה לאפס. לאחר הצנתור יש להמשיך ולעקוב אחר תפקודי הכליות ותפוקת שתן למשך יומיים נוספים.

בחולים מושתלי כליה גם עם תפקוד תקין של השתל מקובל לנקוט אמצעי זהירות כמו בחולים עם תפקוד כליתי ירוד.

לפני כל צנתור אלקטיבי נבדקת רמת הקריאטינין בכדי להקטין את הסיכון לכליות למינימום. מניסיון שלי ( לא רק על סמך הספרות הרפואית) שימוש באמצעי זהירות אלה מונע כמעט לחלוטין את הפגיעה הכליתית

אסנת שלום.
לצערי הרב המידע אותו ציינת בשאלה אינו מספק כדי לענות לך בצורה ממוקדת.

בעקרון , למעט מקרים לא שכיחים (ורק כאשר יש עדות ברורה למחלת לב כלילית כמו לאחר אוטם או תעוקת חזה לא יציבה עם ממצאים ברורים בא.ק.ג. ובבדיקות דם) צנתור אינו הבדיקה הראשונה אותה עובר הנבדק לברור מחלות לב ואני משוכנע וכמעט בטוח שגם אביך עבר ברור ראשוני לפני שהתקבלה ההחלטה לבצע צנתור.

במידה והחשד הוא למחלת לב כלילית (טרשת בעורקי הלב=תעוקת חזה, אוטם שריר הלב וכו) הברור הראשוני כולל בדיקות לא פולשניות כמו בדיקת מאמץ, מיפוי לב, אקו לב או אפילו אקו לב במאמץ. אם אחת הבדיקות מעלה חשד מבוסס למחלת לב כלילית מבוצע הצנתור מתוך תקווה שהפעולה ( הצנתור) לא יהיה רק אבחוני אלא גם טיפולי , כלומר תבוצע הרחבה של עורקי הלב המוצרים שתביא לפתרון הבעיה.

במידה והמחשבה היא לקיום מחלת לב מסתמית ( פגיעה בשסתומי הלב) כמעט תמיד תקדים את הצנתור בדיקת אקו לב שתבסס את החשד לקיום בעיה רצינית בשסתום המחייבת פתרון. במקרה זה הצנתור כמעט תמיד יהיה רק אבחוני ( נכון להיום רוב בעיות המסתמים מטופלות בניתוח) ולצורך אישור האבחנה וההחלטה הטיפולית שנקבעה באקו לב, כלומר לאשר שאכן החולה סובל ממחלה מספיק חמורה המצדיקה ניתוח.

באם המקרה של אביך שונה משני המצבים העיקריים שתיארתי אנא חדדי יותר את שאלתך.

לפי התיאור של אביך בקבלתו, בנוסף לעובדה שערכי הטרופונין עלו (זהו סמן לקיום נזק לבבי), עולה כי סביר להניח שאביך צריך לעבור צנתור לב כלילי במהלך אישפוזו. אני מסתייג מן ההמלצה הגורפת לכך, משום שכל חולה יש לדון לגופו, ואין לי את האינפורמציה לגבי מצבו של אביך, מחלות רקע, והסיכונים הספציפיים לגביו בצנתור כלילי. באופן כללי, חולה המתקבל בשל חשד לארוע לבבי, בנוסף לעליית ערכי טרופונין או האנזים CPK ההמלצה לגביו הינה לעבור צנתור במהלך האישפוז, אלא אם כן קיימת התווית נגד לכך. (אי ספיקת כליות קשה, הפרעות קצב בלתי נשלטות, מצב כללי ירוד ביותר וכו'). בכל מצב אחר ההמלצה הינה לבצע צנתור כלילי כדי לקבל את האינפורמציה האנטומית לגבי העורקים הכליליים ולשקול את הצורך בהתערבות מיכנית בהיצרויות במידה וקיימות (פתיחה על ידי בלון וסליל תומך-סטנט, או ניתוח מעקפים כליליים).

ברוב המקרים מידת הדיוק של צנתור וירטואלי גבוהה מאד ועקרונית זהה לזו של צנתור רגיל. קיימת קבוצה קטנה של חולים בהן הסתידויות בכלי הדם העורקיים של הלב ( משקעי סידן בדופן העורק הממסכים את חלל העורק) מונעות אפשרות לאבחן הצרויות וטרשת בעורקים הכלילים ובמקרה כזה הבדיקה אינה אבחנתית או מדויקת.
מסיבה זו לפני ביצוע הבדיקה המלאה והזרקת חומר הניגוד הרופא והטכנאי מבצעים מדידת ''עומס הסידן'' . במידה ועומס הסידן עומד בסטנדרט הבדיקה מושלמת כלומר מבוצעת הזרקה של חומר הניגוד וביצוע ההדמיה האנגיוגרפית ( הערכת מצב העורקים). במילים אחרות אם הבדיקה בוצעה במלואה היא רגישה ומדויקת כמו בדיקת צנתור וירטואלי.

בעניין זה הערה. הן צנתור וירטואלי והן צנתור סטנדרטי מודדים את דרגת ההצרות ( אם זו קיימת בכלל) אך אינם מסוגלים להעריך האם ההצרות גורמת לקיפוח בזרימת הדם. כלומר אם ההצרות גורמת לכך שקיים קיפוח בזרימת הדם לשריר הלב ותעוקת חזה. מקובל שהצרויות של מעל 50% מקוטר העורק הן הצרויות משמעותיות. כלומר גורמות להפרעה באספקת הדם ויש לטפל בהן.

בנוסף לתגובתו של ד"ר רסין, הייתי רוצה להדגיש, גל, כי הצנתור הוירטואלי (או בשמו המקצועי יותר CT אנגיו), נועד יותר מכל לשלול קיום מחלת לב כלילית, וכאן חוזקו ותרומתו העיקרית. כלאמר, אצל אנשים בריאים, בדיקת CT אנגיו תקינה, שוללת כמעט בוודאות מלאה קיום מחלת לב כלילית. מאידך, הבדיקה מוגבלת בעיקר כפי שכתב ד"ר רסין אצל אנשים עם הסתיידויות מרובות (וכאן מדובר בעיקר באנשים מבוגרים אם כי לא רק), אך גם באנשים שמנים (בשל קיום רקמת שומן מרובה אותה צריכה לעבור קרן ה-CT עד ללב...), וכן בחולים אשר עברו כבר השתלת סלילים תומכים (סטנטים) בעבר, משום שהבדיקה עדיין אינה אמינה דייה לאבחון היצרויות חוזרות בתוך הסלילים התומכים.
יש לציין כי בין יתר חסרונות הבדיקה קיים השימוש בחומר ניגוד בכמות זהה או אף גדולה מזו שבה נעשה שימוש בצנתור לב רגיל. פרט לכך, באוכלוסיה שהזכרתי, הבדיקה אכן יעילה וטובה לאבחון מחלת לב כלילית.

צנתור וירטואלי הוא השם העממי שניתן לבדיקה הקרויה בשפה הרפואית CTA של הלב. כלומר אנגיוגרפיה בשיטת CT . בבדיקה מוזרק לוריד ( בדר''כ באמה) חומר ניגוד ומיד לאחר מכן מבוצעת בדיקת CT של החזה. מכשיר ה- CT מבצע ''פענוח'' ממוחשב של הממצאים הרנטגנים ומאפשר לראות בצורת הפרדה טובה את עורקי הלב. מבנה חללי הלב ואפילו את מבנה שאר האברים בחזה ( ריאות כלי דם גדולים וכו).

יתרון השיטה בכך שהיא אינה פולשנית ונותנת מידע שהוא ברמה של צנתור לב רגיל כלומר ניתן לראות אם קיימות הצרויות או חסימות בכלי הדם העורקים . חסרונה נובע מכך שבמידה ואכן קיימות הצרויות בעורקים הכליליים לא ניתן לטפל בהם וחייבים לעבור לצנתור רגיל פולשני. היות וכך היא עדיפה בעיקר בכל אותם ''חולים'' בהם יש סבירות גבוה לממצא תקין. כלומר חולים ללא מחלת לב ידועה, ללא גורמי סיכון משמעותיים ושהסבירות שהם אכן בריאים גבוה אך דורשת הוכחה. בחולים עם מחלת לב כלילית מוכחת ( חולים עם אוטם שריר הלב בעבר, לאחר צנתור טיפולי או ניתוח מעקפים) עדיף לעבור ישר לצנתור סטנדרטי, פולשני שמאפשר להגיש טיפול מיד במהלך הצנתור על ידי באלון וסליל תומך ( סטנט).

שתי הבדיקות צנתור וירטואלי וגם הצנתור הסטנדרטי מחייבים הזרקת חומר ניגוד וכרוכים בחשיפה לקרינת רנטגן.

במידע ואתה זקוק למידע נוסף אנא תן לי יותר פרטים על אביך ( מחלות רקע , בדיקות שכבר עשה וכו) כדי שאוכל לענות לך בצורה יותר פרטנית. אם אינך רוצה לפרט בפורום תוכל לפקסס לי לטל 0577944156 אני אענה לך בפורום תוך שמירת פרטיותו של אביך ושלך

האם לאחר הצינטור הוא יחוש באי נוחות או כאבים? ובכלל איך מתמודדים בכזה דבר עם תינוק?

מכיוון שאת משתמשת בראשי תיבות אני מניח שאת מתכוונת לצנתור טיפולי במום לב מולד הקרוי PDA או בשם המלא PATENT DUCTUS ARTERIOSUS. הדוקטוס ארטריוזוס הוא כלי דם המחבר את עורק הריאה לאבי העורקים. לכלי דם זה תפקיד חשוב בחיים העובריים בעת שהריאות לא מתפקדות ( העובר לא נושם ברחם) ומיד עם הלידה והנשימה הראשונה הוא אמור להסגר. אצל חלק קטן מהתינוקות הוא לא נסגר וכך נוצר דלף בין אבי העורקים לעורק הריאה, דלף הגורם לעומס על החדר הימני ועלול להתפתח לאי ספיקת לב.
בצנתור, ברוב המקרים בהרדמה כללית ( הטיפול ניתן בדר''כ לילדים רכים וכדי שלא יזוזו באמצע הצנתור הוא מבוצע בהרדמה כללית) דוקרים את עורק המפשעה וממנו מגיעים לאבי העורקים. מוצאים את פתח הדוקטוס וחוסמים אותו על ידי סליל מתכתי. הפעולה אורכת כשעה (לא כולל השריית ההרדמה) נעשיית כאמור בדרך כלל בהרדמה כללית ואינה כואבת .
בעבר הלא רחוק הטיפול בבעיה זו היה ניתוחי וכלל פתיחת חזה ולכן אם מצב הילד לא היה חמור ( תלוי בחומרת הדלף ) היה נעשה ניסיון לדחות את הניתוח לגיל בית ספר. כיום כשהפעולה נעשיית בצנתור ולא מחייבת אשפוז של יותר מלילה או פתיחת החזה ניתן לבצעה בבטחה בכל גיל ומשקל רצוי מעל גיל שנה אך במקרים קשים ניתן לבצע מיד לאחר הלידה. בדרך כלל ממתינים מעט בתקווה שהפתח יסגר לבד.לאחר הצנתור ההתאוששות מידית ולא מחייבת אשפוז של יותר מלילה.

האם יש סיכוי עדיין שזה ייסגר לבד? הוא בן שנתיים וחודשיים.
מה הכוונה להשהיית הרדמה?
ושאלה נוספת. האם פירכוסים (לא מחום) יכולים להיות קשורים לבעיה בלב?

הסיכוי שהדוקטוס יסגר קיים תיאורטית אבל הוא נמוך מאד. ההחלטה לסגור אותו או להמתין אולי יסגר לבד תלויה בדרגת הדלף, כלומר כמה דם עובר מאבי העורקים לעורק הריאה והאם קיימים סמני עומס על חדר ימין. אם אכן יש סמנים כאלה יש לסגור את הדוקטוס ולא להמתין יותר.אם אין סמנים כאלה ניתן להמתין עוד אבל לא רצוי להמתין מעבר לגיל בית ספר

השהיית הרדמה- טעות כתיב צריך להיות השריית ההרדמה. כלומר מרגע שהילד נכנס לחדר הצנתורים עד שהמרדים מבצע את ההרדמה וניתן להתחיל בצנתור.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=173 id=link]קרדיולוגיה ילדים[/a].

המידע שאותו ציינת בשאלתך לא מספיק מפורט ואם זאת אנסה לענות לך בצורה המדויקת ביותר האפשרית.
אדם שעבר אוטם שריר הלב נמצא בסיכון גבוה יותר לאוטם נוסף מאשר האוכלוסיה הכללית. אולם במידה ולפני האוטם הראשון סבל מגורמי סיכון שלא היו מטופלים כמו עישון, יתר לחץ דם, שומני דם גבוהים וכו ( גורמי סיכון שניתן לתקנם להבדיל מגורמי סיכון שלא ניתנים לטיפול כמו רקע משפחתי , גיל ומגדר) ) ולאחר האוטם שינה את הרגלי חייו דאג לאזן את אותם גורמי סיכון כלומר חדל מעישון, טיפל תרופתית ביתר לחץ דם ושומני הדם ואף החל לעסוק בפעילות גופנית בהחלט יתכן והסיכון לאוטם נוסף יהיה מזערי ואף קטן בהרבה מאשר באוכלוסיה הכללית. אם בנוסף לכך גם הוא מרגיש בטוב ובדיקות המאמץ שביצע תקינות ניתן אף לנסות להעריך את הפרוגנוזה ( הצפי לעתיד) לטווח של כמעט עשר שנים.

כדי להעריך את הפרוגנוזה לטווח ארוך יש לעיין בממצאי בדיקות הדם ובדיקת המאמץ.. במידה ומסמכים אלה ברשותך אתה מוזמן לשלוח לי אותם לפקס 0577944156 ואענה לך בפורום מהו הסיכון שלך לטווח ארוך.

עיינתי בתיעוד הרפואי ששלחת לי.

אני חושב שאתה בהחלט בדרך הנכונה. ממצאי בדיקות הדם מלמדים על איזון מעולה של רמת הקולסטרול ( הטוב והרע). בבדיקת אקו לב רואים שהנזק שנגרם ללב באוטם הראשון ( היחיד בע''ה) קל יחסית. ובבדיקת המאמץ אתה מסוגל למאמץ גבוה בהרבה מאשר האוכלוסיה הרגילה והבריאה.

אני בהחלט יכול להגיד שאתה בדרך הנכונה. אם תמשיך כך הסיכון שלך לאוטם נוסף נמוך משמעותית מאשר באוכלוסיה הכללית הבריאה.

לד"ר טובי שלום.
תודה על העזרה וחוות הדעת הרפואית .
על תגובתך המהירה והיחס החם מגיע לך תודות ממני ומכל הגולשים.
תודה וכל הכבוד .
יעקוב.