פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

שלום דלית,
מבינה לליבך,
בהחלט מדאיג המניע לכך שהבן שלך בוחר במשחקים אלימים, אך יותר מדאיגה האפשרות שיש לו בגיל6 את החופש להיכנס לאתרים האלה, כי ההשפעה שלהם לאורך זמן על התנהלותו תהיה הרסנית.
האם אני מרגישה חוסר אונים מצידך למנוע ממנו את הכניסה?
צריך בטוח להיות קוד שדרכו תוכלי לחסום את הכניסה שלו לאינטרנט, תתייעצי עם מומחים למחשיבים.
אבל מעבר לזאת, את יכולה וחייבת בעצם, בכל פעם שהו נכנס לעצור אותו ולכוון אותו למשחקים אחרים מאתגרים ופחות אלימים. יש לך את הכוח בגיל 6 לעשות את זה, את חייבת כי הוא נשמע לי ילד עצמאי מדי ,ובהמשך עם והגדילה שלו לא תוכלי להפעיל עליו סמכות הורית. מה יהיה בעתיד אם עכשיו יש לו דרגות חופש לעשות כרצונו במחשב?
תחשבי על זה ותפעילי את כוח הסמכות והגבולות שלך בלי חששות.
נבוסף, צריך לחשוב האם משהו בחייו גורם לו לכעסים ולתוקפנות שהוא צריך לבטא אותם דרך המשחקים האלימים ולעזור לו בכך. תתייעצי עם איש מקצוע בגן שלו ,אולי עם פסיכולוג הגן.
בהצלחה, ושוב תפעילי את סמכות שלך, זה יהיה רק לטובתו,
שלי

שלום טלי, אכן קיים דמיון מודדרך בטיפול לילדים אך הוא מותאם לשפה ולגיל הבשלות שלהם.זה ממוקד לבעיות כמו חרדות ספציפיות, פחדים, אפילו הרטבת לילה. הטיפול נראה אחרת מדמיון מודרך במבוגרים, פחות משמתמשים בעצימת עניים בדמיון למטרת להתרגעות והרפיה. מצב שעלול להפחיד ילדים רכים. הדמיון המדרך נראה כמו בנית סיפור דמיוני משותף, יצירת סיפור סיפור נראטיבי אחר דרך אומנות למצבים בעייתיים.מנצלים את הדמיון המפותח של הילדים בגיל הרך לכך.
שלי

היי כרמית,
המילים שלך בעצמן משדרות כאב,.נראה שאת סובלת,לא צריכה להיחשב "חולה "כד להגיע לטיפול. רבים וטובים הולכים לטיפולים היום , בגילך ומבוגרים כאחד. לא היית מאמינה עליהם. כמעט לכל אחד יש משהו בחיים ש"מתפקשש" לתקופה מסוימת.
מה לעשות...המין האנושי סידר לעצמו חיים קשים ומאתגרים......
יכול להיות שבבית נותנים לך מסר שאת לא בסדר כי הולכת לפסיכולוגית. תנסי לראות בטיפול הזדמנות לקשר חדש, לתובנות חדשות ולסדר בראש.זה בסה"כ אמצעי שתחיי בעתיד טוב יותר.מה גם שהמטפלת מצאה חן בעינייך רק שאת לא מכירה אותה עדיין והיא אדם זר עבורך. סבלנות , המאון לא נבנה בפגישה אחת בודדת.
לאט לאט תרגישי בהבדל..
בהצלחה עם הטיפול ,
שלי

שלום כפיר,
לא קל המצב המשפחתי שלכם, לא קל לאמא בוודאי, ולא קל לך לראות אותה סובלת.
המחלה ממנה היא סובלת היא די רצינית וללא טיפול תרופתי רציף ותמיכה פסיכולוגית פרטנית/קבוצית, המצב הנפשי עלול להידרדר עוד. חשוב שהיא תקבל מעקב פסיכיאטרי - תרופתי ותמיכה. ידוע לי שיש עמותות כמו "אנוש" ואחרות המספקות מעודנים חברתיים ומעט תעסוקה לאנשים כמו אמך וגם מספקות חונכים הבאים הביתהו, יוצרים אתם קשר ידידותי לתמיכה מורלית. תוכל להתעניין ברווחה או בביטוח לאומי על חונכים אלה. אם תהיה לי כתובת ,אמסור לך אותה .
שוב, צריך להקפיד על טיפול, לא השאיר אותה כך. אני גם מקווה שתהיה גם התאוששות ספונטאנית מסוימת כי רק עכשיו יצאה מבית החולים ועוד יש לפניה תהליך החלמה.
תראה לה הרבה אהבה,
יישר כוח,
שלי

שלום לך,
לא רשמת את שמך...כך שאני לא יכולה לפנות אליך בצורה אישית.דוקא למישהועם דרפסונליזציה הייתי רוצה לפנות בשמו האמיתי.....
ברור לי שאתה סובל מאד, מרגיש בודד ולא שייך. מעניין אותי לדעת האם המושג דפרוסנליסציה זו אבחנה של אנשי מקצוע על מצבך או אתה מדווח לפי תחושתך ?
בכל מקרה, ייתכן שהיא נובעת מחרדה גבוהה או מבעיה נפשית יותר גדולה מאשר חרדה.
נסה לחשוב שכל החיים לפניך ומצבך לא חייב להיות קבוע, בטוח דברים ישתנו, "הכל זורם" בחיים ומשתנה ובעזרת טיפול נפשי ותרופתי אולי ווכמובן שינוי התנאים הסביבתיים והחברתיים תוכל פעם להתשחרר מהתחושה הזו או להפחית את הבעיות שלך. אתה צריך עזרה מקצועית ודחופה מאד. אל תוותר עליה למרות שאולי אתה לא מאמין גדול באנשים. ...מספיק למצוא אדם אחד ליצור אתו קשר קרוב ולהאמין לו (גם אם הוא מטפל) כדי האימון בבני האדם ובעצמך יתחיל להתבסס ולהתרחב.

תילחם כדי לצאת מהמצב ותבקש טיפול אם אין לך
מחזיקה לך אצבעות..
שלי

זה נורא מתסכל שאני קורא תגובה שמופנית אלי ואני חושב על אלף דברים , זה כאילו אני לא פה השם שלי מנחם , מי שנתן לי את החוות דעת זה פסיכיאטר מומחה , יום שישי הייתי אצלו , והוא נתן לי כדורים נוגדי דיכאון ואני לא מבין למה , מה הקשר ? אני לא בדיכאון ומזמן אין לי דאגות אבל המשפחה אומרים לי להקשיב לרופא עכשו כל השבת הייתי במיטה וכעסתי , אבל כעס עם דפרסונליזציה , מי שלא עבר את זה לא יכול להבין מה זה , אני בטוח שעשיתי לא מעט נזקים לגוף שלי עם הכעס הזה , הקטע הוא שבן אדם נורמלי שכועס , הוא כועס לכמה דקות ונרגע אם הוא מעוניין להירגע , הוא צועק או שובר משהוא ,שותה כוס מים , שומע מוזיקה , רואה סרט וזהו למה ? כי הוא חי , אבל אצלי לא ,זה לא ניתן להסביר ,24 שעות אני כועס לבד לא אוכל ושותה קצת מים וזה לא מרגיע אותי אני גם עכשו כועס , זה תחושה של 0 יעני אני כלום , אני לא מחליט מה לחשוב ומה לא לחשוב , מה לעשות מה לא , וגם 24 שעות ביממה אני לא רגוע , אני מתוסכל ועייף מרגיש לא טוב לבד,ממה? מאי עשיה , למה אני כותב את כל זה ? אני לא יודע , זה חלק מהמחלה שלי , יש לי מטפל דוקא (פסיכולוג) אבל מה הוא יכול לעשות כבר הוא מדבר ואני מדבר אבל אני יוצא משם עם המחלה שלי , אין לי ענינים נפשיים לדבר עליהם , אני מתייחס לזה כמחלה ביולוגית , המטפל יגיד לי תרגע וזה לא מרגיע אותי , אני חי בכלא , ובטח הייתי מעדיף לשבת בכלא אמיתי עם בוץ ועקרבים מאשר בכלא של עצמי , אני חי באוויר לא חותר לשום מקום , כזה כעס לא חוויתי מעולם אני מרגיש שנפלתי לאיזה חור ואין לי מושג איך לצאת ממנו ואני מחכה שחיה תטרוף אותי כבר על מנת להפסיק את הסבל , הסבל "קורה" כל שניה מחדש , מעניין שאני לא מתאבד כנראה שיש לי איזה רצון לחיות ואני לא מבין למה , איפה האני שלי לאן ברחת לי כמה שאני מתגעגע לאני שלי יש הרבה אהבה וחכמה ושמחה והמון חוש הומור ועוד דברים ששכחתי , שכחתי איך הוא נראה , איפה הוא נמצא? אני לא יודע אני מקווה שאמצא אותו מהר סליחה על האריכות

היי דני,
נדמה לי שתחושתותיך נכונות. החברה שלך לא מחמיאה ולא מבטאת רגשות חמים עליך. בטח זה חסר לך. אני מייעצת לך לא לשכוח את עצמך באף קשר זוגי שתבנה בעתיד. צריכה להיות הדדיות אחרת מה הקשר שווה, אם אתה רק נותן ומבטא רגש חם והצד השני לא מחזיר...
קשה לדעת מה קורה עם החברה שלך. ייתכן והיא ביישנית ולא מבטאת רגש, ייתכן והיא חונכה כך שלא צריכה ליזום בקשר אלא להיות פאסיבית במחמאות ובביטוי רגשות.
אך האם יש דרך אחרת בה היא מגלה את רגשותיה? האם היא מתקשרת הרבה, מתעניינת במה עובר עליך ביום יום, האם היא שמה לב כשאתה עצוב, כשיש לך מצ רוח רע וכו'? האם היא קונה מתנות,עושה טובות שאתה מבקש מנה ?
יש מגוון התנהגויות שדרכן אתה יכול להבין את רגשותיה ואפילו לשאול אותה מה היא מרגישה כלפיך.
יכול להיות שאתהצודק והיא באמת קרה ולא מתאימה לך. תדבר אתה על כך, תתייעץ עם חבר טוב גם. בכל מקרה אתה לא צריך להסכים עם מצב בו אתה לא מרגיש נוח ולא מרגיש שמקבל פירגון וחיזוק הביטחון שלךבקשר. הקשר נוצר בשביל זה, כדי שנקבל תמיכה ואהבה והרגשה שאנחנו מיוחדים, אם לא כך, אז למה הקשר שווה?
בהצלחה,
שלי

אור. ההודעה שלך מאוד נוגעת ללב . אני מהאזור שלך ואני יודעת בוודאות שיש אצלכם בבית הספר פסיכולוגית (או פסיכולוג ) שמגיעים פעם בשבוע . גש מחר ליועצת אתה יכול לספר לה מה קורה והיא חטפל בזה . או לבקש דחוך להפגש השבוע עם הפסיכולוג שמגיע . אל תשאר לבד הם יעזרו לך למצוא מוצא מהמצב .
חמדה

שלום, לך,
אין אדם מכוער חמדתי,
יש אדם שמרגיש מכוער, ויש אדם שמרגיש יפה, ומי שמרגיש יפה, הוא בדרך כלל אדם אהוב.
מה שאת אומרת לי בעצם שאת לא חשה אהובה. זו ל אמשימה כזו פשוטה לאהובת את עצמנו....
בקשר ליופי אפשר לעשות כמה דברים, לטפח להתאפר, ללבוש בגדים מתאימים.
אך אני מסיכמה איתך: לקבל אהבה מאחרים זה יותר קשה.
כל כך הרבה דברים אני לא יודעת עליך, אך דבר אחד איני כן יודעת : את רוצה חיים אחרים ותשיגי אותם אם תתעקשי, תפתחי לסביבה יותר.
תוכלי לבקש עזרה מקצועית, מיועצת, מעו"ס, פסיכולוגית, תאמרי להורייך שאת רוצה ללכת לשיחות. תתחיל מהמחנכת אם היא נחמדה, והיא תקשרא ותך ליועצת בית הספר. אל תשארי במצב הזה. לקבל עזרה זו גם תכונה מאד חיובית ולא מובנת מאליה. אולי דרך הקשר עם מטפל תרגיש יותר ראויה ואהובה ותתקרבי להורייך לחברים/ות.
תפעלי ומהר,
מחזיקה לך אצבעות,
תכתב לי שוב אם את רוצה,
אני פה
שלי

אני שומעת שאת מרגישה מוצפת מהרבה נושאים , החבר . האם הקשר איתו יציב ? במה לעבוד ? ועוד ... החבר הוא רק חלק המחיים שלך . נסי לשמור קשר עם חברות נוספות ולא להפוך את החבר ל" כל עולמך " . לא ברור בת כמה את ? ובמה את עובדת ? . נשמע שאת בשלב של חיפוש עצמי בו את בודקת מה מתאים לך, זהו שלב קשה אבל מאוד חשוב כדי להבין את עצמך . אני ממליצה לך לפנות למספר שיחות ליעוץ כדי לאפשר לך להתלבט ולחשוב עם איש מקצוע.
אני שומעת שיש לך אבא תומך שאת חאוד חשובה לו . זהו בהחלט מקור עזרה נסי לשתף אותו .
בהצלחה חמדה

קודם כל אני רוצה להודות לך מכל הלב... זה מרגיע אותי שמישהו מתייחס בכזאת אכפתיות לבעיות שלי.. נכון,אבאשלי מאוד תומך..אבל יש לו בעיות משלו..זה רק עניין של זמן עד שהוא לא יוכל לשאת עליו גם את שלי..הוא גם לא מבין מה קורה לי..בדיוק כמוני..שאני לא יכולה להסביר לך למה זה קורה.. לאחר סופ"ש האחרון נוכחתי לדעת שהקשר עם החבר יציב..הוא עשה לי איזושהי הפתעה והראה לי שהוא אוהב אותי.. אני עובדת באיזושהי מסעדה..אני עובדת דלפק שם.. בקשר לחברות אחרות..קשה לי להתחבר לבנות באזור שלי.. זה קטע שנפלתי בו חזק גם לפני הופעתו של החבר.. הייתה בי ריקנות כזאת.. האנשים שפה,אותם אנשים..אני באה מעיר קטנה..אין הרבה אפשרויות.. ואני לא אוהבת את האנשים כאן=/ אלה שבני גילי..ואלה שאפילו שנה מעליי כבר הלכו לצבא או עזבו את העיר.. זאת עיר של משפחות כזה..הצעירים בסוף עוזבים.. זה אחד מהתיכנונים שלי גם..לאחר הצבא.. אחרי סופ"ש טוב..עכשיו הגיע בוקר ואני מרגישה צורך לבכות..כאילו לפרוק משהו.. לא ברור לי מה.. יכול להיות שזה קשור לאופי שלי? לנשמה שלי? שאני בנאדם עצוב מטבעי? זה קצת אירוני..כי אנשים מבחוץ יגידו לך שאני בנאדם מאוד שמח וקופצני והיפר אקטיבי אולי זה סתם חלק מהצגה.. אני לא מוצאת את הנקודת אור.. שתעשהאותי שמחה.. בגלל שאני לא יודעת מה מעציב אותי.. אולי אני פשוט לא רואה את עצמי מצליחה בשום תחום בחיים שלי.. אני גם לא רואה תחום משמעותי כבר.. הבית ספר כבר לא מעניין אותי..עבדתי קשה בשנתיים האחרונות והתעייפתי.. אני כלכך רוויה מללמוד...אני לא מוצאת בזה עניין יותר..המוטיבציה שלי ירדה לאפס.. חברות..אין לי ממש..ושוב,אני גרה במקום שאין מקומות בילוי אין אנשים ממש.. לצאת מחוץ לעיר זה סיפור..כי צריך מכונית..אין לי עדיין רישיון.. ובשביל להוציא הסעה צריך הרבה אנשים שירצו לצאת ולא תמיד כולם רוצים..ומונית זה יקר.. והחבר..כן,אומנם הכל יציב..אפילו טוב.. אבל אני מפחדת שהוא לא יהיה שם.. אם פעם חשבתי שהוא לא יעזוב אותי וזה..היום אני חרדה לזה ואני נזהרת מלבטוח בקשר שלנו בצורה עיוורת..הוא עוד מעט מתחיל קורס קצינים..לא נתראה הרבה.. אולי הוא ישכח אותי..=\ אין בחיים שלי שומדבר משמעותי שאני יכולה להגיד לך "הנה זה מה שמחזיק אותי" "הנה זה מה שמשמח אותי" או מעציב אותי אני רק מחכה לצבא..שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי.. להכיר אנשים חדשים..להיות עסוקה כל הזמן.. לנסוע בארץ.. מה יעשה לי טוב עכשיו?

גם תקווה לעתיד יכולה לתת משמעות , אני שומעת שאת עוברת תקופה מאוד קשה . מתוך דבריך נשמע כי עברת מספר שינווים . כמו שינוי מקום מגורים ,קשיים בבית ספר ,
לעתים אחרי עומס שינויים מרגישים את המועקה רק מאוחר יותר.
האם את עדיין במסגרת בית הספר ?
במידה וכן גשי ליועצת בית הספר ושתפי אותה במועקות . במידה ולא .כדאי לגשת ליעוץ מספר שיחות שיקלו עליך את התחושה הקשה
וזכרי תמיד מחר יום חדש חמדה

כמוני כמוך!!!!!!!! אספר לך סיפור אישי. אני גרה עם חבר כבר שנה, כמובן יש המון בעיות כלכליות ואין מצב לא לעבוד! עד לא מזמן עבדתי מזכירה בחברת השמה לבכירים, אני אוהבת את המקצוע אבל המקום והאנשים לא עשו לי טוב, כל יום קמתי בכל ובבכי, בערב היתי מגיע הביתה מתוסכלת ועצבנית, וכמובן שזה מתבטא ביחסים. בוקר אחד קמתי התלבשתי בשיא היופי התאפרתי והפלא ופלא הרגשתי נפלא, באותו יום התפטרתי, הרגשתי הקלה!!!!!! ידעתי שזה יפגע בחשבון הבנק וישר התחלתי לחפש עבודה, בכל מקום וכל תחום, קיבלתי המון הצעות ולא התלהבתי מכלום, עד שמצאה אותי חברת אורנג' והציע לי את כל הטוב! המון פעמים גם אני מרגישה שלא משמח אותי כלום בחיים ולא בא לי כלום, אמנם אנחנו נמצאים במצב לפעמים קשה אבל חשוב לעצור ולחשוב מה יעשה לך טוב אפילו במחיר כבד של התפטרות, אולי את תחשבי שאני קלת דעת אבל נרשמתי ללימודים בשיא הפתאומיות בהחלטה של רגע, צריך להיות פתוחים להזדמנויות ובכל דבר להסתכל קודם כל האם זה מעניין אותך ויתן לך תחושה של לעשות ולהתפתח, לחקור, להרגיש שאת תורמת. אולי גם התנדבות של שעה בארגון כלשהו תיתן לך הרגשה טובה, תנסי, עבודה בלית ברירה היא סבל ועינוי עצמי. אאאההה, ולא להכנס לדיכאון !!!!!!!!! תני לחברים לנער אותך מהתרדמת שלך!!!!!!!!!! מכל הלב, אני מקווה שחייכת קצת. גלשי באינטרנט זה עוזר לחשוב על ראיונות חדשים! מאחלת לך הרבה שמחה ואושר!!!!!!!!!!!1

אני מבינה שהמציאות שאתה נמצא בה מאוד קשה לך .
הטיפול בדיכאון הוא באמצעות תרופות . ושיחות . נסה להמשיך לשוחח עם קבן ולחזור להסביר לו עד כמה קשה לך . בנוסך אתה יכול לבקש להפגש עם פסיכאטר ,
בהצלחה

אם אפשר לשאול מה התפקיד שלך ואיפה אתה משרת?

שלום לך,
ליבי אתך קודם כל...
מדהים עד כמה את בן אדם חזק ומצליחה לנהל חיים חברתיים טובים ולהתנתק חלקית מהקשיים בבית. אך בכל זאת אי אפשר לעבור באופן חלק את החיים שאת מתארת בבית ובמיוחד את האלימות כלפייך. אני מתארת שיש המון חוסר תשומת לב כלפייך וכלפי אחייך, כי הורייך עסוקים בהישרדות האישית שלהם.
נדמה לי שאת צריכה צד שלישי מחוץ למשפחה, או דמות בתוך המשפחה המורחבת כדי להישען עליו. למרות ההצלחות שלך בלמידה ובחברה כרגע את נחלשת, ובצדק, זה די טבעי.
אולי תפני לתמיכה למישהו בתוך המשפחה כמו דודה, דוד, סבתא?
אפשר גם לפנות ליועצת בית הספר או למחנכת או לעובדת סוציאלית -יש עובדות סוציאליות שמטפלות בנוער - תוכלי להיעזר ביועצת החינוכית שתקשר אותך עם איש המקצוע המתאים.
הוא יעזורולך ויחשוב ביחד אתך מה כדאי לעשות עם האלימות של אביך כלפיך. תזכרי, שאם היום זה מכוון כלפייך, מחר יהיה כלפי אחיך הצעיר.
עוד שני דברים:
א. תנסי להתקרב לאחיך הצעיר כי הוא זקוק לך, וגם את לו.
לפחות ברית אחת במשפחה הלא מלוכדת שלך שבה כל אחד לנפשו. הוא סובל ואת רואה את זה.

ב. חשבתי שעבור נערה כמוך שכוחותיה נחלשים עקב האווירה בבית, במיוחד כי התוקפונת מתנקזת נגדך מבין שלושת הילדים עוד, פתח מילוט לחיים בריאים יותר ולאי עצירת ההתפתחות שלך היה יכול להיות למידה בפנימיה. זה כרוך בניתוק חברתי ומשפחתי כואב, אך אולי שווה את המחיר.
לנערה חברותית ומקובלת כמוך לא יהיה קשה להכיר חברים חדשים בסביבה שתאפשר לך לעסוק בעצמך ובהתפתחות האישיות והאניטלקט שלך. אם את מוכשרת, אז קיימות פנימיות טובות שבהן תוכלי לקבל המון. יש מחיר ביציאה לפנימיה אך אולי בשבילך יהיה הדבר הטוב ביותר.(אני מכירה כמה אנשים מבוגרים היום שהפנימיה הצילה אותם כי בבית האווירה הייתה קודרת ולא איפשרה התפתחות).
יש גם אפשרות שהורייך יתעשתו וילכו לטיפול משפחתי/זוגי אך קשה לי להעריך את כוחות המשפחה. אז אני מציעה לך קודם כל להתחיל ליצור קשר עם עובדת סוציאלית לשיחות. תשתפי אותה ותחשבי ביחד אתה איך כדאי לצאת מהמציאות העגומה הזאת.
בהצלחה ובתקווה,
שלי

יש אנשים שמקבלים ריגוש מיני במצב בו משפילים אותם . את מתארת יחסי מין בעלי גוון סאדו - מאזו . כלומר., במהלך אקטים מיניים אחד משפיל והשני מושפל . הסיבות לכך הן מורכבות ולא זה המקום לפרט, השאלה היא האם מה שחברך מבקש מתאים לך , מהנה אותך , חשוב שביחסים אינטימים תרגישי בנוח לעשות מה שמתאים לך ,
בברכה חמדה

שלום לילך,
מה לומר לך, מבינה לליבך.
מאד קשה לעזור למישהו שהרע לך, בסופו של דבר האדם שהיה רע, משלם את המחיר, אין מסביבו אנשים אוהבים, ואביך משלם היום את המחיר.
האם את היחידה שיכולה לעזור לו? האם אין לך אחים? כי אם יש לך הייתי אומרת לך לעסור לו מעט והשיא ראת הרוב לאחים. אם הוא לבד ונשען עלייך, תעזרי לו כדי לחיות עם מצפון שקט.
אין לי מושג מה טיב הקשר ביניכם, האם היו גם דברים טובים ביניכם. האם יש מצב שתתקרבו אם תעזרי לו?
אני מייעצת לך להיות בשבילו אך אם זה אפשרי ואת יכולה להתחלק עם מישהו אחר עדיף שיהיה במינון נמוך על מנת לשמור על עצמך גם.

חברתך מתמודדת עם משברים משפחתיים מורכבים .יחד עם זאת היא לא צריכה לאבד את אמא . כדאי להפריד בין המערכת הזוגית של ההורים ,לבין היחסים בין הורים וילדים , בכל מקרה הם נשארים אבא ואמא שלה .אני מציעה לך להמשיך להתייחס אליה כמו חברה שלך ולהעביר את המסר שהיא ממשיכה לבנות את חייה .
אין זה בכוחך לעזור לה לבד כדאי לה לפנות ליועצת בית הספר . פסיכולוג בית ספר . או עובדת נערות בלשכת הרווחה במקום מגוריך . לאנשי מקצוע אלו יש נסיון איך לעזור במצבים אלו .
בהצלחה חמדה

שלום חן,
חרדה חברתית גורמת בדרך כלל להרבה סבל ואי נוחות, אני מציעה לך לטפל בזה בדרכים מקצועיות.
כן יש קשר עםמציאת בן זוג כי להיות עם בן זוג ,פירושו ודעת ליצור קשר אינטימי. גם חרדה חברתית מתקשרת ליכולת לאינטימיות, ליכולת חשוף את עצמך בפני האחרים.
אני לא מכירה את הבעיה הספציפית שלך, אך בכל זאת יש אנשים שבקשר של אחד על אחד מרגישים נוח יותר והבעיה שלהם מתמקדת בעיקר כשנמצאים במסגרת חברתית כמו כתה, קבוצה וכו'.
כך שיש סיכוי שיפריע לך אך לא בהכרח.
בהצלחה,
שלי