פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

בס"ד
שלום, גילי הוא 14.10.
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי כל הזמן בדאגה ו"בחרדות" קטנות.
כל הזמן אני מודאגת ושקועב בעבר, בדברים שפגעו בי, הכאיבו לי או נחרטו בי והם נורא מפריעים לי להמשיך האלה, השאלה איך אפשר לשנות את זה ולא לחשוב כמו בן אדם בן 90 שחושב רק על הצרות שעבר ?!.
אני לא יודעת איך לחשוב על הווה ולדמין את העתיד, אני פשוט תקועה בעבר!
לפעמים אני מרגישה שאני חווה את גיל ההתבגרות ואת המשברים שבו יותר מכולם, זה נכון ? ישנם נערים כאלו ?
אני חושבת המון, פשוט המון! אולי יותר מדי כל ה-כ-ל על המון דברים שמכבידים עלי ואיני יודעת איך לשנות את הטבע הזה שטמון בי. (!), זה טבע טוב או רע ?
יש בי גם מחשבות וחששות שלהיות אני כמו שאני רוצה להיות זה לא בסדר או שלא יקבלו אותי כמו שאני.
גיל ההתבגרות זה גיל מסובך, איך בונים אישיות ?, איך בונים אותה בלי לטעות בדרך ?
בסביבה שלי אני מרגישה מעט גבוה מכולם וזה גורם לי להריגיש מוגשמת, איך פותרים זאת ?

תודה מראש,
חסוי.

יש לי 2 אחים גדולים [אחות ואח] ואני הכי קטנה בבית . כל יום שישי אני אחי ואחותי יוצאים [ כל אחד עם החברים שלו ]. היום אחי לא יצא ואני אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לצאת . אמא שלי ראתה שאחי לא יוצא וישר אמרה לי את לא יוצאת ! תמיד אחי מעל כולם .. תמיד אחי מקבל מה שבא לו כי עם המצב היה הפוך שאני לא הייתי רוצה לצאת ואחי כן אמא שלי הייתה מסכיימה לו אבל בגלל שאחי לא רוצה לצאת אז אסור לי גם ! החברות שלי התקשרו וניסיתי לשכנע את ההורים שלי ולבנתיים להם אמרתי שאני יבוא עוד מעט.. אבל אמא שלי לא משנה דעה ! ואבא שלי לא רוצה לעשות דווקא לאמא שלי . נמאס לי שתמיד מה שאחי רוצה הם עושים ! אחי אמר אל תצאי היום את לא צריכה גם ככה קר ! אז אמרתי לו אל תתערב ואמא שלי ישר אמרה לי את לא יוצאת קר בחוץ ! וזה היה כבר אחרי שהייתי לבושה ומאורגנת ליציאה .. נמאס לי שתמיד היא מסתובבת על פי מה שאחי רוצה .. נגיד פעם אחת שאני ואחי רבנו והוא העליב אותי ופגע בי וכשאני החזרתי לו על משהו שגם פוגע בו אמא שלי ישר התערבה והענישה אותי ואני הייתי בעונש וזה היה כזה לא פייר !! אמא שלי לא מבינה שגם אני קיימת ! תמיד היא מאיימת עלי שעם אני יתנהג ככה וככה אני יחטוף מכות ! אני מפחדת מזה שהיא תרביץ לי אז אני לא עושה את זה ! היום כשהחברות שלי התקשרו אחרי שאמא שלי ממש צעקה ונכנסתי לחדר נסיתי להפסיק את הדמעות ולא רציתי להגיד שאמא שלי לא נותנת לי כי כולם יצאו כל השייכבה וכל כך רציתי לצאת אז אמרתי "לא אין לי כוח קר לי כל כך !" ונמאס לי שאמא שלי מתנהגת אלי ככה !! אני לא רוצה לקבל יחס כזה ! ואני לא מסוגלת לדבר איתה על זה ! למרות שאני פגועה ממנה !!! :( בבקשה תעזרו לי ! נמאס לליי מההתנהגות המגעילה הזאת ! נמאס לי שאחי כל דבר שהוא רוצה הוא מקבל !!! ואפילו אחותי אוממרת את זה לאמא שלי וכמו תמיד היא מצדיקה את אחי נגיד יום אחד רציתי ללכת לקנות נעלי ספורט כי הייתי צריכה כי הישנות שלי נהרסו לי . ביקשתי מאמא שלי ללכת לקנות והיא אמרה לי "לא ! אין לי כוח לנסוע עכשיו !" אחותי אמרה "אבל היא צריכה נעליים מה" ואז אחי התערב ואמר "היא יכולה להסתדר עם אלה היא לא חייבת עכשיו !!" ואמא שלי ישר אמרה "צודקת ! היא יכולה להישאר עם אלה לא יקרה כלום !" אחרי ככה שעה ומשהו אחי בא לאמא שלי ואמר לה "אמא אני רוצה לקנות חולצה של מטאליקה יש עכשיו בחנות ____ [אני לא זוכרת איזה חנות הוא אמר]" אז ישר אמא שלי אמרה "5 דקות אני רק יסים נעליים ונסע גם ככה אני צריכה ללכת לקנות חלב.. אבל כשאני רציתי אין היא כלום !!!!!!!! היא לא רצתה תמיד אחי מקבל הכל איך שהוא פותח את הפה הוא מקבל ! ונמאס לי מזה ! נמאססססס :'( !

אני בת 15, ישלי חברות ממש טובות והכל אבל זה לא הבעיה בחים שלי.
אני לא קולטת למה אף אחד לא שם עלי.
אני לא קימת?
כולם שמים עליי פ ס .
ואני מתכונת לבנים.
בנים לא סובלים אותי ואני לא יודעת למה
אולי זה באופי שלי? בגלל שאני יותר שקטה מחברות אחרות שלי?
אני מדברת פחות?צועקת פחות?
למה בשביל בנים יפה זה נחשב בת רזה, ורק רזה?
אסור למישהי עם קצת שומנים גם להיות יפה?
לא סופרים שמנים בעולם , וילדים שמנים גדלים למבוגרים שמנים , כמו במצב שלי.
קשה לי כבר אני לא יכולה יותר.
הכל מקשה עליי. במיוחד הלימודים.
אני מרגישה אאוטסיידרית. שאף אחד לא מתיחס אליי. שאף אחד לא מסתכל עליי.
ואני כן ילדה יפה זה שאני קצת שמנה לא אומר כלום.
אבל למה אני לא מצליחה להרזות?
למה כולם חושבים שחברות שלי יפות והן בעצם כן מכוערות , אפילו שזה עניין של דעה אני לא מבינה מה עושים מהן מלכות יופי , אני יכולה לשים כל אחת מהן בכיס הקטן.
אני כבר לא יודעת מה לעשותת.

אני לא יודעת אם זה קשור לפורום אבל ממש עוזרים פה אז אני מקווה לקבל פה עזרה
אני בת 17 ורוצה לקחת גלולות כדי להסדיר את המחזור, אמא שלי חושבת שאני רוצה לקחת אותן כדי לשכב עם חבר שלי ניסיתי להסביר לה שזה למטרה רופאית אבל היא לא מקשיבה
אני והוא זמן קצר ביחד ואנחנו אפילו לא דברנו על זה ככה שאני לא מבינה למה היא בסרטים מזה
מה אפשר לעשות?

אני בחור צעיר בן 19 ואני עובד , עכשו בלי קשר לזה בכלל אני תמיד לחוץ עצבני מדוכא ואף פעם לא רגוע וכשאני קם בבוקר זה זועה , אני פשוט מרגיש רע מאוד בלב , מצב רוח רע במיוחד , ומתווסף לזה שהעובד שעובד איתי ביחד לא מפסיק להגיד לי מה לעשות וגם מתייחס טלי ממש לא יפה ואני חסר ביטחון עצמי בשביל להגן על עצמי , בקיצור אני כל היום בעבודה במתח גדול מה אמרתי לו ומה הוא אמר לי ומה אגיד לו ואיך שאני קם בבוקר אני במתח משגע אם להגיד לו בוקר טוב או לא , אני לא יודע מה לעשות עם כל זה ואין לי כסף לממן לעצמי טיפול פסיכולוגי , מה אני יכול לעשות?

שלום,
אני יודעת שההודעה שלי ממש לא מתאימה לפורום הזה.
פשוט לא מצאתי פורום אחר שמתאים.

שנה שעברה למדתי בביה"ס אחר,והייתי תלמידת מצטיינת.
98 ממוצע בתעודה.
הייתי בפנימייה שם.

השנה עברתי ללמוד בביה"ס אחר בעיר שלי.
בנוסף,גם קפצתי כיתה.(עכשיו אני יא')

אני פשוט משתגעת!אני לא מבינה כלום ממה שמלמדים בביה"ס הזה.
וזה ...ה מ ו ן ח ו מ ר .... !!!
אני לא יכולה להשלים את כל זה.ואני מודאגת לגבי העתיד שלי.
והפסקתי גם ללכת לביה"ס,אני הולכת פעם ב...
אני כ"כ מודאגת ומתוחה כל הזמן,ויש לי נדודי שינה לא מהעולם הזה.
אני לא מצליחה לישון ולא מצליחה לתפקד כ"כ בבקרים.
אני סתם הולכת ויושבת בכיתה בלי לעשות שום דבר!
זה משעמם ומסתכל.
והשנה צריך לעשות בגרויות ואני לא יודעת כלום.

למה אני לא יכולה לרדת לכיתה י'?
הבנות שם נורא נורא נורא מגעילות אליי.
ואם ארד לכיתה הזאת,סתם אכנס לדיכאון ובכלל לא אגיע לביה"ס.

אז חשבתי על משהו,
נכון יש את המסלולים האלה שעוזרים להשלים בגרויות?
כמו "לחמן" ו"יואל גבע" "אנקורי"

חשבתי ללכת על זה,כי זה גם לא בשעות הבוקר וזה ממש טוב בשבילי.
ובמסלולים באלה מלמדים הרבה יותר טוב מאשר בביה"ס שלי!
אני ממש רוצה ללמוד באחד המקומות האלה.

אבל...האם זה אפשרי בכלל?

אני גרה עם אמא שלי אחותי וסבתא שלי ואבא שלי גר בנהריה
אמא שלף פעם לא ישנה בבית ואני רואה אותה פעם בכמה ימים ואין לי מושג איפה היא מסתובבת
ואין לי פלאפון כבר 3 חודשים והתמיד מבטיחה לי שהיא תעשה לי וכל הזמן אומרת מחר מחר
אז היום נמאס לי ואמרתי לה אז תביאי לי תפלאפון שלך והיא לי אני צריכה אותו ואמרתי לה אתלא חושבת שאני צריכה אותו והיא תמיד אומרת לי למה את לא אומרת לאבא שלחך לעשות את זה
תמיד היא מאשימה מישו ותמיד היא משקרת!אני לא יכולה יותר עם זהאני לא הולכתבצפר בגלל שלא טוב לי לחיות ככה לא טוב לי בבית עם הסבתא הזאת שכל היום פה מסתובבת והעיקר אמא אין אני מרגישה שאין לי אמא אולי אבא שלי לא גר איתי אבל אני מרגישה שהוא דואג לי יותר
היא לא שואלת מתי אני יחזור לאן אני הולכת היא אפילו לא יועדת שאני הולכת לא אכפת לה ממני!
היום לקחתי לה תתיק אמרתי לה עד שאת לא מביאה לי את הפלא אני לא מביאה לך תתיק ואז אחותי הגדולה התערבה ואמרתי לא אתן לא הולכות הן היו צריכות ללכת לבנק בגלל החובות שיש לאמא שלי ואף אחד לא יודע על מה היא מבזבזבת תכסף! אז יצאתי מהבית ושמתי תמפתח בתחוך הדלת ואחותי התחילה לצעוק תוציאי תמפתח אני יזיין אותך מכות התעצבנתי נכנסתי לבית ואמרתי לה את תזייני אותי מכות ואז התחלנו לריב ממש והיא שרטה אותי בצוואר ויש לי סימנים ממנה ואני נראית כמו ילדה מוכה ואז פתאום אמא שלי יגם לבכות ואני מעצבים אמרתי לה אני שונאת אותכם אתם אני אם לא ישאר איתכם בקשר את לא אמא !
ואני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה להישאר בבית הזה יותר אבלאני גם לא רוצהלעבור לגור אצל אבא כי הוא גר בצפון ואני גרה במרכז וחסבר שלי גר ליידי והוא היחיד שנותן לי כוח והיחיד שמחזק אותי

יש לי חברה טובה שלא מיזמן פשוט לא דיברנו עכשיו היא רוצה שנחזור ליהיות ביחד היתקשרה אלי וזה
ועכשיו כבר יש לי חברות טובות אחרות מה לאמר לה? אים ביכלל לחזור עליה?
תודה ויום טוב אורטל

שלום יש לי בעייה אים אימא שלי היא תמיד קוראת לי בשמות גנאי שהיא לחוצה וכדו...
אז היא קרתה לי מפגרת אז אמרתי לה את מפגרת!
אני יודעת שזה לא יפה! אבל היא אומרת לי לא נעים לי שאת מדברת אלי ככה ואני אומרת לה גם לי לא נעיים שאת מדברת אלי ככה!
אז מזה משנה אים היא אימא ואני ילדה זה אומר שככה היא צריכה להתייחס אלי?
מקווה לתשובה מהר כי עולים לי העצביים זה קורה כל הזמן!

שלום,
אני בכיתה יב'..
יש לי בעיה של דימוי עצמי נמוך...אני אוהבת את עצמי במידה מסויימת אך לא שלמה עם עצמי לגמרי, אני ככל הנראה פרפקציוניסטית. יש לי עודף משקל בדרגה חמורה מאוד ואני רוצה לרדת אך לא יודעת מה לעשות.. עברתי המון דיאטות בחיים ושום דבר לא עזר...
אני רוצה לנהל אורח חיים נורמטיבי, התייאשתי מדיאטות ...
יש לי עומס בלימודים וקשה לי לטפח את עצמי בו זמנית עם ההשקעה בלימודים..

אני לא שלמה עם הגוף שלי, אני לא אוהבת את איך שאני מתלבשת.. אני מתביישת בעצמי. אני כל הזמן מנסה להסתיר את הגוף שלי..לובשת בגדים ארוכים בקיץ, לא הולכת לים או לבריכה...חוסר הערכה העצמית הזו פוגעת לי בבטחון העצמי.. אם מישהו יעיר לי על המראה החיצוני שלי אני עשויה להרגיש רע למשך כמה ימים, קשה לי להשתחרר מהרגשות, המחשבות והרחמים העצמיים האלה...העניין הוא שיש לי פנים יפות ויש לי כמה תכונות אופי שאני מאוד מעריכה בעצמי אבל עדיין זה לא מספיק בשביל שארגיש סיפוק עצמי..
בימים בהם נוח לי עם עצמי אני אדם אחר לגמרי...אדם שמח, לבבי, צוחק, מחייך, משמח אנשים... רק ככה אני אוהבת את עצמי..


אני אדם חברותי אך אני מרגישה בודדה כל הזמן..
החיים שלי די משעממים וריקים, אין לי מסגרות מלבד בית ספר...אני המון זמן על המחשב..אני רוצה לצחוק ולהנות אבל אני כל הזמן מדוכדכת.. אני מחייכת מבחוץ אבל בתוכי מרגישה מועקה גדולה...
אני מסתדרת עם המון אנשים אבל אין לי על מה לדבר איתם, חיי משעממים ואני כל הזמן שקועה במחשבות שליליות על עצמי שקשה לי לראות מעבר לזה...
אני לא מרוצה מהחיים שלי, לא מהלימודים, לא מעצמי...לא מהחברים, אין לי ידידים...אני רוצה לשנות ולא יודעת איך.. אולי אני צריכה עידוד....
אני מספרת לכמה אנשים על מה שאני מרגישה אבל אף אחד לא מצליח לעודד אותי. השינוי בעיקר תלוי בי אבל אני לא מצליחה לעודד את עצמי ולצאת מזה...


מעולם לא היה לי בן זוג, אני חושבת שזה בגלל ההשמנה וזה מאוד מעציב אותי...
אני רוצה להנות, לנצל את החיים ולהוקיר אותם ..אני לא רוצה להכנע לעצב.. לא מצליחה להשתחרר מזה...

שלום!
מאז שאני זוכרת את עצמי קשה לי להתחבר עם הסביבה שלי ואני רבה עם הוריי כל הזמן.
תמיד הייתי שונה, הרבה יותר רצינית ובוגרת משאר הילדים ואולי בגלל זה לא הצלחתי להתחבר אליהם. כשאני רציתי לדבר על אלוהים החברות התעקשו לדבר על נעליים ובהדרגה פשוט הפסקתי לתקשר עם הסביבה. יש לי חבר אמנם אבל גם הוא שטחי למדי וקשה לי שאני לא מוצאת עם מי לדבר על כל הדברים שאני מרגישה.
כבר הרבה שנים אני רבה עם ההורים שלי. אני ילדה טובה - מצטיינת בלימודים, לא שותה, לא מעשנת, לא יוצאת למועדונים, עוזרת בבית וכו'. אבל ההורים שלי אף פעם לא מרוצים ממני. הם תמיד רוצים שאני אהיה יותר טובה (לא בלימודים אלא במישור הביתי) - שאני אשמור יותר על אחותי הקטנה, שאעשה יותר מטלות בבית, אדבר יותר יפה ועוד ועוד. כשאני באה אל בנות מהכיתה המצב בבית לגמרי שונה אצלהן - ההורים שלהן מעריצים אותן והן מתייחסות אליהם כמו לזבל.
הם כל הזמן אומרים " אנחנו נזכור איך שאת התנהגת בגיל ההתבגרות, מתי הוא ייגמר כבר, את לא חלק מהמשפחה [לא עוזרת], את בעצמך הורסת את היחסים ביננו [ביני לבינם]..."
הם כל הזמן אומרים שאני מתחצפת וצועקים עליי ואני אפילו לא יכולה להבין על מה הם דברים - בעיניי בכלל לא החצפתי.
זה אולי ילדותי אבל מאז שאחותי הקטנה נולדה (עד אז הייתי בת יחידה) כבר לא שמים לב אליי. ההורים כאילו לא דואגים לי ולא מראים כלפי אהבה. הם רק מעמיסים עליי עוד ועוד דברים ואני מרגישה כמו הורה שלישי!!! אני צריכה לשמור על אחותי פעמיים בשבוע ובכיתה י''א זה הרבה זמן. הציונים שלי ירדו משמעותית וממצטיינת השכבה אני מדשדשת על 60 - 70.
התחלתי לאכול פחות ולישון יותר, היועצת אמרה שיש לי תסמינים של דיכאון קליני ואני בעצמי מרגישה ככה. ההורים שלי רק צחקו על זה והם לא מוכנים לדבר איתי על זה ברצינות.
קצת לא נעים לי שהעמסתי כל כך הרבה בעיות במכתב אחד אבל כבר הרבה זמן שלא פרקתי הכול.
מה אפשר לעשות?? תודה רבה!
בת 17.

יש לי חברה טובה רצח ותמיד היא יורדת עלי בגלל שאני נמוכה וקטנה אז היא אומרת לי שאני קונה בגדים מפוקס ביבי ואז היא אומרת אה לא בעצם משילב [חנות של תינוקות] ותמיד אני הייתי עצבנית ונתתי לה מכות כמו כאפה ואז ברחתי לה כדי שהיא לא תחזיר לי.. אז לפני כמה ימים היא קראה למלא בנות שיגידו לי שאני קונה בגדים מפוקס ביבי ומשילב אז כולם אמרו לי את זה וזה פגע בי ונתתי להם מכות והראתי להם שזה פוגע בי ושאני עצבנית מזה וכולם יודעים שזה מעליב אותי . והם בכוונה ממשיכים להעליב אותי.
היום הילדה הזאת ואני דיברנו באיסי קיו והיא רשמה בסטאטוס שלה בצצחוק :"פה.. ליאור חופרת אש !"
אז אני גם רשמתי בסטאטוס שלי משהו רשמתי :"פה .. עללק אני חופפרתת ! שלהב יחופפרתת אש !!
אין ילדה יותר חופרת וסתומה ממך" אז אחרי זה חבר שלי התחיל גם לרשום לה דברים כי הוא לא רצה שהיא תירשום את זה והיא התחילה לרשום דברים יותר גרועים כמו :"איזה חופרת הפודל הזאת והחבר שלה הפינצ'ר ואז רשמתי לה:"אמא שלך פודל ואבא שלך פינצ'ר אל תרגיזי אותי!" אז היא התחילה לרשום עוד יותר דברים והיא נהיתה עצבנית ואז היא רשמה לי שאני מגעילה והכל ואמרתי לה שעם כבר היא מגעילה כי היא התחילה עם הכל והיא התחילה לשלוח לכולם את זה שאני חופרת ומגעילה .. והיא חברה טובה שלי ואני לא רוצה לריב איתה וחבר שלי התערב עוד יותר ורשם עליה דברים יותר גרועים .. ועכשיו היא לא מדברת איתי וזאת הפעם השנייה שאנחנו רבותתתתת ואני לא יכולה לריב איתה היא חברה טובה רצח !
מה אני יעשה כדי שאני ישלים איתה ?!
יום ראשון הזה יש לנו ביחד סיור לאיזה מקום והיא אמרה לי היום לפני שרבנו :"ליאור את באה איתנו לסיור" אז אמרתי לה שכן והיא אמרה לי:"יופי ככה נוכל לרדת עליך מול כולם" וצחקה...
איך אני יכולה להשלים איתה ולגרום לה להפסיק לרדת עלי ?!
כי זה מעליב ופוגע מאוד שבגלל שאני נמוכה מכולם אז יורדים עלי :(
ווזה מללא ילדים לא אחת או שתיים זה כמעט כל השיכווה שלי ואני כיתה ח' ויש אצלנו 8 כיתות .. וזה מעליב רצח :'(
אני יודעת שאני נמוכה אבל לא צריכים לפגוע בי ולהגיד לי שאני קונה בגדים של תינוקות.
בבקשה תעזרו לי כמה שיותר מהר אני רוצה להשלים איתה כמה שיותר מהר וגם שיפסיקו לרדת עלי כי זה מעליב רצח כמה בן אדם יכול לקחת ללב את הכל זה גורם לי לאיבוד הכבוד שלי.
בבקשה תעזרוו ליי :'(

היי,
שמי גלי ואני בת 15.5.
הבעיה שלי לא כ"כ נכנסת לקטגוריית "נוער במצוקה"
אבל אתם ממש עוזרים,לכן אנסה לפנות אליכם.

אני לא ילדה מקובלת,ואין לי כ"כ חברות.
איתי בביה"ס לומד ילד,שהוא גם שכן שלי.
הוא בא אליי כמעט כל יום הביתה,אחרי הלימודים.
ואנחנו עושים כל מיני דברים יחד,משחקים במחשב,שיעורי-בית,וכו'
בביה"ס,הוא לא נחשב לילד הכי מקובל אבל הוא מספיק מקובל,לפחות יותר ממני.
בביה"ס,או כשהוא נמצא עם חברים,הוא אף פעם לא מדבר איתי.הוא אפילו לא מסתכל עליי.
אני חושבת שהוא מתבייש "בידידות" שלנו.אני לא חושבת,אני יודעת.
אני יכולה להבין אותו,לכן אני לא כועסת ואני משתדלת לא להתקרב אליו כשהוא נמצא במקום ציבורי או בבית הספר.כי סה"כ,הוא ממש נחמד אליי כשאנחנו לבד,והוא יודע להצחיק אותי.
ונדמה לי שזה הדדי.
אז אפילו שאני כן נעלבת,וזה מעציב אותי.אני אף פעם לא מדברת איתו על זה ואני לא מתלוננת ואני לא דורשת ממנו כלום.
אף פעם לא שאלתי אותו,למה זה ככה.אם אעשה את זה,הוא ייתרחק ממני.

זה מה שהרגשתי עד היום.

היום קרה לי דבר מאוד מאוד מאוד משפיל ומביך.
כשעברתי בביה"ס,חבורת בנים וביניהם הוא ישבו בספסל.
ואיכשהו פשוט לא שמתי לב,אחד הבנים שם לי רגל ואני פשוט נפלתי והתהפכתי.
כמובן שהם התפקעו מצחוק.וכ"כ כאב לי,הידיים שלי השתפשפו,והרגליים,וירד לי דם
והיה לי נורא קשה לקום ובנוסף לזה,הם גם העיפו את התיק שלי לצד השני של הביה"ס
הוא ראה שכואב לי,ושהייתי כ"כ אדומה מרוב מבוכה.
הוא לא צחק עליי,אבל הוא גם לא ניגש לעזור לי.ואני לא מתלוננת על זה, כן?
כשלו קורים מקרים כאלה,שהוא נופל או מרגיש רע אני תמיד ניגשת לעזור לו או כאן בשבילו.
בקיצור אני לא רוצה להיות יותר "ידידה בסתם" שלו או מה שזה לא יהיה!
אני חושבת שהוא פחדן והוא מצטרף למעשים הדביליים של החברים שלו,בגלל לחץ חברתי.
היום הוא שוב בא אליי הביתה,ביקשתי מאמא שלי שתאמר שאני ישנה לכן לא דיברתי איתו היום.
אני מרגישה כ"כ מגוחכת ומושפלת,אני לא מסוגלת להסתכל על אף אחד אחרי מה שהיה היום.
אני רוצה לומר לו שאני לא רוצה יותר שיבוא אליי,ושנכון שאולי עד עכשיו הוא ניצל אותי.
אבל זהו!אני אהיה בסדר ואני לא צריכה אף אחד.וטוב לי לבד.
אבל הוא בטח יגיד שלא ולא וככה וככה והוא ימשוך את זה.
אני לא טובה בדיבורים.אני יודעת שזה לא ייגמר ככה.

אז אולי תייעצו לי?תגידו לי מה אני יכולה לעשות בשביל לגמור את זה?

תודה מראש...

ישלי המון בעיות שמציקות לי על הראש בזמן האחרון ואני לא יודעת למה.
בוא נגיד שזה לא רק בזמן האחרון. אני מנסה לעשות דיאטות כל הזמן , אני ילדה דיי שמנה וישלי רגשי נחיתות בקשר לזה אני מרגישה נחותה ליד חברות שלי שהן כולן רזות ולרובן יש חבר. אני כל הזמן מנסה לקחת את עצמי בידים ובסוף אני נשברת אני פשוט לא יכולה להחזיק את עצמי .
דבר שני שמציק לי זה הענין של חוסר מזל. אני פשוט ילדה חסרת מזל ותמיד היתי ככה אנשים כבר צוחקים על החוסר מזל אני ידועה כילדה חסרת מזל ואני לא יודעת למה כאילו גם בדברים הכי קטנים אין לי מזל. אני מרגישה שחברות שלי שונאות אותי , שאף אחד לא שם עליי בכלל , את חברות שלי כולם אוהבים ורק אותי לא. אני בטוחה שזה בגלל שאני שמנה אף אחד לא יסתכל עליי בחיים אני מרגישה כלכך מסכנה אני מרחמת על עצמי כבר .לפני כמה זמן הלכתי לחנות ומדדתי בגד שממש רציתי והוא לא עלה עלי וזה נותן לי כלכך רגשי נחיתות כמעט בכיתי.
לכל החברות שלי הולך בכל נושא שיכולהיות - בנים , בצפר , חברים וכו'. רק החיים שלי עצורים.
רק לי לא הולך בשום דבר מהדברים האלה, רק עליי יכולים לרדת , רק אותי יכולים להשפיל ולנצל.
נמאס לי כבר מזה פשוט נמאס. החוסר מזל שלי כבר עובר כל גבול ואני לא מבינה למה דוקא לי אין מזל ולמה אני לא מצליחה להוריד במשקל אני לא יכולה יותר להיות שמנה אני לא מרגישה נוח עם המראה שלי אני לא יודעת מה לעשות כבר, בבקשה תעזור לי.

טוב הבעיה שלי היא כזאת:
ההורים של גרושים כבר 8 שנים אבל הם עדיין ממשיכים לריב..
אני גר אצל אמא שלי והיא בדר"כ מעבירה לי שטיפות מוח שאבא שלי הוא מניאק וכול מיני דברים כאלה - אחרי שהיא מספרת לי את זה אני מתחיל לכעוס עליו עש אני נוסע אליו - ואז כמובן הוא מכחיש הכול וככה זה כבר הרבה זמן - וזה ממש מעצבן אותי כי זה מבלבל אותי מאוד.
גם קרה מקרה שאמא שלי סיפרה לי משהו על סבתא שלי - ובגלל זה קיללתי אותה ועכשיו אנחנו לא מדברים וזה מחרפן אותי שהם מנסים להשתמש בי בתור זה שצריך לקבוע מי צודק בגירושים.
אז השאלה שלי היא מה כדיי לי לעשות כדיי שהם יפסיקו כי מספיק יש לי על הראש...?