פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

שלום לך,
אני לא יודעת בת כמה את.. כי אולי הגיל שלך יכול לתת לנו רמז לסיבת התנהגותם של הגברי ם האלה. ייתכן שאת צעיר-בגיל ההתבגרות- ה והם מרגישים שהלבוש שלך סקסי מידי לגילך ?
אולי עוד לא קלטו כי בחורות צעירות היום מתבלשות בצורה סקסית וחופשית ומרגישות עם עצמן טוב... המבטים האלה לא מחמיאים אתם דווקא ומגלים שהם אנשים שוביניסטים שמסתלכים לנשים מלמעלה.. הם לא מעידים שום דבר עלייך.
אם את רוצה לבדוק איך הופעתך מרשימה את הסביבה, תשאלי את חברייך הקרובים, את החברה הטובה, את ההורים , ידיד טוב..
תגובתם חשובה וכנה ותהייה לך כעזר. תתן לך ביטחון. תעשי גם חושבין בעצמך אם את אוהבת ואת שלמה עם צורת הלבוש שלך.
תזכרי שתמיד יהיה מישהו שעלול להעיר או זה לא ימצא חן בעיניו. אך זאת הבעיה שלו!
תהיי חופשיה לבחור את מה שאת לובושת , לפי הבנתך ולפי אישיותך.
שלך,

שלי

היי. הורי , חברותי וידיד היקר, תמיד מחמיאים לי שאני לובשת בטוב טעם , שאני מאד יפה ואפילו יפהפיה עובדה שאנשים אפילו מבוגרים שאני יכולה להיות הבת שלהם לוטשים בי מבטים. אני שלימה עם עצמי, לבושה בצניעות, בלי שום מחשוף, והאם יכול להיות מצב שהגבר מביט מכף רגל ועד הראש בגלל מרוב התלהבות ולאו דווקא במובן השלילי??? ואני נורא מודה לך על עזרתך. טוב שקיים פורום כזה.

הי חמודה,
לא ראיתי את תגבותך / שאלתך כמה ימים, לכן אני עונה לך עכשיו.
לפי מה שאת אומרת, כנראה הגברים שהזכרת אותם הביטו בך כי מצאת חן בעיניהם. בעצם המבט שהחליפו ביניהם שידר שאת בחורה "שווה" ...למה חייכו אחד לשני? לא למבינה לגמרי... יש אנשים שרואים באישה ובמיוחד אם היא נערה צעירה, אובייקט מיני. תעזבי אותם, כל אחד והחינוך שלו.
זה שהם מבוגרים לא אומר שהם בהכרח בוגרים.
תשאבי את הכוחות שלך מהסביבה הקרובה שלך,
תמשיכי לטפח את עצמך כי טוב לך כך,

שלי

שלום לך,
מסתבר שנשמות רעות ולא רגישות יש בכל מקום... הייתי רוצה לדעת האם התלמידים שצוחקים הם מהשכבה שלך או בגיל צעיר יותר? כי אם הם השכבה זה חמור יותר...חסרים לי הרבה נתונים, על מהות בעיית העור שלך, עד כמה הבעייה בולטת ואיך את מקבלת אותה...
האם היא בעייה זמנית או קבועה?
אני מקווה שיש לך את החברים שלך שתומכים ואוהבים אותך כפי שאת. אם הבעייה לא חמורה מדי ואת לא שמה לב לזה יותר מדי כשאת עם אנשים, ושוכחת מזה, סביר להניח שהחברים הקרובים לא ישימו דגש על זה. והם החשובים באמת..
אולי כדאי שתעשי משהו לא צפוי ותגשי לכמה חבר'ה שאת חושבת שצוחקים או מרכלים עלייך , תגידי להם שמת לב על התנהגותם ושאתרוצה להסביר להם מה המקור של הבעיה ואיך היא נוצרה. לפעמים עצם זה שאת "קולית" מול הבעיה שלך ולא מתייחסת אליה בצורה רגשית מדי, יכול להפסיק את הצחוקים.. אך זה צריך באמת אומץ קצת מיוחד...
תתייעצי עם חברה על כך או עם היועצת/מחנכת בבית הספר , עם מי מביניהן שאת מרגישה קרובה ויכולה לעזור לך לדעתך.
אולי גם הצוות יעשה משהו חינוכי מול התלמידים האלה...
בהצלחה,
שלי

יש לי מחלת עור שקוראים לה פסוריאזיס- כמו כויוות אדומות/חומות כאלו על הידיים, והרגליים בעיקר. לא רק שזה מאד מגרד לי, זה נראה ממש מכוער... אחרי כל מיני טיפולים כמו בים המלח, ושאני מורחת משחות (אולי את מכירה- דייבובת) זה קצת יותר טוב, אבל אמרו לי שזה לוקח זמן. לבנתיים ממש בא לי להשאר בבית ולא לצאת בכלל.... ומה אני אגיד להם? שיש לי מה? הם עוד יותר יצחקו עלי...

אין ספק שחוויה של לעג מצד החברה היא חוויה מאוד קשה .
איך את מתיחסת לבעית העור ?לכל אחד מאיתנו יש נקודה רגישה , אף אחד איננו מושלם ,
האם את יכולה להתמודד עם הנקודה הרגישה שלך ? אולי יש אפשרות להפוך את הרגישות לגלויה ,אפילו להסביר לכיתה את הבעיה .אולי בשיתוף עם מחנכת יועצת או מורה לביאולוגיה ,
האם את יכולה" לגייס" אפתיות ללעג ( נסי לחשוב "אז מה אם יש לך בעית עור עדיין יש בך דברים נפלאים ")
. קשה לצחוק על קושי כאשר הוא מובן ומדובר .נסי לשוחח עם מורה או יועצת בבית הספר .
אני מבינה כי הרצון שלך הוא להימנע ולא ללכת לבית ספר אבל אין ספק שהמנעות רק תעצים את הקושי שלך .
בהצלחה חמדה

היי כרמית , התנהגות הבנות אינה מראה על חוזק אלא להפך התנהגותן מצביעה על חולשה
.נסי להפגין ביטחון ,חפשי קבוצה של בנות אחרות איתן יש לך שפה משותפת .לגבי המכות לאף אחד אין זכות להכות אותך .נראה לי כי אם זה הגיע למצב כזה עליך להעזר במבוגרים בבית ספר .מורה או יועצת .
בהצלחה חמדה

תגני על עצמך בזה שתראי להן שאת לא מפחדת לדבר, אמרי מה את חושבת, לפעמים מילים פוגעות יותר ממכות, תתחברי לחבורת בנות שיוכלו לתמוך בך ולעזור לך, וחובה לפנות למחנכת, את יכולה אפילו לבקש להשאיר את זה בסודיות אבל לטפל בבעיה. אל תתביישי לספר, זו לא בושה זה אומץ ומראה על זה שאת יותר חכמה ויותר בוגרת. אני בחטיבה נורא הסתבכתי כי תמיד על מכות או כללות הגבתי במכות, זה לא ייגמר אם לא תעשי משהו!!!!!! מכל הלב, תהיה חזקה ובטוחה בעצמך,

לא ציפיתי לתגובה שונה מהכותבים לפניי ואני אף מסכים עם שתיהן בעיקר מכיוון ואני הייתי מגן על עצמי בדכ גם כן באלימות, תמיד חשבתי שאם אראה קשוח ואפגין חוזק כאשר אותקף אז בעתיד לא יתעסקו איתי והאמת שזה עובד .... אבל שוב אני חוזר לא זאת המטרה בהרבה פעמים מישהו נפגע בתקריות האלו וזה לא שווה את הרגשת האשמה העצמית הזו שבאה לאחר מכן לעומת זו אני יכול לייעץ לך בנוסף לקודמותיי שאולי לא ככ זוכרות איך זה להיות בתיכון אז לדעתי עלייך לפנות לאחראים אך לגרום לכך שיהיה זה הוא שיגלה את מסע האלימות כלפייך כלומר שלא יבוא וידבר עם הבנות עלייך ישירות אלא שכאילו יהיה שם באזור ויהיה עד להתקפות עלייך ואז יתערב כך יוצא שלא הלשנת בהצלחה

שלום לך, קודם כל יש לי שאלה: בת כמה חברתך?, האם היא מתבגרת וגרה עם הוריה או היא גרה בגפה?
תמיד אפשר לפנות להורים למצבים כאלה הרי ממש צריכים אותם.
האם היא יכולה לשתף ולבקש עזרה ממשיהו מהמשפחה שלה? התערבות קלה מאחיה או אביה/אמה ?
"יפיופה" קוראים להרבה בחורות נאות, לא חייבות להקרא דווקא בשפ יפה. זהו רמז שהיא מוצאת חן בעיניו.
אולי היא צריכה לומר לו שלא מוצא חן בעיניה שהוא פונה בכינוי הזה אליה. נדמה לי שהוא נהנה ומתחזק מהביישנות וחוסר האסרטיביות שלה..
אם תתגבר מעט על הביישנות ותחליט שלא רוצה לתת לאף אחד להביך אותה ולא לכבד אותה, אולי יהיה לה אומץ לומר לו משהו תקיפות בלבד המבט התקיף שלה שלא מועיל כי הוא ממשיף במבטים ובהטרדה שלו.
תאמרי לחברתך שלא צריכה להתלבט אם הכינוי יפיופה נורמטיבי או לא . אם זה מפריע לה, זה מספיק כדי שלא תשתוק. צריכה יותר אומץ ולא לחשוב יותר מדי אם התגובה שלה תהיה צודקת או לא. אם זה מפריע לה , כל דבר שתעשה על מנת להפסיק את ההטרדה יהיה צודק.
בהצלחה, מקווה שהיא תנטרל אותו בסוף,
שלי ורדי

היי עידן,
עצוב לי לשמוע שאתה צריך לסבול בגלל הריבים של הורייך, אך זה טבעי ואנושי,
כל אחד היה מרגיש כך במקומך.
אין הרבה למה לעשות במקרים כאלה מבחינתך כילד, אך המעט שאני מציעה זה לשמור על מרחק, מרחק נפשי ופיזי עד כמה שזה אפשרי. רצוי לא יצור ברית עם אחד ההורים ולנסות כמה שיותר להתמקד בעולם החברתי שלך.
מה שאני מציעה זה קצת לא ריאלי וזה קשה, הכוונה שלי שלא להתערב מדי ולא להיתפס לפנטיזיות שיש לך כוח לשנות את הזוגיות שלהם.
עד כמה שאוהבים אותך, הזוגיות שלהם אינה תלויה באהבתם לילדיהם...
אולי תמצא זמן ותדבר עם כל אחד מהורייך על הרגשות שלך.
תנצל הזמן שהם רגועים ותאמר להם שזה מאד מפריע , מלחיץ ומכאיב לך. תבקש מהם שלא יריבו ולא יקללו בנוכחותך.

ייתכן שיקחו את זה בחשבון.
בתקווה,
שלי

שלום לך,
אני לא פסיכיאטרית, אך מנסיוני המקצועי לא מומלץ כלל ליטול תרופה ללא הערכה מחדש של פיסכיאטר לגבי מצבך. גם כדי לקנות אותה אתה צריך מרשם.
עצה נוספת: לחרדות ולדכאון הטיפול הטוב ביותר לטווח הארוך כדי לא לחזור שוב למצבים נפשיים דומים הוא טיפול פסיכולוגי. זו השקעה כדאית לאיכות החיים. תחשוב על זה, אפשר להמליץ לך על מטפלים אם אתה מעוניין.
חג שמח,
שלי ורדי

רציתי להוסיף לדבריה של ורדי שלי .
רמוטיב היא אכן תרופה אנטי דכאונית וחרדתית .
ישנה חשיבות רבה לקחת את התרופה בליווי רפואי .למיטב ידיעתי לא ניתן לקחת ללא היוועצות עם רופא . לפי כל המחקרים השילוב לטיפול בחרדות ודיכאון הוא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכוטרפיה ( שחות טיפוליות ) מתן התרופה הוא למשך פרקי זמן וגםהפסקתה מומלץ לעשות עם ליווי רפואי .
בהצלחה חמדה

שלום מיטל,
האמת לא ידוע לי קשר כזה, אני לא יודעת באיזה מחקר מדובר, באיזה גיל הנערות, מה הרקע שלהן ומה אופי הפעילות המינית.
בדרך כלל נערות או אנשים בכללבדכאון קליני לא פנוים לפעילות מינית. אנשים דכאוניים מתכנסים בעצמם ויש להם ירידה בחשק המני.
זה יכול להיות נכון בנערות שמשתמשות במין מופרז כדי לברוח מתחושת ריקנות ולחפש חום. יש דכאון שנובע מריקנות, (חיפוש אובייקטים כדי למלא את הריק) ויש דכאון בו קיים תחושת אובדן של משהו טוב שהיה ואיננו.
נדמה לי נכון יותר לאנשים עם תחושת ריקנות וגם אז כאשר הפיעלות המינת מופרזת ולא מותאמת לגיל ולבשלות של הנערה.
מקווה שעזרתי...

שלי ורדי

לא ברור לי אם הכוונה רצינית. אנא איום בהתאבדות איננו צחוק .
בכל מקרה יש דרך לצאת מהבור ,גם אם אתה כועס ופגוע .במידה ואתה רוצה התיחסות אישית יותר .אשמח את תכתוב מה מציק ומכעיס אותך כל כך ?
זיכרו גם בימים קשים .יש מחר . וגם אם כרגע זה לא נראה .בהמשך יהיו ימים יותר קלים .לא הכל שחור .

כבר שמעתי את זה פעם. לא מפתיע! לא נוגע ללב! מה הבעיה? או שאין בעיה וזה רגע של כעס? עם לא ברור למה כועסים ורוצים להתאבד אז כנראה גם אין טיפול למקרה, כי אתה בעצם לא מבקש עזרה אתה לא עוזר לעצמך ולא אוהב את עצמך מספיק בשביל להיות בטוח שמגיע לכל אחד מאיתנו משהו טוב, אבל המשהו לא בא לבד, צריך לבנות אותו! ואז העולם שלך יהיה טוב לך, רוצה להגיד מה הבעיה? שתף זה עוזר אני פשוט מסקרנות אשמח לשמוע! אני לא מייעצת או מדריכה או שופטת או מפלה, פשוט מעניין מה גורם לבנאדם לכתוב ככה. אודה מאוד אם תשיב לי תגובה.

היי יובל,
באמת אפשר להרגיש ממה שכתבת את המצוקה שלך...
קודם כל תודה לאלוהים שנתן לך יופי , זה כן יעזור לך בהמשך אם כמה דברים אחרים יסתדרו,
קשה לך עם עצמך ולא בגלל היופי.

אגיד לך סוד?
אף פעם היופי אינו כל כך משמעותי לאושר או לכך שאנשים יואהבו אותך וירצו להיות בחברתך, לחיצוניות יש חלק אך היא מתגמדת בערכה מול האפשרויות הבלתי נגמרות שהאישיות מספקת לאושר האדם. (זה שהחברה שמה דגש לחיצוניות נובע מכך שזה קל יותר לשפר , על האופי קשה לדבר , זה יותר מורכב..)
לדעתי קשה לך עם מי שאת, משהו באהבה העצמית ובגיבוש העצמי תקוע ולא מתפתח כמו שצריך. אולי את ביישנית, לא נותנת לעצמך להיות מי שאת? את זה אולי האנשים איטואיטיבית מבחינים . ואולי חברים כן נמשכים אלייך , אך לך יש ציפיות שיסתכלו עלייך רוב הזמן ותקבלי המון תשומת לב? לפעמים האכזבה מגיעה מציפיות לא מציאותיות. הרי אף אחת, יפה ונחמדה שתהיה לא יכולה להיות מרכז העיניינים של כולם..לאנשים יש טעמים שונים באופי וביופי במישכתם אחד לשני.. תבדקי את הסוגיות האלה עם עצמך.
הייחודיות שאת מרגישה כלפי עצמך חיובית ויכולה לעזור לך בעתיד אבל נדמה לי שהיום את דוקא נעה בין הערכה עצמית לבין זלזול ואכזבה עצמית, את נעה רגשית בין שני קטבים של התייחסות חיובית-שלילית לעצמך, דבר שיכול ל"שגע".
חלק גדול מן ההערכה העצמית נובע מתגובות הסביבה. תמיד הסביבה חשובה אך החלק שלה לא יכול להיות 100%. צריכים להיות גם עוגנים נפשיים אישיים ופנימיים להערכה עצמית. אולי עוגנים אלה חסרים לך.

תנסי לפתח את האשיות שלך, בפתיחות , בשיחרור ממעצורים, לחשוב על העניינים שחשובים לך, תחביבים, דברים שיכולים לתת לך משמעות, עצמאות, ייחודיות והרגשה של התפתחות אישית. דווקא ההאכזבה מכך שלא התנשקת עם בחור לא אומרת כלום עלייך, את עוד מאד צעירה, הרבה בנות לא התחילו עם בנים עדיין ,לכל אדם ישזמן בשלות משלו, את הרי לא בת 20...אני אישית מכירה המון בנות מבוגרות ממך שבכלל לא חושבות עדיין על חברות עם בנים..זה בסדר גמור ולהיפך זה יותר טבעי ובסדר מאשר להתחיל עם בחורים ממקום נואש כדי להיתפס נורמטיבית..

הכל יבוא , אל תדאגי ועדיף ממקום בשל ונכון..
אני חושבת שאת צריכה תמיכה נפשית יותר מסודרת. האם את יכולה לדבר עם הורייך על זה לקבל טיפול פסיכולוגי? זאת תהיהי ההשקעה הכי טובה היום לעצמך.
מאחלת לך מכל הלב בהצלחה,
שלי

דבר ראשון- תודה רבה לך! על מה שרשמת לי ועל זמנך לענות לי! אני רק רוצה להגיד שאת צודקת חשבתי על זה וזה מאוד נכון, אני צריכה יותר להתחבב עם אנשים, ואם דברים לא קורים הם יקרו במוקדם או במאוחר! אני לא הכי דואגת סכך- הכל יש לי עוד דרך ארוכה בחיים! לגבי- חבר ונשיקה ראשונה יש לי הרגשה שזה יבוא בקרוב! זה עיניין של סבלנות ופשוט אני לא צריכה חבר בשביל הפוזה או בשביל שתיהיה לי תדמית מול האנשים הסובבים אותי, אלא אני צריכה חום ואהבה מה שלא היה לי אבל יהיה את זה אני יודעת!! למדתי כמו כן לעריך דברים אצלי ולנצל אצלי כמה דברים חיוביים שבי ותחביבים וכשרונות כגון- כישרון ציור שמעכשיו אני יותר יקדיש לזה זמן ! וכמו- טיפול בחיות שאני מתה על בעליי חיים וכדומההה...!!!!!! תודה רבה לך שלי עזרת לי ! מעריכה את זה שהיית לי אוזן קשבת !! בתודה מראש - יובל!!

שלום לך,
בטח יש לך סיבות טובת ולהרגיש כך. גם כשהאחרים לא רואים את הסיבה תמיד היא קיימת.
בנוסף האשמה שלך על כך שאתה מאכזב את הוריך לא מוסיפה לך בריאות.
דברים חומריים כמו שאתה מבין לא מעניקים אושר, לכן אין להם חשיבות לגבי ההרגשה שלך.
יכול להיות שחסרה לך הזנה רגשית כמו מישהו שרואה ואמפתי אליך ולרגשותיך.
לא ירטת מהן הבעיות, אך אם הורייך נותנים הכל, אז תבקש טיפול רגשי, תילחם על זה. גם ההורים צריכים הדרכה כי כנראה קשה לך או קשה להם לשוחח אתך על הדברים האמיתיים.
עצה נוספת : תנסה לצמצם את האחריות התהומית על מצבך כאילו זה חטא. אתה רגיש, נולדת וחונכת בדרך שעשתה אותך רגיש , אין רע בכך.
תילחם על טיפול רגשי, תתעקש עם הוריך גם אם אתה נתקל בסירוב. אתה חייב לדבר ולהרגיש מובן ע"י מישהו. אם אתה נתקל בקשיים , תיצור שוב קשר בפורום ותפרט את הקשיים.
עוד דרך הינה לפנות ליועצת בית הספר, ולבקש לדבר עם פסיכולוג /ית בית הספר או לשוחח אתה ולבקש את עזרתה בפניה להורים, אם אתה לא מסוגל לפנות אליהם בדרך הישירה.

בהצלחה,
שלי

היי אני מבינה מתוך ההודעה עד כמה קשה לך ואפילו בלתי נסבל בבית .נראה כי את מרגישה שההורים ואמא בפרט לא מבינה את הצרכים שלך וה"תקשורת " בינכן מתנהלת בצעקות ואיומים . ,לא צינת בהודעה פרטים .בת כמה את , כמה זמן נמשך המצב הקשה הזה ?
אבל ברור שאת מתפוצצת מכעס וחווה מצוקה קשה . גם אם כרגע זה לא נראה לך .יש יציאה מתוך המצב הקשה
את חייבת לפנות לגורם מסייע .אנא אל תישארי לבד .פני ליועצת בית הספר . לדלת פתוחה למתבגרים ,לעובדת נוער במקום מגוריך ,אם קשה לך לפנות לבד ,שתפי במצוקה גורם אמין בתוך המשפחה או כל גורם בסביבתך (אחות? דודה?מורה ? )
ניתן ליצור עימי קשר בפלפון ואני ינחה אותך.אל תישארי לבד .יש דרך לעזור גם במצבים שקשה מאוד .יש אור בקצה המנהרה גם אם כרגע את לא רואה אותו .
שולחת לך דרך האתר תקווה ....חמדה .

את יודעת גיליתי שיטה מעולה לגרום לאמא לא לצעוק, תתעלי על הכעס וכל מה שהיא תצעק לך תעני בשקט כן או לא, אל תרימי את הקול היא צועקת עלייך כי אולי את מגיבה בצעקה והורים לא אוהבים להיות נשלטים על ידי ילדים, הם חושבים שהם צריכים לקבוע. תציבי עובדה שיחשבו על המצב שאם הם מבטלים שיעורי נגינה אז בעתיד בבגרות לא יהיה לך שום עניין בחיים ולא תגדל כמו ילד כי לא יהיה ילדות בלי חוגים משחקים וחברים!!!!!!!!! זו לא עצה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 לא לעשות כך!!!!!!! צריך להיות יותר חכם ולהפסיק ראשונה את הצעקות ככה הם יראו שלא יעזור צעקה כי את שומעת אותם יופי. אולי תנסי לא להתווכח? אמא יש רק אחת יבוא יום ותבכי לה בכתף, ותרצי אמא, קורה לי שאני רבה אם אמא ויום למחורת שמה ראש עליה ובוכה כי רע לי. אולי אם תגידי לה מה הבעיה בשקט וביפה היא תדבר אחרת

תקופת החגים היא גם "סיר לחץ " משפחתי מכמה סיבות : נמצאים הרבה יותר ביחד ,ישנה אינטנסביות של פגישות משפחתיות ,כל המתחים עולים .
גלית אני שומעת שאת משקיעה הרבה ומצפה לחג חגיגי ושמח ומתאכזבת . האם יש לך אפשרות לשוחח עם האנשים הקשורים למתיחות ,לפני החג ? נסי לשוחח איתם בנפרד ,הציגי להם עד כמה חשובה לך אווירת החג ,חשבו ביחד ,עד כמה ניתן להבליג כדי לשמור על החג ,
גלית לא ציינת בת כמה את .אך נראה שאת לוקחת אחריות רבה על החג ,נסי גם את להנות ממה שניתן ,לבדוק ,מה ניתן לשינוי ומה עליך לקבל את המצב כפי שהוא .
שיהיה חג שמח ושנה טובה חמדה

היי רינת .האם למרות התנגדותך "הידיד"המשיך במעשיו ?תחושותיך הקשות מאוד ברורות יש כאן מעשה של פגיעה .בכל מצב זכותיך להגיד מה מתאים לך והשני חייב לכבד זאת .במידה ובקשתך לא כובדה יש כאן פגיעה . את חשת באותו מצב חסרת אונים תחושה מאוד קשה . חשוב לי להבהיר שאת אינך אשמה בכלום .את הנפגעת .לעיתים יש רצון להדחיק "ולמחוק " ארועים קשים .אך הנפש איננה שוכחת וזה מתבטא במצב הרוח . אינך צריכה להשאר לבד נסי לשתף דמות קרובה ,אולי אך להתיעץ או עם יועצת בית הספר ( לא ציינת בת כמה את } או כל יעוץ אחר .

שלום לך,
אני לא יודעת בת כמה את ועד כמה ניסיון יש לך, אך כשעושים מין לא בטוח אפשר ב-3 הימים הראשונים לאחר מכן לקחת פוסטינור . לא חשבתם על זה כי הערכתם שהכל יהיה בסדר...
קודם כל כמה ימים עיכוב, עדיין לא אומר. האני לא רופאה אך אני חושבת שעשית את בדיקת ההריון מוקדם מדי, לפני שהמחזור התעכב לך, ולכן היא לא תקפה.
חכי עוד שבוע-10 ימים ותחזרי על הבדיקה, או עדיף לגשת לרופא שלך להתייעץ כבר היום. ידוע לי שקיים עוד כדור הגורם להפלה (מלבד הפוסטינור), בשלבים מתקדמים יותר.
יש מרכזים רפואיים למתבגרים בכמה ערים בארץ בנושאים האלה, תחפשי אותם אם את לא רוצה לגשת לרופא שלך. אני מייעצת לך אם קורה ואת בהריון כן לשתף את אמך.
אולי בסוף הכל יהיה בסדר ולא תצטרכי זאת.

בהצלחה,
שלי

שלום מעין,
קשה היה לי בשבילך לקרוא על מצבך. הכוונה לא בקשר למשקל שלך אלא בקשר ליחס בן זוגך כלפייך. חוסר הקבלה מאותתת אצלי נורה אדומה לגבי רגשותיו אלייך, ושאלה למה את מקבלת מצב כזה בהכנעה (נדמה לי?) ובסבל מצידך.
אנשים עושים שינויים הכרוכים בוויתורים כמו דיאטה למרחקים ארוכים ,כפי שאת צריכה, רק אם מקבלים אותם קודם , אוהבים אותם ורק אחרי כן מבקשים מהם, לטובתם לרזות. חוסר הכבוד מצידו גורם לך להתנגדות, את לא מרגישה את החום והאיכפתיות שלו הכל כך חשובים על מנת להתחיל בתהליך חשוב זה.
קול בתוכך אומר לך שאם תעשי זאת זה כדי שיפסיק להעיר לך, זה לא יתן לך את האהבה האמיתית שאת צריכה. אף אחד לא מוצא כוח לרזות כדי לרצות מישהו אחר.
אולי תתייעצי קודם עם פסיכולוג כדי למצוא בתוכך את העוגנים והכוחות הנפשיים להתחיל בדיאטה שגם בוודאי את רוצה בה?
(תראי לחבר שלך את תגובתי...)
בהצלחה,
שלי ורדי