פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

שלום סיון,
אני מבינה את באמת רוצה להתקדם וללמוד מקצוע לחיים, אך את מרגישה תקועה ולא יודעת איך לצאת מזה. אני לא יודעת עוד אילו מטלות יש לך בחיים, האם יש לך על הראש בעיות משפחתיות? כי אולי העול עלייך גדול מלאפשר לך להתעסק עם עצמך.
אם את עובדת , כדאי לשים בצד איזה חלק מהמשכורת ללימודים עתידיים, בייחוד אם את עוד גרה אצל ההורים, (את הפרט הזה אני בעצם לא יודעת...)
קשה לי לקבל שהבעיה היא להיות לתויה בארגונים לגקבלת מלגות., הרי כולם עושים זאת, המטרה שלשמה תתאמצי גדולה מדי כדי שדבר כזה יהווה בשבילך מיכשול. לי נדמה שאת צריכה אדם קרוב שיתמוך ויעודד אותך. אולי כאן הבעיה, כי את לא רוצה לבקש עזרה וייעוץ מחברייך או מבני משפחתך ואת חושבת שאת צריכה להסתדר בכוחות עצמך.
את עדיין צעירה ככדי להחליט החלטה גולרית כמו בחירת מסלול לימודים ודרך להשיג תקציב לכך בלי התייעצות. זה בסדר גמור להיעזר, אפילו זה מראה על כוחות באישיות. יש הבדל בין להיות תלותי ולא לסמוך בכלל על עצמך, לבין ניצול המשאבים סביבך, חיפוש וקבלת עזרה, תן וקח הדדי בין מבוגרים.
תארגני לך גם רשימות: מהם השלבים שאת צריכה לעבור כדי להשיגי מלגה, את מי לשאול ואל מי לפנות. עבור מלגה צריך לתת תמורה , כך שאף אחד לא עושה לך טובה...

לימודים ומקצוע יתנו לך כל כך בטחון עצמיוישברו את המעגל התקיעות שאת נמצאת , בשביל מטרה עם השלכות כל כך ארוכות טווח, אני מקווה שתמצאי בסוף את הכוחות. תחשבי על העתיד... עצם זה שאת מקדישה מחשבה ואת לא מתעלמת מהקשים שלך, מעודד ומראה שאת בדרך הנכונה....

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום סיוון,

את נמצאת בצומת של תחילת ההתפתחות המקצועית,
ואני מבין שכרגע קימת אצלך הרגשה של חוסר שביעות רצון.

אני מציע לך בשלב ראשון לשאול את עצמך, במה תרצי לעסוק, ובאיזה
אופן תוכלי להגשים זאת.

אם אין ביכולתך כרגע לממן את הלימודים, כדאי שתחסכי ושתבדקי,
מה הן אפשרויות העזרה הכספית לסטודנטים.

אני מבין מדברייך, שאת כבר רוצה להיות בעלת מקצוע עם סטטוס גבוה,
ואני מבין לליבך. יחד עם זאת, תצטרכי לעשות את הדרך, ואני ממליץ לך
למצוא את המשמעויות בדרך ל.. ולא רק ביעד הסופי.
הדרך הרצופה אתגרים, היא זו שמצמיחה ומאפשרת לך התפתחות אישית.
בדרך האישית שלך את צריכה לקחת בחשבון את המשאבים וגם את המגבלות.

בענין התלות- אני מבין שאינך רוצה להרגיש נזקקת.יחד עם זאת מעטים הם הסטודנטים,
שאינם מקבלים עזרה, ולעיתים המחיר של קבלת העזרה הוא להרגיש מעט נתמך.
את ההרגשה הזו תוכלי לאזן, אם תתמכי באחרים הזקוקים לך.
אם ,למשל,את פונה ללימודים במוסד אקדמאי, ישנן מלגות רבות שמחולקות תמורת
פרויקט שבו את חונכת ילד ממשפחה עם קשיים (פר"ח) או מתנדבת בפרויקטים חברתיים
של המדור למעורבות חברתית שממוקם באוניברסיטאות.

כמו כן אני מציע לך לחלק את משימותייך לתכנון קצר מועד, שבו תראי השגים בטווח הקצר
ולתכנון ארוך טווח.

בהצלחה,
אילן רוב

שלום,

את מתארת בעיה שאין לה פתרון פשוט.
אם אמא של חברתך מדברת נגד ביתה,נראה
שהדבר עלול לפגוע בחברתך ולהקשות עליה.
אולי כחברה טובה, יש ביכולתך לסיע לחברתך
לקבל יעוץ, הן בנוגע ליחסיה עם אמה והן בנוגע ללימודיה.
אם החברות הזו חשובה ומשמעותית לך, אני מבין את הצורך להחזיק בה.

אילן רוב.

שלום לך,
לפי מה שאת מספרת, קיים קושי בבית, במקום שלך בתוך המשפחה, אולי באווירה הכללית בבית שמאד משפיעה עלייך. סוג הקשרים בתוך המשפחה אינן מאפשרים לך להתבטא, לשתף, להרגיש שמקשיבים לך. כנראה יש סיבות טובות, לא ידועות לי... י
ש לך צורך גדול לפתיחות ולקשר וזה מתבטא עם אנשים זרים כמו במקומות ציבוריים, שם את משוחררת מכבלים של דימוי משפחתי או חברתי קודם. עם אנשים במקומות ציבוריים את לא צריכה להגיע לקשר עמוק או לאורך זמן, את בטוחה שלא יכירו אותך ואת בעיותייך. את נותנת לעצמך להיות פתוחה באותם רגעים.
נדמה לי הקושי הגדול להגיע לקשר אמיתי עם אנשים ישנו כי אז תאפשרי להם להכיר אותך ומשהו מפחיד אותך בזה באינטימיות הזאת, אולי ישפטו ולא יבינו , אולי את לא מרגיש הטוב עם עצמך ולא רוצה שידעו.
הצד השני שאת מתארת, הצורך כן להיות קרובה ופתוחה, הוא סימן טוב, יש לך באמת צורך להיות את עצמך, כנה ועם וחות עם מגננות. ייעוץ בהחלט יעזור לך מאד, כי את בשלה לייעוץ .
תוכלי לפנות להורייך לבקש זאת. ,לספר להם בדיוק מה סיפרת כאן. שאת סגורה, עם הרבה מגננות ואת לא ייודעת את הסיבות ורוצה לברר אותן.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,

את שואלת, מדוע אינו קורא בשמך ומה מסתתר מאחורי פניתו אלייך בכינוי "יפיופה".
את מביעה, ככל הנראה, חששות ושאלות לגבי כוונותיו.
אם הדרך שבה הוא פונה אלייך אינה נעימה לך, חשוב לומר לו זאת.
את בהחלט יכולה לומר לו, שיש לך שם, ושאת מעדיפה שיפנו אלייך בשמך.
אין סיבה שתמשיכי לאפשר לו או לאחרים לפנות אלייך בדרך שאינה נעימה לך ושמטרידה אותך.

בברכה,
אילן רוב.

שלום ג'אנה,

הבת שלך בהחלט זקוקה לעזרה מקצועית.
אם מריבה מובילה אותה למחשבה על התאבדות או לבליעת כדורים,
ככל הנראה היא נמצאת במצוקה מתמשכת וזקוקה לטיפול.

אני מציע לך לפנות יחד איתה, ללשכת הרווחה הקרובה לאזור מגורייך
ולדבר עם עובדת סוציאלית המומחית לטיפול בנוער.

אפשרות נוספת היא לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה, מטעם משרד הבריאות,
שמטפלת בבני נוער.

ניתן גם להתיעץ עם יועצת בבית הספר.

בינתיים חשוב שתגידי לבת, שאת דואגת ושתנסי להתקרב אליה, להקשיב לרגשותיה
ולהבין אותה.

גם אם היא אינה רוצה לקבל עזרה, חשוב שתפני בלעדיה למקומות שהמלצתי לך עליהם.

בהצלחה,
אילן רוב.

שלום לך,
אני קוראת את ההודעה שלך ובאמת מרגישה שאת אדם רגיש ביותר, עם החסרונות אבל עוד יותר חשוב, גם עם היתרונות של התכונה הזאת. הרגישות מובילה אותך למודעות , לשאלות, לכך שאת מסתכלת בזכוכית מגדלת סביבך ועל עצמך, ומודעות כזו כמו שלך, יכולה להביא להתפתחות רצויה מאד בעתיד. כל התהיות על איך את מתנהגת בחברה, רמת המותאמות שלך לסביבה, אלה מצבים שהרבה אנשים חווים, במיוחד מתבגרים חווים, אך את גם מודעת ומתבוננת בהם. את בתחילת גיבוש האשיות שלך, ויעבור עוד זמן של תהיות וחוסר בהירות עד שתדעי מי את רוצה להיות.
עד כמה שיראה לך מוזר, את בדרך הנכונה. את עוברת תקופה קשה כי בבית יש חוסר יציבות ואת חרדה למה שיקרה, אולי להורייך יש פחות התייחסות אלייך עקב הקשיים ביניהם. את אומרת שעברת עוד שינויים שלא ידועים לי שבטח מכבידים עוד יותר.
לא קל, לא לך ולא לאף אחד במקומך. העובדה שאת מנסה להסתגל ולהתנהג עם הסביבה החברתית כפי שהיא מצפה ממך, אינה כל כך עובדה רעה כמו שאת חושבת, את רוצה להיות מקובלת ונאהבת, אך את מוסיפה שיש לך גבולות ובפנימיותך, לפעמים מרגישה אחרת מהדרך שבה את מתנהגת. כשתמצאי סביבה בטוחה, ותהיי יותר מגובשת, תדעי מי את רוצה להיות, אז תרגישי יותר חופשית להתנהל לפי פנימיותך.
חברויות בגיל הזה יכולות להיות עוגן יציב, אך יכולות להיות זמניות, מקובל בגיל הזה לנסות ולהחלף חברויות, בדרך לחיפוש זהות וחיפוש אנשים דומים . ברה צריכה להיות בשבילך בעת צרה, וגם לפרגן בעת שמחה, תקשיבי לתחושותייך הפנימיות, האם הן מקשיבות לך, האם הן דומות לך במעט באישיות בהתעניינויות....תלוי גם בך , מידת ההשקעה שלך בחברויות האלה, עד כמה את מצפה מעצמך להיות תומכת ומקשיבה להן.
אני חושבת שאת בדרך הנכונה, היה לך טוב אם היית ממשיכה לדבר עם מישהו, איש מקצוע, או אדם קרוב במשפחה על הדברים שמעסיקים אותך. הדרך המהירה יותר היא לדבר עם יועצת בית הספר, היא הזמינה ביותר בגיל שלך ,אך יש גם עוד אנשי מקצוע כמו עובדים סוצאילים לנוער, פסיכולוגים, הכל תלוי עד כמה תוכלי לשוחח עם הורייך ולבקש זאת, ועד כמה הם פתוחים בנושא של ייעוץ מקצועי. שווה לך לנסות. תרוויחי הרבה אם תצליחי.

בהצלחה רבה,
שלי

נטע שלום,

אני יכול להמליץ לך מאוד, כחלק מהיחסים שלך עם כל אחת מהחברות, לדבר על מה שמפריע לך.
אני יודע שלעיתים קיים חשש, שהדיבור יקלקל את הקשר. יחד עם זאת, באמצעות בירור, תוכלי להבין דברים שאינך מבינה, כשהם נשארים רק בינך לבינך.

החברה שעושה את מה שאת עושה, רואה בך ,ככל הנראה, מישהי מיוחדת, וגם היא רוצה להיות כמוך.
ייתכן שיש סיבות אחרות, וכדי לגלות אותן, חשוב שתבררי איתה את העניין. את יכולה לשאול אותה בעדינות, למה היא מתנהגת כמוך, ואת יכולה גם לומר, שזה מפריע לך.הדיבור יכול לפתוח פתח להבנה ולהתקרבות.

לגבי החברה, שבעלה, לדברייך, שונא אותך- שוב רצוי לומר לה את הרגשתך.זה לא נעים להגיע למקום, ולהרגיש בו, שאת דחויה. חברתך יכולה, ם היא רוצה בנוכחותך ובחברותך, לסייע. אפשר, שהיא תעביר מסר לבעלה ואפשר גם שתבלו שתיכן ללא נוכחותו. בודאי קיימות גם דרכים אחרות, אך אם לא תחששי מבירור, תגלי אותן בשיתוף חברתך, מבלי שתישארי לבד עם הרגשה לא נעימה.

בהצלחה,
אילן.

הי!
תודה רבה רבה רבה על התשובה המהירה והמפורטת!!
לענין חברתי שבעלה שונא אותי. אכן אנחנו נפגשות שלא במחיצתו אבל יחד עם כל זה, חברתי רוצה שאבקר אצלה בבית ואישן אצלה וזה כבר כרוך בנוחכותו של בעלה. לחברה שלי לא אכפת שבעלה לא סובל אותי. היא אומרת שהיא שמה עליו פס והיא לא צריכה לסבול בגללו.(היא רוצה כל הזמן שאבוא) ואני כל הזמן דוחה את ההזמנה הזו בעיקר בגלל בעלה... לא נעים לי לשהות בבית של מישהו שלא מעוניין בי.
אני מסבירה לה את זה כל הזמן והיא לא מקבלת את זה. היא אומרת שאם אני אוהבת אותה באמת שאני אבוא אליה כי זה חשוב לה והיא מסבירה לי שהיא מספיק סובלת והיא צריכה אותי ורוצה שאבקר ולא מעניין אותה מבעלה.
מה דעתך? איך אני אמורה לנהוג במקר הזה?
תודה רבה

נטע שלום,
את מתארת מצב, שבו הצרכים שלך מתנגשים עם הצרכים של חברתך.
זה טוב שאתן מדברות על העניין, וחשוב להגיע לפשרה.
מדברייך אני מבין, שהקשר בינך לבין חברתך משמעותי,
ושיש בכוחכן לשמר את הקשר ולשמור על חברות קרובה.
בברכה,
אילן.

שלום לך,

את שואלת "מה לא בסדר אצלי??", ותשובתי אלייך היא שדאגתך היא נורמלית.
הרגשת הבטחון שלך נפגעה, כי הורייך רבים. המצב הזה אינו נעים לך, ואת חוששת שיחריף.
ייתכן שהמתח בין הורייך יפחת, וייתכן שיש ביניהם מחלוקת עמוקה יותר, שצריכה להפתר על ידי עזרה פסיכולוגית.

אני מציע לך לפנות באופן אישי, לאמך או לאביך,לתאר את הרגשתך ולבקש שישתפו אותך
במצב כפי שהוא ושיטפלו בעצמם, גם כדי להקל עלייך.

ביכולתך לפנות ליועצת בית הספר ולתאר את מצבך הרגשי. אם אין לך תאבון ולא חשק לעשיה,
חשוב שמישהו מקצועי, כמו היועצת, יקשיב לך ויעזור בהתמודדות.

בברכה,
אילן.

הם ממש לא רוצים שאני יילך ליועצת ופעם שהלכתי הם צעקו עליי ואמרו שאנשים לא צרכים לדעת מה קורה בבית למרות כאשר הייתי אצל היועצת זה מאוד עזר לי מה לעשות??

*(אם היא שמה לב שאני פגועה)

שלום לך,
קראתי את מכתבך בעיון רב, וחשוב לי שתדעי, שאת נערה בוגרת ורגישה, שעוברת חוויה לא נעימה.
אני מבין שהורייך אינם מתיחסים ברצינות לרגישותך ואינם מבינים, שאת נפגעת מהם.
מאימך את נפגעת, כי התיחסותה אלייך מעליבה, ואכן אינך צריכה לקבל התיחסות כזו.
מאביך את נפגעת, כי הוא מתעלם מבקשתך לטפל בבעיה.
במצב כזה מאוד חשוב שתפני לעזרה מקצועית.
יועצת בית הספר תוכל להקשיב לך, ויחד איתה תוכלי להתלבט, כיצד לנהוג.
אפשרות נוספת היא לפנות לאחת מתחנות הייעוץ הפסיכולוגי לנוער.
אפשר גם להתיעץ עם קו הטלפוני של ארגון ער"ן.
חשוב שלא תישארי לבד, ושתקבלי את העזרה הדרושה לך.
בהצלחה,
אילן.

שלום ג'ימי,
אני שומע מבין השורות, שהורייך אנשים מאוד עסוקים, ושהם מתקשים להיות קשובים לרגשותייך.
בדידותך מאוד מובנת לי. היותך במדינה אחרת עם שפה שונה, תרבות זרה, ערכים ונורמות לא
מוכרים- כל אלה מקשים מאוד על ההסתגלות, וחשוב שתקבלי עזרה והכוונה להשתלבות שם.

הגעתך לארץ לפרק זמן קצר- אף היא משימה מורכבת, כשאין לך חברים וחברות קרובים המחכים לבואך.

אני מקווה שמסגרת הלימודים בארץ היא חברתית, כי אז תהיה לך אפשרות לפגוש את בני גילך ולהתחבר, ואם בפרק הזמן הזה תצרי חברויות משמעותיות, יהיה ניתן לשמרן דרך תקשורת במחשב,
כשתחזרי לחו"ל.

אני חושב שאת בוגרת ויכולה להכין את עצמך לשיחה רצינית עם הורייך לגבי העתיד, ואפילו להיעזר במייל הזה שאני שולח לך ולהראות להם אותו. בשיחה הזו חשוב להסביר להם את מה שחסר לך
ולתת דוגמאות, שימחישו זאת. אולי את יכולה לחשוב לקראת שיחה כזו על אפשרויות סיוע ולהיעזר בהורייך בחשיבה משותפת.

חשוב שהורייך לא יתעלמו מהדיכאון שלך. את זקוקה לחברים,לענין ולעיסוקים שיעשירו את עולמך.
גיל ההתבגרות הוא גיל של שינויים ושל דילמות רבות, ובנוסף קימים הקשיים שלך הנובעים ממעבר לארץ אחרת.
חשוב שלא תישארי לבד, שתוכלי לבטא את רגשותייך, שיהיה מי שיבין ויתמוך בך ושתמצאי בשיתוף ההורים ואפשר גם בשיתוף יועץ מתחום הטיפול, פתרונות פרקטיים שיקלו עלייך בהתמודדות.
אני מציע לך לנסות, ואם הניסיון לא יעלה יפה, תכתבי שוב, ואנסה לעזור.
בברכה,
אילן.

תודה רבה על העזרה!
הבעיה היא שאין לי עכשיו אפשרות לדבר עם ההורים שלי (לא שגם ככה מאוד רציתי את זה), אני לא נמצאת לידם ודרך הטלפון זה לא זה. גם ככה אני מאוד פתוחה לא עם ההורים שלי, הם די מבוגרים ומיושנים ובכלל לא מאמינים בפסיכולוגיה....
רציתי לדעת אם יש באזור ירושלים פסיכולוגים לנוער שמקבלים בחינם (מקסימום אני יכולה לשלם) ובאנונימיות לגמרי?

ושוב תודה רבה, שנה טובה וגמר חתימה טובה!

שלום,

אני לא מכיר באופן אישי פסיכולוגים לנוער העובדים בירושלים.

אני רוצה להציע לך לבדוק כמה אפשרויות:

1. קיים ארגון שנקרא "ערן". תוכלי להשיג את הטלפון ב-144. מדובר על יעוץ טלפוני לנוער במצוקה.
דרכם ניתן גם לבדוק, האם יש אנשי טיפול העוזרים בירושליים בהתנדבות.

2. בירושליים, כמו בערים נוספת, קיימת המחלקה לקידום נוער, שניתן להשיג את הטלפון שלה ולהתייעץ עם אנשי המקצוע.

3. קיים ארגון, שנקרא "עלם", שמסייע לבני נוער.

4. בלשכת הרווחה הקרובה למקום מגורייך בירושליים ישנם עובדים סוציאליים המתמחים בטיפול בבני נוער. אני מציע לך לפנות.\

5. ניתן להקליד בגוגל "ארגוני עזרה לנוער" ולראות מה יעלה.

את כל הארגונים ניתן למצוא ב-144 או באינטרנט. חשוב שתבקשי את הסניפים של ארגונים אלה, הקרובים למקום מגורייך. מעבר לכך תוכלי כמובן להקליד בגוגל "פסיכולוגים, נוער, ירושליים" או הרכב מילים דומה, ויעלו בודאי מספר אנשי מקצוע, שתוכלי לדבר איתם בטלפון.

חשוב שלא תוותרי ותקבלי את העזרה, שלה את זקוקה.
בהצלחה,
אילן.

שלום אריאלה,
הדאגה שלך כל כך מובנת.
המציאות שנחשפת לאחרונה אכן מפחידה, ואת מגיבה מתוך הלחץ שאת נתונה בו.
תחושת הסכנה,שעל פי הרגשתך, אורבת לביתך,מפעילה אותך בכוון של השמת כל
הסייגים והמגבלות, שעל פי תפיסתך יפחיתו את הסכנה.
פעולה כזו יכולה להרגיע אותך לטווח הקצר בלבד.
אין בכוחה להעלים את הסכנות , ויש לה השלכות מורכבות:
1. המסר שלך לביתך ולשאר בני המשפחה הוא מלחיץ ועלול להעצים את הבהלה.
2. ביתך הרגילה להיות עצמאית ולהפעיל שיקול דעת חווה אותך, כמי שמצמצמת את החופש שלה,
לא סומכת עליה, וזה מכעיס ומערער את הבטחון שלה.
3. ערעור הבטחון יכול להוביל את ביתך לתלות באחר, ולפחדים מגוונים: פחד מיחסים,פחד מהתנסויות בעולם העבודה ועוד.

אני מציע לך להפוך את ביתך לשותפה, להסביר לה שאינך רוצה להגביל אותה ויחד עם זאת את דואגת לה, לבדוק איתה האם היא מודעת לסיכונים ולאמצעי הזהירות, ולדבר איתה ועם יתר בני המשפחה על הארועים המסוכנים ועל דרכים להפחתת הסכנה.

כמו כן אני ממליץ לך לשקול עבורך הכוונה ויעוץ של מטפל, שהוא פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני.
זה יכול להיות טיפול קצר מועד וממוקד מטרה, שיפחית את המתח שאת נתונה בו ויעזור לך ביחסים עם ביתך.
במסגרת הטיפול תוכלי ללמוד לראות את המציאות המורכבת על גווניה השונים, מבלי לאפשר
למציאות המסוכנת להאפיל על המציאות הבטוחה.
במציאות יש מהכול, וחשוב שתחזירי לעצמך את תחושת השליטה, וגם שתרגישי שלביתך יש הרבה שליטה ויכולת לשמור על עצמה.
אולי כדאי בנוסף שתשקלי יחד עם רופא המשפחה או עם פסיכיאטר, קבלת טיפול תרופתי מפחית מתח,
כדי שלך יהיה קל יותר.
מקווה שעזרתי.
בהצלחה- אילן.

שלום לך,
האופן שבו את מביעה את עצמך, מלמד על היותך רגישה, בוגרת
ובעלת יכולת לעשות שינוי שייטיב עימך.
רגשות העצב,הבדידות וחוסר הערך אינם מופיעים כך סתם.
ישנן נסיבות,כמו, למשל, סביבה של אנשים או חברים הביקורתיים כלפייך או המפחיתים מערכך.
אדם המקבל מסרים שליליים מהסביבה, עלול להפנים אותם ולהתחיל להרגיש באמת "לא שווה".
במצב כזה, חשוב שלא תתיאשי, כי את כן בעלת ערך, וחשוב שתחזירי לעצמך את הבטחון העצמי.
אני מאוד ממליץ לך על טיפול קבוצתי לבני נוער. תוכלי בקלות להחשף באמצעות האינטרנט
לקבוצות הטיפוליות הקימות לבני נוער בארגונים שונים.
מתוך התאור שלך, אני מתרשם שיש לך יכולות גבוהות ליחסים,
ושקימים מחסומים, שיש ביכולתך להסיר.
בקבוצה, שבה תשבי עם בני נוער בהנחיית מטפל מקצועי, תהיה לך
אפשרות להתנסות בקשר בסביבה בטוחה וללמוד מה מקשה עלייך ביחסים
ומה מאפשר לך לבטוח באחרים ולהתחבר איתם.
בהצלחה,
אילן.

שלום רעות,
אני באמת שואלת את עצמי איפה נעלמה המוטיבציה שלך, השאפתנות והרצון להציב לעצמך מטרות כדי לבנות את עצמך, את הדימוי העצמי שלך וגם וכדי ליצור לעצמך חיים בעלי משמעות. את נשמעת לי "תקועה" ,כאילו את חייה חיים ריקניים. עדיין זה בסדר שלא מצאת את התחום שמעניין אותך ושבו תעסקי בעתיד. אצל אנשים רבים זה לוקח זמן, אך יותר אני שומעת ממך את חוסר השאפתנות ואת חקושי לעשות את החיפוש העצמי האקטיבי ההכרחי כדי שבסוף למצוא מה מתאים לך.
תחושה כזו בוודאי לא נולדה היום, היא תוצאה של חוסר גיבוש, אולי גם ייאוש, אולי פחד ואי בטחון בעצמך שאת שווה כדי להשתדל ולהצליח. אולי נושאים אחרים מעסיקים אותך והעסיקו אותך בשנות התבגרות שלך ולא איפשרו לך לעשות התהליך הארוך של גיבוש זהות, אישית ומקצועית.
אני תוהה איפה הורייך, איפה הקרובים המשמעותיים עבורך, אם זה אחים, חברות, משפחה מורחבת? מה הם רוצים , מה הם אומרים לך, האם מכוונים אותך, רוצים בשבילך ומתעניינים בעתיד שלך?
אני מאמינה שדרך תמיכה ואיכפתיות של האחרים תוכלי להאמין ולצמוח. תנסי להתקרב ולשתף אחרים בבעיה שלך, כי כרגע נדמה לי שאת מאד לבד. הלבד הזה מוריד לך את הדימוי העצמי.
תנסי להיזכר איפהשהו בעבר אם היו לך שאיפות וחלומות שהיום שמת אותם בצד, להיזכר באותה כמיהה לעתיד טוב יותר שהיא המנוע שלך לעשייה. עצם העובדה שאת כותבת כאן מסמנת משהו טוב, משהו מתחיל להשתנות אצלך לטובה.
אם תפני למכו תעסוקתי זהיכול לעזור לך, לתת לך משוב ומיפוי של היכולות, הכישרונות והמוטיבציות שלך. גם ייעוץ רגשי כללי,ללא קשר לתעסוקה יכול מאד להועיל.

בהצלחה רבה,
שלי

שלום לך,
אתה שואל שאלה מאוד ממוקדת, אך אני שואל את עצמי, מדוע אתה עסוק בשאלה הזו?
שאלה כזו יכולה להיות קשורה לחשש שלך, שלא תהיה מספיק גבר בעני עצמך ובעיני אחרים או אולי לדברים אחרים המטרידים אותך.
אולי יש לך שאלות נוספות הקשורות למיניות, שאינך מעלה?
אתה מעט מאוד מספר על עצמך, ולכן אני מציע לך לכתוב משהו על עצמך בהבטים של
קשרים חברתיים ומחשבות שלך ביחס למיניות.
בברכה,
אילן רוב.

אני לא בדכאון והכל בסדר אצלי לכן אני לא רואה לנכון לספר על עצמי שאלתי שאלה מאוד ממוקדת שאני אשמח לקבל עלייה תשובה, כי ממש אין לי את מי לשאול

שלום,
אני מבין את הצורך שלך בתשובה ישירה וברורה, אך המציאות מורכבת יותר.
יש מי שעבורו אוננות של פעם ביום היא בטווח הנורמה. אותך תדירות כזו מדאיגה.
שאלתך נובעת, לדעתי, מחשש כלשהו. אולי אינך מודע לו ואולי אינך רוצה לשתף מטעמי פרטיות.
חשוב שתמצא בסביבתך הקרובה מישהו שאתה סומך עליו ותיעזר בו, כדי להבין את הסוגיות
הקשורות במיניות המעסיקות אותך.
בברכה,
אילן .

שלום לך,
אני מרגיש מדברייך שאת טעונה במתח רב, הנובע מההשוואה בינך לבין חברותייך. במילים אחרות את אומרת: "למה להן יש משהו או מישהו שלי אין."
ההשוואה, התחרות עם החברות והקינאה בהן מכניסות אותך ללחץ גדול, ובתוך לחץ בעוצמה כזו, יהיה לך קשה להשיג את מטרותייך.
כשאת מסתכלת על מה שיש להן, זה מעצים את מה שאין לך, וחשיבה שלילית כזו אכן יכולה ליאש.
אני משוכנע שברגע שתתחילי להתבונן על עצמך בנפרד מהן, ולראות את כל הטוב שיש בך, מצב הרוח ישתפר, ויהיו לך כוחות ליצור חברויות וגם קשר זוגי מתוך בחירה רגועה יותר.
כשתרגישי בעלת ערך, תרגישי שאת ראויה לקשרים שייטיבו איתך, ושאם קשר מסויים לא מסתדר, יבוא אחר במקומו, מתאים יותר.
אני כמובן ממליץ לך להיעזר באדם קרוב או באיש מקצוע מהתחום הטיפולי, כדי שכשתראי את מציאות חייך באור שלילי, הוא יוכל לעזור לך לראות זויות אחרות וחיוביות של המציאות.
בהצלחה,
אילן.

מנסיון שלי עם בחורות והכרויות שלי עם ידידות קרובות שלהן היתה אותה הבעיה .
במקרה של מספר מחבריי וחברותיי הם/ן פשוט שידרו את מצבם הנוכחי לסביבה, מה שאני מנסה לומר הוא שאנשים בד"כ יכולים לראות על אדם כלשהו אם הוא רגוע או לחוץ.
אני ממליץ לך לתת לזה זמן ולא לתת לעניין להלחיץ אותך, פשוט תיכנסי למצב בו את מעריכה את עצמך יותר וברגע שזה יקרה אני מבטיח לך שהדבר יהיה מורגש גם על ידי הסביבה ובחורים חיתחילו לשים לב אליך יותר.
מקווה שעזרתי.
בהצלחה.