פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

עליה במקום ממנה

בעוד כמה דברים. קודם כל יש לציין שאבא שלי דואג לי כלכית בצורה מאוד טובה. הוא איש צבא ומרוויח טוב, והוא כל הזמן שואל אותי אם אני צריכה משהו. הוא משלם על דברים שאני צריכה כמו הטיסה לפולין ושיעורי נהיגה, אבל לפעמים בלי שהוא שם לב הוא גורם לי להרגיש לא נעים לבקש כסף. בגלל זה אני משלמת על עצמי כשאני קונה בגדים או דברים אחרים. דבר שני, אבא שלי הוא בן אדם חומרי, הוא לא מבין מה זה רגשות. היו הרבה פעמים ששמעתי אותו מדבר בטלפון על דברים שקשורים לתינוק הזה ופשוט התחלתי לבכות. הקשר שלי נהרס איתו בגלל הסיפור הזה. אני מרגישה שהוא כבר לא אבא שלי, הוא כל כך אכזב אותי. כשאני בוכה, הוא אומר שאני עושה הצגות. הוא לא יודע מה זה כאב, מה זה כשאנשים בוכים, הוא רובוט. אני חושבת שהוא פשוט מנסה להדחיק רגשות, הוא גם אמר ליועצת בבית ספר (שיש לי שיחות איתה) שהוא לא רוצה שאלך לפסיכולוג, כי לדעתו צריך פשוט להתמודד עם החיים. הוא לא אבא רע, הוא פשוט לא יודע להיות אבא. הוא פגע בי כל כך בלי להתכוון אבל עדיין פגע בי. כשהוא בא הביתה הוא מעדיף ישר ללכת למשחב לבדוק את הבורסה ולא להיות עם הילדים שלו.

שלום גל,
באמת יש לך מצב חיים לא קלים, כשלאביך תינוק אחר, מאשה שאת לא סובלת. לפחות הוא הבין את הטעות שלו (אם כי מאוחר מדי...) והתרחק ממנה.
יש לך חסך של יחס ממנו, יחס רגשי אמיתי, למרות שיש לו דאגה בסיסית כלפייך. ילדים צריכים יותר מזה ואת צודקת. אני לא שומעת על אמך, איפה אמך? האם זה כל מה שיש לך, אבא שלך?
לגבי עניין הטיפול הפסיכולוגי, תשקלי עם היועצת אם יש לך עוד מה לעשות, לחץ מצד בית ספר מאד מועיל מניסיוני, אולי היא צריכה לנסות שוב ולהסביר לו את נחיצות העניין עבורך.
אפשרות אחרת היא לשכנע אותו לטיפול משפחתי שגם מתאים,למשפחה שלכם, אולי ביחד עם אחותך תשכנעו אותו?
בכמה דברים יהיה קשה לשנות את אביך, הוא אדם מגובש כבר. אני מייעצת לך לחפש תמיכה ותשומת לב, באנשים אחרים מהמשפחה כדי לקבל אולי מה שאת לא מקבלת ממנו. בגילך יש גם צורך לאינטימיות ולבן זוג . האם את בכיוון? בן זוג היה עוזר לך להתרחק רגשית במידה מסוימת מאבא ולפתח איתו יחסי תלות הדדית בוגרת יותר ופחות נזקקת.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,
אני לא יודעת בת מה את , יש משמעות לגיל על מנת להבין את מה שאת עוברת. את מחפשת את עצמך ובגיל ההתבגרות מה נורמטיבי וטבעי שתשתדלי לגבש את הזהות שלך ?
את עוברת תהליך חיובי, אם כי כואב באותה מידה, של ניסון לגבש אישיות המייחדת אותך מהאחרים. את חושבת, מבקרת ולא מקבלת את העולם כפי שחינכו אותך, יש לך דעות ועמדות משלך ורגשות משלך לגבי כל מיני דברים.
תחושת הבילבול גורמת לאי וודאות ועושה את המבצ קשה, אך אין מנוס ממנה. הבילבול בא כי את מחפשת לרצות את המשפחה ומפחדת לאבד אותם, להתרחק מהם והמחברה עם הנורמות שחיית בה עד עכשיו..
את לא צריכה להחליט, את צריכה לחקור מה את רוצה ומה לא מספק אותך בסגנון החיים של המשפחה. העובדה שמפעילים עלייך לחץ לא עוזר למצב...
אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע , אם התקופה הזו של הבלבול נמשך זמן רב.

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום לך, ליבי אתך, באמת מצב מלחיץ,
ייתכן כי בשנה השנייה בתך תרגיש טוב יותר וזה עניין גם של התאקלמות. אני לא בטוחה , אבל יכול להיות שיהי שיפור. מה שבטוח שצריך לבקש התערבות בית ספרית, זה מה שנהוג ויעיל לבעיות חברתיות בכתה. כמו העברת סדנאות בנושא קבלת האחר וגיבוש קבוצתי.
עוש רצוי לבקש שהמנחנכת שתתמוך בה. ותדב ראיתה באופן איש לעיתים תכופות, תתן לה בטחון או תפקיד מסוים בכתה.
לגבי ההשפעה על העתיד , , ככל שהיו לה חוויות בסיסיות טובות מסוג זה בעבר, הקושי היום פחות יפריע לה בעתיד, אך אין מנוס מההרגשה הרעה.
במקרים מסוימים מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים/מתבגרים.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום ליאור,
קודם כל מזל טוב ליום הולדתך! התמונה מאד יפה.
אני עונה לך בפורוום כי אני מעוניינת שעוד נערים ונערות יקראו את התגובות ואולי ילמדו משהו מהן. רק לנושאים מאד אישיים וקשים לאוזן אני עונה דרך האימיילים.
לשאלתך הראשונה: אני חושבת שאמך צודקת. 35 אנשים קשה למשפחה לארח לכל הלילה, הלא נראה הגיוני. גם 17 בנות זה קשה.
חבתרך מדברת מתוך הצרכים שלה ומתסכלת אותך, קצת חוצפה מצידה לתסכל אותך כך.
תשאלי אותה אם אמה הייתה מסיכמה ל-35 אורחים לכל הלילה...
תנסי להיות פחות מושפעת וללכת לפי שיקול דעתך, אי אפשר אף פעם לרצות את כולם....

לשאלתך השניה: קשה לי לחוות דעה כי לא יודעת מה קרה ביניכן. יש נושאים שכדאי ללבן אותם מיידית אם רוצים שהקשר יימשך ויש נושאים שכדאי להירגע קודם, ולתת לקשר לזרום ולהתפתח בעתיד ,ואחרי כן לדבר עליהם. נדמה לי שאת מפחדת מהביקורת שלה כי בעצמך עושה
חשבון נפש, האם זה נכון?
את יכולה לרמוז לה שאת מתגעגעת לקשר שהיה ביניכן קודם לכן, אולי זה יירכך אותה מעט. תני לזמן לזרום, אם את לא מוכנה, אל תדברי אתה בינתיים.
ככה זה, גם בקשרים טובים יש ירידות, כי באנשים יש דחפים, יצרים, לפעמים פגיעות , תחרות וקנאה. אם יש קצת מכל דבר, אז זה עוד בסדר . אם נותנים לדחפים לשלוט עלינו, אז אפשר בהחלט להרוס קשרים.

בהצלחה ותהני במסיבה שלך,
שלי ורדי









האם את בטוחה שלמדת לקח מזה לפעם הבאה. תדברי אתה רק אם את עשית קודם כל חשבון נפש..

קודם כל על מה שאמרתי לך במסיבה באמת אמרתי את מה שאמרת לי לחברה שלי והיא ענתה את אותה תשובה כמוני :"מה פיתאום אמא שלי בחיים לא תתן לי !" אז אמרתי לה "רואה זה בידיוק כמוני" .. ובמסיבה כולם נהנו ואפילו יותר ממה שאני חשבתי... :) כולם באיסי קיו הציפו אותי בהודעות שזה הייתה המסיבה הכי טובה בעולם !!!!! ושתמיד המסיבות שלי כפייות !! :)


לגבי מה שאמרתי לך על חברה שלי ..
באמת עם אני נותנת לחברות שלנו לזרום זה יותר טוב... אני חשבתי שהיא מתרחקת אבל הבנתי שהיא לא כי היא בעצמה שאלה אותי "למה את מתרחקת ממני ?!" וגם "בזמן האחרון את ממש שקטה ואת אפילו לא אומרת שלום" אז אני כמו תמיד פחדתי להגיד לה את האמת שזה אומר להגיד לה כי אני פוחדת שנריב שוב עם אני יתקרב אליך הרבה... במקום זה אמרתי לה "אני ?! מה פיתאום חח אני כמו פעם .. P:" היא אמרה טוב וזהו.. אבל במסיבה שלי היא ישר רצה אלי וחיבקה אותי והביאה לי מלא נשיקות והיא אפילו אמרה שהיא התגעגע לחיבוקים שלנו ולתחרות של מי מביאה יותר נשיקות חח.. אז מאז אנחנו חברות טובות .. אולי לא כמו פעם אבל עם אני יתן לזה ליזרום אז זה יהיה ממש כמו פעם :) תודה על העצות שלך !
אוהבת... ונקווה שתעני לי על המשבר שלי.... ששלחתי לך הודעה... ופה רק רציתי לעדכן אותך במה שקורה :)

היי אורי,
לא מבינה את השאלה, יש שאלה בכלל? אתה יודע את התשובה.מי בכל לוקח 200 כדורים?.. אם אתה מרמז על מצבך הנפשי, תפנה בבקשה לסיוע טלפוני באחד ממוקדי המצוקה ותדבר אתם..,תיעזר.
שלי

שלום לך,
נראה לי מצב מסובך, הרבה דברים אני לא יודעת על היחסים במשפחה ועל ההתנהגלות שלך .הייתי רוצה לדעת אם כל זה קורה בתקופה האחרונה עם גיל ההתבגרות, או תמיד היחסים היו לא טובים.
קודם כל תנסי כמה שיותר לא ללכת לבד בחושך, להיעזר בחברות. שנית , כדאי שתעשי בדק בית, אם באמת את מבקשת הרבה מאבא להקפיץ אותך, אולי בכמה מצבים הוא כן צודק, את צריכה לבדוק את עצמך, האם את מצפה שהוא יהיה פנוי בשבילך מרגע לרגע או את מודיעה לו מראש...
קשה להיות עם שני ההורים במצב של אי הבנה וחוסר תקשורת. נדמה לי שהקשר עם אמא כואב לך עוד יותר. למה שלא תבקשי ללכת לשיחות ולהביא עם הזמן גם את ההורים שלך לטיפול משפחתי? יש ייעוץ בקהילה, דרך קופות חולים, דרך משרד הבריאות או אצל עובדות סוציאליות של האיזור שלך.
כמובן שאפשר לבקש טיפול פרטי. יעזור לך מאד שיהיה איתך איש מקצוע, אדם שיקשיב לך, יארגן לך את המחשבות ותוכלי לשתף אותו ברגשות שלך.

תפעלי לכיוון, לא תצטערי,
את צריכה למצוא זמן מתאיםו לדבר עם ההורים על כך, בלי להאשים אותם כדי שלא יתגוננו.
בהצלחה,

שלי ורדי

תראה במקרה קראתי וראיתי את ההודעה.
אני כמעט באותו מצב כחוך גם אבא שלי מאוד עצבני וכועס.
אני חושבת שאתה צריך לנסות לדבר עם אבא שלך על המצב ביניכם תסביר לו כמה זה פוגע בך שהוא מתנהג אליך תגיד לו שמבקשים עזרה צריך להיות יורת נימוסים. אם היית מבקש יפה היית בשמחה יעזור לך, וככה תדברו ואחר כל תתנצל שאמרת את הדברים האלו.
תראה לברוח , להסתגר ולהגיד שאין לי אומץ זה לא עזור אתה יודע.
בעניין זה אתה צריך לגשת ולדבר איתו כמו שאמרתי.
או לגשת לאמא שלך ולדבר איתה על אבא שלך שהוא ככה ואולי היא תייעץ לך.
מקווה שעזרתי.

אגב בן כמה אתה?

אני חושב שפשוט כדאי להניח לדברים , כמו הרבה ריבים, זה יחלוף עם הזמן והיחסים יחזרו להיות יותר טובים.
בקרוב מאד אני טס לחו"ל לתקופה ארוכה אז אני מאמין שזה ישכח.
אני בן 15, למה ?

וואלה צודק.
אתה יודע יש משפט כזה שאומר "תתן לזמן לעשות את שלו"...
תחכה ותראה כי המזן מרפא כאב...

לא סתם שאלתי.

הזמן*

שלום,
קודם כל רציתי לומר לך שיש לך יכולת ביטוי מאד יפה, אתה מתבטא נהדר ואתה נשמע לי נער נבון.
את יודע להסיק מסקנות ולהבין את ההשלכות של התנהגותך על האחרים. אתה גם נער מוסרי. קורה שאנשים מוסריים כמוך, (עצם רגשות החרטה שלך מגלות שאתה איכפתי כלפי האחרים) פוגעים באחרים במצבים בהם הם מתפרצים וכועסים.
אבא שלך רגיש מאד כנראה, ועצם הפגיעה שלו מראה כי באמת קשה לו במקומות מסוימים מאד, בלי קשר אליך.
לא נשאר לך אלא לבקש באיזשהו אופן סליחה ולהסביר לו מה הביא אותך להתנהג ללא שליטה בכעס שלך. כדאי לעשות זאת קודם במכתב ולהשלים אחר כך בשיחה קצרה. תבקש ממנו להתנהל אחרת כלפיך בפעם הבאה. למשל, כדאי לבקש ממך דברים ביתר עדינות ולא לראות אותך כמובן מאליו בכל דרישה שיש לו ממך. אולי הזמן לא התאים לך.
נדמה לי שאתה הגבת כך כי חשת שאבא "לא ראה אותך", לא הבין את מצבך ולא ניסה להתאים את בקשתו ממך למצב שלך. מכעיס אותך מאד כי פונים אליך בבקשות לעזרה בלי לראות את הצרכים שלך.

עדיין מדובר בהתפרצות חד פעמית ול א נראה לי שזה חסר תיקון מבחינת הקשר ביניכם. אביך חשוב לך מאד, אז תנסה לכתוב לו משהו כשאתה רגוע, ותהיה ענייני גם, תראה לו באיזו דרך היה יכול לפנות אליך כדי לקבל היענות חיובית וחלקה יותר.

בהצלחה,
שלי ורדי

משום מה הייתה לי תחושה שאת התגובה שלך את תפתחי בהערה טובה על יכולת הביטוי שלי, תודה:)
בכל זאת, התחלנו לדבר בינינו, אמנם לא הרבה, אבל אנחנו מחליפים מילים מדיי פעם.
אני מאמין שהטיסה הקרבה שלי לאמריקה, תגרום לבעיה להישכח בזמן שאני לא אהיה בארץ(אני אהיה שם במשך חודש, ואני מאמין שזה מספיק זמן כדי לגרום לבעיה להישכח)
בכל זאת, הוא למד שזה מפריע לי שדופקים לי על הדלת בצורה הזאת, והיום הוא דפק בצורה עדינה ולא צעק עליי.
לפעמים אני ישן המון. בצהריים וגם בלילה, זה נורמלי לא? אנשים מרגישים עייפים מדיי פעם, והם טוענים שאני ישן יותר מדיי ושאני מגזים ואני הסברתי להם שלאדם מעצם היותו אדם יש צרכים והוא לא יכול להתעלם מהם.
בכל זאת, היחסים מתחילים להשתפר, אני מאמין שיהיה טוב בהמשך וזאת באמת הייתה התפרצות חד פעמית. תודה על התגובה והמשך שבוע טוב:)

שלום,
ליחסים עם אבא שלך יש תשתית טובה, לכן הגעתם להבנה מסוימת איך להתנהל הלאה אחד מול השני.
כן , דברים נשכחים, אם כי לא לגמרי . האלמנט הרגשי העוצמתי שלהם נמוג אם היחסים ממשיכים להיות טובים בעתיד.

לגבי העייפות והשינה המרובה - תבדוק אם עצמך האם זה גם כתוצאה של מצב רוח לא טוב, דכדוך כלשהו. וחוסר אנרגיות . האם זה כך, מה מביא אותך למצב כזה?
בכל זאת, קצת צודק אבא שלך שהוא מודאג. הורים מודאגים שלילדים חסרים אנרגיות ..

נסיעה טובה!

שלי

שלום לך,
הדאגה שלך במקום כי הבן שלך לא בשל מאד לגילוומתקשה ליזום באופן עקבי, עדיין מתלבט במטרות שלו וחושש מהתמודדויות. זו הסיבה שבגללה ביטל את הנסיעה לחו"ל עקב עניין פעוט יחסית (ההוצאות בשגרירות).
אך בכל זאת, נדמה לי שאתם כהורים לחוצים מאד. אני לא יודעת הרבה על הבן, אך הוא בסה"כ בן 21 או קצת יותר, אינו חייב להיות בגיל הזה מאד בשל ומגובש, יש נערים רבים בגילו שעדיין מתמודדים עם תהליכים של גיבוש וזהות עצמית ועם חוסר בטחון ותלות בהורים. הוא עושה כמה מאמצים, לא מאד יזומים אומנם, אך יש לו מחשבות לעצמאות כמו תכנון הנסיעהלחו"ל שלא יצאה לפועל. אי השיתוף מצידו במה שעובר ליו מייצג גם מאמץ להיות עצמאי. הרעיון של בעלך שהוא צריך לצאת מהבית לא כל כך מעשי לנער שאינו עובד ול אמסוגל לפרנס עצמו.
לא היה כדאי, כך נדמה לי, לדחוף אותו ישירות לצאת מהבית כדי שלא ירגיש דחייה. אולי מה שצריך זה הסתכלות והתייחסות אליו "בגובה העניים" יותר ולא כילד, על מנת להתקרב אליהם וליצור איתכם תלות הדדית בוגרת.
אני מתכוונת שכדאי להוריד את הלחץ, הוא עדיין צעיר ומחפש את דרכו. בעדינות ובתזמון נכון, רצוי להאיץ בו לעשות צעדים יזומים יותר למציאת עבודה. בו זמנית , בהתנהולת בבית כדאי לבקש ממנו קצת תפקידים ,אם לא ישנם כאלה אך פחות להתערב לו בחברה והתנהלות מחוץ לבית.
לגבי טיפול פסיכולוגי, נשמע לי שהוא צריך, אךבגיל הזה צריך לבוא ממנו , כהחלטה שלו, ולא מההורים. אולי מישהו אחר במשפחה שקרוב אליו, ולא ההורים, צריך לדבר אתו על כך.

בהצלחה,
שלי ורדי

היי נועה,
מצב קשה במשפחה, מצב של משבר בין ההורים, ובמיוחד ביניך לבין אביך,
העובדה שהו אמערב אותך בעיניינים לא שלך לא עושה לך טוב, בדרך כלל לא מטיב עם אף ילד. אם את יכולה, תנסי להתרחק מהבעיות שלהם, להגיד לו שאת לא רוצה לקחת צד או לדעת, דברים שלא שייכים לך ישירות,שמימלא את לא יכולה לפתור.תנסי לתת דגש לעיסוקים אחרים, עם חברים וכו', אחרת, לא תשתחררי מהבעיות של המשפחה...
לגבי הבעיה הספציפית עם האבא, והמחשב והפלאפון, תציעי לו אולי שיעשה לך הגבלה בשיחות כדי שיהיה רגוע ובטוח שלא תעברי את התקציב. תני למישהו אחר לדבר אתו במקומך, אח גדול או אחות גדולה אם יש לך,. בכל מקרה, אני מרגישה שקשה לך להתמודד אתו לבד, מעניין אם מישהו במשפחה רואה את מצבך , האם את מראה להם שאת במצב רוח לא טוב ובוכה?
את זקוקה למשיה חיצוני, צד שלישי שיתווך בינך לבין הורייך. תפנ ליועצת בית הספר , תבקשי ממנה שיחות, אך מכיוון שסיום בית הספר מתקרב מאד ,תבקשי שתפני אותך לאיש מקצוע אחר, עו"ס או פסיכולוג בקהילה, העובדים עם נוער. הם יכולים להעזור לך, לתמוך בך ולכוון אותך איך לנהוג , קשה מאד כשאת לבד. כמובן גם חברים וחברות יכולים לעזור מעט אך עדיף איש מקצוע.
מקווה לטוב בשבילך,
שלי

שלום לך,
אני מרגישה שיש לך קשר טוב עם ההורים שלך, את סומכת עליהם ובמשך החיים את מקבלת את ההכוונה שלהם. בכל זאת, כאן את מרגישה קצת אשמה ומפחדת מהתגובה שלהם בכל המישורים - שיכעסו וגם שיגבילו אותך.
לדעתי, בחרת לממש את העצמאות שלך מההורים בדרך קצת בעייתית. אני מבינה את הצורך שלך לא לומר הכל, ביחס לכל מחשבה או התנהלות שלך בחיים. כך צריך ורצוי להיות. מעט סודות הכרחיים כדי ותתבגרי ותתחילי גם לסמוך על עצמך, וגם לגבש דעות משל עצמך , אחרות מאלו של הורייך.
אך המפגש עם בחור גדול ממך ב-10 שנים, שאף אחד לא מכיר חוץ ממך וגם את לא מכירה אלא רק בדרך טלפונית בלבד בעייתי בעיניי ומסוכן. אנחנו שומעים על כל כך הרבה הרפתקאות לא נעימות דרך האניטרנט... מי יודע מהו הגיל האמיתי שלו ואילו כוונות יש לו. אין לך מספיק ניסיון כדי לא ליפול בפח, גם אם י שלך מספיק חוכמת חיים לגילך. (גם נשים בוגרות לעיתים קרובות טועות מאד במפגשים האלה..).
קצת תמוה שבחור בן 26 מחפש קשר עם בת 16, את שואלת עצמך למה? את בטוחה שהוא בן 26 ולא יותר?
הייתי מייעצת לך דווקא לא לפגוש אותו, להמשיך אולי את הקשר הטלפוני כדי להכיר אותו לאורך זמן או במקרה שאת לא יכולת לדחות את הסקרנות שלך, לפגוש אותו ביחד עם חברה לזמן קצר ובמקום ציבורי בשעות היום. ים בטח שזה לא מקום טוב להיפגש, לפחות לא עם בגדי ים שמעוררים יותר את הסקרנות המינית...
אני מתארת לעצמי שבדבריי הוצאתי לך את ההתלהבות כי את שואפת ומקווה לקשר עם קרבה ואני מייעצת לך להיות חשדנית. אל תתני יותר מדי פרטים עלייך, על כתובת מגורייך.
ייתכן שהוא בחור מקסים , (אם כי מבוגר בשביך בכל מקרה )
עם הזמן תתרגלי לעשות שילוב בין התקווה לחשדנות ,עד שתכירי משיהו ותתני לו אימון. לא נותנים מיד אמון למרות החלום שכולם אנשים טובים ואוהבים והגונים כמונו. זאת, כדי לא להתאכזב או להפגע כיפליים.
האחריות שלי אומרת לך לא להיפגש איתו למרות הקליק ביניכם , והצורך שלך בבן מבוגר ממך. ה יותר מדי נסתר ומסוכן. הורייך בטוח יגידו לך שלא, אך תתתייעצי עם חברותייך גם. נדמה לי שרובן יגידו לך להיזהר.
כדאי לך להדוק מהם הצרכים שלך לקשר עם בחור מבוגר, ולא בגילך או בערך בגילך. אלת רוהצ להתבגר מהר, לצאת מהסטטוס של הילדה הקטנה,? מה את מקווה שהוא מבין ושבני הגיל שלך לא יכולים לספק לך? האם את רוצה בעצם להחליף את ההכוונה של ההורים שלך עם ההכוונה והתמיכה של בן זוג מבוגר? עם חבר בוגר , תשארי למעשה במקום של הקטנה והפחות יודעת, אשרמקבלת הכוונה שוב... תחשבי על זה.

בהצלחחה ותהיי זהירה,
שלי

תודה על מה שאמרת לי.
אבל תראי הוא גם אמר לי שהוא לא נכנס לים כבר הרבה זמן ולא בא לו להכנס לים.
זא אומרת בכלל הכל התחיל שהיא רצה להפגש איתי בקניון הזהב.
ואני לא רציתי בגלל שלא רציתי שאנשים יראו אותי איתו כרגע, כי הרבהה אנשים הולכים לזהב שאני מכירה וגם המשפחה שלי.
ואם חלילה אני יהיה איתו בזהב אז מישוה שאנ ימכירה יראה את זה ואני לא רוצה כרגע שיראו וידעו.
אז אמרתי לו שנלך לים (שמה המקוםה כי טוב לדעתי שלא באים הרבה אנשים שאני מכירה) ,
למרות שמקום שיש הרבה אנשים זה טוב בישבילי שאני יהיה איתו. ( ככה חברה שלי אמרה).
ואז הוא אמר לי שהוא לא נכנס לים כבר הרבה זמן אז הוא לא רוצה להכנס לים , אז קבענו שנשב במסעדה לים הים.

מה את אומרת על זה?

ועוד משהו זה מאתר היכרויות לאבמי , בטח את מכירה.
הוא שם שמה פרטים עליו ואת הגיל וגם תמונה שלו.
ואז שהוא התקשר אליי שאלתי אותו איך הוא ניראה וזה ואיך קוראים לו..
כדי לדעת שהוא לא משקר לי שהוא זה זה.
מקווה שהבנת אותי.

שלום,
נדמה לי שהוא בחור טוב, אך אין לדעת. עדיף קפדהו וחשדהו ,ובסוף מאחלת שיתברר שהוא אדם טוב.
את יכולה לשאול אותו האם הגיל שלך מפריע לו, האם גיל 16 לא צעיר מדי בשבילו? להבין את הראש שלו. אני חוזות שוב על כך שכדאי להביא איתך חברה , לא להיכנס לאוטו שלו בשום אופן, ולחזור בכוחות עצמך הביתה. את יכולה לעשות כך שתפגשי אתו לזמן לא ארוך במקום ציבורי ותתכנני שחברה תיפגש איתך בקרבת מקום בעוד כשעה. אני יודעת שקשה להגיע לפגישה בחשדנות אך היו דברים מעולם ויש גם אנשים שמתכננים דברים.
שלי

תראי שאני שאלתי אותו אם לא מפריעה לך הגיל שלי ..
לפי הזכרון שלי הוא אמר , הוא כזה בהתחלה התבאס לפי מה ששמעתי וניראלי ואחר כך הוא אמר לי " אה את עוד לומדת?" אמרתי לו שכן ואז הוא אמר לי "בסדר תרגישי בנוח" (בחביב כזה).
מה את אומרת על זה גם?
אוקי אני אשאל אחת המחברות שלי אם הן רוצות
ותודה.

שלום דניאל,
אני כן חושבת שאת צריכה להתייחס ולא להיות אדישה, אולי זה כלום, אך עדיף שתדברי עם מישהו מבני ביתך (אם את חיה עם ההורים,עדיף עם אבא ) על תחושותייך. בדרך כלל תחושות בטן של אזהרה לא מטעות. אל תקלי ראש. אולי תתכנני כשתהיי עם מישהו שסיפרת לו על תחושותייך להתקרב אל האיש ולשאול אותו למה מתבוננן בך? השאלה לא כדי לקבל תשובה אלא יותר כדי להבהיר לו שעוד מישהו יודע עליו, ועל אי הנוחות שנגרמת לך....
תזהרי כשאת חוזרת מאוחר בלילות...תדברי בפלאפון .
שוב אולי זה כלום אך מעדיפה שתיהי חשדנית ופחות תמימה

שלי

שלום לך שרון,
לא יודעת מה גילך, אבל אף פעם לא מאוחר, במיוחד בגילאים הצעירים, לטיפול פסיכולוגי.
זה בעצם משאלתך, להתגבר ולראות אחרת את עצמך ואת מהאורעות הטראומטים שהשפיעו עלייך. כדאי לפנות לפסיכולוגי. מאד חשיב לבגיל צעיר לעבור טיפול כדי להמשיך באופן בריא יותר הלאה, כשכל ההחלטות החשובות עוד לפניך. נראה לי שיש לך מודעות בסיסית מספקת לטיפול.
בהצלחה
שלי

שלום לך, קודם כל כל הכבוד לך לדאגה ולאחריות שאת מגלה כלפי אחותך,
באמת צריך לעשות כאן כמה מעשים. למה שהורייך לא יפנו וידברו איתה ישירות, אפילו שלא יקחו לזמן מה את המחשב מרשותה ? הרי למרות שהיא בוגרת ,המחשב בבית שלהם, ברשותם? נראה לי חשוב ביותר כדי למנוע את הסכנות אליהן היא נכנסת כל פעם מחדש.

רצוי מאד לשקול טיפול משפחתי והטיפול פרטני לאחותך.היא נראית נואשת בחיפוש אחר קירבה, חום ואהבה. השילוב עם הנאיביות שבה הוא "קטלני". לדעתי העובדה שהיא משאירה את המחשב פתוח ואתם יודעים מה קורה לה, זה סימן שבאופן לא מודע היא רוצה שתצילו אותה בדרך כלשהי. אניממליצה בחום על טיפול משפחתי בו כל המשפחה משתתפת כי ההורים שלך נראים כרגע חברי אונים מולה.
טפיל פרטני יכול להתקים דרך עובדת סוציאלית ברווחח, דרך פסיכולוגים של בריאות הנפש שלמרד במשרד הבריאות, או דרך פסיכולוגים בקופות החולים. בנוסף אני לא יודעת אם היא עובדת אך כדאי לעודד אותה לעבודה, גם זה נותן בטחון עצמי וגורם לה להיות פרודוקטיבית במקום לשבת כל היום מול המחשב לחפש קשר.
בהצלחה,
שלי

שלום לך,
המשמעות של נוער בסיכון מתייחס לכמה אשפרויות חיים:
א. נוער שאינו לומד והסיכון שיהיו אנשים בוגרים ללא השכלה וללא פוטנציאל או כוחות מקצועים מינימאלים.

ב. נוער בסיכון זה נוער הנגרר לאורח חיים עברייני, המרגיש בשולי החברה, לא מזדהה עם חוקים ונורמות החברה.

ג. נוער בסיכון , זה נוער עם נטיות התמכרות כגון לאלכוהול, סמים וכו', אורח חים מופקר כמו מיניות ללא הגנה, סיכון להידבקות במחלות שונות וכו'.

ד. נוער בסיכון זה גם נוער עם נטייה לפגיעה עצמית, כגון התאבדויות, דכאונות, או נטייה לקורבניות ולאי יכולת לנהל את החיים שלו בעצמו באופן עצמאי.

ה. נוער שחווה התעללות, הזנחה מהמשפחה, או פגיעה והתעללות מתמשכים מגורמים חיצונים למשפחה, נחשב גם כנוער בסיכון לאיכות החיים, להתפתחות האישית וליצירת פסיכו טראומה.

דווקא נוער עני לא בהכרח בסיכון, אלא אם כן קיימים תנאי עוני מחפירים המאלצים לגנוב כדי לשרוד או יש סכנה לתזונה ולבריאות..

מקווה שהברתי כמה דברים,
שלי ורדי

אם אני משוייך לאחד מהאפשרויות מה עליי לעשות

קודם כל , עצם העובדה שאתה רוצה לצאת ממצבך מעידה על תקווה...
אתה לא רוצה להידרדר וזו נקודת התחלה טובה.
אני מציעה שתפנה למחלקת נוער במצוקה ברווחה, במקום מגורייך. הם בהחלט עוזרים למי שרוצה לצאת ממצבו, ישמחו לעזור.
אם אתה משתמש בסמים , אפשר לפנות לחחנה למניעת סמים האיזורית , אם ישנה כזו, אך גם הרווחה המקומית מטפלת.

אני מקווה שתצליח.
בדרך כלל לא קצרה הדרך ולא מהיום למחר יש שינוי, אך בשביל חיים טובים יותר כדאי מאד.
שלך,
שלי

שלום לף וסליחה על התגובה המאוחרת...
בטחון עצמי נבנה עם ההצלחות, התגובות והכשלונות של החיים בכל התחומים. במיוחד חשובה תפיסת האדם את הצלחות או הכשלונות שלו. לפעמים אין לבטחון עצמי קשר גדול עם מה שקורה במציאות, כלומר עם היו הצלחות או לא.
אין לי מושג מה מביא אותך לבעיה בה אתה נמצא, עם פסיכיאטר ופסיכולוג .אך היה טוב יותר אם היית תופס את אנשי המקצוע כאמצעים עבורך להביא אותך לחופש עתידי ולא כאנשים הכובלים אותך. .
אתה זקוק להמון מודועת עצמית שדרך הטיפול הפסיכולוגי תרכוש כדי לראות בעצמך את הדברים הטובים.
אם הפסיכולוג נחמד אז תנסה להתמיד, ולא לחשוב מתי תפסי ק את הטיפול. הסוד הוא בהתמדה. זה ישתלם לך בסוף, אני מבטיחה. זו העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך כרגע.

הרבה כוח ותקווה,
שלי

תראה ילד בחון עצמי בא עם הזמן לאט לאט אתה מתחזק..
ככה זה בחיים יש ירידות ועליות...
ולאט לאט זה יגיע.