פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום. התקפי החולשה הם איתות של המערכות הגופניות-רגשיות-אנרגטיות שמשהו לא מאוזן. את, כדבריך, לא מרבה להיעזר באחרים וחזרת "מוקדם מדי" לעבודה, כלומר דורשת מעצמך משאבים שאולי אין לך כרגע. בהנחה שאין בעיה פיזית מוגדרת מדובר להערכתי בתגובת לחץ נפשי שמתבטת דרך הגוף. או תמצאי בעצמך דרכים לאיזון האוברדראפט הרגשי-פיזי, או שתקחי ייעוץ עם מומחה. אולי פסיכולוג. אולי מומחה ברפואה סינית. כמובן רופא. ממליץ

ש כמה תסמונות לחץ נפשי שמתבטאות דרך הגוף

שלום. אפשר לנחש כל מיני ניחושים למה זוהי "תגובת האשה" הזאת. במקום זאת הייתי מציע לנסות לא לשאול שאלות שמחייבות את האחר לתת מעצמו או לצאת לידי חובה ע"י תשובה כלשהי. במקום שאלות, לנסות לומר אתה משהו. על עצמך. עליה [נחמדה..מעניינת..לבושה יפה...]. על נושא משותף. משהו שקראת. חווית. וכך הלאה. נסה..

נתקלתי בהודעה ולא יכולתי שלא להגיב.
זה מקסים מצידך שאתה כל כך מתעניין ורוצה להכיר יותר את אשת ידידך.
העובדה היא שאנחנו אנשים שונים, חלקנו פתוחים וחלקנו פחות. זה נובע מכל מיני סיבות וזה בסדר.
אם אתה רוצה בכל זאת ליצור עמה קשר, אני מציעה שתשאל אותה שאלות פתוחות יותר המראות עניין ספציפי בה ובמעשיה. למשל "איך הולך בעבודה?" או "לאן נסעתם בטיול....?" וכו'.
לכל אחד יש תחומי עניין שונים ואם רק תמצא תחום עניין שמעניין אותה, תוכל לפתוח שיחה שאולי לא תסתיים במספר מילים בודדות.

נשמע שאתה אדם שאוהב ויודע להקשיב, שיהיה בהצלחה!
ענבל קולנגי,
תרפיה הוליסטית ומגע מרפא

אחד מהמצבים הקשים יותר בחיינו, הוא אבטלה מאונס. מצב זה פוגע בביטחוננו העצמי, מוריד בעינינו את הדימוי העצמי וגורם לנו לאבד את הביטחון הקודם ביכולותינו, בלי קשר למצב המציאותי.
מכאן שלא קשה להבין את החששות שמלווים אותך בכל פעם שאת אמורה לעבור את אותו מבחן, כשאת באה ממקום כביכול חלש (הרבה יותר קל לנו לחפש מקום עבודה בזמן שאנחנו מועסקים מאשר כשאנו מובטלים).
ישנן מספר דרכים לחיזוק תחושת הביטחון לקראת ובזמן ראיון עבודה.
אחת מהן הוא הדמיון המודרך.
תרגיל פשוט בדמיון מודרך הוא להביא את עצמך להרפייה ורגיעה, בצורה הנוחה לך ביותר, כשאת מוגנת, בביתך, ולדמיין את הסיטואציה העומדת לקרות (ראיון במקום X בהקשר למשרה Y), בפרטי פרטים, כאילו זה מתרחש עכשיו. נסי לראות עצמך נכנסת לחדר, מתישבת, עונה לשאלות, וכו' כשאת רגועה וענינית.
ככל שתרבי לעשות תרגיל כזה, המוח יקלוט מצב מוכר בזמן אמת ותוכלי להיות הרבה פחות במצוקה בזמן הראיון האמיתי.
תראי שלאחר מספר פעמים תחושי ביטחון רב יותר בעצמך, והיה ואפילו לא תקבלי את המשרה אליה ניסית להתקבל, תקבלי זאת בצורה פחות חרדתית ויותר רציונלית ותושפעי פחות בצורה העכשווית.
מאחלת לך להתקבל לעבודה בזמן הקרוב ביותר.

מתנצלת על הזמן הרב שעבר מאז ששאלתי, אבל בכל מקרה - תשובה מאלפת ומועילה.

תודה רבה ושבת שלום!

את חווה היום תהליך של מודעות. ויש בך את היכולת לנתח מצבים בצורה שקודם לא עשית, או לא היית מודעת לסיבותיהם.
כל תהליך של מודעות יש בו את התחושה שהגדרת בעצמך כ"אבודה". את איבדת את ההשקפה על חייך כפי שליוותה אותך עד כה, ואין זה משנה אם היית מרוצה בה או לא, ההיכרות עמה היא הגורם המשמעותי. היום את כאילו עומדת מהצד ומשקיפה על עצמך ורואה דברים מזווית שונה, והם לא תמיד מוצאים חן בעיניך.
מצב כזה, אין זה מפתיע כי הוא גורם לך לחרדות ולדיכאון. ברגע שתביני כי עצם עליית המדרגה במודעות שלך, זהו שלב חיובי בחייך, וכי ניתנת לך ההזדמנות לשנות דברים ולפעול בצורות אחרות, נכונות יותר לך בחייך העכשווים, החרדות ומצבי הדיכאון יפנו מקומם לתחושת ביטחון בעצמך.
הייתי מציעה לך לחפש לעצמך עיסוק כלשהו מעבר לעיסוקים הרגילים, בין חוג מעניין, בין לימודים במסגרת לא מחיבת, בין קבוצה שעוסקת במודעות עצמית, על מנת למלא את חייך בתכנים חדשים.
מקווה שעזרתי.

שלום. יכול להיות שאת צריכה שכל הזמן ירצו אותך כדי להרגיש טוב ושייכת. אולי זו פסיביות יתרה מצידך. הרי הציעו פעם פעמיים ואולי מניחים שאת כבר "ילדה גדולה" ויכולה להתחבר ולהצטרף. במצב הנוכחי נראה שאת נותנת לאחרים "תפקיד" להיות אחראים עליך בנושא החברה בארוחת הצהרים. נסי להצטרף או להציע בעצמך למישהו/מישהי ללכת לאכול ותהיי אחד מהחברה.

למה לדעתך הם לא מזמינים אותך?

שלום. לפעמים הגוף אומר משהו שהאדם נמנע מלבטא אותו במילים. כמו, "לא בא לי".."לא רוצה".יתכן שאת "שומרת בבטן" דברים ביחסים עם החבר, או זה "תקוע לך בגרון"..במילים אחרות, יש כנראה גורם-לחץ ביחסים שמתבטא בצורה הזו.

נראה שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג קליני

שלום. בהחלט נחוצה תמיכה נפשית במשפחה, כי משבר נפשי כזה משפיע על כולם, וצריכים לקבל עזרה - תמיכה, הבנה, כלים ועוד.

יש מרפאות חוץ לבריאות הנפש בבתי חולים שונים
אפשר לבדוק ארגון או עמותת "אנוש" שיכולים לקבל מידע ותמיכה
תבדקי באינטרנט "אנוש"..

אם יש אמצעים אפשר גם לפנות למטפל פרטי, אולי מטפל משפחתי

שלום. זהו פורום לענייני הנפש, ויתכן שנטרופט או תזונאי יכולים לתת לך מענה קונקרטי לגבי התזונה שחסרה. אבל, כבר פנית לכאן. יש לי מחשבה שתיים בשבילך.

לפעמים מה שאוהבים ולא אוהבים במזון ובכל תחום - הוא עניין של התניות והרגלים שנרכשו מוקדם בחיים. במיוחד מה לקשור לאוכל ולמזון. יתכן שפתחת דחייה או "אלרגיה" נפשית או גופנית לעגבניה ושאר ירקות. בהיבט זה אפשר להעזר בטיפול נפשי-אנרגטי, אולי בשיטת EFT. קרא על זה.

חוץ מזה כדאי שתמצא פורום באתר שמתאים צפציפית לשאלתך.

מדבריך ניכר שאתה מחפש דרך לפתור את בעיותיך.
אבל העמסת כאן מגוון גדול ורחב של בעיות, חלקן שלך, חלקן (כביכול), של המטפלת שלך ושיטת הטיפול בה היא נוקטת.
הכלל הראשון בטיפול הוא שכאשר המטופל חש שאיננו מתקדם, עליו, או לברר זאת עם המטפל, או לחפש מטפל אחר.
השאלה שלך לגבי ההבדל בין פסיכותרפיה הוליסטית לגופנית(?), לא ברורה לי.
פסיכולוגיה הוליסטית נוקטת בחשיבה שאכן האדם הוא גופנפש ולאו דווקא רק גוף או רק נפש.
ישנן המון שיטות וכלים טיפוליים, ועל כך אתה יכול לחפש באינטרנט חומרים ולהחליט מה מהם נראה לך מתאים. רוב המטפלים ההוליסטיים משתמשים בכמה וכמה שיטות (או כלים - למען הדיוק).
אבל דבר אחד חייב להיות לך ברור, אין הוקוס פוקוס, וחייבים לברר בעיות מהעבר על מנת להבין כיצד לטפל בכך בהווה. השאלה היא רק כמה זמן מקדישים לכך, ובאילו כלים מגיעים לתוצאה.
אם אני קוראת נכון בין השורות, אתה מתלבט לגבי המיניות שלך ולדעתי אין שום סיבה שתדחה זאת. יתכן ששם נמצאים עיקר הקשיים שבהם אתה נתקל.
מקווה שעזרתי.

השאלה עודנה עומדת על ההבדל בין הפסיכותרפיה הגופנית להוליסטית.....

לגבי המטפלת האחרונה, אני אגיד זאת בעדינות , ומאחר שהיא לא הנושא , ועזבתי אותה בדיוק בנקודה שהיא הפכה לפטיפון שבור... התייחסותה הייתה מתנשאת ולהבדיל ממטפלים קודמים לפניה היא נקטה בגישה שיפוטית שבעצם הגישה הזו הרגה את הטיפול מרוב רדיפה לעבר מטרה התהפכו היוצרות- היא קבעה המטרות, הדרך להשגתן רק ששכחה דבר פשוט שאני בחדר ויש לי רגשות ותחושות משלי....

המטפלת בדומה לך דר' קורין שחר , נקטה באותה טכניקה כאשר הרגישה נוח במראה שהוצבה לפניה תוך ציטוטים של דברים שאמרה היא ישר התקיפה - ועם כל הכבוד , חדר הטיפול הוא המקום האחרון בו ארצה להרגיש נשפט או מותקף.

כשסיפרתי למטפל אחר על תגובתה לכעס שהופנה על ידי אליה הוא החל לצחוק מתחת לשפתו כי הבקשה שלה הייתה פשוטה ולא טיפולית תפסיק עם זה כי זה לא מקדם.... את מי ולאן , הפתרונות אצלה!!!

זכותי כמטופל לומר ששיטה א' לא טובה בשבילי וזה לגמרי בסדר, חובת המטפל להיות שם איתי לבדוק מה ניתן לעשות ומה ניתן להציע , חובתי לתת לדברים צ'אנס ולהות פתוח... אך כשמנסים להיכנס בקיר שוב ושוב מי אמר שבפעם המיליון הקיר ייעלם? המטפלת האחרונה נהגה בי רק בדברים שיקדמו את מטרותיה של הטיפול וכשהגעתי לאחר פגישה ולאחר עוד פגישה עם כעסים היא סירבה להכילם... ואת יודעת מה השיא מבחינתי היא שבשל סיבות כאלו ואחרות נאלצתי לבטל פגישה בטווח שהוסכם עליו מראש והודעתי שבוע מראש היא חזרה בהודעה , אפילו לא פעם בשבועיים" היא לא טרחה לברר מה קרה ומה לא קרה... מבחינתה הדבר החשוב ביותר היה התשלום שהיא תקבל- והיא לא ממש התאמצה בשביל השקלים שלה... בניגוד לקודמיה ...


ואגב מיניות- מטפל מיני עשיתי איתו עבודה מצויינת עד נקודה מסויימת אך האחרונה לא רצתה לגעת במיניות ונסתה להתחמק מהנושא כי יש נושאים דחופים יותר וכאשר היא העלתה אותו היא העלתה אותו עם המון שיפוטיות כלפי מטפלים קודמים וכלפיי... כשהערתי לה על כך היא התחילה להסביר שהיא לא התכוונה לכך... אבל כשיש יותר מידי חיצים ויותר מידי דברים שהיא מתנצלת ועושה באופן לא אתי לא טיפולי נשאלת השאלה למה שאשאר אצלה?

מטפלת שמתבלבלת במועד של אירוע משמעותי כגן חרם ולאחר שהיא מתבלבלת ואני מעיר לה על כך, היא אומרת מה זה חשוב ומה זה משנה מתי זה קרה.....

מטפל טוב מתעד את המפגשים , מטפל גרוע מתעד תוך כדי מפגש... מטפל טוב עושה תהליכי עיבוד, מטפל גרוע מוותר עליהם....


תחושת הבטן הכי לזקה שנשמעה המון בחדר ולא זכתה לתשובה או תהייה הייתה "את לא רואה אותי, פסיכולוגית תעסוקתית אמרה לי שאם היא לא שמעה את הצעקה שלך אז היא כנראה עיוורת וחירשת כי האמירה שלך הייתה מאוד חזקה "את לא רואה אותי".

תודה על התשובה , קורין, אדע לא לפנות אלייך ....כי אני מעמיס עלייך.. מסכנה.....

נראה לי שהנחת דברים הפוכים לחלוטין ממה שרשמתי.
קרא שוב את תגובתי, ואולי תבין שלא היו כלל התקפות ולא שיטות טיפול.
צר לי שכך הגבת... בהצלחה.

שלום. אכפת לך ואת דואגת להוריך וזה נפלא, אבל בת כמה את? והאם יש עוד אחים ואחיות? עוד משפחה הורים של ההורים? דודים ודודות? תחזרי.

שלום. מלבד הטיפול התרופתי חשוב גם פגישות עם פסיכולוג כדי לבחון מה מוריד ומה מעלה את מצב הרוח שלך.

באופן הזה תפתח מודעות ושליטה מסויימת על מה שקורה לך.
הטיפול התרופתי מטפל בדכאון ברמה הפיזיולוגית אבל אינו מגיע לסיבות הנפשיות מאחורי הדכאון.

לגבי חלופות טבעיות לתרופה - קשה להתייחס דרך תכתובת כזאת. הרבה נתונים חסרים.
מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי.

בהצלחה

שלום. אני מניח ש NLP יכול לעזור בנושא חרדת בחינות. השאלה היא מי עושה את הטיפול. אולי נחוץ טיפול ע"י פסיכולוג שהתמחה בטיפול בחרדה. אם הוא גם עוסק ב NLP יכול להיות חיובי.

שלום. לפי מה שאתה מתאר חווית אירוע טראומטי ונוצרה התנייה בין לשכב במיטה והתגובת החרדה הפיזית שלך, וקרוב לוודאי התגובה הנפשית שהתבטאה בבהלה. ביופידבק יכול שלא להספיק. יש טיפולים למצב שלך - שיאפשרו פורקן ושחרור ברגש-במחשבה-בגוף. תוכל לקרוא על טיפול בטראומה, טיפול ב EFT, EMDR ו TBT.

שלום. לא הבנתי ממכתבך אם את מצליחה לישון כשאת לבד. האם היו תקופות בעבר שישנת לא עם אמא?האם יש עוד בני משפחה בבית?

קנאה נחשבת לאחד הרגשות היותר קשים שקיימים בנו. קנאה יכולה להרוס כל חלקה טובה, אם היא מוקצנת, ובעיקר את העצמי שלנו. המון אנרגיות מושקעות ברגשות שליליים בכלל ובקנראה, בפרט.
את אומרת שאת מודעת לכך שיש לך בעיה. אך לדעתי את מביטה בתוצאה ולא בסיבה.
מי ששלם עם מי שהוא, מן הסתם פחות יקנא באחר. מי ששלם עם מה שיש לו, לא יחוש איום בכך שלאחרים יש יותר.
כלומר, הבעיה נמצאת אי-שם בתוכך. אינך נראית לעצמך כנראה כמישהי שיכולה להיות שלימה כפי שהיא, עבור עצמה, קל וחומר כלפיי מי שיש בה אליהם רגשות, בין חיוביים, בין שליליים.
ראשית דבר, נסי להבין מהיכן נובעות תחושות אלו שלך. נסי לבודד את הגורמים לך לקנאה קשה יותר או פחות. האם היה עליך להילחם על מקומך במשפחה האם? האם חשת בה פחות ביטחון בהיותך את עצמך? המון סיבות יכולות לגרום לתחושת קנאה והעיקרי שבו הוא פחד. פחד שלא להתקבל, פחד להפסיד מה שיש בידייך.
מישהי יפה יותר מסיבה אליה את תשומת לבו של החבר שלך? חשבי על כך שלמרות זאת, הוא איתך ולא איתה.
המשפחה שלו נראית לך עוינת? חשבי על כך שעדיין לא הצליחו כנראה לעמוד על סגולותייך ותני להם את האפשרות לעשות כך.
ברגע שאת מתמקדת ברגשות השליליים, את מעבה אותם. ברגע שתחזקי את העצמי שלך מול אותן מחשבות, יהיה בידייך להוריד את חשיבותם של מי שמעלה בך קנאה.
נראה לי שככל שתנסי לעשות כך, תרגישי כמה מיותר להוציא אנרגיות מבוזבזות על מחשבות שמפריעות לך בזמן שהאחר/ים אינם בהכרח חשים זאת כלפייך.
מקווה שעזרתי.
בהצלחה.

בהמשך לתגובה המעמיקה של ד"ר שחר -

קשה מאד עבור כל אחד מאתנו לעשות עבודת מודעות עם עצמו לבד. אני ממליצה לך לחפש לך קבוצת מודעות או מטפל-פסיכולוג. בקבוצה או עם מטפל זו עבודה הרבה יותר נגישה.

קראתי את שתי התשובות בתשומת לב מירבית, אך איני יכולה להצביע באמת על הדברים שמציקים לי,ועוד יותר קשה יהיה לי גם לטלפ בהם לבד. קבוצת טיפול יכולה להיות פתרון, אך החשיפה לעיני רבים , תגרום לי לאי נוחות. יותר נכון לי לפי דעתי טיפול של "אחד על אחד" השאלה שלי היא איזה סוג של טיפול אני צריכה, והיכן עליי לחפש מטפלים מהסוג הזה, כי למען האמת אני לא מכירה אף אחד שניסה טיפול כזה ולכן אין לי מי שיכוון אותי. הצעד שעשיתי הוא לברר על פסיכולוג קליני דרך הקופת חולים, האם זה טיפול שיוכל לעזור לי? בנוסף גם קראתי באינטרנט על מישהי שעושה טיפולי גוף ונפש דרך תחקור וזיהוי הבעיה היא נותנת כלים איך ךהתמודד עם הבעיה. מה יכול להתאים לי?
אני לא זוכרת אם ציינתי, אני גם עצבנית, לכל כל היום ולא מכל דבר, אני מאוד אדישה ולא מתרגשת מכל דבר, אבל שאני כבר מתעצבנת זה נורא.
אודה לתשובה

על פי תגובתך, נראה לי שעדיף שתפני לטיפול פרטני. במידה וזה מתאפשר לך דרך קופ"ח, תתחילי שם. כרגע ההתרשמות שלי היא שעדיף טיפול של פסיכולוג קליני ולא טיפול אלטרנטיבי או קבוצתי.
בהצלחה.