פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום רב לך,

אני מאד מעריכה את ההחלטה שלך. את אמיצה!

תזדקקי לכל כוחותיך בתהליך הגמילה. יהיו ימים קשים עם כל מיני רגשות, אולי גם הרבה בכי.

חשוב שתמצאי מטפל או קבוצה שילוו אותך. ראשית – כדי לא להיות לגמרי לבד בתהליך, שנית – כדי לבטא את מה שעובר עליך ובהמשך לעבור מסע של פיתוח מודעות וריפוי הקשיים והטראומות שבפנים.

אני ממליצה לך לקרוא את המאמרים על טראומה באתר שלנו – אולי הם יעזרו לך להבין איזה עזרה לחפש.

מחזיקה לך אצבעות. בהצלחה!

שלום לך,

קשר חם ופתוח כמו שיש לכם הוא ברכה. תן לעצמך ליהנות ממנו בינתיים, ותראו לאט-לאט מה קורה למשיכה המינית. אי אפשר לדעת. לא כדאי למהר לשום מקום.

לעתים קרובות לוקח הרבה זמן להיפתח מינית.

לא מעט בנות משנות את טעמן עם ההתבגרות. לא ניתן לעשות הכללה.

תיהנו מההווה!

שלום לך. במצב הזה יש כמה מישורים שנחוץ לטפל בהם: הכאב של האובדן [של מה שהיה] ; קבלת המצב החדש עם השינויים בתפקוד, בהרגשה העצמית, ביחסים וכיו"ב. מתאים טפול בשיחות בצירוף עבודה דרך הגוף. האם הוא נמצא בבית חולים? בבית? יכול לממן טיפול? נסי לראות באינטרנט EFT
ותכנסי לאתר הרשום בפתיח.

טיפול בשיחות אי אפשר לקיים מכיוון שהוא לא ממש מדבר.
מעבר לכך הוא עדין לא קם מהמיטה מכיוון שצד שמאל שלו כמו משותק, ויש לו פתח נשימה מהגרון.
האם יש איזשהו טיפול שמתאים בשלב הזה?

שלום. רק עכשיו ראיתי את תגובתך. מצב מורכב. לא יודע אם אפשר לטפל. הנה כמה רעיונות
אם הוא יכול לכתוב במחשב נייד קטן - שינסה מעין יומן, או דו שיח באמצעות מחשב עם אדם קרוב
טיופל ב EMDR יכול לעזור - תנועות עיניים ימינה ושמאלה. אבל נחץ עם זה שיכול לבטא את רגשותיו

להרגעה ואיזון אפשר לחשוב על טיפול ברפואה סינית, ריקיי או רפלקסולוגיה
בכל מקרה כדאי לנסות כתיבה

אם מצבו ישתפר - אפשר לנסות טיפולים נוספים שהצעתי

שלום. לפי מיטב ידיעתי יש בבתי חולים בעלי מקצוע טיפולי [ עובדים סוציאליים, פסיכולוגים רפואיים, פסיכיאטר] שזה אחד התפקידים להם - לייעץ ולעזור לפני ואחרי ניתוח. כדאי לפנות ולשאול ולקבל עזרה, במקום לדשדש בעניין אם "לספר או לא לספר"..

שלום לך. בקשר לבן - יש יחידה לייעוץ לחיילים משוחררים במשרד הבטחון. שם הוא יכול לקבל הכוונה וייעוץ ראשוניים. אולי לשאול ביחידה איך פונים לשם. אולי לרשום באינטרנט "ייעוץ לחיילים משוחררים". לגבי בעיות קשב וריכוז - יש בכל האיניברסטאות יחידה/פונקציה של אבחון/טיפול/עזרה. אפשר באותו אופן לחפש באינטרנט. בהצלחה.

שלום לך. מתעוררים הרבה סימני שאלה לגבי מה שעובר על הבת שלך. האם היחסים בינך לבינה היו קודם אחרים?טובים?האם היא עובדת?

אולי היא לא מאמינה שאת יכולה לעזור לה במשהו, במצב הנוכחי הלא ברור

האם יתכן להציע עזרה ספציפית - להיות עם הילדים לזמן מה, להכין מאכלים מסויימים, להיפגש בזמן קבוע וכ'

לא פשוט לה כנראה בעקבות פרידה

כשקראתי את הדברים שכתבה האם על הבת המתנכרת - חיברתי את זה למה שקורה לי עם בתי. שחזרה בתשובה לפני כ- 12 שנים. נשואה, אם לילדים קטנים, חיי נישואין לא טובים. בן ה-9 לומד בתלמוד תורה. ילד סקרן ותאב דעת. לא טוב לו במסגרת, אך האב מתעקש. המצב הכלכלי גרוע. חשבתי שבאהבתי אוכל לעזור, אך כל מה שקורה הוא - דילול אמצעי הכספיים (אמא סוגרים לנו את החשמל, הגז, עירייה, בגדים, צעצועים, אוכל), עגמת נפש ודאגה שלא נגמרת. נכון! אני לא יכולה להתמודד עם בעיותיהם - ולמרות היותי רציונלית ושקולה בדברים שנוגעים אלי, איתם - זה סבל מתמשך שלא נגמר, שפוגע בחי (אני בת 63)י. פניתי לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים שעוסקים בבריאות הנפש, פסיכיאטר, רבנים... כל מה שנאמר לי - לא נעלם ממני, ורוב הדברים שנאמרו היו שהם חיים את חייהם ועליהם לפנות בעצמם לעזרה - מה שהם לא עושים. אז למה אני מנסה שוב ושוב לעזור להם ולא זזה לכיוון עצמי?

שלום לך. את מעלה בעיה סבוכה, אפילו בבחינת חידה. ברובד אחד - הגלוי, המוצהר - היא מתרחקת והולכת בדרכה; ברובד אחר - אולי מתחת לשולחן - קריאת מצוקה שמגייסת אותך..כי את אמא שלה והיא ילדה שלך מתחילת הדרך. יש שם כנראה עניין לא סגור ביניכן, אולי אצלה, אולי אצלך, או ביחסים. היא נזקקת לך [ואולי תלויה והייתה תלויה בך] והיא לא אוהבת את זה. אפשר שהיא נזקקה לסמכות ולביטחון שלא חוות בחייה קודם.. אולי אפשר לטפל בזה, כלומר את, לעצמך

שלום לך. מה שאת מתארת הוא מצב של מצוקה ורצוי בהקדם להתחיל טיפול.

החיים שלך הם אלה שעומדים כאן על הפרק. ולכן את חייבת לעצמך לנסות כל דרך אפשרית על מנת לעזור לעצמך לחיותם כפי שאת אמורה לחיותם, ולא כפי שאת חשה כעת בתוכך.
ברור לי שעם קצת מאמץ תוכלי למצוא את המטפל/ת המתאים/ה מבחינת המחיר, העיתוי והתאימות עבורך.
את חייבת זאת לעצמך...

שלום לך. באיזה איזור את? איזה קופת חולים? תכתבי לי ל [email protected], או השאירי הודעה בנייד שלי שרשום למטה. יכול לנסות לעזור.

אני מתל אביב וקופת חולים כללית

שלום שרית. תארת מצב זוגי מורכב. כאילו כדי להיות אופטימי ולהמשיך לחיות - את צריכה לוותר על עצמך, כי "לא כדאי שנפסיק לחיות בגלל המצב שלך". כנראה הגעת לנקודה בה המשוואה הזוגית הזאת כבר לא עובדת כל כך. אני רק יכול לשער שההתמוטטות שהזכרת הנה אות אזעקה שיש לשנות ולהשתנות.

ראשית, מה את למדת מהמשבר?
שנית, איך בן הזוג שלך הבין את המשבר?
כשאין למידה - הכל חוזר על עצמו

לטווח הקצר, אולי תוכלי לראות את הנסיעה שכבר יוצאת לדרך, כמסע שלך לשינוי עצמי. למשל, לא תהיי כל הזמן בתפקיד האחראית שכולם יהיו מרוצים. אולי לקחת "חופשה" בתוך הנסיעה מכל מיני הרגלים ותפקידים שהתקבעו במהלך השנים. האם את מרגישה שאת צריכה לקבל הסכמה או אישור מבן הזוג והילדים בכל מעשייך? האם את יכולה גם לנוח או צריך לדהור ולהספיק? תני לשאלות להשאר בתודעה שלך גם אין עליהן תשובה..

תראי אם יש שאלה שאת רוצה לשאול
בהמשך לתשובה שלי

בעיקרון הרעיון של להתייחס לנסיעה כהזדמנות נראה לי מאתגר רק שנראה לי שהתיאור של מצבי הנוכחי כסביר היה אופטימי מעט.
אני מנהלת אמנם שגרת יום רגילה (עבודה, ילדים) אולם אני עדיין מתעוררת לפנות בוקר כמעט כל יום עם התקף חרדה, אני עדיין חיה במין "עננה", אני עדיין מרגישה שהחיים "חסרי טעם", אני עדיין מפחדת שיחזרו לי תופעות שהיו בעבר כמו הסתכלות על המציאות כאילו היא "סרט".

אמנם בשבועיים האחרונים חל שיפור משמעותי במצבי (לדעתי בעקבות נטילת אומגה 3) אבל אני מפחדת שהתופעות האלו שאני חווה וחוויתי בשעות הקשות של המשבר יחזרו ויתעצמו.

עברה לי בראש מחשבה לנסות תרופות קונבציונליות אבל מעצבן אותי ש"התאפקתי" תקופה של כ 8 חודשים ללא תרופות, מצבי במגמת השתפרות ואני אקח תרופות רק בגלל אילוץ הנסיעה.

מה דעתך ?

שלום שרית. אני מתרשם ממודעות רבה לגבי מה שקורה אצלך. מודעות היא כוח, כאשר את מזהה את הכיון ומה שעוזר לך. על אומגה 3 נאמר הרבה טובות. במצב דיכאון אפשר לקחת 4 ליום. ואם בתוספים עסקינן - ויטמין B קומפלקס יכול לעזור למתן חרדות [אפשר לקחת לפני שינה]. אם זה ישפר את המצב - את ממש בכיוון. יש גם צמח היפיריקום שהוכח שמטפל בדכאון. נמצא בחנויות טבע. תמשיכי להקשיב לעצמך...

את מתארת את בעלך כאדם חיובי, אופטימי, טוב, אך מתקשה לקבל את רצונותייך או אפילו לשקול אותם.
ההגדרות שהגדרת אותו מראות שכאשר הכל נעשה כרצונו, הוא יכול להרשות לעצמו להיות אופטימי, טוב וכו'. המבחן האמיתי של אדם הוא כאשר הוא עומד מול מצב שאיננו לפי רוחו, שאם לא, כולנו היינו טובים, אופטימיים ווחיוביים, לא כך?
אני חושבת שהתקפי החרדה שלך נובעים מכך שאת חשה עצמך הולכת לאיבוד, כאילו נעלמת בחייכם המשותפים. כאילו אין לך קול או השפעה, או נוכחות.
נראה לי שהתשובה כבר נמצאת בשאלתך. את חיבת לתת לעצמך דין וחשבון על מקומך בזוגיות שבינכם ואם התשובה שלך לעצמך תהיה שאת חשה שאינך נמצאת שם במקום שאת חושבת שראוי לך להיות בו, תתחילי לחשוב כיצד לשנות מקום זה.
ולגבי הנסיעה, יש לך כאן הזדמנות לעמוד על שלך, ולספוג, כן, את פרץ הכעס של בעלך, תוך שאת מעמידה מולו את תחושותייך שלך וצרכייך שלך. טיול לתאילנד אמור להיות חוייה נעימה, ברגע שיש ממנה חשש, היא הופכת למטלה עם מעמסה מיותרת.
אשמח אם תשתפי אותי בהחלטותיך.
בהצלחה

הבעיה שאני עכשיו לא מספיק חזקה כדי לספוג..
הבעיה שאני עדיין עלה נידף ברוח שיודע רק ברציונל שהחיים שווים אבל ברגש מרגיש יאוש..
הבעיה שאני כואבת על הילדים שרצו כל כך את הטיול...
הבעיה שאני מרגישה שאני חייבת קודם להתחזק לפני שאני בודקת מה מקומי ...
הבעיה שאני מבולבלת ....

אני שומעת את מצוקתך הקשה. קשה מאד מכאן לתת לך התוויה מדויקת שהביא אותך למקום שבו תדעי איזו החלטה תהיה נכונה יותר.
נסי את מה שהציע עבורך עמיתי, אולי חיזוק שכזה ייתן לך אורך נשימה להגיע למקום שממנו תוכלי לאגור מספיק כוחות על מנת לעשות טיפול שורש. כי לדעתי, רק טיפול שורש יכול להביא אותך למקום של הבנה מה באמת קורה אצלך, ומשם - מהי הדרך הנכונה לפעול, בחייך. כעת עומדת בפנייך שאלה מיידית לגבי כן/לא הטיול, אולי עם לקיחת אותם תוספים, תחושי מספיק חזקה לערוך את הטיול מתוך ידיעה שתדאגי לשאר ההיבטים מאוחר יותר. ומי יודע, אולי בסוף גם תהני ממנו..

שלום גילי. הצגת בעיה, אבל לא שאלת שאלה.
"השכל הישר" אומר שאתה לא הולך למקום בו אתה מרגיש לא טוב, לא נעים.. אבל יכולים להיות הרבה מקומות כאלה. השאלות שלי אליך - האם הדיבור שהזכרת היה בינך לבין בעלך? או עם קבוצת החברים? איך הוא מבין את המצב שתארת, שהם "מכרכרים סביבו" ומתעלמים ממך?

העצה שלי היא בשני כיוונים
ראשית, מה שקורה בזוגיות שלך - יש תקשורת? תחרות? קנאה? מה בן הזוג חושב/מרגיש?
שנית, מה את יכולה לעשות חוץ מלדבר איתם?

האם יש לך עניין להעמיק בבעיה? לראות מה זה העניין "להרגיש דחויה" או "אנשים לא מכבדים אותי"? מי צריך להיות אחראי שזה לא יהיה כך?

ממליץ לך לנסות לראות איך את מרגישה עם השאלות שהעליתי ולחזור לכאן

להת.

שלום רב. תחילה, תודה מקרב לב על המענה. אכתוב מקרה טרי שקרה לי ואודה על תגובתך ואחר אענה לשאלותיך משאלתי הקודמת בפורום. : ידידו של בעלי הגר בקרבת ביתנו, הזמין אותנו למסיבת אירוסין של ביתו שערך בחצר ביתו. חוץ מאשר לאחל מזל טוב, "הידידים" האלו לא החליפו איתה שום מילה, שום תשומת לב בניגוד לאחרים. קהל האורחים נכח כ-חמישים איש, הם לא היו מוכרים לנו. בעלי השמחה קיבלו כל אורח בכזו חמימות, כרכרו סביב כל אחד ואחת, ואני ובעלי ישבנו מאובנים על הכיסא. אחזקתי מעמד רבע שעה, לאחר מכן הצעתי לבעלי שנעוף משם כי לא מתייחסים אלינו, הרגשתי לא רצוייה, דחוייה כעין אויר. בעל השמחה במקרה עמד ליד פתח הדלת, נפרד מאיתנו בלחיצת יד ואמר (סתם מתוך נימוס) "שמחתי שבאתם." גרוני נחנק מכאב איך אפשר להתעלם מאיתנו לחלוטין מבלי שעשינו להם כל רע, הרי שתי שניות קשה להחליף איתנו מילה? מדוע לאחרים כן? כי הם יותר מיוחסים? חברי ילדות? גם כך הרגשנו לא נעים בנוכחות זרים, אז הידידים אמורים לתת לנו הרגשה טובה, רצוייה. התעלמו מאיתנו לחלוטין. אגב, כל התקשורת שלי והידיד מסתכמת באמירת שלום, והיי, ובין בעלי יש לו תקשורת מאד טובה. הם גם לא יוזמים חברות למרות שאני יזמתי והם מתחמקים מלהתקרב למרות שגרים קרוב מאד אלינו. אולי מרגישים שאנו לא "ברמה" שלהם??? אולי.... זכותם.. , אך לא מקובל עלי שמזמינים אותנו לאירוע כאילו לצאת ידי חובה, מתוך נימוס, ולהתעלם מאיתנו לגמרי. החלטתי, להימנע מלהשתתף באירועים שלהם, וגם בחתונת ביתם שתיערך בקרוב, ולשלוח את בעלי לבד בלית ברירה למרות שלא נעים לו, אך מבין אותי. כך אולי יבינו בחתונה שנפגעתי, ברגע שלא יראו אותי באירועים שלהם, אולי זה יעשה משהו בנידון.
לגבי שאלותיך בפנייתי הקודמת: חלילה אין קנאה, אין תחרות, אך מרגישה מאד מתוסכלת שבעלי טיפוס מאד פתוח בחברה, יש לו חוכמת חיים ויתכן שאנשים יכולים להפיק ממנו תועלת ע"י כך - הם יותר מדברים איתו, משתפים אותו והוא תמיד גונב את ההצגה באירועים. אני יותר עצורה . אין לי שום קנאה, אך יש לי תסכול שקבוצת ידידים מסויימת מדברת רק איתו ואיתי כאילו עושים טובה שאומרים שלום. לכן, אם אני מאד מרירה , , מתוסכלת, מאוכזבת מהזוגות הספציפים האלו- מדוע אני חייבת לכבדם בשעה שאני בשבילם כמו בובה בחלון ראווה, ולבוא לאירועים שלהם????. אודה על תגובתך, ומצטערת על האריכות.

שלום לך. אפשר בהחלט לחוש הזדהות אתך לגבי ההרגשה שמתעלמים ממך בצורה כה בוטה. גם השערות שלך שאולי אתם ,"לא ברמה" ולכן הם מתעלמים - אפשריות בהחלט. יש כאלה מצבים ביחסים בין אנשים. אפשר לא לבקרם עוד ולא יקרה דבר, אלא אם כן את מצפה מהם להכרה ולהערכה. אני שואל את עצמי [ואותך] למה זה ל כך מסעיר אותך? איך בעלך מגיב למצב? אני גם לא בטוח כלל שהם "יבינו" משהו אם לא תבואי לחתונה? נראה לי שעקרון ההדדיות צריך להתקיים באופן כלשהו ביחסים עם אנשים.

מקווה שתמצאי בדברי חומר למחשבה

שלום לך. עניינים לא סגורים משלבים מוקדמים יותר בחיים יכולים כאילו "פתאם לצוף", לפעמים דוקא כשטוב. כאילו חלק "מוזנח" מבקש להופיע ולקבל טיפול-תשומת לב- עיבוד-תיקון-ניקוי-קבלה ועוד. הסיבה או המטרה של הנפש בפנים זה להגיע להשלמה כלשהי עם העבר. גיל 40, הוא מה שמכנים "אמצע החיים",זמן שתשומת הלב של אדם זזה ומשתנה מבחוץ פנימה או להיפך.

לגבי הוריך יתכן שהם "לא ראו אותך", את מי שאת, מה שאת צריכה,ודאגו לצרכים הפיסיים והציפיות של הסביבה. ראו אותך דרך העיניים שלהם. אם מעניין אותך הנושא תוכלי לקרוא מאמר שלי "כקול קורא במדבר". תמצאי בגוגל. אם יש עוד שאלות בנושא - אשמח להרחיב.

קה התפרסמה.......

שלום אביה
הנה התשובה שלי במלואה
נמצאת למעלה בתגובתי הראשונה

מנשה היקר
קראתי את המאמר
ממש בכיתי
כל כך מדויק
כמובן שלא הכל הבנתי אבל רוב הדברים שהיו מובנים קלעו בול
אף פעם לא ייחסתי להורים שלי נרקיסיסטיות. כך או כך- אי היכולת שלי לתת הגדרה למה שהיה שם אינו משנה. הדינמיקה והתוצאות מתאימות לזה בול.
כל כך מקווה להתחזק ולחיות עם הפצע הזה בתוכי במינימום כאב.

שלום לך. יופי שהתחברת-הבנת-השתחררת קצת. ההבנה - מרפאה, כנראה, וטוב להתעורר.

אהיכל היתי שמחה אם תיצרי אתי קשר פשוט נראה לי שאנחנו חוות אותו הדבר והייתי שמחה לדבר עם מישהו שמבין על מה מדובר.לן מ

שלום לך. חולשה, סחרחורת, עייפות ותגובות גופניות שונות יכולים להיות ביטוי של חרדה. חרדה יכולה להתבטא במחשבות [דאגה, ביקורת,פחד], בהתנהגות [חוסר שקט, איפולסיביות או הסתגרות וכ'], ובגוף [התופעות שתארת] ובעיות שינה, זיכרון.. בכל תפקוד כמעט. צריך לטפל בזה!

שלום לך. את מספרת על טראומה שעברת ומתארת תופעות של לחץ ומצוקה נפשית וגופנית שבאים בעקבות טראומה. מדוע לא להיעזר במומחה לטיפול במצבים כאלה? צמחים והתעמלות וכ' יכולים להקל - אבל הם לא יפתרו כנראה את הבעיה. אם צריכה עזרה בנושא - תכתבי או דברי איתי.
חבל להשאיר כך את המצב.

בהצלחה

איזו עזרה אני צריכה לקבל לדעתך? האם שיחות יעזרו או שאני צריכה גם טיפול תרופתי ובקשר לתרופות האם יש להם תופעות לוואי ועוד שאלה אם אני לא אטפל במצב האם הוא יכול להחמיר?

מציע להתחיל פגישות עם פסיכולוג קליני, ובהמשך להחליט על הטיפול התרופתי המתאים. חושב שאין סיבה באמת שלא ללכת לטיפול. אני מניח שזה מה שאת צריכה כרגע, ושזה יעזור לשפר את המצב הרגשי שאת נמצאת בו.

הדבר החשוב ביותר שאת יכולה לעשות הוא לברר בינך לבין עצמך מה הקשר הזה נותן לך, היכן הוא מיטיב עימך, היכן הוא דורש ממך לוותר על דברים שחשובים לך, ולנסות לדבר על כך עם בן זוגך ולעמוד על כך שיקשיב לך.
במידה והינך רואה שאיננו מוכן לשנות את צורת התנהגותו, עשי חשבון אם אכן כדאי לך להישאר בסוג קשר שכזה.
את מוזמנת לשוב ולשאול ואשמח לענות לך.

הי יקרה,
כפי שהבנת בעצמך, בתך מגלה פן חשוב של הווייתה. עשית את כל הדרוש כדי להגן עליה ולמנוע ממנה חיכוך מביך עם הסביבה. אני לא רואה צורך לעשות יותר מזה. הרי איננו רוצים להעביר לה מסר שחווייה מינית היא לא רצויה. אין צורך לנסות להסב את תשומת לבה לעיסוקים אחרים כשהיא בד' אמות לבדה. בהצלחה!