פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

במידה ואינך חש שינוי לאחר קרוב לשנה בטיפול שאתה נמצא בו, בהחלט יהיה נכון לחפש אלטרנטיבה.
מדבריך אני מבינה שבטיפול הנוכחי יש דגש על דיבור שלך תוך הכוונה, יותר מאשר, כפי שהבהרת, מתן ייעוץ וכלים.
נראה לי שכל מי שעוסק בפסיכולוגיה הוליסטית או מאמץ שיטות הוליסטיות לטיפול שהוא נותן, יענה על הצורך שאתה מביע כאן.
פסיכולוגים רבים מנסים היום לתת כלים להתמודדות בקשיים של המטופל בזמן הווה, אך תמיד קיים הצורך להבין מה גרם לאותם קשיים, ממך אני מבינה שהטיפול נשאר עדיין בשלב הזה.
על כל פנים, נראה לי שטיפול יותר אינטראקטיבי יענה יותר על צרכיך העכשווים.
לגבי פרידה מהמטפל העכשווי, בהחלט תוכל לעשות זאת בפגישה הבאה בינכם.

מתסכל להיות זמן ממושך בטיפול ולהרגיש שלא קרו דברים. למרות זאת יתכן שממרחק של זמן ולאחר שתעשה עוד טיפול המשך יניב הכל ביחד את התוצאות המיוחלות.
אשר למטפל שלך – יתכן שתוכל להפיק עוד משהו חשוב לעצמך אם תקדיש עוד פגישה או שתיים להסתכלות משותפת על הקשר שנוצר ביניכם, הרגשות שלך כלפיו ושלו כלפיך, תוכל לבטא את אשר בלבך וגם להקשיב לו.
יש לטיפול אחר – יש את מגוון הטיפולים באומנויות כמו פסיכודרמה, טיפול בתנועה, באומנות פלסטית, במוסיקה, ויש את הפסיכולוגיה הקצת אחרת שעליה אתה מוזמן לקרוא באתר שלנו.
בהצלחה!

שלום לך
אם הבנתי נכון את דברייך, נאמר שאת מחפשת את שביל הזהב בין האידיאל הפנימי שאת רואה לנגד עינייך לבין האילוצים, הגבולות והמגבלות בל מצב נתון, יום מסויים, ידע זמין באותה עת, תמיכה ודיאלוג שמצויים או אינם מצויים באותה עת.

בעצם את נמצאת בו מבלי לדעת זאת. כשאת מגיעה לגבול [אין כוח, נגמר היום, המזומנים בארנק וכ] את נעצרת או הולכת לישון וכך הלאה. אם תצרפי את המודעות ותשומת הלב למה שקורה - תתווסף למידה לגבי הגבולות. זהו מעין תרגול. למשל, ביום אתמול הצבתי יתר מדי משימות וגם קרו אולי דברים לא מתוכננים. איך אני מתארגנת מחר באופן גמיש ונינוח יותר?

אפשר גם ללמוד בהדרגה לוותר על פרפקשניזם כדי להרוויח נינוחות ושקט נפשי.

בהצלחה

נשמע שיש לך עניין לעשות עבודה עם עצמך. זה כבר הרבה מאד. נסי לארגן לעצמך זמן קצוב כל יום או מתי שאפשר – שבי בנוחות והקשיבי לנשימה והתבונני קצת על תחושות הגוף שלך, על רגשות, על מחשבות ועל אמונות שלך שעולות. ואם מתאים לך שבי ותרשמי אחר כך מה עלה.

יש לי מספר שאלות אליך:
אם מאז ומעולם היא לא אהבה סקס, כדבריך, מדוע קשרת איתה קשר אם זה מפריע לך?
כשמדברים על סקס, חשוב מאד לדעת מה אתה כולל במונח הזה. כיצד אתה ניגש לאישה? מה אתה מצפה ממנה? מה אתה עושה מבחינתך שהיא תרגיש כפי שהיא אמורה להרגיש בסיטואציה שכזאת?
אישה שבריאה בגופה ומודעת לנשיותה, אמורה ליהנות מסקס, אבל, על הגבר לספק עבורה את צרכיה המיוחדים לה, על מנת שתוכל ליהנות.
האם שאלת אותה פעם מדוע אינה נהנית?
האם שאלת אותה פעם מה אתה יכול לעשות עבורה על מנת שתהנה?
האם אתה נמצא איתה בתקשורת טובה שיכולה להביא לבירור כל השאלות האלו?
להעמיד שאלה כפי שעשית: היא לא אוהבת סקס, מראה שאתה מטיל עליה את כל האחריות, ומעצמך אתה נוטל אותה לחלוטין.
יש אמרה מפורסמת: אין אישה שלא אוהבת סקס, יש גבר שלא יודע לגרום לכך שתאהב זאת איתו.
בלי לקבל מידע נוסף, כזה העונה על שאלותיי ששאלתי כאן, אין כל אפשרות לייעץ לך.
והפסקה האחרונה שלך על מה עליך לעשות (לגמור? לבגוד? למות?), נראית לי כמחזקת ביותר את הנחתי שאתה תולה הכל בחברתך ומאשים אותה על יחסה אל הקטע האינטימי ביניכם ולא מוכן לנסות ולהבין עד כמה זה תלוי בך ובגישתך אליה.

קשיים במין בדרך כלל מבטאים קשיים בקשר. אני מרגישה שמשהו ביניכם תקוע ויחד עם זה נראה שחשוב לכם להישאר ביחד.
אז אולי שווה להעיז ולהציע גם לחברה לנסות להעיז לבטא – כל אחד מכם – איך הוא מרגיש ומה עובר עליו בחברות שלכם וגם לגבי מין. כדי לשתף צריך שכל אחד מכם ינסה להיכנס לנעלים של השני כדי להבין אותו כשהוא משתף. כך תוכלו אולי להתחיל לפתח חברות אמיתית ביניכם.
ואם שניכם לא למדתם תקשורת מקרבת – אולי עכשיו נוצרה ההזדמנות לפנות לייעוץ/טיפול שיעזור לכם להתפתח כל אחד בשביל עצמו ולמען ה"ביחד".

הריון הינו תקופה של שינויים גדולים ומרובים. שינויים מרגשים ביותר של היווצרות חיים חדשים אך גם שינויים גופניים, קשיים גופניים, חששות מהלידה עצמה, חששות מהאחריות של אמהות, פחד מאובדן העצמיות כשיצור קטן וחסר אונים נהיה תלוי בך לחלוטין. יתכן שאת מצפה מעצמך להיות מאושרת מההריון, ולא די פתוחה בפני עצמך לגבי כל החששות הללו החבויים בפנים.
אני מציעה שמעבר להרגעה התרופתית תמצאי מטפל שאותו תוכלי לשתף בפתיחות בכל התחושות המבלבלות המתעוררות – כדי שתהיי מוכנה יותר נפשית ללידה ולגידול התינוק.

התחלת בעבודה בכוחות עצמך.
נראה לי שאינך זקוק לתשובה או לידיעה האם היית בדיכאון, אלא לחפש מקום שבו, בדיוק כפי שכתבת, תוכל לערוך את אותו שינוי שאתה חש צורך בו.
לא נראה לי שסוג מסיים של טיפול הוא המשנה, אלא עצם זה שתיעזר באדם מיומן שידע להקנות לך כלים כיצד להגיע למקום אליו אתה שואף.
לדעתי, כדאי שתבחר בסוג טיפול שייראה לך מסקרן (עבור על רשימת טיפולים המצוינים גם באתר זה וגם בהרבה אתרים אחרים ברשת), דבר שיביא אותך לרצות להמשיך בו ולא רק להתחיל בו.
מקווה שעזרתי
בהצלחה

חומר מקצועי על כך קיים בהמון אתרים ברשת.
אבל לי נראה שיותר מתאים עבורך להתקשר עם אדם מקצועי ולברר בעזרתו את כל השאלות ששאלת כאן.

שלום לך
מצער כל כך מה שקרה ואיך שקרה
מי ידע צפונות ליבו של אביך
הכל השערות וניחושים

יש לי שתי מחשבות בנושא

א. אביך עבר פגיעה מוחית. זה אומר שהשיפוט שלו יכול להיפגע. לא יודע כמובן את חומרת וסוג הפגיעה. אבל פגיעות מוחיות יוצרות תופעות לא צפויות בכלל. לפעמים התקפי זעם, או ניתוקים שונים

ב. אפשר להתבונן ברגשות שלכם כלפי אביכם. מה כל אחת הרגישה כלפיו? מה כל אחד מרגיש/ושב שאבא הרגיש אליו.

אולי תעלו זכרונות אישיים של הקשר איתו, מתוך עמדה שהסיבה המדוייקת אינה עד כדי כך חשובה שתפריע לכם להיות בכאן ועכשיו מתוך הבנה שיש הרבה בלתי ידוע והנסתר רב על הגלוי

פשוט לפעמים לא יודעים
אפשר לנסות לפתח חמלה כלפיו וכלפי עצמכם
ועל מצבים כאלה

אני מרגישה צורך להביע את השתתפותי בכאב ובזעזוע שעברו עליכם.

אנשים מתנהגים לעתים באופן שקשה להבין מבחוץ.

נראה לי שהרבה יותר חשוב מלהבין את אביכם כרגע יהיה לאפשר ביטוי לסערת הנפש שעוברת עליכם ולנחם זה את זה. גם לגבי האבל וגם לגבי המעשה שהוא אכזרי כלפיכם.

אולי הארוע הנורא הזה יכול לאפשר מפגש קרוב ותמיכה הדדית ביניכם. אם כן - זה יכול לתת הקלה ולאפשר עיכול ועיבוד של האבל הקשה ואולי גם שיתוף וקרבה ביניכם.

שלום לך
חסרים כמה פרטים חשובים בסיפורך.
1. מאיזה תחום הרופא שעשה את האבחנה?
2. מה הייתה ההמלצה שלו לטיפול?
3. איזה טיפול אתה כבר מקבל?

לפני הכל, בלי קשר לתשובותיך לשאלות לעיל, אין ספק בכלל שאתה צריך טיפול נפשי תומך מיידי. אינך יכול להתמודד לבד בתופעות שציינת.
אינני יודעת על סמך מה קבע הרופא את שקבע, אבל אין ספק שהדימוי העצמי והביטחון העצמי שלך זקוקים לחיזוק ותמיכה רצינית ויסודית.
אין שום סיבה בעולם שתתחיל להסביר לסובבים אותך על מצבך הנפשי. יש צורך עצום בכך שתקבל כל עזרה אפשרית (מקצועית) על מנת לחזק את החשיבה העצמית שלך על עצמך.
מדבריך, כפי שאני מתרשמת, יש בך אישיות נהדרת שמכוסה בחרדות ובדיכוי עצמי קשים, אשר, סביר להניח, נוצרו בשל אירועים או מצבים בחייך (ואתה עדיין צעיר מאד גם היום), וטיפול שייגע בנקודות ההן, בתחילת חייך, בהתנהגות כלפיך מאלה שגידלו וסבבו אותך בילדותך, יעזרו לך מאד לעשות הבחנה היכן נמצאת האישיות האמיתית שלך, לעומת הגורמים שהשפיעו עליה לבוא לביטויה העכשווי, כפי שאתה מדווח בפנייתך.
אני רוצה לחזק אותך, ולומר לך שאבחנה רפואית איננה אמורה לקבוע גורל. לעיתים היא גם מונעת מאתנו מלפעול במקומות הנכונים על מנת לעזור לעצמנו.
לגבי סוג הטיפול, במידה ואתה מקבל כדורים או אינך מקבל, חשוב מאד שתחפש טיפול תומך שיחתי, בין אצל פסיכולוג, בין אם מטפל באחת השיטות המצוינות בפורום זה. מה שחשוב הוא שתרגיש חיבור אל אותו מטפל ושיש ביכולתו להבינך ולעזור לך.
בהמון הצלחה והייתי שמחה מאד לשמוע ממך שאכן פנית לטיפול נפשי שעוזר לך להתמודד וגורם לך להיטיב את תחושתך הפנימית.

אני מהרהרת ותוהה מי אתה, מה מחזיק אותך בקשר שנשמע מכאיב ומתסכל, ומה מונע ממך לפתוח את הדברים אתה. אולי זוהי אחת ההזדמנויות בחיים לנסות להתנסות בתקשורת כנה. קשה לך עם מי שהיא ואתה שותק, ואולי גם קשה לה עם מי שאתה והיא שותקת. כנות, גם אם היא כואבת, היא התרופה היחידה שיכולה לאפשר לקשר של אהבה להתפתח.
בהצלחה!

השאלה הראשונה החשובה היא מדוע אתה נמצא איתה? ואם התשובה היא, מכיוון שאתה חש אליה אהבה, אזי הרגשות שלך אליה קיימים בגללך, לא בגללה (אם כי בשל היותה היא, כמובן).
כעת נשאלת השאלה מדוע זה מה שמפריע לך בקשר הזה? ואם כך הוא מתחילתו וזה כל כך מפריע לך, מדוע המשכת בו?
ומצד האחר, אם היא כל כך קרה, לטענתך, מה מחזיק אותה בקשר איתך?
לי נראה שאתה אומר לה את כל אותם דברים בתקווה לקבל ממנה חיזוקים, וזה מובן ואנושי. השאלה היא עד כמה התקשורת ביניכם תקינה, עד כמה אתה מחזיק בבטן דברים נוספים עליה ולא מעז לברר איתה בדיבור ישיר.
קשר בלי תקשורת פתוחה, תמיד הוא לוקה בחסר ובאי הבנות.
עצתי, התחל לנהל איתה שיחות ביתר ביטחון עצמי, אל תתקיף, הבע את רגשותיך (זה חסר לי שאינך אומרת לי מילים חמות..), תן לה להבין שאתה אוהב אותה אבל חשוב לך גם להרגיש נאהב.
ומאידך, ברר היטב עם עצמך מדוע אתה נמצא במערכת שאתה חש בה נותן הרבה מעבר למה שאתה מקבל.
בהצלחה.

האם אתה בטוח שזו הסיבה שאתה בורח?
אולי אתה מחפש סיבה להימלט ממחויבות?
אולי אתה מחליט בלא מודע שלך שהחיצוניות שלה לא תמצא חן בעיניך?
חשבת פעם מהי חיצוניות שמוצאת חן בעיניך? האם עד כה לא קרה לך ולו פעם אחת שנפגשת עם מי שהחיצונות שלה כן מצאה חן בעיניך? ואם היה כך, מה הסיבה שלא המשכת באותו קשר?
אין ספק שגורם החיצונות הוא גורם חשוב מאד בהיקשרות ראשונית. אבל זו פונקציה אחת מיני רבות. האם רק חיצוניות חשובה לך? והאם אתה מצאת חן בעיני כל אותן שסיפרת עליהן כאן?
עצם זה שאינך חותך ישר איננו מלמד בהכרח על כך שאין בך את הכוח להתמודד עם החיצוניות של האישה, כי כפי שאמרתי למעלה, החיצוניות קובעת בדקות הראשונות של המפגש. לאחר מכן נכנסים גורמים נוספים שאין טעם למנותם.
לי נראה שיש לך בעיה בסיסית ביצירת קשר אמיתי, ולכן אתה מחפש לך מסלולי הימלטות.
ובינינו.. זה בוגר להיעלם? לפני הכל, נסה לעבוד על היכולת שלך להתמודד עם סיום קשר בצורה הוגנת ובוגרת. בדיוק כפי שאתה היית רוצה שינהגו בך.
היה רצוי שתשאל את עצמך את כל השאלות שהעליתי כאן, בלי לברוח מהתשובות. יכול מאד להיות שתקבל מהן את התשובה לשאלה שהפנית כאן בפורום.

אתה עובר מצבים מאד קשים בפגישות אלו. ד"ר קורין שחר העלתה שאלות נוקבות וחשובות, אבל נראה לי שבלתי אפשרי לאדם לברר שאלות אלו בינו לבין עצמו. רק שיחה טיפולית מתמשכת עם איש מקצוע מבין ותומך או בתוך קבוצה טיפולית יכולה לעזור לך ללבן את השאלות, להבין מה עיקר ומה טפל, לטפל בקשיים שלך ולנוע הלאה.

שלום
המחלוקת שתארת היא מהדורה חדשה של מחלוקת עתיקה בין הפסיואנליזה לבהביוריזם. בינתיים השתנו הרבה דברים וגם הגישה ההתנהגותית השתכללה.

הדגש בגישה ההתהגותית הוא על החשיבה המודעת, בעוד שהפסיכואנליזה מדברת על השפעות של התת-מודע על ההתנהגות. זה שהמחלוקת התאורטית הופכת למלחמת עקרונית - זהו טבע האדם.

יתכן שהויכוח - ואולי מלחמה - בין הגישות הוא על השאלה מה פסיכולוג צריך ללמוד ולדעת כדי להיות מטפל. .

אולי נסי להציג שאלה ספציפית לגבי מה שמעסיק אותך.

אתה מתכוון לומר שאתה אדם מאד לא רגוע. מדיטציה מטרתה לנתק אותנו מהסביבה ומהשפעותיה ולהיכנס לתוך עולמנו הפנימי.
עצם הניסיון הזה לבדו יכול לעזור לך לא להיות תלוי כל כך במה שהסביבה גורמת לך. או יותר נכון, באי יכולתך להינתק ממה שנראה לך שהסביבה גורמת לך.
תוך תרגול המדיטציה יתכן ותיווכח עד כמה אינך מכיר את עצמך, ועד כמה יש ביכולתך לשנות את הרגישויות שלך המפריעות לך כיום.
אין קשר בין היותך אדם רציונאלי לבין יכולתך להפעיל גם תחומים אחרים הקיימים בתוכך.
אני ממליצה לך לנסות, הרי ללא ניסיון לא תוכל לדעת אם מדיטציה בבוקר תרגיע אותך בלילה.
ועוד חומר למחשבה: יש לך אפשרות לשים את האצבע על מה מביא אותך לאותן תחושות? אולי דווקא מה שקיים אצלך בפנים הוא מה שגורם לך לאותו חוסר שקט ורגישות?
מקווה שנתתי לך כיוון, בהצלחה.

שלום רמי
רק להוסיף הערה שתיים על הדברים של קורין
מדיטציה היא עניין רציונלי באותו מובן שאדם שומר על כושר והגיינה גופנית
וזה גם עניין של תרגול, כמו כל דבר אחר שלומדים.

מצאתי מאמר עכשווי בנושא שמדבר על הוכחות מדעיות לכך שמדיטציה "היא הדרך להשגת אושר". מצא את הירחון "חיים אחרים" של נובמבר 2008, גיליון 146, ותקרא. מניח שיעניין אותך ויעודד אותך לתרגל מדיטציה..

בהצלחה

שלום לך
חושב שהצלחת להעביר את הכאב והסבל שלך בעקבות האירוע הטראומטי. אירוע כזה יכול לפגוע בנפש, בגוף, וברוח של מי שנפגע. מערער משהו בשלמות וב"חיבור" בין רגש-מחשבה-מעשה ופוגע בתפקוד. טיפול נפשי דרך שיחות יכול שלא להספיק במצב זה. יש טכניקות ושיטות טיפול ממוקדות- גוף שיכולות לעזור ולהשלים את השיחות והקשר הטיפולי שלך.
בדוק באינטרנט
SE
EMDR
EFT
TBT
חזור אלי אם יהיה צורך

בהצלחה

שלום לך..
בעצם מה שאתה מחפש הוא להבין מי אתה ומה ייתן לך בחייך סיפוק ושמחה.
סיימת כעת מערכת מאד ברורה שבה החוקים הם נוקשים וידועים מראש, דבר שהוריד ממך במידה רבה את הצורך להתלבט ולהחליט החלטות שתקבענה את עתידך.
מה שלדעתי אתה צריך הוא לחפש מקום שדרכו ובעזרתו תלמד על עצמך. מה שנקרא "מודעות עצמית".
ישנן המון מסגרות שעוסקות בכך, אך תחילה יש ביכולתך לקרוא חומר בנושא (יש על כך ספרות עניפה גם בספרים וגם באינטרנט), ולהבין דרכו מהי מודעות, מה נזקק אדם על מנת לשאוף להגיע אליה ולאחר מכן יהיה לך קל בהרבה לדעת, מהי המסגרת המתאימה לך ללמוד דרכה ובעזרתה, ולהגיע לכל אותן תשובות שאתה שואל את עצמך היום.
עצם שאלתך מראה בבירור שאתה אחד שמוכן ללמוד ולהתנסות, וזה בלבד כבר מלמד על יכולתך להצליח.
בהצלחה.

בהשלמה לתשובה המקיפה שקיבלת מד"ר קורין שחר אני רוצה לחדד כי אתה ניצב עכשיו אולי לראשונה בחייך במצב שאינו מובנה מבחוץ. להרבה מאד צעירים זו תקופה לא פשוטה. יהיה לך יותר קל אם תסכים להיות באי ידיעה לתקופה ותוותר על הדרישה הפנימית (ואולי גם החיצונית)לדעת. תן לעצמך זמן להתבשל, ללמוד להתבונן על עצמך, על מי שאתה. קבוצת מודעות יכולה בהחלט לתרום בתהליך זה.

שלום ניר

בנוסף לתגובות של קורין ונורית
אפשר לשקול לשבת עם מטפל למספר פגישות
יהיה לך כמראה,
יעזור לנסח ערכים וסדר עדיפיות
יתן פרופורציות
יבחן אתך ציפיות שלך מעצמך,
וציפיות הסובבים ממך
יעזור לך להכיר את עצמך מזוויות שונות
ועוד כיוצא בזה

יכול להיות קשה לעשות את כל התהליך הזה לבד ע"י קריאה ומחשבה
צריכים לפעמים דיאלוג ותמיכה

בהצלחה

נסי לשים לב מה רוצה הקטנה, למה היא מכוונת כשהיא סוגרת את הספר. אולי היא מכוונת לכך שתעשי אתה משהו יותר בלתי אמצעי (חיבוק, השתוללות משותפת, משחק) או שהיא מחפשת תשומת לה ממוקדת בה.

בדרך הטבע, לעתים אנחנו מקריאים ספר קצת בהיסח הדעת, מתוך עייפות ועומס כשיש כבר יותר מילד אחד. יתכן שאז כשהתחלת להקריא , היית יותר פנויה ונתת הרבה יותר תשומת לב בכל מיני דרכים וההקראה היתה תוספת לחוויית קשר נעימה, ולכן נהייתה משמעותית. אולי הקטנה מאותת "תהיי אתי".

ויש הבדלים באופיים של ילדים גם בלי שתהיה בהכרח הפרעה. אולי הצרכים של הילדה הקטנה שונים מאלה שהיו אז לבת ה"גדולה". שווה להתבונן בייחודיות שלה ובדברים אליהם היא מכוונת .
"לקרוא" את הילדים שלנו זו משימה לא פשוטה... בהצלחה!