פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום לך. עברת כנראה משבר והתארגת ע"י הרדמה של הרגשות והאנרגיות שלך כדי למנוע הצפה. משהו כמו אפטיה או שיתוק [קיפאון] מחוסר יכולת להחליט איך לפעול ולהמשיך. השליטה שלך היא כנראה שכלית כשאת מרוכזת מאד בעצמך. כל זה תוצאה של לחץ נפשי.

אני מעריך שטיפול פסיכולוגי, מכנים זאת משום מה "שיחות", אכן יעזור. את צריכה לחלוק במה שעובר עליך בלי לפחוד ולהיות משותקת. תוכלי להגיע להבנה מעמיקה לגבי מה שקרה לך, ולגבי הסיבות שהובילו למשבר. ומכאן תוכלי לבנות ו"להרוויח" מהמשבר הזדמנות להתפתחות.
כל אחד יכול להצטרך עזרה

ממליץ לך
וחבל לדחות

תודה על תשובתך, הצלחתי להבין מה מטריד אותי ואשמח מאוד אם תוכל להתייחס.

אני מוטרדת ואפילו חרדה מכך שלמרות שברמה הרציונלית אני מבינה שאין לי שום סיבה להיות בדיכאון ועדיין ברמה הרגשית רע לי כל כך. היות וטיפול פסיכולוגי מטפל ברמה הרציונלית אני לא מבינה איך הוא ישנה את תחושתי.

תודה

שלום לך. טיפול פסיכולוגי פועל ברמות שונות, כולל השפעות של התת מודע [הדחקות, טראומות וכ'] על החיים וההתנהגות, כאשר המטפל יכול להוות גם מעין מראה שתשקף לך דברים שמעבר לרציונלי.
התאור של טיפול פסיכולוגי כפועל ב"רמה רציונלית" - אינו משקף את מה שקורה.

חומר למחשבה

שלום לך. אני מציע פרוש "פשוט" לדברים שלך
את נמצאת בלחץ, כפי שאת מתארת, לחץ מול הבנות, ולחץ מכך ש"הכל הולך לך לא טוב בחיים", ונראה שאת לא מוצאת את הדרך להחלץ מכל זה.

הדבר הזה שאת מתארת - "מישהו מביט בי כמו רוח או משהו" יכול לייצג חלק מסויים בנפש שלך, חלק מפותח שלך, שכביכול מחכה ש"תתעוררי" ותעשי משהו לשנות את המצב בכל תחומי החיים שלך, במקום להיות קורבן לנסיבות.

בהצלחה

הי יקרה,
מאד נבהלת. וזה היה מערער. הרגשת שחדרו אליך, וזה מבהיל.
אז קודם כל תקשיבי קצת לנשימה ותני לעצמך להירגע.
נשמע שהוא לא כיבד את הקצב שלך, הרצונות שלך.
למזלך לא קרה ממש הרבה מעבר לבהלה.
ואולי לא היה ברור כל כך לך או לו למה כל אחד מכם מוכן ומצפה.
אם הוא חבר שלך - כדאי שתנסי לשים לב לקול הפנימי שלך כדי שתוכלי לומר לו מה עבר עליך, מה מתאים לך ומה לא.
תקשורת ברורה חשובה בכל מערכת יחסים כדי שלא תקרינה הפתעות לא נעימות.

שלום אנבל. לא ברור אם קודם דברת על אמא שלך?

לגבי הערכה עצמית. נראה לי שקשה או לא אפשרי לצאת ממעגל הקסמים של הערכה עצמית נמוכה. כאילו כל דבר שאת מקבלת, ולא בדיוק התאמצת בשבילו - לא מוסיף ואפילו גורע מהערכתך את עצמך.

האם יכול להיות שהדברים הגיעו אליך בקלות בגלל שאת יפה ומוכשרת? כך הבנתי בין השורות. חסרה בפנים חוליה חיונית כדי להרגיש טוב עם עצמך: לדעת ולהרגיש שאת מועילה, פרודקטיבית, מביאה תוצאות, ועוד. כל עוד לא חווית את הקשר בין השקעה ומאמץ והישגים- את תראי בחוץ את מה שחסר לך, וזו הקנאה שאת מדברת עליה.

נראה לי שכדאי שמטפל ילווה אותך קטע דרך כדי ש"הילדה הקטנה" שמקבלת הכל - תוכל למצוא בתוכה את היכולת לגדול ולהתפתח, וכך להאמין בעצמה..

בהצלחה

שלום לך. אכן יש אפשרויות רבות לטיפול בימינו, וכל אחת יכולה להתאים לצורך או למטרה מסויימת. מהתיאור שלך נראה לי שלא דרוש טכניקות אלו או אחרות ולא להכניס גורם לחץ נוסף ע"י מחשבות על תוצאות מהירות. ההצעה שלי לכן, היא לפנות לטיפול "קונבנציונלי" שגם הוא לא תמיד קונבנציונלי. את זקוקה שיהיה לך מקום אצל מטפל שיכול להכיל ולשקף וללוות אותך כברת דרך. לפעמים זה מצליח להגיע למטפל/ת דרך המלצות של אנשים שהיו בטיפול.

אם לא תמצאי - חזרי לכאן
בהצלחה

שלום לך. נראה לי שהסברת היטב את הדילמה שלך. את כאילו צריכה לבחור בינו לבינם, אבל את רוצה גם אותו וגם אותם. כמובן.

שאלה אליך: איך מקבלים אותך? את מעשייך? את רגשותייך? בדרך כלל? האם את מרגישה בטוחה וחופשייה לידם? להיות את עצמך לידם? האם בני המשפחה ביקורתיים אחד לשני? כלפי אנשים בכלל?

נסי לחשוב, לכתב ולחזור. צריך מעט דיאלוג.

אני לא מרגישה לגמרי חופשייה לידם. יש דברים שאני לא מספרת מחשש לביקורת, במיוחד מהכיוון של אמא שלי. היה לי פעם חבר שהבאתי הביתה וקיבלתי תגובה נוראית ממנה. היא לא אהבה אותו ועד היום אני זוכרת את זה. אני מפחדת שזה יחזור על עצמו. אז היא לא אהבה את החבר גם בגלל האופי, עכשיו המקרה שונה כי אני בטוחה שהיא תאהב את האופי שלו אבל לא את המראה לצערי. אני מרגישה שאם אני מציגה משהו פחות ממושלם זה לא בסדר. ואני לא רוצה לשמוע ממנה מה לא נראה לה בחברים שלי. זה ענייני האישיץ מצד שני היא רוצה לפגוש אותו. לא נעים לי גם ממנו כי הוא יבין מתישהו שאני מתביישת להביא אותו למשפחה. העניין הוא שאני בחורה יפה ולכן נראה לי שלראות אותי עם מישהו שלדעתה נראה לא הכי טוב יצרום לה

שבני המשפחה שלי ביקורתיים כלפיי אחרים בעיקר אמא שלי. אבא שלי נגרר אחי דעותיה, ואחי ואשתו גם כן מאוד מסתכלים על החיצוניות. הבעיה היא שהדעה שלהם חשובה לי אבל אני צופה מראש את התגובה שלהם, גם אם לא יגיו לי ישירות וזה גורם לי למועקה

שלום לך. הייתי שמח לתת לך מענה או דרך איך להתקדם הלאה בעניין שהעלית. מדבריך אני מבין שיש במשפחה פרפקשניזם וציפיות גבוהות למושלמות, מה שמקשה על תקשורת, קבלה ושינוי עמדות. נראה כאילו אי אפשר לרצות את אמא, ובין אם אמא תפגוש את החבר ובין אם לא - יש מצוקה. האם בעניינים אחרים אצלך היא מביעה שביעות רצון? לימודים/עבודה/עניין/בגדים/תסרוקת?

תחזרי. אולי נתקדם קצת.

אמא שלי היא אדם ביקורתי היא לא תמיד אומרת מה שהיא חושבת(משתדלת לפחות) אבל כשהיא לא מרוצה אפשר ישר לראות עליה.הבעיה שאני עם החבר כבר כמעט שנה ונראה לי זה מתחיל להיות לא נורמלי לא להפגיש אותם, הלא כן? נראה לי שאני מנסה למצוא אישור שזה בסדר, כדי שלא אצטרך להתמודד עם החוויה המזווויעה

מבין אותך, ומבין ללבך. קשה או אי אפשר לרצות את אמא, וזה תוקע את התקשורת והזרימה ביניכן. הנה את מרגישה מראש לא בסדר..כי את צופה מראש את התגובה שלה ואת התסכול שלך.

אני נתונה בבלבול גמור ואני משתגעת להפרד ולהתגבר ללכת לייעוץ לא יעזור כי היינו והוא לא מאמין באף אחד וסבור שהוא חכם מכולם ,יש לו קטע כזה גם לפעמים לשקר ולהאמין בשקרים זלו,ולהאשים אותי בשקריו בקיצור יש דברים טובים והרעים עולים על זה הקנאות שלו בנו בטירוף אני יודעת שהוא מת עליי אך האופי שלו משגע אותי לגמרי

שלום לך. אני מבין מדברייך שיש בקשר דברים טובים שאת נהנית מהם ומצד שני ישנם הדברים המטרידים שתיארת.

אני מתרשם שלא הגעתם למצב של יכולת לנהל דו שיח של שני צדדים,
שאת לא מצליחה כל כך להעביר לו את דעתך ורצונך,
או שהוא אינו מקשיב ואינו מקבל את מה שאת אומרת.
זה כאילו או הוא, או את
מישהו צריך להתבטל או להרגיש ש"לא סופרים אותו".

אם אין דו שיח, הרי שיש יחסים של שליטה
וכנראה באינטואיציה שלך את מרגישה שזה לא מתאים לך ולבנותיך לעבור לגור ביחד איתו.

במצב זה, המעבר למגורים משותפים יעמיקו עוד יותר את מצב התלות שלך ואת השליטה שלו

אולי תראי בצורה ברורה על מה אתם לא מסכימים ותציגי לו את הדברים
אולי תרשמי אותם לעצמך, אחד לאחד. לפחות את תהיי מוגדרת וברורה.

חוץ מעניינים אלה אתם כנראה יכולים להמשיך שניכם ביחד וכל אחד לחוד
ולשמור על כמה גבולות כדי שאף אחד מכם לא יתבטל

בהצלחה

הייתי נסערת ביותר אך הדבר מתפרש בזה שאיני יכולה לצאת אם בנותי בלעדיו הוא פשוט מקנא למה טיילת אם הילדה בקניון לזה יש לך זמן ולרוץ אליי לא והרי הוא עובד כל היום ואין לו זמן אליי בעצם ,או לדוגמא נסעתי אם בנותיי לאחותי והוא נהג מונית ואמר שייש לו נסיעה לשם ויבוא לקחת אותנו לפני הזמן ,או לדוגמא שנייה יש לנו נופש כל שנה דרך אביהם שנפטר נופש בחינם בכפר נופש רק לנשים פעם אחת נסעתי איתם ואיים שאם ניסע שוב לא נראה אותו יותר לעומת זאת אינו נוסע איתנו אף פעם ולא שש לצאת או לדאוג לילדות לבילוי כלשהוא, וכך אתמול נסעתי ליד עירי לקנות להן בגדים לחג התקשר ואמר אני בא יש לי נסיעה לכיוון ואז הגיע ואמר חייב לחזור לנסיעה בואו הבייתה אמרתי לו שלא סיימנו את הקנייה ואז התחיל ריב והוא אמר אז בשביל מה באתי וחיכה וכשלא רציתי לבוא קרא לי זבל ליד בנותיי והיום פתאום דופק לי בדלת כאילו כלום מתיישב ואפילו לא מזכיר את מה שקרה כל זה הכעיס אותי ביותר ואתה צדקת כנראה שזה עיניין של שליטה ואינו רוצה לשמוע אותי וקשוב רק לדעותיו ,מחוץ למצב כל הזמן מנסה לומר לי איך לחנך את בנותיי ולשחרר אותן ולישון אצלו בלעדייהן ומצד אחר טוען שהוא רגיל אלייהן ואוהב אותן ,הבידור היחיד שייש לנו ממנו הוא שהוא מבשל ושולח אוכל בשבתות שאיני רוצה ולא ביקשתי ,הדברים הנחמדים שאינו שוכח חגים וטואח בימי הולדת שלנו יש טוב ויישש רע ואני בבלבול מה עליי לעשות היום הגיע טען שהוא מסכן לא אכל כואב לו הראש וכל פעם שאני מתרחקת מקבל כאבי לב וחולה איני רוצה להשאר מרחמים למרות שייש גם אהבה כלפיו אני ממש ממורמרת מהמצב ,

שלום לך
התיאור שלך נותן רושם שבן הזוג שלך מושך בחוטים [ כמו בתטרון בובות] ופועל בצרה שמזכירה מצבים של סחטנות רגשית. אפשר לקרוא ולהבין ממך כמה את נסערת.

מציע שתפני בעצמך לייעוץ, אולי דרך נעמת כדי שתרגישי מוגנת.

אני מניח שלא ימצא חן בעיניו שאת מרשה לעצמך לפתוח את היחסים בפני גורם חיצוני. אני לא רואה כרגע דרך אחרת שתעזור לך לצאת מהסבך הזה.

נסי. בהצלחה

לפי הבנתי חשוב להתייחס למחלה כאל קריאה לסדר המבקשת מאתנו לעבור תהליך של זיכוך ההקשבה לעצמנו, כדי לנתב אותנו למסלול של הקשבה מדוייקת למהות שלנו ולמימוש עצמי מלא יותר.
מבחינה זו אני מרגישה שהיריעה רחבה הרבה יותר מהשאלה האם "לסחוב" חברות שמשהו בה נתקע. נראה לי חשוב שתהיי בתהליך של גילוי עצמי. תשקלי האם את יכולה/רוצה למצוא לך מטפל או לעשות עם עצמך. אם הנסיבות הכלכליות או נטיית הלב מכוונים לעבודה עצמית – רכשי את הספר "דרך האומן" וספר העבודה שלו – וצאי בעזרתם לדרך.
ספציפית לגבי החברה שקלי האם אתן יכולות להתיישב לשיחה גלוית לב על משמעות הסרטן עבורה ועל פחדיה כמו גם על משמעויות הסרטן עבורך והפחדים שלך. ללא שיחה גלויה נראה ביניכן די תקוע.
מאחלת לך הרבה בריאות והפניית תשומת לב אל מי שאת!

נראה לי כי במקרה עליו את מספרת, את נותנת משקל יתר לדברי ביתך ופחות לחייך את.
כל ילד חייב להבין כי הוריו, לבד מהיותם כאלה, הינם אנשים עם זכות בסיסית לחיות את חייהם.
ייתכן כי דווקא דאגת היתר שלך נותנת לה את ההיתר לדרוש דרישות החורגות מטובתך שלך.
לדעתי, עלייך להעמיד בפניה את העובדה שאת אמורה לדאוג גם לחייך, תוך דאגה, אותה את מציינת שתדאגי לכך שתהיה לה קורת גג, או בביתך, או בשכירות.
עשי זאת בצורה עניינית, מבלי להיסחף לרגשות שביתך מביעה, תוך ידיעה כי בכך את מכירה בבגרותה של ביתך.
ייתכן שיהיה כעס רב מצידה כלפייך, אבל היא חייבת להבין שכל אדם מתבגר חייב לכבד את זכויותיו של בוגר אחר, אפילו זו אימה.
ככל שתפגיני החלטיות רבה יותר, בצורה נעימה ולא מתריסה, כך תבהירי לה שאת מכירה בכך שהיא אדם בוגר. לא נראה לי שזו תוצאה של הגירושין שארעו, לפי מה שכתבת, כבר לפני שנים רבות, אלא כתוצאה מכך שכנראה תמיד נתת עדיפות לטובתה שלה, בלי להבין כי טובתה, בסופו של דבר, היא להתבגר ולהתמודד בעובדות החיים.
נסי לדבר אליה כאילו היא הבת של השכנים, שמביאה בפנייך את הבעיה, ואולי זה יקל עליך לדבר איתה מבלי ליפול למניפולציות הרגשיות שהיא מפעילה עלייך.
בסופו של דבר, המהלך יהיה לטובתה. מה גם שאת נותנת לה שתי אופציות נאותות ביותר.
מקווה שעזרתי
בהצלחה.

את מנית כבר בעצמך מספר סיבות לתחושותייך.
נראה לי כי אין מנוס אלא לפנות לטיפול מקצועי, אחרת ייהרסו חיי נישואיך במוקדם או במאוחר, מה גם שאת מספרת על מחשבות אובדניות.
ככל תקדימי לנהוג כך, ייטב.
והתייחסי לכך ברצינות הגבוהה ביותר.
בהצלחה.

שלום לך,

לבי לבי לך. כמה קל לבלבל את דעתו של אדם... קנאה נובעת מחוסר בטחון בסיסי ובחוסר הבטחון כדאי לטפל. זה יעשה לך טוב בכל תחומי החיים ובעיקר ישפר את ההרגשה הכללית שלך.

אנא מצאי מטפל איכותי, רצוי על התפר של פסיכולוגיה ושיטות גופ-נפש. התכונני לטיפול לא קצר, כי מדובר בחסר מהותי שיידרש זמן למלא אותו.

בהצלחה!

חבל ללכת לאנשים רקים וחסרי כל שלא מחפסים לעזור אלה להרוס ולתת לזה להישטלת לך על החיים נראה שיש לך בעל טוב ילד את צעירה בסה"כ צריכה הכוונה ע"י איש אמת שרוצה לחבר ולא להפריד

שלום לך. אני מניח שרייקי יכול לעזור. יש מעט מדי פרטים כדי להביע עמדה ברורה. למשל: האם יש לך את זה הרבה זמן? מתי זה מופיע או מתחזק? מה אתה חושב/מרגיש לגבי הסיבה? ועוד

טיפול הוליסטי בטכניקות גוף-נפש משחררות בדרך כלל תקיעויות מהרמה הקוגנטיבית [מחשבות]הרגשית, והאנרגטית [מה שנשאר תקוע או קפוא בגוף].

תוך כדי התהליך נפתחת מודעות להקשרים שונים ממנה צמחה הבעיה.

לשיקולך,

שלום עומר,

אני מניחה שקליקים בלסתות מעידים על מתח נפשי כרוני. כפי שכתב גם מנשה כהן, אני מאמינה שטיפול פסיכולוגי הוליסטי המתייחס לקשרי הגומלין של גוף ונפש, תוך העלאת טראומות, מחשבות שליליות (ביקורת עצמית) וכל "תוכנה" היוצרת מתח – וטיפול בחסימות האנרגטיות שנוצרו - בעזרת שיטות הוליסטיות שעליהן אתה יכול לקרוא באתר שלנו – יהיה הרבה יותר אפקטיבי בטווח הארוך.

בהצלחה!

נורית מרכוס

שלום לך. דבריך מעוררים הרבה מחשבות. אבל נסה קודם להתייחס לשאלה: למה אתה רוצה או צריך להתבגר?

שלום לך. מחשבות מטרידות מבטאות מצוקה כלשהי, מלבד המחשבות עצמן. לרוב הן תוצאה של משהו מציק בפנים: בעיה לא-פתורה - בזוגיות, בעבודה, או עניין מהילדות שנשאר וצבר כוח בתת מודע. לאן המחשבות תלכנה?

הרצון לסלק מחשבות מטרידות ישנו כשהיה אירוע מלחיץ, פוגע או טראומטי שמתעקש לחזור שוב ושוב. נראה שצריך להיעזר במטפל/פסיכולוג קליני. כל עצה טובה ככל שתהיה רק תוסיף תסכול כשלא יכולים ליישם ולהשיג תוצאה.

כדאי לפנות לאיש מקצוע. בגלל זה יש מומחים, כדי שניעזר בהם ולא נתקע.

בהצלחה

קיבלת התייחסות מעמיקה ממר מנשה כהן.
אני רוצה להוסיף מספר מילים על תוכן הדברים שכתבת.
את מבקשת עזרה ל"הדחיק" את המחשבות, כי אינך רוצה ל"התמודד" בהן.
ובכן, זו בדיוק הדרך לעורר בך חרדות או רגשות שליליים מבלי שתהיי מודעת לסיבתן.
ברגע שיש בנו מחשבות מטרידות, הדרך היא בדיוק הפוכה - להעלותן על השולחן, לבדוק מהן הסיבות האמיתיות להן (שלעיתים אנו נוכחים שהן שונות לחלוטין ממה שנראה על פניו), ואז יש באפשרותינו ללמוד כיצד לטפל בהן על מנת שלא תטרדנה יותר, כי, פעלנו שלא תהיה להן לכך סיבה.
כל דרך אחרת רק תעמיק את הבעייה.
את הדרך הנכונה לטיפול תבחרי על פי מה שנראה לך מתאים יותר. במקרה שלך הייתי בהחלט משלבת דמיון מודרך ככלי ליד או בתוך הטיפול הפסיכולוגי.
בהצלחה.

נשמע לי שמאד קשה לך ושאת זקוקה בדחיפות לסדרה של פגישות טיפוליות כדי לסייע לך לצאת ממעגל החרדות האלו.

אני מציעה לך לפנות לטיפול אל פסיכולוג קליני שמיישם גם שיטות גופ-נפש, כדי שתוכלי לצאת המעגל המתיש הזה בקרוב. תוכלי לקרוא על השיטות האלו באתר שלנו.

בהצלחה!

שלום. להשלים את תשובתה של נורית לנחיצות הטיפול במצב של חרדה כפי שתארת - אוסיף הערה שתיים לגבי חרדה. .

חרדה יכולה לנבוע מהרגשה ומחשבה שאני לא יודעת מה קורה לילדה שלי..אני לא שם לשמור עליה ולטפל בה במקרה הצורך.. מה יהיה אם תהיה לה בעיה ואני לא אהיה שם? וכך הלאה והלאה..יש אי ודאות והרגשה שאין לך שליטה ואת לא יכולה להיות במקום ובזמן הנכון..אם בתך תצטרך..

הטיפול בחרדה יכול לעזור [א] להבין למה לא סומכים על הילדה או/ו הגננת? [ב] להגיע לרגיעה בגוף, ברגש ובמחשבה ולבדוק מאיפה באה הראיה של סכנות ? [ג] האם את עצמך - צריכה שידאגו לך וישמרו עליך? האם יש לך הרגשה שלא באמת יש מי שדואג לך? [ד] האם את יכולה לראות בעיני רוחך שבתך בסדר, גם אם את לא רואה אותה? [ה} האם יש אצלך במקום כלשהו חרדת פרידה/נטישה?

העליתי כאן מחשבות ורגשות אפשריים במצב חרדה. בתוך הטיפול יכולים לעבוד על זיכרון וחוויה אישית - ואפשר להרגע..

בהצלחה..תוכלי לכתוב שוב

שלום לך. העלית עניין מורכב. אכן במצב דכאון יש "מחשבות דכאוניות" - שאלות וספקות לגבי הערך המשמעות והטעם לכל דבר כמעט. הדכאון כאילו "צובע" הכל בצבעים קודרים. במצב דכאון השאלה מה היא מהות החיים? יכולה להשאל מתוך רגש של כעס או ייאוש או חוסר כוחות.

עם זאת, שאלות על מהות החיים מלוות את בן האנוש מבראשית. אלו הן שאלות פילוסופיות או קיומיות שנשאלות כדי לנסות להבין את הקיום [existence ] - המובן, המשמעות, הטעם, התכלית ועוד ועוד.

לא יודעים כל כך. או הידיעה היא חלקית. לכן גם יש השקפות ותורות שמנסות להבין ולהסביר את הנעלם, הבלתי ידוע או בלתי מובן. לשאול את אלה איננו דכאון,אלא חלק מלהיות אדם שפוקח את עיניו ושואל מה קורה פה? מה כל זה?

יתכן שהשאלה שלך היא מה הטעם? המשמעות? כי אין כרגע שמחת חיים. אבל זה חלק מהעניין: בצד הטוב והבריא והנעים ישנם האכזבות והכאב, שהם בלתי נמנעים מעצם הקיום כפי שהוא. אבל אומרים שככה אנו מתפתחים ומבינים את עצמנו ואת אחרים ואת החיים שלנו.

הדכאון יכול לדחוף את האדם להתבונן, וכך לצאת גם נשכר מהמצב הלא נעים הזה

בהמשך לתשובתו המעמיקה של מנשה כהן אני רוצה לומר לך שככל שתלמדי להקשיב לעצמך ותעשי מקום לעצמך - כלומר, ככל שתחיי יותר במלוא מובן המילה, תפחתנה המחשבות על משמעות ומהות.
מרגיש לי שהטיפול מלווה אותך למקומות הנכונים. בהצלחה!

שמה שחשוב ביותר הוא להבין מדוע את נתקפת בתחושות הללו, ביתר שאת מאז נישואייך. לדעתי, טיפול פסיכולוגי יכול להביא אותך להבנות עצמיות, אבל במקרה הזה, נראה לי שהנכון הוא ללכת לטיפול זוגי, כי כפי שאני מתרשמת מדברייך, אינך נמצאת במקום שבו את חשה שווה במשוואה את-ובן זוגך.
שאלי את הפסיכולוגית אם לא נראה לה שטיפול זוגי עשוי להיטיב במהירות רבה יותר את תחושתייך בתוך הזוגיות שבו את נתונה.
בהצלחה