פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום לך. יתכן שאת נכנסת לדיבור אוטומטי או משהו מעין הרצאה והשומע מתנתק, ואז את נפגעת. שאלה אם הדיבור הוא דו שיח או מונולוג..? מה את חושבת?

אני חושבת שזה די דוח שיח כי הצד השני כן מגיב. =\ אני פשוט לא מבינה אני לא פסיכולוג,
ומה זאת אומרת דיבור אוטומטי?

שלום לך. נראה לי שיש בעיה שעולה מהאופן שאת נכנסת לשיחה
אני מסתמך על דבריך:

"אני מדברת תוך כדי שיחה ולא חושבת מה אני אגיד אלא מסתכלת עם הבנאדם קשוב או לא וזאת כתוצאה מזה שכשאני מדברת עם אנשים הם מפהקים לי וזה ממש מרתיח אותי אני לא בנאדם מופנם אני דיי דברנית ודעתנית. מה אני לא עושה נכון?"

את כאילו מחפשת את זה, את בודקת עד שאת מוצאת מה שאת מחפשת. את לא חושבת מה תגידי, וגם "דברנית ודעתנית" - דברים שמרחיקים אנשים. זהו דפוס שצריך להבין אותו ביחד עם מטפל..את יוצרת דחייה באופן לא מודע..

מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג קליני

יש לי גם קצת בעיית חוסר ביטחון, יכול להיות זה קשור?

שלום. יתכן שאמנם כפי שאמרת, ובגלל חוסר הבטחון פיתחת דפוס כדי לחפות או לפצות - ע"י דברנות ודעתנות וגם עסוקה בבדיקה של השפעות ההתנהגות הזו. ואת מגלה שיצרת בדיוק מה שנסית למנוע. חומר למחשבה. נסי להתבונן בזה

שלום לך. ההתלבטות שלך מובנת, לא דוקא בגלל "שיכולים להכניס לילדך שטויות", אלא מכיון שכנראה אינך יודע מה זה הדבר הזה. כמו שלא הייתי אוכל מאכל לא מזוהה, לא רצוי לקבל החלטה באין הבנה ומידע על אנתרופוסופיה.

אז צעד ראשון הוא - לקרוא על זה, ולהיפגש עם אנשים שמכירים את הנושא. אולי גם תבקרו במקום בו פועל גן כזה..

שלום. את מעלה דילמה קיימת בין מה שהראש אומר לנו לבין מה שהלב מרגיש ואומר. הראש מדבר בשפה כללית, כמו "הוא בחור טוב" והלב מדבר בשפה אישית, כמו "אני אוהבת [או לא אוהבת] אותו", והגוף אומר "אני נמשכת {או לא} אליו..זה די דומה לאוכל. כמו לאכול אוכל "בריא" אבל שלא אוהבים...מאחר שאת זו שתתנשקי [או לא] איתו ולא ההורים..אז התשובה מונחת בגוף השאלה..

זו תרומתי הצנועה לדילמה
בהצלחה

זה נשמע עדין וממש לא פשוט. יתכן שעדיין לא שמת להם גבול ברור והם מרגישים "זכות" להמשיך ולנהל אותך.

אולי הגיע הזמן לשוחח יחד עם אשתך עם הוריך ולומר להם שאתה אוהב את אשתך, שטוב לך אתה ושכדאי שיקבלו את המצב כי אחרת אתם (אתה ואשתך) תמצאו את עצמכם מתרחקים מהם. אם מתאים לך העבר את המסר שאתה לא מסכים להתערבות שלהם. נסה למצוא את הדרך שמתאימה לך. לעיתים קשה מאד לעמוד מול הורים וצריך להתאמן שוב ושוב עד שזה מצליח.

בהצלחה לכם! שימרו על הזוגיות שלכם. זוגיות טובה היא נכס.

שלום לך. נראה שאתה לא בפורום הנכון. הרעיון של "אדם שקוף" הוא מוטעה מבחינה פסיכולוגית, על אף שיש רעיונות כאלה בעולם הפילוסופיה והרוח.

שלום. חרדה היא מצב נפשי שסיבותיו באות מכיוונים שונים. לכן, בעיקרון, נחוץ טיפול נפשי עם או בלי טיפול תרופתי לפי המצב והרקע של החרדה. רייקי, לפי הבנתי, יכול לעזור למצבים בהם יש חוסר באנרגיה או חוסר בזרימה, או בכאבים שונים. אני מניח שיכול לתת הרגשה טובה. אבל ממליץ לפנות לפסיכולוג קליני לטיפול בחרדה ובסיבותיה. לפעמים חרדה היא איתות לעניינים לא סגורים ומבחינה זו החרדה היא קריאה להפנות תשומת לב לאותם עניינים מוזנחים. בהצלחה

שלום לך. חושב שהבנתי את המצב והבנתי לליבך. איך מישהו נכנס לחיים ומשתלט וממלא כל חלל אפשרי בלי לשים לב למשמעות ולשלכות על החיים של בתך ושלך. יתכן שהוא ממלא חלל אצל בתך ואז היא נעשית לא מודעת למשהו אחר חוץ מהחבר/הגבר שלה.

את חושבת שבתך תהיה מוכנה ללכת יחד אתך לכמה שיחות ייעוץ? הנימוק: אדם מקצועי, מבחוץ, שיעזור לנו לקבל פרופורציות, למצוא מקום לכל אחד ולכל עניין, במקום גישה גורפת של "שחור לבן" או "הכל או כלום"..חושבת שזה אפשרי?

תאמרי לה שצריך להסתכל על הטווח הארוך של החיים והיחסים ביניכן, שרוצים להוסיף משהו/קשר טוב לחיים ולא לסלק מישהו..אולי תוכלי לפתח את הרעיונות שהעליתי ולדבר אליה, ואל לבה...בהצלחה

שלום לך.
אכן בעיה קשה. ברור שלגבר יש כעת השפעה הרבה יותר רבה משלך. נראה לי שלפני שתציעי לביתך ללכת לייעוץ איתך, או בלעדייך, רצוי שתגשי בעצמך על מנת לברר עם אותו יועץ את הבעיה לעומק.
דבר שיוכל להקל עליך בגישתך שלך לבעיה ואולי יתן לך כלים להתמודדות.
אותו יועץ יוכל גם לומר מתי נכון להציע לביתך להגיע לשיחות איתו גם כן.
היא כרגע נמצאת במקום של התנגדות מוחלטת לכל מה שתאמרי לה, ואת עצמך זקוקה לייעוץ כיצד לנהוג.
מקווה שעזרתי, בהצלחה.

הילדה איבדה את אביה בגיל צעיר יחסית וזה הקשר היחיד הרציני שהצליחה להחזיק ומיווכן שהוא מבוגר ממנה נשארת איתו ,מסרבת ואומרת לי שאלך לייעוץ או שאקשיב לו כי הצדק עימו ,אני מבחינתי נותנת לה הרגשה טובה בבית שתדע שאם יש בעייה יש פה מי שתומך בה בכל מצב ,אך הבעייה עדין נשארה כבעייה

הבת הצעירה שלי שברה רגל ואינה יכולה לתפקד בעצמה ביקשתי מהגדולה שתשאר איתה כדי שאוכל לעשות קניות וללכת לאימי מעט כי היא באבל ,אך חברה מכניס לה לראש וכן אומר גם לי הבת הצעירה גדולה שתסתדר בעצמה אני לא מוכן שתשמור עלייה היא לא ביביסיטר ,אני לא דורשת ממנה כלום מעבר לכך ונותנת לה הכל ,היא תומכת במילותיו שהיא גדולה ולא חייבת ואני בתור אם חד הורית זקוקה לעזרה זו ,קשה לדבר איתה ולמרות שיודעת שעשיתי הכל בשבילה ,מילותיו שגורות בפיה ,אני קיבלתי אותו כבן עד שהבנתי מה מסתתר מאחורי שינוי האופי שלה לפני כן היינו מאוחדים והכל זרם יפה הוא אומר לה שהיינו מאוחדות כי הייתה בובה על חוט אבל לא מזכיר את זה שהוא מכריח אתה לרצות אותו ,וולוותר על כולם בשל כך ומתפלא למה כל המשפחה אינה תומכת בו ,ניסיתי לדבר עימו אך הוא תקף ולא הבין תמשמעות של הדברים נכונה,

שלום. בעצם זה אותו עניין. את עוברת משבר/שינוי ומתעוררות הרבה שאלון. אולי תקבלי את עצתה של דר' שחר ללכת לייעוץ שתוכלי לקבל תמיכה ועזרה איך להתמודד עם השינוי הזה. אני מניח שגם את חווית אובדן ממותו של בן הזוג..חושב שרצוי לפנות..

בקשר לאובדן עברנו טיפול על ידי משרד הבטחון והתגברתי די מזמן ,בקשר לבת הלכתי לשיחה לבד אך הוא טוען שהיא חייבת להצטרף והיא מסרבת ,ניתקתי כל קשר אם החבר שלה ואיני מסכימה שיבוא אלינו הבייתה יותר ,איני עונה לו ולא מתייחסת למילותיו ,אך הבעייה שהיא פגועה מכל העיניין שניתקתי קשר ,ורוצה שאקבל אותו כבן עשיתי כך בהתחלה עד שהבנתי שטעות בידי ,תודה רבה לך על ההענות יום נעים

שלום לך. לגבי תרופות - יש גישות שונות של מטפלים. לפעמים טיפול תרופתי לתקופה [3-6 חודשים] יכול לעזור לאדם לזוז, להרגיש פחות דכאון ופחות חרדה, ואז יש לו יותר כוח לעשות שינויים ו"להשפיע", כמו שהפסיכולוג שלך אומר.

כשאני משתכנע שזה המצב אני שולח את המטופל לייעוץ פסיכיאטרי. לא קרה מצב שזה היה מיותר. לעניין הרגשה של "חוסר משמעות", יכולה להתעורר כשיש דכאון, או/ו כשאדם לא חש שהוא עושה דבר שמזין אותו או שמביא אותו להגשמה.

במהלך השנים האחרונות תפקדתי בפרופיל נמוך הן בעבודה והן במשפחה כיוון שלא היה לי כוח נפשי מספיק "להלחם" בחזיתות אלו וכך הגעתי למצב שכל החיים נראים לי מיותרים וחסרי טעם.
עכשיו אני בלופ כי מצד אחד יש לי הרגשה שאין בשביל מה להתאמץ ומצד שני אם אני לא אתאמץ לא תשתנה הראייה שלי על החיים.
איך מגייסים כוח לצאת מהמעגל הנוראי הזה... אני מרגישה שעם הפסיכולוג אני לומדת דרכי התמודדות אבל אני תקועה בשלב שאני שואלת את עצמי למה להתמודד... מה טוב בחיים שכל הזמן מתמודדים בהם... (ואני לא מדברת על התמודדויות קשות מידי)
רצון החיות הבסיסי אבד לי ואני לא יודעת איך מחזירים אותו.

תודה
גילה

שלום לך. לפעמים נתקעים במקום של ספק לצרכים של אחרים כדי להיות בסדר. זה יכול לקרות מפירוש מסויים של המציאות והתפקיד שלך ביחסים. האם את יכולה לסמן קו בין מה שאחרים צריכים ממך למה שאת זקוקה וצריכה? החיות הזאת היא היאפשרות להיטען מחדש מדברים פשוטים [כמו שינה, מנוחה, חופשה] ומדברים עיקרוניים יותר כשיש הרגשה שקולך נשמע או/ו את מגשימה משהו ממה שאת אוהבת ומעריכה. אולי אחרים צריכים אותך ולא רק צריכים ממך, ואולי יכולים גם לתת לך. האם נראה לך שאת יודעת לקבל? חומר למחשבה

כנראה שאני צריכה סבלנות ואורך רוח עד שההרגשה תשתנה
בכל אופן עודדת אותי מאוד

תודה
גלית

קודם כל האם את מרגישה מספיק מחוברת למטפל שלך? לפעמים החלפה של מטפל יכולה להשפיע לטובה.
בנוסף, טיפול תרופתי לא אומר שאת חולת נפש יקירתי.
יש הרבה אנשים שסובלים מדיכאון כזה או אחר ומשלבים טיפול פסיכולוגי ותרופתי ומתפקדים מצויין.
חבל שתפספסי את השנים היפות של חייך כי את מתעקשת לא לקבל טיפול תרופתי שיכול בעצם לשנות לך את החיים.
תחשבי על זה..

אם את חוששת מתרופות פסיכיאטריות, ישנן אלטרנטיבות לכך.
הייתי מייעצת לך לגשת לנטורפיסט/ית, בנוסף לטיפול שאת עוברת אצל פסיכולוג.
ישנן מספר אופציות תרופתיות טבעיות לא מועטות, כמו פרחי באך, ועוד. יתכן שעצם התמיכה שתקבלי בעזרתן יתנו לך את הדחף לשנות את היבטך על החיים ומשם גם שינוי בתחושתך העכשווית.
אגב, ניתן להגיע לכך גם דרך קופות החולים הרגילות המחזיקות מחלקה ל"רפואה משלימה".
בהצלחה.

נראה לי שבכותרת כבר נתת את התשובה. מה עם עצמך?
אתה מספר שאתה נעזר במטפלים מקצועיים.
אני מניחה שהם מנסים להגיע איתך למקור כל צורת החשיבה הזאת שלך. מניין היא נובעת, מה הגורמים שהביאו אותך לרצות לרצות כל העת אחרים, על מנת להרגיש קיים.
הידיעה היא רק חלק מהתהליך של השינוי בצורת החשיבה. ברגע שאתה מודע לכך שכך אתה מתנהל כל חייך, ועצם זה שאתה חש תסכול בשל כך, אתה אמור להבין שזו תפישה שנחוותה על ידך אי שם בילדות, כאשר לא היו לך כלים להתמודד בסיבות שגרמו לך לכך.
היום אתה בן 27, כלומר, בוגר. וככזה אתה יכול להתחיל להבין שההבנות שלך והתגובות שלך כאותו ילד שהיית, תאמו לתפישה של אז, ואינן תואמות את מי שאתה היום.
נסה לראות את עצמך ככל אחד אחר שאתה כל כך מנסה להרשים, ותתחיל להרשים את עצמך. כאילו הוא עוד אחד משאר הסובבים אותך. אולי מחשבה כזאת תצליח להביא אותך להתחיל לכבד אותך עצמך, ותתחיל להרגיש שיש שם בפנים מישהו שראוי להערכה שלך. ככל שתרבה לעשות זאת, תתרגל לשנות את זווית הראייה שלך מהחוץ, קרי כל האחרים, אל הפנים, קרי - אתה עצמך.
מקווה שעזרתי במשהו.
בהצלחה.

שלום. אנסה למצוא לך פסיכולוגית באיזור חיפה. רעיון טוב לא להתבשל לבד עם מה שתארת. להת.

אני ממש אשמח לקבל שם של פסיכולוג/ית
אתה חושב שזה יכול לעזור לי לפתור את הבעיה?
אני כל הזמן במתח וכנראה זה מה שמונע ממני לקיים זוגיות

אשמח לקבל שם של פסיכולוגית מומלצת באזור מגורי

שלום אוסנת. לגבי השאלה אם יכול לעזור אני די משוכנע שזה יזיז משהו לכיוון התפתחות חיובי - על ידי כך שאת מוציאה את זה, משתפת מישהו שמקשיב ומבין, שאת מבינה מה מחליש ומה ומחזק אותך, שאת מתחברת למה שאת צריכה...זה קורה בתהליך איטי שיכול לעזור לך לבנות בטחון וחופש פנימי..

שלום. תכתבי לי הודעה לנייד שלי שרשום כאן, ואכתוב לך פרטים למטפלת.

שרה שלום,

אנא פני ליעוץ כפי שהציע מנשה כהן.

הלחץ שמפעיל החבר שלך כבד ונראה לי שאת זקוקה לתמיכה מקצועית כדי שתוכלי לעמוד מולו ולהחזיר את הקשר שלכם לפסים של חברות במקום של השתלטות.

החבר מאיים שאם אצא אם בנותיי לבד לחופשה שמגיעה להן הוא יפרד ממני טוען שאחרי שנים יחד אנחנו צריכים לצאת כולנו ביחד אני סבורה שאני צריכה לצאת אם בנותיי ואיתו לחוד אצא למרות האיום שהוא מתכוון לממש

שלום לך,

אני חוששת שהנושא שהנושא מורכב מכדי לתת לו תשובה. פסיכולוגים לומדים שנים כדי לנתח מבחנים, והאבחון הוא תמיד על פי מדדים רבים יחד ולא על פי נתון אחד.

מצטערת

נראה לי שמערכת יחסים איננה אמורה להתנהל תחת אולטימטום. מערכת יחסים אמורה לשקף את הרצון ההדדי, ולא לכפות על אחד את רצונו של האחר.
ייתכן כי זו ההזדמנות שלך לבחון את מערכת היחסים הארוכה שלכם ולהגיע לתובנות נוספות בקשר אליה.
לא הפרטים הטכניים אמורים להביא אותך להחליט לכאן או לכאן, אלא עצם ההכתבה מצידו, ומה היא מעוררת בך.
הדילמה שלך מובנת, אבל שיקול הגיוני ללא עירוב הצד הרגשי, יוכל לעזור לך בהחלטה.
בהצלחה.

הרבה דברים מעורבים פה הראשון לעזוב את הבית שלי שחיינו בו 25 שנה מכיוון שאצלו יש יותר מקום , , השני 2 בנות גדולות שמסרבות,השלישי הפחד שלי אחרי שנים לבד כאלמנה לגור שוב אם בן זוג,הרביעי שבנותיי לא מסמפטות אותו , החמישי הבית שלו רחוק מבית הספר של ביתי ,היתרונות הם שכל ההוצאות שייש לנו היום כפולים ואפשר לאחד אותם אם פרנסתו ןפרנסתי כי כיום אנחנו משלמים כפול חשמל מים קניות וכיוצא בזה ,החשש העיקרי שלי שהוא מבוגר ממני בן 61 מבוגר ב15 שנה עברתי כבר מוות של בן זוג ואני מודעת לעיניין שהבית שלו מעמידר ואם יקרה משהו חלילה אצטרך לחזור לביתי שוב מעורבים פה המון דברים גם 3 בנים שלו אחד מפגר שכלית שגר בהוסטל וכל היום יושב אצלו ובן שני שבא כל שישי שבת אליו ונוסע ועוד אחד גם מפגר שכלית שבא והולך ואנחנו 3 נשים וזה לא מקובל עליי אך הוא רוצה שאקבל את בניו כמו שהוא מקבל את בנותיי אני ממש בין הפטיש לסדן והוא מתחנן שאבוא או שפשוט נאלץ לוותר על הקשר כי הוא טוען 8 שנים והוא גר לבד עדיין עכשיו או בכלל לא למרות שייש משהו בדבריו אני פוחדת

שלום. נראה שמאד קשה לך. קשה לך להחליט ולהתמודד ויש הרבה לחץ ועול על כתפייך. בהמשך לייעוץ של דר' קורין שחר, אני חושב שאת צריכה תמיכה וליווי לתקופה מסויימת, מעבר לייעוץ באתר. אפשר לפנות ללשכת הרווחה במקום מגורייך ולקבל עזרה כך שלא תהיי לבד עם הבעיה. אפשר לחשוב גם על נעמת. ממליץ לך לפנות בהקדם!

בהצלחה

שלום. במצב של דיכאון, אין מצב רוח, או שהמצב רוח ירוד, לא מתלהבים ולא נהנים, מרגישים שזה ימשך לנצח, יש מחשבות של אכזבה וכשלון וייאוש, יש הרדמה של התחושות.

כשיוצאים מדכאון התופעות שתארתי נחלשות או נעלמות. יתכן שנהנים מרגעים ומדברים פשוטים.

יתכן,שמתלווה לזה גם פחד שעכשיו כל המשימות מחכות לי ואני צריך להתומדד עם כך וכך..

עם מודעות וקצת עזרה אפשר להמשיך וגם לראות בהתמודדות דבר חיובי ומאתגר..כמו בבוא האביב - מופיע פה ירוק ושם פרח עד שהשדה מתמלא

אם תארתי מצב אידילי מדי- אפשר להשאיר קצת מהדכאון איפה שהוא כדי שלא יהיה יותר מדי טוב.

בעיקרון עוד דברים מטרידים אותי החבר מבקש שאעבור לגור עימו בנותיי לא אוהבות אותו הוא טוען ש8 שנים זה זמן ארוך וצריך לעשות צעד נוסף הן מתנגדות למעבר מצבי הכלכלי לא טוב העומס עליי גדול מה עושים מתחשבים בבן זוג ועוברים או מתחשבים בילדות וברצונן ושוב אני בין הפטיש לסדן והחרדות והדיכאון הולך וגדל איני יוצאת מסתגרת לא ישנה ולא דואגת לדבר ואפילו לא הולכת לעבור ניתוח דחוף שאני צריכה רע לי ממש רע לי וזקוקה לעזרה צריכה פסיכולוג אני יודעת אך מצבי הכלכלי אינו מאפשר לי מה לעשות?

שלום יקרה,

לבי - לבי ללחץ שבו את מצויה.

בנותיך הן האחריות הראשונה שלך. נראה לי חשוב ביותר להן ולך לחוות חוויות טובות ביחד. גם חשוב שגם את תתאווררי מהיום יום בחופשה שמתאפשרת לך.

הרבה זוגות נמנעים מלגור ביחד בגלל הקושי לגשר בין בן/בת הזוג לילדים. לעתים הקשר הזוגי רק מרוויח מזה שנפגשים כשרוצים להיות ביחד – ולא כל הזמן.

נראה לי חשוב שתהיי אמיצה ותעשי את מה שמרגיש לך נכון.

הסבירי לחבר שלך – כמה חשוב לך לצאת לחופש ולהיות עם הבנות. נסי להסביר לו שקשר טוב צומח רק ממקום של כבוד הדדי ולא מלחץ.

האם יקבל את זה – אין לדעת. אבל בכל מקרה כדאי שתהיי נאמנה לעצמך ולא תפעלי בגלל איום.

בקופות החולים ניתן לקבל מספר פגישות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי במחיר נמוך. ואולי תוכלו ללכת לכמה פגישות יעוץ ביחד.

כל טוב!