פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אם את שואלת אם היה רצוי לטפל בבעיה שאת מציגה, התשובה היא חיובית. הההתנהגויות שאת מתארת, אכן מצביעות על בעיה. האם יש לך קושי לפנות אל הגורמים הטיפוליים בפנימיה בה את נמצאת? מצאי דרך להגיע לטיפול שיכלול התיחסות גופנית ונפשית.

צר לי אך איני מכירה באופן אישי היכן מתנהלות קבוצות תמיכה. עבודה טיפולית בקבוצות נעשית גם בתוך מרפאות להפרעות אכילה, אך איני יודעת למה את זקוקה בדיוק. ישנם מכונים שונים הפותחים קבוצות מדי פעם. כנסי ל"גוגל"- קבוצות תמיכה להפרעות אכילה, ותוכלי לקבל רשימה של מקומות אלו. בהצלחה

מגיל 13 את מתמודדת עם הפרעת אכילה. את מבינה שיש קשר בין האכילה לבין מצבך הנפשי. זו בדיוק הסיבה שאת חייבת לגשת לטיפול. ככל שהטיפול מוקדם יותר, כן סיכוי טוב יותר לצאת מההפרעה. עליך לפנות למרפאה להפרעות אכילה באיזור מגוריך. הטיפול בהפרעות אכילה כולל לרוב התיחסות משפחתית, כי להפרעה יש הבטים משפחתיים. בכל מקרה פני לטיפול, שם תקבלי מענה כוללני , גופני ונפשי ותוכלי למצוא את הדרך המתאימה לך לערב הוריך. בהצלחה

אני יודעת שיש קשר למשפחה, זה התחיל מכך שכל פעם שהייתי אוכלת בשעה קצת מאוחרת אמא היתה אומרת שאני לא מפסיקה לאכול, שאני כל הזמן משמינה והערות דומות כאלה.. יום אחד חברה סיפרה לי שהיא מקיאה אחרי כל ארוחה ושהיא צריכה לדבר עם מישהו אז הייתי שמה בשבילה ואני התחלתי גם להקיא אחרי כל ארוחה וכמובן שזה לא נפסק.. אבל אני לא מוכנה ללכת לטיפול כאשר ההורים שלי יהיו מעורבים .. האם יש דרך כלשהי לטיפול בלי לערב הורים..? כי נמאס מהמצב הזה אבל לא יודעת איך לצאת ממנו.. אני רוצה להשאר אנונימית ולדבר עם בן אדם או מומחה שלא מכיר אותי וככה לפתור את הבעיות.. מקווה שתחזירי תשובה..

שלום לירון,
מצטערת שלא ענו לך על שאלתך השניה. בדרך כלל במרפאות המתמחות בהפרעות אכילה מערבים את ההורים אך עושים זאת בדרך המתאימה לך ובזמן המתאים לך. את בעצמך קושרת את הפרעת האכילה בין היתר למשפחה ולכן יש לזה חשיבות גדולה. אני מבינה את הקושי ואי רצונך לשתף, אך יש לזה משמעות גדולה. את יכולה להגיע לבד למרפאה ולהתחיל בתהליך ולראות כיצד הדברים יתפתחו.
אני ממליצה בחום לפנות לטיפול כי כאמור, ככל שמתחילים מוקדם יותר כך יותר טוב.
בהצלחה

הי רינת... אני בעצמי עברתי את כל תהליך ההחלמה מבולמיה ובתהליך זה הבנתי ולמדתי המון דברים. אני מבינה את המטרד של התעסקות ברצון. יתכן כי המחשבות על רזון מציקות לך ממספר סיבות שכדאי שתבחני אותם: 1.האם את ילדה שמקפידה לאכול אך ורק דברים בריאים ולא מרשה לעצמך להנות גם מדברים שלא תמיד בריאים? זהו מתכון לחשיבה מתמדת על אכילה ורזון. אם זה נכון...הרשי לעצמך לאכול את מה שמתחשק לך אך בכמות נכונה ובאיזון כלומר: אם מתחשק לך שוקולד אז תחליטי שאת אוכלת אותו במקום בערב עוגיות. חשוב לאזן. 2. אם הסביבה החברתיחת שלך כל היום מתעסקות בדיאטות ורזון. 3. אולי החשיבה על רזון נובע מתוך דימוי עצמי נמוך או הערכה עצמית נמוכה. מקווה שעזרתי.. אם יש שאלות שאת רוצה לשאול אותי אני אשמח :) המשך ערב טוב.

גם אחרי שהסימפטומים לא קיימים, גם אם הגעת למשקל גוף תקין, ואת יודעת שאת שומרת על גופך בצורה תקינה , למחשבות יש קצב משלהן. טוב שאת מתמודדדת בהצלחה עם ההבט הגופני, אך עליך לתת מענה לחלק הנפשי שמציב התמודדות לא פחות קשה. אני מציעה שתמשיכי בטיפול נפשי מכל סוג שהוא המתאים לך כדי שתהיי מלווה לצורך הבנה ותמיכה בתקופה זו. בהצלחה

הי לולי, אני מבינה את המצוקה שלך בתור אחות וכמובן את אחותך. אני עד לפני חצי שנה גם כן הייתי בולמית עם נטיות לאנורקסיה. אני יודעת ומבינה את מה שעובר על אחותך. כל הכבוד לך שאת ערה למצבה ומחפשת דרך לסייע לה. אני טופלתי ומטופלת אצל ד"ר סיגל תמיר שמתמכה בתזונה ובלמידה של הרגלי אכילה נכונים. יחד איתה והרבה רצון שלי (שאני מבינה שיש גם לאחותך) יצאתי מזה ואני בריאה. זה אפשרי אבל אל תמשכו את זה..כל יום שעובר זה רק מקשה על ההבראה. אם תרצי אני אשמח לסייע לך לתקשר אם ד"ר סיגל. מקווה שעזרתי.. שיהיה ערב טוב :).... דנה.

אחותך נמצאת בטיפול מרפאה מוכרת אשר התמחותה היא בהפרעות אכילה. יש להניח שתכנית טיפול מתאימה הותוותה עבורה. תהליך הטיפול בהפרעת אכילה ובודאי התחלתו, הינו קשה לא רק למטופל עצמו אלא גם לבני משפחתו, ודורש אורך רוח. אני מניחה שלא רק את מעורבת במה שקורה לאחותך. יש מקום להתיעץ עם הגורמים המטפלים במרפאה, בדבר אפשרות של שיחה עם בני משפחה כדי לעזור לכם להתמודד ולעזור לאחותך. בהצלחה

מהתאור שלך עולה כי לבתך הרגלי אכילה לא מסודרים וצריכת מזון לא מאוזנת. את כותבת שאת מפחדת שהיא תפתח הפרעת אכילה, אך מצד שני גם את חושבת שהיא היתה שמנה וכי כעת משקלה אידאלי. כך שאני לא מבינה במדויק מה הבעיה. אני מציעה שתשוחחי איתה ותנסי להבין יותר האם היא מרוצה מגופה, האם היא מנסה לצמצם בכוונה באכילה, האם היא רוצה לרדת עוד במשקל. התשובות יתנו לך תמונה בהירה יותר באשר למצב ויכוונו אותך כיצד לפעול ולמי לפנות.

קשה להתחייב מה בדיוק יקרה מיד כשפתסיקי להקיא. אין ספק כי הקאות הרסניות לגוף ועללות להביא לנזקים כבדים לכל המערכות. הרצון שלך לחדול מלהקיא הוא חשוב. כדאי ללוות את התהליך ביעוץ מקצועי של דיאטנית. קרוב לוודאי, שלאורך זמן אם תאכלי תפריט מתאים ותעסקי בפעילות גופנית מתאימה תוכלי לשמור על משקל מאוזן.

משה שלום,
משאלתך ברור כי תהליך העליה במשקל מעורר אצלך פחדים רבים. לדעתי תהליך זה חייב להיות מלווה בטיפול נפשי אשר יתמוך בקשיים בהם אתה נתקל ויעזור להתמודד עם הפחדים המתלווים. הליווי הדיאטני אינו נותן את המענה לו אתה זקוק.
פנה למרפאה המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, שם תוכל לקבל את הטפול המתאים לך.

כדאי לפנות לרופא המשפחה לשם עריכת בדיקות שונות שעשויות לתת תשובה לשאלה. במידה שהן תקינות- פנה לדיאטנית וביחד תבנו תפריט המתאים לך ועונה על צרכיך התזונתיים.

לרסיטל מספר שימושים. תוכלי לבדוק אצל הומאופט מומחה אם את יכולה לקבל מענה בעזרתו. בכל מקרה הייתי ממליצה לא להפסיק תרופה אלא לאחר שיקול דעת מדוקדק. בהצלחה

טוב שאת מתחילה בטיפול. 5 שנים זו תקופה ארוכה להתמודד עם הבעיה. לערכים שאת מציינת ולבעיית הגזים יש בודאי קשר לתזונה שלך. בכל מקרה הדיאטנית שתטפל בך, תוכל לתת לך מענה על כל שאלה שתעלי בהקשר זה. בהצלחה

אין צורך להודות, לפעמים עולה בי הצורך לנסות ולסייע על סמך ניסיוני (המר), ואני בהחלט מאמינה שהתערבות הורים היא קריטית מאד במקרים של הפרעות אכילה ושטיפול מודע של ההורים במצב יכול לעצור את ההפרעות בזמן. וסביר שזה נכון לגבי בעיות אחרות האופייניות לגיל ההתבגרות... אין לי ילדים בגיל ההתבגרות, יכולה לכתוב רק מהנסיון והזכרון שלי כנערה... נראה לי שהתסגרות וירידה בלימודים עשויים להיות סימנים לכל מיני בעיות, לאו דווקא הפרעת אכילה, וגם תופעה רגילה לגמרי של גיל ההתבגרות? נסי גם לשים לב האם היא נשקלת לעיתים קרובות, מבלה זמן רב מול המראה, מביעה אי שביעות רצון מהגוף שלה או המראה באופן כללי. כל אלו לא בהכרח מצביעים על הפרעת אכילה, נערות רבות בגיל הזה מפתחות דימוי גוף בעייתי. אבל אם כן, אולי כדאי לנסות לדבר על החשיבות של אישיות, כשרון, בריאות מול יופי ורזון, לנסות להעביר מסרים חיוביים על המראה שלה אבל להבהיר שאין זה הדבר החשוב ביותר. בטוחה שיש לא מעט מאמרים באינטרנט עם הדרכה בנושא. זוכרת היטב כמה קשה היה להורי לשוחח איתי בגיל ההתבגרות, וגם לאחר מכן, לא הייתי מוכנה לשתף פעולה עמם בנסיון לעזור לי להחלים. אבל אסור לוותר או להתייאש! אל תבהלי מצעקות וכעס ומשפטים כמו "תעזבי אותי", "תפסיקי לנדנד לי". בסופו של דבר משהו מה'ניג'וסים' נכנס לראש. הכי חשוב להבהיר לבת שאת אוהבת אותה ותומכת בה בכל מצב. גם כשנדמה שזה מובן מאליו, זה לא תמיד כך... בנות עם הפרעות אכילה לרוב מרגישות שאכזבו את הוריהן, והתחושה הזו, במקום לעזור, רק מחלישה עוד יותר. מקווה שלא הבהלתי אותך, זו לא הכוונה, רק רציתי להדגיש את החשיבות של ערנות, מודעות ותקשורת. בהצלחה!

אינך מוסרת פרטים בדבר טיפול מכל סוג שהוא שהיית מלווה בו בעבר, אם בכלל, מהו גילך ומה מצבך הגופני כיום. יציאה מהפרעת אכילה אינה מסמנת סיום טיפול. יש צורך בהמשך טיפול ומעקב לאורך זמן, ובודאי בזמנים אלו בהם את מפתחת סימפטומים חדשים.
אני מקוה שתוכלי להתגבר על הבושה ותפני לקבל עזרה מכל סוג שהוא- טיפול שיכלול אספקטים גופניים ונפשיים, ולהעזר בחברים או משפחה.

שלום לך אם מודאגת, ראשית - נפלא שאת שמה לב לשינויים בהרגלים של בתך, זה גיל רגיש ובעייתי וחשוב לשמור על מודעות גבוהה. איני אשת מקצוע, אך כמי שסבלה מההפרעה מספר שנים יכולה להציע כמה סימנים נוספים שעשויים להצביע על התפתחות של בולמיה: - האם בזמן השהייה בשירותים היא פותחת את ברז המים לזמן ארוך? (כדי שלא ישמעו שמקיאה/מנסה להקיא). - מורידה את המים יותר מפעם אחת? - האם יש שפשופים, פצעים או סריטות על גב כף היד? (בדרך כלל בהתחלה נעזרים באצבעות כדי ליזום הקאה, לאחר זמן מה ההקאה 'אוטומטית' ללא מאמץ). - האם נעלם אוכל מהמטבח? - האם נעלם כסף (אפילו מעט)? - האם חל שינוי בהרגלים אחרים - חיי חברה, נוכחות בחוגים, השקעה בלימודים? - האם היא נוטה להסתגר לאחרונה? נהייתה רגזנית וממהרת לכעוס? - האם ידוע לך על חברות שלה שסובלות מהפרעת אכילה? לעיתים בנות צעירות 'מחקות' זו את זו. מקווה מאד שלא מדובר בהקאות, הרי בסך הכל, בנות בגיל הזה עשויות 'לבלות' זמן רב בשירותים מכל מיני סיבות. אך כמו שכתבתי, חשוב להיות עם יד על הדופק ולנסות לשוחח עמה כמה שיותר. בהצלחה!

בבולמיה אין בהכרח ירידה במשקל... יש כאלו השומרים על אותו המשקל לאורך שנים, אצל אחרים עשויה גם להיות עליה.

בבקשה ספרי לי

קבלת אכן שלל סימנים ונקודות התיחסות .
יש מקום אולי לפנות למחנכת הכיתה שלה או ליועצת ולשתף אותן בהתלבטויותיך, ואת רופא הילדים לצורך מחשבה על בדיקות דם אפשריות.

לצערי איני מכירה ואיני יכולה להמליץ על מרפאות פרטיות. נסי לחפש באינטרנט ולפנות ישירות למרפאות בנוגע לאפשרות לקבלך לטיפול ולתשלום.
בהצלחה.