פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

היי אני בת 16, הגובה שלי הוא 1.73 ואני שוקלת 57. במהלך החופש של שנה שעברה רזיתי וגבהתי המון. מ-65 קילו על 1.68 נהייתי 55 קילו על 1.71. רזיתי בעזרת הרבה פעילות גופנית ופחות מתוקים. אבל השנה הכל נהיה שונה. אני גבהתי קצת , 2 ס"מ ועליתי 2 קילו. דבר ראשון, האם העליה במשקל תקינה? בנוסף לכך, על לפני כחודש הייתי אוכלת ממש קצת, בערך 800 קלוריות ביום (אולי אפילו פחות) ותמיד הייתי עייפה וחסרת אנרגיות, לפעמים היו לי בולמוסי אכילה וגם לא קיבלתי מחזור 4 חודשים. לפני חודש, קראתי באינטרנט על הפרעות אכילה והפסקת המחזור נורא נבהלתי והתחלתי לאכול לפי תפריט של 1800 קלוריות. האם אני צריכה לעלות במשקל? כמה זמן ייקח למחזור לחזור?

שלום, אני בת 16.5 גובהי 160 ומשקלי 52. אני רוצה לרדת במשקל בערך 3 קילו. (להגיע למשקל של 49 ק"ג) כמעט כל יום אני הולכת הלוך חזור לבית הספר (בערך 2 ק"מ). רציתי לשאול, כדי לרדת במשקל כמה קלוריות ביום אני צריכה לאכול ? האם גם ללא כושר גופני אני אוכל לרדת במשקל? ובעיקרון, כמה פעמים בשבוע צריכים לעסוק בפעילות גופנית במידה ורוצים לרזות? תודה מראש (:

יש לי הפרעת אכילה כבר מעל 11 שנים. המון אשפוזים המון טיפולים ועדיין אני שם. כשרציתי הצלחתי אבל רק לחודש, הם היו שם איתי ועזבו.... צעקתי, זעקתי לעזרה, הסברתי שקשה לי לבד הרי ככה לימדו אותי, לבוא ולדבר לא להשאיר, כשהגיע הרגע הם עדיין לא היו שם. נפלתי, נפלתי כול כך חזק, נפלתי לבור יותר חשוך, בור שאין בו קצה של אור, כבר לא מחכה שירימו, כול כך כואב לי, צורב ושורף לי, כול כך מפחיד להיות שם, כול כך חסרת אונים. הייתכן שכך נהוג להשאיר אדם מדמם למוות. נפשי כול כך פצועה שלא נשאר בה טיפת רצון לחיות. בין הקאה להקאה עודני מייחלת למוות, כול כך רוצה לחיות אבל יודעת שלא בורכתי במתנת החיים. נפשי יתומה ללא כול מנוח נלחמת בין חיים ומוות נלחמת אך ללא תוצאות. "אם ביום מין הימים תקום נפש אצילה ובידייה מרפא, לא תשרוד היא עוד יום נוסף ממראות נפשי נאכלת...".

שלום, בני חייל בן 20. מאז לידתו היה ילד עגלגל (לא שמן) ובהמלצת רופא הילדים עקבנו ושמרנו פן ישמין ותמיד בשיתוף פעולה מצידו. בני ילד בעל הופעה חיצונית מרשימה מאוד, אך בעל תדמית עצמית מעט נמוכה למרות כל המחמאות אותן הוא מקבל. לצבא התגייס כמעט בתת-משקל והיה צריך לעלות כ-2 ק"ג ע"מ להיות בטווח הנכון. כיום, מסוגל או לא לאכול שעות, וברגע שיתחיל לאכול הוא לא מפסיק-מבחינת כמויות ומספר הפעמים שהוא אוכל- ארוחת צהריים בשעה 14:00, ערב 19:00 , ביציאה בערב עם חברים, ובסביבות השעה 4 לפנות בוקר כשחזר מבילוי אוכל צלחת עם שניצל+אורז(לדוגמא) בטענה כי הוא רעב ממש.הוא אוכל מאוד מהר, ובד"כ מייד לאחר האוכל עליו לגשת לשירותים להתפנות . כרגע אינו שמן היות ועוסק בצבא בפעילות פיזית מרובה וגם שעות השינה שלו אינן קבועות ומסודרות. האם זו הפרעת אכילה ? כיצד ניתן לתת לו טיפים לאכילה נכונה מבלי לפגוע בו ומבלי שיגלה התגדות?

שלום גובהי 168 ומשקלי 53 קילוגרם עד לפני כחודשיים משקלי היה 64 קילו,התחלתי דיאטה דלת קלוריות ובנוסף לזה התמכרתי ללקסעדין,הירידה במשקל היתה מאוד מהירה,השאלה שלי האם המשקל הנוכחי שלי תקין,והאם השימוש הקבוע בלקסעדין יגרום לנזק כלשהו(בסביבות 8-10)כדורים ליום

אני בת 24, סטודנטית שמתפקדת בכל תחומי החיים חוץ מאוכל. אני 164 ס"מ, שוקלת 49. כיוון שבילדותי עסקתי בהתעמלות אומנותית בצורה מקצועית כל יום, תמיד היתי דקיקה, אבל ללא שום הפרעות או מודעות לאכילה. בצבא הפסקתי ועליתי ל 52 ק"ג והרגשתי עם זה מצוין. היום כשחזרתי לספורט, אני נעשיתי יותר מדי מודעת למה שאני אוכלת, לאיך שאני נראית.. אני רוצה לחזור למשקל 47 ק"ג אבל לא מצליחה בגלל בולמוסי אכילה מטורפים. אני לא בדיכאון כלל, עושה פעילות גופנית מסודרת אבל תמיד בסוף היום אחרי שאכלתי מסודר, אני מתנפלת ומסוגלת לאכול המון.. כמו פי 6 ממה שאכלתי כל היום יחד. הבטן נפוחה אבל אין לי תחושת שובע! חשבתי על טבליות לדיכוי תאבון..

בשתי אישפוזים שהייתי בהם במחקלת הפרעות אכילה בתל השומר עליתי 10 קילו וירדתי אותם חודשים ספורים אחרי הייתי בטיפולים פסיכולגים ופסיכאטרים הייתי לוקחת טיפול טרופתי תקופה אבל זה לא עזר האם יש טיפול או לא כחלק מאישפוז משהו שהולכים כמו טיפול קבוצתי? אני אשמח לנסות בתקופה האחרונה אני מרגישה שירדתי בצורה דרסטית מהרגיל ועדין אני מרגישה גועל מהגוף מהצדדים מהבטן מהטוסיק כאילו כמה שאנשים מעירים לי על זה שאני רזה אני מרגישה שזה בדיוק ההפך והם אומרים את זה מסיבה הפוכה מה גם שאצלי בבית יש לי אמא ואחות שהם כחלק מתוכניתצ ה"גריישיט אם את מכירה שזה מאוד קפדני בלי לחם בלי פחמימות בלי סוכרים מה שמגביר לי את הפחד ויש אצלינו נטייה להשמנה במשפחה וגם אני פעם שקלתי 70 קילו כיום אני במשקל של 43 1.68 אני ממש רוצה עזרה אשמח אם תפני אותי לטיפול שיהיה יעיל עבורי

כבר 5 שנים אני במחלה הייתי בשתי אישפוזים במחלקת הפרעות אכילה וזה לא עזר מה שמאוד מרתיע אותי שבשנה האחרונה זה לא באמת בולמיה זה פחד מטורף להרגיש משהו בקיבה אני לא מסוגלת לאכל בלי להקיא אפילו מלפפון ואני יודעת שזה לא ישמין את הגוף שלי או ישנה את מה שאני רגילה לראות אבל עדין כשאני מרגישה משהו מתעקל ז ה גורם לי לעצבים מטורפים !! ולצערי הרב אני מודעת שזה לא האוכל האישיו אבל עדין לא מסוגלת להתגבר על המחלה הארורה הזאת... מה עושים

לפני כשנה הורדתי כ 20 קילו ממשקלי (ממשקל של 80 למשקל של 60) , במהלך החודשים האחרונים אני מקפיד על המזון בצורה יתרה. מקפיד לספור קלוריות ומשתדל לאכול נכון. מידי פעם (אחת לשבוע או שבועיים) אני נתקף בהתקף אכילה , אני אוכל כמות של 1000 קלוריות ב 4 דקות - חבילת וופלים או חבית עוגיות ולאחר מכן מרגיש גועל רב ותחושה של חוסר שליטה (חזירות.) אני לא מקיא, לא עוסק בספורט אובססיבי, אלא רק מפחית ביום למחרת ומנסה לקזז. האם אני חולה בולימיה? באיזו חומרה? אני נורא מפחד . אני לא רוצה פשוט לחזור למשקל של 80 קילו. מה אני עושה? תודה

היי שמי שירן ואני בת 16.5.. אני לא ילדה שמנה, אבל בזמן האחרון אני אוכלתת המוןן כל מה שבאלי ויש, כל הדברים המשמינים, אני לא אוהבת הרבה דברים... אני צמחונית והאוכל שאני אוהבת רובו עם המון קלוריות ושומן... אני פשוט מוצאת את עצמי לא יכולה להגיד לא למשהו טעים ומשמיןן... אני אוכלת המון ושמתי לב שהשמנתייי... אני לא יודעת כבר מה לעשות גם אם אני שבעה אני עדיין אוכלת כיי ישש... ואני עצלנית ולא עושה שום פעילות גופנית... הפחד הכי גדול שלי זה להפוך להיות שמנהה... בבקשהה תעזרו ליי אני לא יודעת כבר מה לעשותת... גם אם אני רוצה אני לא יכולה להגיד לא...

בתי בת 14.5 סובלת מהפרעת אכילה "לא רגילה" כלומר הפרעה שאינה עונה על כל הקריטריונים של אנורקסיה (לא מתנזרת מממתקים או מוצרים עתירי קלוריות למשל, מדברת בקול רם על הכיעור שברזון כפייתי). מקבלת טיפול פסיכולוגי ודיאטני ולאחרונה גם יעוץ פסיכיאטרי. ההפרעה מתבטאת בצמחונות קפידה מגיל 7-8, התנהגויות חריגות סביב אוכל ושולחן האוכל, בררנות יתר ואי הבנה של המצב הבריאותי/הנפשי. היא בטוחה שאין לה שום בעיה והבעיה היא אובססיביות היתר שלנו לגבי האוכל. האמת היא שחוסר התשוקה לאוכל ובררנות יתר היתה קיימת מינקות. בגיל צעיר לא ייחסנו לכך משמעות מעבר לנסיונות לשכנע אותה לגוון ולטעום - נסיונות שלא צלחו. לאחר טיפול פסיכולוגי ודיאטני של כשנה וחצי ונסיון להעביר לה אחריות על האוכל שוב היתה התדרדרות במשקל. כיום שוקלת 39 ק"ג בגובה 153. טרם קיבלה מחזור. המלצות המטפלים היא לעבור לטיפול תרופתי מלווה בדיאטטי ופסיכולוגי ואם לא תעלה משקל - לשקול אשפוז בתוך מספר חודשים. אנו מטופלים ע"י אנשי מקצוע מעולים וסומכים עליהם מאוד. מדובר בנערה מחוננת, שמתפקדת כמתבגרת טיפוסית בכל שאר תחומי החיים, למעט האוכל. למיטב ידיעתינו היא לא משתפת חברות בבעיה וגם מסתירה אותה מבני המשפחה הלא גרעינית. קשה לנו מאוד עם הרעיון של אשפוז במיוחד עם החשש שהניתוק משגרת החיים ובמיוחד מחיי החברה ובית הספר יכול להביא לנסיגה במצב. לא ידוע לנו על מסגרות ציבוריות לטיפול, שאינו טיפול באשפוז, אבל יכול להביא לתוצאות דומות. מובן שאם זו האופציה היחידה לעזור לה נעשה זאת, גם אם בלב כבד. השאלה אם מיצינו את כל האפשרויות? נשמח לקבל משוב, תודה אני

שלום רב. בת 25 1.75 משקל 65. אחוזי שומן 27 אני בחורה שבמשך 10 שנים סבלה מהפרעות אכילה קשות, עברתי מבולימיה לאנורקסיה,ומזו לזו. רזיתי מדיאטות כסח, הרעות למינהם,פעילות גופנית יתרה מאומצת,"התרוקנויות וכו.... למה אני פונה אליכם, כי מזה חודשים אני מוותרת כל יום על הכעס העצמי שליווה אותי במשך שנים על כל "פירור מיותר שהכנסתי לקיבה", אין כעסים אין האשמות, אני אוכלת הכל ומהכל ובכמויות, הרעיון היה לשחרר אותי מכבלי האשם. לא התייעצתי עם שום גורם טיפולי, ואין בכוונתי. בעבר הצלחתי להפסיק את המלחמה העצמית עם הרעב,בתזונה נכונה, מבוקרת,עם פעילות גופנית. אך הבעיה היא שזה תמיד מתחיל מבוקר, ומיד אני מחסירה פה פרוסה שם ארוחה, בגלל קצב ההתקדמות וקצב הירידה. מה שתמיד מחזיר אותי אחורה, הגוף שלי בסופו של דבר יודע יותר טוב ממני מה טוב עבורו. השאלה שלי היא כזו. אני מעוניינת לקבל הדרכה מדיאטנית קלינית אך עם התמחות בהפרעות אכילה, שיהיו בידיה או באמצעות כל טיפול יעיל אחר, כיצד לטפל בבולמסים שעדיין קיימים למרות שאני לא משדרת שום תחושת מצוקה לגוף (לא מתרוקנת, ולא צמה). אני אשמח אם מישהו מכם יוכל להפנות אותי לגורם מקצועי, אם כלים ויכולת להתמודד עם המצוקה שאני נמצאת בה, כי ברור שזוהי שוב תחילת הדרך להחלמה, אבל גם היא תסתיים כשלא יגיע הפתרון הנכון. תודה על ההתיחסות. ויום טוב!

אני בולמית כבר 6 שנים. בעבר ניסיתי מספר רב של מטפלות פסיכולוגיות ואף אחת מהן לא עזרה לי כל כך והטיפול לא נמשך זמן רב. הדילמה שלי היא האם בטיפול בהפרעות אכילה צריך להתמקד בבולמיה ובהקאות( אצלי כרגע זה בתקופות אך בערך פעם פעמיים בשבוע) או שבעצם בדברים שמכסים עליה הייתי מאוד רוצה שתמליצי לי על מטפלות מנוסות וטובות באיזור המרכז אם תוכלי אני כבר די מיואשת מלחפש מישהי שתעזור לי כבר אין לי כל כך אמון ותקווה בטיפול אך כנראה שזה הדבר היחיד שיעזור כי זו עובדה לצערי ש 6 שנים אנני מסוגלת להבריא לגמרי בעצמי! אני לא רוצה למשוך את המחלה הזאת עוד ועוד.. כל כך נמאס לי ואני סובלת !! תודה רבה חנה אודה לך מאוד אם תמליצי על פסיכולוגיות שאת מכירה ותרשמי את הטלפונים שלהן אולי אמצא סוף סוף את העזרה לה אני באמת זקוקה!!

שלום רב, יש לי נסיכה ראשונה בת שנה וחצי וכמו כולם יש פעמים לא רבות של חילוקי דעות ביני לבין אשתי לגבי התזונה של הנסיכה הקטנה. הילדה שלי אוכלת אחת ליום מנת בישול מגוונת והיא עדיין יונקת פעמיים ביום, צהריים וערב, לילדה יש שתי יציאות סדירות כל יום. לאחרונה ניסיתי (מתוך התענינות של הילדה) לתת לה לטעום תה עם חלב (המשקה האהוב עלי) והילדה אהבה את הטעם. שאלתי: האם בקבוק של 200CC ליום או פעמיים ביום של תה ויסוצקי רגיל וחלש עם קצת חלב יכול או גורם לעצירות ? תודה רבה, קובי

יש לי חברה בת 16 הסובלת מהפרעות אכילה מילדותה. זה החל מדיאטות שאמא שלה דחפה אותה לעשות בגילאים מאוד צעירים (החל מגיל 6!) וזה ממשיך בדיאטות (ובעיקר צומות במסווה של דיאטות) וצומות מוצהרים. היא גם ניסתה להקיא והצליחה פעם או פעמיים ואחר כך הפסיקה עם ההקאות. הפרעת האכילה שולטת בכל תחומי החיים שלה. לאחרונה מצבה הדרדר - היא נהייתה יותר אובססיבית, פחות יציבה, משתכרת ומעשנת לפעמים. היא מתקרבת למשקל היעד שלה (תת משקל של חצי קילו, בערך) וכעת, חצי קילו ממנו היא החליטה שלא להפסיק ולהמשיך, משקל היעד החדש הוא 2 קילו מתחת. היא מטופלת אצל פסיכולוגים מילדותה והפסיכולוגית הנוכחית איתה כבר כמה שנים. יש לה מודעות עצמית גבוהה מצד אחד ומהצד השני צורך אובססיבי ולא רציונלי בעליל לרזות ואמונה שלמה שהיא שמנה. גם היא מסכימה שהפסיכולוגית לא עוזרת לה. היא הלכה למרכז לטיפול בהפרעות אכילה שהציע טיפול משפחתי (מכיוון שהיא כבר מטופלת אצל פסיכולוגית), לו כנראה הוריה והיא יסרבו ואפשרות לטיפול תרופתי (יכול להיות שהם גם הציעו דיאטנית). אני האדם הקרוב אליה ביותר. שיחותינו אומנם מתקיימות ברובן המוחלט בטלפון (מכיוון שאני עברתי השנה לפנימייה רחוקה מהאזור בו אנחנו גרות) אך עודני האדם היחיד איתו היא כה גלויה. שמעתי וראיתי אותה גם ברגעיה השפויים וגם ברגעי הטירוך ובולמוסי האכילה. היא מדברת איתי בכנות והיא סומכת עליי, שלא כמו על המערכת. ולכן אני כותבת את ההודעה הזו, מכיוון שהיא על סף תהום ואף אחד לא יודע כיצד לעזור לה. והיא מצידה כבר איבדה את האמון. אני יודעת שאני אחד האנשים הבודדים אם לא האדם היחיד שקרוב אליה מספיק כדי לעזור לה ואני צריכה הכוונה כדי לדעת איך לנצל את הקרבה הזו לעזרה המירבית שביכולתי להציע לה. זה לא המקום הראשון וחוששני שגם לא האחרון אליו אני פונה כדי למצוא הכוונה כזו. אינני מעוניינת בטיפול עבורי כמו שיש הממהרים להציע רק בהפנייה למקור שיוכל לעזור לי לעזור לה. תודה.