פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אין לי אפשרות או כוונה לתת לך ייעוץ והכוונה בנושאי צום, אבל חשוב לדעת שהגוף האנושי לא אוהב שמתעללים בו, והוא נלחם חזרה. יש מונח תזונתי הקרוי "התייעלות", ומשמעו שכשעושים שינויים דרסטיים בתזונה הגוף מתחיל להשתמש באופן יעיל יותר באוכל שהוא כן מקבל. המשמעות של זה, אגב, היא שאם מצמצמים את התזונה באופן קיצוני ולא מפוקח, שחזורים לאכול את הכמויות הקודמות עלולים לעלות במשקל אף יותר. אני ממליץ לך לא לעשות שינויים כאלו באופן עצמאי, גם אם בשלב הראשוני אתה מרגיש שיש תוצאות וזה מוצא חן בעינייך. בסופו של דבר, אין תחליף לתהליך מווסת ומפוקח על ידי אנשי מקצוע.

אני כבר חודש לא אוכל אחי
אני מתפלל כל יום שהפעם זה יצליח ואגיע למשקל 45
אני 8 שנים מתנדנד עם המשקל ועם ימים וחודשים של צום
הפעם אני אצליח לצום אפילו שנה
אני חייב להגיע למספר הרצוי

אחרי 8 שנים של תנודות אולי הגיע הזמן לשקול פתרונות אחרים?

שזה נשמע כאילו זה סוף העולם. כולה 3 קילו (ואומרת לך את זה אחת שיש לה הפרעות אכילה).
אני חושבת שהדבר הכי טוב בזה שאני בדרך החוצה זה שלמדתי לאבחן מתי הכל סובב סביב המשקל והאוכל ומתי באמת צריך לשנות. הבעיה היא לא אם תשקלי 50 או 53, הבעיה היא שזה מפריע לך עד כדי כך שאת לא מצליחה לישון. דברי עם מישהו שאת סומכת עליו לפני שיהיה מאוחר.

כשאני כותבת "דרך בריאה" אני מתכוונת לכך שאני שמה לב למה אני מכניסה לפה :לחם קל, ברנפלקס, יותר ירקות ופירות, וכשאין התקפות של זלילה (ואני לא רעבה כשזה קורה=\) -אז פחות מתוקים ומסוכרים

את צריכה לאכול נכון ובגלל שאני עצמי לא יודעת להגיד לך איך לאכול נכון (כי אני עדיין בדרך החוצה מהפרעת אכילה), אני מציעה לך או להתייעץ עם דיאטנית או לפחות עם ההורים שהם יותר אובייקטיבים. ואל תחשבי שאת יודעת יותר טוב ושלא רואים תוצאות וכל זה, המטרה היא להיות בריאה לא להיות רזה, ובזה מבט אובייקטיבי קשה לפתח (מנסיון)
תזכרי מה שאני אומרת לך- אם את אוכלת נכון ומסודר ואת נשארת כמו שאת עכשיו זה אומר שככה זה נכון ואת לא צריכה לרדת. אני לא מאמינה שהתפתתי להחליף את כל החיים שלי בשביל כמה קילוגרמים, וזה יכול לקרות לכל אחד.

וזה מה שאני מנסה לעשות.. אוכלת מסודר, ואצלי כן רואים הבדל של 3-4 קילו.
אז כן חשוב לי להגיע ליעד שוב.
מישהו יודע כמה קלוריות אני צריכה לאכול? 1200 זה סביר?

שלום לך,
נשמע שמטרתך העיקרית היא הירידה של ה- 4 ק"ג הללו. לפי חישובי מסת הגוף אם משקלי 50 או 51 עדיין תיחשבי כסובלת מתת משקל, כך שזו אינה הדרך הבריאה. טוב, שהבנת כי עלייך לאכול בדרך בריאה וטובה לך ולגופך (הכוללת קבלת מחזור חודשי וכו') אך לצעיר, איני יכולה לתת לך אינפורמציה שכוללת מספר קלוריות יומי. לצורך זה תצטרכי לפנות לדיאטנית, עם עדיפות לכזו המתמחה בהפרעות אכילה.
הצעד הראשון הוא ההבנה שאת צריכה תפריט בריא (ולא כזה שפוגע בגוף), אך עם זאת, נשמע ששאיפותייך הן עצם הירידה במשקל.
אני ממליצה לפנות לדיאטנית שמומחית בתחום, וכל הכבוד לך שאת רוצה דרך אחרת, בריאה יותר.
בהצלחה

נשמע שהעיסוק במשקל ובאכילה אינו בריא ואף במגמת החמרה (כפי שקורה הרבה פעמים בחופש). כדי לפתור את הבעיה ואת מצב הרוח הרע שהיא גורמת לך, ולפנות אותך לדברים שנערה בגילך אמורה להיות עסוקה בהם בחופש הגדול, אני ממליץ לך לשתף את הורייך במתרחש ולבקש סיוע בהתמודדות עם הבעיה. בנוסף, חשוב לדעת שמשלשלים אינם מובילים לירידה במשקל אלא לאובדן נוזלים בלבד, מה שהגוף מחזיר לעצמו תוך יום יומיים. התוצאה היחידה היא כאבי בטן ועצירויות.

נראה לי שלא ניתן לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו. ההכרעה על קבלת טיפול היא הכרחית לדעתי.
אין זה אומר שאת צריכה לאבד תקווה, אולי בתחילה היא תתחיל טיפול "בדרך שלה" עם פסיכולוג שיגרום לה להבין שהיא צריכה טיפול שונה. אולי אפילו הטיפול שהיא רוצה לעצמה יניב פירות, גם זו אפשרות, תלוי בשיתוף הפעולה.

שלום עדי,
מהתיאור שלך עולה הקושי וחוסר האונים במיוחד לאור העובדה שיש ילדים שמעורבים בכל זה. האם מכל הטיפולים שאחותך עברה משהו עזר? אם כן, כדאי לחזור לסוג הטיפול שעזר (שבדרך כלל כולל טיפול כוללני שכולל טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי ותזונתי). ישנן מסגרות של טיפול יום, כלומר מספר שעות ביום ללא לינה. מסגרות אלה אינן אינטנסיביות כמו אשפוז אך הן יותר תומכות ומחזיקות מטיפול בתדירות של אחת לשבוע.
כדאי לברר על מקומות מהסוג הזה שיש להם ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה.
המון בהצלחה

אבל נראה לי שלפנות לטיפול המשלב פסיכולוג ודיאטן זה הצעד הנכון השני.
הראשון הוא לדבר עם ההורים (או מבוגר אחר).

שלום דניאל,
בראש ובראשונה טוב שאת מעוניינת לטפל בבעיה ובקשיים שאת חווה. האם ההורים יודעים לגבי מצבך? הקשיים שאת חווה? האם מישהו מבוגר אחר יודע?
אני ממליצה בראש ובראושנה לשתף את אחד ההורים (או שניהם כמובן) ולאחר מכן, בעזרתם, לפנות לעזרה. ישנן מרפאות של קופות החולים המתמחות בהפרעות אכילה ושם יכולים לעשות הערכה (תזונתית ופסיכולוגית) ולהציע תוכנית טיפול שתתאים לך ולמצבך.
אך מומלץ מאוד לשתף את ההורים כי התהליך הזה דורש עזרה, ליווי ותמיכה מהבית.
בהצלחה

מחשבות הייאוש הן הרבה פעמים קולה הממלכד של ההפרעה. תהליך ההחלמה אינו קל, הוא דורש זמן ומאמץ, אבל חשוב לזכור את המטרות - לא רק לאכול לפי הכללים או לרדת במשקל, אלא לסלק את השפעתה המזיקה של הפרעת האכילה מחייך. ההימצאות בטיפול היא סימן טוב וחשוב, ואני מקווה שתצליחי לדבוק ולהתחייב לתהליך, ולא להתפתות למחשבות הייאוש. בהצלחה.

אבל זה נראה לי כמו בעיה, ובעיות דורשות טיפול. הכי כדאי שתדברי על זה עם אמא או מישהו אחר שאת סומכת עליו.

שלום נועה,
השאלה ששאלת- "האם יש לי הפרעה" היא פחות רלוונטית בעיני, כי נשמע מהתיאור שלך שאת חווה קושי ואף סובלת חלק נכבד מהזמן ולכן כדאי לטעמי, לפנות לטיפול.
המחשבות שמתרוצצות בראשך, תחושות הגועל, השנאה העצמית, הרצון להקיא והבולמוסים אינם בגדר הנורמלי, וכדאי לשתף אנשים קרובים אליך ולהעזר בהם בכדי לפנות לטיפול.
חשוב לפנות למקום שמתמחה בהפרעות אכילה, קיימים מקומות ציבוריים או מטפלים פרטיים שמתמחים בנושא.
שיהיה לך המון הצלחה

טוב שהיא הפסיקה, ואם יש לה שאלות לגבי נזק רפואי כדאי להפנות אותן לרופא המשפחה. הקושי ללכת לשירותים אחרי הפסקה של משלשלים הוא תופעה מוכרת שחולפת במהרה, אם כי כמובן גם לתזונה יש קשר לכך, ובנושא זה רצוי להתייעץ עם תזונאית.

אין ספק שירידה כה דרסטית בזמן כה קצר היא נורה אדומה. אין לי לא יכולת ולא יומרה לאבחן הפרעות אכילה דרך הפורום הזה, אבל יש לי הרגשה שלא במקרה בחרת לשאול את השאלה הזו פה. אני ממליץ לגשת לרופא המשפחה, לשתף אותו בכנות במה שקורה, ולקבל הפניה לטיפול מתאים. אם נשללות בעיות רפואיות אחרות, ואכן מדובר בהפרעת אכילה, את מוזמנת להתייעץ לגבי טיפול פה או דרך קו הסיוע להפרעות אכילה. בהצלחה.

את מוזמנת לפנות אליי במייל, כדי שאתן לך פרטים של פסיכולוגית מומחית בתחום השמנת יתר אצל ילדים.

את שואלת איך מתמודדים עם הסביבה, אבל אולי השאלה צריכה להיות איך מתמודדים עם הבעיה? האם מה שהופך את החיים לבלתי נסבלים זו הדאגה של הסביבה או הפרעת האכילה?
מהשאלה שלך על סטטיסטיקות להבראה אני מסיק שאת ספקנית לגבי היכולת להיפטר מההפרעה, ואם כך הדבר חשוב לדעת שספקנות ואמביוולנטיות לגבי המאבק בהפרעה אופיינים בכל גיל. אני מקווה שלא תתני להם למנוע מעצמך את ההתעקשות על קבלת עזרה וטיפול. בהצלחה.

שלום אלה,
מניסיוני, צריך עזרה בכדי לצאת מהמחלה הזו. כפי שאת רואה, את לא מצליחה להפסיק לבד. לאורך תהליך ההחלמה, ישנם קשיים רבים ולכן יש צורך במערכת תמיכה חזקה שתעזור לך.
בהצלחה

לצאת מזה לבד. עם המון כוח רצון ותמיכה מחברים. אל תראי כל דבר שכותבים לך כנכון השמיים, ומובן מאליו. א פ ש ר ל ב ד. רק תרצי בזה מספיק.

שלום דן,
אם הרופאים שוללים מקור גופני/רפואי לחוסר התיאבון, ניתן לפנות לאנשי מקצוע מתחום הפסיכוגריאטריה (טיפול נפשי בקשישים). קיים מכון פסיכוגריאטרי באיכילוב שמקבל מטופלים מכל הארץ, וכמובן שקיימים גם מרכזים ומטפלים רבים נוספים. ייתכן שתוכל לקבל מידע נוסף על כך מרופאיה של סבתך.

בעקבות מקרה דומה במשפחתי, הייתי ממליצה לך להתקשר לקופ"ח של סבתך ולברר לגבי שירותי היחידה הגריאטרית שלהם. יש בקופ"ח שירות גריאטרי מיוחד שמבצע מעקב אחרי קשישים חולים ובייחוד כאלו המחלימים לאחר אשפוזים בבתי"ח. לדעתי בכל קופ"ח יש "חיה כזאת", אז כדאי לברר ולשאול. ואם לאחר כל הבדיקות יתברר שסבתך לוקה "רק" בדיכאון - הייתי ממליצה מאד להשתמש בכדורים אנטי-דיכאוניים גם אם היא תתעקש שלא לעשות זאת, כי זה עשוי להציל את חייה.

בהצלחה.

הייתי ממליץ לך לנצל דווקא את העובדה שזה שלב מוקדם כדי לגייס כוחות ולמגר את ההפרעה כבר עכשיו. עמדתי היא שכדי לעשות זאת מאד רצוי להיעזר בסיוע מקצועי, במיוחד מאחר ואת נמצאת בתקופה של לחצים והתמודדויות לא קלות. בהצלחה.