פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

לאכילה לא מאוזנת ולא בריאה (לכל כיוון - גם הפרזה וגם צמצום) יש מגוון של השפעות מזיקות, כולל הפרעות בתהליכי העיכול, שעלולות לגרום לחלק מהתופעות שאת מציינת. הבעיה היא לא הבטן הנפוחה - הבעיה היא הפרעת האכילה, מחיריה והשפעותיה על חייך, בכל מישור. את מציינת שמעולם לא טופלת, ואני ממליץ לשקול לפנות לטיפול מקצועי כדי להתמודד גם עם הבעיות שאת מתארת, וגם עם שאר המחירים שהפרעת האכילה גובה ממך. לייעוץ והכוונה נוספת את מוזמנת לפנות לקו הסיוע להפרעות אכילה, ב 08-9357035.

לפני שנתיים הייתי כמעט אנורקסית ולא אכלתי כלום עד איומים מבית הספר, ואחר כך עברתי להקאות. ההקאות הקבועות אחרי כל ארוחה נפסקו אבל בשנה האחרונה אני נוטה להקיא לעיתים פעם בשבוע פעם בשבועיים ובתקופה האחרונה בגלל הדיאטה וחוסר אכילת ארוחות "משביעות" הפסקתי להקיא.
באמת שוב אני מאוד רוצה לבקש עזרה, אני מפנטזת על כל אוכל שאני רק רואה ונלחמת עם עצמי למה לא כדאי לאכול אותו, וקשה לי מאוד להיות במקומות עם ריחות של אוכל זה מאוד מקשה עליי והתיאבון גובר גם אם אכלתי בידיוק 10 דקות לפני.
בבקשה עזרו לי.
אוולין

שלום אוולין,
נשמע שאת סובלת ממצבך הנוכחי ורוצה שדברים ישתנו. האם היית בטיפול בעבר? כי לפי מה שאת מתארת אכן יש בעיה והיא חייבת להיות מטופלת. האם מישהו יודע מה עובר עליך?
כל מה שאת מתארת אלה הם סימפטומים שמעידים כי יש קושי ובעיה. אני ממליצה מאוד לפנות למישהו שיעזור לך להתמודד עם הקושי, ועדיף להתחיל בשיתוף ההורים (אם אינם יודעים עדיין). מומלץ לפנות לטיפול כוללני במרפאות המתמחות בהפרעות אכילה ושם יעבדו איתך גם על הפן התזונתי וגם על הנפשי. חשוב שתביני מאיפה מגיעות המחשבות וההתנהגויות הללו וכך תוכלי לשלוט בהם יותר.
המון בהצלחה

ושוב, כהגרל אני מגיבה לך.
את לא סתם חזקה, את לא סתם מעודדת, את לא סתם כותבת בשבילך עצמך וכדי שאנשים יושפעו לטובה ממך, את לא סתם מצליחה ..
מגיע לך, את מדהימה ואת בהחלט מעוררת בי מחשבות אופטימיות.
כמה טוב לראות שאת מצליחה לאט לאט, וכשאת מתחילה לדבר על דברים בעבר .. ברור לי שדברים לוקחים זמן, והעליות והירידות לא יאחרו לבוא, אבל גם ברור לי שאת חזקה ואת בהחלט מסוגלת.

אני חושבת שלא להשקל זה דבר חכם, כבר מההתחלה.
אצלי זה היה שונה לגמרי .. אני לא רוצה לתת שם של מחלה או משהו כזה למה שעבר עליי, אבל בתקופה של כל הבאגן המוזר הזה ( שאני מכנה אותו " הרס עצמי " שבתוכו היו גם עינייני אוכל .. ) לא נשקלתי בכלל. טוב, אולי רק פעם או פעמיים. מצד אחד זה היה יתרון .. אבל גם חיסרון.
ובסופו של דבר( למרות שעוד לא הגעתי לסוף), במחשבה האופטימית הראשונה שלי שאמרה לי לצאת מכל הבלאגן, הייתי במקרה צריכה ללכת לבדיקה ושם גם ראיתי שבכל התקופה הזו, לא פחות ולא יותר עליתי (פאקינג) 8 קילו בחודשיים .. מה שאומר שהכל קרה להפך, ואולי טוב שכך (?).

מה שאני רוצה להגיד בכל החפירות האלה שאני לא יודעת אם להשקל או לא זה דבר חכם, אבל ברגע שהמספרים המכוערים האלה ניצבים מולך כל בוקר והם אלה שמחליטים מה יהיה לך היום .. זה באמת נוראי.
ואני שמחה שאת כבר לא "משועבדת" להם.
בהצלחה ותודה רבה לך !!

תודה על המילים החמות שלך .
לא ממש הבנתי מהי " תקופת הבאלגאן " שבסופה עלית כמה שעלית .מבין השורות שלך אני קוראת שהיה לך קשה מאוד .
פנית לאוכל כשהיה לך קשה . זה הכי טבעי בעולם . משהו אחר היה פונה לאלכוהול או לסמים . את פנית לאוכל . למה פנית לאוכל , זה משהו שתצטרכי לברר עם עצמך ולשם אני הייתי הולכת. לברר אחת ולתמיד מה הסיבות שגורמות לי לאכול ככה . בלי שליטה
כי אם לא תעשי את זה , את עכשיו בתקופה טובה , קצת דיאטה וכושר ואת חוזרת לעצמך .
אבל מה יקרה בפעם הבאה שיהיה לך רע? לאן תברחי ?

אני מאחלת לך את כל הכוח שבעולם (נראה לי שיש לך )
תמר

הי תמר,
מצטערת שיצאתי לא מובנת וסתם בלבלתי את כל העיניין ..
תקופת ה"באלגן" הייתה בשבילי תקופה של הרס עצמי, תקופה שבה לא הייתי מי שאני באמת ופשוט הפרעות אכילה.
אני לא יודעת איך בדיוק הכל התחיל, אני די בטוחה שהכל התחיל כי רציתי שישימו לב לזה שמשהו קורה אצלי - וזו הייתה טעות נוראית, בעיקר מפני שאני ילדה חברותית מאוד ומקובלת בחברתה , אבל בכל זאת .. היייתי באיזה שהי מצוקה שנבעה מכל מיני דברים וגם כנראה ממחשבות טורדניות ולכן כל הסיבוכים החלו.
בהתחלה הכוונה שלי הייתה סתם שישימו לב אליי, אחרכך באמת רציתי להרזות .. ובשלב מסוים הרזון זה לא היה הדבר שהכי עיניין אותי, מה שהיה הכי חשוב לי הוא שמישהו יעצור אותי ושאני אהרוס את עצמי. מאוד סתרתי את עצמי.
בכל מקרה .. התכוונתי לזה שעליתי הרבה במשקל למרות שהכוונה הייתה לרדת במשקל, דבר זה השתייך להודעה הקודמת שלך ולכן ציינתי את זה שאני לא יודעת אם זה טוב להשקל או לא .. למרות שבאיזה שהו מקום אני יודעת שלהשקל זו טעות.

תודה רבה לך !!

שלום קרן,
הגעת לפורום של הפרעות אכילה, נסי בפורום של תינוקות/ תזונת תינוקות וכו'.
בהצלחה

הי לירון, אני מבינה לליבך. גם לי יש תינוק בן שלושה חודשים, עד לפני כחודש אכל מצויין ללא בעיות ועלה מעולה במשקל. בזמן האחרון הוא צועק ומשתולל תוך שהוא מנסה לשאוב מן הבקבוק ולא מסוגל לאכול. בנוסף לא מראה סימני רעב.
אני מנסה לבדוק אפשרויות שונות. אולי נוכל לעזור זו לזו.

1. לבת שלי הייתה ירידה דרסתית בכמות אוכל כשצמחו לה שיניים
תבדקי האם חניכיינם שלו לבנים - זה סימן שצומחות לו שיניים
2. האם את משתמשת בסימילק או מתרנה - כדי לנסות את שנהם
לבת שלי אני נותנת מתרנה ניסיתי להחליף לסימילק - אבל היא הקיא אותו
לבן אני נתתי ישר סימילק - אבל הוא לא אוהב אותו
3. תנסי לתת לו פרות (בננה) אולי זה ילך יותר טוב
4. תמיד אפשר לפנות לב"ח שניידר
5. זה מאוד בעייתי שתינוק לא עולה במשקל
רופא ילדים שלי בכללית ד"ר רבינוביץ מצויינת

חד משמעית כן. זה אמנם דורש על פי רוב תהליך של התמודדות וטיפול מקצועי, אבל בהחלט ניתן להחלים מאנורקסיה, ולחיות חיים מלאים ועשירים ללא המחלה.

וזה אומר... לקבל את זה שאתה שמן? להעלים את הסימפוטמים של האנורקסיה, כתוצאה מזה להשמין [אהה.. סליחה "לעלות במשקל"]. ופוף - אתה לא חולה.

כמה גאוני.

המחשבה שיש רק שתי אפשרויות, להיות שמן או לסבול מהפרעת אכילה, היא מלכודת אנורקטית. אף איש מקצוע שמטפל בהפרעת אכילה לא רואה בהשמנת יתר יעד טיפולי, כשם שרזון קיצוני אינו יעד טיפולי. מעבר לכך, אין גם מחשבה שברגע שעולים במשקל ההפרעה נעלמת - בדרך כלל יש צורך בהמשך טיפול ועבודה גם אחרי שמגיעים למשקל תקין ומאוזן. כמו שכתבתי, הטיפול הוא התמודדות ממושכת, לא תמיד קלה, בלי פתרונות קסם, אבל מניסיוני גם החיים בצל ההפרעה אינם קלים במיוחד, בלשון המעטה.

מה שבשבילם נחשב ל"משקל נורמלי" לדעתי זה שמן.

האמת, מבאס לקרוא את המחשבות שלך . האם אתה באמת חושב שכדי להיות רזה אתה חייב להיות בהפרעת אכילה ? אם זה ככה , אז ממש צר לי עליך . יש כל כך מעט שמחה בחיים של חולה בהפרעת אכילה וכל כך מעט אלטרניטיבות . להיות "רזה " במושגים האלה זו עבודה במשרה מלאה . איך נשאר לך כוח לדברים אחרים ?

חלק יקראו לזה הפרעת אכילה עם קונוטציה ש ל חיים אומללים
אני אקרא לזה דיאטה, ואורח חיים
את חושבת שאת בריאה? את חושבת שהגוף שלך יפה?

אדם הי ,
לשאלותיך. התשובה היא כן וכן .
כן אני חושבת שאני בריאה . כן , הייתי חולה שנים רבות . חולה ממש . פיזית ונפשית .
כן אני חושבת שהגוף שלי יפה . הכי יפה והכי שלי . אני נהנית ממנו וחוגגת אותו . אני מטפחת אותו בכל צורה שהיא והוא כלי נהדר לאישיות שלי
כן , אני חושבת שאני יכולה להיות יותר רזה . אבל אני גם חושבת שאני יכולה להיות בכושר יותר טוב , ואני יכולה להפסיק לעשן ואני יכולה לשפר את היחסים שלי עם אמא שלי ואולי הגיע הזמן שאחליף מקום עבודה ואולי כדאי שאלמד עוד שפה ...
אתה מבין ? להוריד עוד כמה קילו הפך להיות חלק ממגוון של דברים שאני רוצה לעשות כדי לשפר את עצמי . עד לפני שנתיים , זה היה הכל . סיימתי תואר , היו לי מערכות יחסים , התקדמתי בעבודה , וכלום לא היה נחשב כי היו לי (לדעתי) כמה קילוגרמים עודפים . כל תפיסת ההצלחה והכישלון שלי התמקדו בזה. כשנפל לי האסימון , והבנתי את הזמן , האנרגיה והמשאבים שהקדשתי לנושא הזה השתוללתי מעצבים על עצמי , על המשפחה שראתה ולא הבינה , ועל המושג הכללי הזה "עולם " או "חברה " שמעבירים מסרים בכל מדיה אפשרית שאם את לא רזה , את כלום .
אני אכתוב כאן בהזדמנות על ההתמודדות שלי עם המסרים האלה ( שנמשכת עד היום) ועל הכח העצום שמקבלים כמחליטים להיות מעליהם . שבוע טוב שיהיה לך אדם . תמר

שלום מיכל,
אני שומעת את רצונך לחזור לילדה שהיית פעם. אין לי שום אינפורמציה לגביך אך המטרה בטיפולים השונים היא שהקול הבריא יתפוס יותר מקום והקול החולה יתפוס פחות. עד כמה כל אחד מהם יתפוס תלוי בגורמים שונים ומגוונים.
מקווה שאצלך הקול הבריא יתפוס את כל המקום
בהצלחה

האם יבוא היום בו ארגיש טוב עם עצמי? בו אסתכל במראה ולא אראה יותר נערה שמנה/מלאה?
האם יבוא יום שבו אלך עם בגד ים לבריכה כמו כולם ולא עם בגדים ולא אנסה להסתיר את הגוף שלי בכל צורה?
האם יבוא יום ואהיה מרוצה מחלקי הגוף שלי כמו הבטן, הירכיים, הזרועות?
אפילו מספיק לי אם יבוא אותו היום שבו פשוט יחזור לא להיות לי אכפת, כמו כשהייתי קטנה, שמראה חיצוני באמת לא שיחק תפקיד בחיים שלי.

הי
אני באמת מאמינה שאפשר. להיות בריאה , ללא משקל עודף אבל גם ללא רזון קיצוני . ללבוש בגדים יפים , ללכת לים ולבריכה ובלי להתבייש .
צריך "לעבוד" בשביל זה , בדיוק כמו שצריך לעבוד בשביל להרוויח כסף, לסיים לימודים, לתחזק זוגיות .
לעבוד בשני מישורים :
המישור הנפשי - ללכת לטיפול , להבין למה את מרגישה כמו שאת מרגישה כלפי הגוף שלך , ללמוד מלחסום מסרים שלילים שאת מעבירה לעצמך ומקבלת מבחוץ בנושא המשקל שלך .
ולפתח אהבה עצמית בריאה ,סלחנות והרבה סבלנות לתהליך .
המישור הגופני :צריך בשביל זה לאכול הכי בריא שאפשר, אוכל טוב, בריא , מזין . לא לאכול יותר מידי אבל גם ממש לא פחות מידי .
לשתות הרבה מים
ולהתאמן הרבה, בכל סוג כושר שעושה לך את זה
ולדעת להתלבש נכון .
צריך להבין שיש סוגים שונים של גוף נשי . אגן רחב יותר , חזה גדול או קטן , זרועות מלאות או רזות
בארץ יש לבחורות נטיה לנסות להידחס לתוך בגדים שקטנים עליהן בכמה מידות .
ואז נוצר המראה ה "מלבב" הזה של בחורה שהיא יחסית רזה אבל המכנסיים שלה כל כך קטנים שהיא נשפכת לכל הכיוונים . זה לא אסתטי ולא נשי .
וזהו
שיהיה בהצלחה
תמר

שלום לך,
ניכר הקושי שאת חווה מהתנהגותך "חסרת השליטה" לדברייך. נשמע שאת מאוד סובלת וקשה לך. כפי שציינת חוסר השליטה בא לידי ביטוי בתחומים רבים בחייך, מה שבטח לא קל לך.
ציינת שבתקופה שהיית מטופלת לא הקאת, ראית שהטיפול עוזר לך להשתלט על הדחפים, מדוע לא להמשיך? את יכולה למצוא טיפול טוב ומתאים לך דרך קופות החולים (וכך לא לשלם או לשלם סכום סימלי) ולשמר את הישגייך המדהימים שעשית בשנה הזו.
פעמים רבות, יש נסיגה בתקופות קשות, כפי שציינת ש"חייך התמוטטו", ודווקא בתקופות כאלה כדאי להיות מוחזקים בטיפול כלשהו ולהעזר ולשרוד את המשבר הקשה בדרך הטובה ביותר ובדרך שהכי לא תזיק לך.
אני ממליצה בחום לחזור לטיפול שמתאים לך (עדיף במרפאות להפרעות אכילה שיש שם גם פסיכיאטרים) כי הגבת לטיפול הקודם כל כך טוב.
בהצלחה ותשמרי על עצמך

רישום בתיק האישי.
אני לא רוצה שזה יהיה רשום לי בתיק האישי
ורק באופן פרטי זה לא יהיה רשום בשום מקום..

נשמע שהתשובה בגוף השאלה. אם אינך דואג לעצמך מבחינה תזונתית במהלך היום, ובנוסף על כך עוסק בספורט באופן אינטנסיבי עד כפייתי, לא מפתיע שנפגעת איכות השינה ושיש דחף ורעב ששולח אותך למקרר (ואולי יש מחירים נוספים לאורח חיים כזה?). מומלץ מאד לפגוש תזונאית שתסייע לך לבנות תפריט תואם את צרכיך, ואם דפוסים אלו באים על רקע של מצוקות או התנהלויות רגשיות עמוקות יותר, אז כדאי לשקול גם שילוב של פסיכותרפיה.

נראה לי שאכן התשובה היא בארגון התזונה
יטופל
המון תודה

תמר... אני בולמית כבר 11 שנה, אני בת 27, עברתי את כל סוגי הטיפולים האינטנסיביים ביותר שיש ומעולם אבל מעולם לא הרגשתי שמישהו מבין אותי כמו לאחר קריאת ההודעות שלך בפורום. אני במצב ממש לא טוב בזמן האחרון.
הייתי שמחה לעזרתך, אם זה בסדר מבחינתך...
תודה

יקירתי
11 שנה זה הרבה זמן . אני לא יודעת איזה טיפול בחרת ואם הוא התאים לך או לא.
אני הגעתי לטיפול כאשר כבר הייתי בשלה לעשות את השינוי שעשיתי .
נכון בסרטים תמיד אומרים שאם ממש תרצי את זה אז תצליחי ?
זה בולשיט .
אני רציתי הכי בעולם להפסיק להקיא ועדיין לא הצלחתי.
הצלחתי רק כשהשכלתי להבין שני דברים עיקריים :
הנה מה שאני אמרתי לעצמי , לאורך כל תקופת ההחלמה שלי :

מגיע לי לחיות בלי המחלה האיומה הזו . מגיע לי . מגיע לי . מגיע לי
אני מוכנה לשלם את המחיר כדי להפסיק להקיא .

כל מחיר . כל מחיר . כל מחיר . כל מחיר

לעלות 10 קילו או יותר במשקל .
לוותר על הבגדים היפים שלי.
להתמודד עם הפחדים האיומים שלי .
ללכת לפסיכולוגית ולפתוח הכל . להבין מאיפה זה באה

ואחרי הכל מגיעה אהבה עצמית והשלמה וסלחנות ואיתה נושר גם המשקל העודף שצברתי בהחלמה והנה אני ניצולת בולמיה . זה כל כך שווה את זה
אני יכולה רק לספר לך מה עברתי . בתקווה שזה מה שייסיע . שיהיה לך כח .
תמר

כמה טוב לראות עוד תגובות של בנות שאומרות שהן אופטימיות, שהמצב שלהן משתפר, שהן מרגישות שהן חוזרות לעצמן ..
אל תוותרי לעולם, את מדהימה, את מסוגלת, את חזקה.
אני בטוחה שלאט לאט, אחרי עוד הרבה עליות וירידות את תשיגי את המטרה שאת מצפה לה, את תאמיני בעצמך שוב ותראי את היופי שבך.
מגיע לך לשמוח, אני בטוחה.
תמשיכי לעדכן פה בתגובות .. זה מעודד בכל פעם מחדש !

באמת תודה על התגובות המקסימות שלך ( את תמיד מקפידה לענות לי . יפה לך).
תמר

עוד חודש אחגוג שנה לתהליך ההחלמה. עוד חודש, שנה שלמה ללא זלילות והקאות. לאחר המון, המון שנים. בניגוד לכל ציפיותי, זה אכן אפשרי...
עוד לא בשלה לכתוב ולשתף, אך דבריך מחזקים מאד, מעודדים ומשמחים.
אשמח מאד אם תמשיכי לשתף אותנו בהתמודדות.
רק טוב,
סופי.

את נותנת המון כוח תמר

לא חשבתי שלכתוב את מה שעבר עלי יעורר תגובות כאלה . אני מופתעת כל פעם מחדש .
תודה לך ,אני אמשיך לחלוק

מדי פעם אני נכנסת לפורום הזה, וקוראת קצת הודועת. שלך הכי מחזקות ומרתקות אותי. בתור אחת שעומדת מבחוץ, אחרי יותר משנתיים בלי האנורקסיה, לשמוע אותך, שאמנם פחות זמן מני בחוץ, אך ככל הנראה חזקה יותר, מחזק אותי מאד. אני אמנם בחוץ, אך בתקופה האחרונה חוויתי נפילה גדולה. נפילה שהצלחתי להתגבר עליה בזמן, למזלי, לתפוס את עצמי בידיים ולחזור לשליטה. אבל קריאה של הקסם וההתפעלות שלך מעצמך, התגליות החדשות שלך על עצמך, לאחר שהתעוררת בתוך ארון המתים של ההפרעה הזאת, והחלטת להיאבק בכוחות המשיכה החזקים ביותר שאני מכירה, הם..עושים את האפקט. תמשיכי לעדכן, יש אנשים שמושפעים מהתהליך הקטן והאישי שלך, אפילו בלי שאת יודעת את זה. מחזקת אותך בחזרה ושולחת חיבוק.

סתו תודה רבה . הפורום הזה הוא סוג של טיפול פסיכולוגי בשבילי . מדהים אותי כל פעם מחדש איך הבעיות של כולנו כל כך דומות ....

שלום גלית,
מהתיאור שלך עולה הקושי והתסכול מהמחשבות שאינן פוסקות. קודם כל, נשמע שמבחינת הפרעת האכילה את במקום יחסית טוב ביחס לעבר. איני יודעת מספיק על עברך, על מצבך על חומרת הפרעת האכילה שהיתה בעבר, על הטיפולים שעברת וכו'. בדרך כלל, בהפרעות אכילה, הגוף מגיב מהר יותר מאשר הנפש (או הראש) ולכן פעמים רבות אנחנו רואים שמבחינה פיזית המצב משתפר אך המחשבות המתרוצצות בראש עדיין קיימות.
האם עברת טיפול בעבר? האם היית במעקב פסיכיאטרי כליווי לטיפול הפסיכולוגי?
כאמור, איני יודעת מספיק פרטים, אך כעת, שהגוף אינו בסכנה מיידית, אני ממליצה ללכת ולברר מדוע המחשבות ממלאות את רוב שעות יומך. כדאי לפנות למטפל/ת המומחים להפרעות אכילה מכיוון שמחשבות מסוג זה נפוצות מאוד בקרב הסובלים מהפרעות אכילה.
שיהיה המון בהצלחה וכל הכבוד על הדרך שעשית עד כה.

כל המאמצים לשנות המשקל, והתמכרות לכדורים הם נושא מכוער. זה נשמע שיש לך חיים נעימים. למה את צריכה את זה? נסי להשיג משהו אמיתי בחיים, אל תשקעי בדברים כאלו. תמצאי לך מטרה ראויה ותשכחי משטויות.

אל תנסי לחשוב בדרך למה את..תנסי להבין שזה רע רע ושוב רע!תישמעי יקירתייי אני הייתי מכורה למשלשלים וזה עושה נזק בילתי הפיך עד כדי קריסת מערכות ושיבוש טוטלי של כול הגוף!
הימנעי מיזה תאמיני לי!!!!!עצרי עכשיווו!!!

שלום לך,
נשמע שעברת חוויה מפחידה וכנראה מטלטלת. כפי שענו לך פה, כדורים משלשלים עושים נזק לגוף ולטווח הרחוק אפילו לא גורמים לירידה במשקל מכיוון שמערכת חילוף החומרים משתבשת ולאחר הגמילה מהכדורים לגוף קשה לפעול לבד ללא הכדורים. לכן, קודם כל ההמלצה שלי היא להפסיק לקחת את כדורי הפלא. וכמובן, תופעות הלוואי הקשות והמפחידות האלה הן סימן שהכדורים האלה לא טובים לך ולגופך.
יתכן ויהיה לך קשה להפסיק לקחת את הכדורים ולכן אני מציעה שתשתפי את אמא שלך או כל אדם אחר שיכול לעזור לך בתהליך הזה, כדי שלא תהיי לבד בזה.
קשה לי לומר אם את בדרך לאנורקסיה מהתיאור הזה בלבד, אך אם המשכת ליטול את הכדורים הללו למרות תופעות הלוויא האלה, רק כדי לרדת עוד במשקל, כנראה שיש שם איזשהו נושא לא פתור.
אני ממליצה להעזר במישהו קרוב ולגשת לרופא/ת המשפחה ולשתף במה שעובר עליך בכדי להתייעץ לגבי המשך טיפול ולגשת לבדיקות דם, לבדוק את השפעת הכדורים האלה.
המון בהצלחה

שלום להב,
לא ציינת בתיאור שלך האם את מתפקדת בחיי ביומיום. האם את עובדת, לומדת, מה מצבך החברתי וכו'.
יש משמעות לתזמון של הטיפול, ולעיתים לאחר טיפול ארוך או ניסיונות שונים של טיפול יש תחושה שלא "מתקדמים" אך בזמן זה קורים דברים והבשלות שלך לטפל בהפרעת האכילה גדלה. אני ממליצה לפנות שוב לטיפול הכולל שיחות (או טיפול אחר שמתאים לך) וטיפול תזונתי. חשוב לפנות לעזרה במקומות ואנשים המתמחים בהפרעות אכילה.
אם אינך מתפקדת והמצב מחמיר, יש לשקול טיפול במסגרת יותר אינטנסיבית.
בהצלחה

להב היקרה , אני כל כך מבינה אותך .... זה באמת נראה לפעמים אפל ושחור וללא מוצא אבל אפשר לצאת מזה . מניסיון
אני יכולה לספר לך על עצמי ומה שגיליתי בטיפול הפסיכולוגי שלי :
אני אכלתי כשהרגשתי רע עם עצמי . אחרי יום קשה בעבודה , או פרידה מגבר או ריב עם חברה הדבר היחיד שגרם לי להרגיש טוב היה אוכל והרבה .
יש אנשים שפונים לאלכוהול , לסמים , לסקס או לקניות . או גם וגם . אנחנו הולכות לאוכל .
אימא שלי הייתה קורבן של התעללות מינית בילדותה . אנשים שנפגעו , יש להם נטיה לפגוע. היא הייתה פוגעת בי (מהמקומות שלה והטראומות שלה ) ואז מפצה על הכל בזה שהייתה מכינה לי אוכל .
אוכל אצלי היה הוכחה לכך שאמא שלי אוהבת אותי . כבגרתי , המשכתי כל הזמן לחפש את ההרגשה הזו.
הפסיכולוגית שלה לימדה אותי לנתק את הקשר הזה . זה לא קורה ביום אחד ואני עדיין עובדת על זה . ביום קשה מאוד כל מה שבא לי זה לקנות קופסא של האגן דאז וללכת לראות טלוויזה. אני מנסה במקום ללכת לחדר כושר. יש ימים שאני מצליחה יותר ויש ימים שאני מצליחה פחות . אבל הפסקתי לשנוא את עצמי על זה . תגלי על עצמך מה האוכל בשבילך . ואז תפרדי ממנו . בהצלחה

יפה כתבת, תמר, ואם יורשה לי רק להציע - אולי אפשר לגלות מה התפקיד של אוכל בחיינו, ודרך כך לפעמים להיפרד אבל גם לפעמים לא, בדיוק כפי שאת מתארת את הסלחנות והנדיבות שלמדת לגלות כלפי עצמך.

הי לירן
כוונתי הייתה להיפרד מהתפקיד של האוכל בחיים שלי ולא מהאוכל עצמו כמובן .
להפסיק להחליף רגשות באוכל.
ובתוך כל זה להבין גם שמדובר בתהליך ארוך ומתמשך שיש בו עליות ומורדות וצריך , כמו שכתבת , המון אהבה וסלחנות כלפי עצמך כדי לעבור אותו .
האם זה עניין של בגרות ? האם הייתי צריכה להגיע לגיל 35 כדי לקבל את התובנות האלה ?
האם אתה חושב שילדה בת 17 יכולה לבצע תהליכים כאלה ללא סיוע ? אני בספק ...
שיהיה סוף שבוע נפלא
תמר

בניגוד להפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה, שם ברור שהצמצום התזונתי הוא רק חלק מתמונה רגשית אישיותית רחבה יותר, על אכילת יתר נוטים לפעמים להסתכל דרך משקפיים מצומצמות, כאילו כל הבעיה היא המשקל וכל מה שצריך זו דיאטה. זו עלולה להיות ראיה מאד בעייתית וחלקית, ואני מציע לשקול התייחסות רחבה יותר לבעיה, כלומר לדאוג לא רק לטיפול תזונתי אלא גם לטיפול פסיכותרפויטי שבו אפשר יהיה להבין על אילו חסכים או מצוקות יושבים הדפוסים האלו. אגב, בימים אלו יצא ספר של אורית זאבי-יוגב שנקרא "רדו ממני", וכולו מוקדש לסיפורים טיפוליים על התמודדות עם אכילת יתר והשמנה, מומלץ בהחלט.

שלום ענבל,
אני ממליצה לפנות למרפאה המתמחה בהפרעות אכילה ושם הדיאטנית תבצע הערכה לגבי מצבך הגופני. ניתן לטפל בהפרעת האכילה ללא אשפוז, אך זה תלוי ברמת שיתוף הפעולה שלך. אני מבינה את הפחד שלך מאשפוז, אך בריאותך חשובה, וכרגע את גורמת נזק לגופך ולכן יש לטפל בבעיה בדרך שמתאימה לך ולמצבך.
מה שחשוב כשתפני לעזרה, זה הפניה למקום או אנשים המתמחים בהפרעות אכילה.
בהצלחה

לעשות צעד ראשון לטיפול זה הרבה פעמים לא פשוט, אבל זה מכשול שכדאי לנסות לעבור. אין שום דבר משפיל במה שאת עוברת, זו מחלה ש"לוכדת" לא מעט גברים ונשים, וכדי לטפל בה צריך להיעזר באנשי מקצוע. כשתגשי לטיפול תוכלי להיעזר גם בתרופות מתאימות, גם בטיפול תזונתי וגם בטיפול פסיכולוגי, שיחד יסייעו לך להיפטר מהבעיה שאת סוחבת כבר שנים וששודדת ממך את שנותייך היפות. את יכולה לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפניה ממנו, או לפנות לקו הסיוע להפרעות אכילה שמפורסם למעלה, העיקר לעשות צעד ראשון בכיוון. בהצלחה.

שלום לך,
הפורום הנוכחי עונה על שאלות הנוגעות להפרעות אכילה, ולכן לצערי לא אוכל לעזור לך.
בהצלחה

אם הדחת את הכלי עם הרבה מים - הכל בסדר ואין חשש להרעלה כזו או אחרת, ואף יותר מכך - אולי אף השמדת כמה חיידקים מהכלי. עד כאן בתכל'ס.

מעבר לזה, אתה נשמע כסובל מחרדה או מפוביה מסוימת בקשר לזה. אי לכך הכתובת שלך היא
איש מקצוע המתמחה בטיפול בפוביות. מולו תחשוף מה בדיוק מטריד אותך ומה זה מסמל לדעתך, וביחד תנסו "לפרק" את המוקש הזה.

בהצלחה.