פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

מתוך התיאור שלך מצטייר מישהו שגם אם לא סובל מהפרעת אכילה במובן הפסיכיאטרי שלה, סובל מדפוסי אכילה נוקשים, קיצוניים, מגבילים ואף מסוכנים, ומתקשה להתגבר על הקושי הרגשי (הגועל והפחד) הכרוך עבורו בשינוי. השם של המחלה אינו הדבר החשוב - מה שחשוב זה המצוקה שהיא גורמת והתהליך שצריך לעבור כדי להשתחרר מהשפעותיה. אם אכן יש לו את הנכונות להיות מופנה לטיפול שיסייע לו לעשות את התהליך, הייתי ממליץ בשלב הראשון לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפנייה לתזונאי/ת, ובמידת הצורך לצרף גם טיפול פסיכותרפויטי.

שלום,
קודם כל, טוב שהחלטת לטפל בהפרעת האכילה. לגבי שאלתך, מרפאות המטפלות בהפרעות אכילה בדרך כלל כוללות טיפול פסיכולוגי, טיפול דיאטני, מעקב פסיכיאטרי במידת הצורך ועבודה עם ההורים. לעיתים, עירוב ההורים מתרחש גם לבנות מעל גיל 18 בגלל המשמעות הגדולה של ההורים בתהליך. אני מבינה שיש קושי לערב את ההורים, אך הכנסתם לתהליך תעשה בהתאמה לצרכייך ויכולותייך וכמובן הראיה המקצועית של המקום המטפל. אני ממליצה לפנות לעזרה, כי כמו שאמרת, הגעת לשיא, תסמכי על המטפלים במרפאה שיעזרו לך בדרך מותאמת לך.
המון בהצלחה

משאלתך אני מבין שאף על פי שהאכילה שלך יותר מסודרת כיום, את עדיין חשה תלות ומפגינה נוקשות בחלק מהתנהלויות האכילה שלך, (ונשמע שזה גם מה שמדאיג אותך כשאת מכנה התנהגויות אלו "התמכרות"). אם יש לך תפריט מסודר, אני מניח שיש גם מי שסידר אותו, כלומר תזונאי/ת מהתחום. אם לא, אז כמובן שחשוב שתהיה כזו. הייתי מציע לך לפנות אליו/ה כדי לברר איך ניתן להגמיש ולגוון את התנהגויות האכילה במקומות בהן את עדיין זקוקה בכך. אם אכילת המסטיקים אינה הסימפטום היחידי שעדיין קיים, רצוי לשקול טיפול מקיף יותר.

אני באמת מעריכה את התשובה והעזרה המהירה.
בקשר לתזונה שלי-יש לי דיאטנית והיא כמו כולם טוענת שלא כדאי ללעוס מסטיקים

שלום אלה,
לא ציינת מהו גובהך ומשקלך, רק ציינת שמשקלך תקין יחסית. איבוד מחזור יכול לנבוע ממספר גורמים מגוונים, אחד הוא משקל נמוך ואחוזי שומן נמוכים. בנוסף, מחזור מושפע מתזונה ולא רק מהמשקל. ישנם גורמים נוספים היכולים לגרום לאיבוד המחזור. אני ממליצה לפנות לרופא/ת המשפחה להמשך בירור מעמיק יותר על ידי בדיקות דם וכו', בכדי להבין מדוע פסק המחזור.
אם את נמצאת בטיפול או מסגרת כלשהי, התזונאית יכולה גם להפנותך לבדיקות. כמובן, שמחזור הוא ביטוי אחד מיני רבים לפרעות אכילה, אני ממליצה באופן כללי לפנות לעזרה כי בולימיה משפיעה על תחומי חיים רבים ועל התפקוד.
בהצלחה

קבלת מחזור תלויה באחוזי שומן מסוימים בגוף, וכאשר יש ירידה מוגזמת ולא מפוקחת במשקל נעלם לפעמים המחזור. המחזור על פי רוב חוזר כאשר מתייצבים משקלית, אבל אם את סובלת מזה כשנה מהפרעות אכילה, אני מתאר לעצמי שזהו רק אחד המחירים שההפרעה גובה ממך. כדי לדאוג גם לחזרת המחזור וגם להשתחררות משאר המחירים של ההפרעה, צריך לקבל טיפול - גם דיאטני וגם פסיכולוגי, על ידי אנשי מקצוע מומחים בתחום הפרעות האכילה.

תשתדלי לאכל ..ולעכל !!! דברי חלב ופירות לי זה עזר..

אחרי התמודדות של שנים עם הפרעת אכילה, הגיוני שלוקח זמן להתחבר שוב לתחושות רעב ושובע טבעיות. בהקשר זה, לא בטוח שהניסיון להיצמד באופן נוקשה לתפריט משרתת אותך. חלק מההתגברות על דפוסים של הפרעת אכילה זה היכולת ללמוד שוב לאכול בצורה גמישה, ולהבין שאכילה נורמלית חייבת לכלול גם מידה מסוימת של שינוי וגיוון, שלא מתאפשרת כשנצמדים בנוקשות לתפריט קלורי. גם העיסוק בספירה ובחישוב בדרך כלל מעצימה חשיבה "אנורקטית", ומקשה על ההשתחררות מדפוסים ממלכדים של הפרעת אכילה.
לא כתבת אם היית בטיפול בעבר, אבל בכל מקרה אני ממליץ בחום להסתייע לפחות בליווי של דיאטנית שמתמחה בתחום הפרעות האכילה, ולשתף אותה בקשייך וברקע שלהם. מעבר לכך, ייתכן וכדאי גם לשקול פסיכותרפיה במקביל, מאחר ובדרך כלל הפרעת האכילה לא מתחילה ונגמרת רק באוכל ובמשקל, והטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תזונתי ונפשי. במידה ותרצי הכוונה יותר מדויקת, את מוזמנת להתקשר לקו הסיוע שמספרו מפורסם למעלה.

זה מאד תלוי. חלק מתהליך המיון וההערכה לקראת הגיוס לצה"ל כולל קביעה של פרופיל רפואי/פסיכולוגי, שעל פיו נקבעים תנאי השירות. זה לא בהכרח אומר שכשצה"ל יודע על עבר של התמודדות עם מצוקות והפרעות פסיכולוגיות הוא לא מגייס - במקרים מסוימים פשוט משתדלים שהשירות יתאים לכוחות וליכולות של החייל. דבר חשוב נוסף שקורה זה שהמידע מתעדכן במערכת הצה"לית, כך שאם תתגייסי ותגיעי לגורמים טיפוליים בצבא, יהיה להם מידע על העבר שלך והם יוכלו לקחת אותו בחשבון. מאידך, בכל האמור בניסיונות אובדניים צה"ל נוטה להיות מאד זהיר ובצדק. בכל מקרה, אין לי יכולת לומר לך באופן קונקרטי איך צה"ל יתמודד עם המקרה המסוים שלך. היות ואני מניח שבין השורות את שואלת אותי האם לשתף את הגורמים הצבאיים בעבר שלך ובאיזה אופן, הייתי ממליץ להתלבט בשאלה הזו עם גורם טיפולי שמכיר אותך, ובכל מקרה לוודא שאת לא לוקחת על עצמך התמודדויות שעלולות לסכן אותך.

בשלב הראשון חשוב לשלול באבחון רפואי/גנטי קיום של בעיה אורגנית הקשורה למרכז השובע במוח, ותוכלי לקבל פרטים על כך מרופא הילדים. אם בעיות כאלו נשללות, יש קונצנזוס בקרב מומחים מתחום התזונה שלילדים לא עושים דיאטות, אלא מוודאים שהם ממשיכים להתפתח על האחוזונים שלהם. מה גם שאני מניח שמדובר בילד שעדיין לא הולך, וצריך לקחת בחשבון שכשזה יקרה התמונה עשויה להשתנות. בכל אופן, לאחר ששוללים בעיות גנטיות/אורגניות, מה שאני ממליץ זה לפנות לדיאטנית ילדים שתוכל לתת לך מידע, ייעוץ וליווי באופן ממוקד.

לפי הבקיאות במונחים ובמדדים אני מניח שאתם דואגים למעקבים רפואיים ותזונתיים לנעם, ושם יש אפשרות למענים הרבה יותר מדויקים ומתואמים לצרכיו. אם בכל זאת אתה מעוניין להעלות את השאלה בפורום, פורום תזונת תינוקות עשוי להיות מקום מתאים יותר.
בהצלחה.

פעמים רבות, במיוחד כשמדובר בהפרעות אכילה (אבל לא רק), לטיפול יש השפעה מצטברת. המשמעות של כך היא שאנשים שהיו במספר טיפולים וחשים שלא הצליחו להתקדם, מגיעים בסופו של דבר לטיפול בו משהו נפרץ - לא כי זה הטיפול ה"מושלם", אלא כי נוצרה מסה קריטית שמאפשרת למשהו לזוז.
לגבי המותשות שלך, אני מציע שתשאלי את עצמך אם את עייפה ומותשת מטיפולים או מהחיים בצל הפרעת האכילה? כי אם המותשות היא מההפרעה ומחיריה, אז דווקא ייתכן כי בשלו התנאים להתגייס לטיפול אפקטיבי. בכל מקרה, אם את מרגישה שאת עומדת להתדרדר, הייתי מציע לכל הפחות לדאוג לטיפול בתקופה הנוכחית כדי למנוע התדרדרות.

אני מניחה שהעייפות נובעת ממיכלול ההתמודדיות שאני חווה בחיי
ולבטח שהפרעת האכילה איננה מקלה..
אני מודעת לחלוטין לבעיותיי ורוצה לפתור אותן אחת ולתמיד אך כאן מגיע הקונפליקט..
אני רוצה טיפול, אני רוצה לטפל בשורשי הבעיה, אני בעד טיפול ותיחזוק
אך לעיתיים הטיפול דורש תעצומת נפש אדירות וכוחות שלא מצויים כעת בידי..

מקווה שאצליח להרים את עצמי ולבקש את העזרה.
בכל מקרה תודה על ההקשה ועל התמיכה.

אני בת 24 ובולמית מגיל 18 ירדתי בתקופה האחרונה 7 קילו מבלי שהתאמצתי זה הכי חריג.. פפשוט עשיתי את מה שאני עושה
ולפני כמה ימים ישתי אם חברה והתחלנו לדבר ופתחתי תלב על כל מה שכואב וברור לשתינו שזה לא רק האוכל האישיו זה דברים בחיים שכואבים דברים מהעבר אז אני אומרת לך שלי לפעמים זה כן עוזר אומנם תקופתית אבל זה גם משהו
תדברי עם מישהו פתחי את כל הלב תגידי לעצמך אני "מתרוקנת" ותראי אולי זה יעזור גם לך

שלום ליאת,
החוויה שאת מתארת אכן נשמעת דומה להתקף חרדה, אך האם שיתפת את הרופא בעובדה שאת בולמית? לבולמיה יש השפעה על הגוף ולכן חשוב מאוד לבצע בירור מעמיק יותר כגון בדיקות דם ולבדוק מדדים שונים ובינהם רמת המינרלים והאלקטרוליטים בגוף. אני מציעה לך לפנות לרופא המשפחה ולשתף אותו בכך שאת בולמית ולבצע בדיקות מעמיקות יותר, כי אחרת את עלולה לסכן את גופך.
בהצלחה

ראשית, לא בכל בתי החולים קיימות מחלקות נפרדות להפרעות אכילה. היות ובתי חולים שונים מסונפים לקופות שונות, כל קופה מתווה תנאים שונים להשתתפות בהוצאות. גם לגבי טיפולים פרטיים יש שונות בין מה שהקופות מציעות, ואני ממליץ לברר באופן ספציפי בקופה אליה אתה שייך אילו שירותים היא מציעה בתחום.

שלום מירב,
האם את מתגוררת באוסטרליה? או שאת בטיול שם?
מבחינה פיזית- הגוף צריך את האנרגיה של האוכל ולכן באופן טבעי, כאשר את לא אוכלת, הגוף דורש את האנרגיה בדרך אחרת- של התקפי אכילה. בדרך כלל מלווה לזה צד רגשי ופסיכולוגי, ולכן חשוב להיות בטיפול פסיכולוגי ודיאטני במקביל, אך איני יודעת אם הדבר מתאפשר לך שם. המטרה היא לאכול לפי תפריט מאוזן העונה לצרכי הגוף שלך ואז לא יהיה צורך בהתקפי אכילה. אך כאמור, יש לברר מדוע זה קורה אצלך, מה מניע אותך, איךו תחושות ומחשבות נילווים להתקפים וכו'.
בהצלחה

שלום מירב
לא ציינת מה כוללים הבולמוסים, עד כמה הם חמורים? האם את מקיאה? לעיתים נדמה לנו שאנו אוכלים הרבה אך למעשה, הכמות אינה מאוד גדולה. איך זה אצלך?

שלום בתיה,
איני יודעת מה משקלך וגובהך, אך יש מחשבונים פשוטים באינטרנט בהם את מכניסה את הערכים הללו (גובה ומשקל) ומתקבלת תוצאה שמעידה על מצבך. לתוצאת החישוב קוראים BMI.
לעיתים המשקל הוא תקין או גבולי אך יש סימפטומים אחרים כגון אי קבלת מחזור חודשי, עיסוק רב במראה/ אכילה, תפריט מצומצם, ספורט וכו' היכולים להעיד על בעיה.
בהצלחה

שלום,
איני יודעת למי הפנית את שאלתך (טלי)...
מהתיאור שלך נשמע שאת נמצאת במצב מורכב, את מרגישה חרדה איומה מעליה במשקל, יש מחשבות רבות בנוגע לאוכל, לאכילה ולמראה, אכילה מאוד מצומצמת, נטילת כדורים, משקל נמוך אך עם זאת את יודעת שאת נמצאת במצב שמזיק מאוד לך ולגופך. האם מישהו יודע על מצבך? האם שיתפת מישהו?
האם לא שמו לב בצבא שירדת דרסטית במשקל? לדעתי, חשוב ביותר לשתף מישהו כי כרגע אינך יכולה לעזור לעצמך ואת צריכה עזרה חיצונית. את יכולה לפנות לקב"ן או למטפל פרטי, אך כדאי שיהיה מטפל/ת מומחה להפרעות אכילה ודיאטנית. הם ילוו אותך בתהליך ובקשיים. אני ממליצה גם לשתף את ההורים, כי את נמצאת כרגע במצב שאת צריכה את כל העזרה והליווי שתוכלי. כפי שתיארת, המצב כבר אינו בשליטה. בנוסף, הדיאטנית תעזור לך להגמל מהכדורים שאת לוקחת ותייעץ לך לגבי עזרה ביציאות- מהן את מפחדת. אכן מדובר בתהליך גמילה שידרוש ליווי ומעקב.
בהצלחה