פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

נגיד ומישהי בוחרת לחיות ב"סוג של" אנורקסיה הכוונה היא לא לאכול תפוח ביום ולחכות למוות.... אלא אנורקסיה מינימלית שכזו... או שבעצם אנורקסיה הכי בריאה שאיכשהו אפשר לקרוא לאנורקסיה... האם היא יכולה לנהל חיים שגרתיים יחסית? בית, בעל, ילדים, עבודה, אולי גם כלב.... וכן אני אומרת יחסית, כי אני יודעת שיש לזה את ההשלכות של זה ויודעת שלא הכל יהיה מושלם ואוטופי אבל סה"כ, חיים סבירים ואף נחמדים לפעמים... אפשר? תודה רבה

שלום רב, אשמח אם תוכלי לענות על שאלתי . בעבר אובחנתי כסובלת מאכילת יתר התקפית BED. זה בא והולך. היום אני יותר מאוזנת. לעיתים אני באפ ועיתים בדאון. השאלה נוגעת לשילוב תרופתי (נהדר) שקיבלתי בעבר: טופמקס. (בשילוב עם פרוזאק) היה פשוט מעולה, גם דיכא לי קצת את התיאבון וירדתי במשקל, גם ייצב לי את מצב הרוח וגם את ההתקפים. פשוט מעולה , והאמת שלא לקחתי את התרופה 3 חודשים(רק חלק מהמזמן), עם הזמן פשוט שכחתי... הייתי מאוד רוצה לחזור לקחת אותה שוב . (לתקופה מזויימת) בעבר קיבלתי אותה באופן פרטי,(דוגמאות). כיצד להשיג מרשם ? הריי זה לא מותוה לטיפול בהפרעת אכילה ... אני מודעת שהמחיר הוא גבוה . אני פשוט רוצה מרשם. אני אודה לתשובה bED

אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני בת 23 ובולימית מגיל 16. כל ההצילו שבעולם לא עזר לי. טופלתי ברמבם שנה וכלום. מקיאה כל יום, כל יום, כל יום. אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות כדי להחלים, מכירה את כל ה:שטיקים" והדיטות לעבודה עצמית. אני יודעת הכל.אני לא יוצאת מזה. אני סטודנטית אז אשפוז לא בא בחשבון. אני כל כך לבד. אין לי חברות - הרחקתי את כולן. יש לי חבר כבר 5 שנים והוא לא עוזר לי בכלל. ההורים יודעים אבל די מתעלמים כי אין כבר מה לעשות איתי. אני חכמה, יפה, מוכשרת בהמון תחומים, ונחמדה ומקרינה ביטחון עצמ. אני ריקה מבפנים. זומבי. אין לי אף אחד, אין לי את עצמי. מי אני בכלל? אני יודעת, אבל בעצם לא...הכל מבולבל לי, תסכול ממושך. אני רוצה להתחיל לקחת תרופות שוב (טופלתי בפרוזאק) אבל זה לוקח זמן...אין לי זמן! אני כל כך נואשת אני חייבת עזרה. אולי קבוצת תמיכה בחיפה, אבל אין כאלה למיטב ידעתי. וגם אם כן, הכל כל כך שחור...עוד שנתיים אסיים את התואר ואז אוכל ליסוע לחול והכל יעבור. אשליה? אולי. סביר להניח עד אז אני מקיאה את נשמתי, דו משמעית. אין לי תקנה. הגמורה

פתיחת קבוצות טיפול בהפרעות אכילה בתאריך 27/10/08 בחינם במחלקה פסיכיאטרית קהילתית לטיפול יום בנתניה האחת מיועדת למטופלות הסובלות מ- BULIMIA NERVOSA שתונחה בגישה הקוגניטיבית התנהגותית,אשר נמצאה כטיפול היעיל ביותר להפרעה זו. השנייה מיועדת לכלל המטופלות הסובלות מהפרעות אכילה ( אנורקסיה, אכילת יתר, השמנת יתר, הפרעת אכילה בלתי ספציפית וכו' ) שתונחה בגישה הדינאמית. בהצלחה כתובות אינטרנט מצורפות: מחלקה פסיכיאטרית קהילתית לטיפול יום בנתניה

קראתי באנטרנט שהמחזור החודשי [הווסת] אצל אנורקסיות- נעשה לא סדיר או נעלם. שאלתי היא, האם בחורה אנורקסית שמתחילה להעלות במשקלה- יכולה להחזיר לעצמה את הווסת ואת האפשרות ללדת ילדים ? או שמא הפגיעה בווסת [כתוצאה מהאנורקסיה] יכולה להוביל לבעיות אצל הבחורה, בעתיד, כשהיא תרצה להביא ילדים לעולם ? [במידה והיא כבר התרפאה]

לבני בן השנה ו-3 חודשים ישנה בעיה שהלשון מורמת בקיפול כלפי מעלה (מהיום שנולד בפגיה) ברגע פתיחת הפה לאכילה ושתייה. משקלו נמוך לגילו - הוא נמצא באחוזון מינוס 15 (שוקל 7500). כל האכלה היא משימה קשה מאחר ולא ניתן להכניס כפית מלאה לפה בעקבות הקיפול והוא לא לועס את האוכל בעקבות הבעיה. לאחר מספר כפיות מועט הארוחה מסתיימת בבכי. מה ניתן לעשות, האם נתקלת בבעיה דומה בעבר? אאג בדק בדיקה פשוטה וטען שהוא לא רואה בעייה בחלל הפה. יתכן שמדובר בבעיה פסיכולוגית ולא רפואית? זה ישמע לי מוזר כי מהיום שהוא נולד התופעה קיימת. לפי מה שקראתי – לא מדובר בלשון קשורה אלא להיפך? תודה שהם

שלום, רציתי לשאול - אני בחורה בת 26, ומאז גיל 15 בערך חיה עם הפרעת אכילה. מעולם לא הייתי בטיפול, נפשי, רפואי או דיאטני. היו תקופות קשות יותר, וקשות פחות, אך כל פעם יצאתי מזה במאמצים אישיים. בתקופות הקשות גם הפסיק לי המחזור, היו הפסקות קצרות של חודשיים שלושה, אך היו גם של חודשים רבים אפילו שמתקרבים כמעט לשנה... בשנה האחרונה, ההפרעה התחזקה אצלי, ושוב מצאתי את עצמי במצבים לא כל כך טובים בהקשר הזה, גם המחזור נעלם באופן לא מאוד מפתיע. אבל לשמחתי בחודשים האחרונים הצלחתי להתגבר על ההפרעה וגם המחזור שב לתיקונו, אז רציתי לשאול, בהנחה שלא אחזור לכך שוב, האם צפויות לי בעיות של פריון בעתיד בגלל התקופות של העבר? תודה, גמר חתימה טובה, קורין.

כבר תקופה רבה מאוד החיים שלי סובבים סביב האוכל, המשקל שלי תקין..שוקלת 55 והגובה 1.63 , רק שבחודשים האחרונים זה כבר נהייה מוגזם והגעתי למצב שאני אוכלת רק מעדנים 0% וירקות ולא מסוגלת בכלל לאכול פחמימות, אפילו לא טיפה! ומזון אחר אני לועסת טיפה בפה וישר זורקת אותו..ואני כל הזמן נשקלת ואם אני חושבת בטעות שאכלתי משהו טיפה משמין אז ישר אני אחפה על זה ולא יאכל אח"כ ויפחית משמעותית את הארוחות לאחר מכן! וגם אם אני אהייה רעבה, אני לא ארשה לעצמי לאכול! אני גם מפחיתה משמעותית בכמויות של האוכל ועושה המון פעילות גופנית! לפי חישוב שלכל קלוריה שנכנסת לפה ואני יודעת בכל רגע כמה קלוריות אכלתי! ראיתי באתרים סממנים של הפרעות אכילה וזה בדיוק הדברים שאני חיה אותם! אני לא אנורקסית ולא בולימית, אבל הגעתי למצב שאני כבר לא מסוגלת להתמודד עם האוכל..מלא פעמים עצבנית ועם כאבי ראש ובטן. וממש ממש מתוסכלת ומרגישה שאני משתגעת ולא מסוגלת להתמודד עם זה. במשפחה הקרובה כבר הרבה זמן מעירים לי, אבל עד עכשיו כל הזמן הכחשתי ולא הסכמתי להקשיב ועכשיו אני כבר הסכמתי ואפילו ביקשתי לקבל עזרה, אני לא מסוגלת יותר! מחר יתנו לי הפניה למרפאה להפרעות אכילה! אני פוחדת שלא יעזרו לי כי אני עדיין לא בולימית או אנורקסית,השאלה אם עדיין מקבלים טיפול, כאשר יש את כל הסממנים, בלי קשר לאנורקסיה?! אני לא מסוגלת לחכות חודשים לטיפול, אני חייבת עזרה, כי בכל יום זה רק מחמיר! נותנים עזרה לאנשים במצב כמו שלי גם אם אני לא אנורקסית???????????!!!!

שלום רב, האם בהפרעות אכילה תמיד יש מרכיב של חרדה??? אם כן, ממה חרדים הסובלים מהפרעות אכילה? תודה רבה

אני בת 16 וחצי ומגיל 12 בערך התחלתי בדיאטות בגלל הבלט... המשקל שלי תמיד היה נורמלי אבל לא הייתי דקיקה. בגיל 14 נכנסתי לזה ממש חזק, כל עולמי היה הבלט ועשיתי הכל כדי לרזות התאמנתי המון, לאט לאט הורדתי אוכל פה ושם מהתפריט עד שנשארתי עם ממש מעט אוכל תקופה של כמה חודשים, אני זוכרת הכל במעורפל, נדמה לי ששקלתי 42. הייתי כל כך נחושה בדעתי ירדתי וירדתי במשקל אחרי ששמו לב לרזון עשיתי בדיקות נתנו לי כדורי ברזל והתחלתי להשמין.. התחילו להיות לי בולמוסים... אחרי חצי שנה שוב חזרתי לרזון ובתחילת השנה של כיתה ט' השמנתי בצורה קיצונית 1.62 ו-68 קילו. כל יומיים נשברתי נהייתי מעין אכלנית כפייתית, שנאתי את עצמי ובאותה תקופה לא עמדתי בזה ועזבתי את הבלט שהיה כל חיי בגלל השומן. כיום אני בכיתה י"א שום דבר לא השתנה... תקופות של עליות וירידות, כמה חודשים אני אוכלת בצורה מטורפת עולה ל72 קילו ואז יורדת ל59 בערך. אני מתוסכלת, מיואשת, כל הזמן מצבי רוח דיכאוניים. כל יום אני חושבת על אוכל, מתעסקת בזה כשאני בדיאטה אני משקיעה בעצמי ובלימודים וכשאני נשברת אני מסתגרת בבית מחפפת בלימודים. אני לא יודעת למי לפנות ומה יכול לעזור לי אני כל כך מיואשת. ואני ממש מבקשת עזרה, כל דבר שיכול לעזור לי אבל בלי שההורים ידעו!! חשוב שהם לא ידעו, אני מתביישת בעצמי ובכמויות אוכל עד מוות אין סיכוי שאני אספר להורים תודה

אני בת 14. גובה 171 משקל 51. מתעסקת יותר מידי סביב ה'אוכל'.. חושבת כמה אכלתי , איך אפשר להוריד ,ואפילו מצמצמת באוכל. האמת שגם בזמן האחרון אני אוכלת משהו בכמות קטנה וישר הבטן מלאה ואני לא יכולה לאכול יותר. אני עושה פעמיים בשבוע פעילויות ספורטיביות שונות. בעברי הייתי במשקל גבוה יותר .. בסביבות ה56. לא יודעת איך ירדתי.. רק לפני כחודש הייתי 53. האם יש בעיה? המשקל שלי נמוך מידי? מה ניתן לעשות? תודה רבה

אני בחורה בת 29, אחרי דיאטה של חצי שנה שהורדתי 28 קילו. עכשיו אני בשלב הזה שאני תקועה במשקל כבר כמעט חודש, עדיין שומרת על דיאטה ולא מצליחה לרדת. האם עצם זה שאני מקיאה אחרי ארוחה, לא כל ארוחה, אבל יוצא לי בערך 4-5 פעמים בשבוע, האם עצם ההקאה עצמה הופכת אותי לבולמית? והאם עצם זה שאני מקיאה זה עוזר לי בכלל לרדת במשקל ? האם בכלל יורדים מזה שמקיאים ישר אחרי האוכל ?

אני בחודש חמישי של הריון.בת 26.הריון שני.יש לי ילד בן 4 וחצי .אנ יבולמית מגיל מאוד צעיר.אני אמאמא די טובה לדעתי...אבל אי אפשר להגיד את זה כשהתינוק נמצא לי בבטן.כי אני מזיקה לעצמי מאוד..עוד אפילו יותר מכשאני בלי הריון כי מצבי הרוח והאשמה גוברים ואיתם הנפילות.זו ממש מצוקה שאף אחד לא יודע עליה.אשמח אם מישהי בהריון כמוני צתוכל לשלוח לכאן מייל להתכתבות...או שתפרסם כאן את תחושותיה..ומה עובר עליה..איך היא מתפקדת ביום יום.

רע לי כבר הרבה זמן אבל עכשיו הגעתי לשפל מדרגה , אני נגעלת מעצמי וממה שהפכתי להיות מי היה מאמין שבגיל 30 אני אתחיל להקיא... אני כבר לא יודעת מי אני ומה קרה לי אני לא מצליחה לשלוט בדחפים האילו , כל יום אני קמה עם החלטה חדשה שהיום יהיה שונה אבל מסיימת אותו באותה דרך מבחילה- מקיאה מעל האסלה אני מרגישה לכודה , שאין לי סיכוי להחלים אני צריכה עזרה ואני יודעת את זה אבל תמיד חשבתי שאני אוכל לעזור לעצמי שאני אדם חזק - אבל אני מניחה שטעיתי אני גם שותה הרבה אלכוהול מה שרק מחריף את המצב . אני בדיכאון ואני מיואשת . אם אתם יכולים להמליץ לי על מקום שיכול לעזור לי בתל אביב שלא עולה יותר מידיי... אני אשמח לקצת מילים מעודדות שלכם מיואשת

שלום לכולם אני בת 27 מטר1.78 ובשנה האחרונה עליתי כ 5-7 קילו כרגע אני 69 ואני מוצאת את עצמי כל היום מתעסקת במה אכלתי כמה קלוריות קוראת מאמרים הקשורים לתזונה באובססיביות נשקלת כל יום שותם המון מים לא אוכלת אחרי 7 בערב מחשבת קלוריות אוכלת רק סלט ירוק בעבודה ושותה המון מים וכל היום נוגעת בעצמי וחושבת מה לעשות ואיך שמנתי ואיך אני יורדת במשקל אני אוכלת בריא ואני לא מרגישה שאני יורדת במשקל ואף מתעמלת במכון הכושר כרגע הפסקתי קצת לא אוכלת מתוקים מטוגנים וכו אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר אני יודעת איך יגיבו פה אבל אפילו חושבת להקיא ולהתחיל עם משלשלים אנא עיזרו לי האם זה נקרא שיש לי בעיה או הפרעה כלשהי בבקשה אני יודעת מראש מה יהיו התגובות פה באתר אבל אני כבר מיואשת ורוצה לרדת לפחות 7 ק"ג אנא עיזרו לי