פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

יש לי מבולימיה קלה.
אני אוכלת הרבה רוב השבוע, ומתאמנת לאחר מכן או צמה חצאי ימים ... לפעמים אני
מקיאה אבל לא בתדירות שעולה על פעמיים בשבוע.


אני כל היום שקועה במחשבות על אוכל ודיאטה.

אינני יודעת האם להיעזר בתרופות, למרות שמצבי לא מחייב זאת?
מה לעשות?

שלום לאנשי המקצוע
אודה לכם מאוד אם תאמרו לי
איזה תרופה ממשפחת SSRI או אחרת
נהוג לרשום למצב של בולימיה?
ע"פ המחקרים האחרונים - איזה תרופה, חדישה או ותיקה, הכי יעילה
לטיפול בהתמכרות לאוכל והקאות, הפרעה כפייתית וחרדה (בסדר הזה)
אם אפשר כזאת שלא גורמת לעליה במשקל בעקבות עליה בתיאבון או האטה של חילוף החומרים
וגם לא פוגעת בכושר הקוגניטיבי.

ומבין התרופות הבאות מי מהן הכי מתאימה לטיפול במצב שציינתי: פבוקסיל, לוסטרל, סרוקסט, פרוזאק?

שלום,
יש לנו תאומים בן ובת בני 11 חודשים. הבת כבר מחזיקה אוכל מוצק (וופלים, עוגיות), מכניסה לפה ואוכלת, לעומתה הבן לא הגיע מעולם לשלב האוראלי, לא מכניס כלום לפה כלום (גם לא משחקים) ולא אוכל מוצק.
כשמכניסים לו לפה כפית עם אוכל טחון הוא לא מתלהב מהעניין. יש לציין שלוקח לו הרבה יותר זמן לאכול מבקבוק (המציצה שלו מאוד חלשה לעומת הבת). האם הדבר מצריך טיפול כלשהו או זה עדיין בנורמה?

שלום רב
אני גר באיזור המרכז.
ואני שמן חולני.
אני בן 24 מתחיל בנובמבר ללמוד באוניברסיטה, בינתיים אני עובד במשמרות.

מיותר להגיד שאני דכאוני.
כמעט לא יוצא מהבית, הכל בכגלל בעיה שלי.
ניסיתי בחיי הרבה דיאטות. כולם הצליחו לשנה ואלרי זה כולם החזירו לנקודה ההתחלתית וגרוע מזה. כרגע אני כבר נואשתי מהכל. וויתרתי.
אני יכול לשים את האצבע על הבעיה שלי. מעבר לזה שאני אוהב אוכל, אני זקוק לו. אני מרגיש הקלה. כמו סם.
בנוסף יש לי הרגלי אכילה מאוד רעים. מול הטלויזיה, מחשב, עיתון, כל דבר שאני עושה חייב להתלוות לאוכל. כמו תינוק ומוצץ.
זה שאני יכול לשים את האצבע על הבעיה לא אומר שאני יכול לפתור אותה.

השאלה היא איך אני פותר אותה????
אני יודע הכל על תזונה, מה מותר, מה אסור, כמה ולמה.
הבעיה שלי, שנראה לי שיש לי אובססיה לאוכל.
אני יודע שיש טיפולים פסיכותרפיים לאובססיות באשר הם.
האם אולי גם פה יש מקום לטיפול כזה?
בבקשה תעזרו- אני נואש.....

שלום.אני בת 24 וסובלת מאנורקסיה מגיל ההתבגרות.ירדתי בהתחלה 10 ק"ג ממשקל של 42 ק"ג. הייתי אז 1.55 .אחר כך היו שנתיים שהייתי בולמית,וכל ביס שהכנסתי - הקאתי או שילשלתי. עליתי ל55 ק"ג.שוב נכנסתי לאנורקסיה,ועכשו אני בת 24,1.60 ושוקלת 34 ק,ג. אני מיואשת ,מרגישה פרה, יותר מימה שהרגשתי,אין לי כוח לחיים האלה,אני מרגישה נורא לבד,ונורא נורא מדוכאת. אם אתם יכולים לעודד אותי,אני נאבקת עם עצמי על כל ביס,אני מבקשת מבחורות מבנות שקוראות את זה ומזדהות איתי לכתוב לי,כי רע לי ואני מרגישה לבד,אולי אתן תעזרו לי ...האימייל שלי הוא [email protected]
תודה רבה...

שלום רב,
זוהי לא "המקרה הקלאסי" של הפרעת אכילה, אבל אנסה בכל-זאת אולי למצוא עצות והמלצות בעזרתכם -

קצת על עצמי -
זכר, לקראת סיום לימודים אקדמיים ועובד בתחום במשרה חלקית. בריא לחלוטין בגוף ובנפש, אלא שכבר למעלה מעשור, משקלי עומד יציב על 45 ק"ג (גובה 170), קרי "תת-תזונה" (מאז שאני זוכר את עצמי (מהילדות) תמיד הייתי רזה מאוד). בעל כושר גופני גבוה (על אף שגוייסתי כ"ג'ובניק" בצבא עקב המשקל, הייתי מסתער ראשון ויוצא למסעות של עשרות ק"מ עם ציוד שמתקרב למשקל גופי ללא שום קושי), וגם לאחר הצבא שהפסקתי להיות באורח חיים בעל פעילות פיזית גבוהה, משקלי (ותאבוני) תמיד נשאר יציב.

בעבר עברתי סידרת בדיקות מקיפה - דיאטנית קבעה כי אין מדובר בהפרעת אכילה, ובדיקות מומחי גסטרו' מקיפות קבעו כי אין שום בעייה בריאותית.

בד"כ בהפרעות אכילה, האדם אינו שלם עם גופו. אצלי המצב בדיוק הפוך - אני אוהב ושלם מאוד עם גופי, אין לי שום מגבלה פיסית עקב המשקל והתברכתי בכושר גופני וכוח של חייל קרבי.
הבעייה שלי היא שהסביבה רואה אותי כשונה ו"חולה", הגוף שלנו הוא כרטיס הביקור שלנו ותמיד נוצר רושם ראשוני רע עקב זה. המראה מפריע לבנות המין השני. עקב הרזון כולם חושבים שאתה חלש פיסית ("אני אסחוב את השולחן במקומך"), ואין דבר יותר משפיל מלראות אנשים זרים וחברים בוהים בך בגועל בים או בבריכה כשאתה רק בבגד ים.
אני פשוט מרגיש כמו אדם רזה (ובריא) בעולם של שמנים.

לכן אני רוצה להתחיל דיאטת השמנה (במטרה אסטטית), לעלות לפחות לפחות 10 ק"ג. המון פעמים בעבר ניסיתי "פשוט לאכול יותר" או לאכול מזונות שומניים יותר. אבל הגוף לא טיפש ויודע בדיוק כמה קלוריות הוא צריך - אם בארוחה מסויימת אכלתי יותר מדיי אז בארוחה הבאה יתפוצץ העולם ולא יהיה לי תאבון להכניס גרגיר (לפחות למזלי גם ההפך עובד: התאבון יתפתח אם אכלתי מעט מדיי). בנוסף, ממש אין לי את כוח-הרצון להתמיד בדיאטת ההשמנה.

אשמח לשמוע כל עיצה והמלצה או הכוונה לאנשים מקצועיים המטפלים בבעייה שלי.

תודה מראש,
נתי.

היי,
קוראים לי שני ואני בת 14. יש כמה סוגיות בנוגע להרגלי האכילה יומיומיים שלי שמפרעים לי.. תמיד הייתי שקוע במחשבות על האוכל - זה פשוט סובב אותי כל היום, בשנה האחרונה אני ממש לא יכולה עם זה פעם אני מרזה ומשמינה אני שוקלת בסיבות ה57 - 58 -59 כל הזמן, אני בערך גובה 1.60, אני מרגישה שהמשקל מעיק עליי למרות שאני לא ממש ממש שמנה אבל אני מלאה.
כל הזמן אומרים לי תשתי מים, תאכלי ירקות ותעשי ספורט, אבל אף פעם לא היה לי מי שידריך אותי בנושא לחיים יותר בריאים ושמירה על המשקל..
לקחתי את העניין לעומק וחיפשתי טיפים וכאלה וקראתי המון אבל מבחינתי כרגע אין לי דרך ליישם אותם למרות שאני מאוד רוצה.
ודבר שני.. אני חושבת שקוראים לזה בולמוס, אבל יש לי בשבוע האחרון תופעה מוזרה שאני פשוט אוכלת כשאף אחד לא לידי ואני אומרת טוב נו זה לא יזיק וככה זה עוד משהו ועוד אחד ואז אני מגיעה למצב שממש כואבת לי הבטן ואני מרגישה נפוחה אין לי שליטה בזה.. יש דרכי טיפול בזה?..
אני אעשה הכל כדאי להרזות, תוכלו לעזור לי/ להדריך אותי?.. אם יש תפריטים או כל משהו אחר


בתודה מראש ;) שני.

הכל התחיל בדיאטה ואחרי שהורדתי 7 ק"ג נשברתי והתחלתי לאכול...לאכול ולהקיא...בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב הזה!
אני רקדנית ואני מאבדת את הכוחות שלי כשאני לא אוכלת וכשאני אוכלת אני מקיאה ולוקחת משלשלים...אני לבד ואני לא יודעת למי לפנות אני לא יכולה להפסיק אני חייבת לרזות...תמיד הצבתי לעצמי גבולות בעניין וכולם נפרצו לי בבת אחת...
מה לעשות?

אני רוצה לספר לך עצמי...
אני בת 17, גובה 1.60
עד לפני חודשיים,שקלתי 58..היום אני שוקלת 52 (כולל מכון 3 פעמים בשבוע)
אנשים מחמיאים לי על זה שירדתי במשקל..אבל איך אני אסביר לך? אני לא אוהבת את הגוף שלי עדיין!!!ואני לא כלכך מרגישה שירדתי, ואני לא רוצה להשתגע עם המשקל ולהרעיב את עצמי!
אני מרגישה לפעמים חסרת אונים....כי אני אומרת לעצמי שאני נותנת יותר מידי מעצמי והגוף שלי לא מחזיר לי על כך...עדיין יש לי בטן! ואני עושה מלא כפיפות בטן,הליכות,סקי..אני לא עושה מכשירים לחיזוק השרירים,מכיוון שאמרו לי שאם אני אחזק אותם יהיה לי קשה להוריד במשקל..אז קודם כל אני רוצה להגיע למשקל הרצוי ורק אז להתחיל מכשירים.
לגביי התפריט היומי שלי,אני לא קובעת לי זמנים לאוכל...מתי שאני רעבה אני אוכלת..
אני לא אוכלת כבר פחמימות (תפוחי אדמה,אורז,פסטה).חוץ מפרוסת לחם קל בבוקר..
אז בעיקרון זה ככה:
בבוקר אני אוכלת בסביבות 9 וחצי:סנדויץ לחם קל עם קוטג' 3% או חסה.(החסה בלי ממרח).
לפעמים לוקחת איתי תפוח ירוק.
ב2 בצהריים אני אוכלת: עוף (בלי השומן)וסלט. או סלט וגיל.
ב6 בערב אני יכולה לאכול רק ירקות עם גיל או גבינה...או ברנפלקס.
אני יודעת שאני לא אוכלת הרבה קלוריות...אבל תחשוב שככה אני אוכלת במשך חודשיים!!+ מכון..
אז למה אני לא יורדת מספיק?הרי כל 7000 קלוריות זה קילו,והייתי צריכה לרדת בהרבה יותר!
אני לא רוצה לחשוב על האוכל ועל כל הדיאטה אני רוצה לרדת בכיף בלי לסבול כמובן..אני לוקחת את הדיאטה הזאת מאוד קשה ואין יום שאני לא חושבת על זה,ומסתכלת במראה.....כיף לי להתפרק כאן ולכתוב לך את זה כי אני לא אוהבת לדבר על זה עם אנשים אחרים..
אז תודה לך!
נטלי..

קשה לי !
אני בת 19 בולמית כבר 2 יצאתי מהצבא כי לא הסתדרתי שם עם הבעיה
אני שוקלת 48 מטר 55 וכל הזמן רק רוצה להרזות ! אני מסתכלת במראה אני כל יום עולה על המשקל אני חיה את הבעיה הזאת כל דקה ושניה ביום .
רק לפני חצי שנה סיפרתי למשפחה חבר שלי מאוד תומך בי ועוזר לי. המשפחה רוצה שאני ילך לטיפול אני תמיד אומרת כן אני אלך כן אני אתקשר לקבל עזרה אבל תמיד משהו בסוף עוצר אותי .
אני מפחדת , נמאס לי לחיות ככה להרעיב את עצמי בכל יום . לחשוב כל הזמן רק על המשקל ומה תיהיה הארוחה הבאה שלי ... ולספור קלוריות כל היום ולפחד לעלות במשקל .
אני כבר לא יודעת מה לעשות יש בי קול פנימי שאומר לי ליאור לכי לטיפול וקול פנימי אחר שעוצר בעדי .
אני צריכה עזרה או אפילו לדבר עם מישהי שנמצאת במצב שלי לדבר לשתף אשמח מאוד לשמוע .
[email protected]

תודה

אני בת 19.5 שוקלת 47 על גובה של 1.64
הפרעה האכילה שלי החלה השנה- בעקבות דיכאון התחלתי לרדת במשקל ולפחד לאבד שליטה על חיי- המחזור פסק לי כבר מעל לחצי שנה, אני אוכלת 3 ארוחות מסודרות (אבל די בצמצום לעומת פעם), עצמותיי בולטות ואני פוחדת בטירוף מלהשמין כל הזמן! מפחדת לאבד שליטה על החיים שלי! אני מיואשת, כל הזמן מדוכאת ובוכה מסתגרת, לא יוצאת לבלות יותר, מתכננת לעצמי בקפדנות יתרה את הארוחות והכמויות בצורה אובססיבית וכו'..
האם התסמינים שתיארתי מעידים חד משמעית שאני סובלת מאנורקסיה?
זה תמיד מבלבל אותי..אני לא מפסיקה להרגיש שאני אנורקטית בתוך הגוף הכחוש והרזה הזה..(שלא לדבר על הפסקת המחזור ושאר התסמינים שמחזקים את התחושה שלי)

מלבד זאת פניתי לרופא משפחה שמתמחה בין היתר בנושאי תזונה והוא הרכיב לי תפריט אבל לא הצלחתי לעבוד על פיו .. הכל נראה לי הרבה מדי ומשמין, וגם כשביקשתי הפנייה לדיאטנית הוא סירב לתת לי. את האמת שאני גם לא רואה טעם בלפנות לאחת כזו משום שאני לא רואה את עצמי אוכלת את כל כמויות האוכל שהיא וודאי תוסיף לי וזה בטח לא יהיה שונה מהתפריט שרופא המשפחה נתן.

מה עלי לעשות?! למי לפנות? והאם אני באמת נחשבת אנורקטית על סמך הנתונים שתיארתי? אני מיואשת ! נמאס לי מהמלחמה הבלתי פוסקת הזאת, אני מפחדת שאני אתמוטט ..

בבקשה תעזרו לי :(

תודה אשמח לשמוע איזה קבוצת תמיכה הכי מתאימה לבעיות שכתבתי.

שלום שמי גל ובסוף החודש הזה אהיה בת 45. גדלתי כילדה וכנערה שמנה. לפני הצבא עשיתי דיאטה מאוזנת וירדתי יפה במשקל. בגלל אורח החיים בצבא, בנח"ל שוב עליתי ולאחר השחרור שוב ירדתי במשקל. התחתנתי, ילדתי שלשה ילדים ובכל הזמן שמרתי על המשקל ע"י הקאות, דיאטות וכו'.. לפני חמש שנים הגעתי למשקל של 80 ק"ג שזה משקל שיא בכל הזמנים. (גובהי 1.63) עשיתי דיאטה של 900 קלוריות ליום. ירדתי 30 ק"ג והרגשתי בעננים. פשוט נפלא.
אך לצערי שוב חזרתי תוך שנה וחצי למשקל הגבוה שלי.
אציין שכנראה בגלל הדיאטה הקודמת, או בגלל לחץ נפשי שהייתי בו דפקתי גם את בלוטת התריס שלי, מה שהוסיף לעלייתי במשקל ולתסכול שלי. אציין גם שלאחרונה הפסקתי לעשן בדיוק כשסוף סוף הבנתי שהמשקל מהתל בי ללא קשר לעישון סיגריות.
לפני חמש שנים עשיתי ניתוח מתיחת בטן ושאיבת שומן אצל רופא מהצפון. אך שום דבר לא עזר משום שזה לא היה משמעותי לשומן (אולי רק קצת לבטן שנמתחה).
אין לי כוחות. כאשר אני שמנה אני לא יוצאת בכלל, לא יוצאת לרקוד(משהו שאני כלכך אוהבת), מסתגרת בבית ומאוד עצובה. אני מתביישת ומדמיינת ויודעת שזה נכון שאנשים מרכלים עלי מאחורי הגב... איך היא נראית? מה קרה לה? וכו'... הייתי גם אצל שתי דיאטניות ממכבי, שחוץ מלהרצות לי מה לאכול ולכתוב לי על דף (את הכל ידעתי) הן לא עיניינו אותי ולא איתגרו אותי.
המשקל מנצח אותי. אני מרגישה לא שפויה בגללו. אני כלכך רוצה לההיות במשקל נורמאלי עם אורח חיים נורמלי ולא מסוגלת.
בבקשה עזרו לי ותנו לי כיוון לצאת מזה. תודה! שבוע טוב!

אני גרה עם בדירה עם שותפות. השנה הצטרפה שותפה חדשה לדירה. שמתי לב לכמה תופעות מוזרות אצלה והתחלתי לחשוד שאולי היא בולימית. רציתי לתאר את התופעות שראיתי, ואני אשמח אם תגידו לי האם יש קשר בין התופעות האלו לבולימיה. קודם כל הבחורה ממש ממש רזה, וזה לא שהיא לא אוכלת. מעבר לזה, היא קמה המון פעמים בלילה לשירותים.אני לא יודעת אם זה קשור, אבל היא גם מחסלת ניירות טואלט בקצב מטורף. יש בחדר שלה ריח של מרק חמוץ. והדבר המוזר ביותר- אני שנים חיה בדירה ובחיים שלי לא קרה כזה דבר- התחיל לנו עובש בתוך האסלה. גם על הכיור התחילו כתמים חומים. כל זה גרם לי לחשוד, אבל הנחתי שאני אצטרך הוכחה קצת יותר טובה. שבוע שעבר קיבלתי הוכחה- באתי בהפתעה לדירה, וגיליתי שהאסלה מלאה במשהו שנראה כמו הקאה... נראה לי הגיוני שאולי העובש נגרם מהקאות (שמשום מה היא לא מורידה עליהם את המים). זה די זוועה לחיות בצורה כזו, ורציתי לדעת אם משהו מהסימנים שרשמתי בכלל קשור לבולימיה, ומה הדרך הכי חכמה לנהוג בה, במקרה שזה אכן קשור?

שלום לכולן, זה הרגע גיליתי את האתר הזה. אני בת 27 מעולם לא סבלתי מהפרעות אכילה (כלומר, לא בצורה יזומה או מודעת) אך בשנים האחרונות (נגיד ב- 4 האחרונות) התחלתי לחשוב על המשקל שלי, מה שאומר שאוטומטית הבאתי על עצמי השמנה , וכך במשך מספר שנים אני עושה דיאטות עם דיאטנית קלינית ששומרת עלי ועל הירידה שלי. הבעיה שלי היא כזאת- אין לי בעיה לעשות דיאטה, כשאני סמסגרת שבה אני יודעת שאני צריכה לרדת ולפעול לפי תפריט מסוים, זה מאוד "קל" לי יחסית, הבעיה מתחילה בשני מקרים- הראשון הוא: לשמור על המשקל, השני (והיותר חמור, זה שגרם לי למעשה להבין שיש לי בעיה) הוא חוסר שליטה טוטאלית בימים שבהם אני מרשה לעצמי לסטות מהתפריט ולהתפנק, זה קורה בדרך כלל בתקופות של חגים או ימי הולדת . כשזה קורה זה מתחיל מפיסת עוגה ועובר לעוגה שלמה ומשם לכל מה שיש על השולחן. האכילה כבר מאבדת מהטעם שלה (תרתי משמע...) ואני לא מסוגלת להפסיק, כאילו יש כוח גדול ממני ששולט בי באותם רגעים. למרות ההבנה המלאה שלי שזה רע לי, שאני ארגיש רע אחכ, ושאני כבר לא נהנית מהאוכל. אני לא מצליחה להפסיק.

רציתי שתפנו אותי למסגרת טיפול שתתאים לי ותלמד אותי למצוא איזון ולאכול במידה. ורציתי לדעת האם קבוצת אכלנים כפייתים תוכל לסייע במקרה כמו ששלי?

תודה מראש

מיה