פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום מיכל
איזה יופי שהעזת לבקש, לעשות עוד צעד בתוך הקונפליקט של תלות ועצמאות, להתקרב למרות החשש והמבוכה.
הטיפול הוא מקרו קוסמוס של מערכות היחסים וההתנסות עם המטפל בחויות רגשיות מקדמות אותו.
לפי חששותייך שמא תפגעי בפסיכולוגית, נראה שהחשש שלך מקרבה, הוא מהאפשות של שתהפכי לפגיעה או פוגעת, שתהרסי את אלו שעושים לך טוב, או שהם יהרסו אןתך
דברי על תחושותייך עם הפסיכולוגיתף החיבוק, הוא רק הצעד הקונקרטי להרבה תכנים בעולמך הפנימי, שיכולים לעולות כעת ולעבור עיבוד.

בהצלחה1

היי...באמת יפה שהצלחת לבקש..ולקבל! זה כנראה שלב בטיפול שקורה כמעט לכולם...השאלה שלי היא בהמשך לזאת:איך מכאן,אחרי קבלת החיבוק וההתקרבות הזאת ממשיכים ,מתי ניתן לבקש זאת שוב?האם זה מקובל או מוגזם?כי אם כבר הגענו לשלב זה אז סימן שמרגישים הכי קרובים למטפל/ת ונפתחים יותר וזה גם עמוק וקשה יותר כך שזקוקים יותר ויותר לתמיכה והגנה.והשאלה היא האם ניתן לבקש זאת לעיתים תכופות על מנת להרגיש בטוח לאחר דיבור על תוכן לא קל?או שזה ממש מוגזם ויביא התנגדות או לחילופין תלות?
חתימה טובה!

שלום אדווה

שאלותייך והתלבטויותייך הן כנות ואנושיות, והן אלו שבדיוק כדאי לפתוח ולדבר בטיפול. לברר מהו חיבוק עבורך, את מקור הכמיהה והפחד.

בהצלחה!

שלום ירון,

אני מטפלת בגישה דינמית, ולכן ידיעתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי מוגבלת.

למיטב ידיעתי, טיפול קוגנטיבי התנהגותי בהפרעה טורדנית-כפייתית הוא מצויין ומומלץ, במיוחד אם הלקוח מרגיש בנוח עם השיטה. אין לי מידע לגבי אופי ויעילות הטיפול הקבוצתי. בודאי תוכל למצוא נתונים כאלה בעזרת חיפוש בגוגל, או פנייה לאגודה לטיפול קוג' איט"ה.

באופן כללי, אוכל לאמר כי הצלחת הטיפול תלוייה במידה רבה באמונה של המטופל בשיטת הטיפול, בתחושה שהשיטה מתחברת אליו ומתאימה לו, במידת המוטיבציה וההתגייסות שלו לטיפול, בכימיה עם המטפל וכיוב'. כל אלו הם משתנים אינדוידואלים, שמחקרים לא יכולים לנבא.

אם קראת על השיטה, וליבך מאותת לך בכיוון חיובי, ואם טיפול קבוצתי עבורך נראה לך רעיון טוב, לך על זה!

בהצלחה

שלום רונה,

אנחנו כמובן איננו יכולים לאבחן מצב נפשי דרך האינטרנט. גם רופאת המשפחה יכולה לתת כיוון, אך אבחנה מקצועית כדאי לך לקבל אצל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני.

התאור שלך בהחלט מתאים לאיפיונים של התקף חרדה. יתכן כי את מפרשת בצורה לא נכונה תחושות גופניות טבעיות, ופירוש מוטעה זה מייצר תגובות של התגוננות הגוף, פחד וחרדה. שרשרת התגובות נוטה להיות מעגלית ולהסלים את עצמה, מעין "פחד מהפחד" ונבואה שמגשימה את עצמה. סיבוך נוסף עלול להיות פיתוח הימנעויות מסיטואציות שעלולות לדעתך לגרום לך להרגיש כך.

הטיפול הנפשי בהתקפי חרדה מקנה יכולת לקרוא נכון יותר תחושות גופניות, להרגיע אותן במקום להעצים אותן, ולהתגבר על הימנעויות. במקרה שלך, נראה כי את צריכה עזרה רחבה יותר להתמודד עם עומס ומצבי לחץ, כדי שתהני יותר מהחיים ולא תחווי סטרס כרוני. לא הייתי ממליצה לך להתפתות לקחת כדורים אנטי-חרדתיים ללא התערבות פסיכולוגית, כי זה יעקוף את הבעייה ולא יפתור אותה.

אינני רופאה ולא אוכל להציע אבחנות מבדלות רפואיות. כדאי לך להמשיך את הברור עד שתנוח דעתך.

תרגישי טוב

שלום לשלום

אתה סובל מחרדות ומחשבות אובססיביות.
טיפוליםישנם בחינם במרכזים לבריאות הנפש. כ"כ ישנם טיפולים מוזלים במכונים ומרכזים שונים.
ניתן להעזר בתרופות נוגדות חרדה ואובססיה.
ואם אתה לא רוצה גם שום דבר מזה, קרוב לודאי שתשאר באותו מצב, ואתה יודע זאת, ואז אולי יש לך גם רווחים משניים ממצבך, ועל כך תצטרך לעשות את חשבון הנפש שלך.

בהצלחה!

שלום בר

אם זו הבעיה היחידה שמטרידה אותך, ובשאר התחומים יש לך ביטחון טיפול התנהגותי קוגניטיבי קצר מועד יכול מאוד לעזור לך.

בהצלחה!

אנא ראי את התגובה "להכיל את הנפש" מההודעה הקודמת

שלום לך שוב,

הנפש היא כמו אוקיינוס, היא רחבה ועצומה, יש לה פני שטח ויש לה מצולות, וכל הזמן קורים בה דברים. לפעמים היא רגועה ושוקטת, לפעמים היא גלית וסוערת, לפעמים יש בה סופות.

המשימה שלנו, בני האדם, היא ללמוד לשאת את נפשנו, להכיל אותה, להנות מעושרה.

מהודעותייך השונות בפורום אני מתרשמת שאת נבהלת מארועים של הנפש. את חשה ללא הרף שאת לא בסדר, את לא מבינה מה קורה לך, וכתוצאה מכך קשה לך להכיל את עצמך ולעיתים את נהיית אימפולסיבית.

לאחרונה סיפרת שהתחלת ללכת לטיפול. אני חוזרת ומברכת אותך על הצעד הנכון והחשוב הזה. הטיפול יכיל אותך ויעזור לך להתיידד עם הנפש היפה שלך, ולקבל אותה מבלי להיבהל.

הפורום אינו תחליף לטיפול, ופניות מרובות לפורום עלולות אף לחבל בהצלחת הטיפול. אני אומרת את זה על סמך נסיון. מעתה, רצוי שאת כל השאלות החשובות שלך תביאי לטיפול שלך, ושם תקבלי את כל התמיכה והתשובות שאת צריכה.

עודהערה בנוסף: אני חושב שיש לנו שני קולות בראש אחת של המודע ואחת של הלא מודע את המודע אנחנו שומעים כקול ראשון וכקול שני את הלא מודע ושאנחנו חווים התקף פסיכוטי זה הפוך.

שלום לך
אתה עובר כעת רגעים איומים של תחושות ורגשות מהקשים ביותרף כעס, עלבון, בושה, אכזבה, בגידה,צער ועוד. אני חושבת שמה שקרה לך הוא איום ונורא וכרגע מה שאתה צריך זה תמיכה. אנשים קרובים שיכולים להיות איתך, לנחם להשתתף להושיט כתף לבכות עליה.
אחר כך תנסה גם להבין מה קרה ולמה.

בהצלחה!

שלום לך
לא ממש פרטת אז אוכל להתייחס רק באופן כללי. נראה שאתה סובת מרמות גבוהות של חרדה ואשמה.
כנראה כל כך חשוב לך להיות בסדר, ואתה כל כך חושש שיאשימו אותך או יתאכזבו ממך, עד שאתה בדריכות מתמדת כדי להיות בטוח שאתה בסדר. הבעייה שנשמע שהמתח והחרדה הכל כך גבוהים כבר פוגעים בתחושת החיבור למציאות, ומתעתעים. אתה יודע שלא שית דברים מסויימים, אבל יש בך חלק שחושש שכן, ואז מה האמת?
הדבר מוביל למחשבות טורדניות, החרדה עולה וכו'.
נראה שאתה סובל, ואולי כדאי שתפנה לעזרה מקצועית.

בהצלחה!

תודה על מילותייך החמות מגי!

אני קצת נבוכה מענייני "הכי".. כולנו שותפים למסע משמעותי.. ברשת ומחוצה לה כל אחד תורם את חלקו.

שתהייה שנה מבורכת!

שלום מיכל,

אני שומעת בדברייך סבל עמוק, תסכול שמתקשה למצוא פורקן, כעס גדול, תחושה שאין לך מקום או קול משלך, ושאולי לא מבינים אותך ואין לך שליטה או השפעה בעולם.

הסבל הקשה הזה מדאיג לא פחות מהתוצאות שלו: התנהגות אימפולסיבית שעלולה לפגוע בעצמך או באחרים.

את לא אדם רע. את אדם שרע לו, ומתוך המצוקה עלול לאבד שיקול דעת או להתמודד פחות טוב עם מצבי מתח וקונפליקט.

טוב שאת בטיפול. את תקבלי עזרה להבין את שורשי הכעס והסבל, ולמצוא להם ביטוי טוב יותר. חשוב מאד שתעבדי על היכולת שלך לתקשר בדיבור את כל מה שמציק לך, כדי שלא תיקלעי ליותר מדי ריבים קשים ומיותרים, וכדי למנוע פעולות הרסניות.

שתהיה לך שנה טובה, שנה של השלמה עם עצמך והעולם,

גם לנו נעים לקבל משוב

וכשהוא חם ונדיב כל כך, מה טוב!

לתמר, ולכל הבאים בצל קורתנו,

איחולי שנה טובה מעומק ליבנו

שתהייה שנה של שלום, בתוכנו וביננו,

שנשמור על הפורום, כפינה להקשבה ועזרה,

ושהוריו של גלעד יזכו לחבקו במהירה.

שלום לך,

את שואלת שאלה קשה וחשובה שבוודאי מטרידה לא רק אותך. שאלת הקשר הטיפולי שמותנה על ידי כסף, למרות שהוא אמור להיות קשר שמבוסס על אמפטיה, חיבור ויחסים ממשיים. אני חושב שאין זה מקרי שבחרת לשאול זאת בפורום שבו הפסיכולוגים עונים שלא בתשלום.

אין לי ספק שהקשר הטיפולי הוא ממשי ואמיתי, על אף שהוא נעשה במסגרת שבה יש תשלום על הטיפול. כמו שגננת או מטפלת יכולה לאהוב את הילדים שבהם היא מטפלת. עם זאת, ברור שזה קשר מורכב, אישי, ומגוון, שבו גם המטפל הוא אדם, עם צרכים, קשיים ומחשבות משל עצמו. אך אני חושב שהמסירות והקשר של איש הטיפול אינו נובע מהכסף, לפחות לא בהכרח. כמו שכשאנו קוראים ספר, אפשר להרגיש אם הסופר 'זייף', וכתב רק כדי לקבל תשלום על הספר, או שהוא כתב אותו מתוך ליבו, למרות שגם כאן הוא יקבל כסף. או כמו שמרגישים אחרת כאשר פונים לבעל מקצוע שעושה את ההעבודה כי הוא אוהב אותה, מאשר בל מקצוע אשר ברור שהוא שם רק עבור הכסף.
אי אפשר לזייף קשר, ובטח לא קשר אינטימי כמו הקשר הטיפולי.

אני חושב שהשאלות שיש לך הם רלוונטיות וחשובות גם לקשר הטיפולי שלך, וחשוב שתעלי אותן. העלית שאלות ספציפיות לךף התחושה שהוא רוצה להיות במקום אחר, או חושב על משהו אחר. יכול להיות שזה קשור לקושי שלך להאמין שרוצים להיות איתך? בחברתך? להרגיש בעלת ערך? יכול להיות שזה משהו שקשור לקשר ביניכם, לאופן שבו המטפל נמצא איתך, למשהו שעולה שקשור למי שאת, ולמי שהוא ולמפגש שלכם.חשוב שתבררו ביניכם את זה. אם אפשר ללמוד משהו מפסיכולוגיה, לעניות דעתי, זה שעל מנת שקשר יהיה משמעותי ואינטימי הוא צריך לשרוד גם את החלקים הקשים והלא נעימים שאנחנו נוטים להשאיר בחוץ. אני מאמין כי המטפל ישמח לשמוע ויוקיר את הרגשות והמחשבות שלך הקשורים לטיפול.

בהצלחה

שלום
נשמע שהיית קרוב וקשור לסבתך
תנסה לחשוב -
האם היא מתה בשייבה טובה?
האם היא מתה אחר זמן לא טוב של חולי וכדומה?
מהסיפורים והזמן שזכית להיות הנכד שלה -אילו מן חיים היו לה?
האם ראית אותה מספיק לטעמך והאם הקשר בינכם היה טוב?

תחשוב על הדברים הטובים שהיו לה ולכם כשהיא הייתה
ושאולי באיזה מקום טוב שהיא לא המיכה לחיות וחס וחלילה לסבול ואם הלכה אחרי סבל אז וןב שזה ךא נמשך יותר מדי

תמיד יהיה לך את הטוב שלכם
תזכור שלך יש עוד את כל החיים לפניך,תחשוב על החיים הטובים שלה ותאחל ותגשים עבורך חיים טובים יחד עם הזיכרון,ואתה יכול כמו שלי קראו שם שני על שם סבתך האהובה.

שלום עידן,

היית קשור מאוד לסבתך, ואובדן אדם אהוב הוא משבר קשה וכואב. חשוב שתיתן לעצמך את הזמן הדרוש כדי לקיים ולעבד את האבל. היהדות נותנת לאבל מקום רב - הלוויה, השבעה, ואחר כך ה-30, ולמעשה היהדות נותנת שנה שלמה לאבל. חשוב שלא תישאר לבד עם האבל שלך, ושתוכל לשתף ולשמוע אחרים, שגם הם כואבים את אובדן סבתא שלך.

אם זה נמשך זמן רב ואתה מרגיש שאתה לא מצליח לחזור לתפקוד באופן רגיל, מומלץ לפנות לטיפול מקצועי. אפשר גם לפנות לפסיכיאטר על מנת לקבל תרופות שיעזרו לך לאסוף את הכוחות שלך מחדש, וגם לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות, על מנת שתוכל לבטא את הרגשות הכואבים שלך, לברר את המשמעות הגדולה שהייתה לסבתא בחייה בחייך, ואת המשמעות שאותה תמשיך לשאת איתך מעכשיו.

משתתף בצערך

בהצלחה