פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הי בתיה,

אני שמחה לשמוע שאת ממשיכה לשקוד על לימודי הפסיכולוגיה! נכון מרתק?!

הפורום נועד לייעוץ ותמיכה, ולצערי, אין לנו אפשרות להיכנס לדיון במושגים תיאורטיים.

תוכלי למצוא הסבר מצויין בערך "התניה קלאסית" בויקיפדיה!

בהצלחה!

באתר של הויקיפדיה ושם זה מוסבר והבנתי...
ורציתי לשאול האם העובדה שאני לומדת בתיכון מגמת מדעי החברה שתי יחידות סוציולוגיה ו2
יחידות פסיכולוגיה ויחידה חמישית של עבודה על תופעה חברתית , באיזה מידה זה יעזור ללימודי
פסיכולוגיה בעתיד?

הי בתיה,

אם תלמדי פסיכולוגיה בעתיד, בודאי חלק מהמושגים כבר יהיו לך ידועים וברורים, ובכלל כל תפיסת העולם והחשיבה הפסיכולוגית תהייה לך מוכרת.

לימודי פסיכולוגיה בתיכון לא נותנים יתרון בקבלה לאוניברסיטה, או בפטור מקורסים או דברים דומים.

מצבה של בת משפחתך יכול לנבוע מהמחלה עצמה וסכיזופרניה היא מחלה קשה. מדיכאון בגלל שהיא מבינה את מצבה העגום, מהתרופות... איני יודעת בת כמה היא ומה הקירבה בינכן, אבל את יכולה לשאול אותה מה היא היתה רוצה שתעשי עבורה או איתה, או להיוועץ במשפחתה הקרובה (הגרעינית) ולשאול במה את יכולה לתרום.

נאה מצדך שאת מעוניינת לעזור.

שנה טובה
דניאלה

אני מנסה להבין ממנה מה קורה, אבל היא לא ממש מתקשרת, לפחות לא בצורה שאני מצליח להבין.
התייעצתי עם הוריה והמשפחה הקרובה והחלטנו שנדבר עם הרופא המטפל שלה, או שיחליף לה את התרופות בהן היא מטופלת היום, או שייתן לה משהו נגד הדיכאון.

שנה טובה ותודה על ההתייחסות

תמיד חשוב ליידע את הרופא המטפל לגבי מצב החולה ואיך היא מתנהלת בחייה מחוץ לחדר הטיפולים. אני מקווה שהוא יוכל לעזור גם בעניין הדיכאון שהיא שרויה בו.

אני מאחלת לך ולמשפחתך שנה טובה

דניאלה

הי נתן,

נשמע שאתה מאד סובל. החרדות שולטות בך, ומטילות צל כבד על החיים שלך. קשה להנות מהרגע כששקועים בפחדים מפני העתיד.

לא כתבת כמה זמן אתה סובל מהבעייה, והאם היה טריגר לפריצתה (כמו אסון, חלילה).

אתה יכול לבדוק האם הזמן משפר את המצב, או אם אתה מצליח לאמץ דרכים שונות של הסחת דעת או עידוד עצמי.

יחד עם זאת, הסבל נשמע גדול, לכן אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי, שיוכל להקל עלייך מאד. יתכן שתוכל להעזר גם בטיפול תרופתי אנטי-חרדתי, לשם כך עלייך להתייעץ עם פסיכיאטר/ית.

שנה טובה ובריאה לך וליקיריך!

פנה לחנות ספרים המתמחה בספרי פסיכולוגיה (למשל תולעת ספרים), אפילו דרך האתר או בטלפון והם ימליצו.

כדאי לך לשקול טיפול. יש טיפולים לא יקרים דרך קופות החולים ודרך שירותי הבריאות של העיריות.

פנה זמן לטפל בעצמך.

במה אתה כל כך עסוק שאין לך זמן לטפל בעצמך? האם יש בחייך נכס יקר ממך?

שנה טובה
דניאלה

הי אבי,

התנהגות כזו יכולה להעיד על המון דברים. מכיון שאיני מכירה אותך, קשה מאד לנתח את הדברים.

כיווני חשיבה: צורך בתשומת לב והכרה, ידידותיות ופתיחות רבה, עודף או חוסר בטחון, הצפה רגשית ועוד ועוד....

שאל את ידידיך הקרובים איך זה נראה להם, מתי זה נעים להם ומתי מוגזם. בדוק איתם האם אתה מספיק מתעניין וקשוב כלפיהם, או תופס יותר מדי מקום עם ענייניך שלך.

למד מהפידבק, ונסה למצוא את האיזון הנכון בין הצרכים שלך לבין תגובות הסביבה.

שנה טובה

הי
תודה על התגובה.
לגבי הצפה רגשית ,מה הכוונה ?

הצפה נוצרת כאשר אדם "עולה על גדותיו", בשל עומס-יתר של רגשות או מחשבות. כמו מים שנשפכים מתוך מיכל, הוא עשוי למצוא את עצמו מדבר, צוחק, בוכה או מתנהג באופן מופרז משהו.

במצבים כאלו, טוב למצוא אדם קרוב ש"יכיל" את ההצפה באהבה ובלי לשפוט.

ממתינה לתגובה ותודה.

שלום פלונית,

העלת את שאלתך אתמול ב: 22:22, וכבר היום בשבע בבוקר את מזכירה לנו שאת מצפה לתגובה.

האם לחץ זה נראה לך סביר?

מכיון שכותרת הודעתך היא "התחשבנות" אני ממליצה לך קודם כל לבדוק את עצמך.

הי אנונימית,

סליחה על האחור בתגובה!

קודם כל חשוב לזכור שהורייך ואת פועלים למען אותה מטרה: שיהיה לך טוב ושתצליחי בחיים.

נסי לשתחרר מההרגשה שאתם נלחמים אחד בשני, אלא שיש לכם "משא ומתן" על איך הכי נכון בשבילך לחיות ולחלק את הזמן.

חשוב לפתוח את הדברים לשיחה גלוייה איתם. נסי להקשיב לציפיות ולחששות שלהם, ודברי בגילוי לב על הרגשת הלחץ שלך. הסבירי להם שדרך ההתייחסות שלהם מחלישה אותך ולא מחזקת, וגורמת לך לחוסר בטחון ולחוסר מוטיבציה.

נסו להגיע להסכמות לגבי חלוקת הזמן פחות או יותר בין התחומים השונים בחייך: לימודים, תחביבים, חברים, פנאי (חשוב מאד!), אחריות בבית וכיוב'.

אני לא מתנגדת גם לשיטה של "חיזוקים" (משהו כיפי בשבילך) אם תשיגי הישג יפה בלימודים או בתחומים אחרים. אם כבר לחץ, עדיף ב"טוב" מאשר ב"רע".

נסי לשדר להם שאת אחראית, בוגרת, מבינה מה חשוב בחיים וסומכת על עצמך. אם את לא באמת מרגישה ככה, חשוב שתעבדי בכיוון, כי זה המפתח להצלחה ולאושר.

בהצלחה ושנה טובה!

שלום לך

אין לי ספק שאת מאוד סובלת. הקונפליקט בין הרצון בקשר לפחד לאבד שליטה מאוד מייסר.

נראה שאת יודעת להתנהל בעולם בבטחה רק שאת חשה שולטת ועצמאית. קשר אינטימי מחיב לווותר במידה על העצמאות והשליטה. משמעות הדבר שאולי הכי מאיים שתפתחי תלות מסויימת באדם מסויים וכך תאבדי את עצמאותך ואת הזהות הנפרדת שלך, והדבר מעורר בך אימה.

אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית, שלא תהיה לך פשוטה, בשל אותם קשיים, אבל זו הדרך לאפשר יצירת קשר קרוב.

בהצלחה

היי גם אני נתקלתי בבעיה דומה
לכן אשמח לייעץ
רציתי לשאול
האם את זקוקה למרחב שלך בעוד תחומים בחיים?
איך את עם חברות, ידידים משפחה?
מתי היה הקשר האחרון שלך? ואחרי כמה זמן הוא נגמר?

הבעיה היא בנושא הזוגיות ...מרגיש לי לא נוח שחודרים למרחב שלי....כאילו אני מאבדת את הזהות שלי...
לגבי משפחה וחברים זה לא קורה...
מה שכן מאוד קשה לי להתחייב לדברים שאני מרגישה שלא אוכל להתמודד איתם כגון דברים בעבודה...
בכל מקרה מה שמציק לי ומטריד אותי זה נושא הזוגיות אני לא יודעת איך "לוותר" על עצמי ,אם אפשר לנסח זאת בצורה זו

מתי היה הקשר האחרון שלך עם בן זוג (קשר כולשהו)? ואחרי כמה זמן ?

מאמי אני יכולה להגיע למצב שאני יוצאת עם בחור וברגע שאני מתחילה לחשוב שהוא מעיק עליי וזה יכול להיות אפילו שיחת טלפון אחת יותר מדי ,אני יכולה פשוט לסנן אותו ,לא לענות לטלפונים...
אני גורמת לו לרדוף אחרי ומרגישה עם זה ממש לא טוב כי אני ממש לא בן אדם כזה רע,אני לא עשוה את זה מרוע או מאנוכיות...
זה יכול לענות לך על השאלה,מעולם לא ניהלתי קשר רציני שמוביל לאיזהשו מקום...
פעם אחרונה היהי אולי לפני שנה וכמו שזה התחיל ככה זה נגמר...
זה משגע אותי.
אני לא מפחדת מאינטמיות ,אני מפחדת להיקשר לבן אדם ולהיות תלויה בו...

שלום עידן

כדי שתוכל לקבל תשובה מקיפה ומעמיקה, כדאי שתחפש מידע באינטרנט או תפנה לאחד הספרים, כמו סערת נפש של יורם יובל, או אחרים.

בהצלחה

שלום איריס,

אין-לי-מושג מה קרה ביניכן, ואין לי קצה חוט להבין את הסיטואציה.

האם את יכולה לשחזר דבר מה שהתרחש בטיפול שיכול להסביר נתק כזה?

לפי שעה, נראה שאת צריכה לסבול את העמימות, ולהמשיך הלאה.

אולי בעוד כמה זמן נסי שוב לפנות בכתב, ולבקש הסבר. יתכן שקרה משהו שבכלל לא קשור אלייך (כמו אסון פתאומי, חס וחלילה), או שכן קשור אלייך, והיא תוכל להסביר לך בפרספקטיבה של זמן.

בהצלחה!

אני הייתי במצבך בדיוק לפני מספר שנים.
גם אני עליתי לארץ בגיל 6 והיום אני בת 22.
עד לפני מספר שנים הרגשתי מאוד לא נח עם זה .ניסיתי שלא לדבר רוסית אפילו עם ההורים שלי זה תמיד בחצאים.
הדברים השתנו כשהתגייסתי ואז קרה משהו שלא ציפיתי לו: התבגרתי!!!
ועם הבגרות בא השכל. את לא מבינה כמה אנשים אוהבים אותך בזכות עצמך ולא בזכות העדה שלך!
ואם את מתביישת בהיותך רוסיה זה אומר שאנשים שאיתך גורמים לך לכך וחבל! את צריכה להתרחק מאנשים כאלו. תאמיני לי את לא רוצה לחיות את החיים האלו ולבזבז כלכך הרבה אנרגיה בלהיות לא מי שאת...
תהיי גאה בעצמך!,ובמי שאת ואל תשני את עצמך (בואי נודה בזה את לא יכולה ).

היתה תקופה שחשבתי לעברת את השם שלי והיום אני מודה לאלוהים שלא עשיתי את זה .את לא מבינה כמה זה משחרר לאהוב את עצמך ולהיות בטוחה במי שאת.
מותק דמייני את עצמך יום אחד קוראת לעצמך "מיטל" ומדברת רק עברית ואז פוגשת בחור ואת מעוניינת בו (והוא----הכי ישראלי שיש!) והוא גם מעוניין בך ...הבעיה שהוא מכיר אותך בתור "מיטל" ילידת הארץ...זאת הצגה ויותר מזה זה שקר ואת העבר שלך את לא יכולה לטייח...ואני מדברת איתך מנסיון ,זה לא קל וזה לא נעים.ולא את לא חייבת לדבר כל היום רוסית ולצבוע את השיער שלך לבלונדיני כל מה שאת צריכה זה להפסיק להתבייש בשם שלך והורים שלך (והם כועסים עלייך בצדק) את יכולה להמשיך לדבר עברית,ולראות רק טלויזיה ישראלית ולקרוא רק ספרים בעברית ולצאת עם בחורים שהם ילידי הארץ ואולי אף לעברת את השם שלך .
אני היום מדברת רק עברית וקוראת ספרים רק בעברית והחבר שלי מרוקאי טהור :-) והחברים שלי רובם ילידי הארץ והם אוהבים אותי בתור מי שאני "למרות " שאני רוסיה...
את רק בת 15 ושוב אני הייתי במצבך בדיוק חשבתי שהעדה שלי מגדירה את מי שאני ואני ומבטיחה לך שהגישה שלך תשתנה
בהמון הבנה ,אולה.
אשמח לקבל את תגבותך

מחכה לרגע בו אפסיק להתבייש , והתגבר !
עזרת לי מאוד .

תהני מהחיים וכל השאר מאוד מאוד מאוד שולי

הי,

מה שאת מרגישה הוא חלק טבעי ונורמלי מגיל ההתבגרות.

בגיל שלך הרבה נערים ונערות מפנים עורף להורים, ולכל מה שמייצג אותם, ומחפשים לעצמם זהות חדשה והשתייכות חדשה.

כאשר מדובר במשפחות מהגרים (או במקרה שלך, עולים) הרבה פעמים קורה שילדים ומתבגרים מתביישים במוצאם הזר, מסרבים לדבר את שפת האם, ורוצים להיטמע לגמרי בחברה החדשה. לפעמים תהליך זה מלווה ברגשי בושה, אשמה, הכחשה או כעס.

בהמשך הדרך, אחרי שתרגישי בצורה יותר חזקה את ההשתייכות שלך לחברה הישראלית, ויהיה לך יותר ברור מי את, אולי תרגישי אחרת.

יש בני נוער, שעם התבגרותם חוזרים להתעניין בשורשים ובתרבות המוצא שלהם, מפסיקים להרגיש בושה, ומתחילים להרגיש גאווה. לבסוף, הם נהנים משני העולמות. זה תהליך שלוקח זמן ואין טעם להאיץ בו.

העיקר, שבכל שלב, תקבלי את עצמך ותאהבי את עצמך,

שנה טובה!

שלום לך
קשה לי להבין מדבריך, מתי בדיוק אתה לא שולט בעצמך ופולט מפיך דברים שלא כדאי לאמרם גם אם הם נכונים.

האם זה סביב נושאים של חוסר צדק?

בכל מקרה קרוב לוודאי שיש נושאים ש"מקפיצים לך את הפיוז" ואז גם נפלטים לך כל מיני דברים שאתה מצטער עליהם.

אולי אם תוכל להבין יותר מתי זה קורה לך ומדוע יהיה לך קל יותר לשלוט בעצמך.

גם במקרה זה עזרה מקצועית יכולה להועיל.

בהצלחה

זה לא עניין של חוסר שליטה אני לא מתרגז, אני אדם עם חרדה חברתית קלה, אני די שקט ואדיש.
זה עניין של חוסר מודעות להשלכות של המילים שלי.
לעיתים רחוקות אני מרים את הקול ומתעצבן.

יכול להיות שזה עולה בחוסר צדק, אני צריך לשים לב יותר, אבל גם במקרה המתואר זה לא ממש חוסר צדק זה יותר קנאה.

פעם אחת אמרתי לחברה שלי משהו לא במקום מכיוון שהמשפחה שלי לא מסתדרת וחשבתי שזה יתקן את המצב אבל זה רק החמיר זאת אומרת שלחצתי לה על נקודות רגישות ואמרתי לה עובדות לא נכונות כמו שהיא אמרה לאמא שלי שהיא לא מכבדת אותה והיא אמרה שאני משתמש בדברים שהיא מספרת לי נגדה.
מספר פעמים סיפרתי דברים שסיפרו לי שלא ידעתי שאסור להעביר אותךת לדוגמא סיפרו לי שאחד העובדים קיבל מתנה לחג ואנחנו לא קיבלנו אז סיפרתי לעובד אחר ואז כעסו עלי שסיפרתי.

שלום

קשה להבין בדיוק מה קורה לך. מאחר ואתה לא מתאר קשיים בהבנת מצבים חברתיים באופן כללי, אני עדיין חושבת שיש נושאים שמעוררים אצלך תגובות בלתי נשלטות. נושאים שאולי קשורים לקנאה כמו שאמרת ולדברים נוספים, אןלי שאינך מודע להם.
ברגעים שיש עוררות של אזורי קונפליקט אלו, אתה כנראה מגיב, בצורה פוגעת וחסרת טקט.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

שלום שלומית,

פתחת את מכתבך בציון העובדה שאביך נהג להכות אותך בילדותך.

לקבל מכות היא חווייה קשה ומשפילה, שיש לה תוצאות לא רצויות לאורך כל החיים. כיום , נשמע שאת נוטה לרגישות יתר ולתגובתיות יתר במצבים שונים.

יתכן שתגובות הרתיעה שלך מאביך קשורות לחוויות הילדות, שנחקקו בך, ויתכן כי הרתיעה וחוסר הבטחון והאמון התרחבו למעגלים רחבים יותר, ומשמרים בך כעת ביישנות וחרדה חברתית.

כדי להבין טוב יותר את בעייתך ולטפל בה, אני ממליצה לך לפנות לאיש/אשת מקצוע.

שנה טובה!

השאלה היא כאן האם מדובר בבעיה פסיכולוגית שלה,
או שאתה קופץ לסטיגמות ואבחנות משל עצמך ?!

לפי דעתי, האפשרות השנייה היא הנכונה.
לפי איך שאתה מתאר את התנהגותה, זה נראה כאילו אולי פעם (או יותר)
נפגעה ממה שאמרת ולכן החליטה להיות איתך קורקטית ולענות למה שאתה שואל בשתי מילים.

אני ממליץ לך לבדוק עם עצמך איפה טעית ולא לקפוץ לאבחנות מיותרות...

בהצלחה !!!