פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום אני בן 18 ועברתי חווית לא פשוטות עכשיו אני במצב הרבה יותר טוב ממקודם החלק העיקרי בסיפור שההורים התגרשו וחשבתי שכעט אחרי שהם גרושים הם יכולים לפנות זמן שלהם בהקשבה עזרה תמיכה בילדים שלהם אחרי שהם היו עסוקים רק ביחסים ביניהם והיחסים בין עצמם אבל לא אני פשוט לא מרגיש שההורים שלי עוזרים לי תומכים בי אני צריך להתחנן כדי שאמא שלי תבוא שאני אוכל לשתף אותה במצבי מה שמעמיד אותי במצב לא נעים ואני מתעצבן וההורים לא מבין למה אני תמיד עצבני עליהם ובגלל היחס של ההורים אליי אני מרגיש מחוייבות רבה לאחיות הקטנות שלי ואני מנסה מאוד להיות ההפך מאיך שההורים שלי אבל זה פשוט מקשה עלי את החיים. כל האחריות הזאת של דאגה על האחיות שלי ולעזור להם בהכל ועכשיו ההורים פשוט סמוכים על זה שאני בשבילם והם לא צריכים להתאמץ כלכך
יצא הרבה שיחות שביקשתי מההורים שלי שיפסקו להתעסק בעצמם והם כמובן מכחישים ולא מבינים למה אני חושב ככה ושאני צריך לתת דוגמאות למצבים נשבר מהילדותיות של ההורים שלי אני לא יודע איך להתנהל איתם ואיך להתמודד איתם אשמח אם אקבל עזרה ותמיכה בעניין

קראתי ספרים וכתבות באינטרנט, אני יודעת טוב מאוד מה צריך לעשות בנושא, (כבר נעשיתי מומחית בנושא, ואפילו מייעצת לאנשים אחרים שחווים אותה בעיה מה לעשות).
אבל אני פשוט לא עושה!
כל הזמן אני דוחה מטלות (כמובן שמדובר בלא נעימות מביניהן, אלא מה)
ויום לפני הדד ליין מרגישה שהנה אני הולכת לאבד את שפיותי ולמה? למה? למה זה קורה לי בפעם ה - 3656353765375???

אני יודעת שיש כל מיני סדנאות, אבל זה מיועד להקניית הפתרונות התיאורטיים, לא?
ובכן את אלה אני כבר יודעת.

הבעיה האמיתית היא ביישום, וזה רבותיי, לא קל בכלללללל!!!!
איני מסוגלת לעשות את המטלה הלא נעימה למשך יותר מדקה!!!

כמה שאני אומרת לעצמי ש:
- אני לא צריכה להתייחס אל זה כאל משהו מעיק, אלא לחשוב על הטוב שיצמח לי מזה בסוף (אבל הסוף כל כך רחוק...)
- הנה הפעם לא נשברים, הפעם לא דוחים, הפעם יושבים!!!!
- איך שנתחיל עם המטלה כבר לא נרגיש את הקושי, כי הכי קשה זה להתחיל (אבל הגעתי למצב שאני פשוט מדחיקה את קיום המטלה...ורק ערב לפני אני נזכרת שאופס.. אכלתי אותה).

ודרך אגב, עשיתי אבחון בגין חרדת בחינות שאני סבלתי (ועודני סובלת ממנה) ואין לי הפרעת קשב וריכוז...

**חשוב לציין, שאפילו אלה שאני (!!!) מייעצת להם מיישמים בהצלחה את הדרכים שאני נותנת להם (באמת קצרה היריעה מלפרט את כל הדרכים), ורק אני לא מצליחה לשכנע את עצמי להפסיק עם המנהג המגונה שכבר מושרש אצלי!!!!!!!

פתרונות זולים יתקבלו בברכה,

אברמית.

היי אני בת 19 עברתי לפני חודשיים התקף פסיכוזי ומאז החיים שלי גהנום עלי אדמות ,לא שלא היה קשה עוד קודם.עברתי שנה קשה: הייתי שבועיים בפנימיה בתחילת השנה שעברה ועזבתי כי הייתי עם חרדה וקשי חברתי בולט.עם הלמודים-הוראה גם לא הסתדרתי כי אני בישנית.
ועזבתי את הבית כי אבא שלי היכה אותי חייתי אצל סבתי שלא הסתדרה איתי ולכן נאלצתי לעזוב ולשכור דירה לפי בקשתה ממני אך לא היה לי כסף לכך אז עבדתי תוך כדי הלמודים ומבחני סוף שנה לא אכלתי ולא ישנתי טוב ואז זה פשוט קרה.ההתקף הנורא.
מאז חזרתי ללמד אך כיון שחסרתי שבועיים בשנה שעברה ושאת ההתקף עברתי גם בין כתלי ביה"ס יש המון שאלות חטטניות מצד בנות וזה הורס אותי אני לא מצליחה להתחבר לאף אחת וכולן כבר מצאו להן חברות ממזמן.בנוסף הכל רע לי יש לי דכאון והמון בכי מיזה שהזמן עובר מהר שאי אפשר להחזיר את חיי לזמנים יפים יותר ובסוף הכל נגמר שבכל יום שעובר רע וקשה לי יותר ומיזה שלא בא לי ללמד ולהיות מושפלת מיזה שאין לי חברות או שמחטטים לי אני גם לא יודעת מה לעשות יותר עוברת לי בראש מחשבה על התאבדות לא פעם אך אין לי אומץ מה אני אעשה עם החיים הרעים האלה עכשיו?

שלום
לפני כמה שבועות נפגשתי עם ידידה שלי והיא הביאה איתה חברה שמצאה חן בעיני אז אמרתי לידידה שתשאל את חברה שלה אם היא מסכימה לה לתת לי תמספר שלה החברה אמרה שבסדר (זו בחורה שיש לה המון בנים והייתי בשוק שהיא מסכימה לתת לי תמספר) אחרי כמה ימים התקשרתי אליה בפעם הראשונה היא לא יכלה לדבר כי היא אמרה שהיא באמצע לאכול אז נדבר מחר בפעם השניה (למחרת) דברנו איזה 15 דקות ואני זה שסיים תשיחה ובפעם השלישית אמרה שהיא רואה סרט והיא תחזור אלי (היא לא חזרה) ובפעם הרבעית היא אמרה שהיא בקניות ושהיא תחזור אלי (גם כאן לא חזרה) אבל מצד שני היא עונה לטלפון מה זה נראה לך? הבחורה מעוניינת או שהיא לא?
חשוב אני לא מלחיץ או מנדנת הדילמה פה היא שאם אני רוצה מישהיא והיא מתקשרת בדיוק שאני רואה סרט אני יעזוב את הסרט וכ"ו אפילו שהוא מאוד מעניין. מצד אחד אני מאוד רוצה אותה מצד שני אי אפשר להתקדם ככה מה כדאי לי לעשות עכשיו? להתקשר בכל אופן? להפסיק וזהו? אני חושב שבגלל שיש לה הרבה בנים אז היא מסננת אבל למה היא נתנה לי תמספר? אני בדילמה מה עושים? מה עלי לעשות במצב כזה?

קליני/התנהגותי באזור השפלה.
איפה מוצאים? איך מחפשים? אין לי את מי לשאול...
תודה

שלום אני שי בן 19 וחצי
לפני שנה הכרתי מישהיא (והיא הייתה הראשונה שלי) הבעיה שהיא רוצה כבר להתחתן ואני ממש לא בנוי לחתונה וממש לא רוצה להתחתן בגיל כזה אז היא הכירה מישו (לפני שבוע) והיום הוא התקשר שהייתי לידה וזה מאוד כאב לי עכשיו היא מנתקת איתי קשר כי היא רוצה להיות איתו בקשר נקי (היא אמרה אם הייתי רוצה להתחתן היינו עכשיו בייחד) אבל בגלל שאין מצב לחתונה בחצי שנה הקרובה אז היא עם מישהו אחר עכשיו אני מאוד עצוב מבולבל ולא יודע מה לעשות עם עצמי.. ניסיתי קשר עם 3 בנות אחרות והם דחו אותי ועכשיו אני מרגיש לבד ואני מאוד מפחד שאני לא המצע משהיא חדשה (כי 3 דחו אותי) אני נזכר תמיד איך היינו הולכים ביחד בדיוק בשנה שעברה בזמן הזה וזה מאוד כואב לי מה לעשות? תודה מראוש שי

אני חייבת לצייןן שבכול דברייך את צודקת !!!

היא גם אמרה לי שיש לי שגיאות...

כןן.. אני מאודד מקווה שיהיה בסדרר

תודה רבה לך את אישה מקסימה !!!!!!~

היי, רציתי לדעת, כיצד ניתן לאבחן בצורה מקצועית אם אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית?
לפי המידע שקראתי באינטרנט רב הסימפטומים תואמים את איך שאני חיה כבר זמן מה, הנושא מעניין אותי כי אני מרגישה שיש מענה והסבר הגיוני למדוע אני מרגישה איך שאני מרגישה, למה אני מתנהגת איך שאני מתנהגת.. אני כמובן לא אובייקטיבית כדי לקבוע בוודאות אם אני אכן סובלת מהפרעה זו.
הייתי רוצה לגשת לאבחון אבל אין לי מושג איפה ואיך עושים את זה, אשמח לעזרתכם, תודה.

שלום
לאחרונה הזוגיות שלי נגמרה ונותרתי ללא חברה וידידים חברים או אפילו משפחה תומכת.
אני אמנם בקשר מסויים עם ה"חברה" ועוד גומים טויפוליים אך אני חש כי אני לבד,בודד.
רוב החברקים שהיו בתקופת החברות היו מהצד שלה ואני לא פיתחתי מעגלי חברה משלי.

היכן אוכל למצא קבוצות תמיכה לדיכאון שכזה.
יוסי

שלום,קוראים לי שיר ואני בת 18 לפני גיוס.
מאז ומתמיד לא הרגשתי בנוח עם הגוף שלי - מאזור קבלת הווסת הראשונה שלי , אף פעם לא הייתי רזה אך בכיתה יא' התחלתי דיאטה מסודרת ובריאה וירדתי בה יפה והיה לי טוב עם עצמי או שלפחות כך חשבתי .באותה תקופה היה לי חבר לתקופה ארוכה מיישוב סמוך ,שבו אני גם למדתי תיכון ודרכו הכרתי את רוב החברים (למרות שאין לי בעיה עם ליצור קשרים) היינו ביחד עד סוף כיתה יא מתחילת כיתה י'. רוב עולמי סבב אותו , הייתי יותר בתוך העולם שלו מאשר הוא היה בעולם שלי, הקשר נגמר בצורה טובה בעיקר כי החלטתי שהחלטתי שאני צריכה לעשות בי סוויצ' פנימי. לאהוב את את עצמי ללא צורך ותלות באחר.
אני לא מצליחה להתניע את עצמי לשמור על הרגלי אכילה נכונים ואוכלת מסביב לשעון לסירוגין, כשאני מחליטה לשמור ולרדת במשקל יש לי מוטיבציה ל-3 שבועות גג אני יודעת במשקל אך כל פעם מחדש מעלה הכל בחזרה,מעגל הרס ואכזבה - יש לי הרבה ידע לגבי אכילה ותזונה נכונה,
אני מרגישה חסרת שליטה
אני מרגישה ששום דבר לא יכול להשתנות
בשנה האחרונה אימי אובחנה כחולת סרטן , כל הדינמיקה המשפחתית השתנתה .מהרצון לבחור בשירות רחוק מהבית ועצמאות מצאתי את עצמי בוחרת בתפקיד שכולל לינת בית ושעות עבודה מועטות אך בתפקיד שאני אוהבת ורוצה לכן זוהי אינה בעיה בשבילי.
אני מרגישה שאני תמיד דוחה הכל לרגע האחרון ואני מפספסת את השנים היפות
אני לא מרגישה חיה , אני מרוב תחושת תיעוב עצמי לא יוצאת מהבית לא יצאתי ערב אחד לבלות (מלבד 5 ימים בודדים בודדים ) כל לילות שישי לבד, לא שומרת על כל קשר עם הסביבה, מעדיפה להעלם ולא להראות ומצד שני לא עושה כלום כדי שהמצב ישתנה
הסנדלר הולך יחף- יש לי את כל האמצעים -ובכל זאת - אני בוחרת במעגל ההרסני
אני מרגישה שתמיד שטוב לי אני חייבת להרוס לעצמי- מין 'אפס אנד דאון'
ההתעסקות במזון היא 24/7 אצלי , נונ סטופ, אני נורא רוצה להתחיל מחדש ולקחת לעצמי את הזמן לעשות את הכל בדרך בריאה בלי זמן מוקצב
יש לי בראש תמונה אידיאלית של המצב המושלם שבו אני אראה ככה וככה
רציתי להתחילל את הצבא כמסגרת חדשה דף חדש ולאהוב את עצמי ולהתחיל משהו יפה
קשה לי. הכל מעורבב אצלי
אני רוצה להיות רזה,אני רוצה חיים בריאים,
אני רוצה להפסיק עם המחשבות האובססיביות
אבל לא יודעת מאיפ ה להתחיל
אני צריכה לשבור אצלי איזו מחשבה של נקודה מסויימת שבה אני צריכה לשקול X קילו ולהראות ככה או ככה
אני לא יודעת.....כבר לא יודעת.....צריכה קול שפוי ומדריך

אני בן 21, סיימתי לא מזמן שירות לאומי שעזר לי לא מעט בחיים.
לא שרתתי בצבא כיוון שלא הסתדרתי שם, והמסגרת הזאת לא התאימה לי.

השתנתי פלאות בשנה וחצי האחרונות,
אם ליראות אותי לפני ואחרי, זה שינוי עצום לדעתי, ולטובה כמובן.

כרגע אני מתחיל לחפש עבודה, וכבר יש לי זימונות לכמה עבודות דיי טובות.

מה שמטריד אותי, וקשה לי עם זה.
זה קודם כל אני לא נמצא במערכת יחסים, וגם לא ממש הייתי.
יצאתי לפני כחצי שנה עם משהי יצאנו/היינו בייחד כחודשים, אז זה לא הסתדר. גם התנהגה מגעיל, וגם נזכרה אחרכך שאני חשוב לה, ואחרי זה לכלכה אלי מאחורי הגב, ואחרי זה שוב רצתה לחדש קשר.

יש לציין שעד כלפני שנה וחצי, היית לי בעיה בפאן החברתי, יצירת קשרים חברתים, ובעיקר "פחד" מבנות. - במילים פשוטות חרדה חברתית.
אך עם עבודה קשה עם עצמי זה עבר לי
אני ניראה טוב, מתלבש יפה, מריח טוב, עם אופי מצויין אז הבנתי שהדימוי העצמי ההוך שהיה לי ממש בצדק, וכדאי מאד לשנות את זה, כי להתקע בחיים לא יתרום לי.

אין לי תלונות מבחינה חברתית, אני יוצא, מבלה.
יש לי חבר טוב כבר המון שנים שאני יכול לסמוך אליו, וכך ההפך.

זה שאין לי חברה מעיק אלי בצורה כולכך קיצונית שפשוט יש ימים שאני חושב על זה, ויום שלם פשוט נדפק לי, המצב רוח שלי יורד לטימיון.

יש לי מין פחד כזה שאני יוצא עם בחורה להגיע למצב אינטימי(להתנשק) כיוון שאני לא יודע להתנשק, ואני מרגיש פאקינג אבוד.
אני פשוט אבוד, אני לא יודע מה לעשות עם עצמי בנוגע לזה.

אני לא ממש מסתדר עם אמא שלי, וזה ככה כבר הרבה שנים.
אם אבא שלי ככה ככה, בשנה האחרונה אני יותר מסתדר איתו, ויותר קל לי להגיע איתו לדיבור משותף, אך עדיין.
הוא בנאדם עם אופי קשה, ואישיות קצת קשה, בעיקר בגלל אמא שלי.

לאחרונה התחלתי לשקול לעבור דירה, למרות שיש לי חדר אני מרגיש כאילו אני לי פרטיות בבית.
אך מחירי הדירות בשמים, ואני עדיין לא זכיתי בלוטו

יש לי עכשיו עבודה מרובה: אני רוצה לשפר בגרויות, לעשות פסיכומטרי,ורישיון, לחסוך כסף, ואחרכך להתחיל ללמוד.

אני פשוט לפעמים קורס מבחינה נפשית, ואחרכך לוקח לי דיי הרבה זמן לשקם את עצמי, ולהבין שהכל בסדר, ולא קרה שום דבר.
אני קורס, כי קשה לי עם המצב שאין לי חברה= משהי שאני אוהב, יוכל לתת מעצמי, להשקיע, להקשיב,לחבק.
חסר לי לפעמים אוזן קשבת , חיבוק אוהב, להרגיש נאהב.



סיימתי תודה על האוזן הקשבת

היה לי חבר 5 שנים מאוד אהבנו ולא היינו יכולים אחד בלי השני גרנו ביחד והייתי מאוד קטנה נפרדנו ואנחנו פרודים שנתיים כבר בגלל המון מריבות שקרים ובגידות..אנחנו עדיין אוהבים אבל מבחינתו לא נחזור בחיים אנחנו עדיין מתראים בסתר וכלכך טוב לי שאני איתו.ואני לא מצליחה להיות בקשר אם אנשים אחרים אני חושבת רק עליו,ושנתיים אני לבד ונפגשת איתו רק היו לי כמה קשרים ואני תמיד הורסת ולא מסוגלת לחשוב להיות אם מישהו אחר,ואני נראת טוב מאוד+ ואין לי כל בעיה להיותאםמי שאני רוצה. הוא נפגש אם מלא בחורות והיו לו המון קשרים מאז.אתמול ראיתי אותו יושב מחובק אם מישהי וזה ריסק אותי לגמרי חשבתי שעברתי כבר את זה עברו שנתיים אבל מתסבר שלא!!!
הכל חזר אלי אני לא מפסיקה לבכות וכל הדיכאון שלאחר הפרידה חזר אלי אני מפחדת לחזור לימים שהייתי כל היום בוכה וכל היום עצבנית ואפילו ניסיתי כמה פעמים להתאבד בגללו אני לא יודעת איך להשתחרר ממנו להפסיק תפגישות האלו זה הורס לי את כל החיים מגיל 16 כיום אני בת 21 אני חייבת עזרה דחוףףףףף!!!!!!

שלום
חמותי בת 60 סובלת מבעיות נפשיות, דכאון סכיזופרניה כנראה כל החיים עם עליות ומורדות ומטופלת בכדורים. היא גרה לבד ביישוב חרדי ליד פתח תקווה ובעלי הולך אליה בין פעם לפעמיים בשבוע לקניות, מנקה לה את הבית, פעם בשבוע הוא לוקח אותה לספר לעשות פן קבוע . הבעיה היא שהיא שחוץ מהביקורים של בעלי היא דיי מבודדת ולא פעילה כלל. היא לא מתקלחת ולא עושה כלום בבית, מבלה את רוב הזמן במיטה. היא מאוד שקטה, לא מדברת הרבה ולא עושה הרבה. בנוסף יש לה בעיית הגיינה, היא לא מוכנה להתקלח והעלנו אפשרות להיא מישהי שתקלח אותה בתשלום אך היא לא מוכנה. בעלי מביא אותה אלינו פעם בשבוע שתהייה עם הנכדים אך הריח שלה ממש דוחה ובלתי נסבל. יש לה עוד בת אך אליה היא לא הולכת כי יש לה 4 ילדים ויש שם בלאגן.
חשבתי על האפשרות לשכן אותה בדיור מוגן, שיהיה עליה מעקב או קצת חברה אבל אין ביישוב שלה שום תמיכה לפגועי נפש. אני חושבת שיש דרכים לשפר את המצב שלה אבל בעלי אומר שהיא לא רוצה כלום ולא רוצה לצאת מהמצב.
אשמח לשמוע דעות ועצות
תודה מראש

שלום לך דניאלה

אממ ליפני כשנה שנתיים בבצפפר היה לי בעיות חברתיות נוראים.. מאחר ועברתי כיתה אז הכול הסתדר



תודה על עזרתך אני יכח הכול לצומת ליבי

אמ מיסגרת ללא

שלום לצוות הפסיכולוגי המקסים

פניתי אלכם ליפני שנה בערך ואתם גרמתם לי להבין מה יש לי באמת !

אני בת15 מאווד מבולבלת! התאבתי במורה שלייי!(שהיא גם יועצת)! והרבה יודעים את זה עללי ואומרים לי כאילו מה את לסביתת ?!אממ אני יודעת שזה משהוו בגיל התברות ואני דייי סובלת מיזזזזה !כבר שלוש שנים בשנה השעעבה היא היתה המורה שלי אז דיי נהנתי מיזה ועכשיו היא כבר לא תיהיה המורה שלי וזה ממש יוכל אותי אני אפילו מפחדת מהתגובות של עצמי השנה אני מרישה שאני הולכת ליסבול השנה שזה ם מיקינאה שהיא תיהייה עם כיתה אחרת אני גם חושבת על זה שהיא תראה אותי ביום הראשון איך אני יגיד לה שלום אני מואד מתביישת מימננה הייתי רוצה להגיד לה אין לי מוש כמה אני אוהבת אותך ולא נראה לי שמשהוו חוץ מהמפשחה שלה אוהב אותך בצורה שכזווו

אממ אז מה שהייתי בעצם רוצה לדעת עם יש לזה סו של פיתרון?

וועם בילל שהיא יועצת אז היא מדעת לבעיה שלי ובתוף תוכה מבינה אותי אוו שם יכול להיות שלא?

ולמה ביכלל הדבר הזה קורה ללייי?

אני יודעת שזה נישמע ונראה שטוטי ום אני הייתי חושבת ככה עם זה לא היה קורה לליי

תודהה רבה רבה רבה לכם יומטוב וקלל מזל באמת שאתם פפפפפה!!!!!!!!