פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הבשורה שמשהו לא תקין בגוף שלנו או בבריאותנו ושכך נאלץ לחיות את חיינו, זוהי בשורה מאד מרה. אולי אפילו תחושה שקרה לך אסון - בגלל שגופך בגד בך, בגלל התחושה שהחיים כל כך שברירייים , בגלל שנפגעת. וזהו גם אבל עמוק.
אני חושבת שכדאי שתפני לטיפול, אולי לא לזמן רב, שיעזור לך להתמודד עם האובדן ועם האבל.

אבל לפני כן כדאי לעשות בדיקות נוספות
התייעצתי עם רופא ד"ר קיציס שאומר שלא הגיוני שזה המצב לאישה בגילך (גם אם את שמנה ומעשנת הרבה). הוא מייעץ שתפני לבדיקה נוספת למומחה כלי דם או עדיף לנוירולוג.

דניאלה

אני אכן המשיך עם הבדיקות .
אני לא מעשנת ולא שמנה אפילו הכולסטרול נמוך, זה מה שאכן מוזר בתשובות.

זו התמודדות מאד קשה ומייסרת ואני מרגישה שאין לי מספיק אינפורמציה כדי לענות לך. האם בנך נותן סימן שהוא מעוניין ללכת אתכם לאירועים? האם הוא סובל כי השגרה שלו משתנה בגלל האירועים? תשובה על שאלות אלה יכולה לתת לך כיוון לגבי מה שכדאי לעשות. כדאי גם להתייעץ עם המטפלים שלו בהוסטל.

אין טעם לגרור אותו לאירועים אם אתם וגם הוא סובלים מכך, רק בגלל מה שיחשבו. כל מכריכם הרי יודעים על קיומו של הבן. באירועים חשובים ומרכזיים שלכם, כמו חתונת האח אפשר להביא אותו בליווי עזרה.

דניאלה

שלום רן

טיפול משלוב תרופתי ופסיכולוגי מומלץ ברוב המקרים.
אני מניחה שאחיך מטופל במקום מסודר שם יוכל לקבל תשובה ברורה יותר ממי שמכיר אותו.
אם לא יוכל להיות מטופל שם, אז יוכל לקבל מהם המלצות ושמות של פסיכולגים.

בהצלחה והרבה בריאות

שלום א

נראה שהשגת הרבה דברים בחייך כול הכבוד לך.
לא היה לי ממש ברור מה הם יחסיך עם גברים האם ישלך חבריםטובים או רק ידידות שטחית.
כך שלא ברור לי האם מדובר בקושי כללי ביחסים אינטימים גם רגשיים לא רק מינים, או איזו חרדה מקשר עם נשים שכמובן חוסר הניסיון מקשה עוד יותר בשל הבושה והמבוכה.
גם לא היה לי ברור מה היו השיגך בטיפול .
בכל מקרה על פי הנתונים אולי כדאי לך לשלב טיפול פסיכולוגי עם אפשרות לסרוגייט בהמשך.

בהצלחה!

שלום מיטל
נשמע שיש לך חרדות וערך עצמי נמוך,
ושנוסף לזה עיסוק מוגזם במשקל זה בהחלט מדאיג.
שתפי את הורייך וכדאי לפנות לעזרה מקצועית. את בגיל מאוד מבלבל בו נבנית הזהות העצמית וחבל שמצב זה יפגום בבנייית אישיות יציבה וחזקה.

בהצלחה!

לום א


נשמע שעברת דברים קשים בחייך וטוב שאת הולכת לטיפול פסיכולוגי.
אני מבינה שאת חווה את המטפל כדורש מידע ובמובן הזה אולי כמפעיל אקט חודרני שבמובן הרגשי הסמבולי נותן תחושה של כפייה ואינוס.
הדבר הכי טוב זה לפתוח את לתחושותייך מולו, יכול להיות שבשל חוויותייך המוקדמות הקשות את חווה אותו ככזה, והוא בכלל לא התכוון... זה קורה הרבה בטיפול.

בהצלחה!

שלום יפעת,
תודה על התשובה, לא חשבתי שיכול להיות חיבור בין החוויות המוקדמות לתחושה הנוכחית מול המטפל, אבל כנראה שיש קשר.
האם באופן עקרוני זה בסדר מבחינת הטיפול אם לא אספר או אשמור לעצמי מידע שלא נוח לי או שזה מביך מידי לשתף בו מישהו אחר? (האם אפשר להצליח גם כך?)

שלום לך
טיפול הוא תהליך ארוך ולא פשוט, שאחת ההבנות החשובות בו הוא שאי אפשר לזרז תהליכים.
קרוב לודאי ששיתוף בחוויות יועיל ויקדם את הטיפול ויקל עלייך. אבל את תוכלי לעשות זאת כשתוכלי לעשות זאת, ואז זה גם יהיה הרגע הכי נכון ויעיל מבחינת הטיפול.
ושוב הכי חשוב שתפי בתחושותיך את המטפל.
בהצלחה!

אני מבינה מעומק הלב את המצב בו את נמצאת.
באופן אישי, גם אני עברתי מצב בו אבא שלי פוטר מהעבודה, והרגשתי שהכבוד שלו נפגע במשהו. האגו. אבל אצלנו האמונה חיזקה את כולנו, כי אנחנו אנשים מאמינים. איכשהו אבא שלי הצליח לחזור למעגל העבודה אחרי הרבה שנים בהם הוא חיפש עבודה. ואחרי כמה שנים פיטרו אותו שוב אבל הוא קיבל את זה באמונה גדולה ולא נשבר. במקום זה הוא עוזר לאמא בעבודות הבית והבישול, מטפל בתינוקת של אחותי ונהנה מכל דקה איתה, ולומד תורה בשעות הפנאי.

לכל איש ואישה ובמיוחד לגברים יש אגו. זה משהו שבגינו האדם מעריך את עצמו כשווה וכמוכשר, ובלי התחושה הזאת מאוד קשה לגברים (וגם לנשים, אולי) לשרוד את החיים. בדרך כלל הפרנסה, הכבוד , המעמד והכסף הם הדברים שגורמים לאנשים להרגיש עליונים, שווים, מוצלחים ומוכשרים. וכאשר אלו נעלמים אז נשאר האדם ריק עם תחושה של ריקניות גדולה. אני יכולה להבין מה עובר על אבא שלך.

אני מאחלת לאבא שלך שיחזור לעצמו, וילמד לראות את הטוב שבכל דבר, ולהעריך את מה שיש לו, את זה שיש לו בריאות וחבל לאבד גם אותה עכשיו... ואת כל מה שעדיין נשאר.
לעיתים צריך לעבוד על עצמנו כדי להתעלות ולראות את החצי כוס המלאה. ולהודות על כך.
לראות בכל מצב את הטוב שבו. להגיד : אולי זה נסיון. אני בטוח שהכל לטובה. עכשיו יהיה לי יותר זמן עם המשפחה שלי. עם התינוקת. עכשיו יהיה לאמא יותר קל בעבודות הבית כי אני אעזור לה.

בנוסף,
אני גם מבינה מאוד את המצב שלך.
את זקוקה לאבא בריא וחזק, כי זה נותן לך בטחון.
ילדים ונוער מרגישים ביטחון עצמי כאשר הם יודעים שיש להם הורים שניתן לבטוח בהם.
לעומת זאת, כאשר ההורים שבורים והילדים מרגישים שאי אפשר לסמוך על ההורים, הם מאבדים את הבטחון העצמי שלהם, בדומה לילד שאין לו מי שיגן עליו, ולכן גם לו קשה להגן על עצמו.

אולי ניתן לשוחח עם אבא שלך ולהסביר לו שאת זקוקה לו ולתחושת הבטחון שהוא נתן לך עד כה?
אולי לשוחח על כך עם אמא?
בדרך כלל, כאשר הורה במצוקה מבין שהמצוקה שלו מקשה על הילדים שלו ועל שאר בני המשפחה, יותר קל לעודד אותו לשנות דפוסי התנהגות שליליים ואף ללכת לטפול בעת הצורך.

מקווה שעזרתי לך, ולו במעט -
טלי.

אני מבינה מעומק הלב את המצב בו את נמצאת.
באופן אישי, גם אני עברתי מצב בו אבא שלי פוטר מהעבודה, והרגשתי שהכבוד שלו נפגע במשהו. האגו. אבל אצלנו האמונה חיזקה את כולנו, כי אנחנו אנשים מאמינים. איכשהו אבא שלי הצליח לחזור למעגל העבודה אחרי הרבה שנים בהם הוא חיפש עבודה. ואחרי כמה שנים פיטרו אותו שוב אבל הוא קיבל את זה באמונה גדולה ולא נשבר. במקום זה הוא עוזר לאמא בעבודות הבית והבישול, מטפל בתינוקת של אחותי ונהנה מכל דקה איתה, ולומד תורה בשעות הפנאי.

לכל איש ואישה ובמיוחד לגברים יש אגו. זה משהו שבגינו האדם מעריך את עצמו כשווה וכמוכשר, ובלי התחושה הזאת מאוד קשה לגברים (וגם לנשים, אולי) לשרוד את החיים. בדרך כלל הפרנסה, הכבוד , המעמד והכסף הם הדברים שגורמים לאנשים להרגיש עליונים, שווים, מוצלחים ומוכשרים. וכאשר אלו נעלמים אז נשאר האדם ריק עם תחושה של ריקניות גדולה. אני יכולה להבין מה עובר על אבא שלך.

אני מאחלת לאבא שלך שיחזור לעצמו, וילמד לראות את הטוב שבכל דבר, ולהעריך את מה שיש לו, את זה שיש לו בריאות וחבל לאבד גם אותה עכשיו... ואת כל מה שעדיין נשאר.
לעיתים צריך לעבוד על עצמנו כדי להתעלות ולראות את החצי כוס המלאה. ולהודות על כך.
לראות בכל מצב את הטוב שבו. להגיד : אולי זה נסיון. אני בטוח שהכל לטובה. עכשיו יהיה לי יותר זמן עם המשפחה שלי. עם התינוקת. עכשיו יהיה לאמא יותר קל בעבודות הבית כי אני אעזור לה.

בנוסף,
אני גם מבינה מאוד את המצב שלך.
את זקוקה לאבא בריא וחזק, כי זה נותן לך בטחון.
ילדים ונוער מרגישים ביטחון עצמי כאשר הם יודעים שיש להם הורים שניתן לבטוח בהם.
לעומת זאת, כאשר ההורים שבורים והילדים מרגישים שאי אפשר לסמוך על ההורים, הם מאבדים את הבטחון העצמי שלהם, בדומה לילד שאין לו מי שיגן עליו, ולכן גם לו קשה להגן על עצמו.

אולי ניתן לשוחח עם אבא שלך ולהסביר לו שאת זקוקה לו ולתחושת הבטחון שהוא נתן לך עד כה?
אולי לשוחח על כך עם אמא?
בדרך כלל, כאשר הורה במצוקה מבין שהמצוקה שלו מקשה על הילדים שלו ועל שאר בני המשפחה, יותר קל לעודד אותו לשנות דפוסי התנהגות שליליים ואף ללכת לטפול בעת הצורך.

מקווה שעזרתי לך, ולו במעט -
טלי.

את כ"כ צודקת במה שכתבת לגביי התחשות בטחון שיש הורים חזקים שנותנים בטחון אין ספק
ממש קלעת
וזה ממש ככה מ אז שהכל קרה אני מאוד מנסה לחזק את עצמי אבל מאוד קשה לי איתו
יש אוירת דכאון בבית.
לפני שבוע בדיוק שכתבתי כאן התפרצתי בבכי מטורף לא יכולתי עוד והלכתי לאמא
ושפכתי את כל הגועל החוצה
היא פתאום נותנת לי יותר תשומת לב וכיף לי...
גם ככה אני לא יודעת מה יש לי לאחרונה אני מרגישה לבד קצת
וכמו ילדה שזקוקה לתשומת לב מאמא ואבא..
וזה עזר ה רגשתי גם הקלה מאוד אחרי זה.....היא אמרה לי שהוא כזה ויש לו בעיות עם עצמו ושאני לא אתייחס
יש הררגשה שהיא אמרה לו משהו כי הוא מתייחס טיפה אחרת אבל זה ממש באופן זמני.
מקווה לטוב...
רוצה כבר לפרוח ושתיהיה לי תחושת בטחון,שארגיש שיש לצידי דמות גברית
אם זה מאבא או מבן זוג...כי פתאום שאבא ככה אני מרגישה שיש תחומים שאני צריכה דמות גברים ואין לי

הי הילה,

אני מצטרפת במאה אחוז לתמיכתה ולעצותיה הנבונות של טלי.

אכן קשה לראות אבא, שתמיד היה משענת לבית, נהייה חלש ומלא רחמים עצמיים. הוא גם לא פנוי אלייך, ולך קשה להכיל את היפוך התפקידים שהתרחש בבית.

אני מאחלת לאביך ולמשפחה שתתחזקו, ושהבטחון הכלכלי והנפשי יחזור לביתכם.

לצד זה, נראה שהמשימה שלך היום היא לחזק את עצמך, וללמוד להפוך להיות עצמאית ומשענת לעצמך. יתכן שהגיע הזמן לפרוח מהקן ולנסות לגור לבד, לפרנס את עצמך ולמצוא לך עיסוק ומקצוע מתגמלים. כל עוד היית "קטינה" ההורים היו לך גב, ותמכו בך כלכלית ורגשית. היום את בגיל מתאים להפחית את התלות בהם, ולהיפרד מהשפעתם הרגשית החזקה עלייך. נסי להקטין את האימפקט של ההורים, ולחזק חברויות עם בני גילך וזוגיות, אם יש.

כדאי גם לדבר עם אבא. אם הוא ישמע ממך דברים ישירים ורגישים, הוא יבין שעדיין צריכים אותו, זה יזיז אצלו משהו ואפילו יחזק אותו!

בהצלחה!

ומילה אחרונה לליה, אני מבינה שהערתך באה מתוך כוונה טובה, ובינתיים קיבלת גם תשובה לשאלה שהעלית. אך לחץ מהסוג הזה לא תורם, אלא רק גורע. אני מבקשת להמתין למענה בסבלנות. תגובות מזרזות לא ייענו.

מאד יתכן שתחושת הניתוק והזרות שאת חשה נובעת מתופעות לוואי של הציפרלקס. אנישם מדוחים על תחושות כאלה. במקרה כזה כדאי לחזור לרופא (אולי לא לרופא משפחה אלא לפסיכאטר של קופת החולים) לספר על התופעות כדי שינסה להתאים תרופה שונה. יש תרופות רבות שעוזרות במצבי חרדה.

בהצלחה
דניאלה

שלום לך,

אני מתרשמת שאת נערה מאד חכמה, מחוברת לעצמך ומורכבת. את יודעת שיש בך הרבה, אך מתקשה להנות ממי שאת. יש בך הרבה סבל וכאב, שלא ברור לך מאין הוא בא ואיך להשתחרר ממנו.

את עסוקה בשאלות של זהות, שייכות, מקומך בעולם, ערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים.

השאלות שלך גדולות ונבונות, ולצערי אין לי יכולת על סמך מכתבך הקצר לתת לך תשובות. ממילא, התשובות האמיתיות נמצאות רק בתוכך.

מכיון שאת רוצה להעזר בטיפול פסיכולוגי, ונראה לי שאת מאד מתאימה לסוג כזה של מסע, אני ממליצה לך לבקש מהורייך למצוא לך טיפול מתאים דרך השירות הציבורי או קופת החולים, שהוא מסובסד ומתאים לכל כיס. את יכולה להיעזר ביועצת שתיתן כיוון לאן לפנות.

קחי את שאלותייך למקום של צמיחה, ואל תוותרי,

אין משהו למש שאני יוכל לעשות ללא הטיפול הפסיכולוגי ?
למשל תרגילים כל שהם עם עצמי או דברים בסגנון ?

הי,

על סמך מכתבך הקצר לא אוכל לצייד אותך בעצות או בתרגילים.

את מוזמנת להעלות את תחושותייך בפורומים שפועלים כקבוצות תמיכה, ולקבל הרבה פידבקים מזדהים ואוהדים.

בכל חנות ספרים תמצאי שפע של ספרים לעזרה עצמית, בנושאי מצב רוח, בטחון עצמי, השתלבות חברתית, זהות וכו'. יש ספרים מעולים של כותבים ישראלים ומתורגמים. קחי לך זמן לעיין בהם ולרכוש את מה שהכי מדבר אלייך. אני בטוחה שקריאה כזו תלמד אותך הרבה על עצמך ותחזק אותך.

כדאי מאד גם לפנות ליועצת, או למבוגר אחר בעל נסיון חיים שאת סומכת עליו. גם חברה טובה היא אוזן קשבת ומקור לעזרה ותמיכה.

שלום מירית

מתוך הנתונים שספקת על עצמך יהיה לי קשהלהתיחס באופן אישי לאת בחירותיך, לכן אתייחס באופן כללי, ואולי משהו מזה ידבר אלייך.

פער הגילאים עליו את מדברת ללא ספק גדול, ומעלה שאלות. ראשית דווקא לבני הזוג שלך, שאמורים להיות בשלב אחר בחייהם, ןגם אם את בחורה מאוד בוגרת לגילך עדיין פער המטרות והמקום בחיים גדול.

באופן כלי הרבה פעמים משיכה לבן זוג מבוגר באופן משמעותי יכולה לרמז על צורך בדמות הורית, אם זה גבר, אבהית, בבן הזוג. מישהו שנותן תחושה שיש לו תשובות שהוא בשל יודע מה נבון או לא נכון, מעניק ביטחון, גם כלכלי וגם אם הואלא עשיר. כזה שלידו אפשר לחפש בבטחה את הדרך שלך, כי יש מי ששומר עלייך.

בכל מקרה מאחר ואת בטיפול פסיכולוגי אין ל שום ספק שזה המקום לבבר את משמעות בחירותייך, עשי את כל המאמצים לפתוח את הנושא עם הפסיכולוגית, וגם את החשש או הבושה.

בהצלחה

שלום שני

אין ספק שלהיות אם חד הורית, עם בן זוג חלקי ולא בטוח זה קשה מאוד.
לא ברור מדברייך אם הוא רצה בהריון ובילד, האם משהו סוכם בינכם קודם, והאם קודות אלו משפיעות על התנהגותו כיום.
נשמע שהתנהגותך נובעת מצורך מאוד גדול בהכרתו וחשש שזה לא יקרה.
אני חושבת שההכרה צריכה להיות קודם כל רגשית ופנימית, הניירות פחות חשובים. (תמיד יש עורכי דין) אולי הוא צריך קצב אחר , עדיין לא מרגיש מספיק קשורלילד.
לחץ לא ממש יעזור,והוא צריך לקבל החלטה אם הוא לוקח את אחריות על הילד ורוצה להיות אבא ואז זה צריך לכלול את כל המשתמע מכך.

נראה שאת במצוקה גדולה, המלוה בחרדות נטישה. כדאי שתפני לטיפול לקבלת תמיכה רגשית.

בהצלחה!

שלום גבריאלה

את מתארת מצב בלתי אפשרי בו את כבולה לקשר שאינך רוצה בו מתוך חשש שמא החבר יזיק לעצמו והאשמה תהיה עלייך.
אין ספק שחברך נמצא במצוקה וזקוק לעזרה, הוא חש שדברים בחייו נשמטים לו בין הדיים ואותך הוא מצליח לכבול דרך איומים. אינך יכולה לקחת אחריות על חיים של מישהו אחר, זו אחריות כבדה מידי לכל אחד, בודאי לנערה בגילך. חשוב שתשתפי מישהו במצבו. אולי את הורייך, או את הוריו, אם אתם נמצאים עדיין במסגרת חינוכית אז אולי את היועצת. חשוב שמשפחתו תהיה ערה למצבו, כדי לא לקחת סיכון להדרדרות מצבו ולפגיעה עצמית. זהו צעד נכון והכרחי למישהו שכרגע אינו יכול לדאוג לעצמו ולהפעיל שיקול דעת נכון לגבי מצבו.

את מספרת על מערכות יחסים כושלות בחייך, ועכשיו גם זו התגלתה ככזו. אולי כדאי שגם את תפני לטיפול בו תוכלי לברר מדוע את נכנסת למערכות יחסים שגורמות לך סבל.

המון הצלחה!

שלום נעמה

את קרועה בין מחוייבות לנישואין ומשפחה לבין משיכה ואולי אהבה לגבא אחר.
לא ברורים לי רגשותייך לבעלך וגם לא לאותו מחזר. אניחושבת שבשלב הראשון כדאי שתנסי לברר לעצמך את רגשותייך לגבי בעלך, האם את מרוצה מחיי הנישואין האם יש דברים שחשוב לך שלשנות. לעיתים דווקא משברים ומצבים מעין אלו יכולים להוות זרזלטיפול זוגי ולשיפור הקשר הקיים, ולפעמים הם מובילים לפרידה ולפרק חדש. את מדברת על חרדות פרידה ונטישה, אלו מועים מימך לברר בכנות עם עצמך את רגשותייך ורצונותייך, כי פחדים בדרך כלל הם אלו שמנהלים אותנו. אפשרות נוספת היא לפנות לטפול עצמאי ולטפל בחרדת הנטישה ולברר לעצמך מה את רוצה בקשר הזוגי שלך.
הגעגוע מעיד על משהו שחסר לך כיום ואנו מניח לך, צאי לחפש אותו, לאו דווקא בגבר אחר אלא קודם בתוך עצמך.

בבהצלחה!

שלום מתמודדת,

ברכות על הבית החדש וההריון החדש! אני מקווה שהיאוש יפחת, ותוכלי להנות מכל החידושים בחייך.

איננו נותנים המלצות למטפלים בפורום. את מוזמנת להשאיר את המייל שלך, ולקבל המלצות באופן פרטי.

נסי לסקור אתרים של מטפלים ברשת, או דרך קופת החולים. סביר שגם המטפל הקודם שלך יוכל להפנות אותך לכתובת מתאימה.

בהצלחה!

שלום סיגל,

עיני ערך "ביבליותרפיה" בויקיפדיה.

תמצאי שם הסבר ממצה.