פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום ליאל

את מתארת את עצמך כאדם רגיש ופגיע. נשמע שהערך העצמי שלך מושפע מאוד מתגובות חיצוניות והדבר גורום לך סבל. ייתר על כן את מתארת התנהגות שהיא לא בשליטה שמסבכת אותך, ומובילה אותך למצב של נזיפה וביקורת ממנו את כלכך חוששת. אולי את בוחנת את עצמך אם תעמדי בזה, אולי את בוחנת אחרים האם יהיה מישהו שיגיב סוף כל סוף אחרת, ויביא נחמה.

את בחורה צעירה, החיים לפנייך וכדאי שתטפלי בנושא, המון אנרגיה וסבל מושקעים בזה.

בהצלחה

את מאוהבת בחברתך.
קצת הישלית את עצמך שמדובר רק בחברות ו"רק" ביחסי מין, כאשר בעצם נקשרת אליה בדרכים רבות של קרבה גופנית ורגשית.

כאשר אנו מאוהבים במישהו שלא בוחר בנו (וזדה לא משנה עם זה גבר או אשה) זה נורא כואב. ואת מאוהבת ופגועה כי איבדת את קשר האהבה ואינטימיות עם אהובתך.

כל עוד ההחלטה להפסיק היתה של שתיכן ,פחות או יותר - זה היה פחות נורא. אבל כשאת רואה אותה בוחרת במישהו אחר, את נורא סובלת.

ברבות הזמן ,מן הסתם, תשלימי עם המצב או שאת יכולה לנסות לחזר אחריה ולהתחרות על לבה, למרות שנראה לי שהיא כבר בחרה ושהיא לא מעוניינת במערכת רומנטית ומינית אתך (אולי בגלל מינך).

צר לי יקיריתי. אני יודעת שאהבה שוברת את הלב. ואני מקווה שבמהרה תתאהבי במישהו/מישהי שיאהב אותך מאד.

ברור לי שאני מאוהבת בה
אך איך אני יוצאת ממצב האובססיה שיש לי אליה?
קשה לי לנתק אותה מהחיים שלי
יש לנו חברים משותפים

בכל מאוהבות יש אובססיה, לפעמים פחות לפעמים יותר. פרויד אמר שבזמן של התאהבות אנו לא לגמרי שפויים.. .

בתקופה הזו נסי להפריד את חייך מחייה. תתנהלי בנפרד ממנה. אל תלכי לפגישות משותפות עם חברים, בקשי מהם לפגוש אותך לחוד, לעת עתה.. התרחקי ממנה כדי שתוכלי להתחיל לשכוח. יהיה לזה מחיר של נתק ממנה אבל אין ברירה כרגע. תתחילי לצאת מעט עם אחרים, אולי יהיה מישהו שפתאום מאד ימצא חן. זה כואב מאד אבל אם היא לא רוצה או יכולה אז אין ברירה. תתחילי לבנות את חייך בלעדיה.
חיבוק
דניאלה

תודה רבה
אין ספק שאני ינסה

האם עלי לספר להגיד לה משהו על זה?
כי זה קצת קשה לי לנתק אותה לגמרי
עד עכשיו דיברנו לפחות פעם ביום
פשוט להפסיק לענות לה לטלפונים?
אנחנו גם גרות נורא קרוב פיזית ולומדות באותה האונ'

שלום מעין

מעבר להגדרות על זהות מינית, ללא ספק הקשר עם הבחורה היה משמעותי ביותר מבחינה רגשית עבורך, והפרידה עוררה בך כאב רב, שאולי גם יושב על כאב של פרידות מוקדמות יותר.

לעניות דעתי את כבר במצב שיהיה לך מאוד קשה לצאת ממנו בכוחות עצמך. היא נפרדה ממך, כנראה הייתה בשלה לכך וזה היה נכון לה, ואת לא. את גם לא מצליחה לעשות זאת ממרחק מסוים.
אינני יודעת מה היה בקשר הזה כל כך עוצמתי ומה הוא סיפק לך מבחינה רגשית, אבל העדרו גורם לך סבל רב, וכדאי לך פנות לעזרה, להבין למה את זקוקה מבחינה רגשית, איזה "בור" היא מילאה, ואם תוכלי למלא אותו בתהליך טיפולי, תרגישי פחות ריקה לאחר פרידות.

בהצלחה

מאו צה טונג אמר שמסע בן אלף מילין מתחיל בצעד הראשון...

כך זה צריך להיות עבורך, לאיש אין מידע מוקדם שיסייע לו לדעת בודאות אם יסיים תואר ראשון, שני או דוקטוראט בהצלחה. הדרך הנכונה לעשות זאת היא להתחיל ולזרום עם העניין.
תואר ראשון ואחריו השני לא דומים לשום דבר שעשית לפניי כן בחייך ולכן תהווה ההתנסות הזו פעם ראשונה עבורך.

אם תרצי - תסיימי בהצלחה ואם לא אז לא וגם אז - לא קרה כלום, אז ניסית.
אבל אם לא תנסי לא תדעי.

בהצלחה !!!

אני בטוחה שטיפול פסיכולוגי עשוי להיטיב עמך מאד.
ממכתבך עולה שאתה אדם מודע, בעל יכולת להתבוננות עצמית מעמיקה - גם לגבי התנהגותך וגם לגבי רגשותיך - ושמאד חשוב לך להבין מדוע אתה מתנהל כפי שאתה מתנהל ומחפש להבין את הסיבות.
אתה מציין שמאד חשוב לך לרצות, וברוב המקרים, בסופו של דבר, אתה חש מנוצל וכועס. כלומר שאתה מנסה לרצות מפחד. ממה?
קשה לך לפעול ממקום בו הצרכים ש ל ך חשובים, מרצונך שלך, מתשוקותיך שלך, מה הסיבה?

לא אכנס למיני-טיפול באינטרנט. משום שכדאי שתפנה לטיפול ותעשה את העבודה כמו שצריך.
כל מטפל ישמח לקבל מטופל כמוך: מעמיק, סקרן ומוכן להתמודד עם שאלות מהותיות לגבי חייו, כדי לחולל שינוי. לכן, כן ללא היסוס אמליץ לך לפנות לטיפול ומהר.

אני מאמינה שכל רגע של סבל שניתן למנוע - מיותר .

בהצלחה

הי צבר,

טיפול חינם לפרק זמן קצוב ניתן במרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות.

טיפול מסובסד ניתן ע"י כל קופות החולים (בד"כ ל60 פגישות בשנתיים בתעריף 160 ש"ח בערך).

לעיתים ניתן לקבל טיפול בלשכות הרווחה של העירייה.

טיפולים מסובסדים יש גם במכונים פרטיים (בטיפול אצל מתמחים), בשרותים פסיכולוגיים לסטודנטים בכל המוסדות להשכלה גבוהה, בעמותות שונות כמו "עמך" "נטל" (תוכל למצוא עוד בעזרת חיפוש ב"גוגל"),

ויש גם מטפלים צעירים וטובים בתחילת הדרך שגובים תעריף נמוך יחסית.

בהצלחה

הי מאיה,

מה שתארת לא נשמע כמו "השתגעות" אלא כמו מתח גדול ואולי פחד, עצב או חוסר בטחון.

נסי להתייעץ עם אחד ההורים, עם המחנכת, יועצת בית הספר או כל אדם אחר שיוכל לעזור לך.

יכול להיות שתרצי להעזר בטיפול, שיכול להיות בשבילך חווייה מרגיעה, מחזקת ונעימה.

תרגישי טוב!

הי אנונימי,

תסמונת מינכהואזן היא תסמונת נפשית שבה אדם מדמה עצמו לחולה או גורם בכוונה לנזק גופני או למחלה לעצמו, על מנת לקבל חמלה, תשומת לב רפואית וטיפול רפואי. התסמונת קרויה על שם הברון מינכהאוזן שסיפר בדיות יוצאות דופן.

"תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח" היא וריאציה המובילה לפגיעה באנשים אחרים התלויים באדם הלוקה בתסמונת. תופעה זו שניתן לראות בה התעללות, עלולה להסתיים לא אחת בפגיעה חמורה בחסרי האונים.

התנהגותו של חברך כנראה לא ניתנת לאיבחון כתסמונת מינכהואזן (ובכלל, לא ניתן לאבחן או לשלול אבחנה עפ"י תאור ברשת). עם זאת, סביר להניח שהצרכים והדינמיקה הנפשית דומים.

אתה יכול לבחור לראות זאת כאיתות מצוקה, קריאה לעזרה, ולהגיב בהתאם. או מאידך לשים גבולות תקיפים, לרבות תלונה ברשויות המתאימות, ולהתרחק מגורם הנזק.

אגב, האם עם האנונימי אני משוחחת כעת, או עם ידידו אשר אוהב להשמיץ את עצמו... ?? (-;

אלמונית יקרה,

קודם כל - - חיבוק גדול!! מרגישה?!!

את נשמה יפה ומקסימה!

מגיע לך לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות מאושרת.

אני לא רוצה לאמר מה מגיע לכל מי שמעז ללעוג לך או לנצל אותך..

נסי להאמין שהם עושים את זה רק מתוך בורות, חוסר חינוך ופרימיטיביות.

את צעירה, ויש הרבה מסגרות במדינה שיכולות לעזור לך, מבחינה נפשית, חברתית, לימודית ותעסוקתית. בדקי אם מגיע לך "סל שיקום" מהבטיוח הלאומי, אפשר להתחיל משם. תוכלי גם להצטרף למועדון חברתי כלשהו, ברווחה או "אנוש".

בקשר למראה החיצוני, את יכולה להתייעץ עם יועצת יופי בתמרוקיה או מספרה. היא תציע לך קרמים לשיער ואיפור שיתאים לך. בחנויות בגדים לטעמך יהיו מוכרות שישמחו לייעץ. אין אישה מכוערת, רק אישה לא מטופחת.

אני מבינה שיש לך הרבה קשיים ובעיות, אבל נסי לא להתמקד בהם. גלי מה את אוהבת, במה את מוכשרת, וטפחי את זה! הרבה אנשים עם קשיים נפשיים מאד חזקים ביצירה ובביטוי עצמי. בדקי אם מתאים לך לכתוב, לצייר, לפסל. חשבי על תעסוקה או לימודים שבהם תבואי לידי ביטוי.

את אישה צעירה ומגיע לך להנות מקשר זוגי, אהבה ומיניות. בחרי בן-זוג בזהירות ובהדרגה, אחרי שראית שהוא ראוי לאמונך.

למדי איך לשמור על עצמך מפני פגיעה או ניצול לרעה. חשוב שתלמדי לשים גבולות, ולא "לשים" על התנהגות ברברית וטפשית של אנשים.

בהצלחה!!!!

האמת שכבר חשבתי שלא תענו לי כי המצב שאליו נקלעתי די טפשי ודי באשמתי. האמת שיכולתי קרוב לוודאי להמנע ממצב כזה של מגע עם אותו גבר ובכלל פחות לדבר על האשפוזים והבי"ח ההוא
ואז החיים שלי היו נראים אחרת. אני מאמינה שבסופו של דבר השמועות והרכילויות יפסקו מתישהו
ובכלל אני לא בקשר ישיר עם אף אחד מהשכנים וממש "רוח רפאים" בשכונה אז אולי זה לא כזה נורא.
אני רגילה להיות לבד כל החיים ושונאת חברה חוץ מאמא והמשפחה. לגבי התחביבים פעם כתבתי וציירתי קצת ויכול להיות שאני עוד אחזור לזה. וככה גם לגבי הבעיות האסתטיות אני מקפידה מדי פעם להוריד שערות בשעווה ופינצטה ויכול להיות שאני אחסוך כסף ואקנה מכונת גילוח. בכל אופן המצב רוח שלי השתפר מעט. תודה רבה על התשובה והיחס!!.

הי נאור,

אני מכבדת את מודעתך ומותירה אותה בפורום.

לצידה, אני מרגישה צורך להביע את דעתי האישית, והיא שכל מיניות היא יפה ולגיטימית, ואין שום צורך להסתירה או להתכחש לה, אלא מתוך לחצים וסנקציות חברתיים, שעלינו כחברה להלחם בהם.

אני מזמינה הומוסקסואליים שמתלבטים לגבי יציאה מהארון, או בכל סוגייה אחרת, לשתף בפורום ולקבל עצה ותמיכה.

הי ניני,

את נשמעת נערה בגיל ההתבגרות.

זהו גיל שבו הגוף משתנה, היצרים המיניים עולים, והכל מאד מציף ומבלבל.

זה טבעי שתתענייני במין, בגוף ובכל מה שקשור לאינטימיות נשית. טבעי גם שתרגישי סקרנית, מוצפת ומבולבלת. זה לא אומר כלום לגבי זהותך המינית, שתלך ותתגבש בשנים הקרובות.

תרשי לעצמך להנות בלי בושה מהמסע הסקרני הזה. חשוב שתשמרי על עצמך וגופך, ותשתפי רק את מי שבאמת קרוב אלייך ויש לך אמון.

שימי לב לא להחשף יותר מדי באינטרנט ולא לתת על עצמך פרטים מזהים.

דניאלה שלום,

עברה פחות מיממה מאז העלית את שאלתך. כולנו, מנהלי הפורום, אנשי מקצוע עסוקים שעונים על פניותכם בהתנדבות.

המתח שבו את שואלת "למה לא עונים לי", משקף את הפגיעות שלך, הפירוש השלילי שאת מייחסת להיענות או חוסר היענות שאינם על פי ציפיותייך, וגם את האופן שבו את מגיבה.

אולי זה יכול להיות עבורך קצה חוט מדוע את מתקשה באינטראקציות חברתיות, ומתקשה להחזיק קשרים. יחסי אנוש דורשים הרבה סבלנות, יכולת לשאת תסכול ועמימות, קבלת האחר והעצמי כמו שאנחנו, סלחנות וזרימה.

מכיון שהבעייה החברתית שאת מתארת מתמשכת וגורמת לך בדידות וסבל, אני ממליצה לך לפנות לטיפול על מנת להגיע לשורש הבעייה ולפתח מיומנויות חברתיות, קשר ואינטימיות. תוכלי להעזר גם בטיפול קבוצתי, שבו תקבלי פידבק חברתי משמעותי, ותוכלי לחזק את יחסייך הבינאישיים.

בעיקר חשוב שתפתחי תחושת אחריות למצבך, ופחות תתלי אותו בגורמים "חיצוניים" כמו חבורות סגורות, העדר רשיון נהיגה וכיוב'. אני בטוחה ששינוי גישה, פתיחות ומיומנויות חברתיות יעזרו לך למצוא חברים ובן-זוג למרות מכשולים חיצוניים.

בהצלחה

דניאלה שלום,

עברה פחות מיממה מאז העלית את שאלתך. כולנו, מנהלי הפורום, אנשי מקצוע עסוקים שעונים על פניותכם בהתנדבות.

המתח שבו את שואלת "למה לא עונים לי", משקף את הפגיעות שלך, הפירוש השלילי שאת מייחסת להיענות או חוסר היענות שאינם על פי ציפיותייך, וגם את האופן שבו את מגיבה.

אולי זה יכול להיות עבורך קצה חוט מדוע את מתקשה באינטראקציות חברתיות, ומתקשה להחזיק קשרים. יחסי אנוש דורשים הרבה סבלנות, יכולת לשאת תסכול ועמימות, קבלת האחר והעצמי כמו שאנחנו, סלחנות וזרימה.

מכיון שהבעייה החברתית שאת מתארת מתמשכת וגורמת לך בדידות וסבל, אני ממליצה לך לפנות לטיפול על מנת להגיע לשורש הבעייה ולפתח מיומנויות חברתיות, קשר ואינטימיות. תוכלי להעזר גם בטיפול קבוצתי, שבו תקבלי פידבק חברתי משמעותי, ותוכלי לחזק את יחסייך הבינאישיים.

בעיקר חשוב שתפתחי תחושת אחריות למצבך, ופחות תתלי אותו בגורמים "חיצוניים" כמו חבורות סגורות, העדר רשיון נהיגה וכיוב'. אני בטוחה ששינוי גישה, פתיחות ומיומנויות חברתיות יעזרו לך למצוא חברים ובן-זוג למרות מכשולים חיצוניים.

בהצלחה

שיתוף קצרצר...
לפני כשנה הייתי עמוסת חברות... יתר חברות.. היו באות אליי הבייתה ,נכנסות לחדר מבלי לדפוק אפילו.
ימי שישי היו אצלי קבוע יושבים עם הורים שלי ואחים שלי מרוב שהרגישו חופשי.
אני גרה בישוב שלא חסרים בו חברה.
עד שהגיע יום ותקופה שנכנסתי למשבר לא קל ופתאום כולם נעלמו..בהתחלה קצת עזרו ותמכו אך אט אט נעלמו להם.
ואני החלטתי פשוט לנתק קשר עם כולם אבל כולם.
היה לי קשה מאוד היו לי יימי שישי של בדידות וכעס עלייהם, מזל שהייתה לי אחותי היחידה שתמכה בי תמיד.
כבאותה התקופה התחלתי ללמוד וצברתי חברה נורא נחמדים במכללה, אך מאוד קשה לי לסמוך על אנשים מאז ומתמיד.
כיום, אחרי שנה החברות הללו אט אט "מנסות לחזור אליי" בכל מיני דרכים. אני מדברת איתם כך כשיוצא לא בהרחבה,ואף מסננת לרוב.
כואב מאוד להיות לבד, אני מבינה ללבך, אך כואב מאוד להיות מוקפת בחבורה של"זאבים".
אני מאמינה בך דניאלה וגם בי שנלמד באמת להאמין באנשים אךף שזה קשה, ולהתקרב, לחייך, להיות ידידותיים יותר.
מאחלת לך שתתחברי לחברים אך חברים טובים! ושיהיה לך בן זוג שרק יסב לך אושר!
בהצלחה!

תראי מאמי סתם פתאום נכנסתי אליך וראיתי.
אני יכולה להזדהות איתך בקטע קטן, הייתה לי תקופה וגם עכשיו יש לי תקופה עם החברות שלי שהן מעצבנות אותי או לפעמים מעליבות אותי שאני כל פעם חושבת על זה שאני רוצה לנתק איתן את הקשר, אבל צריך ללמוד לפעמים איפוק.
תראי למשל הייתה לי חברה ממש טובה איזה 9 שנים ופשוט לא הסתדרנו כי כל פעם רבנו ואז אני החלטתי שאני לא רוצה להיות חברה שלה יותר.
אבל תראי יש כמה מצבים אם באמת לא מסתדרים ומעליבים אותך בצדק- ברור שלא כדאי להיות בחברה שלהם.
תראי לפעמים אומרים עדיף חברה אחת מאשר אלף מגעילים. )למרות שזה לא כ"כ קשור).
אבל אל תדאגי בתכלס חברים באים והולכים, בכל מקום בדר"כ מכירים אנשים חדשים.

הי מעיין,

את נשמעת בחורה מקסימה, עדינה ורגישה. התנהגותך, כפי שתארת אותה, נשמעת נכונה ומדוייקת.

את מגלה התעניינות, אך לא לוחצת, מאזינה ומשתפת במינונים נכונים, ובעיקר אוהבת.

אין שום סכנה שתהפכי ל"מטפלת". להפך, אנשים נזקקים לפסיכולוגים, כי חסרו להם ב"חיים האמיתיים" דמויות קשובות ואכפתיות כמוך.

נראה לי שאת קצת חסרת בטחון, ופוחדת לאבד את חברך. חבל, תעבדי על הבטחון העצמי שלך והאמונה שאת טובה כמו שאת, ושיש לך הרבה מה לתת.

יתכן שחברך יעבור קשיים ומשברים, זה לא בהכרח קשור בך, ולא בהכרח תלוי בך ובתגובותייך.

חזק ואמצי, המשיכי להנות מאהבתך ובעיקר רפואה שלמה,

מה קורה? להצילך ממה? כתוב קצת יותר כדי שאוכל להבין ואולי לעזור. דניאלה

שלום מירי,

כפי שכבר כתבתי לך בעבר, לא נוכל להעריך כאן בפורום את התנהלותם המקצועית של מטפלים אחרים או לתת חוות דעת.

אני חוזרת וממליצה לך לפתוח את כל מה שעל ליבך עם המטפל, ולנהל דיאלוג עד שתגיעו לדרך שתשביע את רצונך, או שתבחרי לסיים.

בהצלחה

שלום דנה,

את מתארת צרכים רגשיים עזים וסוערים הקיימים בך, ומופנים כלפי חברה, אשר דמותה משתנה מעת לעת.

העובדה שהדינמיקה הזו התרחשה מספר פעמים כלפי נשים שונות מעידה על כך שמקורם עמוק בעולמך הפנימי, והחברה הנוכחית היא רק מעין "קולב" שעליו את תולה את כל הצרכים, המשאלות, החרדות והפנטזיות העמוקים שלך.

את מציעה, וכנראה צודקת, ששורשי הדברים נעוצים ביחסים האמביוולנטיים עם אימך.

מכיון שהדינמיקה סוערת, משתחזרת שוב ושוב ומפריעה לך בחייך, אני מאד ממליצה לך לחקור את פשרה ומקורה בטיפול נפשי. סביר להניח שמשהו מן הדברים תחושי גם כלפי דמות המטפל/ת, באופן שיזכה להכלה, התבוננות ופתרון.

בינתיים, נסי לפתוח את הדברים לשיחה כנה עם חברתך. דברי איתה בכנות על הדפוסים שלך, שמעי ממנה איך היא מרגישה בעניין, מה היא אוהבת בך וביחסיכן, מה מפריע לה ומה קונקרטית היא מבקשת ממך לשנות בהתנהגותך.

במקביל, נסי להיות מודעת לעצמך ולהכיל ככל האפשר את הציפיות, המשאלות, הקינאה והשליטה. זכרי שאת מהווה מודל לילדייך, נסי להציג להם דוגמא של חברות בוגרת, מאוזנת, לא תלותית ו"נושמת".

יחד עם זאת, עדיף מאד לא להדחיק או לדכא רגשות וצרכים אלו, שהם לגיטימיים ואמיתיים ביותר, אלא להביאם לטיפול. שם מקומם הטוב והנכון.

קודם כל תודה מעומק הלב רוני, על התשובה המפורטת והנכונות לעזור.
השאלה היא גם: למה אני כזאת תלותית? למה אני צריכה את האישור שלה ואם אני לא מקבלת אותו אני נכנסת למצב רוח די דכאוני, שדוחף אותי לכעוס עליה ואפילו לרצות לנקום בה? למה נקשרתי בעבותות? בצורה כזאת שאני לא מפסיקה לחשוב עליה??? (לא בקטע רומנטי)

אלו רגשות שאינם מופגנים כלפי חוץ, הילדים שלי לא יודעים מזה ולא יודעים על מערכות היחסים שלי עם אחרים. ולא סובלים ברמה חריגה מהלחצים שלי. יש להם אמא רגילה שמתפקדת די טוב.
באופן כללי כשאני נקשרת כך זה גורם לי בפעם הבאה להיות זהירה, להתחפר מאחורי חומות, וזה נורמאלי כך אני נותנת לאנשים להשתחרר אני מהם והם ממני. אני לא כבולה ברגשותיי כלפיהם. אני יכולה להיפרד מהם, וזה כן קורה לי רוב הזמן, אבל מדי פעם כפי שתארתי לך - מגיעה מישהי ופתאום אין לי שום שליטה ברגשות שלי!!!!! זה מחרפן !! למה זה קורה?
ומנסיון העבר שלי, הזמן שיחלוף יעלים את זה ועמו תחלוף גם המעמסה הכבדה הזאת.
אולי זה גם סבל רגעי שאני צריכה לספוג בסבלנות.
אגב, הכעס שלי נבע מזה גם שהיא לא תמיד הדדית איתי (דיברתי איתה על זה, והיא רק מבקשת שלא אכעס ואתאזר בסבלנות, אבל כן מוצאת זמן לאנשים אחרים. היא מספרת לי על כך!! אז אני חושבת לעצמי אולי עם כל זה שאני כל כך נהנית מהקשר הזה ומרגישה כל כך קשורה, בעבותות, אולי בגלל שזה לא הדדי כמו שאני רוצה- אני צריכה לוותר על הקשר. אם זה יכאב לה גם היא תיזום.
תודה לך!!

הי דנה,

טוב שאת מתבוננת לתוכך, ממיינת רגשות, מחפשת תובנה, מבקשת להבין את שורשי מורכבותך, ולא "נתקעת" עם העלבון והפגיעה.

במסע החיפוש הפנימי הזה הגעת לשלב, שכבר לא ניתן לתת לו מענה הולם דרך התייעצות וירטואלית.

לשאלת ה"למה": "למה אני כזו.." "למה אני מרגישה רגשות כאלו ואחרים" "למה אני מגיבה כך" עשויות להיות אלפי תשובות, ואותן תוכלי לגלות בעזרת מסע טיפולי, או בעזרת דיבור מעמיק ואמיתי עם עצמך.

בעניין הילדים, דעי לך שילדים מאד רגישים, "קולטים" מן האוויר, ורואים בך מודל גם בדברים סמויים מן העין. ככל שתעבדי על התלות, הקנאה, הפגיעות והחומות שבך, כך תוכלי להיות שקטה ובטוחה באימהותך.

ומעבר לכך, ביקשת "תרגיל", אז זהו תרגיל לא רע, לנסות להתנהל ביחסים כפי שהיית רוצה ללמד את ילדייך. הרעיון שאנחנו משמשים דוגמא נותן זריקת עידוד להתנהגות שקולה, בוגרת ומאוזנת.

בהצלחה