פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הי קרן,

נשמע לי כמו רעיון ממש נחמד (גם העוגה...:). מה את יכולה להביא לה? אינני יודע, יש כאן הרבה עניין של טעם אישי, לא? מה היית רוצה לתת לה? את יכולה אולי להביא לה משהו עם נגיעה אישית שלך, משהו אולי שיסמל משהו ממה שעברת בטיפול, משהו שיהווה מזכרת ממך...לא יודע, אפשר לחשוב על עוד הרבה רעיונות. מכיוון שזה היה הטיפול האישי והאינטימי שלך, נסי לחשוב מה היה משמעותי עבורך בהקשר של התהליך שעברתן יחד, ואולי תוכלי לתת לה משהו שייצג זאת. אבל שוב - הכל לפי הרגשתך הפנימית.
זה מה שחשוב.

בהצלחה,
יאיר.

היי דנה,

נשמע שכל כך הרבה קשיים פשוט הלכו והצטברו אצלך, אחד על גבי השני...אני מתרשם שאת עכשיו במצוקה רגשית מאד גדולה. נראה שבכלל זו תקופה לא קלה בכלל עבורך - גם להיות אמא, גם להמשיך ולעבוד, גם סבתך חולה, ועוד הרבה קשיים נפשיים ובעיות שאת חווה. כמה עומס יש על הכתפיים שלך עכשיו, דנה, עומס שמלווה בהרבה צער וכאב.
כצעד ראשון, אני יכול להמליץ לך בחום לפנות כמה שיותר מוקדם לטיפול פסיכולוגי פרטני עבורך. נשמע שמאד קשה להתמודד עם כל הדברים שכתבת לבדך, וכי איש מקצוע בהחלט יוכל לסייע לך עם ההתמודדות הזו. אחר כך, לצעדים הבאים (כניסה להריון ועוד) - תוכל להתייעץ, לחשוב ולהחליט יחד עם הפסיכולוג/ית שלך, איך היית רוצה להמשיך מכאן והלאה.
אבל כצעד ראשון, נשמע שטיפול פסיכולוגי יכול בהחלט להועיל לך כעת.

טפלי בעצמך דנה,
את ראויה לכך.

בהצלחה,
יאיר.

היי שמוליק,

איזה שינוי מסלול מעניין אתה מתאר כאן, מקווה שאתה מוצא גם את התחום הזה מרתק ומאתגר.
אני יכול לומר שההנחנה הבסיסית שלך נכונה, אבל עם הסתייגות מסוימת. כדי להיות פסיכולוג, אשר מטפל באופן מיטיב, אמפתי ומכיל במטופליו בחדר, באחד על אחד, אינך חייב לשלוט ברזי הניתוחים הסטטיסיטיים למיניהם. המעשה הטיפולי יכול בהחלט לעמוד בפני עצמו.
יחד עם זאת, בעיניי, כדי להיות מטפל טוב, כדאי להרחיב קצת את היריעה. כדאי להכיר את מה שנעשה מחוץ לחדר, בשדה המחקרי, במקומות שונים, עם שיטות טיפול שונות. כמה שאלות לדוגמא בהקשר הזה - כיצד נדע איזו שיטת טיפול יעילה ומתי, באיזה מקרה? מה עובד בטיפול? מה יהיה יעיל עבור איזו אוכלוסיה? אילו גורמי סיכון יש לדברים מסוימים? אילו גורמים מחסנים? מה ההשפעה של טיפול על איזורים שונים במוח ועוד כהנה וכהנה שאלות טיפוליות-מחקריות חשובות רבות.
קיים היום שדה מחקרי עצום, אשר רק מוסיף להתפתח, בתחום הפסיכיאטריה, מדעי המוח, פסיכו-ביולוגיה, פסיכותרפיה ועוד. החל מחקר של הגישות הפסיכואנליטיות הקלאסיות ועד למחקרים של שיטות טיפול בנות זמננו (מיינדפולנס, למשל) וכדאי להכיר זאת. כדי להבין טוב יותר את מה שמתרחש במחקר, כאן בדיוק בא לעזרתך הידע הססטיסטי שרכשת.
כך שאפשר לומר שאני ממליץ לך ולכל פסיכולוג עתידי לדעת, להכיר ולשלב בין שני הבסיסים האלה, עליהם עומד עולם הטיפול. הבסיס שאמון על המעשה הטיפולי, לדעת מה לעשות באחד על אחד בחדר, וזה שבקיא בנעשה מבחינה מחקרית. אלו לא שני צדדים שסותרים אחד את השני, או מוציאים אחד את השני, אלא להיפך - הם רק מפרים, מזינים ומקדמים האחד את השני. אנו רוצים לדעת כיצד נוכל לטפל טוב יותר באנשים שמגיעים אלינו, אנו רוצים לקדם את הידע הזה.
כך, גם במחקר וגם בטיפול המטרה היא טובת המטופל, לדעת עוד כיצד ניתן לעזור לו בסופו של דבר. כל אחד פשוט ניגש לזה מכיוון שונה.
אגב, כמובן שיש גם פסיכולוגים המשלבים זאת בעבודתם, כאשר הם גם מטפלים בקליניקה, וגם משלבים זאת עם עבודה מחקרית.

הרבה הצלחה בהמשך הלימודים, שמוליק,
דרך לא פשוטה, אך מרתקת לפניך.

יאיר.

ברטה שלום,

התשובה היא בהחלט כן, אבל גם יש "אבל" בהמשך הדרך. לאחר הרפורמה בבריאות הנפש, קופת החולים זו הכתובת הראשונה אליה צריך לפנות בעניין. את יכולה לגשת לרופא המשפחה שלך, לספר לו על הקשיים שאת חווה, והוא יפנה אותך הלאה לטיפול. שתי אפשרויות קיימות כאן - 1. טיפול בתוך הקופה עצמה, ואז זה ללא עלות בכלל. או 2. טיפול אצל מטפלים שהם פרילנסרים של הקופה (כלומר, עובדים עם הקופה, אבל יושבים בקליניקה עצמאית שלהם) - ואז זה בעלות מסובסדת, בכפוף לאופי הביטוח הרפואי שיש לך.
א ב ל חשוב לזכור שקיים תנאי לקבלת טיפול כזה או כזה דרך הקופה, והתנאי הזה הוא - קבלת אבחנה פסיכיאטרית.
כלומר, רופא המשפה צריך להחליט שאת אכן סובלת מאבחנה מסוימת, כדי להיות רשאית לטיפול (וגם אז, צריך לקחת בחשבון תור המתנה בקופה).
לדוגמא, הוא צריך להחליט שאת אכן סובלת מדיכאון, ושלא סתם את מרגישה עצב בזמן האחרון ושקשה לך לקום בבוקר מהמיטה.
נקודה נוספת שצריך לקחת בחשבון בעת פניה לטיפול בקופה הוא - פרטיות וחיסיון. מומלץ לברר בקופה לגבי חיסיון המידע הרפואי שלך. כלומר, במידה וכבר תהיי מטופלת בקופה, למי תהיה גישה למידע הזה, לאבחנה, לתוכן הפגישות, ואילו גורמים מבחוץ יוכלו לקבל מידע זה במידה וידרשו זאת.

בהצלחה,
יאיר.

היי,

נדמה לי שאני מבין את תחושת ה"נמאס", ועדיין הייתי שמח אם תוכלי לשתף אותנו קצת יותר איך את מרגישה ומה שאלתך אלי, במה את מרגישה שאת זקוקה לסיוע עכשיו?

אשמח לשמוע ממך יותר,
יאיר.

היי מיטל,

או קיי, נשמע באמת יותר בכיוון של תחושת חרדה ומתח פנימי. אז המלצתי הקודמת מקבלת משנה תוקף. יתכן ותמצאי שהכיוון שמתאים לך הוא יותר CBT, אבל הייתי שוקל גם טיפול דינמי.

בהצלחה,
יאיר.

לא הבנתי למה דילגו עליי?

היי שירן,

את מתארת שהתפתחו בך הרבה רגשות חיוביים וחמים כלפי הפסיכולוגית שלך, ובאופן טבעי עולות אצלך גם הרבה שאלות לגבי המצב הזה - האם זה טוב, זה לא טוב, זה מפריע לטיפול, זה בסדר?
חשוב לזכור שהקשר שנוצר בין מטופל/ת לפסיכולוג/ית, הוא אמנם קשר ייחודי מהרבה בחינות, אבל בראש ובראשונה, הוא גם קשר בין שני בני אדם. וככזה, טבעי שעולים בו רגשות שונים, כאלה ואחרים, חיוביים יותר ופחות. כלומר, בהחלט יכולים להתפתח בו כל מיני רגשות, כי זה מאד אנושי ובסיסי בקשר שכזה.
לגבי שאלותייך, אם זה בסדר או לא...בעיניי, אין כאן משהו שהוא "נכון" לעומת משהו שהוא "לא נכון", אלא חשוב יותר לבחון - בלי שיפוטיות וביקורת - מדוע זה קורה לך בקשר הזה. לכן אני יכול להמליץ לך בחום לשתף את הפסיכולוגית שלך ברגשותייך, לשוחח על כך בצורה פתוחה איתה, לשמוע אותה, ולראות כיצד הדברים מתפתחים.

בהצלחה,
יאיר.

היי בהמשך לתגובתך, איך אוכל לספר לה דבר כזה!!??, אשמח אם תוכל לעזור לי, איך לדעתך הדרך הנכונה ביותר לספר לה דבר כל כך אינטימי שלי?!!, איך לא להיות נבוכה ואיך להיות רגועה ,כי מספיק שאני בפגישה איתה אני מזיעה בידיים ומסמיקה ולחוצה ברמה בעייתית ,ואני מרגישה נורא טיפשה כי אני לא מפסיקה לחייך ליידה מרוב מבוכה והתרגשות, אני לא יודעת איך אני אתנהג כשאנסה לספר לה את זה ואני מפחדת מהתגובות שלי ליידה ומתחושת המבוכה.

היי שירן,

איך לספר לה את זה...? שאלה חשובה. איך יהיה לך נוח לספר לה?
נתחיל מזה - את זו שתקבעי את העיתוי שנוח לך, את הקצב, עד כמה לשתף ובמה בדיוק. אני שומע עד כמה את חוששת שתהיי לחוצה ונבוכה מכך. הרי גם אלו רגשות מאד טבעיים ואנושיים...זה בסדר גמור, זה לא משהו שאת "צריכה" לעשות, או "חייבת" לעשות, אם את לא מרגישה בנוח. אני יכול רק להמליץ על כך.
אז נכון, מצד אחד, אלו דברים שבהחלט יכולים לגרום למבוכה, מצד שני, אני שומע שאלו דברים שמאד מעסיקים אותך, משפיעים עלייך, מלווים אותך גם מחוץ לשעות הטיפול ואת מאד עסוקה בהם. בדיוק בגלל כל זה, כדאי להביא אותם לטיפול, כמו כל דבר אחר שמעסיק, מטריד וכדומה. הטיפול הוא בדיוק המרחב הבטוח לשתף, לחלוק ולשוחח (גם) על הרגשות האינטימיים האלה.

בהצלחה,
יאיר.

האם במידה והפסיכולוגית תקיים איתי קשר מיני,האם במידה ואני מפסיקה להיות המטופלת שלה אני יכולה להיות איתה ביחד?ולקיים איתה יחסים?

היי שירן,

באופן חד משמעי - אסור לפסיכולוג/ית לקיים יחסי מין עם המטופלים שלו/ה. זו עבירה אתית חמורה.
לגבי שאר השאלות שלך, הן שאלות מאד מעניינות, ואין לי אלא להפנות אותך ולשאול זאת את הפסיכולוגית שלך. היא היחידה שתוכל לענות לך תשובה כנה ומקצועית לגביהן.

בהצלחה,
יאיר.

היי, אני נהיית יותר ויותר אובססיבית לגבייה חושבת עלייה בחלקים רבים מהיום, חושדת בה חולמת עליה חלומות מפחידים, ואז בבוקר מתרגשת מהעובדה שחלמתי עליה, קוראת הודעות שלי איתה אפילו הודעות סתמיות ומחייכת ואפילו אח שלי העיר לי הערה בנושא , כאילו קולטים שזה נראה כאילו אני מאוהבת בה\במישהו לא קולטים במי, אבל מרגישים שאני מאוהבת במישהו שאני מתקשרת איתו בהודעות. וקולטים את זה בבית לדעתי אבל מתעלמים. כל הודעה שהיא שולחת , אני נהיית שמחה ומחייכת גם אם היו מפטרים אותי ממקום עבודה או זורקים אותי מבית הספר הייתי מחייכת ושוכחת הכל כשהיא שולחת לי הודעה.
ובנוסף אני שמתי לב לזה שאני בטוחה שהיא מושלמת,או שהיא אלוקים ואני סוג של מעריצה אותה ומתרגשת ממנה יותר מידיי, אני לא יודעת מה לעשות , כי לא נראה לי שאי פעם אני יפסיק איתה את הטיפול, היא עונה על הצרכים הרגשיים שלי מצד אחד, מהצד השני הבעיה היא שאני יותר מידיי מאוהבת בה בגלל שכשאני נקשרת למישהי רגשית ישר אני מתחילה לפנטז עליה ולהתאהב בה ואז אני מתחילה להשתגע. לקום באמצע הלילה ולחשוב כל מיני מחשבות ופנטזיות עליה . ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו? אני יודעת שאם אני יפסיק את הטיפול זה יפגע בי, אני מפחדת שאני לא אקום מהמיטה. למרות שגם ככה אני סובלת, אחריי טיפול איתה אני יושבת במיטה ואני לא קמה ולא אוכלת אני רק חושבת עלייה ומפנטזת עלייה ומעכלת את מה שהיה . מה לעשות?

היי שירן,

את מתארת יחס מאד חיובי שלך כלפי הפסיכולוגית שלך. יחס של התאהבות, התרגשות, התרגשות מינית ועוד. ואת שואלת "האם זה בסדר להתאהב בפסיכולוגית?".
ראשית, יש לי הצעה - בואי ננסה לשים כרגע בצד את המונחים "בסדר" או "לא בסדר", "נכון" או "לא נכון". ננסה להסתכל על זה לרגע בעין לא שיפוטית.
אם נעשה זאת, נראה שהתפתחו אצלך רגשות מאד עוצמתיים כלפי הפסיכולוגית שלך.
הרגשות האלו הם לגיטימיים, טבעיים, ואגב, גם לא כאלה נדירים בטיפול. אני מניח שיש סיבה/סיבות מדוע הם התפתחו אצלך דווקא בסיטואציה של טיפול ודווקא כלפי הפסיכולוגית הזו.
שנית, אני יכול להמליץ לך בחום לשתף את הפסיכולוגית שלך בעניין הזה. כמובן שכדאי לעשות זאת בצורה שנוחה לך (ברמת הפתיחות שנוחה לך, בקצב שנכון לך, במילים שנוח לך איתן וכדומה).
אני סבור שכדאי לשתף ולדבר על זה בטיפול, מאחר ואלו רגשות עזים שאת חשה, זו חוויה מאד עוצמתית (כך נשמע לפי יאורך), וזה מאד מעסיק אותך. אלו סיבות טובות מאד להביא זאת לטיפול.
מה הפסיכולוגית שלך תעשה עם זה, כיצד היא תגיב? אני לא יודע, אבל הבה נסמוך על המקצועיות שלה ונניח לה לדאוג לעניין.

בברכה,
יאיר.

שלום יוסף,

שאלתך מתאימה יותר לפורום פסיכיאטריה, הם הגורמים המוסמכים לענות לך על כך.

בברכה,
יאיר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכיאטריה' id=link]פסיכיאטריה[/a].

היי ליאת,

נשמע שעשית דרך בחיפושייך...אכן, ה"משימה" של למצוא את הפסיכולוג/ית שתרגישי שהוא מתאים בדיוק-בדיוק בשבילך, מתאים לצרכים שלך - היא לא תמיד קלה. טוב הדבר שאת עוד ממשיכה לנסות. את כותבת שבסופו של תהליך, הגעת למסקנה שאת זקוקה לטיפול משולב של "גופנפש". ציינת גם שהתנסית כבר בפסיכותרפיה גופנית, ושהגעת למסקנה שאת זקוקה למשהו אחר, "לרפא משהו פנימי ועמוק". נשמע מדברייך, שאמנם טיפול פסיכולוגי דינמי יוכל לסייע לך רבות. ישנם גם פסיכולוגים דינמיים שמשלבים בטיפול גם אלמנטים של פסיכותרפיה גופנית.
לגבי המלצה שמית ספציפית - איננו נוהגים לציין כאן שמות מטפלים (בין אם לחיוב או לשלילה). אם תרצי, את מוזמנת לפנות אלי במייל ואוכל להתייעץ עם עמיתיי שבאיזור.

בהצלחה,
יאיר.

היי נועה,

קשה עד מאד לסבול מדיכאון. קשה עוד יותר כשזה לא עובר מהר כמו שאנחנו רוצים. לפעמים באמת יש תחושה שהוא לא יעבור אף פעם. אבל חשוב לציין שלאט לאט, בעזרת טיפול נכון, תמיכה וליווי מקצועיים, הגל הזה בהחלט יכול לחלוף.
אני שומע שאת כרגע מטופלת בצורה הנכונה (טיפול משולב - פסיכולוגי ותרופתי). דבר אחד שאפשר לעשות, הוא לבדוק האם אפשר להעלות את המינונים של התקופה ואת תדירות הפגישות עם הפסיכולוגית. זה יכול להועיל מכיוון אחד.
מכיוון אחד - אני ממליץ לך הוא לבדוק איזה דברים / פעילויות את יכולה לעשות עבור עצמך. מה מאפשרת לך רמת הכוחות שיש לך כעת? ממה נהנית בעבר, ואולי אפשר לחזור לזה היום? (הליכה? ספורט? חוגים? לפגוש חברים, משפחה?) אולי תוכלי לעשות משהו מזה גם עכשיו, גם אם זה לא בדיוק יהיה כמו פעם.
נכון, זה לא קל, ובהתחלה אולי זה אף יהיה קשה מאד, אבל לאט לאט, צעד צעד, עם תמיכה נכונה, אני מאמין שזה ילך ויהיה קל יותר, והרגשתך עוד תשתפר.

מקווה שהגל הזה יחלוף במהרה,
ושתדעי ימים טובים יותר בקרוב,
יאיר.

היי ענבל,

נשמע לי שאת נמצאת היום במצב שהוא די מסובך. מצד אחד, את חיה בבית עם אמך שאת אוהבת. מצד שני, את מתארת שלאחרונה היחסים ביניכן מאד מתוחים ומתסכלים, ושיש אווירה מאד עכורה בבית. זו הרגשה מאד לא נעימה. מצד שלישי, כמו שאמרת, את גם לא יכולה כרגע לצאת מהבית בכוחות עצמך. נשמע שאת במין מלכוד שכזה. כל אופציה שתבחרי בה - להישאר בבית או לצאת ממנו - היא לא פשוטה, יש לה את הקשיים וההשלכות שלה. מצב באמת מורכב.
מכוון שאני שומע שאת במצוקה נכון להיום, ומכיוון שיש הרגשה שאין מוצא טוב כרגע מהמצב, אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, שם יהיה לך את המקום בשבילך, מקום שבו תוכלי לבדוק יחד עם הפסיכולוג/ית מה בדיוק יוכל לעזור לך כרגע, כיצד תוכלי להתמודד טוב יותר עם המציאות הלא פשוטה שמלווה אותך היום.

בהצלחה,
יאיר.

היי יוסי,

נשמע שאתה סובל מביישנות רבה, שמפריעה לך בתקופה האחרונה ביתר שאת, בכל הנוגע ליצירת קשר עם נשים. (אגב, לא ציינת האם זה קורה לך בעיקר באינטראקציה עם נשים, או שמדובר על ביישנות כוללנית יותר, שאתה חווה בעוד מצבים חברתיים - כמו למשל, אתה חווה קושי גם כאשר אתה נדרש לדבר מול קהל, או לדבר עם דמות סמכות וכדומה). בעצם אתה מתאר בעיה שמאד שכיחה בקרב מטופלים, בעיקר בשנים האחרונות, ויש כמה דרכים טובות לטפל בה.
אני יכול להמליץ על כמה דברים: 1. טיפול פסיכולוגי פרטני - קוגנטיבי-התנהגותי. טיפול מובנה, ממוקד וקצר-מועד שנמצא יעיל ספציפית לבעיה הזו. 2. קבוצות טיפוליות של מיומנויות חברתיות. לאחרונה ישנן יותר ויותר קבוצות בהנחיית פסיכולוגים ואנשי טיפול נוספים, שמסייעות בפיתוח מיומנויות חברתיות גם לילדים וגם לאנשים בוגרים יותר.
3. טיפול פסיכולוגי פרטני דינמי. זאת במידה ותרגיש שאתה זקוק לטיפול יותר יסודי ורחב יריעה.
תוכל למצוא מידע רב ולקרוא על סוגי הטיפולים השונים שציינתי כאן ברחבי האינטרנט.

בהצלחה,
יאיר.

אני מודה לך יאיר.

אשמח למענה,תודה.

היי חני,

הטיפול בקרובים לנו בהחלט יכול להביא לתחושה של עומס רגשי רב. אגב, זה דבר שהמודעות אליו עולה בשנים האחרונות, ויש גם יותר מחקרים בנושא.
נשמע שאת מנסה לעזור כמיטב יכולתך, אך במקביל, נראה שאת משלמת גם מחיר על כך. בין היתר, ציינת שאת לא מצליחה לעשות דברים עבור עצמך. למרות העומס הרב, נסי לחשוב חני האם את יכולה למצוא את נקודת האיזון בין השניים, את דרך האמצע, שבין העזרה להורייך, לאביך, לבין הטיפול בך. הרי אם לא תטפלי בעצמך, אם לא יהיה לך מקום/עשייה/מרחב לשאוב משם כוחות ואנרגיה עבור עצמך, כיצד יהיו לך כוחות ויכולת להעניק לאחר?
כך שגם בסיטואציה המורכבת הזו, ואולי במיוחד בסיטואציה המורכבת הזו של טיפול באביך החולה, אל תזניחי את עצמך.

בהצלחה,
יאיר.

היי מיטל,

בפשטות - כן. התופעה שאת מתארת יכולה להתפתח כתוצאה מלחץ נפשי, בפרט כשאת מציינת שהבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה. מעניין לשמוע האם מתלוות לזה תחושות נוספות? נימולים, סחרחורות, לחץ בחזה, גירודים, קושי לנשום? האם עשית בדיקות דם נוספות והן גם יצאו תקינות?
אנו בהחלט מכירים בקשר בין הגוף לנפש. יתכן והעקצוצים שאת מרגישה נובעים מחרדה, או מדברים נוספים שבהחלט כדאי לבדוק. אני יכול להמליץ לך על לפנות לטיפול פסיכולוגי, טיפול דינמי או CBT. אופציה נוספת - לפנות לפסיכולוג רפואי לצורך טיפול ממוקד ונקודתי בסימפטום עצמו. תוכלי למצוא מידע רב על האפשרויות השונות שציינתי בחיפוש פשוט באינטרנט.

בהצלחה,
יאיר.

היי שלומי,

נשמע שאתה חווה הרבה קשיים, בעיקר בתחום החברתי, ושאתה נתקל בזה במגוון סיטואציות. לפני שיחה עם מישהו, גם שיחת טלפון, לפני ובזמן של ראיונות עבודה, לפני שאתה מדבר בכיתה, בפגישות חשובות, בדייטים ועוד.
אתה גם כותב ש"אני לא האני הרגיל שלי" בסיטואציות האלה, וש"בא לי להיות אדם רגיל". אפשר ממש לשמוע עד כמה המצבים האלה קשים לך.
מכיוון שרמת החרדה והמצוקה שלך במצבים האלה היא גבוהה, ומכוון שאני שומע ממך שהיית רוצה שההתמודדות החברתית שלך תיראה אחרת, אני יכול להמליץ לך בחום על טיפול פסיכולוגי שיכול לעזור לך רבות סביב הקשיים שאתה חווה בסיטואציות חברתיות. ישנו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או טיפול פסיכולוגי דינמי, שניהם לדעתי יכולים להועיל לך. אתה יכול לקרוא על סוגי הטיפולים באינטרנט, להתייעץ גם עם המטפלים עצמם, ולבחור לעצמך את הטיפול שיתאים יותר לצרכיך.

בהצלחה,
יאיר.