פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,
נוסף על הקשיים שאת מתמודדת איתם מקטנות ואשר בעקבותם את נעזרת בטיפול תרופתי, נראה שעם ההתבגרות נוספו קשיים הקשורים ביחס לתרופות ובהשפעה שלהן עלייך. את מתארת תופעות שמטרידות אותך מאוד, כמו ירידה בחשק המיני ועליה ברמות הסוכר. לצערי, אינני יכולה לדעת מכאן, האם יש קשר בין התופעות הללו לבין התרופות שאת נוטלת. הרופא המלווה אותך הוא זה אשר אמור להסביר ולתמוך.
נראה לי שהקושי המרכזי שאת חווה כעת קשור בסוגיות של אמון בטיפול התרופתי וברופא המטפל. אני מקווה שאת מלווה בטיפול רגשי ואם לא, אני מציעה בחום שתהיי מלווה בטיפול בו תוכלי להביע דאגותייך בפני מטפל והוא יהיה לך לאוזן קשבת ובמקרה הצורך יוכל לסייע בתיווך בינך לבין ההורים והרופא.

הרגישי בטוב,

לא מדובר בבעיה נפוצה שהיא בעייה בחשק המיני הבעיה נקראת בשפת הסקסולוגים בעיה בעוררות המינית ,הבעיה שתיארתי היא חמורה בהרבה מבעיית חשק מיני, מה שתיארתי זה אחד לאחד מה שאני מרגישה , זוהי בעיה ברגש ההתרגשות המינית שנגרמת על ידי אדם ,מה שנקרא משיכה פיזית לאדם שפתאום את מתרגשת ממנו ויש לך פרפרים בבטן או נמשכת אליו.אז בקיצור פתאום מהיום שלקחתי את התרופות אז אין לי את זה,הייתה שחקנית שמשכה אותי מאוד פעם ופתאום אני רואה אותה וכלום לא קורה לי מבפנים ובכלל כלום לא קורה לי אם אף בחורה מאז היום הראשון שלקחתי את התרופות. אני כרגע לא יכולה להתאהב ולהתגרות מינית משום דבר.

אני מתנצלת על העיכוב במענה.

אני קוראת את הקושי שאת מתארת ואת הקשיים הנלווים לטיפול התרופתי. מאוד ממליצה לך להיעזר בטיפול רגשי. נראה שמעסיקים אותך נושאים רבים ועניין היעדר ההתאהבות והמשיכה הוא אמנם מרכזי אך לא היחיד ולכן, נראה לי שכל מטפל רגשי, קרי: פסיכולוג, עו"ס קליני, עשוי לסייע לך ואולי אף להוות גשר בינך לבין הורייך והרופא.

היי בטוב,

שלום גיל,
נראה שה"מיינד" שלך עובד שעות נוספות בניסיון לנתח פעולות פשוטות יומיומיות. אין לנו ממש שליטה על המיינד שלנו. מחשבות מכל הסוגים מגיחות אליו, מחשבות משמעותיות יותר או פחות. המוקד לטיפול צריך להיות באופן ההתייחסות למחשבות. טיפול רלוונטי לקושי שהצגת יהיה טיפול קוגניטיבי התנהגותי - CBT, בו תקבל כלים להתמודדות עם המחשבות הטורדניות.

חג שמח.

היי רומי,

חג שמח, אני מתנצל על האיחור במענה.
את מציינת שאת מדוכאת בעקבות הפטירה של סבתא שלך, ושהתחלת טיפול פסיכולוגי. אני מבין שאת שואלת מה מעבר לכך את יכולה לעשות כדי להרגיש יותר טוב. מאחר ואיננו מכירים, קשה לי לומר בדיוק מה יכול לעזור לך, מה את אוהבת/אהבת לעשות ומאילו דברים נהנית בעבר, ויכולים אולי לשפר את הרגשתך בהווה. אינני יודע גם כמה זמן את בטיפול, אבל אולי את רומזת כאן שאת עדיין לא מרגישה טוב, כפי שאת רוצה להרגיש.
אז דבר ראשון, אני יכול להציע לך להעלות זאת גם עם המטפל/ת שלך, ולחשוב יחד על דברים שכאלו (תחביבים, לפגוש משפחה/חברים, לצאת להליכה, לדבר בטלפון עם חבר/ה וכדומה). לחשוב על כל מיני דברים שאת יודעת מנסיונך שגורמים לך להרגשה טובה ולבדוק מה מהם את יכולה לעשות כעת, בהתאם לרמת הכוחות שיש לך. עצה נוספת - תתחילי עם משהו אחד ביום. עשי בכל יום משהו אחד, זה יכול להיות אפילו משהו אחד קטן (סתם דוגמא - לשתות קפה ועוגה במרפסת), ומשם תראי איך את יכולה להרחיב רשימת הדברים הללו.
דבר נוסף, אם את מרגישה שמצבך לא משתנה או חלילה מחמיר כבר תקופה ארוכה, הייתי שוקל גם טיפול תרופתי מתאים. את יכולה כמובן גם לבדוק את האפשרות הזאת עם המטפל/ת שלך.

בהצלחה,
יאיר.

תודה.

היי חני,

מאחר וישנם המון ספרים שנוגעים בהרבה נושאים, אז האם תוכלי להסביר מעט יותר (אין צורך לפרט יותר מדי, אם אינך רוצה) מהן הבעיות שלך שאיתן את רוצה להתמודד לבד? (האם מדובר על בעיות משפחתיות, מצב רוח, חרדות, דיכאון וכדומה)

יאיר.

חג שמח יאיר לשאלתך: אני סובלת ממצבי רוח משתנים בעיקר דיכאון וחרדה.אשמח עם תוכל להמליץ לי על ספרים בנושא,תודה רבה.

בעיקר בדיכאון וחרדות,אודה על תשובתך המהירה.תודה רבה.

היי חני,

כפי שציינתי, יש המון ספרות מקצועית ופופולארית לגבי תחומים אלו. אני יכול לציין כאן למשל את - "התמודדות עם חרדה" של אדמונד בורן ולורן גאראנו, או את - "להתגבר על הדיכאון צעד אחר צעד" של מייקל אביס וכריסטופר מרטל. אלו הן רק דוגמאות כמובן.
אני יכול להמליץ לך לגשת לחנות ספרים (או לספריה) ולעיין בספרים המצויים שם, לראות למה את מתחברת, מה מהם מוצא חן בעינייך יותר, או מה את מוצאת שמדבר בשפה שלך. זה הרי מה שחשוב.
בנוסף, חשוב לזכור שזה לא "או-או", או ספר לעזרה עצמית או פנייה לטיפול מקצועי. להיפך, הרבה פעים הדברים משלימים, וכדי שהטיפול יצליח, הרבה פעמים האדם גם צריך להיות בעל מוטיבציה לעזור לעצמו.

בהצלחה,
יאיר.

על העצות הנהדרות אני אברר על הספרים שיהיה לך חג שמח ולכל הפורום.

היי שרון,

נשמע כמו סיטואציה לא פשוטה בתקופה שהיא סה"כ עדיין התחלה של טיפול. באמת זה מעניין - מדוע המטפלת שלך חשבה שאת לא צריכה יותר טיפול? את אומרת שיש דברים שלא דוברו (ושאולי כן כדאי שיהיו מדוברים בטיפול) , מכיוון שלא הבאת אותם עד עכשיו. ועדיין, מדוע היא חשבה כך? נשארתי עם סימן שאלה, ואני מתאר לעצמי שאולי גם את.
אני יכול להמליץ לך לפתוח זאת ולדבר על כך עם המטפלת שלך. לאו דווקא על הדברים עצמם, אם את עדיין לא מרגישה בנוח, אלא על עצם ההרגשה שלך - מדוע הגעת לטיפול, מה זה הטיפול בשבילך, שאת כן מרגישה שאת צריכה טיפול, ושיש דברים שעדיין לא הבאת, ושאולי את מתלבטת האם להביא אותם, ואם כן, אז מתי...וכדומה. פשוט להביא את כל הרגשות שעלו בך סביב האמירה שלה, שלדעתה את לא זקוקה יותר לטיפול. וכן, גם לשאול את דעתה, מדוע היא חושבת שאת לא זקוקה עוד לטיפול. כדאי לברר את העניין המורכב הזה בשיחה ביניכן, הרי זה חלק חשוב מהקשר ביניכן ומהטיפול שלך, שסה"כ אמור לעזור לך.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

אני שומע הרבה כאב בדברים שלך. את כותבת שאת סובלת מאד מכך שאין לך חברים, וזה נשמע שאת סובלת מבדידות רבה כבר הרבה זמן. בנוסף, את מציינת הרבה קשיים בין אישיים, שמקשים עלייך ליצור חברויות, או לשמור על קשרים משמעותיים. נדמה שמצד אחד יש לך צורך גבוה בקשר קרוב, בחברות, מצד שני, את מרגישה שזה גם משהו שיכול לפגוע בך מאד.
כמו שכתבת, אני שותף לדעתך שטיפול פסיכולוגי ימומלץ עבורך במקרה הזה, הוא יוכל לסייע לך להתמודד טוב יותר עם הקשיים הבין אישיים האלו. לדעתי, טיפול פסיכולוגי דינמי יועיל לך מאד, אך את יכולה לבדוק גם אפשרות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

בהצלחה,
יאיר.

שלום,

אני שומע שמעבר לתקופות הרעות שאת חווה מדי פעם, כבר הרבה זמן בעצם מלווה אותך איזו תחושה של מועקה, חוסר ביטחון, חוסר שקט, ואולי אפילו גם מין תחושת עצבות שנמצאת שם ברקע הרבה זמן. נראה כי יש הרבה דברים שמטרידים אותך ולא נותנים לך מנוח. יחסייך עם בן הזוג, העבודה, המקצוע, העתיד, המצב בארץ...הכל משפיע עלייך. איך כתבת? "תקופה ארוכה לא הרגשתי אושר במלוא מובן המילה...". לכאורה זה גם מצב פרדוקסלי, שהרי את בחורה צעירה, יש לך עבודה, בן זוג, עזבת את בית ההורים, מה צריך יותר מזה? אבל עדיין...עדיין משהו לא "יושב טוב" אצלך, עדיין משהו לא רגוע בפנים ולא נותן מנוח.
כתבת שהפסיכיאטר הפנה אותך לטיפול קוגנטיבי התנהגותי, CBT. טיפול זה הוא ממוקד, מובנה וקצר מועד. הוא מתמקד במחשבות ובאמונות שלנו, בודק מדוע חלקן לפחות הן לא יעילות או לא ריאליות עבורנו, ומציע חלופות לכך.
כפי שתארת את הדברים כאן, אני יכול להמליץ לך על טיפול פסיכולוגי דינמי. זהו טיפול מעמיק ורחב יותר, בו תוכלי להכיר את עצמך בצורה טובה יותר, להבין מדוע את מרגישה כך כבר תקופה ארוכה, להתבונן במה שמטריד אותך בחיים במרחב שקט ובטוח, וביחד עם המטפל/ת גם למצוא דרכי התמודדות שיהיו יעילות יותר עבורך.

בהצלחה,
יאיר.

היי מירי,

נשמע שהחיים עם OCD אף פעם לא היו קלים, וכי בשנתיים האחרונות המצב גם היה קשה. לפי התיאור שלך, נשמע שההתמודדות שלך עם ה-OCD היא "גלית". כלומר, את חווה קושי מסוים => את מצליחה להתגבר בכוחות עצמך ומתחילה להרגיש יותר טוב => אבל אז מתפתח קושי חדש וחרדות חדשות. כל פעם ה-OCD הוא לגבי עניין אחר, מתחלף. בין לבין, נראה כי ישנם גם "גלים" של חרדות, פעם בעוצמה נמוכה, ופעם גבוהה יותר, אך בעצם הם תמיד שם. אני יכול רק לשער כמה קשה לך ככה לחיות כל הזמן.
מאחר ואת מתמודדת תמיד בכוחות עצמך, ומכיוון שנראה שההתמודדות הזו היא רצופה, קושי אחד הולך, וקושי אחר מגיע, הייתי ממליץ לך גם להיעזר בטיפול נפשי, כדי שלא תצטרכי להוסיף ולהתמודד עם כל החרדות והקשיים האלו לגמרי לבדך. נדמה לי שהמשא הזה כבד מאד לשאת אותו לבד.
ברמה אחת, אני מדבר על טיפול תרופתי. ישנם תרופות נגד חרדה, שיכולות לעזור לך על ידי הפחתת רמת החרדה שלך (אפשר להתייעץ לגבי זה גם עם רופא המשפחה שלך). שנית, אני ממליץ לך גם לפנות לטיפול פסיכולוגי. הן טיפול מסוג קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול להועיל לך, והן טיפול בגישה דינמית יותר. את יכולה לקרוא קצת על סוגי הטיפולים השונים, להתייעץ לגבי זה עם פסיכולוגים שונים, ולבסוף לפנות לטיפול שאת מרגישה יוכל להועיל ולשפר את איכות חייך.

בהצלחה,
יאיר.

שלום,

כצעד ראשון, הייתי ממליץ לך בחום לפנות למיל"ם, מרכז ייעוץ למשפחות של נפגעי נפש, יש להם סניף בחיפה -
שם המרכז: מילם
כתובת: רחוב הרצוג 1, חיפה
הם ישמחו לסייע לך ככל יכולתם.

כצעד נוסף, אם את מעוניינת בטיפול פסיכולוגי ושיהיה בחינם, ללא עלות כלל, ניתן כיום לקבל זאת באחת מהדרכים הבאות:
1. דרך קופת החולים (באמצעות פנייה לרופא משפחה). עם זאת, קיים תנאי מקדים לקבלת טיפול בקופה ללא עלות, והוא שהאדם הפונה צריך להיות מאובחן באבחנה פסיכיאטרית.
2. במידה ואת לא שבעת רצון מהטיפול בקופה, ניתן לבקש מקופת החולים (ואולי גם לקבל, אין להם חובה לעשות זאת) הפניה + התחייבות לאחת מהמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש של משרד הבריאות.

בברכה,
יאיר.

היי,

נגעת כאן באחת הההשלכות המרכזיות של הרפורמה בבריאות הנפש שנכנסה לתוקף ביולי 2015. השאלה שלך טובה, והתשובה לכך מורכבת. גם לאחר התייעצות עם עמיתיי, נראה שהדברים עדיין לא ברורים די הצורך.
אנסה להביא את המורכבות כפי שהיא.
נתחיל במה שברור וחד משמעי. למעשה מאז כניסת הרפורמה לתוקף, התיק הרפואי בקופה כולל גם מידע על הטיפול הנפשי (הפסיכולוגי והפסיכיאטרי), שניתן דרכה. הכל מתועד במערכות הקופה. כך שעם ויתור הסודיות, ניתן לדרוש את התיק המלא שכולל היום את תחום בריאות הנפש. הכל תחת אותה "מטריה" של בעיות רפואיות.
מכאן למה שקורה בשטח, ושם נראה כי הדברים פחות ברורים.
קופות החולים מצידן טוענות שלא כל המידע חשוף לכל גורם, אבל בהחלט קיים חשש סביר שכאשר מועמד לעבודה יחתום על ויתור סודיות בענייני הרפואיים (כחלק מדרישות מקום העבודה) - המידע יחשף. יש מידה גם רבה של צדק והגיון בדברייך, שכן סירוב לחתום על ויתור סודיות עשוי להראות חשוד במצב כזה, ולכן זה פוגע במטופלים, וכן עלול להוביל לאפליה ופגיעה בפרטיות.
מדיווחים נוספים עולה כי ישנם מקרים בהם לרופא המשפחה בחלק מהקופות יש מידה מסוימת של שיקול דעת באשר למה שנכתב. ברירת המחדל היא לציין אבחנות, אולם אנו יודעים על מקרים נוספים שבהם ציינו גם את קיומו של הטיפול בנוסף לאבחנה.
אגב, נקודה זו היא אחת הסיבות למאבק הפסיכולוגים היום, אשר מתנגדים ליישום הרפורמה כפי שהיא, ודורשים להכניס בה תיקונים שונים.
לאור כל זאת, אני יכול רק להמליץ לך לדבר קודם לכן עם רופא המשפחה שלך, לשאול את דעתו, להתיייעץ במידת האפשר עם גורמים נוספים בקופה, ואז לפעול בדרך שתהיה הכי יעילה עבורך.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

נשמע לי שהחיים שלך לא קלים לאחרונה, ושיחד עם זאת, את מנסה להתמודד איתם בכל כוחותייך. אני מניח שיש מסלולים שכאלה בצבא, כפי שתארת, אך את התשובה המוסמכת ביותר יכול לתת לך הקב"ן בצבא/במסגרת השירות הלאומי שלך כעת. בנוסף, מכיוון שיש לך גם פסיכיאטר שמכיר אותך, אני יכול להמליץ לך לפנות גם אליו, להסביר לו את מצבך הנפשי הנוכחי, ושאת מבקשת לבחון מחדש את האפשרות להתגייס לצה"ל. בכל מקרה, כדאי שהפנייה שלך תהיה בתיאום של הפסיכיאטר שלך ושל הקב"ן בצבא, כך שאולי יחד איתך, תוכלו לחשוב על המסלול בצבא, שיענה לצרכייך.

בהצלחה רבה,
יאיר.

זה מאוד חשוב לי,אני מודה לכם.

תודה

לשמחה אודה לכם עם תוכלו לענות לי.

שלום חני,

נשמע שאת עוברת כעת תקופה לא פשוטה, ושזה שונה באופן משמעותי ממה שהיה עד עכשיו. בעצם אני שומע שאולי את שואלת: "פעם הייתי יותר שמחה, אז למה אני עכשיו מרגישה ככה...?". את מתארת תחושות קשות - תחושת ריקנות, חוסר אנרגיה, מצב רוח ירוד וחולשה. הייתי רוצה להזמין אותך לרגע להתבונן פנימה ולחשוב כמה זמן זה נמשך ככה כבר, האם התחושות האלו הופיעו בעקבות אירוע מסוים? האם קרה משהו בחייך שמאז התחלת להרגיש ככה? האם הן הופיעו כך פתאום ללא סיבה מיוחדת?
את מבקשת כלים מעשיים שיוכלו לעזור לך לחזור לתחושת השמחה שהייתה לך. איננו מכירים כמובן, אז אינני יודע מה את אוהבת לעשות ומה בדיוק יכול לעזור לך (עיסוק בספורט, טיולים, תחביבים, יציאה עם חברים, בילוי עם המשפחה). עם זאת, אני חושב שהצעד הראשון הוא בדיוק מה שעשית כרגע. למעשה להקשיב לעצמך, לשים לב לתחושות שלך, ולא להישאר עם זה לבד, לשתף בזה מישהו. נשמע שקשה מאד להתמודד עם התחושות האלה לבדך. בהמשך לזה, אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני, שם תוכלי להיעזר בתמיכה הנפשית ראויה, שתסייע לך להתמודד עם התחושות האלה, ולעבור את התקופה הזו בצורה שתהיה יותר טובה עבורך.

נשמע שתקופה לא פשוטה עומדת בפנייך,
מקווה שתרגישי טוב בקרוב.
יאיר.

כן באמת עובר עלי משהו ואברר על טיפול פסיכולוגי. יום נפלא.

שלום לך,
נראה שאתה מצליח לעשות עבודה פנימית סביב הקושי שתיארת. שמת לב למעצור פנימי שעולה בך סביב יצירת קשר עם בחורה שבעיניך נראית יפה, למתח שמתלווה אליו, עלתה בך תובנה ביחס לקושי: הפחד להידחות, המחשבה שאתה לא ראוי ומתוך מה שכתבת, נראה שאתה אפילו מצליח לא להיכנע לפחד אלא להעז ולנסות. אם כך - במה תרצה עזרה? (-:
אתה כותב כי אינך מעריך שזקוק לטיפול פסיכולוגי, אבל, נער יקר, אי אפשר "לפצח" – כלומר – לעבד עניינים כאלו בתכתובת אנונימית בפורום אינטרנטי.
עבודה פנימית מעמיקה יותר, אם אכן אתה רוצה בה, אינה יכולה להיעשות אלא במסגרת של טיפול, עם מטפל שיוכל להכיר אותך באופן אישי וביחד תוכלו לשוחח על ההיבטים השונים של המחשבה, הפחד להידחות, הקושי שקיים (אולי) בהערכה העצמית וביחסים בין שני המינים, כפי שהופנמו אצלך במשך החיים.
טיפול פסיכולוגי עשוי להיות חוויה מעניינת ומרגשת עבור נער המעוניין להבין ולהכיר עצמו היטב ולהתפתח.

בהצלחה,

אתה בן 17 עדיין צעיר. יש לך עוד מלא זמן לחוות ולעשות. אני לא מאמינה בטיפולים פסיכולוגים כדי לעשות. הם עוזרים לפרוק רגשות, לשתף אבל בסוף הצעד הוא שלך. אז בהצלחה...

שלום לך,
אתה מתאר רצון להיות "משוחרר". מעניינת בחירת המילה בניסוח המשאלה, שבאה במקביל לתיאור שלך את השחרור מהצבא. נראה לי מתוך מילותיך, כי כאשר היית בצבא, היתה משאלה גדולה ואולי פנטזיה סביב השחרור מהשירות, שיביא איתו שינוי משמעותי: שחרור פנימי. כעת, משהשתחררת מהצבא, אומנם ביצעת שינוי חיצוני שרצית בו, אך המשאלה לשחרור פנימי, לא התגשמה במלואה ואתה חש כי יש לך עוד דרך.

הסוגיות הרגשיות שהעלית, כמו הקושי לחוש מאושר, שלם ולהיפתח לזוגיות, הן נושאים מצוינים לעבודה בטיפול רגשי. העצה הטובה ביותר שאני יכולה להשיא לך מכאן היא לפנות לטיפול ולהיעזר בו בכדי להגשים את מטרותיך ולפתח את ביטחונך העצמי. רק מטפל שיכיר אותך ואת סיפורך מקרוב יוכל לסייע לך באופן אישי ולהעניק לך כלים (רגשיים או מעשיים) להתפתחות בכיוונים שאתה מבקש אותם עבור עצמך. מציעה להרהר באפשרות הזו.

בהצלחה,