פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי אבי,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
לגבי שאלתך הראשונה, האם יש לך עילה לדבר עם קב"ן? נדמה לי שבהחלט כן. אגב, לא צריכה להיות "עילה" מיוחדת לשוחח עם הקב"ן. אם אתה מרגיש צורך בכך, אתה יכול לפנות למפקדים שלך, להסביר להם את מצבך, ולבקש מהם לראות קב"ן.
לגבי השאלה השנייה, האם תהיה לו סיבה מספקת לשחרר אותך מהתפקיד הזה? זאת אינני יודע. לכשתפגוש את הקב"ן, שתף אותו במה שעובר עליך , הסבר לו את מצבך, והוא יתרשם ממצבך וייתן את המלצותיו בהתאם.
יחד עם זאת, חשוב לי לציין אבי, שעוד לפני הפנייה לקב"ן, נראה לי שמומלץ יותר לנסות ולפנות ישירות למפקד שלך במילואים, או לחילופין ליחידת המילואים שלך, לקצינ/ת הקישור, להסביר להם את מצבך, ולבדוק איתם מה הם יכולים לעשות בנדון.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

אני מודה שקשה לי לענות על שאלה זו, אשמח אם תוכלי לפרט ולהבהיר יותר - כמה זמן זה ככה, מתי זה קורה לך וכדומה.
מה בדיוק בעצם את שואלת כאן בפורום, במה בדיוק את זקוקה לעזרה?

בברכה,
יאיר.

היי דוד,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
כמובן שאיני מכיר את הפסיכולוג שלך, ובכל זאת, אומר כמה דברים.
ראשית (ואולי זה נשמע מובן מאליו)- הטיפול הפסיכולוגי הוא בשבילך. זהו בדיוק המקום עבורך, לבוא ולשתף בכל אותם דברים אשר מעסיקים אותך, ושאתה היית מעוניין לדבר עליהם.
שנית, נכון, יש גם גישות שונות בטיפול פסיכולוגי. ישנם מטפלים שונים, שמטפלים באופנים שונים. כל אחד וסגנונו הוא, כל אחד והדרך הטיפולית שלו.
במובן הזה, נדמה לי שאתה חווה כעת מעין התנגשות בין שתי הנקודות שציינתי כעת. אתה מתאר פער, פער שהוא כמעט גדול מדי בחוויה שלך, בין הצרכים שלך, שאיתם אתה מגיע לטיפול, לבין המענה שאתה מקבל, בין דמות המטפל ואופי הטיפול - כפי שאתה פוגש אותו.
מכיוון שכך (ואם הדבר לא נעשה עד כה), אני ממליץ לך לשוחח עם הפסיכולוג שלך בעניין הזה, ולעשות איתו תיאום ציפיות לגבי הטיפול. אתה יכול לשתף אותו בחוויה שלך עד כה, בציפיותיך מהטיפול, ולראות מה יש לו לומר בעניין. יתכן ותגלה שבכל זאת, עמדותיכם וציפיותיכם קרובות זו לזו, ואז - מה טוב. יחד עם זאת, יתכן גם ותגלה שקיים פער גדול מדי ביניכם, פער שהוא אולי בלתי ניתן לגישור בחוויה שלך, בין מה שאתה זקוק לו לבין מה שהפסיכולוג הנוכחי יוכל להעניק לך. במקרה שכזה נדמה לי שתוכל לקבל החלטה יותר מודעת ומושכלת לגבי המשך הדרך ולגבי אופי הטיפול שאותו אתה מבקש לעצמך.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

לפי התיאור שלך, בהתייחס לתכונה הזו, למדד הזה של "עזרה הדדית", את ובעלך מגיעים מעולמות שונים מאד. כל אחד מכם גדל והתפתח בסביבה אחרת, וזו תרמה לאישיותו כפי שהיא היום. את כותבת שאחת ההשלכות של השוני הזה ביניכם הוא שבעלך הופך לדמות פחות אהודה על בני משפחתך. לפי התיאור שלך, נשמע גם שכאשר את מנסה לשוחח איתו על כך, יש לו הצדקות משלו להתנהגותו.
את שואלת האם יש פיתרון לזה? נראה לי שהשוני ביניכם כרגע הוא בבחינת עובדה מוגמרת. הוא "ככה" ואת "ככה". אני כן שומע זה מאד מפריע לך (אגב, מדברייך עולה שבכלל לא בטוח שזה מפריע לו באותה המידה). אם כך, אולי במילים אחרות את שואלת - מה לעשות כשיש שוני או פער מסוים ביני ובין בעלי? מה לעשות כאשר אנחנו לא רואים דבר או סיטואציה מסוימת עין בעין? נשמע שאת עושה כרגע כמיטב יכולתך - לנסות לדבר, להסביר את עמדתך, להצביע על ההשלכות של העניין, אולי גם לשכנע. יותר מזה - נדמה לי שזה כבר נתון לשיקול דעתו של בעלך, אם הוא ירצה להשתנות, להתגמש, לבוא קצת לקראתך בעניין הזה או לא.
אם את מוצאת שזה קורה גם בתחומים אחרים, כלומר, שיש יותר מנושא מסוים, ממשהו אחד, שבהם אתם לא רואים עין בעין, שישנם פערים גדולים בין העמדות של שניכם, ושהדבר מציק ומפריע לך, הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני עבורך כדי להבין ולבדוק עם עצמך איך את יכולה להתמודד טוב יותר עם יחסים שכאלו. לחילופין, ניתן גם לשקול טיפול זוגי, כדי לנסות ולברר את העניין עבורכם כזוג.

בברכה,
יאיר.

היי מיכאלה,

מתנצל על העיכוב בתגובה.
התיאור שלך נשמע לי כמו סיפור מסובך מאד. מצד אחד, יש לך קשר של אהבה גדולה עם גבר, מצד שני, הוא נשוי. מצד שלישי, גם את נשואה. מצד רביעי, הוא היה עם אישה נוספת, מצד חמישי, את נפגעת מזה מאד וקשה לך לסלוח לו...נשמע לי שנכנסת לאיזה סחרור מסוים, שקשה מאד לצאת ממנו. קשה מאד לחשוב איך לצאת מהפלונטר הזה.את אוהבת אותו מאד, ויחד עם זאת, גם נפגעת ממנו קשות, אפילו כתבת שאת לא יכולה לסלוח לו. קשה לחשוב על "פיתרון" כלשהו למצב הסבוך הזה, פיתרון שבו את לא תיפגעי יותר, או שתיפגעי כמה שפחות.
במצב העניינים הנוכחי, בגלל המצוקה הגדולה שאני שומע שאת נמצאת בה, אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, כדי שתוכלי לשבת לרגע עם עצמך, וביחד עם הפסיכולוג/ית לנסות לחשוב מה הביא אותך למצב הזה מלכתחילה, מדוע את מרגישה כך היום, ומה יכול לעזור לך גם בעתיד.

בהצלחה,
יאיר.

היי,

אם הבנתי אותך, אז נשמע שכבר אחרי פגישה אחת עם פסיכולוגית אחת, קבעת פגישה עם פסיכולוגית שנייה. שאלת האם זה נכון לעשות זאת? אז עוד לפני ה"נכון" וה"לא נכון", חשוב לבדוק למה זה קרה. אני מודה שלא הבנתי בדיוק מדוע בחרת לעשות זאת. האם מתוך תחושת בטן? האם קרה משהו מיוחד, משהו הרה גורל בפגישה הראשונה שבגללו "פסלת" את הפסיכולוגית שלך? שבגללו כבר קבעת פגישה עם פסיכולוגית נוספת? אם נחשוב על דוגמא מעולם קצת שונה אבל עדיין קרוב - זה כמו לקבוע פגישה לרופא מסוים, שיתן לי תרופה X, ואז עוד לפני שניסיתי אותה, מבלי סיבה ברורה ממש, אקבע תור לרופא שני, והוא יתן לי מרשם לתרופה Y. האם זה נכון או לא? אינני יודע, אבל כן זה יוצר בלבול גדול ופוגע ביכולת לקבל טיפול מסוים שאת זקוקה לו - כמו שצריך. אני כן יכול לייעץ לך ולומר שכדאי לתת לדברים זמן. להתחיל טיפול זה לא דבר כל כך קל, לוקח זמן וסבלנות כדי להכיר את הפסיכולוג/ית ולבנות איתם קשר של אמון וביטחון, קשר שבו את תרגישי בנוח להביא את עצמך ואת מה שמעסיק אותך. אז אני כן יכול לייעץ לך לתת לדברים זמן ורק לאחר תקופה לבדוק (עם עצמך ועם הפסיכולוגית שלך) איך את מרגישה בטיפול.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

אנ מבין שקשה לך כרגע בחיים. קשה ולבד והכל מרגיש תקוע. עם זאת, אשמח אם תוכל/י להבהיר מעט את דברייך, במה היית רוצה להתייעץ איתנו כאן, בפורום פסיכולוגיה?

יאיר.

היי נטע,

אז הנה, הגיע הזמן להיפרד, הא?
זה לא פשוט, לא קל להיפרד, גם אם ידוע לי שהדבר נעשה מתוך בחירה ומודעות.
"אדם קרוב אצל עצמו...", כך אומר השיר,
ואת מכירה את עצמך בצורה הכי טובה, ובחרת לצאת לדרך חדשה.
אז שתהיה לך הרבה הצלחה גם בהמשך הדרך, נטע,
מהיכרותי איתך, אני בטוח שעוד תוסיפי להרבות טוב בעולם.

יאיר.

שלום לך,

אין חוק או כלל בנושא זה. יש מטפלים שנוהגים לכתוב תוך כדי הפגישה, יש שאחרי. יש שמרבים בכתיבה, יש שממעטים. כל מטפל נוהג כפי מנהגו, כמו שהוא רגיל, כפי שנוח לו.
אם יצא לך להיתקל בפסיכולוג שעושה כן, את יכולה לדבר ולשאול אותו על כך. אם את נמצאת בטיפול, ואת מוצאת שזה מפריע או מציק לך - על אחת כמה וכמה הייתי ממליץ לשוחח על כך עם הפסיכולוג ולשתף אותו במחשבותייך.

בברכה,
יאיר.

היי דנית,

מאחר ונטע סיימה השבוע את תפקידה כמנהלת-שותפה לפורום, אענה במקומה.
את מתארת סיטואציה באמת לא נעימה, שבסופה הגבת כפי שהגבת. אין לי תשובה לשאלה שלך, האם המשפט שאמרת הוא תגובה עדינה מדי לכמות הקללות שספגת מהאישה המבוגרת. אני מניח שנוכל לדעת זאת רק אם נשאל את אותה הגברת, איך היא הרגישה באותה נקודת זמן. יחד עם זאת, מעצם השאלה שלך אני יכול אולי להניח שהעניין כן מציק לך, שמשהו שם לא נותן לך מנוח.
אני יכול להמליץ לך לבדוק עם עצמך האם את יכולה לתת לכל הסיטואציה הזאת לחלוף ולשקוע מאחורייך. הרי היא כבר התרחשה לפני די הרבה זמן. לא בטוח שאותה הנערה ואמה חושבת עלייך ועל מה שקרה באותה המידה שזה מעסיק אותך. נסי לערוך לך רשימה של נושאים שמבחינתך הם הכי חשובים עבורך בחיים, ולדרג אותם על פי סדר העדיפויות שלך. מה מעסיק אותך, מה באמת דורג דאגה וטיפול, למה כן עלייך להתייחס. בדקי האם הסיטואציה הזו נכללת בחמשת הדברים הראשונים שתצייני.

בברכה,
יאיר.

היי שירלי,

את משתפת בחוויה של אובדן מאד קשה. היית מאד קרובה לאביך והוא נפטר בתוך ידייך...החוויה מאד קשה, אני יכול רק לשער כמה צער וקושי יש באובדן הזה. את כותבת שהוא נפטר לפני כשנה וחצי, ולמעשה מאז שהוא נפטר, נשמע שאת חיה בשני עולמות כאלה, בשני מישורים. כלפי חוץ, את כותבת ש"הכול נראה נפלא". את לא מראה כלום לילדייך, את מתנדבת ומתפקדת, אבל פנימה בתוכך - "נשמתי קרועה, אני פצועה ואף חיה מתה". ישנו פער מאד גדול בין מה שאת מרגישה ועובר עלייך בפנים, לבין מה שקורה איתך כלפי חוץ. יתכן גם ולאנשים מבחוץ נראה ש"הכל בסדר" איתך, אבל בפועל - את עדיין אבלה על פטירתו של אביך, את עדיין מתאבלת וכואבת את לכתו. זו חוויה מאד עצובה וקשה.
אני יכול להמליץ לך שירלי, לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי עבורך, שם יהיה לך מקום בטוח לכאוב, להתאבל ולעבד את האובדן הקשה של אביך שחווית לפני כשנה וחצי, ושאת למעשה מתאבלת עליו גם היום.

יאיר.

ותודה על תרומתך לפורום.

תודה.

למה לא עונים לי?
תודה.

היי חני,

אני שמח לשמוע שהתחלת להרגיש טוב יותר עם עצמך, ושמצאת לעצמך גם מקום התנדבות. לצד זה, את מתארת שהיו יומיים בהם קמת עם הרגשה יותר של דכדוך וחוסר אנרגיה. מה לעשות כדי להחזיר את מצב הרוח? שאלה טובה. קודם כל חשוב לזכור שמצב רוח יכול לנבוע מגורמים מסוימים, מסיבות מסוימות, אבל יתכן גם שהוא פשוט "ככה", בלי כל סיבה שאפשר כרגע לשים עליה את האצבע. הרי לא כל יום אנחנו מתעוררים עם אותה ההרגשה בדיוק, עם אותו מצב הרוח ורמת האנרגיות. טבעי שיהיו עליות וירידות מדי פעם. מה אפשר לעשות כדי להחזיר את מצב הרוח הטוב שהיה לך? אני יכול להמליץ לך לעשות את הדברים שאת יודעת שאת נהנית מהם (ספורט, הליכה, טיולים, עיסוק בתחביבים, מפגש עם חברים, משפחה וכדומה). את יכולה אפילו לכתוב לעצמך רשימה של 5 דברים כאלה, שמסבים לך הנאה, ולעשות לעצמך כל יום דבר אחד שאת נהנית ממנו.

בהצלחה,
יאיר.

תודה על התמיכה שיפרת לי את המצב רוח יום נפלא.

במידה ולא ידועה לכם התשובה -גם על כך אשמח לדעת

היי טלי,

את בהחלט נוגעת כאן בנקודה מאד רגישה ומורכבת. לפי "חוק זכויות החולה" את זכאית - כמי שהייתה מטופלת במקום - לקבל את המידע שיש אודותייך ברשומות הרפואיות שמצויות במקום.
לגבי פנייה של גורמים אחרים המבקשים מידע לגבייך - המצב באמת מורכב. ישנם גורמים שונים שיכולים לפנות בבקשה שכזו, אבל - זה מחייב חתימה שלך על טופס של ויתור סודיות. אם לא תחתמי - הם לא יוכלו לקבל מאותו המקום (במקרה שלך - השירות הפסיכולוגי של המכללה) שום מידע אודותייך. אם בעתיד תצטרכי לקבל החלטה בעניין, אז כמובן שההחלטה אם לחתום או לא לחתום על ויתור הסודיות - היא שלך בלבד. חשוב כמובן לזכור ולקחת בחשבון שיתכנו השלכות כאלה ואחרות לכל החלטה בנושא זה שתקבלי בעתיד.
אם את עסוקה בזה או נדרשת לעניין הזה כבר עכשיו, את יכולה אולי לפנות שוב לשירות הפסיכולוגי במכללה ולשאול אותם או להתייעץ עם מי שטיפל בך לגבי מה עלול לקרות במצב X או Y.

בברכה,
יאיר.

היי טלי,

את בהחלט נוגעת כאן בנקודה מאד רגישה ומורכבת. לפי "חוק זכויות החולה" את זכאית - כמי שהייתה מטופלת במקום - לקבל את המידע שיש אודותייך ברשומות הרפואיות שמצויות במקום.
לגבי פנייה של גורמים אחרים המבקשים מידע לגבייך - המצב באמת מורכב. ישנם גורמים שונים שיכולים לפנות בבקשה שכזו, אבל - זה מחייב חתימה שלך על טופס של ויתור סודיות. אם לא תחתמי - הם לא יוכלו לקבל מאותו המקום (במקרה שלך - השירות הפסיכולוגי של המכללה) שום מידע אודותייך. אם בעתיד תצטרכי לקבל החלטה בעניין, אז כמובן שההחלטה אם לחתום או לא לחתום על ויתור הסודיות - היא שלך בלבד. חשוב כמובן לזכור ולקחת בחשבון שיתכנו השלכות כאלה ואחרות לכל החלטה בנושא זה שתקבלי בעתיד.
אם את עסוקה בזה או נדרשת לעניין הזה כבר עכשיו, את יכולה אולי לפנות שוב לשירות הפסיכולוגי במכללה ולשאול אותם או להתייעץ עם מי שטיפל בך לגבי מה עלול לקרות במצב X או Y.

בברכה,
יאיר.

היי עדן,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
את בחורה צעירה בת 23, ואת מציינת שחייך תקועים כרגע, שלא קורה איתך שום דבר, ושלא ברור מה יקרה איתך הלאה. זו הרגשה מאד קשה.
בנוסף, את מתארת תחושה של פסימיות, ריקנות, חוסר ביטחון עצמי, שמלוות אותך גם הרבה זמן. אני התרשמתי גם מבין השורות של מה שכתבת, שמלוות אותך גם תחושות של עצב ובדידות. קשה להתמודד לבד עם כל התחושות הקשות שתארת.
את שואלת מה עושים במצב הזה?
מכיוון שנשמע שאת במצוקה מאד גדולה, שאת מרגישה שחייך תקועים ולא מתקדמים לשום מקום, ובגלל שאת רוצה שחייך יראו אחרת, את רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמך, אני ממליץ לך עדן לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי. בטיפול שכזה יהיה לך את המרחב הבטוח להתבונן פנימה בעצמך, לשתף בדברים שמפריעים לך בחייך, וביחד עם הפסיכולוג/ית לחשוב על מה יוכל לעזור לך להתמודד טור יותר עם המציאות הלא פשוטה שאת חיה כיום.

בהצלחה,
יאיר.

היי שני,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
נדמה לי שאת כותבת על נושא שהוא מאד חשוב, מצד אחד, אך מצד שני, יתכן והוא מעט רגיש עבור משתתפי הפורום.
אם עדיין יש לך צורך בכך, את מוזמנת להתייעץ איתי לגבי זה באופן פרטי.
אפשר בנייד או במייל.

יאיר.

היי אני הייתי לוקה בפרנויה לקחתי תרופות וזה השתנה בלי ששמתי לב,אך כמה שהתרופות עוזרות ככה הן מסוכנות ,ישנן תופעות לוואי מאוד מסוכנות כמו ,פגיעה בזיכרון לטווח הקצר,פגיעה בחוש הטעם,עלייה במשקל בצורה לא נורמלית,דופק לב,ועד שבץ,הרבה מתופעות הלוואי קורות להרבה אחוז מהאנשים שלקחים אותם שלא כמו אנטיביוטיקה שתופעות לוואי מסוכנות קורות אחת ל..,פה זה מאוד מסוכן,לצערי הרב שלקחתי ריספרדל(תרופה אנטי פסיכוטית) הפכתי ל-א מינית לגמרי ואני מתפללת כל יום שזה יעבור,אם את רוצה בכל זאת טיפול אני ממליצה לך לפחות פסיכאטרי פרטי שיש לו שם טוב ,שיתן לך את מינון התרופה בזהירות ובעדינות ויקשיב לך ולא אחד כזה שמתייחס אלייך כמו אל חפץ דומם שאין לו דעה. שכאשר את חובה תופעת לוואי הוא יתחשב בך ויחליף לתרופות אחרות פחות מזיקות, הכי טוב זה טיפול פסיכולוגי ולא תרופות מסוכנות,זו דעתי האישית. אני מאחלת לך החלמה מלאה ושתרגישי טוב.