פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום אור,
אני מצטערת לקרוא על אבדנו של אביך שהיית כה קרובה אליו.

בכתיבתך, אני מזהה סקרנות ורצון להבין את עצמך ואת בחירותייך לעומקן. אומנם אין לי יכולת אמיתית לעמוד מכאן על טיבה העמוק של הבחירה המסוימת שלך לקיים יחסי מין עם אותו גבר מבוגר, אולם אני יכולה להציע לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי שיוכל לסייע לך בכך. בטיפול תינתן לך האפשרות לעבד ולהבין את סיפורם של הקשרים המשמעותיים בחייך ואת מובנם הפנימי אצלך. מתוך כך, את עשויה להפוך מודעת יותר ומרחב להתבוננות ובחירה, יוכל להיפתח בפנייך. נראה לי שכבחורה צעירה שהספיקה לחוות אבדן של אבא קרוב ופרידה מחבר משמעותי, תוכלי להיתרם מאוד מטיפול ולהתפתח דרכו.

שלום לך,

שאלתך מתאימה יותר לפורום פסיכיאטריה. מיד אפנה אותך לשם.
יחד עם זאת, את מציינת שמזה 8 שנים את סובלת מחרדות קשות, וכי את מטופלת תרופתית. את מתארת גם תחושות קשות - חרדות בעוצמה גבוהה, הרבה בכי וקשיי תפקוד. אני יכול להמליץ לך בנוסף לטיפול התרופתי, לפנות גם לטיפול פסיכולוגי פרטני, שם תוכלי לקבל מענה ותמיכה רגשית לכל הקשיים שאת חווה.

יאיר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכיאטריה' id=link]פסיכיאטריה[/a].

אנסה להסביר לך במילים מה קרה לך שם.
החוויה שעברת נשמעת יותר מורכבת..אבל בבסיסה זה נשמע כמו התקף חרדה.(דפיקות הלב וההרגשה שהלב כאילו יוצא מהמקום) לגבי הניתוק אין לי כל כך תשובות,אבל יבואו אנשי המקצוע ויסבירו..
מה שחשוב זה לא להבהל. להבין שעוברת עלייך תקופה קשה בעקבות הטיפול. אני חושבת שאולי כדאי לשקול טיפול פסיכיאטרי (לגבי התקפי החרדה) אבל אני לא רופאה וצריך לשקול את זה עם רופא המשפחה.
ואל תפחדי לדבר על זה!!!! כי הפחד מהדיבור על זה הופך את הכל להרבה יותר מפחיד!!!!!!!!! די בטוח שתדברי ותגלי שאת לא הראשונה שחווה דברים כאלה. שיש שם לשברים וגם דרכי טיפול.
תרגישי טוב.

שלום לך,
נשמע שעברת חוויה רגשית שטלטלה והפחידה. את קושרת את החוויה לטיפול ואני חושבת שאת מאוד צודקת. נשמע שהטיפול שלך הולך והופך משמעותי וככזה – מתעוררים בו רגשות ותחושות, זיכרונות מן העבר וחוויות רגשיות בעצמה. זאת דרכה של הנפש לעבד תוכן נפשי, שעד לטיפול, לא היה לו מקום. תקופות מסוימות בטיפול עשויות להיות קשות ומטלטלות מאחרות. נראה שאת מצויה בתקופה כזו. חשוב מאוד שהמטפל\ת שלך ידע\תדע על כך וכך יוכל\תוכל לסייע לך ולתמוך בך.
ביחד עם המטפל\ת, תוכלי להבין את החרדה שעלתה, את המשמעות שלה, תוכלו גם לתכנן כיצד ליצור עוגנים בחיי היומיום מפגישה לפגישה.
אני נזהרת במכוון מלתת הסבר לחוויה הרגשית שעברת, משום שאת נמצאת בטיפול ואני חשה שהסבר חיצוני עלול לחבל בתהליך שאת עוברת וצריך להגיע מהמטפל\ת שלך. אזרי אומץ ושתפי את המטפל\ת. אם קשה ואת חשה שהמילים נעתקות מפיך, את יכולה לכתוב למטפל\ת או להראות לו\לה את ההודעה הזו שלך בפורום ומשם – תמשיכו לשוחח.

בהצלחה,

תודה על התגובות. לנטע- קיוויתי שאולי כן תוכלי להסביר לי מה קרה לי... כי כרגע אני לא מסוגלת להעלות את זה בשום מקום. גם לא מול המטפלת... אם יכולתי לעשות את זה לא הייתי פונה לכאן. כנראה שלא הייתי צריכה לשתף שאני בטיפול כי במקרה הזה לא מגיע לי תשובה כנה... חבל!! זה עדיין מפחיד אותי ולא נותן לי מנוחה! בבקשה אם יש בידך הסבר כל שהוא, אשמח שתשתפי אותי. אני זקוקה לזה עכשיו. ואין לי דרך להשיג את זה בשום מקום.... בבקשה!!!!

אני מצטערת אם הבנת מתוך כתיבתי כי הסתרתי ממך תשובה כנה בגלל היותך בטיפול. אני לא מחזיקה אצלי ומסתירה ממך הסבר מדויק לגבי החויה שעברת, קודם כל, משום שאינני מטפלת שלך ואינני מכירה אותך מקרוב. החויה שעברת קשורה קשר עמוק בטיפול שאת עוברת ולכן רציתי להדגיש, כי זה לא יהיה מקדם ואפילו מחבל לנסות להבין ולעבד איתך בפורום אינטרנטי, אירוע שהוא רק חלק מתוך תקופה משמעותית ומסעירת לב, שאת עוברת, בתוך הטיפול ובעקבותיו - בחייך.

מעבר לסימפטומים של האירוע הספציפי שתיארת, שיכולים לאפיין חרדה, השאלות המשמעותיות שאני מניחה שמעסיקות אותך, כמו: במה קשורה החרדה שעלתה, כיצד מתקשרת למחשבות שקדמו לה, כיצד את יכולה להכיל אותה ולהתמודד איתה ובאופן עמוק - להבין את הקושי הרגשי שמתעורר כעת בחייך (ומתבטא בחרדה, בניתוקים - שיכולים גם הם להיות חלק מחרדה - ובהצפה רגשית), - כל אלו מקומם בטיפול שלך.

הקושי שלך לשתף את המטפלת ולהיעזר בה הוא משמעותי מאוד מאוד וחוסם אותך מלקבל עזרה קרובה. כצעד ראשון הייתי מציעה לך להעלות את עצם הקושי שבשיתוף (מבלי להיכנס לתוכן אותו קשה לך לחשוף) מול המטפלת ולבקש את עזרתה ותמיכתה סביב הקושי. אפשר לדבר על הקושי ולהתייחס אליו במשך מספר פגישות, עד שתחושי באפשרות לחשוף מעט ומעט יותר, בהדרגה.

מקווה שתצליחי להיעזר,

הקושי לשתף עולה הרבה פעמים, וזה כבר תקופה ערוכה ככה... מקווה שאצליח כי אין יום שעובר בלי שאני אחשוב על מה שקרה. בכל אופן אני ממש מודה לך על ההיתייחסות!!

בנוסף, כל הזמן מציפות אותי מחשבות על החיים ועל ההתבגרות וזקנה..
אני רק בת 24 ואני מוצאת את עצמי בגעגועים ועצב על התקופות שעברו ולא יחזרו.. אני כל הזמן חושבת על אנשים שמזדקנים וכואב לי. אני חושבת על תקופות יפות שנגמרו או על תקופות לא טובות ש"בזבזתי" כשהתנהגתי בהן לא כפי שרציתי ואני מתקפת צער ועצב. אני חושבת על הילדות שלי (שלא הייתה פשוטה אבל סה"כ ילדות יפה..) ובוכה, כנ"ל על כל תקופה בחיי. אני חושבת על אמא שלי שהקריבה הרבה בחייה בשבילי ובשביל אחותי ונקרע לי הלב. מה אפשר לעשות? למה אני רגישה כ"כ?

שלום דנה,
החיים שלנו הם מורכבים. יש בהם חוויות טובות, רגעים של קרבה ואושר, הנאה וסיפוק ולצידם, כאב ומחסור, אבדנים וגם מוות. בד"כ אנשים מצליחים לתפקד ולחיות את חייהם תוך ידיעה פנימית בנוגע לחלקים הקשים שבחיים. לפעמים אנשים מתקשים בכך והכאב והחרדה מציפים ומקשים על התפקוד ועל שגרת החיים, לעתים עד כדי הימנעויות משמעותיות.

העיסוק הרב בתכנים מעציבים ובחרדות סביב שלומם של הקרובים לך ושלומך את, יכול לנבוע מסיבות שונות. אינני יכולה לדעת מכאן מה תרם לכך. ייתכן ומדובר במאפייני אישיות הייחודיים לך - ישנם אנשים רגישים יותר מאחרים - וייתכן ואירוע מסוים (פנימי או חיצוני) הוביל לאינטנסיביות הרגשית. כך או כך, נשמע שאת זקוקה לעזרה בוויסות הפנימי של הרגשות והמחשבות. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך להבין יותר ולווסת. טיפול המשלב מיינדפולנס וקבלה, עשוי להיות רלוונטי עבורך. קראי על כך ברשת.

בהצלחה,

אפשר תגובה בבקשה?

שלום שיר,
שיטות של התבוננות והפניה של תשומת הלב: מדיטציה (מיינדפולנס למשל) וטכניקות שונות של הרפיה, עשויות להשפיע באופן חיובי על קצב הלב ועל קצב הנשימה ולהאט אותם אך לא לגרום לעצירתם.

נטע יקרה.
אני מבינה מאד מאד את הכאב שבפרידה ממטפל כל כך טוב שנקשרת אליו,את האכזבה וחוסר האמון שזה יוצר בכל המערכת.
רק חשבי,אם הפרידה ממנו גרמה לך לכזו תגובה חזקה של דכאון. אולי זה לא ממש היה טוב בשבילך--התלות הזו בבן אדם אחד.
אני יודעת שקשה לך לשמוע את זה עכשיו,אבל יכול מאד להיות שלאחר שתתגברי על הכאב בתקופה הזו,תגלי שנפתחו לך הזדמנויות חדשות,אפשרויות אחרות להתקדם.
לא תמיד מה שהתרגלנו אליו הוא הכי טוב עבורנו.
שולחת לך חיבוק מבין מאד ומאחלת שתצליחי בקרוב להתאושש מכל הסיפור ואפילו תצמחי ממנו.

היי לאה קודם כל תודה על התחושה שאת מבינה אותי ומרגיעה אותי אשמח שתגידי לי רק מה דעתך קיבלתי פסיכולוגית אחרי שאני מרגישה 99 אחוז מתה מכל הבחינות אחרי הפרידה מהמטפל אני רוצה שתתני לי טיפים כי אמרתי לפסיכולוגית שאם המטפל שאהבתי עזב אותי מי היא שתצליח לעזור לי להתמודד עם הפרידה אמרתי לה שאני לא מאמינה בה אני מפחדת שהיא לא תצליח להרגיע אותי מהכאב ולהחזיר אותי להיות יציבה אין לי אימון כבר באף אחד אני פגועה קשה ומרגישה נטושה תוכלי להציע לי איך למקד אותה לעזור לי לצאת מזה ומה להגיד לה אני פוחדת כי אני בלחץ ובוכה ואני לא רוצה רק ליטוף והבנה אני רוצה לדעת איך להתמודד ביום יום מהכאב והצער שהמטפל היקר שלי לא איתי כי אני רגילה רק אליו ומוזר לי שעכשיו מישהי במרומו מחליפה אותו תעזרי לי רק לסדר תמחשבה שלי שהיא תבין אותי חשוב לי שיבינו אותי וימקדו את כול כולם בלעזור לי לצאת מזה כי בשורה התחתונה ביום יום אני קבורה במיטה בוכה מכאב כאילו מישהו מת אני רק התחלתי להרגיש לשנוא אנשים עכשיו כולם בשבילי אויבים אני מכבדת את כולם אבל כאילו מחכה מי הבא בתור שינטוש ויפגע בי אשמח לעוד הכוונה בבקשה וממש תודה רבה לך שאת הצלחת להבין אותי

ואני מצטערת לשמוע על כך.
הבעיה היא שאין פתרון קסם. את באמת עוברת תהליך של אבל ואובדן במלוא מובן המילה. וזה קשה. אני חושבת שמה שצריך לעשות פה זה לא להלחם בזה,אלא לדעת שבאמת כואב לך עכשיו .לתת לזה זמן..להבדיל,כמו שחלילה אם מישהו מת יש תקופה רשמית של אבל. אבל את כן חייבת מנחמים..חברה טובה..משפחה..דברים שיעשו לך טוב..
אני גם מבינה מאד את העובדה שקשה לך לתת אמון. גם לזה צריך זמן. את לא חייבת לתת את עצמך עכשיו עד הסוף. תביני שזה תהליך. לבנות מחדש קשר טיפולי זה לא מהיום למחר.
אם את מסוגלת לזה עכשיו אז יש מקום לבדוק מה היו הגורמים לפרידה מהמטפל הקודם. אם היו טעויות להשתדל לא לחזור עליהן..אבל אולי זה מוקדם לשלב הזה.
מבינה אותך מאד ומשגרת לך כוחות..

היי לאה מקווה שזה בסדר שאני שוב צריכה עזרה תוכלי בבקשה להדריך אותי אני לא מצליחה להרגיע את עצמי אני מרגישה שהגוף שלי כבר כואב הראש אני אוכלת מהר מהלחץ והבכי ובוכה קשה לי בלי המטפל שאני רגילה אליו וקשה לי שניפרדנו בבום עכשיו התחלתי טיפול אצל מטפלת אישה אבל אני לא יודעת איך היא תוכל להצליח לעזור לי ניפגשתי איתה כבר פעם אחת ורק אמרתי לה שאני כבר לא מאמינה לה ושהיא לא תיהיה בחיים כמו המטפל שלי אני יודעת שאני לא התנהגתי יפה אבל אין לי אימון כבר כי המטפל שלי ניפרד ממני בבום ואני רגילה למקצועיות שלו ולהבנה שלו ולטיפים שלו אני חודשיים במצב הזה והגוף כבר כואב לי אני לא מפסיקה לבכות אפילו ברחוב בכי של היסטריה הפסקתי להתאפר כי קשה לי ואנשים שןאלים אותי כבר מה קורה איתי התנתקתי מהמשפחה לא מסוגלת אני רבה וחסרת סבלנות לכולם אני מרגישה שרק הרוע שולט היום וכנראה האופי הטוב שלי גורם לאנשים לזלזל בי כואב לי נורא שהקשר שלי עם המטפל היה מצויין והתקדמתי איתו ותמיד כיבדתי אותו ושיטפתי פעולה והוא עזב אותי ולא מגיע לי פרידה כזו ובכלל אני עדיין זקוקה לו ולטיפול עובדה שקיבלתי פסיכולוגית מה יצא לו מזה שהוא עזה אותי הכל נהרס לי עד שנלחמתי להגיע למצב הזה הכל ירד וניהיה יותר גרוע וקשה איתיאני יודעת שהמטפל שלי בן אדם טוב אבל מה גרם לו לעזוב אותי למה לנטוש קשה לי אני חודשיים ככה וניהעה יותר גרוע הרופא בעצמו אמר שאני לא במצב של אשפוז והסברתי לו ששום כדור ושום דבר לא יעזור כי כדור לא יכול למחוק כאב אני מפחדץ שהפסיכולגית רק מנסה להשאיר אותי על אש נמוכה שאני ארגיש תמיכה ובפועל אני ישאר עם הכאב והמצב הזה שלי אני צריכה עזרה לצאת מזה ואין לי זמן לבלבולי שכל שלה שתלטף אותי כי אף אחד לעולם לא יהיה כמו המטפל שלי ואני בעצמי כבר לא סומכת ולא מאמינה ושונאת את כולם קשה לי אני במצוקה ואף אחד לא מנסה להוציא אותי מזה הכאב חזק ממני לא יכולה לא מסוגלת כל היום אני בוכה עד ששכנים מתקתקים לי בבית זה כאב שאני לא מסוגלת ואם לא יעזרו לי כמו שצריך אני לא יצא מזה אני מכירה תאופי שלי אני ממש רגישה יותר מידיי ולוקחת קשה הכל וגם ככה אני מתמודדת עם עוד מצוקה אישית שקשורה בבית וגם המטפל שעזב אותי קשה לי מאוד אני לא יודעת להסביר את עצמי למטפלת שלא תנסה להיות עכשיו חברה שלי אני צריכה מישהי חזקה ומקצועית שתדריך אותי כי בסופו של יום אני באה הביתה ובוכה כמה שאני מנסה להסיח את עצמי אני יותר בוכה כואב לי כבר בגוף מהסבל שלי כואב לי נורא שלא היה לי תזכות לבטא את עצמי ולהוכיח ולהבין ולקבל צאנס פשוט עזבו אותי ונגמר הסיפור לא חשבו מה יהיה עליי וזה כואב לי ואני מאוד אוהבת את המטפל ויודעת שהוא השקיע בטיפול ובעזרה בי ובגלל זה הכאב שלי כי הקשר הטיפולי היה עם כבוד הבנה שיחה בבקשה אשמח להכוונה ויעוץ שוב פעם וממש סליחה

התאור שלך על מה שעובר עלייך קשה מאד מאד.
אני לא אשת מקצוע,אבל הדבר שנראה לי הכי פגע בך זו הנטישה שלו אותך ,אם אני מבינה נכון -ללא הסברים.
אני לא יודעת מה הסיפור. למה הוא נטש אותך. מה קדם לזה. אני רק יודעת שגם אם מחליטים להפסיק טיפול צריכה להיות לזה הכנה ושיחה מקדימה. שיחה שמסכמת את מה שעבר בינכם. האם את יכולה לארגן שיחה כזו? שיחת הבנה על מה שקרה? שיחה שתבהיר לך טוב יותר מה קרה פה,ואולי תעזור לך לסגור מעגלים בצורה יותר טובה?
אני חושבת שזו זכותך לבקש את זה. לשוחח איתו שיחת סיכום לטיפול שהיה. וגם אם להפרד--אז להפרד יפה. כדי שלא תרגישי כל כך נטושה וכל כך כואבת.
תשתדלי לבקש את זה יפה,כי כך יש סיכוי גדול יותר שתעני בחיוב.
המשבר שעובר עלייך הוא טבעי. כמה שהוא כואב ובלתי נסבל--הוא טבעי.תני לכאב להיות,אל תפחדי ממנו. הוא יעבור בסוף.
אני ממליצה לך גם,בלי שום קשר ללכת לקבוצת "ימימה -חשיבה הכרתית" שנמצאת באזור מגורייך.
זו שיטה שמבהירה הרבה מאד על עולם הרגשות שלנו ועל איך להתמודד איתם.
לי ולעוד הרבה היא עזרה מאד מאד .
שתהיה לך הצלחה רבה בכל ההתמודדות הלא פשוטה הזו...

לאה קודם כל אני ממש מעריכה את זה שאת מתייחסת אליי תודה שאת עונה לי ומתייחסת אליי את לא מבינה איך זה קצת מרגיע אותי .אז ככה כמו שהסברתי ואמרתי הקשר שלי עם המטפל היה מצויין וניסיתי כן להבין ואמרתי אבל הוא היה נעול ולא ענה לי חודשיים הוא יודע שאני במצב קשה וכולם אומרים לו והוא ראה בעצמו הוא יודע שהייתי במיון מלא פעמים והוא שמע תבכי שלי שכולם היו איתי אבל כלום חודשיים שלמים אני במצב הזה וזה רק מחמיר לי הוא מטפל טוב ואני מעריכה אותו אבל גם אם עשיתי משהו אפשר לדבר לשוחח לתת לי את זכות הביטוי וגם להוכיח את עצמי הבעיה היא שתמיד הייתי בסדר ולא היה משהו שאמור לגרום לי להעלם לי ניסיתי וניסיתי לשוחח איתו ולשפוך את ליבי איתו אבל הוא לא היה מוכן והבעיה שעכשיו אני זאת שלא מוכנה לשמוע או לדבר איתו וזה לא מתוך כעס בגלל שלא עשיתי כלום והטיפול היה צריך להמשך לי וגם היה אפשר לדבר כואב לי שהוא לימד אותי להתמודד ובסוף יוצא שאיתי לא התמודדו ונתנו לי תחושה שאני בעייתית או מופרעת שהוא בעצמו אמר שהוא גאה בי עכשיו אני לא מסוגלת לסלוח ולעולם לא אסלח ולא מוכנה לראות ולשמוע ממנו והכאב שנעלם לי והתנער מהמצוקה שלי וברח לי עזבתי הכל מהייאוש והכאב הלב שלי דופק מהבכי וכול הראש שלי כבר חודש עם לחץ שגורם לי להקיא אני אוכלת וכאילו בא לי להקיא אני נחנקת שאני אוכלת כי כל היום אני רק בוכה וזה לא נרגע לי עזבתי תחברות שלי תחוג הכל חוץ מלהיות במיטה ולבכות אני לא מסוגלת אפילו ללכת לסופר לקניות בקושי בקושי ואני אחת כזו שהולכת לחוגים עושה ספורט עובדת עם אנשים חברות אין לי סבלנות הכאב חזק ממני ואני לא נירגעת מיום ליום מרגישה טינה כעס עצבנות פגיעה כאילו האדם שסמכתי עליו הכדור בלב יצא ממנו והכי כואב לי שעבר שבוע שבועיים חודש חודשיים וכלום כאילו אני אויר ואני מאוד מעריכה אותו ובגלל זה כואב לי שהיה בנינו שיחה הבנה כבוד ואני אחת כזו שתמיד רוצה ללמוד מקשיבה מקבלת ביקורות אז למה מגיע לי ככה הוא השקיע בטיפול שאצא מכל צה שהיה לי ובשניות הוריד לי את הכל לרצפה אנימלא נירדמת בלילה יש לי פחדים סיוטים כאב מתגעגעת ומה יצא מזה שעכשיו אני לא מאמינה לטיפול שהוא הביא לי וזרקתי הכל לפח שום מילה שהוא נתן לי אני לא מאמינה ועכשיו שיש לי טקסים הכל החמיר יותר כי אין לי במה להשען כי אני לא רוצה לייסם כי זה מזכיר לי תטיפול וגם לא מאמינה לכלום אני לא רואה פתרון למצב שלי אני מרגישה אבודה בלי תקווה בלי חשק בלי טעם לכלום אין לי אויר לנשימה כאילו גוף בלי נשמה וכולם כבר מעירים לי שאני ניראת עצובה המטפלת שאיתי לא תצליח לעזור לי כי אני כבר בלי אימון והכאב שלי זה שהוא התעלם ממני ועזב אותי והמשיך כאילו אני עוד מספר עם שם ותעודת זהות הרגשה קשה משפילה כואבת מתסכלת שגןרמת לי מיום ליום להיות עצבנית ועם טינה וכעס הוא מטפל מקצועי ושהבין ועזר לי בגלל זה הכאב שלי כזה עכשיו גם אם הוא יבוא ויגיד קורה טעיתי זה לא יעזור אחרי חודשיים זה מוגזם

לאה חשוב לי להגיד לך תודה רבה שאת משקיעה ומבינה אותי תודה שאת מתייחסת ומייעצת לי אני מאוד מעריכה זה לפחות טיפה קצת מרגיע אותי ונותן לי הרגשה שהבינו אותי מזל לפחות שיש תדבר הזה פה להתייעץ

אני שמחה שזה קצת מרגיע אותך.
אני בטוחה שאת אכן ראויה להגיע בחזרה לשמחה ורוגע.
דבר שני, את מתארת שוב איך קשה לך עם הפרידה הלא הוגנת מהמטפל,ואת מוסיפה שעכשיו גם אם הוא ירצה את כבר לא מוכנה לדבר איתו.
האם היו נסיונות מצדו לדבר איתך אחר כך? כי אם כן,אני אבקש ממך שלמרות שזה קשה לך מאד מאד מאד ,תתנו לו צ'אנס. תתני לעצמך צ'אנס לשיחה הזו.
זה טבעי ומובן שאת כל כך סובלת ,אבל מצד שני חבל לי שתנעלי את עצמך מפני האפשרות להקל מעל עצמך. אני רוצה שכן!!! תזמי שיחה איתו--שיחת פרידה וסיכום נורמלית!!!!!! למרות ועל אף הקושי המובן. זה יעזור לך להרגע,גם אם את כרגע מתנגדת לאפשרות הזו.
חשוב גם שתביני שרגש הוא דבר מאד עוצמתי,אבל לרוב הוא משקר אותנו והוא לא נכון.
את חייבת לעבור עיבוד מחודש לפרידה שלך מהמטפל ההוא. הכי טוב זה איתו בשיחת סיכום.
בקשר לאמון במטפלים אחרים--שוב,זה מובן,אבל זה לא נכון שאם הוא עזב אותך אז כל אחד אחר יעזוב אותך. זה לא נכון,זו מחשבה,זה רגש,זו לא מציאות.
מצד אחד תני זמן לכאב. מצד שני,אם את יכולה אל תתמסרי לו. תתחילי לצאת,לראות חברות,ללכת לפסיכולוגית השניה ולנסות לעבד איתה את הרגשות הקיימים שלך.
ליזום שיחה עם המטפל הקודם. לנסות לחזור לאט ובהדרגה לחיים נורמליים.
חבל שאת כך סובלת.
אני יודעת שזה קשה--אבל זה אפשרי.
אני חושבת שהמשך עיבוד של הדברים דרך הפורום הוא לא יעיל. יש הרבה פרטים חסרים.
המון הצלחה.

לאה אין לך מושג כמה שאת עוזרת לי ומרגיעה אותי תודה מעל הלב תודה רבה על הייעוץ שלך ועל ההבנה והסבלנות שלך תודה שאת עונה לי ממש תודה רבה לך את לא מתארת לעצמך כמה שזה לפחות טיפה מכוון ומרגיע אותי מלבכות אני אוהבת סגנון שיחות כמו שלך שאיך ומה לעשות טיפה הכוונה זה מרגיע וכמובן שאני בסוף עושה מה שצריך אבל עצם העובדה שקצת כיוונת אותי והרגעת אותי זה עוזר לי לשאלתך המטפל לא ניסה חודשיים ליצור קשר ולא כלום הוא נעול ולא מוכן אני ניסיתי ליזום בהתחלה אבל זה היה עם הכאב ושהוא ידע שאני בוכה וכאובה עכשיו זה כבר מאוחר כי אני כאובה וגם אני בטוחה ב100 אחוז שאם אפגש איתו יהיה לי קשה בצורה הכי קשה כי זה יתן לי תחושה של פרידה מאילוץ ולא מהלב וגם עצם הםרידה הזו תיהיה קשה כי זה לא בא טבעי זה בא אחרי שסבלתי חודשיים אז מה שאני יעשה אקח טיפה כוח מהמילים שלך והעזר במטפלת החדשה רק כדי לצאת מהמצב שלי ולהתחזק ואני לא רוצה לאהוב או להעריך או להגיד תודה או לשמוח ולא כלום עם המטפלת אני רוצה רק ללכת לקבל עזרה להתקדם ושזה יהיה מתוך סוג של לצאת מהכאב כי אני לא מסוגלת עכשיו להעריך אותה ולא לאהוב ולא כלום רק להגיע להגיד שלום ולהתחיל לקבל עזרה תודה לאה מיליון תודות אשמח שתתיחסי שוב לזה ומבחינתי להתחיל ללכת למטפלת ולהתחזק ובהמשך שאצא מהכאב מבטיחה לעדכן אותך שאחזור לעצמי אמן ואמן מקווה שאת תיהיה עדיין פה גם אמן מקווה שלא גרמתי לך להצפה עם כל השאלות הייתי חייבת עזרה וכיוון .

שנעזרת במילים שכתבתי לך. אני מקווה שבאמת תמצאי את הכוחות לצאת מן המצב הרגשי הקשה שבו את נתונה. אני גם שמחה שהחלטת ללכת אל הפסיכולוגית ההיא ולהעזר. זה הכי נכון בעולם. אל תנסי להקשר אליה,או לאהוב--זה מוקדם מדי. פשוט תלכי להעזר--בדיוק כמו שציינת.(זה לא סותר להיות מנומסת ולהגיד תודה...)
כמו כן אל תשכחי לעשות פעולות פשוטות שיעשו לך טוב.(כמו יציאה עם חברות וכו')
המון בהצלחה.
מחזיקה לך אצבעות.
לאה.

שלום נטע,
קראתי את ההתכתבות בינך לבין לאה וראיתי כי נעזרת בתמיכתה של לאה ובדבריה הנבונים. מתוך ההתכתבות זיהיתי בך יכולות שיכולות לעמוד לצידך בתקופת ההסתגלות לטיפול החדש והפרידה מהטיפול הותיק, ביניהן: היכולת לתאר באופן מפורט את תחושותייך ולגייס אלייך את האחר, היכולת לנתב בין רגש לבין היגיון ולפעול מתוך מקום שלוקח בחשבון את שני הצדדים, המוכנות להיעזר והיכולת להתאים את עצמך לתנאי המציאות המשתנים יחד עם הכאב שהם מסבים.

מאז כתבת, עבר זמן מה עד למענה שלי, לצערי.
עם הזמן העובר, רגשות ותחושות עשויים להשתנות. אני מקווה שהכאב על הפרידה המאולצת מהמטפל האהוב שכח מעט ושאת מצליחה להיות מגויסת מעט יותר לטיפול החדש.

בהצלחה רבה!

שלום נטע,
נוירופידבק איננו תחום התמחות שלי ולכן אני חשה שמקורות מומחים בתחום, יסייעו לך להבין יותר.
באופן כללי, נוירופידבק הוא שיטת טיפול שמשלבת עזרים טכנולוגיים – חיישנים, שמטרתם לתת משוב על פעילות מוחית וכך לשפרה. הטיפול יכול להיות חלק משיטת טיפול קוגניטיבית-התנהגותית ומתאים לטיפול בחרדות, מתחים, הפרעות קשב וריכוז ועוד.

היי,

היום לאחר הרפורמה בבריאות הנפש, כאשר את הולכת לטיפול שמסובסד ע"י הקופה אצל פסיכולוג עצמאי, שעובד עם הקופה, נפתח לך תיק של בריאות הנפש בקופה עצמה. הפסיכולוג - בקליניקה הפרטית שלו - יבקש ממך את כרטיס קופת החולים שלך, הוא יעביר זאת במחשב, וזה יופיע ברישומי הקופה. הפסיכולוג למעשה עובד עם אותה מערכת מחשוב של הקופה על כל המשתמע מכך.
לגבי השאלה של מי יוכל לראות, ומה יוכלו לראות?
תנאי מקדים לקבלת טיפול באופן מסובסד ע"י פסיכולוג עצמאי שעובד עם הקופה (בדומה לקבלת טיפול בקופה עצמה) הוא שנדרשת אבחנה, אבחנה פסיכיאטרית. כאשר תהיי מטופלת באופן הזה, עד כמה שידוע לי, נכון להיום, רופא המשפחה יוכל לראות את האבחנה שלך.
מעבר לכך, לגבי מה עוד יהיה רשום בתיק שלך, והאם רופאים נוספים יוכלו לראות זאת, זה תלוי בהרשאות ובנהלים של אותה קופת החולים. כדאי לברר זאת לפני הגעה לטיפול. תוכלי להתייעץ ולשאול את הפסיכולוג עצמו או את רופא המשפחה שלך.

בברכה,
יאיר.

אני רוצה להבין משהו, ברגע שהרופא משפחה מעביר את הכרטיס ישר זה מופיע לו? מופיע לו נגיד שדה של פסיכולוג\ ביקורים אחרונים ורואים ישר שהייתי שם?
או שצריך ללחוץ על כל מיני שדות בשביל לראות? זו השאלה
אני מבררת מאחר והרופא המשפחתי הוא חבר קרוב שלנו אבל לא הייתי רוצה שידע שאני אצל פסיכולוג או יידע בדרך כזו או אחרת על הבעיות שאני חווה

אני מבין את הדילמה שלך ואת המצב הלא כל כך נוח, אך אני לא יודע לומר לך בדיוק איך רופא המשפחה רואה את פרטי הביקור שלך אצל הפסיכולוג, או כיצד בדיוק זה מופיע לו על המסך. כאמור, רופא המשפחה כן יוכל לראות (לפחות) את האבחנה הפסיכיאטרית שקיבלת.
בנוסף, אני כן יכול לומר מידיעה, שישנן קופות שאף מבקשות/מעודדות שיהיה קשר של עדכון בתדירות זו או אחרת בין הפסיכולוג העצמאי לבין רופא המשפחה.
לפי הסיטואציה שאת מתארת, נשמע שמאד חשובים לך שמירת הסודיות והפרטיות של הטיפול הפסיכולוגי הצפוי לך. לכן אם את רוצה להימנע לגמרי מחשיפת פרטים כאלה ואחרים שיעלו בטיפול בפני רופא המשפחה שלך, ואולי אף לא לחשוף בפניו את עצם העובדה שאת בטיפול, נראה שכדי להיות on the safe side, עדיף לך שלא לפנות לטיפול דרך האופציה הזו, אלא לבדוק דרכים אחרות.

יאיר.

היי נינה,

נשמע שאת עוברת תקופה קשה. התפטרת מהעבודה, ובעקבות זאת את מתארת הרגשה של דיכאון, שאין לך למה לקום בבוקר, את לא מקבלת את עצמך. אני שומע גם לא מעט ייאוש בדברייך, עם הרבה חשש מפני העתיד לבוא, שמא לא תמצאי עבודה חדשה. נדמה לי כי ההתפטרות שלך הייתה צעד שלא היה קל לעשותו, ושיש לצעד זה השלכות לא פשוטות עבורך. אלו דברים שלא פשוט להתמודד איתם לבדך.
לאור התחושות הקשות שמלוות אותך כעת, ולאור החשש שלך מפני העתיד, אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני על מנת לקבל תמיכה נפשית, וכן כדי לסייע לך להתמודד עם התקופה הקשה שאת חווה כעת.

בברכה,
יאיר.

שלום איתי,
אני שומעת הרבה כאב וחרטה על מעשה הבגידה ועל הקשר שהסתיים, גם חרדה מהאפשרות לבגוד שוב ובעיקר-בעיקר הרבה מאוד שיפוטיות לגבי עצמך.
בהיעדר דרכים אחרות להתמודד עם השבר, נדמה לי, שהשיפוטיות והסלידה העצמית משמשות כעת כהתמודדות - כהענשה עצמית. אלא שהן אינן יעילות. הן לא עוזרות לך ללמוד משהו על עצמך, לא מכוונות אותך לפתח כלים להתמודדות עם דחפים ורגשות ובעיקר - הן אינן מסייעות בעדך למצוא את דרכך אל האהבה (ישנה או חדשה).

הדרך לאהוב את האחר עוברת דרך אהבה אל עצמנו. במובן הזה, אתה זקוק למישהו שיוכל להתחבר אליך, על אף המעשה שעשית ויוכל לסייע לך לראות את עצמך בפריזמה רחבה הרבה מעבר למעידה הקונקרטית ולפתח חמלה עצמית ותקווה - כוונתי היא למטפל.

אתה שואל בכאב אם תמיד תהיה בוגד ועונה שזו תווית לכל החיים. אני מציעה שלא לחרוץ את דינך, אישיותך ועתידך.
אם אתה מוכן לעשות עבודה פנימית משמעותית וללמוד את עצמך במקום לשפוט את עצמך, אני מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ומוטב מוקדם מאשר מאוחר, מפני שנראה שהסלידה העצמית מחריפה ואתה שוקע בדיכאון.
"אל תהי רשע בפני עצמך".

בהצלחה,

שלום ארי,
אתה מתאר בעיה רפואית-לבבית שאיני בקיאה בה (אינני רופאה) אך אני מבינה ממה שכתבת, שהביטוי הסימפטומטי שלה הוא תחושה של החסרת פעימה.
נשמע שאתה מטפל בעצמך. אתה נוטל תרופות ונמצא במעקב רפואי וזה מצוין! אני מבינה שהאטת הדופק אינה מורגשת באופן תמידי אך כאשר אתה שם לב לכך – עולה חרדה. ברגעים האלו, כדאי למצוא את הדרכים להרגיע את עצמך, כדי לא להיגרר לסחרור פנימי של מחשבות. כיוון שהסימפטום מוכר ואף מטופל, אני מציעה להזכיר לעצמך, בדרך של שכנוע עצמי ואפילו בקול רם, במילים הללו: "זה מוכר לי ומטופל ואני יכול להרגיע את עצמי". משם – אפשר לחשוב על דרכים להרגעה עצמית. נסה לבחון עם עצמך מה עוזר לך להירגע כאשר אתה מתוח? תוכל אפילו להכין לעצמך רשימה קטנה של הצעות ל"זמן אמת". זה יכול להיות כל דבר: הסחת הדעת לצפייה בסרט, במערכון מצחיק, יציאה החוצה לאוויר הפתוח, הרפיית שרירים או נשימות עמוקות (בהתייעצות עם הרופא המלווה) וכד'.

מעבר לכך, נראה שהסימפטום הרפואי אוצר לתוכו חרדות ומתחים שקשורים לא רק בו אלא במצב האישי שאתה מצוי בו. בעיקר אני שומעת את הבדידות שאתה חש ואת היעדר העורף המשפחתי. זה ודאי קשה, במיוחד עם ההתבגרות.
אני שמחה לקרוא שאתה נעזר בטיפול בשיחות. מציעה להיות מושקע בו ולהפוך אותו למקום הבטוח שלך. להביא אל תוך הטיפול את החששות והרגשות לעומקם. במקביל לטיפול האישי, כדאי לחשוב, אולי בעזרת המטפל, על מסגרת (טיפולית או חברתית) לקשור בה קשרים חברתיים תומכים, להקל בה על הבדידות.

דע טוב,

שלום נוגה.
נראה שהחרדה שלך להתרחק מההורים, נובעת מחשש להם בהיעדרך, יותר מאשר מהחשש לעצמך, בהיעדרם. את מספרת שיש לך חבר, שעומדת להתחתן ולגור במרחק מהם. נראה שיש לך רצון לפתח מקום משלך, אולם העצמאות והאוטונומיה שלך, נקנות במחיר של חרדה.
לא כתבת הרבה על הקשר עם ההורים ועל הסיבה לפחד, אבל אפשר לנחש מההודעה שלך שאת רגילה להיות בת תומכת ועוזרת להורייך. וודאי היו לכך סיבות לאורך השנים. הזכרת שאמא מובטלת וסובלת מקשיים נפשיים. כנראה הרגשת שהיא זקוקה לך קרובה או שאמא ואבא נתנו לך לחוש בהזדקקות שלהם.
כעת, משבגרת, מגיע הזמן שלך לגדול. אל חדוות הגדילה מתלווים כאבי גדילה. אצלך – הכאבים מגיעים בצורה של חרדה להורים.

אני מציעה לברר עם עצמך, האם להתרשמותך הורייך מסוגלים לתפקד בלעדייך בבית. אם ההורים סובלים מקשיים מהותיים, כדאי לבדוק, ביחד איתם, אפשרויות של עזרה עבורם, שתמלאנה את המקום שאת מילאת, במיוחד אם מדובר בעזרה קונקרטית.
אם אמא מטופלת במסגרת של בריאות הנפש, תוכלי לבקש את רשותה להצטרף למפגש עם המטפל ולערוך שיחת הכנה משותפת ליציאה מהבית, בכדי לאפשר לשתיכן (ואולי לכל המשפחה) אפשרות להתארגן ולבטא רגשות וחששות.
גם אם אמא לא נמצאת בטיפול קבוע, אפשר להיעזר במטפל משפחתי לצורך החשוב הזה, למספר פגישות של עיבוד רגשות שעולים סביב הפרידה והכנה לקראת השינוי.
אם מה שעולה מהבירור הפנימי שלך הוא כי החששות שלך קשורים פחות בפרקטיקה ויותר בקשר המיוחד עם ההורים, בקושי להיפרד ובמקום הרגשי שהחזקת בו בבית לאורך השנים, הייתי מציעה לך להיעזר בפגישות אישיות עם מטפל\ת, על מנת לאוורר רגשות ולהתכונן נפשית לפרידה.

ומשהו נוסף - את עומדת בפני פרק חדש בחייך, שאינו מוכר לך עדיין. חושבת ברצינות על חתונה, עומדת לעזוב לעיר אחרת. אולי גם אל השינויים המרגשים הללו, מתלווים פחדים וחששות, אלא שאינם גלויים כמו החרדה להורים ואולי גלומים בה. גם לגבי כך, כדאי יהיה לברר ולעבד ביחד עם מטפל, בשיחות אישיות.

בהצלחה,

שלום לך,

אני מבין ממך שיש אנשים מסויימים, שכאשר את נפגשת איתם, הם מותירים בך תחושת ריקנות, בדידות ואכזבה. מן הסתם, איני מכיר אותך ולא את האנשים המסוימים האלו, אבל את נוגעת כאן בנקודה חשובה. בראייתי האישית והמקצועית, אנו בוודאי מושפעים מכל אינטראקציה שיש לנו עם בן אדם אחר, עם הזולת. ההשפעה יכולה להיות בכיוונים רבים, לטובה, לרעה, גם וגם, השפעה במידה כזו או אחרת, אבל בכל קשר שזה, בכל אינטראקציה אנושית שכזו, אנו מושפעים מהזולת, ובאותה מידה גם משפיעים עליו באופן מסוים.
אינני יודע לומר מדוע את מגיבה לאנשים הללו באופן שכזה, עם הרבה תחושות שליליות שכאלה. כן יש הרבה שאלות שעלו לי בראש כאשר קראתי את דברייך. האם יש לך ולאותם אנשים היסטוריה משותפת? האם אתם מכירים מהעבר? האם היו לכם נקודות ממשק מאי שם? האם זה קורה לך גם עם אנשים שמעולם לא פגשת בעבר? האם יש להם איזה מכנה משותף (רובם גברים, נשים, צעירים, מבוגרים וכו' וכו')?
בכל אופן, נסי להתבונן פנימה ולבחון עם עצמך מה יש באנשים האלו, שמעורר בך תחושות עוצמתיות כאלו. במידה והדבר יוסיף להטריד אותך ולהציק לך, את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי לצורך בחינה מעמיקה של מערכות היחסים והאינטראקציות שאת יוצרת בחייך.

בברכה,
יאיר.

היי קרן,

מתנצל על העיכוב בתשובה.

אם הבנתי אותך נכון, את שואלת מדוע את עדיין נזכרת באקס שלך, במיוחד לאור העובדה אולי שאת כבר מאורסת, ושאת מרגישה שהקשר שלך היום הרבה יותר טוב ונכון עבורך. אני שומע שזה קצת מציק לך ואולי מטריד אותך, אבל בעיניי, זה יכול להיות גם משהו טבעי לחלוטין, הרי בעצם - למה שלא תיזכרי בבן הזוג הקודם שהיה לך? נכון, זה קשר שהיה ונגמר מזמן, אבל עדיין הוא היה חלק מחייך. הייתם זוג למשך תקופה, היה לכם (כנראה) קשר מורכב, שהיה בו גם מן הטוב וגם מן הרע. בכל מקרה, זה קשר שהשפיע עלייך. אנחנו כבני אדם תמיד מושפעים מקשרים ומאינטראקציות עם אנשים שהיו לנו, בפרט אם מדובר בקשר שהיה משמעותי עבורך. אינני מתכוון למשמעותי-חיובי וגם לא משמעותי-שלילי, אלא פשוט משמעותי מעצם הקירבה, ההתקשרות והאינטימיות למשך זמן.
בהמשך לכך, כאשר את אומרת "הקשר היום הרבה יותר טוב ונכון לי", נשמע שזה גם בהשוואה לקשרים קודמים שאת מכירה, ביניהם גם הקשר הזה.
הדבר החשוב הוא שמצאת לך כיום את הקשר שמתאים לך, שטוב ונכון בשבילך. זו בטח הרגשה נהדרת להרגיש בטוחה כך בקשר.

אז שיהיה לך בהצלחה ומזל טוב לקראת החתונה,
יאיר.