פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,

אני מתנצל על העיכוב בתשובה.
אתה מתאר שתי בעיות בחייך, בשני תחומים שהם באמת מאד מרכזיים ומשמעותיים - בזוגיות ובעבודה. על אף רצונך להתפתח ולהתקדם בשני התחומים האלה, אינך מצליח בכך. זו חוויה קשה מאד. זה מאד מתסכל וכואב לחוות את חוסר הצלחה שכזה. אתה גם כותב ש"זה אוכל אותי מבפנים ...הייאוש כבר אוכל אותי...".
אני שומע את הכאב, את הייאוש ואת המצוקה שלך.
אינני יודע כמובן מה היה בטיפול שלך לפני 4 שנים, ומדוע יצאת ממנו עם הרגשה שכזו.
אני כן יכול להזמין אותך לתת לזה צ'אנס נוסף, לתת לעצמך צ'אנס נוסף. הרושם שלי הוא שאם תסתכל אחורה, אולי גם תראה שלא הרבה השתנה בחייך ב4-5 שנים אחרונות.
מכיוון שאתה חש הרבה כאב וייאוש, ומכיוון שאני שומע עד כמה היית רוצה שיחול שינוי בחייך, שהם יראו אחרת ולטובה, אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי. שם תמצא את המרחב הבטוח להעמיק ולהבין את עצמך טוב יותר, ובעזרת הפסיכולוג/ית גם לראות כיצד אתה יכול להתמודד טוב יותר עם המציאות הזו של חייך.

מקווה שאכן תתן לעצמך הזדמנות נוספת ושתטפל בעצמך,
אתה ראוי לכך.

בהצלחה,
יאיר.

היי,

שאלה טובה. אבחון פסיכו-דיאגנוסטי הוא אינו אבחון תעסוקתי. הוא לא נועד לתת תשובה קונקרטית לשאלה "באיזה מקצוע/לימודים עלי לבחור?". יחד עם זאת, ניתן לעיתים להבין ולהסיק ממנו דברים גם לגבי עולם התעסוקה. כדי לענות על שאלתך בצורה טובה, או לפחות לדעת מה הכיוונים האפשריים עבורך, צריך יהיה לבחון ולהסתכל על התמונה המלאה של האבחון. אתה ציינת מספר נקודות ספציפיות שעלו מתוך מבחן הווכסלר. האבחון כולל עוד מטלות ומשימות, וכדאי להסתכל ולשקלל את כולם.
לכן אני יכול להמליץ לך לפנות לפסיכולוג/ית שערכו לך את האבחון, ולשאול אותם האם הם יכולים לתת לך כמה המלצות או אינדיקציות לגבי בחירת כיוון תעסוקתי.

בברכה,
יאיר.

שלום לך,

את מציינת שאת סובלת מחרדות, מסימפטומים גופניים של חרדות ומ-OCD.
אני לא בטוח שהבנתי את הניסוח של שאלתך - "מה לעשות חוץ מלפנות לפסיכולוג?"
ישנן דרכים רבות להקל על רמת החרדה, ביניהן גם תרגילי נשימה, אם זה הכיוון שלך. אני יכול להמליץ לך על טיפול פסיכולוגי CBT, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, שבו לומדים ומתרגלים תרגילי נשימה, כמו גם כלים נוספים מבחינת עבודה על המחשבות וההתנהגות שלנו.
בנוסף, את יכולה לבדוק גם טיפול של ביו-פידבק, יתכן וזה גם משהו שיכול לענות על הצורך שלך.

בברכה,
יאיר.

היי דנית,

אנו לא נוהגים לרשום כאן בפורום המלצות או דיס-המלצות שמיות של פסיכולוגים.
ברשותך, אעלה את שאלתך בפורומים מקצועיים סגורים של פסיכולוגיים.
מוזמנת לכתוב לי את המייל שלך, ואחזיר לך תשובה בקרוב:)

יאיר.

היי,

אשמח אם תוסיף כמה מילים - איזה סוג של מאמר (אקדמי או משהו אחר), לאיזה צורך, באיזה הקשר? על מה מדובר? למה אתה זקוק בעצם? מדוע דווקא אתה מחפש את הקשר שבין שני הדברים האלה?

יאיר.

שלום,
אני סובל מתסמינים של חרדה ודיכאון במידה מתונה ומטופל בתרופות.
אחד התסמינים השכיחים המלווים חרדה כללית הוא דחיינות או הימנעות ממעשים המגבירים את תחושות החרדה.
אני נדרש להסביר בפני גורם רשמי הגשת דו"ח מסוים באיחור ומעוניין לחזק טיעון רפואי.
לשם כך אני מעוניין לצרף מאמר בנושא דחיינות ושכיחות הקשר בינה לבין חרדה ודיכאון, מעבר לשכיחות הדחיינות באוכלוסיה הכללית.
תודה

שלום,

אני לא מכיר מאמרים שנוגעים ספציפית בנקודה שאתה מדבר עליה. נכון, דחיינות יכולה להיות אחד מבין המאפיינים של חרדה. אולם אינני בטוח גם שצירוף מאמר שכזה יעזור לך במטרתך. אם אתה מעוניין לחזק טיעון רפואי, אתה יכול להתייעץ עם הרופא המטפל בך, ולקבל ממנו איזשהו מכתב אשר יסביר את העניין. אולי גם אפילו איזושהי חוות דעת לגבי מצבך.

בברכה,
יאיר.

שלום ליאור,

אכן, ימים קשים אתה עובר, ונראה שבנוסף על כל מה שאמך עוברת, אתה צריך להתמודד כאן עם דילמה מאד לא פשוטה. קשה לי לענות לך בדיוק מה לעשות, מכיוון שאיני מכיר את הנפשות הפועלות. אינני מכיר את אמך, את בן זוגה, אותך ואת יתר בני המשפחה. כך שאני לא יודע איך כל אחד יגיב ומה כל אחד יכול לעשות בנדון.
נדמה לי שבמצב הזה כדאי להתייעץ עם בן משפחה, עם מישהו שמכיר את אמך, אותך, את ההיסטוריה הלא פשוטה שלכם, ולחשוב ביחד על איזושהי דרך להתמודד עם הגילוי שלך, בתוך כל הסיטואציה המורכבת הזו.

בברכה,
יאיר.

היי סיגלית,

התיאור הקצר שלך מתאים לתופעה שנקראת "טריכוטילומניה" - תלישת שיער חזרתית, מבלי יכולת לשלוט בזה. את אף מציינת שזה כבר הפך ל"הרגל" שלך, שאת מכירה ומודעת אליו. חשוב לי שתדעי שזה משהו מוכר, ידוע ושישנם טיפולים פסיכולוגים מסוגים שונים (טיפול דינמי, CBT, ביו-פידבק) שיכולים לעזור לך עם ההתמודדות שלך עם ההרגל הזה.
תוכלי למצוא מידע רב לגבי התופעה באינטרנט.

בהצלחה,
יאיר.

היי סיגלית,

לצעי, זה קצת יותר מורכב מזה.
עם זאת, נדמה לי שהטיפול שיותר יתאים לכיוון שלך הוא טיפול פסיכולוגי CBT , כלומר, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי.
אני מאמין שטיפול שכזה יוכל לסייע לך.

בהצלחה,
יאיר.

היי נועה,

נשמע שאת חווה בעוצמה ומכלי ראשון את קשיי גיל ההתבגרות...אכן, בכלל לא קל להתמודד עם זה. זהו גיל שבו המתבגר/ת כבר לא רוצה (לפחות לא במוצהר) לחסות תחת כנפי הוריו, אלא רוצה להיות נפרד מהם, הוא מבלה הרבה יותר עם קבוצת השווים, מפתח עצמאות ובגרות, ובעצם מבקש (מתעקש, נלחם) שיראו בו כאדם בוגר לכל דבר ועניין. בהקשר זה, ניתן לראות את הבקשה של בתך.
נדמה לי שבבסיס לכל הדברים צריכה להיות תקשורת מיטיבה, גמישה ופתוחה לשני הכיוונים. כלומר, קודם כל, כדאי לבסס את זה, כדי שאפשר יהיה לנהל שיחה פתוחה וכנה גם על נושאים שבמחלוקת, כך שכל צד ירגיש שגם נותנים לו לבוא לידי ביטוי, שגם מקשיבים לו. בתוך כך, הייתי ממליץ גם שלא ללכת אחרי הנטייה שלנו להתמקם בעמדות קיצוניות, כלומר, לא להתבצר בעמדה אחת, בצורה קשוחה ובלתי הפיכה (כמו למשל, להגיד "לא" על כל דבר). גמישות היא תכונה חשובה בכל משא ומתן. במקרה שבו כל צד מתבצר בעמדתו, הרי שזה יביא ל"פיצוץ" במשא ומתן והמשך התבצרות עיקשת.
אם כך, אני יכול לייעץ לכם לאור מה שתארת, להקשיב לבתך, להבין מה עומד מאחורי רצונה, ובהחלט גם להביע את עמדתכם ודאגתכם כהורים (למשל - אולי אתם סומכים עליה, אך לא על יתר חבריה, שאולי אינכם מכירים). עם דיבור פתוח על הצרכים של כל צד, תוכלו בהמשך גם לראות כיצד כל צד אולי בכל זאת יוכל להיענות ולבוא לקראת הצד השני. (לדג' - אפשר לאשר לה לנסוע, אך אם אתם דואגים מאד, אז אולי אפשר לעשות זאת בצורה מדורגת - קודם ליום, אח"כ ליומיים וכן הלאה).
אם תסרבו לבקשתה - היא לא תהיה חייבת כמובן להסכים עם ההחלטה שלכם, אך לפחות היא תהיה עם ההרגשה שהקשבתם לה ושאתם מבינים אותה, והיא תשמע גם שאתם דואגים לה ואוהבים אותה. יתכן אף והיא תשמע שאתם רוצים לבוא לקראתה בדרכים אחרות שיבטאו את האמון שאתם נותנים בה.
בכל מקרה, נועה, ואת זאת חשוב לזכור, אין כאן פיתרון שהוא "טוב" לעומת פיתרון שהוא "לא טוב". יחסים בין הורים לילדיהם המתבגרים הם אכן דבר מורכב מאד, ולעיתים גם הפכפך וסוער. אם אתם מוסיפים להיתקל בקשיים, אני ממליץ לכם לפנות לפסיכולוג/ית שעובד עם בני נוער לצורך קבלת הדרכה הורית ממנו בדיוק בסוגיות אלו.

אז קחו נשימה ארוכה ושיהיה בהצלחה,
יאיר.

תודה רבה על תשובתך , נתת לי חומר למחשבה וכלים להתמודד

בשמחה נועה, אין על מה. מוזמנת לפנות בכל שאלה בהמשך.

היי נופר,

כמה מילים על טיפול CBT - זהו טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, לרוב זהו טיפול קצר טווח, מובנה מאד וממוקד מטרה, הוא מתמקד במחשבות ובהתנהגויות שאינן יעילות עבורנו. בטיפול אנו לומדים לפתח מחשבות והתנהגויות אלטרנטיביות, שיהיו עדיפות יותר מבחינתנו.
לאור "המשקעים הרגשיים" שציינת שאת סוחבת בתוכך, אני מודה כי אינני רואה כיצד טיפול שכזה יוכל לתת מענה לצורך הספציפי שלך.
נראה לי לפי תיאורך, שדווקא טיפול דינמי מתאים הרבה יותר לטיפול בתכנים שמעסיקים אותך (משבר גיל ה-40, יחסים משפחתיים מורכבים, המון חסכים, חוסר ביטחון שמונע ממך להיות מי שאת, משיכה לבנזוג שירדה ועוד).
אני מבין שיש כאן גם שיקול כלכלי. הוא לגיטימי וחשוב לכשעצמו, אך לדעתי הוא לא יכול להוות גורם מכריע בבחירה של אופי הטיפול (כמו לדוגמא, אם אני סובל מדלקת ריאות, וזקוק לאנטיביוטיקה ולא רק לאקמול, אז השיקול הכלכלי הוא פחות רלבנטי). יותר רלבנטי כאן הוא הצרכים שלך, למה את זקוקה ומהו סוג הטיפול שיוכל לתת לך את המענה הטוב ביותר. כאמור, במקרה שלך, אני יכול להמליץ לך על טיפול דינמי, שנראה לי מתאים ביותר עבור המצב הרגשי שתארת.
ולגבי השיקול הכלכלי? לא שכחתי אותו. היום קיימות מספיק דרכים לקבלת טיפול פסיכולוגי (גם דינמי) במחיר מסובסד יותר.
1. ניתן לפנות לקופת החולים שלך (דרך פניה לרופא המשפחה) לצורך קבלת טיפול בקופה עצמה (אז זה ללא עלות כלל, אולם תנאי מקדים לכך הוא קבלת אבחנה פסיכיאטרית).
2. ישנם גם מטפלים פרילנסרים של הקופה, שניתן לפנות אליהם עצמאית (ואז זה בעלות מסובסדת בהתאם לביטוח שיש לך. גם כאן, זה כפוף לקבלת אבחנה פסיכיאטרית).
3. ניתן לבקש מרופא המשפחה הפניה + התחייבות למרפאות הציבוריות של בריאות הנפש של משרד הבריאות (במקרה זה, הטיפול יסובסד על ידי הקופה, אם כי - וזה חשוב לזכור - הקופה לא תמיד מוכנה ורוצה לממן זאת ואכן לתת את ההתחייבות לכך).
4. אם יש לך ביטוח בריאות פרטי, ניתן לבדוק מה הפרוצדורה לקבלת החזר או מימון חלקי של טיפול פסיכולוגי על ידי הביטוח.
5. ניתן גם לפנות לעמותות, תחנות ציבוריות או למכוני טיפול שונים באיזור מגורייך, להתעניין אצלם בעלות הטיפול. לעיתים גופים אלו גם מעניקים טיפול בעלות מסובסדת.
6. אפשר תמיד ליצור גם קשר ישירות עם פסיכולוג/ית פרטי באיזור הקרוב אלייך, ולהתעניין אצלם בעלות הטיפול. ישנם לא מעט פסיכולוגים שערים לשיקול הכלכלי, ומוכנים לעיתים לבוא לקראת המטופל במחיר.

כך שיש לך נופר כמה דרכים כדי להשיג את הטיפול שאת זקוקה לו. מקווה שלפחות אחת מהן תצלח עבורך.

המון בהצלחה,
יאיר.

בשמחה, אין על מה. מוזמנת לפנות בכל שאלה שמתעוררת בהמשך.

שלום לך,

אני רוצה לחזק אותך על הרצון והמוטיבציה לטפל ולעזור לעצמך. אינני יודע בדיוק כיצד אתה פועל ומדוע זה לא עוזר, אבל...כן, לא תמיד אנחנו מצליחים, לא תמיד אנחנו מצליחים לעזור לעצמנו עד הסוף.
אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול שיוכל לעזור לך. טיפול פסיכולוגי CBT ל-OCD. טיפול CBT הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ובו עיקר העבודה הוא על המחשבות וההתנהגויות שמפריעות לנו. בטיפול אנחנו לומדים לפתח התנהגויות ומחשבות אחרות, אלטרנטיבייות, שיוכלו לעזור לנו ויהיו יעילות עבורנו יותר. נראה גם שזה הטיפול שמתאים והולך בכיוון של הלך המחשבה שלך.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

זו שאלה מאד ממוקדת וספציפית לגבי מצב נפשי מסוים בזמן מסוים. הכל זו שאלה של מינונים, עוצמות ואיכויות. זה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון צורות. דוגמא אחת לזה - במצבים מאד מסוימים לפעמים יש בלבול בחוויה, כך שלא ברור כל כך ואין גבול ברור בין מה שקרה לי לבין מה שקרה למישהו אחר.
דוגמא יותר "סטנדרטית" לכך, היא למשל שאני אראה סרט בטלוויזיה, ואני אזדהה ממש עם החוויה של הדמות בסרט עד כדי כך, שאבכה בגלל משהו שקרה לה.
באופן כללי, ניתן לומר שישנם מצבים בהם תיתכן חוויה של הרגשות בעוצמה מאד גבוהה, שיכולה להיות אף מציפה, ובמצב זה כל התחושות מתערבבות ויש בלבול פנימי מאד גדול. וזו רק דוגמא אחת.

בברכה,
יאיר.

היי יולי,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
את מתארת באמת תופעה מאד מעניינת, השכחה שלך את הפסיכולוג, ואת הזמן שלוקח לך להיזכר ולהתרגל אליו מחדש. מה המשמעות של זה? מאחר ואיננו מכירים, קשה לי לומר לך בדיוק. יתכן ויש לזה משמעות אחת, יתכן ויש לזה גם הרבה משמעויות ופירושים. אבל זו כן תופעה שייחודית עבורך, כלומר, זה משהו שקורה לך, וגם קורה לך בתוך הקשר מסוים - בתוך קשר טיפולי. לכן לדעתי, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם זה, יהיה גם כן לברר זאת בתוך הקשר הטיפולי. אני מציע לך יולי לשתף את הפסיכולוג שלך במה שקורה לך, להתייעץ איתו לגבי התופעה הזו, הרי גם זה רלבנטי לטיפול שלך, ולנסות לבדוק יחד איתו מה המשמעויות שעולות ומתפתחות מכך.

בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
נשמע שאתה עובר עכשיו תקופה לא קלה. תקופה לא רגועה של לחץ, מתח ואי שקט. אם נוסיף לזה את כל הדאגות שציינת, חשוב גם שתטפל בעצמך בהקדם. לא כתבת אצל מי אתה מטופל ואיזה רופא נתן לך את הקלונקס (רופא משפחה, פסיכיאטר). אני יכול לייעץ לך כן לגשת בתור התחלה לרופא משפחה, ומשם לראות כיצד הדברים מתפתחים.

בתקווה שתדע קצת רגיעה בקרוב,
יאיר.

שלום לך,

אני שומע את שאלותייך. אכן נשמע שאלו הן שאלות שמעסיקות אותך, שאקוטיות עבורך מאד, ובמידה רבה של צדק.
אני מודה שקצת קשה לי לענות לך עליהן ולתת לכל שאלה תשובה קונקרטית. שאלותיך הן מאד ספציפיות וממוקדות, למצב עניינים מסוים, לתקופה מסוימת, למצב נפשי מסוים שלך, של בן אדם מסוים.
קשה לי לתת מענה, בין היתר, מכיוון שאיננו מכירים. אינני יכול לענות על השאלות הספציפיות שלך מבלי להכיר אותך, את אישיותך, את ההיסטוריה האישית שלך, את ההיסטוריה המשפחתית שלך ועוד.
כן אוכל לייעץ לך בשני דברים:
ראשית, אם הנך מטופל כעת ע"י פסיכיאטר או פסיכולוג, תוכל להתייעץ איתם בנוגע לשאלות הללו. האנשים המטפלים בך, מכירים אותך הרבה טוב יותר ממני. ככלל, לגבי שאלות ספציפיות לגבי מינונים ותרופות - פסיכיאטר הוא הכתובת לכך. שנית, לגבי האבחון שנערך לך - האם הייתה לך שיחת משוב עליו מהפסיכולוג/ית שערכו לך את האבחון? אם לא, הדבר בהחלט אפשרי, כך שניתן לפנות לאותו הפסיכולוג/ית שעשו זאת, והם יוכלו בהחלט להסביר לך את ממצאי האבחון, כפי שהם ראו זאת בשעתו.

בהצלחה,
יאיר.

היי ורה,

נשמע מצב קשה מאד. כפי שאת מעידה, את בחורה צעירה בת 25, עם הרבה ייאוש ופסימיות לגבי כמעט כל תחום בחייך - חברים, זוגיות, עתיד מקצועי...ועוד.
כמה קשה לחיות ככה, להרגיש שאין בך שום דבר טוב, שאת חסרת תועלת, שאין משמעות לקיומך, שאין משמעות ל...כלום בעצם.
אני שומע שאת במצוקה מאד גדולה, ורה, ונדמה לי גם שאת "סוחבת" את כל זה לבדך.
זה ודאי משא מאד כבד, ואני יכול רק לתאר לעצמי כמה קשה להסתובב כל הזמן עם התחושות האלו.
מכיוון שכך, ורה, אני יכול להמליץ לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי, זה יכול מאד להועיל לך, טיפול שהיה עבורך בלבד.
אני חושב שכדאי מאד שיהיה לך את המקום הבטוח והשלו, שם תוכלי לחלוק ולשתף בתחושות הקשות האלו שלך. שם גם תוכלי יחד עם הפסיכולוג/ית לחשוב על איך אפשר להתמודד עם המציאות הזו בצורה שתהיה יותר טובה עבורך, ולבדוק כיצד את תולכי להרגיש יותר בנוח עם עצמך.

אני מקווה שתתני לעצמך צ'אנס ורה, ושתטפלי בעצמך.
את ראויה לכך.

בהצלחה,
יאיר.

אני ממש עכשיו קוראת את התגובה שלך ואני מרגישה בול אבל בול כמוך כל מה שאמרת יש לי אותו דבר , והמצחיק הוא שרציתי לפרסם פה בדיוק מה שכתבת , אחד על אחד ואת לא לבד , תמיד שאני בדיכאון אני חושבת כך , את בטוח מדהימה ! ויש לך הרבה תועלת בעולם הזה אני מבטיחה לך , גם לי רק חייבות שתינו לקום על הרגליים ולהגיד די , יש לי הרבה לתת ליקום , ויהיה מי שיאהב אותנו אל תוותרי על האושר שלך ! החיים יפים