פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי יעל,

את צודקת, זו סיטואציה לא פשוטה. מצד אחד, את מציגה שתי אפשרויות פתוחות - או להמשיך אצלה, או להתחיל טיפול עם מישהו חדש. מצד שני, שתיהן קצת "מסובכות", כל אחת מסיבות אחרות. האם דיברת על זה עם הפסיכולוגית שלך? נסי לעשות זאת ולראות מה היא אומרת בנושא.
וסתם כהצעה לדוגמא, את יכולה אולי לנסות ולהמשיך איתה תקופה במקום החדש, ולראות איך זה מסתדר לך, ואחרי תקופה מסוימת, תהיי יותר חכמה ותוכלי לעשות עם עצמך חושבים לגבי המשך הדרך. כך תוכלי לבדוק עם עצמך מה יהיה לך הכי נוח (או הכי פחות "מסובך").

בברכה,
יאיר.

הבעיה היא שאולי היא תסגור את הקליניקה כבר עכשיו.היא הציעה להפגש בבתי קפה .זה נשמע מגניב אבל הבעיה שבבתי קפה אין פרטיות.הכל בסימני שאלה.והיא לא תחזור לעבור עד אחרי החגים כי היא בכלל היתה בחופשת לידה, וקראה לי וכנראה לעוד מטופלים כדי להודיע על המעבר.הכל באויר.שום דבר לא סגור.אין לה שום הכרעה בינתיים.וזה הכי מאבסס.סה"כ דיברנו על זה פעם אחת כשהיא הודיעה,ולא הספקתי אז לעכל

היא תעבור לישוב כפרי ואמרה שאולי תשכור קליניקה בישוב לייד שבו עוצרת הרכבת.היא אמרה כמה אפשרויות.בדקתי בבית ומצאתי שרק אם תשכיר קליניקה בישוב אחד בלבד ,רק לשם אוכל להגיע כי שאר המקומות רחוקים,וצריך להחליף שתי רכבות ,ובישוב הזה יש רכבת ישירה.חוץ מזה בבית שלה,היכן שתגור תהיה לה קליניקה.לשם לא אוכל להגיע בכלל.ואני מאמינה שלא משתלם לה כלכלית לשכור קליניקה כשיש לה קליניקה בבית החדש.אני קוראת את כל המלל שכתבתי ואני בעצמי רואה שכתבתי בסגנון קצת אובסיסיבי

היי יעל, נשמע שצפויה לך תקופה לא קלה עם הרבה אי ודאות סביב הנושא. ונשמע לי שיהיה צריך פשוט לנשום עמוק ולנסות ולעבור את התקופה הזו, עד אשר יתקבלו החלטות לגבי המשך הדרך מצדה של הפסיכולוגית, אך גם מצדך.

יאיר..

שלום סיוון,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
שאלת שאלה טובה, שכנראה אין לה תשובה "טובה" כל כך וחד משמעית.
אמך, כך תארת, פוגעת בך מזה שנים רבות. גם היום, כשאת בת 40+. אז מה לעשות באמת? תארת כמה אפשרויות לתגובה, שלכל אחת מהן היתרונות והחסרונות שלה. זו באמת סיטואציה מורכבת - להבליג? להתעמת? מצד אחד, היא עם לחץ דם גבוה, מצד שני, אז מה, "להתרחק עם מועקב בלב"?
מאחר וזה נמשך שנים רבות, ומכיוון שנשמע לי שאת חיה עם מועקה גדולה בלב \כבר הרבה זמן, אני יכול להמליץ לך סיוון לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, שם תהיה לך הזדמנות לבחון לעומק מה קורה במערכת היחסים הזו בינך לבין אמך, ולבדוק יחד עם הפסיכולוג/ית מה יכול לעזור לך להתמודד טוב יותר עם היחסים הלא פשוטים האלה בחייך.

בברכה,
יאיר.

שלום לך. גם אני נתקלת בבעיה הזו ואמא שלי בת 60 ואני בת 30. אני לא חושבת שבגיל מבוגר אפשר לשנות בן אדם. האופי של הבן אדם מתעצב בעיקר בגיל שלוש. לכן צריך ללמוד ולהכיר את המגבלות. זה קשה אני מאוד מאוד מבינה אבל אם עושים מספיק מאמצים בסוף מצליחים להבין מה טוב באמא שלנו ועל מה אנחנו צריכים להתפשר.

שלום ליאת.

התמודדות היא גם לשנות את היחס כלפי ההורים, זה גם יכול להיות הפנמה והבנה שלא ניתן לשנות אותם, וצריך לבדוק איך הבן הצעיר מתמודד טוב יותר עם המצב הקיים בלי שאיפות לשנות את ההורים אלא לשנות את עצמו כך שיהיה לו טוב יותר.

כל טוב,
שמוליק.

שלום לך,

את מתארת חוסר ביטחון בקשרים זוגיים ותחושה שהצד השני עלול לעזוב אותך בכל רגע. זו תחושה קשה, שבאמת יכולה לגרום להרבה אי שקט ומתח פנימי. את שואלת "איך אני מוציאה את המחשבות האלה מהיומיום"?
אני מודה שזו שאלה שקשה לי לענות עליה באופן קונקרטי, מאחר ואיננו מכירים. יחד עם זאת, כשקראתי את התיאור שלך, עלו אצלי כל מיני שאלות, כגון - האם זה קורה לך בכל קשר זוגי? האם יש מקרים שבהם לא הייתה לך את התחושה הזו? ממתי זה מלווה אותך בעצם? וכדומה.
מכיוון שאני שומע ממך שזה משהו שמאד מציק לך, ושהיית רוצה שהקשרים הזוגיים שלך יראו אחרת, אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, שם יהיה לך את המרחב הבטוח לברר יחד עם הפסיכולוג/ית שאלות אלו ואחרות. זה בדיוק סוג הטיפול שם תוכלי לברר עם עצמך, מה בעצם קורה לך בכל קשר חדש, ולמה זה קורה לך.

בהצלחה,
יאיר.

דבר ראשון כן בכל קשר שאני נמצאת בו אני מרגישה ככה גם כשאני נפתחת ואומרת משהו שאני מרגישה אני מפחדת שהצד השני ירתע ולא ירצה להמשיך את הקשר יותר או שיבהל ויחליט שזוגיות זה לא בשבילו זה קרה לי בקשרים קודמים ואני תמיד מנסה לוודא אם הבחור שאני יוצאת איתו מחפש זוגיות או רק להעביר את הזמן וקשה למצוא תשובה קונטקרטית זה רק ההתחלה הפחד העיקרי שלי שהוא יעלם יום אחד ולא אשמע מימנו אחרי שנפתחתי רגשית...אשמח לעצה תודה וערב טוב

היי,

בעצם את אומרת שאת לא בטוחה בכלל בקשר הזוגי שלך, נשמע שאת חוששת מאד אפילו להגיד משהו, שאולי יתפרש לא נכון ויביא לעזיבה של בן הזוג...זו תחושה מאד קשה לחיות איתה, ובוודאי שמאד קשה לקיים קשרים זוגיים בצורה הזו.
אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, זה המקום הבטוח שבו כאמור, תוכלי לבחון לעומק ביחד עם הפסיכולוג/ית מה קורה לך בתוך קשרים זוגיים.

בברכה,
יאיר.

שלום.אני בטיפול והפסיכולוגית אמרה לי שאולי תעבר דירה לעיר אחרת.אנני יודעת אם אוכל להמשיך איתה או לא .זה מלחיץ מאוד ומאבסס

היי ראיתי שלא ענו לך ואני רוצה לענות לך ממקום דומה.
זה מאוד מערער שאחרי שיש שגרה היא פתאום מופרת. באמת התחושה הזו.למה אני בעצם קמה בבוקר?!

תנסי ליצור לך שגרה חדשה.
בהנחה שאת מעוניינת בעבודה חדשה. בתוך השגרה תקציבי זמן 'לעבוד' במציאת עבודה. עדכני קורות חיים. והקדישי מספר שעות כל יום בחיפוש עבודה. ותני זמן למקרה שתזומני לראיון.

בנוסף את יכולה להתנדב בתחום שקרוב למקצוע. או לעבוד בהתנדבות. כך אם יקח לך זמן למצוא עבודה. עדיין תוכלי להגיד שעשית משהו שקשור. כך אני פעלתי.
או פשוט להתנדב- נותן מטרה ועושה טוב.

את יכולה לנצל את הזמן שהתפנה לדברים
שאת אוהבת ולא היה לך זמן אליהם. או לחשוב על חדשים. ודרכם ליצור שגרה.

היי מיכל,

נשמע מקרה מאד קשה, ועוד יותר מזה - מצער. אכן, אלו אירועים שמשפיעים לרוב לא רק על האדם שנפגע, אלא על כל סביבתו ובני משפחתו.
איני יודע מה מצבה הפיזי, אבל נשמע שהיא נפגעה בצורה חמורה. ומדברייך נשמע שמאז האירוע, גם היא לא יוצאת הרבה מהבית.
במקרה חמור שכזה, בתור התחלה, הייתי ממליץ לבדוק את האפשרות של להזמין את אנשי המקצוע אליכם הביתה, לפחות לביקור אחד, אם לא שניים, של התרשמות, איבחון וטיפול מקיף. לרוב, יש אפשרות לעשות זאת דרך קופת החולים (יש לבדוק זאת כמובן מול הקופה שלכם באופן ספציפי). לעיתים ניתן להזמין את רופא המשפחה של הקופה, עובד/ת סוציאלי/ת של הקופה, שיבדקו בדיוק מה מצבה, על מנת שהיא תקבל מענה טוב ואפקטיבי. כמו כן, הם יוכלו לראות האם היא זקוק לדברים נוספים - מרפאה בעיסוק? פיזיותרפיה? וכן הלאה.
בשלבים מתקדמים יותר, במידה ויש צורך, ניתן להזמין גם פסיכיאטר הביתה, לצורך אבחון וטיפול (שוב, כדאי לברר מה זכאותכם בקופה בעניין זה).
כמו כן, הייתי ממליץ לבדוק אפשרות לטיפול על ידי פסיכולוג שיקומי, הם המומחים לטיפול במקרים שכאלה. יש גם כאלה שיכולים להגיע לבית המטופל, וכדאי לברר גם לגבי אפשרות זו.

מאחל החלמה מהירה לאישה,
ושולח כוחות לכולכם,
יאיר.

שלום לך,

אתה מתאר כאן מצב מורכב ומציג שאלה באמת מסובכת שנוגעת בנקודת המוטיבציה לטיפול - מה לעשות כשאני חושב שאדם X זקוק לטיפול, אך הוא בעצמו לא בהכרח מרגיש כך?
אתה מתאר סיטואציה שכמו שציינת "המצב בלתי נסבל בשבילנו, אני בטוח שהוא לא קל בשבילה". אתה חושב שאמך זקוקה לעזרה ולטיפול, אך גם שהיא לא תתחיל לטפל בעצמה לבד.
אקדים רק ואומר שכדי לטפל במישהו, צריך לדעת ממה הוא סובל, מה מציק לו, מה מפריע לו בחיים. כלומר, כדאי יהיה לאבחן קודם את מצבה. אבחון יכול להתבצע אצל גורמים מבריאות הנפש (פסיכולוגים, פסיכיאטרים).
בכל מקרה, התשובה הפשוטה והכואבת ביחס להגעה לטיפול, היא שבאמת, ככל שזה נוגע לאדם בוגר ועצמאי, אין הרבה מה לעשות...ניתן יהיה לדבר עם אמך, לנסות לשכנע, להסביר שאתה רואה את מצוקתה...אבל במידה והיא תתמיד בסירובה - אין משהו נוסף שאתם כאנשים הקרובים לה תוכלו לעשות (כל עוד זה לא מגיע למצבי קיצון, כמו להיות מסוכנת עבור עצמה או אחרים).
אם אין לאדם מוטיבציה בסיסית להגיע לטיפול, זו סיטואציה באמת מאד קשה, בבחינת "ניתן להביא את הסוס אל השוקת, אך לא ניתן להכריח אותו לשתות".
יחד עם זאת, ניתן אולי לעשות משהו מהדברים הבאים:
ניתן לגשת איתה לרופא משפחה. יתכן וזו דמות יותר אמינה ומוכרת עבורה, לשתף אותו בעניין ולשמוע מה יש לו לומר בנושא. (אגב, כיום גם בעידן הרפורמה לבריאות הנפש, רופא המשפחה בקופה הוא הגורם הראשון אליו צריך לפנות לשם קבלת טיפול פסיכולוגי בקופה);
ניתן להזמין גם פסיכיאטר הביתה, בכפוף לביטוח הרפואי שיש לכם. כדאי לבדוק אופציה זו מול הקופה;
רעיון נוסף - ניתן גם אולי ליזום מפגש אחד או שניים לצורך ייעוץ של טיפול משפחתי. כלומר, אתה יכול לשתף את הוריך ואת שאר האחים בתחושה שלך, ולהציע טיפול משפחתי לרווחת כולם. כך אולי ה"פוקוס" הטיפולי לא יהיה רק על אמך, לא היא תהיה במוקד תשומת הלב, דבר שיכול לפוגג קצת את החשש מפני טיפול. ומשם לראות כיצד הדברים מתפתחים.

מעבר לכך, במידה ואתה רואה שהדברים לא משתנים, ושאמך עומדת בסירובה, ושהדבר ממשיך לגרום להרבה מתח ומצוקה בבית, הייתי מציע לך גם לשקול טיפול פסיכולוגי פרטני עבורך, שיסייע לך, כבנה של אמך, להתמודד עם המציאות המשפחתית הלא פשוטה הזו.

בברכה,
יאיר.

האם את בעלת נטייה מינית הומוסקסואלית , דהיינו אישה המקיימת או מעוניינת לקיים מערכות יחסים רגשיות ומיניות עם נשים אחרות

שלום לך,

לפי האופן שבו כתבת את הדברים, נשמע שגיבשת עם עצמך עמדה די ברורה ומבוססת לגבי האפשרות של חתונה וילדים. את כותבת שאת לא רואה את עצמך מתחתנת וחיה עם עוד אדם. את לא מתחברת לרעיון הזה. ושאת רוצה להיות אם חד הורית, עם כל מה שכרוך בכך. אלו כמובן החיים שלך, את בחורה בוגרת, ואת רשאית לקבל את ההחלטות שלך ולעשות את הבחירות שלך.
אינני יודע אם זה באמת כך, אבל אם את שלמה עם עצמך ועם החלטתך - מה טוב.
אולי תוכלי להרחיב מעט, ולומר האם יש לך גם חששות ולבטים לגבי הבחירה הזו שלך? האם יש משהו שמפריע לך לגבי זה? שמציק לך, שמטריד אותך?

יאיר.

שלום אביר.

לצורך ההגינות, אציין כבר בהתחלה שאני סטודנט לפסיכולוגיה לתואר ראשון, ולא מעבר לכך.

החשש לכך הוא ממש לא הגיוני, כאשר מדובר בלקיחת ציפרלקס למשך שלושה חודשים, נראה שמדובר במיתוסים חברתיים שאין להם שום בסיס עובדתי.

באופן כללי, סנקציות כאלו אינן סוחפות וגורפות, אלא תלויות במצב הנפשי של כל פרט ופרט, כך שבדרך כלל יש משקל מכריע לחוות דעת של המטפל (פסיכולוג קליני או פסיכיאטר) שמכיר את המטופל ואת מצבו.

מעבר לכך, אם אתה באמת זקוק לתרופה, אז אם אתה לוקח אותה - זה מעיד על אחריות; זה מעיד שאתה מתמודד עם הקשיים כראוי, ולכן אתה אדם אחראי. לא לקחת את התרופה כאשר יש בה צורך - זה חוסר אחריות, וזו לכשעצמה יכולה להיות סיבה לסנקציות כאלה שאתה מתאר. זה מה שמטפל אמור לחשוב עליך.

בקיצור, הייתי מציע לקחת את התרופה שאתה זקוק לה על מנת לשפר את מצבך, בלי שום חשש מפני הסנקציות שאתה מתאר; הרופא המטפל שהמליץ על הטיפול הזה אמור לעמוד לצידך אם יהיו אי אילו בעיות כאלו.

כל טוב,
שמוליק.

שלום אביר.

התשובה לשאלתך היא מורכבת. היא מורכבת מכיוון שאין לזה תשובה חד משמעית.
אם הבנתי אותך, אתה שואל - האם בעקבות נטילת כדורים פסיכיאטרים, עלולה בעתיד להיפסל בקשתך לרישיון לנשק, מועמדותך למקום עבודה או בקשה לביטוח בריאות.
כיום, בעידן הרפורמה לבריאות הנפש, כל המידע הרפואי שלך, כולל זה הקשור לבריאותך הנפשית, מופיע אצל רופא המשפחה, במחשבי קופת החולים.
במידה וגורם מסוים (נניח מקום עבודה חדש) יבקש ממך טופס הצהרת בריאות או משהו דומה, הוא רשאי לקבל זאת מהקופה (בכפוף כמובן לחתימה שלך על ויתור סודיות רפואית). כלומר, כיום סביר מאד להניח שגם אינפורמציה על נטילת תרופות כאלה ואחרות יופיע שם. אני כן יכול לומר בודאות שבמידה וישנה גם אבחנה פסיכיאטרית, היא תהיה רשומה בטופס סיכום המידע הרפואי שלך.
לגבי מה שאותו הגורם יחליט לעשות עם המידע הזה, זו כבר שאלה נפרדת. כל אחד ושיקוליו הוא.

בברכה,
יאיר.

היי מירי,

את כותבת שאת נשואה כבר 17 שנים, ושיש קונפליקט בינך לבין בעלך כל שנים האלו, וזה קונפליקט שרק מתעצם עם הזמן. הביעה היא כפי שאת מציינת היא ש"הוא בזבזן ברמות מטורפות ואני לא כזו...". ותארת באמת איזה השלכות יש לזה על חיי הנישואים שלכם ממש ברמה היומיומית.
את שואלת "מה יכול לעזור לי לשחרר לא לחוב על הכסף שהוא מפסיד ומבזבז...".
זו שאלה מאד חשובה ומשמעותית.
כפי שתארת את זה, זו סוגיה מאד מרכזית בחיים שלכם, שאת חיה אותה יומיום כבר 17 שנים (ואולי אף יותר). נשמע לי שיהיה מאד קשה פתאום יום אחד לא לחשוב על זה יותר, או לא להיות עסוקה בזה יותר. אפילו להיפך, את מציינת שהבעיה הולכת ומתעצמת עם הזמן. קשה יהיה לא לחשוב או להתעלם מזה לגמרי.
מאחר ואנו כמובן לא מכירים, אני יכול לשתף אותך בכמה שאלות שעלו אצלי כשקראתי את מה שכתבת -
האם אי פעם המצב ביניכם היה אחרת? האם דיברתם על הנושא הזה בעבר? האם יש ביניכם הסכמות לגבי זה? האם במסגרת הזוגיות שלכם, יש לכם קונפליקטים בנושאים נוספים?. וגם שאלתי את עצמי מדוע את פונה עכשיו לעזרה? האם משהו השתנה, או קרה משהו מיוחד בהיבט הזה לאחרונה? ועוד ועוד.
את יכולה להתבונן פנימה ולחשוב עם עצמך על הנקודות האלו. מעבר לזה, בגלל שאני שומע שזה משהו שמאד מטריד ומעסיק אותך, אני יכול להמליץ לך גם לטיפול פסיכולוגי דינמי, שם תוכלי לבחון את מערכת היחסים שלכם לעומק, וכן ולחשוב יחד עם הפסיכולוג/ית על דרכי התמודדות טובים יותר עם המציאות הלא פשוטה שלך היום.

בברכה,
יאיר.

גדי שלום,

מי שיכול ומוסמך לאבחן סימפטומים והפרעות שונות הינם אנשי בריאות הנפש, כלומר, פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
אקדים ואומר שכמובן שכל מקרה לגופו. אבל באופן כללי הפגישות הראשונות עם פסיכולוג או פסיכיאטר מוקדשות בעיקר להיכרות ולאבחון. מדובר על כמה פגישות לצורך היכרות, תהליך שיכול לקחת 2-3גם פגישות, לעיתים אף פחות (שוב, תלוי במורכבות המקרה).

בברכה,
יאיר.

מה קורה כאשר הפסיכולוג מזהה סימפטומים של הפרעה נפשית, כמו אישיות גבולית, מה קורה כאשר בעלה רוצה להתעדכן מהפסיכולוג, כיוון שהנושא רגיש, היכן הגבול של החיסיון רפואי? האם יש מצב שהפסיכולוג לא יעדכן את בעלה? או יכול להיות שהפסיכולוג צריך לבקש מימנה רשות לעדכן את בעלה?
תודה

היי אילן,

על כל מה שנאמר בחדר הטיפולים בין הפסיכולוגי למטופל/ת חל חיסיון רפואי. במצב שאתה מתאר, שבו הבעל רוצה להתעדכן במה שקורה בטיפול של אשתו, הכול חייב להיות כמובן ביידוע ובאישור. כלומר, אם האישה תהיה מטופלת, עליה לתת את הסכמתה לפסיכולוג (ולחתום על טופס ויתור סודיות) שהוא יוכל לשתף את בעלה במידע מסוים אודותיה, או אודות מה שמתרחש בטיפול. לעיתים ניתן גם לקיים איזו פגישה משולשת, של שניהם יחד עם הפסיכולוג. אבל שוב, הכול חייב להיות באישורו ובהסכמתו של המטופל.

בברכה,
יאיר.

היי שי,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
את מתארת סיטואציה מאד לא פשוטה. יש לך חבר מזה כשנה וחצי, עברתם לגור יחד, וכפי שציינת, הקשר שלכם השתנה עם המעבר, לפחות עם ההרגשה שלך שאת יותר ויותר תלויה בו.
את כותבת על תחושות לא נעימות בכלל שמלוות אותך עת בזוגיות - את עצבנית, כשהוא הולך לחברים, מתחילות לך מחשובת רעות בכל מיני תחומים, את בוכה ושונאת את עצמך, אתם רבים יותר...כלומר, יש לתחושות שלך עם עצמך, ולהרגשה שלך שאת יותר תלויה בחבר שלך, השפעות מאד גדולות ומשמעותיותעל הזוגיות שלכן.
אני שומע שי שהמצב הנוכחי קשה לך, שלא היית רוצה להמשיך ולהתנהל באופן הזה, ושהיית רוצה שהזוגיות שלכם תיראה אחרת. אני יכול להמליץ לך שי בנושא הזה לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי. שם יהיה לך את המקום הבטוח לבדוק עם עצמך ועם הפסיכולוג/ית מה קורה לך בעצם בזוגיות הזו, או כמו שכתבת "אני לא מבינה מאיפה זה נובע"?. יחד גם תוכלו לבדוק דרכי התמודדות שיהיו עבורך טובים יותר.

בהצלחה,
יאיר.

שלום יפית,

אכן זה מצב מסובך, דילמה קשה מאד.
אני מניח שקרו כל מיני אירועים לאורך חייך, שהביאו אותך כרגע לנקודה בה את נמצאת היום. בדרך שאת מתארת את זה, נראה שלכל החלטה שתעשי, יהיו את היתרונות והחסרונות שלה. אין החלטה "מושלמת". כל בחירה שתעשי, כל דרך שתבחרי - משמעות הדבר היא "אי בחירה" בדרך השניה. להביא ילד נוסף לעומת שמירה על מידת העצמאות ועל הקריירה. כלומר, זה או זה או זה.
אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות להתמודד עם המצב הסבוך הזה. האחת, לנסות בכל זאת וכן לחשוב על איזושהי "דרך אמצע" שכזו (למשל, איך להביא ילד נוסף, באופן שניתן יהיה לשלב איתו את הקריירה. או כיצד לשלב עם הילד השני את השמירה על תחושת החופש והעצמאות שלך).
אפשרות נוספת היא לשבת עם עצמך, להתבונן פנימה ולנסות לגבש איזו החלטה, להגיע לאיזושהי מסקנה, לכאן או לכאן, בידיעה שאלו הן נסיבות החיים שלך כרגע, ועם זה את צריכה להתמודד. איך כתבת? "אם הייתי צעירה יותר, אז הייתי מחכה. אבל אני כבר לא צעירה ולא רוצה לחכות עם ההחלטה הזו". כלומר, אני מזמין אותך לבדוק עם עצמך, איזו החלטה הכי טובה את יכולה לקבל בתנאים האלו, בנסיבות האלו (כאמור, אין דבר כזה החלטה "מושלמת" ואין גם "תנאים מושלמים"). לאחר מכן, נסי לראות אם את יכולה להיות כמה שיותר שלמה עם החלטתך.
בכל מקרה, מאחר ואני שומע ממך שהצורך בהחלטה שכזו גם מלווה ברגשות מאד לא פשוטים (ביניהם - אשמה, חרטה, פוטנציאל לפגיעה), את יכולה גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי דינמי, שם תוכלי להתמודד עם הדילמה המאד משמעותית הזו בסיוע של הפסיכולוג/ית.

בהצלחה,
יאיר.

היי מאור,

אשמח אם תוכל להרחיב את שאלתך - למה כוונתך ב"הערכה פסיכולוגית"? מתי היא ניתנה, על ידי מי, היכן, באיזה הקשר וכדומה.

יאיר.

היי דוד,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
אתה מתאר מצב מאד מורכב, שנשמע שמסב לך גם סבל רב. אתה בעצם כותב שאתה חי במלכוד שכזה כבר הרבה שנים, ממש סיטואציה כמעט בלתי אפשרית. אתה מעוניין מאד בזוגיות ואהבה עם נשים, אך בו בזמן, אתה חש משיכה מינית חזקה לגברים.
זה נשמע כמו "פלונטר" שקשה מאד להתרה, שכאמור גורם לך למצוקה רבה. מכיוון שכך, אני בהחלט ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי (לחלוטין לא מאלו המכונים "טיפול המרה"). בטיפול דינמי, תוכל יחד עם הפסיכולוג/ית לנסות ו"להתיר" קצת את הפלונטר הזה, לנסות ולסדר אט אט בצורה יותר טובה את חלקי הפאזל האלה של עולמך הפנימי.

בברכה,
יאיר.