פורום גמילה מעישון, גמילה מאכילה רגשית - יש לך שאלה?

קח את הימים האלו ברגוע ותמשיך בשלך. אני בטוח שתוך מספר ימים תרגיש הרבה יותר טוב. הגוף עובר כל מיני דברים כמפסיקים לעשן. לשמחתנו רובם המוחלט נפתר עם לא עושים סיפור ופשוט 'זורמים.' מזל טוב שחר!

עניין של השקפה:
הדחף הוא לא לסיגריה אלא לסיום התחושה המכונה "בא לי סיגריה." עלה לך כרגע הקשר רגשי שהדרך להעלים אותו הוא על ידי לא להתרגש מבואו. את מוזמנת להצטרף לקבוצת הפייסבוק 'מפסיקים לעשן ביחד עכשיו' לעזרה מקיפה.

כדי להפסיק תלות צריך לבטל את האמונה שעומדת מאחורי התלות. במקרה זה האמונה שאפשר להירדם רק עם גראס. צריך להפסיק לעשן ולהיות רגועים עם הפסקת העישון הזו. לקבל את העובדה שלוקח כמה ימים להתאפס וזה כולל גם את עניין השינה. בפועל לא להתעסק במחשבות שעולות ומונעות הירדמות, על ידי פוקוס על הנשימה. במידה ולא עובד אז אפשר לבוא לפתור את זה באופן יסודי אצלי.

האפשרות האמתית היא, ניתוק הקשר בין אותו חלל לאמונה שאכן צריך תחליף למילוי אותו חלל. האמונה שצריך חלופה רגשית שתמלא את החלל, היא הדבר שצריך לפתור. האמת היא שאין חלל, אלא מקום לכניסתו של משהו חדש.

ישנה עלייה של עד 3 ק"ג שאמורה להתאזן עם פעילותך המבורכת.
מעבר לזה זה קורה בגלל שקשה להפריד רגשית בין "בא לי סיגריה" לבין "בא לי לאכול" אשר נכנס כתחליף. בנוסף רוב ה"בא לי לאכול" אף הוא התמכרותי בבסיסו. כך שנוצרת פה חוסר בהירות שקשה מאד לדעת כיצד להגיב אליה.

הכוח שפועל עלייך אינו קשור למודעות הגבוהה שלך לדיאטה וספורט. הפתרון לזה הוא ריסטארט ל"בא לי לאכול" כך שתאכלי פחות וללא מאמץ נפשי.

בריאותית ברור שלעשן אחת זה מעולה ביחס לקופסה ביום!
הפער הוא שזה משאיר אותך תמיד בסכנה לחזור לכמות המקורית. אם לא יותר. זה ממשיך להזין צורך שיכול להתפרץ כמו וירוס. הייתי פותר את ההקשר הרגשי בין סיגריה להקלה על מצבי לחץ ומפסיק לחלוטין. לסיום: כל הכבוד לך שהצלחת להוציא את הסיגריה מחייך, כמעט לחלוטין.

הפתרונות האלו מחזירים לסיגריות במוקדם או במאוחר ברובם המוחלט של המקרים. פתרונות מדוייקים יושבים על תובנות רגשיות, שסיגריה היא פתרון לכלום. כתוצאה מזה מתפתחת בהירות רגשית שסיגריה היא לא אופציה לפתרון בעיות בחיים.

המקום שחותרים אליו הוא ידיעה פנימית שסיגריה היא לא אופציה. עם ההפסקה היא מדויקת רגשית, אז תוך שבוע מרגישים כבר בטריטוריה חדשה מבחינת היחס למציאות ורגיעה פנימית. הידיעה שאף פעם לא נעשן מתגבשת באופן אישי. אני הפסקתי לעשן ב 28.07.2007. ב 31.07.2007 ידעתי שזה לתמיד. זה היה ביום ההולדת שלי.

או קי.

אני יודע שאני צריך להפסיק לעשן. זה ברור, מובן, מוכר וידוע.

אז אתה אומר שההפסקה צריכה להיות "מדויקת רגשית" והיא צריכה להתגבש "באופן אישי".

אז, איך מישהו יכול לדייק בשבילי את ההרגשה הרגשית שיש לי, ואיך הוא יכול לעזור לי לגבש אותה בדרך האישית שמתאימה לי?

כי אם תוכל לענות על זה, אולי יגיע גואל, או גומל לציון.

אני כאן כמובן, כדי לדייק את זה ולפתור את זה, בדיוק באופן שתיארתי. אתה מוזמן לפנות אליי.

תראה, לחצתי לראות עליך מידע.
הבנתי שזו השיטה שאתה מציע - "גמילה מסיגריות באמצעות מוזיקה, לוגיקה וטכנולוגיית מציאות מדומה."

יש לך אינפורמציה על השיטה הזו?

אתר שמסביר במה מדובר?

תודה

אז החלק הטוב הוא שהבנת שאי אפשר לקחת סיגריה, בלי לחזור מיד לעשן. אני באופן אישי לא מעשן יותר מ11 שנים בזכות ההבנה הפשוטה הזו. אתה מוזמן לחפש בYouTube את הסדרה שלי 'פוחדים להפסיק.' זה יעזור לך לחזור למסלול.

הבעיה היא שאת נאלצת להתאפק. התאפקות מובילה להתפרקות באמצעות בולמוסי אכילה. זוהי לב הבעיה עם אוכל בכלל ומתוק בפרט. אם נשתחרר מתחושת הקיפוח שיש באי-אכילה אז פתרנו 90% מהבעיה. את מוזמנת לפנות אלי על מנת לשוחח על אפשרות לפתרון שלם לבעיה הזו.

חשק הוא לסיגריה הוא 2% פיזי ו 98% רגשי. מי שקולט את זה ברגש מפסיק לעשן. אני מייצר פתרון שמבהיר לרגש שסיגריה לא מסוגלת לפתור את ״בא לי סיגריה.״
באמצעות מוסיקה, טכנולוגיית מציאות מדומה ושפת האמת. אז עוד לא אבדה תקוותך 😊.

כרגע נראה שאת מנוהלת על ידי התמכרות לסיגריות ולאוכל בו זמנית. מכיוון שההתמכרות לסיגריות היא התמכרות יותר ברורה עדיף להפסיק ראשית לעשן. 'ברורה' במובן של סיגריה נותנת כלום למעשן והקריטריון להצלחה הוא אבסולוטי: מעשנת/לא מעשנת. (כמובן שצריך להבין עד הסוף למה הכוונה ב'כלום').

התמכרות לאוכל יותר מורכבת ולוקחת יותר זמן להגיע עמה להבנה כי יותר מורכב להיגמל פיזית ורגשית, לאורך זמן, מאוכל שחייבים להמשיך לצרוך.

לשאלתך, כדאי להתחיל עם סיגריות ולאט לאט להתחיל להתיישר מול אוכל.

אתה צודק לגמרי. המציאות היא שבא לך לעשן. מה שקובע זה שמה שבא לך הוא שלא יבוא לך. זאת אומרת שלא בא לך לעשן, אלא בא לך להעלים את התחושה הנקראת ״בא לי לעשן.״
סיגריה לא מסוגלת לפתור את התחושה הזו. הדרך היחידה להעלים את התחושה היא על ידי הפסקת התעסקות מוחלטת במה שאתה מרגיש. תן לזה להיות. רק כך זה יעבור.

האמת, שקראתי את התגובה כמה פעמים.
גם אני הפסקתי וחזרתי לעשן.

ברגע של חולשה, של ריב, של כסח בא לי לעשן וזה בלתי נשלט.

אתה אומר שלתת לזה לעבור?

כאילו רבתי עם האישה, מת להרגיע את הנשמה עם סיגריה. ואתה אומר להתעלם ולתת לזה לעבור?

אתה יודע מה?

הכל טוב, אבל לך תסביר את זה לקול שמגיע מהמוח שגורם להתחרפן ולאבד שליטה.

לאן אתה רוצה שהוא יעבור כשהוא נלחם בי?

מלחמה היא מנגנון פתרון של המוח לבעיות. רגשית קוראים לזה כוח רצון.
במילים פשוטות אנחנו יודעים שהדרך להשיג משהו בחיים כרוכה במאבק. הנקודה היא שלא ניתן לנצח את הכוח של ״בא לי סיגריה,״ באמצעות מאבק. הרבה אנשים מפסיקים לעשן בכוח רצון אבל זה לא מעביר להם את הרצון לעשן.
יש פה אינסטינקט של תגובה לתחושה שצריך לשנות אותו לאינסטינקט של אי תגובה. מי שלא מצליח לעשות זאת בכוחות עצמו לומד את זה אצלי באמצעות סרטונים חינם ברשת או הכשרות .

תראה, אני לא יודע בן כמה אתה ומה עברת בחיים. כשרציתי להשיג מטרה, יעד, לפתור בעיה פשוט עשיתי את מה שצריך לעשות בלי מלחמות.

ברור לי שסיגריה לא פותרת בעיות, אבל היא בהחלט עושה כמה דברים בנפש האדם.

לאורך כל ההיסטוריה חברות הטבק טענו את זה. למעשה, לפני 60-70 שנה רופאים אפילו המליצו לעשן.

שימוש בכוח הרצון אינו גורם להפסיק לעשן. אני אומר לך את זה מניסיון.

בכל זאת, תרצה או שלא אין דבר כזה להפסיק לעשן בלי להשתמש בכוח הרצון.

אשמח לשמו אם אתה מכיר שיטה כזו. כי בשיטה הקלה של אלן קאר השתמשתי הכוח הרצון. בגלל שהמיינד חשב לגמרי אחרת ממה שלמדתי בסדנה.

הפוקוס הרגשי של המטפל עצמו אף הוא צריך
להיות על עולם הרגש. התמכרות בהגדרתה לא רק שאינה נענית להבנות של המוח החושב, היא גם משתמשת במוח החושב על מנת לבסס את עוצמתה. אין חשיבות לתוכן המחשבה: העובדה שהיא נסובה סביב ההתמכרות היא הבעיה.
כוח הרצון מבוסס על הפעלת כוח מחשבתי על רצון אשר יוצר בתוך אדם שני רצונות מנוגדים אשר לא ניתן ליישב, אלא לקחת מהם אתנחתא. איך? רק באמצעות סיגריה. לכן גם מעשנים שהפסיקו בכוח רצון, תמיד בסכנה לחזור. סיגריה היא תמיד אפשרות עבורם.
אני משתמש במוזיקה, טכנולוגיית מציאות מדומה ושפת האמת, כדי להבהיר לרגש האנושי שאין צורך בשיחה עם הכוח הפנימי הבילתי נשלט העומד מאחורי התמכרות. התוצאה היא שחרור מהתמכרות באמצעות פעולה בעוצמה אפס. אי-פעולה היא המפתח הבלעדי לשחרור.

דרוש נס על מנת להיגמל מסיגריות באמצעות סיגריות. החומר הממכר זהה. לכן החלק המרכזי בגמילה מניקוטין הוא להפסיק לצרוך אותו. לחלוטין.

קרייבינג הוא צורך עז להביא לידי סיום דרישה פיזיולוגית. הצורך הוא לסיים את הצורך. סוכר מעצים את הצורך בסוכר. לכן נשארים רעבים אליו כל הזמן. אפשר להוריד את הדרישה הפיזית לסוכר די בפשטות. הבעיה רחבה יותר, כי שיש להתמכרות הפיזית בעיקר משמעויות רגשיות, עקב האמונה החזקה ש"סוכר זה החיים." אז למה לי להפסיק עם זה?

סליחה שחף, אני לא בטוח שאתה מבין את משמעות הדברים שאתה אומר.

"קרייבינג הוא צורך עז להביא לידי סיום דרישה פיזיולוגית"

התמכרות, או איך שאתה קורא לזה "קרייבינג" היא דרישה נפשית, לתוצאה שמתקבלת מהשימוש בחומר או בהרגל הממכר.

התחושה הפיזית מפוענחת במוח כצורך ואז המוח שמאמין בצורך מעצים אותו לידי חשק/קרייבינג. במילים פשוטות האמונה שסוכר פותר את ״בא לי משהו מתוק״ מעצימה את ״בא לי מהו מתוק.״ ככה זה.

למה בדרך כלל מחליפים את ההתמכרות לסיגריה וניקוטין בהתמכרות למזון משמין - סוכר, קחת פחמימות פשוטות?

כי אתה אומר שניקווטין וסוכר לא פותרים את "בא לי". כי אולי אין פה "בא לי סוכר ואוכל משמין" כשעד אתמול לא בא לי בכלל. כי מזה באלי? לא בא לי סיגריה, אבל אני מתחרפן בלעדיה. וממש לא בא לי להיות שמן, כשעד לפני חצי שנה נראתי 10.

תראה, אתה יכול להגיד את זה למישהו שעושה דיאטה כל החיים. אבל זה ממש לא קשור להפסקת עישון.

כי הניקוטין נותן משהו וכשזה נשלל עוברים למשהו אחר (סוכר) שנותן בתמורה את אותו משהו.

ואת המשהו הזה צריך למצוא.

ואני עוד לא הבנתי...

איפה מצאת את זה?

הטריק פשוט. הבנה רגשית מלאה שסיגריה היא כלום+שני כלים מאד פשוטים למימוש, מנתקים את ההקשר של סיגריה משלל אירועים בחיים כך שאין דרישה רגשית לאכילה במקום.
כמובן שהרבה פעמים קורה מה שהזכרת ואז כמובן צריך לפתור את זה באמצעות תהליך גמילה פיזי ורגשי מסוכר/אוכל.

יש המון דברים לערבב עם גראס שאין בהם טבק. אפילו שקיק תה של בבונג-לואיזה יעבוד. הנקודה היא שהשילוב של טבק וגראס מהווה התניה רגשית להרבה מעשנים. יש גם תחושה של סחיבה הרבה יותר טובה בשילוב של טבק. הנקודה היא שיש שם גם ניקוטין שאתה ממשיך לצרוך ולכן ממשיך להיות מכור אליו.
אני מציע לא לעשן שום דבר שבוע ואחר כך לחזור לגראס עם תערובת נטולת טבק-ניקוטין. זאת על מנת לעשות אתחול קטן, אשר ייצר הפרדה בין "בא לי סיגריה" לבין "בא לי שאכטה."

גם ניקוטין וגם THC מעלים את רמת ההנאה הכללית בגוף.

לכן אוהבים לעשן סיגריות ועוד יותר אוהבים לעשן גראס.

אם תפסיק טבק וגרס לשבוע ואז תחזור רק לגראס, תאמין לי שמידי פעם גם תעשן סיגריה עם החברה אחרי הג'וינט.

מאד פשוט להגיד לאדם ״אל תעשה.״ אם הוא לא יבין ברגש מה יוצא לו מזה, אז הוא יחזור לעשן את שניהם בכל מקרה. אדם שואל שאלה קונקרטית ובמסגרת הפורום מקבל את התשובה הכי טובה שאפשר לתת ביחס לבעיה שהציג. אם היה בא להליך גמילה מסודר אז אפשר היה לגמול בהצלחה ובהנאה משניהם.