פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום לך,
לצערנו, הפרעה ביפולרית הינה מחלה של המוח, וככזו, חייבים לטפל בה באמצעים ביולוגיים- רפואיים. הדרך היחידה הידועה כיום להשיג איזון של ממש, היא על ידי טיפול תרופתי. לא ידועה למדע כל דרך אחרת לאזן את ההתקפים, לפחות את אלה של המאניה.
ניתן למתן את התקפי הדיכאון באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זהו טיפול שנותן לך כלים לשינוי החשיבה השלילית וכן לשינוי דפוסי התנהגות שאינם עוזרים לך. ניתן להשיג שיפור משמעותי בדיכאון, אך ככל הנראה לא להחלים לחלוטין, מאחר שלהפרעה יש בסיס ביולוגי משמעותי מאוד.
טיפול פסיכולוגי "רגיל" (כמו זה שכנראה עברת), שאינו בגישה הזו, לא נותן לך כלים להתמודד, ולכן לא ניתן לצפות לשיפור.
אם אינך מוכנה ליטול טיפול תרופתי, תיאלצי כנראה לסבול מהשפעות קשות של ההפרעה לאורך כל החיים, לצערי. לפחות עד שימצאו חלופה לתרופות. זאת, אם אכן מדובר בהפרעה ביפולרית ולא אובחנת כך בטעות (נתקלתי גם בלא מעט מקרים של הפרעות אישיות שאובחנו בטעות כהפרעות ביפולריות. לכן, תמיד שווה לקבל חוות דעת שנייה, ושלישית!).
אגב, עבור הפרעה ביפולרית אסור לקחת רמוטיב בלבד, ללא תרופה שמייצבת מצב רוח (כגון ליתיום, דפאלפט, או טגרטול), מאחר שזה עלול לגרום להחמרה במצב המאני. שימי לב- אם השימוש ברמוטיב אכן הוביל להתפרצות של התקף מאני, יש יותר סיכויים שאכן מדובר בהפרעה ביפולרית.

בברכה,

תמיד כל ערב יום העצמאות הייתי מאושרת יוצאת שמחה.עכשיו אחרי שחברתי נפטרה ואין לי עם מי לצאת יותר אני כאובה.אשמח עם את יכולה כמובן עם תוכלי לכתוב לי לפני ערב יום העצמאות תודה.

היי חני,
אני מקווה שלא נשארת בבית בסופו של דבר. בוודאי נוכחת לדעת, שאם נשארת בבית זה לא תרם למצב הרוח ורק החמיר את הרגשות השליליים. מאידך, אני בטוחה שאם יצאת ונהנית, לא התחרטת על כך ושמחת שעשית משהו שתרם לך.
בהחלט אפשר ללכת לבד להופעות, נהנים לא פחות...
בברכה,

תודה על תמיכתך,אבל להפתעתי התקשר בחור שהיה בקשר עם חברה שלי שנפטרה והוא הציע לי לצאת איתו ועם עוד חברה ובסוף היה לי כיף.זה היה ממש במקרה ואני שמחה שזה קרה והיה לי יום עצמאות נהדר.שיהיה לך שבוע נפלא.

יופי, שמחה לשמוע שיצאת ונהנית. אפשר ללמוד מכך, שפתרון קיים, גם אם אנחנו לא רואים אותו באותו הרגע.
שיהיה גם לך שבוע מקסים.

אני מטופלת באופן לא רציף מגיל 16 עם עבר של הפרעות אכילה ואשפוז בעקבות ניסיון פגיעה עצמית

היי טל,
יש צורך באבחון מעמיק כדי לגלות ממה את סובלת, שיבוא כמובן מתוך היכרות עמוקה יותר עם המטפל/ת. אני לא רוצה לאבחן או להסיק מסקנות כלשהן דרך הפורום, מאחר שאיני מכירה אותך וככל הנראה המצב מורכב. שמחה לשמוע שהתחלת טיפול, מקווה שאת בטיפול שייתן לך כלים להתמודד ולפתור את הבעיות, ולא רק תובנות לגבי מצבך.
לגבי תחושת ריקנות, ייתכן שחסרים לך משמעות, סיפוק ואו תחושה של הגשמה עצמית. כדאי לקרוא את ספרו של ויקטור פרנקל, "האדם מחפש משמעות" (ספרון קטן ולא קשה לקריאה), שמדבר על החשיבות במציאת משמעות לפעולותינו. ממליצה מאוד למצוא תחומי עיסוק ועניין שייתנו לך תחושה של הגשמה עצמית וסיפוק.

בהצלחה!

שלום לך,
לחרדה ולדיכאון יכולות להוביל מכלול של סיבות. יש כמובן גורם סיכון גנטי, יש את הסביבה שהאדם גדל בה, ולומד מהוריו במה להאמין וכיצד להתייחס לעצמו ואל העולם החיצוני. בהינתן סיבות אלה, יכול להיות אירוע שהוא הטריגר שגורם לחרדה או לדיכאון (למשל: התקף חרדה שגורם לאדם לפחד ממנו מאוד, וכך נוצר פחד מהופעתם של התקפים נוספים והחרדה תמיד נשארת שם; או אבל על מותו של מישהו קרוב שיכול להתפתח לדיכאון אצל מי שנמצא בסיכון). עבודה תחת לחץ גורמת יותר לסטרס מאשר לחרדה, אבל אני מניחה שעבור אנשים שנמצאים בסיכון, זה אולי יכול להוות טריגר. אין ספק שזה יכול להגביר חרדה או דיכאון שקיימים כבר.

בברכה,

שלום לך,
התשובה נמצאת בגוף השאלה: ככל שתימנע ממגע עם אנשים, כך יהיה קשה יותר לחזור ולבוא עמם במגע. מאידך, ככל שתצא ותראה אנשים, גם אם זה פחות נוח מלהיות לבד, זה יעזור להפחית את אי הנוחות ולהרגיש פתוח יותר ויותר בחברה ככל שהזמן יחלוף.

בברכה,

יש אנשים שגם את זה אין להם והם לבד בעולם המחורבן הזה.
תתמודד!

היי דורון,
קודם כל, מקווה שאתה מטופל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שהוא הטיפול שנותן כלים להתמודד עם בעיות אלה, ולפתור אותן בסופו של דבר.
ייתכן שחלק מהבעיה הוא שתה רואה את מצבך כ"מחלה". חרדה היא בשום אופן לא מחלה, אלא מצב פסיכולוגי, שניתן לפתור אותו באמצעות כלים פסיכולוגיים, ואפילו תוך זמן לא ארוך! גם דיכאון, לרוב, אינו מחלה (תלוי בסוג הדיכאון). איני יודעת מה כוונתך באמירה "ההיגיון מלמד על סופם של אנשי כמוני", שכן לאנשים רבים, שפנו לטיפול הנכון, הסוף היה טוב. גם אם לפעמים יש סקפטיות בהתחלה.
אולי כדאי לך לדבר דווקא עם אנשים שהיו במצבך ו"יצאו מזה", ולאו דווקא עם אנשים שמתבוססים במצבם הקשה ולא רואים שום פתרון. בכל מקרה, איני מכירה קבוצות תמיכה ספציפיות לדיכאון וחרדה כרגע, אבל אפשר לחפש ולשאול בפורומי תמיכה, שבהם נמצאים עוד מתמודדים עם בעיות אלה (אסור לי לתת שמות של אתרים ספציפיים כאן). כדאי לחפש ולקרוא תיאורי מקרים (ויש הרבה כאלה ברשת) של אנשים שהתמודדו עם בעיות דומות ופתרו אותן באמצעות CBT.

חג שמח!

בסופו של דבר זה השדים שלנו שאנחנו צריכים להתמודד אתם. אני מתעב את הדיכאון אך הוא תמיד מראה לי איפה אני חלש. אני שונא את החולשה שבי! אני צד אותה ואוכל אותה לארוחת בוקר,צהריים וערב. פה הדיכאון נותן סוג של משמעות. להפסיק ליילל ובמקום זה להילחם.

חחחח אני נהיתי שריר בזכות הדיכאון. ואני רק מתחזק...פיזית ונפשית כל עוד אני ממשיך להיאבק בו. יש לי בעיות אם נשים,אימא דומיננטית ומסרסת דפקה לי את הביטחון העצמי אבל על הזין...נבנה משהו חדש!

צריך לבטא את כל הגועל נפש הזה שמצטבר בפנים צריך להוציא אותו החוצה!
למה כל כך הרבה אנשים סובלים היום מדיכאון? הכול נוח מדי,בטוח מדי!
לימודים,עבודה פנסיה קבר!
למה אנחנו צריכים לסבול מעצירות רק כדי שאחרים ירגישו נוח?

החיים פעם לא היו קלים ונוחים כל כך...היית חי בסכנה ואז מת...אבל לפחות היית שומר על זוג ביצים בסוף הדרך.
הדיכאון עצמו הוא לא טוב או רע...הדבר היחיד שמשנה זה איך אתה מגיב אליו...אני שונא את העולם המודרני ואתה יודע שגם אתה! אתה שונא את הנוחות המזדיינת הזאת.

היי יוסי,
אני ממליצה לפנות לרופא המטפל בך ולדווח לו על תופעות אלה. ראשית, איני רופאה, שנית, איני יכולה כמובן לאבחן ולטפל בבעיה זו דרך הפורום.

חג שמח!

היי רותם,
לגבי הטיפול הפסיכולוגי, ממליצה לשאול ישירות את הפסיכולוגית באיזו גישה היא עובדת, ואם היא אכן עובדת בגישה דינמית, אני ממליצה להחליף מטפלת. ייתכן שהיא תאמר לך שהיא "משלבת" גם כלים של CBT, אבל כל עוד האוריינטציה העיקרית שלה היא דינמית, כך גם ייראה הטיפול (מניסיוני ומהיכרותי עם מטפלים). לכן, אם את מעוניינת ב CBT, לדעתי עדיף למצוא מטפל שזוהי הגישה העיקרית שלו, מאחר שזה משפיע על כל אופי הטיפול.
טיפול תרופתי יכול לעזור להפחית את החרדה, אך הוא לא משנה את ההתנהגות שלך, לכן מאוד מומלץ להיעזר גם בטיפול שיעזור לך להתנהג בצורה אחרת ולהסיר את העכבות.
הסיבה למצב הרוח הירוד יכולה להיות החרדה, אך יכולות להיות גם סיבות אחרות (שינויים בזמן האחרון, פחות פעילות, שינויים הורמונליים וכו'). גם זה נושא שאת יכולה לעבוד עליו בטיפול CBT, ואין צורך לטפל בו בנפרד. מה שאת יכולה בינתיים לעשות, הוא לנסות להיות בכמה שיותר עשייה. כדאי להתחיל מפעילות גופנית כלשהי, שכן השפעתה על מצב הרוח היא מאוד חיובית. מחקרים מראים שרמה מסוימת של פעילות גופנית עושה פעולה זהה לזו של טיפול תרופתי. בכל מקרה, מומלץ לעסוק בפעילויות אהובות ולנסות להקיף את עצמך באנשים תומכים (להפיג בדידות ככל האפשר). גם אם אין לך חשק לקום מוקדם, כדאי "להכריח" את עצמך לעשות זאת, כי זה יעזור. אפשר למצוא פעילות לעשותה בבוקר, כדי שיהיה לך קל יותר לקום.
טיפול תרופתי אפשר לקבל גם אצל רופא משפחה, אבל מומלץ יותר לפנות לפסיכיאטר, מאחר שזהו תחום התמחותו והוא יידע להתאים את הטיפול באופן טוב יותר. הטיפול התרופתי בדיכאון ובחרדה לטווח הארוך הוא זהה. אני ממליצה להימנע משימוש בתרופות הרגעה קצרות טווח ממשפחת הבנזודיאזפינים (לוריוון, ואבן, זנקס, קלונקס, ואליום וכו'). מדובר בתרופות שעוזרות רק בטווח הקצר, בעלות תופעות לוואי משמעותיות (כגון רדימות, חוסר ריכוז וחוסר יכולת לנהוג ברכב) וגורמות בד"כ לפיתוח התמכרות. תרופות ארוכות טווח (כגון ציפרלקס, סרוקסט, לוסטרל וכו') אינן בעלות השפעה מיידית, אך אינן גורמות לתופעות אלה.

חג שמח!

שלום לך,
נראה כי בעלך ניסה רק סוג אחד של טיפול תרופתי וויתר, וכן רק פסיכולוג אחד שככל הנראה לא הצליח להניע אותו (ואכן קשה להניע אנשים הסובלים מדיכאון). חלק מהסימפטומים הנפוצים של דיכאון הם אפתיה ואנהדוניה (חוסר הנאה מדברים שבד"כ גורמים הנאה), ולכן אין פלא שקשה לו למצוא משהו שהוא נהנה ממנו.
בקשה ריאלית יותר היא למצוא משהו לעשות, משהו שיפעיל אותו, כל דבר. עצם העשייה גורם לתחושת סיפוק, מה שנקרא "יעילות עצמית". כלומר, התחושה שעשית משהו והיית יעיל, ולא בזבזת את זמנך ב"לא לעשות כלום". לכן, עדיף להתרכז בפעולות שבעלך מרגיש שהוא יכול לעשות, או שאפשר להניע אותו לעשות, תוך לקיחה בחשבון שכנראה הנאה גדולה לא תהיה שם. כדאי לשים לב לתחושות שלו לפני ואחרי עשיית פעולות אלה (כמה סיפוק הרגיש לפני ואחרי, כמה היה עצוב/ אפתי/ אדיש, כמה סיפוק חשב שיחווה לעומת מה שקרה בסופו של דבר בפועל).
ממליצה גם לגשת שוב לפסיכיאטר ולנסות להחליף תרופה. רוב האנשים שלא הגיבו לתרופה הראשונה שטופלו בה, יגיבו לתרופה אחרת. בנוסף, מומלץ מאוד לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיעזור למצוא את הדרכים להניע את בעלך, וכן להפוך את החשיבה שלו לחיובית ומציאותית יותר.

חג שמח!

תרגיש טוב!

היי אילנה,
דרך הפורום אפשר לתת עצה, לא כלים. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בהקדם האפשרי, רצוי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זהו טיפול שייתן לך כלים של ממש להתמודד עם בעייתך ולפתור אותה. את ממש לא חייבת לקחת תרופות אם אינך רוצה בכך.

חג שמח!

את צריכה להגיע לגיל 74 כדי לכתוב את הספר הראשון שלך... תרגישי טוב

באופן אישי אני לא חוגג את ליל הסדר אבל אני רוצה לאחל לכולם כאן חג שמח נעים וכמובן טעים.

היי אירית,
ללכת לטיפול שייתן לך כלים זו פתיח דף חדש באופן מעשי. את כנראה צריכה תכנית פעולה, לדעת מה בדיוק לעשות ואיך לעשות כדי להתחיל את השינויים החיוביים בחייך, ואת זאת תוכלי לקבל בצורה הטובה ביותר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). טיפול זה גם ילמד אותך לראות את הדברים בצורה חיובית יותר.

חג שמח!

היי רון,
לגבי תרופות, איני מוסמכת לתת ייעוץ מאחר שאיני רופאה. צריך להתייעץ עם הרופאים המטפלים לגבי השפעות אפשריות ותגובות בין תרופתיות.
אם יש סיבות נפשיות או סיבות אחרות (שאינן קשורות בתרופות) שבגללן אביך מתקשה להירדם בלילה, ניתן לעזור לו באמצעות מה שנקרא "היגיינת שינה". כלומר, כללים פשוטים שיישומם יכול לעזור לישון טוב יותר, ומטרתם לתקן "הרגלי שינה רעים" (למשל: דאגות במיטה, הליכה לישון בשעות לא מסודרות וכו'). דוגמה לכלל כזה: אם לא מצליחים להירדם לאחר 15-20 דקות, יוצאים מהמיטה, עושים משהו מרגיע (למשל יושבים בחדר חשוך ועושים הרפיות) וחוזרים למיטה רק כאשר מרגישים רדומים. ניתן לעבוד על יישום הכללים בצורה מסודרת במספר פגישות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). מומלץ בינתיים לחפש באינטרנט "היגיינת שינה" כדי שתוכל לראות את רשימת הכללים.

בברכה,

היי טליה,
"תלותיות" היא מילה מאוד כללית לסימפטום שיכול לנבוע מכל מיני בעיות. כדי לטפל בו, צריך לדעת מה בדיוק הבעיה וממה זה נובע.

בברכה,