פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום לך,
אינני רופאה. אני מציעה להפנות את השאלה הזו לרופא המטפל בך.

בברכה,

היי יחיאל,
קודם כל, חשוב לקבל חוות דעת רפואית לגבי הצנתורים שעברת, והאם בעיותיך הרפואיות יכולות להשפיע על התחושות הפיזיות.
לגבי הפחד והמחשבות, בהחלט אפשר לטפל בהם. יש סיבות רבות מדוע טיפול עשוי לא להצליח. יכול להיות שלא התמדת במשך מספיק זמן, שלא עשית את "שיעורי הבית" (המשימות לא קלות לפעמים), שלא היתה לך כימיה עם המטפל וכו'. זה לא אומר שטיפול לא יכול לעזור לך.

בברכה,

כל יום שישי בערב אני לא יוצאת כי אין לי עם מי אני איבדתי את חברה שלי ז"ל לפני שנה וכל החברים שהיו התנתקנו אין לי קשר איתם. ואני לבד בבית מדוכדכת מה אני יכולה לעשות כדי למלא את עצמי בשמחה גם לבד בימי שישי בסופי שבוע? השאלה חשובה לי תודה רבה שרון ושבת נפלאה.

שלום לך,
קודם כל, אני חושבת שזה פשוט יעבור עם הזמן. ייתכן מאוד שכבר עכשיו את חושבת על זה הרבה פחות... פשוט אל תייחסי חשיבות כה רבה למחשבות שלך.
שנית, לגבי היציאות ביום שישי, תמיד אפשר למצוא חברים חדשים. צריך להימצא במקומות הנכונים, בהם אפשר להכיר אנשים. אפשר גם לעשות פעילויות שונות לבד- למשל ספורט. אם את נרשמת למכון כושר, את יכולה להכיר שם אנשים חדשים וגם להעלות את מצב הרוח שלך באופן משמעותי. אם את יוצאת להליכה לבד, זה יכול להיות כיף וגם להעלות את מצב הרוח. גם לסרטים או הצגות אפשר ללכת לבד. ניתן גם להירשם לחוגים, פעילויות שונות וטיולים- כך אפשר להכיר אנשים חדשים וגם ליהנות.

בברכה,

היי לי,
תרופות "טבעיות" לא ממש עוזרות לטיפול בחרדה. יש אנשים שדברים כאלה מרגיעים אותם לזמן קצר (לדעתי זה בעיקר פסיכולוגי). בטווח הארוך זה לא עוזר, ומה שלא יוצר תלות פיזית יוצר תלות פסיכולוגית ובטווח הארוך רק מחמיר את המצב. זאת מאחר, שכשאת נעשית תלויה בגורמים חיצוניים כדי להירגע, החרדה מתגברת.
הטיפול שיכול באמת לעזור הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, כלומר טיפול CBT. זהו טיפול פסיכולוגי שייתן לך כלים להתגבר על החרדה לטווח ארוך ולתמיד. זה הכי "טבעי" שיש, בלי להכניס חומרים לגוף כלל.

בברכה,

ניסיתי גם פסיכודינאמי שלא עזר..
כבר די מיואשת מהמצב ורק מנסה למצוא דרך נאותה להירגע

צריך לבדוק מה בדיוק לא עבד שם.
אם לא עבד לך עם מטפל מסוים, זה לא אומר שהטיפול לא עובד.
זה תלוי בהרבה גורמים- התמדה שלך וביצוע המשימות, חיבור שלך עם המטפל, הטכניקות בהן השתמש ועוד.
חשוב לי להבהיר, שכשעושים טיפול CBT בצורה נכונה, לא מנסים להירגע באמצעות שימוש בטכניקות הרפיה. זה יכול לעזור לסטרס (לחץ תמידי נמוך שאינו חרדה בעוצמה גבוהה), לכעסים ולעודד שינה. הטיפול הנכון בחרדה כולל חשיפה והתמודדות עם החרדה, ניסיון לקבל אותה בלי להירגע, הפעלתה באופן מכוון והעצמתה כאשר היא מגיעה. לצערי, מטפלים רבים הולכים דווקא לכיוון ההרפיות, מה שאינו מועיל בטווח הארוך. גם טיפול דינמי לא יכול לעזור במקרה של חרדה, מאחר שאינו נותן כלים להתמודדות.
אם את מחפשת רק הרגעה מיידית, כמובן שקיימות תרופות כמו ואבן, לוריוון, קלונקס וכו'. אבל בטווח הארוך רק תיצרי תלות ותעשי לעצמך נזק.

בברכה,

שלום לך,
מצטערת לשמוע על הפיטורין.
כדי לא לשקוע במצב רוח שלילי, כדאי למצוא מהר מאוד פעילות אחרת לעסוק בה בבוקר: חיפוש עבודה כמובן, הליכה קבועה למכון כושר/ הליכה בחוץ, מסגרת התנדבותית, אפשר אפילו עבודה זמנית עד שתמצאי עבודה קבועה במקצועך.

בברכה,

היי ג'ני,
שיהיה בהצלחה בניתוח!
כנראה שתראי את תשובתי כבר לאחריו, אבל אענה בכל זאת: נשימות והרפיות יכולות לעזור במקרים של לחץ, חרדה מתונה או סטרס. אלה רמות נמוכות של הרגש שבהן את עדיין יכולה לחוש שליטה. במקרים שבהם החרדה היא חזקה ואפילו ברמה של התקף חרדה, הניסיון לשלוט בה הוא יעיל פחות, ועשוי להוביל לעוד חרדה. הדבר הכי טוב לעשות הוא לקבל בהבנה את תחושת החרדה, לנסות לא לתת לה יותר מדי יחס ולהמשיך במה שאת עושה כרגיל. חרדה לפני ניתוח היא דבר טבעי.
בנוסף, יש אנשים שידיעה של פרטים טכניים לגבי הניתוח יכולה לעזור להם: מה קורה בהרדמה ובניתוח, מה הסטטיסטיקה לגבי הסיכונים (עצם העובדה שהסיכון נמוך מאוד) וכו'. אפשר להיעזר במחשבות מתקנות כגון: "הרבה מאוד אנשים עוברים את הניתוח בהצלחה, זה ניתוח שגרתי ואינו נחשב מסוכן".

תרגישי טוב,

היי חני,
לא בטוח בכלל שמדובר בהפרעה כפייתית. יכול להיות שמדובר בתופעה שקורה בדרך כלל בגיל ההתבגרות, התאהבות במישהו בלתי מושג (בד"כ נערץ ו/או מפורסם) כסוג של פנטזיה, שאותה אנחנו מפתחים לעצמנו כדי כביכול "להתאמן" על רגשות אהבה כשעדיין לא חווינו קשר אמיתי ואיכותי. אנשים שחווים זאת בגיל מאוחר יותר, בדרך כלל חווים זאת מאחר שיש צד בלתי בשל באישיות שלהם, שעדיין לא חווה קשר (או לא חווה קשר בצורה בריאה). אפשר לטפל בכך, כמו ברוב הבעיות הפסיכולוגיות הקיימות, באמצעות טיפול CBT, אך הוא ככל הנראה יהיה מכוון יותר לנושא התפתחות האישיות והקשרים בחייך ולא דומה לטיפול בכפייתיות. אם ההשערה שלי נכונה, המטרה תהיה לעזור לך לכוון את עצמך כלפי קשר אמיתי ובריא, אם את חשה שקשה לך לעשות זאת. לגבי תרופות, אין שום תרופה שיכולה לעזור בכך...

בברכה,

אני לא התאהבתי בו בגלל שהוא מפורסם אולי לא הבהרתי נכון,זה בן אדם שיצאתי איתו תקופה והוא משום מה בחר לבסוף מישהי אחרת,נכון שהיתה לי אובססיה כלפיו כמו שכתבתי אבל החלטתי לשים לזה סוף ולא לחשוב עליו יותר כי אני יודעת שלא יצא לי שום דבר ממנו ועם אמשיך לחשוב עליו אני רק אסבול.החלטתי והגעתי למסקנה שאני מפסיקה לראות אותו באינטרנט ויסיח את עצמי בדברים אחרים. מחר אני מתחילה ללמוד קורס חדש ואולי תהיה לי אהבה חדשה בעזרת השם ואכיר אנשים חדשים.מה שקרה לי עם אותו אדם אולי זה היה רגע של משבר והאמת שהכשהיינו בקשר הקשר לא היה בריא למרות שהוא מאוד מושך מבחינת היופי.החלטתי לרדת מזה ובעזרת השם אכיר מישהו מציאותי שבאמת יאהב אותי,תודה על המענה ערב נעים.

היי חני,
בכל מקרה, כפי שאמרתי, לא נראה שמדובר בכפייתיות לפי ההגדרה שלה. לפעמים הפרידה ממישהו היא קשה, וקשה אף יותר כאשר ממשיכים "לעקוב" אחריו באינטרנט או להיות איתו בקשר בצורה כלשהי. במקרים כאלה כדאי לחתוך, כפי שאמרת, והזמן פשוט עושה את שלו- גם אם בהתחלה קשה להאמין בכך. אחרי שתתאוששי, אני בטוחה שאת יכולה לפגוש מישהו אחר שתאהבי.

בהצלחה,

ברוכה הבאה למעגל הדפוקים (???)

שלום לך,
האם את סובלת מנכות נפשית? מוכרת על ידי הביטוח הלאומי? אני לא מכירה לעומק אותך ואת מצבך, לכן קשה לי להעריך איזה סוג של עזרה את צריכה. כפי שאת מתארת זאת, את בהחלט יכולה להיעזר בשירותי שיקום פסיכו- סוציאלי שניתנים על ידי המדינה (ביטוח לאומי ומשרד הבריאות). דבר ראשון, כדאי לפנות ולברר מהן זכויותייך. ייתכן מאוד שאינך יודעת על הזכויות המגיעות לך, וחבל שתישארי באותו מצב בלי לעשות דבר.

בברכה,

שלום לך,
לא כדאי לקחת תרופות בהנקה, מה גם שאני חושבת שלא על כל חרדה צריך לקחת תרופה, ואפשר להתמודד. חרדה לשלום התינוק היא אכן טבעית אחרי לידה. חשוב להבין שהמכשיר (כנראה בייביסנס) מתריע רק כאשר התינוק אינו נושם, ולפעמים יש "אזעקות שווא" שנובעות מכך שהתינוק יצא מטווח החישה של המכשיר. לכבות אותו פירושו להימנע, ולא כדאי לעשות זאת. אני מניחה שתוך מספר ימים תתרגלי לשימוש במכשיר, ותהיי רגועה יותר. אם תרגישי שהחרדה מפריעה לך לתפקד וזה לא עובר לאחר תקופת ההסתגלות, CBT קצר בהחלט יכול לעזור.

בברכה,

היי סיוון,
אכן, לא כל טיפול פסיכולוגי מועיל עבור כל בעיה. ממליצה לעבור טיפול שנותן כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות. הכיוון הוא ללמוד לא להתייחס למחשבות ברצינות יתר, ולדעת לתת להן להמשיך הלאה בלי "להיתקע" על אף אחת מהן או להיות מוטרדת מהן, ובלי לנסות לגרש אותן. ניתן לעשות זאת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), אשר משלב מיינדפולנס (Mindfulness) ככלי טיפולי. כדאי לקרוא ולברר על כך.

בברכה,

היי חני,
קשה לי להתייחס מאחר שאני לא יודעת במה מדובר, ועד כמה ההרגל הוא הרסני עבורך או מהווה "בסך הכל" התנהגות לא רצויה. בכל מקרה, כדאי להעזר בטיפול הממוקד בכך, מאחר שלא קל בכלל לשנות הרגלים לבד. צריך לבנות "ארגז כלים" שיכלול פעולות חלופיות ודרכי התמודדות בכל פעם שהדחף לבצע את ההתנהגות הלא רצויה עולה. אפשר לומר שחייב להיות תחליף כלשהו, שכן אם לא, האדם נשאר עם הרגשות השליליים ללא מענה, ותוך זמן קצר חוזר לבצע את ההתנהגות הלא רצויה.

בברכה,

שלום לך,
אתה יכול להמשיך בטיפול ECT, אך כדאי לדעת שקיימים טיפולים נוספים- רפואיים ופסיכולוגיים. מבחינת טיפולים רפואיים, גרייה מגנטית למוח ונוירו- פידבק יכולים לעתים לעזור גם למי שאינו מגיב לתרופות, ועשויים לחסוך את הצורך בטיפול קיצוני כמו ECT. כמובן שאפשר להיעזר, גם במקביל, בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי, שיכול לעזור לך לשנות את דפוסי החשיבה השליליים ו"לחסן" אותך מפני חזרת הדיכאון (או להפחית את עוצמתו), וכן יספק לך תכנית פעולה למקרה שתתחיל להרגיש את הדיכאון חוזר.

בברכה,

גריה מגנטית היא הליך יקר וקשה להשגה כיום. נוירו פידבק
וטיפול קוגנטיבי מתאימים לדיכאון שבסיסו מחשבתי. אצלי הדיכאון אינו קשור לכך אלא הוא פשוט גל של ירידה באנרגיה וכו'.
שאלתי היא האם יש לאיסיטי חסרון לאורך זמן.

היי ישראל,
איני יודעת לגבי פגיעה נוירולוגית לאורך זמן, מאחר שאיני רופאה. ידוע לי על תופעה של אבדן זיכרון לגבי החודשים האחרונים אחרי טיפול בודד. מציעה שתשאל את הפסיכיאטר שלך, או תתייעץ עם נוירולוג.
איני מסכימה עם האמירה שטיפולים אחרים מתאימים לדיכאון שבסיסו מחשבתי. איני חושבת שנוירו פידבק, עד כמה שידוע לי, עוסק באטיולוגיה של הדיכאון אלא רק בשיפור הסימפטומים, וההליך הוא טכני כמו הטיפולים הרפואיים האחרים.
CBT יכול לטפל בכל סוגי הדיכאון, גם הוא ללא קשר לאטיולוגיה. קיימים כלים התנהגותיים רבים, שהם משמעותיים אפילו יותר מהכלים הקוגניטיביים, שמטרתם היא באופן חד משמעי השגת שיפור במצב הרוח. יש הרגלים מסוימים שרק תורמים לדיכאון, ולפעמים מתבטאים רק כאשר יש דיכאון. שינוי ההרגלים האלה עשוי "לשבור" את המעגל השלילי שהאדם נלכד בו כאשר הדיכאון מתחיל.

בברכה,

שלום לך,
לדיכאון יכולות להיות סיבות רבות, פיזיולוגיות ופסיכולוגיות. מבחינה פיזיולוגית, קיימת אצל אנשים נטייה גנטית לדיכאון (אם יש דיכאון במשפחה), וכן יש אנשים שתפקודים פיזיים לקויים (כמו תת פעילות של בלוטת התריס) גורמים להם לדיכאון. מבחינה פסיכולוגית, הנטייה לחשוב בצורה שלילית קיצונית, להאשים את עצמך ולתת לעצמך תוויות כמו "כישלון" יכולה לגרום לדיכאון. בנוסף, אנשים הסובלים מדיכאון מתאפיינים בפסימיות וחשיבה שלילית על העתיד: "זה אף פעם לא יצליח לי", "אני לעולם לא אצליח לעשות שום דבר שאני רוצה". הסיבות הפסיכולוגיות לאו דווקא נגרמות מאירוע טראומתי בילדות, אם כי זה יכול לקרות.
לגבי טיפולים שאינם פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, הם אינם מוכחים מדעית ולכן איני יכולה להמליץ עליהם.

בברכה,

שלום לך,
קודם כל, זה מצוין שאתה עושה פעילות גופנית, נפגש עם חברים ומשתדל להיות פעיל כדי להרגיש טוב יותר.
אני חושבת שהבעיה היא שאתה מנסה כל הזמן להוריד את רמות הלחץ, ולכן הוא מתגבר. כדי שהלחץ יירד, צריך לעבוד על קבלתו, ורצוי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שילמד אותך כיצד לעשות זאת. דווקא הניסיון לעבוד דרך הרפיות והרגעות לפעמים רק מגביר את הלחץ, מאחר שבסופו של דבר נוצר "לחץ מהלחץ" ולחץ מן העובדה שהוא לא יורד. לגבי התרופות, זו בחירה שלך, אבל אני אישית מאמינה בטיפול פסיכולוגי שנותן לך כלים להתמודד עם הדברים כך שהבעיה תחלוף בסופו של דבר, ולא תזדקק עוד לתרופות.

בברכה,

היי רויטל,
כדי לדעת איך אפשר לעזור לך, צריך לדעת מה בדיוק היה הגורם לאבדן שמחת החיים שלך. נראה לי פשטני מדי לומר שצריך להפוך מחשבות שליליות לרציונליות וחיוביות יותר, מבלי לדעת מה היה הגורם לירידה במצב הרוח. בכל מקרה, כלים שאפשר להשתמש בהם תמיד הם הימצאו במצב של עשייה רבה ככל הניתן: להמשיך במסגרות עבודה ולימודים (או למצוא מסגרות אם אין לך כאלה), להיות בקשר עם חברים ואנשים קרובים, לעשות פעילות גופנית, ללכת לחוגים ופעילויות שיתנו לך הרגשה של סיפוק, לעסוק בתחביבים שנותנים משמעות. גם אם את מרגישה שאין חשק לעשות את הדברים הללו, כדאי לאלץ את עצמך לעשותם, מאחר שהם יתרמו לשיפור במצב הרוח גם אם הם נעשים בלי חשק בהתחלה.

בברכה,