פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי גיא,
"לוקח ציפרלקס" זו לא אבחנה פסיכיאטרית. בין 40-50 אחוז מהאוכלוסיה בארץ (לצערי) לוקחים תרופות מקבוצת הציפרלקס, מסיבות שונות. הסיבה שהוא נוטל תרופה זו היא המפתח לתשובה לשאלתך.

בברכה,

שלום לך,
אני לא חושבת שאפשר לדעת, מאחר שלא עשית בדיקות דם לבדיקת רמות התרופה בדם (אפשר לעשות זאת עבור חלק מהתרופות, אבל צריך לבקש במיוחד). עם זאת, אני לא רופאה ולכן לא יכולה לומר לך בוודאות.

בברכה,

היי שפרה,
אני לא יכולה לאבחן חרדה חברתית דרך הפורום, בוודאי לא על סמך הנתונים המעטים שנתת, שגם לא מצוינת בהם חרדה כלשהי. השאלה אם להתערב או לא תלויה בבנך. כדאי שתשאלי אותו אם טוב לו כך, והאם היה רוצה לשנות את המצב או לקבל עזרה כלשהי. ייתכן שהוא לא מעוניין בחברה בשלב זה. אם ירצה התערבות בשלב מאוחר יותר, אני מאמינה שזה יבוא ממנו, או שלפחות היענותו לקבל עזרה תהיה גדולה יותר.

בברכה,

היי שני,
דיכאון אינו גורם לדופק מואץ, אך ייתכן בהחלט שאת מרגישה גם חרדה, והיא הגורמת להאצה בדופק. כדי לבדוק את העניין מבחינה רפואית, כדי לוודא שאין גורם אחר לדופק המהיר. אם מדובר בחרדה והרופאים יאשרו לך זאת, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לקבל את הסימפטום ולא להילחם בו, להשתדל לא "להתרגש" ממנו ובסופו של דבר הסיטואציה חולפת מעצמה. אם את חווה ריבוי של סימפטומים וקשה לך להתמודד איתן, מומלץ להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) כדי לפתור את הבעיה.

בברכה,

היי גלית,
התרופה בדרך כלל מקלה את המצב כל עוד את לוקחת אותה, אך לא מעלימה את כל הסימפטומים ברוב המקרים. אינני יודעת אם תרופה אחרת תגרום לשיפור גדול יותר, ובדרך כלל אם התרופה עוזרת לא מחליפים אותה. בנוסף, אינני יודעת באיזו גישה טיפולית את מטופלת. אם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי דינמי, המורכב משיחות בלבד ולא מלמדים אותך טכניקות להתמודדות ופתרון, ייתכן שהשיפור שתרגישי ייעצר בנקודה זו. אם את בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (הידוע כטיפול CBT) הבעיה אמורה להיפתר לגמרי בשלב מסוים. במקרה זה, הדבר תלוי בהתקדמות הטיפול וזו בהחלט שאלה שאפשר להעלות מול המטפלת.

בברכה,

היי מיכאל,
איני רופאה ואיני יכולה לענות על שאלה זו, וגם רופא כנראה אינו יכול לענות ללא מידע רפואי אישי. כדאי שתשאל את הרופא שלך.

בברכה,

היי יון,
לכל אחד שסובל מדיכאון ו/או מחרדה יש רגעים קשים יותר במהלך היום. יש כאלה שחשים זאת בעוצמה גבוהה יותר בבוקר, ויש כאלה שדווקא לפני השינה מתגברות המחשבות השליליות שלהם. אני לא חושבת שמצאו לכך הסבר מדויק, מלבד העובדה שאצל אנשים שונים, המנגנונים עובדים באופן שונה.
ממליצה לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שיכול לעזור מאוד להקל על הבעיות ואף לפתור אותן. ייתכן שיש דברים שאתה יכול לעשות על מנת להשיג שיפור, שאינם תלויים בתרופות או בטיפולים רפואיים, ואינך מודע לכך.

בברכה,

היי ענבל,
יכול להיות שאת חושבת שאת חייבת להיות נאהבת ו/או לקבל אישור על ידי כל אדם בחייך? אולי, אם לא תקבלי את האישור הזה, תחשבי על עצמך דברים רעים? ייתכן שזו הבעיה, ואם כך, יש צורך לשנות את דפוס החשיבה הזה.
באיזה טיפול פסיכולוגי היית? יש מספר סוגים. ככל הנראה אינך מכירה אותם, והלכת לטיפול דינמי (שהוא הנפוץ ביותר), בו רק מדברים על הבעיות בראי העבר אבל לא נותנים כלים של ממש לפתרון. כדאי לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיכול לעזור מאוד לפתור את הבעיה. הטיפול ילמד אותך כלים מעשיים, שיעזרו לך לשנות את דרכי החשיבה ואולי גם ההתנהגות שיוצרות את הבעיה. ככל הנראה, יש צורך לחזק גם את הביטחון העצמי (בד"כ זה קשור בבעיה שציינת) והטיפול יכול, כמובן, לעזור לך גם בכך.

בברכה,

היי עידו,
בהחלט יכולות להיות סיבה נפשית לסימפטומים הגופניים שאתה חווה. זאת, בייחוד לאור העובדה שאתה מציין כי אתה חי בפחד מפני ההתקף הבא. הפחד הזה מפפני ההתקפים הוא בדיוק מה שגורם להם לחזור ולהופיע, ויש צורך ללמוד כיצד לא "לפחד מהפחד" כדי להיפטר מההתקפים האלה. את זאת ניתן לעשות רק בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). מאוד מומלץ לפנות ולברר לגבי טיפול זה, מאחר שהוא יכול לפתור לך את הבעיה.

בברכה,

שלום,
תודה על התשובה ..לא הבנתי לאיזה רופא בדיוק צריך לפנות.
פסיכיאטר? פסיכולוגיה קלינית? או שטיפול זה לא נמצא במסגרת של קופות חולים...
תודה

לא צריך לפנות לרופא. פסיכיאטר ייתן לך תרופות, אבל לא יפנה אותך לטיפול פסיכולוגי. צריך לפנות ישירות לפסיכותרפיסט המטפל בגישה קוגניטיבית התנהגותית. אם אתה רוצה לפונת דרך קופת החולים, רק צריך לוודא שהוא עובד עם קופת החולים שלך, אבל עדיין קיימת השתתפות עצמית.

בברכה,

יש לך המלצה איפה ניתן למצוא פסיכותרפיסט מומלץ באיזור המרכז?
או מאגר פסיכותרפיסטים שמטפלים בעזרת cbt
אם זה נחשב פה כפרסום אשמח להשאיר לך מייל שתשלחי לי לשם.

אני אכן לא יכולה לעשות זאת על גבי הפורום...

היי גיא,
זו שאלה טובה, ולדעתי אי אפשר לדעת (אלא אם כן מכירים את האדם ויודעים שבתקופות כאלה ראיית המציאות שלו יכולה להיות שונה מאוד). אני חושבת שכדאי לחכות לשיפור במצבו, ואם ירצה להיפרד גם אז, תדעי שזה רצון אמיתי, שלא נובע מראיית מציאות מעוותת.

בברכה,

היי תמר,
את בעצם אומרת שחסרים לך כלים להתמודד ולשקם את עצמך, למרות הטיפול הפסיכולוגי שאת עוברת. ייתכן שהטיפול נותן לך תמיכה רגשית, אבל לא כלים להתמודדות והכל נשאר ברמה של שיחה חופשית. ממליצה לברר לגבי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שהוא טיפול פסיכולוגי שבו לא רק מדברים ונותנים תמיכה רגשית, אלא גם כלים להתמודדות עם המצב.
יש דברים שאת יכולה לעשות כדי לשפר את מצבך, כמו: לנסות להיות פעילה ככל האפשר, למצוא תחומי עיסוק ומסגרות חברתיות ש"יחזיקו" אותך. אולם, בדרך כלל יש צורך בתמיכה וליווי ביישום הכלים האלה, מאחר שאנשים הסובלים מדיכאון מתקשים מאוד להניע את עצמם באופן עצמאי. עם זאת, הטיפול אמור לעזור לך "ללכת לבד", בסופו של דבר, ולא להמשיך להיות תלויה בו למשך תקופה ארוכה.

בברכה,

ממשיך לצייר (לצבוע ציורים למען הדיוק) מדי יום ממשיך לתרגל פאלון-גונג וממשיך בשמירות שלוש פעמים בשבוע (בשבוע האחרון ובשבוע הבא ארבע פעמים). בניתי לעצמם שגרה די בודדה וקשיחה אבל לפחות אותה אני מנסה לשמר.

תנסה ללכת לאיזה קבוצת תמיכה שתתן לך כוח. לך ללמוד מדהו שאתה אוהב עם עוד אנשים. אם חסרים לך מיומנויות כיצדנלהכיר בת זוג לך לטיפול. אם תבחר להיות קורבן תמיד תשאר כזה!!!

מצוין שאתה ממשיך במטלות ובשגרה. ככל הנראה, לולא כן היה יכול להיות גרוע יותר. מומלץ שהמסגרת של העבודה (או מסגרת אחרת) תהיה יומית. וכפי שכתבו לך כאן, כדאי (ואפשר) למצוא גם תמיכה חברתית, ולא חייבים להישאר לבד.

בברכה,

היי נועה,
קודם כל, ממליצה בחום לעבור טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) לאחר שתצאי מאשפוז. טיפול זה יעזור לך להתגבר על הבעיה תוך זמן קצר, וייתכן שתזדקיי למעט מאוד פגישות מאחר שהבעיה רק הופיעה לאחרונה.
נראה שלהתקף הפאניקה שני מרכיבים: הפחד מהפסקת תנועות העובר, והפחד מהתקף הפאניקה עצמו (שבדרך כלל מלווה התקפי פאניקה אצל אנשים שונים). לגבי החלק הראשון, חשוב מאוד להבין שאי אפשר להרגיש תנועות עובר 24 שעות ביממה. העובר ישן לפעמים, וייתכן שיעברו שעות ארוכות ללא תנועות. בשבועות האחרונים להריון אמורים להרגיש תנועות מספר מסוים של פעמים ביום, ואחרי מספר זה יש לעקוב. בוודאי שלא כל הזמן. אם יש סיכון אמיתי במה שחשת, הצוות הרפואי ימליץ לך להישאר בבית החולים או להגיע אליו בעת הצורך.
כדי שהתקף פאניקה לא יחזור, חשוב דווקא לא לנסות להירגע בזמן התקף הפאניקה. ניסיונות הרגעה יכולים להעצים אותו, ובכל מקרה מבטיחים שהוא יחזור (ייתכן בהזדמנויות אחרות). המוח, למעשה, צריך ללמוד לא לפחד מהתקף הפאניקה עצמו, ושאין שום סכנה בהתקף (וכן גם בסיטואציה שאת פוחדת ממנה). כלומר, כדי לעשות את הטוב ביותר על מנת לטפל בבעיה, צריך לבדוק את תנועות העובר/ דופק רק לאחר שהתקף הפאניקה חולף, אם זה אפשרי (בד"כ ההתקפים החזקים הם קצרים יחסית, גם אם נראה לך כאילו עבר נצח). כשאת מקבלת אישור או הרגעה תוך כדי התקף, את למעשה מבטיחה בכך שהוא יחזור על עצמו.

שיהיה בשעה טובה!

חייבת לציין שאחרי ההתקף היתה לי עייפות מאוד גדולה, כמו אחרי מלחמה ישנתי רצוף 9 שעות. זה מחליש אותי פיזית. כרגע טיפול לא אפשרי באשפוז. ולגבי ההתקף עצמו כשמגיע מה לעשות לזרום ? לא לפנות לצוות רפואי לשם הרגעה? מהרגע שאמרו לי ששלום העובר שלי נמצא גם בידיי שאם אעקוב אחר תנועות העובר אוכל להציל אותו למקרה שיידרש האחריות הזו והרצון האדיר שבכל יצליח הביאו איתם התקפי פאניקה. בבקשה שרון רק שאני אם אחווה עוד התקף במהלך האשפוז איך להגיב?

היי נועה,
לא כדאי להזעיק עזרה בכל פעם שיש התקף, אלא "לזרום" איתו ולתת לו לעבור. בכך, את משדרת גם לעצמך שההתקף לא מסוכן, ולמעשה אין סיבה ממשית להיכנס לפאניקה.
מעקב אחרי תנועות העובר הוא חשוב, אבל לא קריאה לעזרה באותה שנייה שבה את לא מרגישה תנועות. זה לא משמעותי.

תרגישי טוב!

היי קארין,
לוריוון, או כל כדור הרגעה אחר, לא יפתור את הבעיה ואף בטווח הארוך יגרום להחמרתה, מאחר שתיווצר תלות בתרופה ותרגישי הרבה יותר גרוע בלעדיה. בנוסף, התקפי חרדה מגיבים מצוין לתרופות כמו לוריוון- זה מסלול בטוח להחמרתם.
אם את רוצה לשנות טיפול תרופתי מאחר שהציפרלקס לא עוזר מספיק, מומלץ לפנות לפסיכיאטר, ולא לרופא משפחה, מאחר שזהו תחום התמחותו. ייתכן שיאמר לך ליטול תרופה מהקבוצה של לוריוון עד שהתרופה החדשה תתחיל להשפיע, לתקופה קצרה בלבד ולא באופן קבוע.
בנוסף, מומלץ מאוד להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), טיפול כזה נותן כלים להתמודדות והשפעתו רבת עוצמה יותר מאשר זו של טיפול תרופתי.

בברכה,

שלום לך,
לצערנו, הפרעה ביפולרית הינה מחלה של המוח, וככזו, חייבים לטפל בה באמצעים ביולוגיים- רפואיים. הדרך היחידה הידועה כיום להשיג איזון של ממש, היא על ידי טיפול תרופתי. לא ידועה למדע כל דרך אחרת לאזן את ההתקפים, לפחות את אלה של המאניה.
ניתן למתן את התקפי הדיכאון באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זהו טיפול שנותן לך כלים לשינוי החשיבה השלילית וכן לשינוי דפוסי התנהגות שאינם עוזרים לך. ניתן להשיג שיפור משמעותי בדיכאון, אך ככל הנראה לא להחלים לחלוטין, מאחר שלהפרעה יש בסיס ביולוגי משמעותי מאוד.
טיפול פסיכולוגי "רגיל" (כמו זה שכנראה עברת), שאינו בגישה הזו, לא נותן לך כלים להתמודד, ולכן לא ניתן לצפות לשיפור.
אם אינך מוכנה ליטול טיפול תרופתי, תיאלצי כנראה לסבול מהשפעות קשות של ההפרעה לאורך כל החיים, לצערי. לפחות עד שימצאו חלופה לתרופות. זאת, אם אכן מדובר בהפרעה ביפולרית ולא אובחנת כך בטעות (נתקלתי גם בלא מעט מקרים של הפרעות אישיות שאובחנו בטעות כהפרעות ביפולריות. לכן, תמיד שווה לקבל חוות דעת שנייה, ושלישית!).
אגב, עבור הפרעה ביפולרית אסור לקחת רמוטיב בלבד, ללא תרופה שמייצבת מצב רוח (כגון ליתיום, דפאלפט, או טגרטול), מאחר שזה עלול לגרום להחמרה במצב המאני. שימי לב- אם השימוש ברמוטיב אכן הוביל להתפרצות של התקף מאני, יש יותר סיכויים שאכן מדובר בהפרעה ביפולרית.

בברכה,

שלום לך,
טיפול חינמי אפשר לקבל רק במרפאות לבריאות הנפש, ככל הנראה כמו זו שיצרת איתה קשר. אין פסיכולוגים מתנדבים במסגרת פרטית, ולמעשה, מתן עזרה ללא קבלת תשלום כלשהו מנוגדת לכתוב בקוד האתי של הפסיכולוגים (במקרה של מרפאות בריאות הנפש, הם מקבלים תשלום דרך המרפאה). אתה יכול לנסות לפנות שוב למרפאה ולומר להם שהמקרה דחוף, ושאתה רוצה להתחיל שיחות בהקדם האפשרי. אפשר אולי לנסות לשוחח בינתיים עם איש מקצוע בסניף הרווחה הקרוב למקום מגוריך (יש שם עו"סים, שחלקם עוסקים בפסיכותרפיה, ואולי גם פסיכולוגים).

בברכה,