פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי בת שבע,
התשובה נמצאת בגוף השאלה: את טוענת שקשה לך להירדם בגלל מחשבות שגורמות לך לפחד, מחשבות כמו: "אם לא ארדם לא אוכל לתפקד", או "אם ארדם אאבד שליטה". לכן, אם לא היית מאמינה במשפטים הללו שאת אומרת לעצמך לפני השינה, לא היתה לך בעיה להירדם. הרי שינה אינו דבר שאפשר לכפות אותו בכוח, וכאשר יש חששות סביב נושא ההירדמות, באופן טבעי היא נעשית קשה עד בלתי אפשרית.
אפשר לפתור את הבעיה בקלות, תוך מספר פגישות בודדות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). בטיפול תלמדי לשנות את החשיבה הזו, כך שתוך מספר שבועות אפילו תוכלי לחזור למסלול שינה נורמלי.

בהצלחה!

היי דלית,
קודם כל, זה טבעי לחוש תחושות כאלה אחרי אבדן של מישהו אהוב, בעיקר אם חלף מאז זמן מועט. דרוש זמן לעבד את האבל ולעכל את האבדן, וסביר שהחיים לא יחזרו למסלולם הטבעי אלא לאחר מספר חודשים לפחות. תני מקום לתחושות הללו, תני לעצמך זמן לחשוב עליו, להתאבל ולהיות עצובה. את יכולה ומומלץ לשתף אנשים קרובים אלייך בתחושות האלו, לדבר איתם על הבחור שנהרג, ואפילו עם קרובי משפחה וחברים שהכירו אותו.
אם בתקופה האחרונה המעטת בפעילויות שאת נוהגת לעשות בדרך כלל, זה הזמן להתחיל לחזור אליהן- לעבוד כרגיל ולעסוק בתחביבים, פעילויות אהובות וכו'. החזרה לפעילות שגרתית לאחר מספר שבועות או חודש- חודשיים יכולה לסייע מאוד לשימור תחושת ה"נורמליות" והמחשבה שהעולם לא בא אל קצו עם האבדן.
עם הזמן, התחושות יתעמעמו ויהיה לך קל יותר להתמודד עם האבדן.

בהצלחה!

ואני מקווה שבעזרת העצות הטובות שלך,אני אחזור לשגרה כמה שיותר מהר,מאחלת לך ערב טוב,ושוב תודה.

היי שני,
קודם כל, בהחלט יש מטפלים שאינם קרים ומרוחקים! אם את מרגישה שהמטפל קר ומרוחק, קטנים הסיכויים שהטיפול יצליח. הבסיס החשוב ביותר לטיפול מוצלח הוא קשר טוב עם המטפל (מהווה 40% מהצלחת הטיפול והוא תנאי הכרחי שבלעדיו הטיפול לא יכול להצליח). במהלך הטיפול, את אמורה לחוש שהמטפל שלך הוא חם, אמפתי, מבין אותך ואת צרכייך ונותן לך מענה מספק (לדעתי מענה גם מעבר לשעה הטיפולית הוא מאוד חשוב, כלומר שתוכלי לפנות אליו בין פגישה לפגישה בעת הצורך).
שנית, לגבי "טיפול פסיכולוגי קלאסי" (שנקרא "טיפול דינמי"), לא הוכחה יעילותו כנגד חרדות, מאחר שהמטפל לא נותן לך כלים להתמודדות אלא יוצר איתך שיחה חופשית ואסוציאטיבית, שבה רוב הזמן את מדברת והוא מקשיב. אני לא רואה כיצד הדבר יכול לעזור להתמודד עם חרדות. לגבי טיפול CBT, הוא אכן הטיפול היעיל ביותר ובעל התוצאות העמידות ביותר, אך כפי שאמרתי- יש קודם כל צורך בחיבור אישי עם המטפל, אחרת גם הוא לא יצליח.
מעבר לכך, לדעתי על מטפל להיות גמיש ולהתאים את הטיפול למטופל, ולא להיפך. אם לא נוח לך למלא טבלאות, בהחלט אפשר למצוא דרכים אחרות לעבוד בצורה מספקת ומסודרת.
לגבי טיפולים אחרים, הם יכולים לעזור בצורה חלקית, אך אינם מלמדים אותך להתמודד עם החרדות, ולכן לא גורמים לך להיפטר לחלוטין מהחרדות שלך כפי שעושה טיפול CBT. קיימת, למשל, האופציה של טיפול תרופתי, וכן טיפולים כמו נוירופידבק.
על טיפולים אלטרנטיביים לא הייתי ממליצה, מאחר שיעילותם נמוכה וכבר הגיעו אליי אנשים רבים שעברו סדרות של טיפולים כאלה ללא הועיל.

בהצלחה!

קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה והמפורטת!
השאלה אם את חושבת שדרך דפי מחשבות ניתן לשנות דפוסי חשיבה שקיימים בעצם כל החיים?
וגם אם ללמוד לחיות עם החרדות מונע את הסבל שבחיים מלאים בחרדות?
שאלה נוספת, במידה ומקבלים מרשם לתרופה פסיכיאטרית, חייבים ללכת תוך כדי לטיפול פסיכולוגי?
תודה!

היי שני,
אני לא יודעת אילו "דפי מחשבות" קיבלת בטיפול, אבל בדרך כלל מבקשים מהמטופל לתעד מחשבות, רגשות, תחושות פיזיות והתנהגויות סביב המקרים בהן עלתה החרדה. המטרה היא, קודם כל, לדעת בדיוק מה קורה לך במצבים האלה כדי שאפשר יהיה לעבוד על זה. בהמשך, הדפים משמשים כדי לתרגל את מה שאת לומדת בפגישה- מחשבות חלופיות למחשבות השליליות לגבי החרדה, והתנהגויות חלופיות שעוזרות להיפטר ממנה. את הדברים הללו לומדים ביחד עם המטפל, ובבית רק מתרגלים ומתעדים את התרגול שעשית (בדרך כלל בכתב).
חשוב לציין שהחלק ההתנהגותי של ה-CBT הוא עיקר הטיפול, והוא יותר משמעותי מתיקון המחשבות. על ידי שינוי ההתנהגות בזמן החרדה (וגם בין לבין) אנחנו, למעשה, משנים את כל היחס שלנו לחרדה ואת צורת ההתמודדות, וזה עוזר לשנות גם את החשיבה כלפיה.
הרעיון בתיקון החשיבה הוא לשנות מחשבות כמו "החרדה מסוכנת", "החרדה מזיקה לי", "אסור לי לחוות חרדה", "אני חייבת להיות בשליטה כל הזמן" וכו'. הרבה יותר קל לשנות את נקודת המבט הזו ממה שזה נראה.
לגבי ההתמודדות, אם לומדים לקבל את החרדה ולא להתנגד לה, ואפילו גורמים לה באופן מכוון ורצוני, היא הולכת ונעלמת. כלומר, החרדה למעשה ניזונה מעצם העובדה שאת לא רוצה בה ומנסה לסלק אותה- זה רק מגביר אותה. הדרך היחידה להיפטר לחלוטין מחרדה, היא פשוט להתייחס אליה בצורה אחרת- של קבלה וחשיפה אליה, במקום הימנעות ודחייה שלה. זו גם הסיבה שטיפולים אחרים יכולים לעזור רק באופן חלקי- הם מנסים לגרום לסימפטומים להיעלם, ולמעשה "דוחים" את החרדה.
אם את בוחרת באופציה של טיפול תרופתי, אינך חייבת לשלב טיפול פסיכולוגי.

חג שמח,

היי ליהי,
אם היית חשה הקלה לאחר ארבעה ימים של טיפול ברבע כדור, היה מדובר באפקט פסיכולוגי בלבד.
התרופה רק מתחילה את השפעתה האמיתית לאחר שלושה שבועות של טיפול בכדור אחד שלם (10 מ"ג). כל התקופה שלפני כן שבה את נוטלת את מינוני ההסתגלות (רבע כדור, חצי כדור) אינה נחשבת, מאחר שלא מדובר במינון פעיל.
יש סיכוי שהתרופה לא תעזור לך כבעבר, אך קיים גם סיכוי שהיא כן תעזור.

בברכה,

תודה רבה על תשובתיך. אך האם זה בעצם 50 50 כי הפסיכיאטר טען שבגלל שהיא עזרה כדי להמשיך איתה. מורט מבאס
תודה רבה

אני לא חושבת שקיים סיכוי של 50% שהתרופה לא תעזור. מקרים כאלה קיימים ומוכרים, אך לא ידוע לי שיש תיעוד של שכיחותם. כנראה שהסיכוי שהיא תשפיע גדול יותר, אם הפסיכיאטר ממליץ לעשות זאת.

בברכה,

היי אטה,
בהחלט ניתן לחוש תחושות של דיכאון, עצב, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיות וכו' כתוצאה מהפסקה של נטילת תרופה נגד דיכאון. זוהי תופעת לוואי שעשויה לחלוף.
לגבי שאלתך השנייה, פני לרופא שלך לקבלת הנחיות נוספות.

בברכה,

היי דבי,
אסור בתכלית האיסור לתת הנחיות כאלה דרך פורומים, מה גם שאיננו רופאות. את יכולה לפנות לרופא המשפחה שלך, מאחר שגם לו מותר לתת הנחיות לגב נטילת תרופות מסוג זה (ואף מרשמים).

בברכה,

היי אברהם,
ייתכן שאכן מדובר בהתקף חרדה, ואם זה כך, אין כל סיבה לדאגה שכן תופעות אלה אינן מסוכנות. נשמע שהיית מאוד קשוב לתחושות הגופניות שלך וניסית לפרש אותן, וזה בדיוק מה שמעודד את בואם של התקפים כאלה.
לגבי ההשערות האחרות שלך, כמובן אי אפשר לומר ללא בדיקת רופא. אולם, הייתי ממליצה לפנות לרופא רק אם התופעות הלא נעימות נמשכות במשך מספר ימים רצופים ולא נעלמות (למיטב ידיעתי הסובלים מהליקובקטר מרגישים רע מאוד ומתקשים לתפקד), או חוזרות על עצמן במשך תקופה ללא לחץ או חרדה המלווה אותן (במידה שאתה חושד שקיים ריפלוקס).

בברכה,

היי סיון,
מצטערת לשמוע על מות אמך. זה אכן מאוד קשה ולא פשוט להתמודד עם מוות של אדם כה קרוב. בדרך כלל, האבל יכול להימשך בין שנה לשנתיים, ורק אם התפקוד שלך נשאר פגוע באופן משמעותי לאחר תקופה כזו, האבל נחשב לפתולוגי, כלומר חורג מגבולות הנורמה וגולש לדיכאון. לאחר חודשיים זה עדיין טבעי שתחווי תופעות כאלה. עדיין לא עבר מספיק זמן ולא חווית את תהליך האבל במלואו.
לכן, כדאי לתת לעצמך זמן, ולקבל בהבנה את התופעות שקורות לך בעקבות האבל. לעתים קרובות אפילו לא כדאי לנסות להתערב באבל נורמלי באמצעות טיפול פסיכולוגי, מאחר שזהו תהליך טבעי שהאדם צריך לעבור עם עצמו, ללא התערבויות וניסיונות לשנות את המצב. מומלץ לבצע חזרה איטית והדרגתית לשגרה, אך ייתכן שעדיין אינך בשלה לכך ותוכלי לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. כדי שהאבל לא יהפוך למשהו פתולוגי שמונע ממך לתפקד גם בשלבים מאוחרים יותר, כדאי לנסות ולחזור לשגרה (כשתהיי מוכנה יותר) אפילו באופן מאולץ, "בכוח", ולא להימנע מעבודות ומפעילויות אחרות. השגרה עצמה, והפעילויות היומיומיות, מאוד עוזרות להתמודד עם האבל, בשלב שבו זה מתאים. כדאי גם לנסות ולדבר על מה שעובר עלייך, מה שיכול לעזור לעבור את התהליך הזה. אם אינך רוצה לדבר עם אנשים קרובים, תמיד אפשר לדבר עם אנשים מבחוץ שיכולים לסייע, כגון מוקד "ער"ן", או מקורות תמיכה שונים ברשת. את יכולה גם לנהל יומן ולכתוב את הדברים לעצמך, כדי לעבד אותם בצורה טובה יותר.

בהצלחה!

היי קורל,
לא ידוע לי על נכות נפשית שעשויה לגרום לגבר לא לבגוד או לא להיפרד ממך.
כמובן, שיש מגבלות פיזיות שיכולות למנוע ממנו לעשות זאת או לפחות להקשות זאת מאוד.
גברים שלא בוגדים (ללא מגבלה פיזית), ויש הרבה כאלה, עושים זאת מתוך ערכים של מוסר ויושרה פנימית, ורבים מהם פשוט לא חשים צורך בכך.
ככל הנראה יש לך סכמה או סכמות חשיבה (סכמה כוללת אמונות ודעות לגבי העולם והתנהגותם של אנשים), שגורמת לך להאמין שלפחות רוב הגברים בוגדים או יבגדו בך, וככל הנראה גם יכולה לגרום לך לבחור גברים שמנצלים, משפילים ולבסוף גם בוגדים בך ונוטשים אותך. לכן, אני מסכימה שיש צורך להיזהר מבחירת גברים כאלה, ולעבור תהליך של טיפול פסיכולוגי שבו את מזהה את סכמות החשיבה הבעייתיות ויודעת להיזהר מהן ולא "ליפול" להתנהגות שתואמת אותן. מאוד ממליצה לקרוא ולברר חומר לגבי טיפול בסכמות, שנקרא "סכמה תרפיה", ויכול לענות על הצורך שלך.
זכרי, שהדרך היחידה להבטיח במאה אחוז שלא ינטשו אותך היא פשוט לא להיכנס לקשר. רוב האנשים מעדיפים לקחת את הסיכון הזה (גם אם לפעמים מדובר בסיכון מאוד קטן, זה עדיין סוג של סיכון ותמיד יש סיכוי כלשהו להיפגע בקשר). מי שלא לוקח אותו, בוודאות יפסיד מכך, אך אם את בוחרת לקחת את הסיכון- את פותחת בפני עצמך אפשרות להרוויח, שלא תוכל לבוא בדרך אחרת.

בהצלחה!

שלום לך,

לחץ, מתח, התרגשות יכולים להיות סיבה לנשיכת שפתיים.

בברכה,

היי דלית,
באופן טבעי, לכולנו יש שעות שבהן אנחנו פעילים פחות, עייפים יותר ומרגישים פחות טוב. אצל חלק מהאנשים זה קיצוני יותר, ומתבטא במצב רוח ירוד של ממש בשעות מסוימות. כדאי קודם כל לעשות בירור רפואי, לבדוק האם לא חסרים ויטמינים או קיימת בעיה בוויסות הורמונלי. פעמים רבות הבעיה ניתנת לפתרון מכיוון זה.
במידה שכל הבדיקות יהיו תקינות ולא יימצא דבר, אפשר יהיה לחשוב על פתרון אחר, או לצאת מנקודת הנחה ש"זה בסדר" ולתת עצמך לנוח בשעות המתאימות לך, בייחוד אם את פעילה במשך שאר שעות היום ומתפקדת כרגיל.

בברכה,

עזרת לי,ומאחלת לך ערב טוב ונעים.

אודליה שלום,

לפי מה שאת מתארת, נראה שאת מאוד סובלת ומצבך משפיע גם על סביבתך הקרובה. את מנסה לעזור לעצמך אך ללא הצלחה. לכן, אני ממליצה להתיעץ עם רופא פסיכיאטר. יתכן וטיפול תרופתי יכול לשפר את הרגשתך. בנוסף, שווה לנסות טיפול בנוירופידבק. זהו טיפול בטכנולוגיה ממוחשבת, הרעיון הוא לווסת פעילות חשמלית של המוח באזורים שבהם יש פעילות חשמלית חריגה הקשורה לתסמינים מהם את סובלת. זהו טיפול לא פולשני ולא חודרני, מבוסס על מדידה של נתונים.

בהצלחה,

היי חן,
לכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי המתבטאות אצל חלק מהאנשים, ואצל חלק לא. אין כל צורך להילחץ יתר על המידה, מאחר שלא מדובר בנזקים חמורים לגוף. מעבר לכך, זוהי בחירתו של בנך איזה טיפול הוא רוצה לקבל. אם הוא מעדיף להיעזר בתרופות על פני פתרונות אחרים, כדאי לכבד זאת, וללמוד להתמודד עם הלחץ שלך בעקבות כך (שלדעתי הוא מוגזם). אם הוא סובל מחרדות, לא כדאי להפגין כלפיו לחץ וחרדה, מאחר שהדבר עשוי רק לחזק את הדפוסים החרדתיים שלו.

בברכה,

שלום זו שוב חן

באחת התשובות שלך אמרת שהתרופות משפיעות על הבריאות לתווך הארוך , זה בדיוק הפחד שלי , עובדה שהפרולקטין שלו גבוהה והוא בחור צעיר שרוצה להקים משפחה וזה עלול להפריע לו בזוגיות וגם להביא ילדים . ומצד שני הוא לא יכול להתפנות בגלל הכאבים .
יכול להיות שהכדורים עשו לו את הכאבים? בגלל שהוא גם לקח יחד 3 סרוקסט ו1 ומירו וקלונקס וגם שילבו לו סימבלטה ועכשיו הוא הוריד את המירו וה סרוקסט , השאלה שלי האם כדאי לו לחזור לסרוקסט במינון נמוך כי כרגע אין לו חרדות הוא בסדר גמור אין לו דיכאון אבל נישארו לו הכאבים זרמים וגלי חום. האם זה בגלל הכדורים או בגלל ההורמונים כלומר הפרו לקטין , סליחה על הבלגן מחכה לתשובה תודה חן.

היי חן,
אני לא יכולה לומר בוודאות מאחר שאני לא רופאה, אולי הכאבים לא קשורים לאף אחד מהם. כדאי שהוא ישאל את הרופא שמטפל בו.

בברכה,

היי בת שבע,
אם פנית למרכז טיפולי אחד ולא נענית, אין זה אומר שלא קיימים מטפלים נוספים ברחבי הארץ שיכולים לעזור לך. פני לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפל CBT), שייתן לך את הכלים להתמודד עם הבעיה ולהיפטר ממנה תוך פרק זמן לא ארוך (כ-3 חודשים), ולדעתי יפה שעה אחת קודם. הכדורים שאת לוקחת רק מחמירים את המצב בטווח הארוך.
בהצלחה!