פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי אהוד,
קודם כל, כאשר בודקים טיפולים קונבנציונליים (לא אלטרנטיביים הנחשבים לפחות יעילים), יש שני סוגי טיפול פסיכולוגי עיקריים: הראשון הוא טיפול דינמי, שהוא טיפול פסיכולוגי "רגיל", ובו אתה מנהל שיחה חופשית עם המטפל, בדרך כלל תוך התמקדות בעבר. הסוג השני הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (שנקרא גם טיפול CBT), שהוא טיפול קצר יותר (בדרך כלל נמשך כמה חודשים), ומטרתו לתת לך כלים מעשיים להתמודד עם הבעיה ולפתור אותה. זאת מעבר לקבלת התמיכה והאמפתיה מן המטפל, שכמובן קיימות בכל טיפול. טיפול CBT הוא הטיפול שהוכח מחקרית כיעיל ביותר עבור דיכאון ובעיות שדומות לדיכאון.
כדי להגיע לטיפול פסיכולוגי, פונים לפסיכותרפיסט, שיכול להיות פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכותרפיסט מתחום אחר. פסיכותרפיסט הוא כל מי שעוסק בטיפול פסיכולוגי, וכיום לא חייבים להיות פסיכולוג לשם כך, מאחר שמגיעים לתחום זה גם ממקצועות טיפוליים אחרים.
כשמדובר בטיפול רפואי (תרופות/ אחר), פונים לפסיכיאטר. ניתן לשלב את הטיפול הרפואי בטיפול הפסיכולוגי, ואין סתירה ביניהם כשמדובר בדיכאון. הפסיכיאטר מציע לך בתחילה טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון שהוא בוחר לנסות. התרופות מתחילות להשפיע בדרך כלל רק לאחר מספר שבועות בהם נוטלים מינון מלא (מעלים את המינון בהדרגה). אם תרופה אחת אינה משפיעה בצורה מספקת, נוהגים לנסות תרופות אחרות.
במידה שהאדם ניסה תרופות שונות ללא אפקט משמעותי, נהוג להציע טיפולים רפואיים אחרים, כמו: גרייה מגנטית למוח (Deep TMS). לעיתים קרובות אין צורך בכך, שכן הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור מאוד.

מקווה שעזרתי לך לעשות סדר בדברים ולהבין טוב יותר את שיטות הטיפול השונות.
בהצלחה!

ועל הסדר בבלאגן. עכשיו צריך לקבל החלטות...

נשמע לי כמו הפרעה דיסוציאטיבית\ דפרסונליזציה.
כדאי לדעתי לשוטט בפורומים וכולי, ולקרוא על זה יכול לעזור מאוד בהבנה.
וגם לשאול מומחה אם זאת האבחנה.

אשי מקצוע אינם עושים אבחנות, וודאי שלא אבחנות מורכבות כאלה, על סמך תגובה בפורום. כמובן שלאנשים שאינם אנשי מקצוע ואינם מזדהים מותר לכתוב ככל העולה על רוחם, אך הדברים אינם נכונים ויש סכנה לגרום בכך נזק לקורא ההודעה. לתשומת ליבכם!

אני מתנצל אם נשמעתי החלטי.
מזדהה עם הסיפור שלו.
אני מבין את הגישה שאת מציגה בתור בעלת מקצוע.
ניתן להבין את הבלבול של הבחור וכולי. וזה באמת מבלבל.
מניסיון שלי בחיים, אפשר להיקלע לסכנה שאתה סומך על פסיכולוגים ואנשי מקצוע שיתנו את התשובה הנכונה. אין תשובה נכונה לכולם. הבעיה שגם אנשי מקצוע מוגבלים לפעמים בנקודת המבט למה שהם מכירים.
יש גם הרבה גישות אלטרנטיביות, מדיטציה צמחי מרפא וכולי, שזה לא פחות יעיל לפעמים.
ככל שזה מבלבל אין מה לעשות ובאחריות המטופל לבדוק מה עובד לו ומה מדבר אליו, וכדאי לשמור על ראש פתוח, מעבר למה שקונבנציאנלי ועם חותמת של בעלי מקצוע. וחשוב להקשיב למה שהלב אומר.
חשוב לחקור ולבדוק גם בעצמך ותודה לאל, יש היום הרבה אינפורמציה ואנשים טובים ובעלי ניסיון אישי, גם אם לא בעלי תואר שיכולים לעזור.
זו דעתי ואני לא מתכוון להגיד שאני צודק יותר ממישהו אחר. זו דעתי על סמך הניסיון שלי בחיים.

לא ציפיתי לקבל פה אבחון בפורום וברור לי שזה שיש להתייחס לאפיון כזה בהסתייגות.

בכלל, גם מאבחנה של איש מקצוע אחרי כמה דקות הייתי מסתייג. עד היום לא ברור לי איך הקב"נית בצבא אבחנה אותי תוך שתי דקות כאישיות אקסטרוורטית על סמך זה שלהיות בסביבת אנשים עושה לי רע וירדתי 18 ק"ג בשנה :/

קטונתי מלאבחן את עצמי, אבל ממה שקראתי ההפרעה שרשמת לא מאפיינת את המצב שלי...

היי נדב,
אני לא רופאה, אך לדעתי רוב הרופאים לפחות יטענו כי שימוש של פעם בשבוע אינו גורם להתמכרות. כדאי שתשאל את הרופא שלך.
כמובן שאיני יכולה להמליץ גם על העלאת מינונים או החלפת תרופה... אני יכולה רק לומר, שקיימים כלים מאוד יעילים להתמודדות גם ללא תרופה.

בברכה,

היי דלית,
אני יודעת שיכול להיות מאוד קשה ומייאש לחפש עבודה ובן זוג ולא למצוא, והדבר מוריד את המוטיבציה וגורם למחשבות שליליות וחוסר עשייה, שמפחית עוד את הסיכויים למצוא. כך, נוצר מעין "מעגל שלילי" של מחשבות שליליות וחוסר עשייה. הברירה היחידה היא להמשיך לחפש במלוא המרץ, גם כאשר האנרגיות נמוכות. בסופו של דבר, יש סיכוי גבוה למצוא הן עבודה והן בן זוג. תלוי גם מה את מחפשת ואיפה, ועד כמה את מוכנה להתגמש בכל תחום.
ייתכן שאת זקוקה לעזרה בדרכי החיפוש וההצגה העצמית שלך בשני התחומים, ולכך אימון אישי (קואוצ'ינג) יכול לעזור. אם את כבר מטופלת בטיפול פסיכולוגי, הוא יכול לתת לך גם את הכלים הללו (טיפול כולל בתוכו אימון).
חשוב מאוד לא להפסיק פעילויות שאת עושה, לפגוש חברות וללכת לחוגים, וכמובן לעשות גם פעילות גופנית. מעבר לכך שהפעולות משפרות את מצב הרוח, העשייה הזו גם מעלה את סיכוייך למצוא זוגיות, ואולי גם עבודה (אם תפגשי את האנשים הנכונים. לעולם אין לדעת מהיכן יצוצו ההזדמנויות...).

בהצלחה!

היי חלי,
זה ברור ומובן שתרגישי עצובה לקראת האזכרה, בייחוד כשמדובר באדם שהיה מאוד קרוב אלייך ונפטר לא מזמן. עצבות פתאומית של יום אחד אינה יכולה להיות מוגדרת כ"דיכאון". אני מאמינה שלאחר האירוע תתאוששי ותרגישי טוב יותר (ואולי זה כבר קרה). לגבי הכעס על אחיך, את יכולה לדבר על כך עם אנשים קרובים ואולי גם בטיפול פסיכולוגי. צריך לפרוק זאת ולהביא אותו לידי ביטוי, ואולי אפילו תמצאי דרך לבטא זאת בפני אחיך, כמובן בצורה נעימה ורגועה. יש מקום לשינוי מחשבתי שיכול בהחלט למתן את עוצמות הכעס (ואף להעלים אותו לגמרי), אם תמצאי את המקומות בהם את אומרת לעצמך את המילים "חייב" ו"צריך" ותוכלי למתן את האמירות האלה תוך כדי טיפול ועבודה עצמית. למשל: במקום לומר "אחי היה צריך לתמוך בי ולעזור לי", אפשר לומר: "היה רצוי שאחי יתמוך בי, אבל אולי יש סיבות שאני לא מודעת אליהן שבגללן לא עשה זאת" (כלומר, זה לאו דווקא אומר שהוא לא התחשב בך).

בהצלחה!

שלום לך,
לא ידוע לי על קשר בין חרדה לריפלוקס, למרות שאני לא שוללת את האפשרות. כמובן, שיש מצבים רפואיים שיכולים לגרום לריפלוקס, ועדיף לפנות לבדיקה רפואית בראש ובראשונה כדי לברר מה הבעיה.

בברכה,

היי יהב,
אם אינך מבין את המשימות הניתנות לך, ואיך הן יכולות לעזור לך, יש בעיה רצינית בקשר בינך לבין המטפל!
חלק מקשר טיפולי טוב (מעבר לחיבור אישי) הן הבנה והסכמה על המטרות והמשימות הטיפוליות, כלומר המטפל לא צריך "להכתיב" לך מה לעשות. צריכה להיות ביניכם הסכמה והבנה מלאה שלך כיצד זה יכול לעזור.
החתירה כלפי המטרה צריכה להיות משותפת, של שניכם. אינך צריך לחוש שאתה לבד בסיפור הזה, אלא שאתם עובדים יחד למען המטרה, ויש מי שתומך ועוזר לך בביצוע המשימות.
עצם העובדה שאתה אומר ש"אין לך כוח נפשי", יכולה להצביע על כך שאתה לא במצב של מוכנות לטיפול שמצריך עבודה והשקעה, ואולי היית רוצה רק לדבר ולשפוך את ליבך. ואולי יש לך שאיפה להגיע לפגישות ולא להשקיע בעבודה הטיפולית, שהמטפל "יניף את מטה הקסם" שלו ו"יתקן" אותך?
מצד שני, הייתי בודקת אם אפשר לתקן את המחשבה "אין לי כוח נפשי", שבדרך כלל נובעת מסף תסכול נמוך, ולהעריך את היכולות שלך בצורה קצת אחרת. אני מאמינה שכל מי שיכול להגיע פיזית לקליניקה לטיפול פסיכולוגי, יש בו כוחות ומשאבים, גם אם לפעמים אינו מכיר בהם או מודע להם. (ממליצה מאוד לקרוא את פרק 4 בספר "להפחיד את הפחד" של ד"ר ניר עישר, שעוסק בדיוק בנושא זה, של הכוחות)

בברכה,

תודה רבה. ממש תודה
אקרא את הספר
הפסיכולוג אומר שהוא איתי ושאנחנו שותפים אבל גם את זה אני לא מבין
איזה שותפים בדיוק.
אני מרגיש שאני לבד כי לדוגמא אני מרגיש שאם קורה לי משהו מתסכל
במהלך השבוע אולי הוא האדם האחרון שאני צריך לדבר איתו כי זו ההרגשה
שהוא נותן
אני באמת לפעמים מרגיש שאני רוצה רק לדבר ולא בא לי לשמוע הטפות או שיחלקו לי משימות. מרגיש שזה לא אפקטיבי עבורי
למרות שאני מבין את הצורך הזה לעבוד מחוץ לקליניקה
אבל אני חושב שיש משימות פרקטיות יותר לעשות מחוץ לניקליניקה
כ"כ קשה לרצות שיעזרו לי, אבל ללא מודעות האם יש בך לתת למענך
האם יש לאחרים לתת למענך

תודה בכל אופן על ההתייחסות
תודה

היי ליטל,
קודם כל, הייתי פונה לבדיקות רפואיות, לברר האם יש סיבה פיזית לכאבי הראש ולעייפות, ואולי גם למצב הרוח הירוד. פעמים רבות הסימפטומים האלה נובעים ממחסור תזונתי כלשהו (או ספיגה לא טובה), בעיות בבלוטת התריס, וכו'. לפני שפונים לעזרה נפשית, חשוב מאוד לעשות בירור רפואי.

בברכה,

היי שרית,
האם את מוכרת על ידי הביטוח הלאומי ומקבלת קצבת נכות?
אם לא, כדאי לפנות בהקדם האפשרי למחלקת נכות כללית על מנת לקבל קצבה, שנשמע שאת בהחלט עשויה להימצא זכאית לה. בנוסף, אחרי שתוכרי בביטוח הלאומי, יכולים להפנות אותך למחלקת שיקום לקבלת שירותים נוספים.
אם את כבר מוכרת, את יכולה לפנות ישירות למחלקת שיקום על מנת לקבל שירותים אלה. ייתכן שיפנו אותך למשרד הבריאות, כדי לקבל את מה שנקרא "סל שיקום". זהו סל שירותים המיועד לסובלים מנכות נפשית, וכולל שירותים סוציאליים ועזרה ממשית בתפקוד בבית ובקהילה. את יכולה לקבל, למשל, שירותי דיור מוגן, במסגרתם יגיע אלייך עו"ס לשיחה שבועית, ומדריך שיעזור לך בתפקודים בבית ומחוצה לו, כולל ליווי לרופאים. כדאי שתדעי, כי במסגרת סל שיקום ו/או ביטוח לאומי מגיעים לך גם שירותים רפואיים שונים.
במידת הצורך, אפשר יהיה לשלב גם טיפול פסיכולוגי על מנת לעזור לשפר את מצב הרוח והתפקוד, אך לדעתי שיקום תפקודי בסיסי עשוי להיות קודם לכך.

בהצלחה!

אני עובדת בעבודה מאוד מכובדת. חוץ מזה אני לא עושה כלום

היי שרית,
אז האמירה שלך שאת "לא עושה כלום" היתה לא מדויקת, בלשון המעטה... עבודה מכובדת היא עשייה שאין לבטל אותה!
כדאי שתחשבי מה עוד את עושה: האם את רואה חברים וקרובי משפחה? גולשת באינטרנט? מנקה, מסדרת, מבשלת? אם את עושה משהו מכל אלה, זוהי עדיין נחשבת עשייה. ייתכן שמבחינתך את לא עושה מספיק, והיית רוצה לעשות יותר. בכל אופן, עשייה (בעיקר של פעילויות שגורמות סיפוק ופעילות גופנית, אבל לא רק) עוזרת מאוד לשפר את מצב הרוח.
כמו כן, טיפול בבעיותייך הפיזיות, שאין טעם להזניח אותן, יכול לתרום מאוד גם להרגשה נפשית טובה.
ובנוסף, ניתן גם לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (טיפול CBT), שיכול לתת לך כלים פרקטיים נוספים לשיפור מצבך, הן התנהגותיים והם קוגניטיביים- כלומר שינוי דפוסי החשיבה ועזרה בפיתוח דפוסי חשיבה חיוביים יותר, שישפרו את מצב רוחך.

בברכה,

היי דלית,
קיים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) שעוסק בשליטה בכעסים, שבו את יכולה ללמוד טכניקות פשוטות כיצד לשלוט בעצמך ולבטא את עצמך בצורה אסרטיבית (תקיפה ומלאת ביטחון) ולא אגרסיבית (תוקפנית). זהו טיפול קצר מועד וממוקד, שעשוי לקחת כ-6 מפגשים (זה כנראה משתנה ממטפל למטפל, אצלי זה נע סביב 6 מפגשים).
אין כל צורך לשלב טיפול תרופתי עבור הבעיה הזו, מאחר שהוא בדרך כלל אינו עוזר לשליטה בכעס.

בברכה,

רציתי לשאול מה זה טיפול cbt ומה עושים בזה,כי אף פעם לא הייתי בטיפול כזה ולא שמעתי על זה,ועם ארצה את הטיפול,אשמח לדעת איפה יש טיפול כזה באיזור השרון,כי אני גרה באיזור השרון,אשמח לקבל את תשובתך,תודה ומאחלת לך ערב טוב ומהנה.

היי דלית,
טיפול CBT הוא טיפול פסיכולוגי קצר מועד וממוקד מטרה. בטיפול זה משתמשים בכלים קונקרטיים, כלומר המטפל מנחה אותך מה לעשות כדי לפתור את הבעיה שלך. בטיפול בכעסים, למשל, לומדים כלים לאסרטיביות ולשליטה בהתפרצויות, ובנוסף כלים לתיקון מחשבות מכעיסות, מתסכלות ומעליבות שמלבות את הכעס. בסופו של דבר, גם רגש הכעס עצמו נעשה הרבה יותר מתון בעקבות זאת.
להפניות ספציפיות את יכולה לפנות אליי במייל או בטלפון, אין לי אפשרות דרך הפורום.
בברכה,

היי שי,
איני רופאה, אך נראה לי שלא מומלץ לקחת סמים מכל סוג יחד עם תרופות פסיכיאטריות. כדאי שישאל את הפסיכיאטר שלו.

בברכה,

היי מיטל,
נראה לי שלא הגדרת נכון את הגישה הטיפולית אותה את מחפשת לפני שפנית לטיפול.
פסיכולוג "רגיל" הנו פסיכולוג קליני. פסיכולוג שאינו קליני, לא עוסק בטיפול (למשל פסיכולוג ארגוני, תעסוקתי, מחקרי).
בדרך כלל טיפול "רגיל" אצל פסיכולוג קליני נקרא "טיפול דינמי". בטיפול זה, מתנהלת שיחה חופשית על החיים שלך, פעמים רבות תוך התמקדות בעבר ובהיסטוריה ההתפתחותית שלך. לעתים מדובר רק בשיחה חופשית ואסוציאטיבית.
בכל מקרה, פסיכולוג כזה אינו נותן לך כלים להתמודדות עם התקפי החרדה. כאשר את שואלת אותו מה לעשות, בדרך כלל אין לו תשובה לכך ובמקום לתת לך כלים הוא ממשיך לגלות אמפתיה, לדבר איתך על העבר או על חוויית החרדה (בלי לספק כלים להתמודד איתה), או שולח אותך לפסיכיאטר כדי לקבל טיפול תרופתי.
לכן, זה לא מפתיע שאינך רואה שינוי.
אם את מעוניינת בכלים שיעזרו לך לפתור את הבעיה ולהפסיק לסבול מהבעיה בנשימה, עלייך לפנות למטפל העוסק ספציפית בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). לצורך העניין, אין זה משנה אם מדובר בפסיכולוג קליני או בפסיכותרפיסט מתחום אחר, שכן קיימים מטפלים רבים שאינם פסיכולוגים קליניים, ולתחום הטיפול הנפשי אפשר להגיע לא רק מתוך לימודים של פסיכולוגיה קלינית.

אשמח לענות על כל שאלה נוספת לגבי הטיפול המתאים והכלים להתמודדות, שיהיה בהצלחה!

שהלכתי לפסיכולוג קליני במקום למישהו שמטפל בCBT
ומה זה ביופידבק? מה עדיף ?

ביופידבק הנה טכניקה גופנית לטיפול, שאינה קשורה בטיפול פסיכולוגי (למרות שיש מטפלים שמשלבים אותה בטיפול שלהם). מדובר בטכניקה ללימוד שליטה בתחושות גופניות מסוימות, כגון דופק, לחץ דם, שלפוחית השתן ועוד. לטיפול בחרדות דווקא לא הייתי ממליצה על טכניקה זו, מאחר שה- CBT דוגל בהתמודדות עם הפחד כשיטה הכי יעילה להתגברות עליו. בביופידבק עושים בדיוק את ההיפך, מנסים לשלוט בסימפטומים ובכך "לדכא" את הפחד. כאשר את נמצאת בשיא החרדה, כל הניסיונות לשליטה לא עובדים ורק מלחיצים יותר.

בברכה,

היי נועה,
אני לא רופאה, אבל לא ידוע לי על טיפול בריטלין לחרדות. נהפוך הוא, ידוע לי שאחת מתופעות הלוואי אצל אנשים הנוטלים ריטלין באופן קבוע הוא הגברה של החרדה.
אני ממליצה לקבל טיפול פסיכיאטרי רק מרופא פסיכיאטר, שהתמחותו היא בתרופות פסיכיאטריות ולכן יכול להתאים לך את הטיפול בצורה יותר מדויקת.
בנוסף, טיפול תרופתי אינו האופציה היחידה ואף אינו האופציה הטובה ביותר לטיפול בחרדות. הפתרון המומלץ ביותר הוא טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (טיפול CBT), שמלמד אותך כלים המאפשרים לך להיפטר מהחרדה באופן מוחלט וללא כל צורך להיעזר בתרופות.

בהצלחה!

היי אבי,
אם הבעיה שלך פוגעת בתפקודך בצורה קשה, בהחלט שווה להגיש תביעה לביטוח הלאומי. אינני יודעת אם כדאי לתבוע גם את מקום העבודה ואם הבעיה תוכר כתאונת עבודה. לשם כך, הייתי מציעה להתייעץ עם עורך דין או באחד הפורומים המשפטיים, למיטב זכרוני יש גם פורומים ספציפיים שעוסקים בנושאים הקשורים בביטוח לאומי.
בנוסף, כדאי לציין שהבעיה שלך בהחלט ניתנת לטיפול. אם מדובר בחרדה, התרופות הן ברובן מיותרות ואין צורך לקחת כל כך הרבה סוגים. מדובר בבעיה פסיכולוגית, שחשוב לזכור שאינה גורמת בשום צורה נזק לגוף. תחושת פחד יכולה לפחות עם הזמן, כאשר לא נמנעים מביצוע פעולות וחוזרים לשגרת חיים רגילה. ברור לי שקשה להגיע לכך בכוחות עצמך, מאחר שהמצבים שמהם אתה נמנע עדיין מפחידים אותך מאוד, ולכן מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. זאת במקביל לפנייה לביטוח לאומי. אתה יכול לנסות לקבל סיוע ואחוזי נכות, אך במקביל לא פחות חשוב שתטפל בעצמך ותעזור לעצמך לצאת ממצב זה, שבהחלט קיימת דרך יציאה ממנו!

בברכה,

היי נמי,
אני מסכימה, שגרת חיים קבועה שמספקת אותך חשובה מאוד לתחושת ה"נורמליות", להתקדמות בחיים ולהשגת מטרות. כמו כן, היא כמובן עוזרת להתמודד עם חרדות. אנשים הסובלים מחרדות חוששים מאובדן שליטה ומחוסר יציבות, ואורח חיים המכיל שינויים מתמידים מכניס ללחץ.
ככל הנראה, לפי מה שהבנתי מהודעתך, את מטופלת בטיפול פסיכולוגי הנקרא "טיפול דינמי", כלומר טיפול פסיכולוגי "סטנדרטי". טיפול כזה הוא ארוך טווח, כלומר אינו תחום בזמן ויכול גם להימשך שנים רבות, כאשר לטיפול אין מטרות ברורות וספציפיות בדרך כלל, ועיקרו שיחה חופשית ואסוציאטיבית על החיים תוך התמקדות בעיקר בתקופת הילדות.
נשמע שאת יכולה להיתרם מאוד מטיפול פסיכולוגי מסוג אחר, שנקרא "טיפול קוגניטיבי התנהגותי" (ובקצרה טיפול CBT). למעשה, טיפול זה והטיפול הדינמי ה"סטנדרטי" הינם שני הזרמים המרכזיים בפסיכותרפיה כיום. טיפול CBT עוסק במתן כלים מעשיים לשינוי בחיים. יצירת שגרה והשגת מטרות הינו אחד היעדים המרכזיים בטיפול כזה. בנוסף, המשמעות של יצירת שגרה היא לאו דווקא חיים עם החרדות והכדורים, מאחר שהטיפול יכול לעזור לך להיפטר הן מאלה והן מאלה. אני לא חושבת שטיפול תרופתי בחרדות צריך להיות לטווח ארוך, אם בכלל. הכלים שנלמדים בטיפול CBT הינם יעילים במידה כזו, שהתרופות לרוב מיותרות (ולדעתי אף מעכבות).
איני יודעת למה כוונתך כשאת מתארת את עצמך כ"אדם חולה מאוד", אולם אם את מתייחסת לחרדות, חשוב לדעת שהן אינן מחלה קשה, ולמעשה אינן מחלה כלל וכלל. אם הקושי בתפקוד אותו את מתארת נובע מחרדות ומביטחון עצמי נמוך, אינך אדם חולה כלל וכלל, ובהחלט אפשרי להתגבר על כל הקשיים שלך.
לגבי קבוצות תמיכה- קיימות ברחבי הארץ (תלוי באיזה אזור), לא תמיד קל להתקבל אליהן ולא כולן עשויות להתאים לך. ייתכן שטיפול אישי בגישה הנכונה יכול להועיל יותר, בכל אופן קבוצה שבה את יכולה לשתף את קשייך לא תזיק.

בהצלחה!