פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

חיה שלום,



התחלתי להתעניין מעט בשיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לדיכאון לפני פניה לטיפול (כי אני סובל מדיכאון לצערי). הבנתי שבחלק הקוגניטיבי (להוציא רגע את החלק ההתנהגותי של הפעלה התנהגותית) המטופל נדרש למלא במהלך היום דפי מחשבות שבהם הוא רושם מחשבות שליליות ומעוותות, את העיוותים המחשבתיים המופיעים בהן (אם אני לא טועה מדובר בעשרה עיוותים) ובנוסף גם מנסים לשנות אמונות יסוד שליליות/לא בריאות ב כגון צורך באהבה, צורך באישור חברתי ועוד.

שאלתי היא-האם כדי שהטיפול יצליח ויעזור לדיכאון, המטופל נדרש למלא דפי מחשבות של עיוותי חשיבה במשך כל יום למשך כל חייו, וכל יום לעבוד על שינוי אמונות/סכמות לא בריאות, או שמתישהו אפשר להפסיק עם זה ועדיין לא לחוות דיכאון? כי הדיכאון לעתים הוא כרוני אצל חלק מהאנשים, או שהוא נוטה לחזור שוב ושוב באפיזודות (שגם בין ההתקפים הרבה פעמים נשארת רמה מסויימת של דכדוך)... אם כן, זה נשמע מאוד מתיש לעשות זאת כל יום ויום בלי הפסקה למשך כל החיים (וגם גוזל הרבה זמן).



אשמח לתשובתך האדיבה. בתודה מראש ושבוע טוב.

שלום אני בחור בן 29 עם חרדה חברתית קיצונית ביותר ואמתית לא יכול לדבר עם אנשים מכיון שכל מי שרואה אותי יש נהיה עצוב בגלל שהמראה שלי מוזר אני תמיד נראה מזיע גם בחורף כי העור פנים שלי מבריק ולכן תמיד שאנשים רואים אותי נהיה להם חם והם מנסים לברוח . שנים שאני חי במציאות הזו שאמהרגע שאני קם בבוקר ועד שאני הולך לישון לא דיברתי עם אף אדם גם עם המשפחה. למרות המציאות הקשה הזו אני יודע שזה העניין שלי בחיים ואין מציאות אמיתית של יאוש בעולם הכל זה דמיינות בראש שלנו. יהיה מה שיהיה אני בשמחה אם היו מצלמים את ה5 שנים האחרונות שלי יום יום איך הוא נראה מה אני עושה ומה עובר עליי שדיברתי אולי כמה משפטים בודדים אולי הוצאתי 200 מילים ב5 שנים מהפה !!! למרות כל הקושי והמציאות הבלתי אפשרית הזו שמי שיקרא את מה שאני כותב יחשוב שזו המצאה אבל זו אמת לאמיתה קראתי שהיו בדורות אנשים שלא היה להם עם מי לדבר כמו נזירים שתקנים אני לא עושה את זה מבחירה אלא כי זו הצאיות שאני חי בה. העצה והתובנה שהגעתי אליה היא כזו , שאין מציאות של יאוש בעולם אלא הכל זה דמיינות ולכן להיות תמיד בשמחה יהיה מה שיהיה.

אני אשתדל להסביר את עצמי כמה שיותר טוב.
אני בת 21 עוד מעט השתחררתי לא מזמן מהצבא על נפשי אחרי שעברתי שנה וחצי של התשה נפשית מוחלטת.
לאחר שהשתחררתי נכנסתי לדיכאון עמוק, אני כבר חצי שנה נעולה בתוך הדירה שלי (אני גרה לבד) בלי חשק או רצון לעשות שום דבר.
אני כל היום יושבת מול הטלויזיה ולא עושה שום דבר, העלתי במשקל למרות שאני בקושי אוכלת, אני לא מסוגלת להתמודד עם אנשים, לא מסוגלת ללכת לעבוד ואני בקושי מדברת עם אנשים.
זה התחיל בעצב קטן והתגבר לריקנות עצומה שמתשלטת על כולי, אני לא מפסיקה לבכות, כל כך רע לי ואני לא יודעת למה, אני מרגישה שאני משתגעת, כל דבר קטן מעצבן אותי, כל דבר גורם לתגובה קיצונית ממני, הרגשות שלי יוצאים מכלל שליטה.
אני בטיפול כבר כמעט חודשיים ושום דבר לא השתנה, אני נראת טוב, אני חכמה מאוד, לא חסר לי כלום בחיים אבל חסר לי הכל.
אומרים לי פשוט לקום ולעשות עם עצמי משהו אבל מה אתה עושה שאתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות? ששום דבר לא עושה אותך מאושר? שאין לך אומץ לצאת מהפתח של הבית? שאתה מרגיש שכל העולם מסתכל עלייך ?
זה טוב ויפה להגיד לבן אדם שזה תלוי בו והוא צריך לצאת מזה אבל מה אם אתה מרגישה שאתה במאבק מתמשך עם "צד" אחר שלך.
אני מרגישה שיש בי כמה אנשים ולכל כל אחד יש רצונות משלו, רגשות משלו, כאילו אני לא שולטת על מה שאני רוצה, אני רוצה לקום מהספה אבל אני נשארת עליה ושוכחת מזה שרציתי לקום ממנה.
בבקשה תעזרו לי, אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר

שלום רב,
לפני 10 שנים עברתי משבר אישי וטופלתי בסרוקסט ובקזנקס. לפני שנתיים, כנראה שהטיפול לא היה כבר יעיל ונקלעתי שוב למשבר אישי בריאותי שהפך את עולמי.בעקבות משבר זה טופלתי בקלונקס 2 מ"ג והורו לי להפסיקו אחרי ההחלמה. לאחר מכן, משמצב הרוח החמיר, התייעצתי עם רופא בריאות בנפש במקום מגורי והוא החליט בו במקום להפסיק לי את הסרקוסט ואת הקזנקס, שזה מאד מפליא בעיני כי לא מפסיקים בבת אחת למיטב ידיעתי. נתן לי כדורים שאפילו איני זוכרת את שמם אבל עשו לי כל כך רע שהפסקתי אותם (בידיעתו) ולא חזרתי אליו יותר. הלכתי לפסיכולוג פרטי שנתן לי כדורים בשם וויברן או משהו כזה. לא עזר (300 מ"ג) הבנתי שהם חזקים מאד ולי הם עשו יותר רע מאשר טוב. גם אותם הפסקתי. מזה כשנה אני לוקחת ציפרלקס 20 מ"ג פעם ביום, על דעת עצמי (המרשם מרופאת המשפחה שיודעת את מצבי). עדיין לא טוב לי. רע לי מאד מסיבות שונות, לא רוצה לחזור לאותו רופא במרכז לבריאות הנפש במקום מגורי, אובדת עצות.
הלוואי שהיו מחזירים אותי לסרקוסט שעשה אותי די מתפקדת ומאושרת בזמנו.
אודה לכם על תשובה.

שלום מאובחנת בהפרעות חרדה ואובססיות+adhd וגם דיכאון קל..
לאחר שנים של חיפוש תרופה היום אני נוטלת פלוטין 40 מ"ג 63 יום.ולאחר חודשיים העליתי לסרוגין 60,40 מ"ג פלוטין במשך 35 יום.אני עדיין מרגישה חרדות אבל לא ברמה גבוהה כמו בעבר,שלא יצאתי כלל מהבית,יש קצת התקדמות.אבל אין לי ביטחון לחזור לנהוג ולנסוע למרחקים ולהיפגש לדייטים ועדיין מרגישה חוסר ביטחון ופחדים.יש לי מחשבות אובססיביות כל היום על אדם מסויים וזה מפריע לי לתפקד.וגם ביום שלוקחת 60 מ"ג מרגישה ממש עייפה.אז הוא הוריד לי כל יום בחזרה ל40 מ"ג והוסיף לי כל יום בערב 5 טיפול הלידול של 2 מ"ג.שאלתי היא מדוע הפלוטין לא עוזר לי לחרדות במאה אחוז?האם יש עוד סיכוי שזה יעזור לי ולחכות עוד קצת עם הפלוטין?
והאם הלידול עוזר לחרדות ?כי לי הרופא אמר שזה יעזור לאובססיות ?ואם יש תופעות לוואי להלידול?
והאם מינון כזה של הלידול יכול לעלות את רמת הפרולקטין בדם?כי יש לי בעיה אנדוקרינית.
בבקשה מכם תענו לי .
שבת שלום..

מה ההבדל בין דיכאון מג'ורי לדיכאון קלני ?

אובחנתי כ Adjustment Reaction Prolong Depressive Episode על ידי רופא מוממחה אני מטופל בכדורים.האם יש הכרה של המלל?

לבן שלי בן 10 יש חרדות רבות. פחד מסרט אימה שראה. פחד מאירן (פצצות אטום ) . פחד מהחמאס ועוד. מה עושים???

אני נוטלת כדור סימבלטה קרוב ל-8 חודשים ומרגישה שמשנתי נורא. חשוב לי לשאול האם הסיבה להשמנה היא שהכדור עצמו משמין תוך כדי השפעה פנימית בגוף ללא כל קשר לאוכל או האם זה מושפע אך ורק מכך שהתרופה על פי הרופאים מגבירה תיאבון. ממש אשמח לתשובה מכיוון שבאינטרנט כל אחד מביע את דעתו ולדעתי רק רופא יכול לאמת לי זאת. תודה מראש, חג חנוכה שמח לכולנו (:

שלום

אתמול התחלתי לקחת כדור ויפאקס 37.5 אחרי שעה הקאתי אך אחרי 3 שעות הרגשתי מצויין מבחינת רוגע וביטחון עם אנשים (ידוע לי שזה לא הגיוני אבל זה מה שקרה)

היום לקחתי חצי ותופעות הלוואי שלי הן: אישונים מורחבים, בחילות קלות וכאב ראש קל, כנראה בגלל שזה רק חצי כדור.

איך להמשיך מכאן??

תודה רבה

שלום שמי מורן בת 19 ואני כבר שנתיים לוקחת כדור 1 של ציפרמיל כל לילה בשל דגאון קליני חריף שהיה לי, ועכשיו אחרי שנתיים של שקט וטוב אני מעוניינת להפסיק לקחת את הכדורים- גם בשל היותי בצבא ושקשה להשיגם וגם בשל הידיעה המוחלטת שאני שלמה להתחיל לחיותבלי זה...
אין באפשרותי ללכת לפסיכיאטר למרות שבטוח תמליצו בכל זאת זה לא ריאלי, לא אעשה זאת- אז איך אפשר להפסיק?
קראתי שרוב האנשים לוקחים פעם ביומיים במשך שבוע- ואז פעם בשלשה ימים במשך שבועיים- ואז מפסיקים. זה נכון?
תודה, מורן.

שלום,
אני בן 25, בריא. נמצא בתקופה לא זוהרת בחיי.
גילו בחצי שנה האחרונה שאבא שלי חולה סרטן וזה גומר אותי. הקשר הזוגי שלי לא טוב, הרבה ריבים. מרגיש די חסר אונים כרגע.
יש לי תקופה (אפילו כמה שנים) שאני מרגיש סוג של פחד או רתיעה ליד אנשים "גדולים"
בין אם זה גברים גבוהים או אגרסיבים, בחורות יפות עם ביטחון גם קשה לי להיות לידן.
זה מלווה אותי ברגע שאני מגיע לסיטואציות כאלה בדפיקות לב ממש חזקות וחוסר נוחות לידם.
לא יודע למה זה קורה, וזה משגע אותי. מרגיש נחות למרות שהביטחון העצמי שלי מעל הממוצע לדעתי.

אשמח לשמוע על אפשרויות שבגינן זה קורה.

תודה

כבר כמעט חודשיים שעברו מאז הניסיון ההוא שלי
שהסתיים בטוב, למזלי. אני חושבת שבעצם אני מחפשת לשמוע שמישהו עבר, כמוני, נסיון אובדני והצליח לחזור לשיגרה אחרי כן. השיגרה שלי השתנתה מאוד מאז הנסיון.
אשפוז, טיפול תרופתי, שיחות. כל כך התביישתי להיות במצב הזה. אפילו הפיגמה של המחלקה שלבשתי שם הייתה כזה דבר מביך. עזבתי לעת עתה את העבודה שלי. אני אדם נורמטיבי בסך הכל. לימודים, צבא, תואר ראשון, עבודה טובה. איך חוזרים לשיגרה? אני עכשיו מתחזקת בהדרגה. מבינה שהזדקקתי לאישפוז הזה. רוצה כל כך להתגבר על הקושי. לא מכירה את עצמי ככה. מה איתכם? קרה לכם משהו כזה? מכירים מישהו שחווה את זה והתגבר? מכירים מסגרת שיכולה לתת מענה ותמיכה למקרים כאלו? תודה.

התחלתי ליטול 5 מג ציפרליס בחלוף 3 ימים החלה לי סחרחורת קלה חוסרת עירנות מורגשת ומעט ירידה בחשק המיני, האם תופעות לוי אמורות לפחות בהמשך ?

שלום,

בת 24 חוששת מהריון,התהליך מפחי דאותי,עצם העובדה שחי עוד מישהו בתוכי ,התופעות,הלידה עצמה,החלב,המראה של חבל התבור,השיליה..