פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום,
אני לראשונה התחלתי לקחת כדורים פסיכיאטריים ,לאחר התייעצות עם רופא משפחה הוא הפנה אותי לפסיכיאטר , הספיכיארית ד"ר קדר אם אתה מכיר, נתנה לי תוכנית של שלושה שבועות בלבד ומאז אני לא מצליחה להשיגה טלפונית היא בחו"ל ואני צריכה עזרה דחוף.
כך התוכנית שנתנה לי:
שבוע ראשון: 10 מ"ג רסיטל כל יום ו0.25מ"ג לפרוקס (יש ימים שלקחתי פעמיים אלפרוקס ביום)
שבוע שני : 10 מג" רסיטל ולנסות לא לקחת אלפרוקס(אך נמצא כמעט שכל יום לקחתי אלפרוקס 0.25 או שני כדורי אלפרוקס 0.25 או בכלל לא לקחתי כלום)
שבוע שלישי: להעלות ל20 מ"ג רסיטל כל יום ולא הזכירה אלפרוקס בכלל . לקחתי כל יום 0.25 אלפרוקס אחד בלבד או פעמיים או שהיו יומיים לדעתי שלקחתי 3 פעמים 0.25 מ"ג ליום.

ד"ר , אני מתחילה שבוע רביעי ורציתי לדעת איך אני צריכה להמשיך מפה והלאה?
חשוב לציין שיש לי במשפחה אבא,דודים ובני דודים שלוקחים גם תרופות נוגדות חרדה ודודה שלי אמרה לי לקחת אלפרוקס 0.25 מ"ג 3 פעמים ביום גם אם אני מרגישה טוב. האם נכון הדבר? אני לא רוצה להתמכר.

תודה מרש, חג שמח ושבוע טוב.

לאחרונה נפרדתי מבן זוגי שאיתו גרתי בשנה האחרונה. התחלנו לצאת שהייתי בדיכאון והתחלתי טיפול פסיכולוגי, אחרי כמה חודשים של טיפול הרגשתי שזה לא עוזר והתחלתי גם עם כדורים. בנוסף יש לציין שהתחלתי עם כדורים לאחר כמה חלומות מתישים שבן זוגי בוגד בי, לא הצלחתי להוציא את החלומות מהראש. בסוף הקשר גיליתי שהוא מתכתב עם אחרות בצורה שאף חברה לא הייתה רוצה שחבר שלה ידבר עם מישהי אחרת. פחדתי כולכך לעזוב כי פחדתי לחזור לדיכאון, פחדתי עוד פעם להתכנס. היום במצבי אני מרגישה נורא. אני משתדלת כולכך להבין איך אני יכולה לעשות לעצמי טוב, אבל נראה ששון דבר אינו מעודד את ליבי. בדיכאון הראשון ניתקתי הרבה קשרים. בדיכאון הזה אני כבר מרגישה חלולה. חיה מתה. מלאה בפחדים. יש לציין שעד היום אני חולמת על האקס שלי עם בנות אחרות, וכל הזמן מסתובבת עם מין דפיקות לב כאלה כאילו יש לו מישהי, וזה מתסכל . אני מנסה לחשוב על דברים אחרים אך נדמה שאין לי כל שליטה בכך. בזוגיות שלנו הוא מאוד תיסכל אותי בשלב מסויים כי הוא בעצמו בחור מאוד מורכב . איך אני מתמודדת עם כל זה? איך תחושת הקנאות הזאת נעלמת ממני?

לא באלי להיות על המחשב ,לא באלי לגלוש בפייסבוק,לא באלי לשחק,
לא באלי לדבר או לצאת עם חברים,לא בא לי לצאת להתאמן..שבעבר לפני שכל הסיפור שלי התחיל הייתי מעביר את היום במחשב ובלדבר ולצאת עם חברים
קשה לי להפיק הנאה מדברים,אני כל הזמן סופר את הזמן שיגיע כבר הערב,שאני מדבר עם חברים אני משתעמם.
כל התופעות האלה מתרחשות אצלי ברוב הזמן,ורק לעיטים רחוקות זה עובר קצת ואז שוב חוזר.
לעיטים רחוקות קורה שהדיכאון חולף לגמרי ואז יש לי חשק ומצב רוח טוב,כמו כן בניגוד לכך,
לעיטים אני מרגיש ממש דיכאון ובאלי רק להיות במיטה,אבל רוב הזמן אני נמצא במצב הראשון שתיארתי של חוסר חשק לפעיליות
.אני פשוט נמצא בדיכאון שמתבטא כל פעם בצורה אחרת,ושלפעמים חלק ממנו חולף ,ואז אני תמיד חוזר אליו.
הדיכאון הזה כל כך לא יציב שקרה לי שקמתי הרגשתי טוב,אחרי 5 דקות הרגשתי שבא לי רק להיות במיטה,
אחרי 10 דקות עוד פעם חזרתי לדבר ולצחוק,וככה אני מפחד ללכת להתאמן או לעשות דברים שלא ישתנה לי פתאום המצב רוח
הדבר המרכזי אצלי בדיכאון הוא חסור חשק לעשות דברים ולעיטים אני מרגיש עצבות פנימית.והחוסר חשק הזה קורה בלי שום קשר לתנודות במצב רוח,ז"א יכול להיות מצב רוח טוב אבל אין חשק.
אני נמצא בטיפול אבל הייתי רוצה לקבל חוות דעת נוספת.תודה מראש

שלום.
אני בחור בן 25, סובל שנים ארוכות מחרדה חברתית.
זה התחיל בערך בתחילת התיכון, למרות שכל חיי הייתי די ביישן, אבל לא חרד.
עד בעצם כיתה ח' בערך, ששם הופיעו המחשבות הלא נעימות והפחד הנוראי הזה.
משם זה בעצם רק התעצם.
למרות הסבל הרב והקושי, כן סיימתי את לימודיי ואת הצבא בקושי רב מאוד.
בצבא החרדות מאוד התעצמו להן.
היום אני חי עם בת-זוג, שוכר איתה דירה כבר קרוב לשנה.
הכל התחיל טוב בדירה, התחלתי לעבוד וממש הרגשתי טוב והביטחון חזר אליי, אך זה היה זמני.
עדיין, החרדות תמיד הופיעו ותמיד היו שם.
עם הזמן גם הביטחון ירד והחרדות פשוט התישו אותי.
בעבודות לא הסתדרתי והקשר הזוגי גם מאוד התנדנד.
היום אני לא עובד ואני עדיין חי בדירה, לא עושה הרבה ביום יום חוץ מלהרקב בתוך הדירה.
לפני כחצי שנה גם התחילה ההתמכרות שלי להימורים.
בעברי הייתי גם מכור ויצאתי מזה, אך זה חזר ובגדול.
אני זורק את כל הכסף שיש לי על ההימורים האלה ובקושי מצליח לעזור לבת- זוג שלי בהוצאות הדירה בגלל שאני תמיד במינוסים ולא מצליח לגמור את החודש. (תוך שבועיים גג-כל הכסף הולך על הימורים).
פיתחתי גם בחודשים האחרונים דיכאון מאוד רציני. תמיד היה בי דיכאון אך לא בעוצמות כאלה.
אני חושב שמרוב שיעמום וחרדות פיתחתי את ההתמכרות ועקב כך גם בא הדיכאון החריף.

אני מחפש בשבועות האחרונים טיפול (תרופתי בעיקר), אך מתקשה בזה.

אני מרגיש שאני כרגע נמצא ממש על הקצה ומפה למטה אני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה לי.

המצב הכלכלי שלי כרגע (חובות) לא מאפשר לי לחפש טיפול טוב ויעיל.

אשמח אם תעזרו לי או תפנו אליי לגורם שכן יוכל לעזור לי בזה.

תודה

בן 45 ללא תרופות בדיקות דם תקינות ,אבל כשנתיים/שלש בויכוח עם הרופאת משפחה שאומרת לקחת SSRI כי אני מפתח חרדות אבל אני מתנגד. עקב דפיקות לב ומיחושים בחזה-עשיתי דופלר 24 שע',וגם בדיקות במאמץ שהיו בסדר- כאבי הראש/לחץ בראש - הנוירולוג אומר מלבד החרדות גם מתח נפשי שגורם לכאבי הראש.
איכות החיים ירדה מאוד - מגיע הביתה הולך למיטה עייף וסמרטוט
השאלה שלי היא רופא המשפחה אומר שהדפיקות לב וכאבי החזה בגלל חרדות.
O/K הבנתי אבל זה קורה לי גם לאחר מאמץ פיזי (או אפילו אחרי שאני מתרגז או לחוץ בעבודה/ילדים) - כלומר יש קשר פיזיולגי לכאבי החזה כולל זרמים במרפקים ולא נפשי.
מתי רב הנזק על התועלת - כלומר האם התחושות הללו יכלות להיות קטילזטור להתקף לב,או
במידה ואקח SSRI אז לא יהיו חרדות ולכן הלב יהיה "רגוע" (אבל יהיו כל תופעות הלואי ובכלל לא מעונין בכדורים)
ואז כאמור יהיה רגוע.
לא מעונין בכל ההדרכות של קוגנטיביות - אבל כבר עייף מכאבי החזה
בקיצור מה שלא ברור לי זה כיצד יתכן שכאבי חזה מרגישים לאחר אכילת מתוק,צעקות/רוגז/מתח והרופא אומר חרדות - זה הרי ממש פיזי
מבולבל לגמרי - רסקיו 3 פעמים ביום יעזור?

כתבתי פו וענית לי בפעם הקודמת אשמח שתעני לי גם הפעם
אני בת 30 ,אני מטופלת בתחנה דרום כבר שנתיים ונשער לי רק עוד 8 פגישות
הפסיכולוגית שלי ואני דיברנו על פרדה וכן היא אמרה לי שהיא תכין אותי לזה
היום דיברתי אייתה על הפרדה ואם יש אפשרות לקשר מינימלי אחרי סיום הטיפול היא אמרה לי שבשום פנים ואופן לא שזה גבולות התחנה . אני יודעת שאני לא יכולה לכפות אלה להיות
איתי בקשר .והיא אמרה שיהיה לי טיפול נוסף אבל לא אייתה.
נקשרתי אלה באופן אישי יותר ממטופל למטפלת וכשה לי מאוד אם הפרדה
אני לא מפסיקה כבר חודש שלם לפיקות העולם שלי נופל עלי והיא אמרה אין מה לעשות תצטרכי לקבל את זה ולהקל ויש לנו עוד חודשיים לסוף אבללללל??????????????????

ערב טוב
לפני 3 חודשים התחלתי טיפול CBT בעקבות טראומה מינית ממושכת בעברי. כתוצאה מהטראומה אני סובלת מדיכאון וחרדה.
בעתיד, כאשר ארגיש בנוח ואצור קשר של אמון עם המטפלת שלי אעבור PE (חשיפה).
הבעיה היא שמאוד קשה לי ליצור קשר של אמון וביטחון כאשר אני נפגשת עם המטפלת שלי אחת לשבוע ל 50 דקות. ההמתנה לימי חמישי (היום הקבוע שלנו) מייסרת אותי ומורטת עצבים.
לקח לי 9 שנים לאזור אומץ ולהחליט שאני צריכה ורוצה לעבור טיפול. 9 שנים של סבל ושתיקה. אני מרגישה שאני זקוקה לטיפול יותר אינטנסיבי. רוצה כבר "לשחרר" ולדבר על זה (למרות הפחד, האימה והחרדה).
מה ניתן לעשות? אני מרגישה שהחיים שלי קפאו בהמתנה למפגש השבועי. האם יש הגיון בדברי?

שלום,

יש לי בן זוג מזה כמה חודשים שמטופל תרופתית בגלל דיכאון. למיטב ידיעתי הוא גדל בבית בו הוא לא קיבל הרבה תמיכה נפשית והרגיש רוב הזמן שהוא לא מספיק טוב, גם מההורים ולא פחות מאחותו שהייתה פעמים רבות רעה אליו (נועלת אותו בחדרים, אפילו שמעתי על מקרה של הטרדה מינית). הוא אף פעם לא היה במערכת יחסים טובה (להגדרתו) וזו פעם ראשונה שהוא מרגיש אהבה. עם כל האהבה שלו אליי הוא באופן טבעי עדיין מתקשה להתבטא ובכלל יש פערים רבים בכל הנושא להתנהלות בתוך זוגיות.
אני מאוד אוהבת אותו ומאוד רוצה להבין מה עובר עליו. תהיתי אולי יש למישהו לינק לאתר או מאמר בו אני יכולה ללמוד ולהבין קצת יותר לעומק על מצבו, כדי יותר להבין אותו ואת ההתנהלות שלו בתוך הזוגיות החדשה.

יש למישהו איך לעזור ?

תודה

שלום ושבוע טוב .
קוראים לי יוני ואני בן 22 וחצי אוטוטו 23.
אני כבר משוחרר שנה וחצי,ומאז השחרור בוא נאמר את האמת אני לא מוצא את עצמי בכלל. זה מתבטא בכך שאני כל הזמן חושב על הצבא בחיי היום יום בעבודה בשיחה עם חברים,בצפייה בטלוויזיה.
הבעיה זה שאני שם לב שבגלל זה אני לא מצליח להיות אני שלפני הצבא. כלומר,אני כל הזמן מדוכא עצבני עצוב בעיקר.וזה אפילו גרם לכך שבחורה באה להתחיל איתי כמה פעמים ובגלל הכעס סירבתי לה . לפני 9 חודשים הייתה לי אופציה לחזור והפסדתי אותה,בגלל שהיססתי בתשובה ונתתי תושבה מאוחרת.והפסדתי זהו אין לי לצערי אופציה לחזור.
השאלה שלי מה עושים? לאנשים אני יודע הקרובים אליי נמאס לשמוע ממני כל הזמן על זה .

אני בדיכאון קשה 6 שנים. בטיפול עם סרוקוול רמרון וציפרלקס. לא צוחקת לא נהנת מכלום.ניסיתי כבר את כל סוגי התרופות כולל ניזעי חשמל. כולם התנתקו ממני כולל משפחתי הקרובה.התוספו לדיכאון עוד מחלות קשות אחרות. אני מיואשת.לא מוצאת טעם לחיים.הצילו אותי

בזמן האחרון (בערך ב2-3 חודשים האחרונים) התחילו לי מחשבות טורדניות, שמתבטאים בפחד להידבק במחלות.

דוגמא עיקרית:
אני מפחד להידבק בכלבת, ויש לי כלב מחוסן ששנים איתי בבית, ולמרות שאני יודע שהוא בריא אני עדיין מתרחק ממנו ושותף ידיים כל פעם אחרי שאני נוגע בו. (דבר שלא היה בעבר)

זה פוגע בחיי השגרה שלי, ואני לא מצליח להוציא את המחשבה מהראש למרות שאני יודע שהיא לא היגיון ושהכלב בעצם בריא ומחוסן.

חשוב לציין שאני לא מעוניין לטפל בזה באופן תרופתי.
רציתי לשאול איך אפשר לטפל בתופעה הזו בעזרת ההתנהגות? האם אני יכול לעבוד על עצמי ולהשתחרר מהמחשבות האלו?

שלום,
אני סובלת מADD ונוטלת ריטלין בתקופות מבחנים, אולם במבחנים עצמם אני נתקפת חרדה איומה ולכן אני חייבת להיעזר בנוגדי חרדה על מנת לתפקד בעת המבחן. הבעיה היא שאני עומדת בפני מבחן מאוד חשוב ונוגד החרדה בו אני משתמשת, ואבן, גורם לי לתחושת עייפות ואני מרגישה שאף מחליש את השפעת הריטלין. מאחר ומדובר במבחן שמצריך ריכוז ועירנות מירביים למשך כמה שעות, אני פונה אליכם על מנת שתמליצו לי על נוגד חרדה שאינו מאט את פעילות מערכת העצבים המרכזית.


תודה מראש!

שלום אני בת 19 ואני נוטלת אסציטאלופרם 10 מ״ג לטיפול בדיכאון כבר כחודש והשאלה שלי היא האם אני יכולה לישתות אלכוהול פעם השבוע?ואם אני ישתה מה יקרה?

שלום גילו לי ptsd מסתבר שעברתי אונס בילדות וגיליתי זאת במהלך טיפול פסיכולוגי אני עדין מטופלת השאלה היא אם יש לי את רוב התסמינים של ההפרעה זאת אומרת שהאונס היה מורכב וכשה גם מבחנה פיזית ? (הבנתי גם ההתעללות המינית הייתה תקופה ארוכה של שנה וחצי . אני היום בת 30 וזה כרה בגיל 3.5 עד 5 על ידיי חבר משפחה).

ומה אבדל בן פוסט טראומה ptsd לאפרת אישיות גבולית bpd ? יש לשתיהן פחות או יותר את את אותם ספתו מים.

אני בת 24 ורוב חיי חשה דחויה חברתית ולא מצליחה להשתלב...
אין לי כמעט חברים, אבל אלו שיש לי הם ממש טובים, אבל בתקופה הנוכחית כל אחד בחיים שלו אז גם אותם לא רואה הרבה, העסקתי את עצמי לבד ומעסיקה את עצמי, קריאה ספורט, סרטים, קריאת נושאים שמעניינים אותי, פעילות חברתית, חוגים. מקומות שבהם אני כן בחברת אנשים אבל לא חייבת להתחבר. אני כעת בלימודים במקום חדש ועוד יותר מרגישה רע, נראה שכל אחד מצא כמה מכרים נאמר להיות איתם, ואני כן אומרת שלום וכן מנסה לדבר אבל לא באמת מכירה, בעיקר כשיש מטלות לימודיות לעבודה בקבוצות או זוגות אני נכנסת לחרדה, זה היה לי גם תמיד בילדות, שתמיד היה לי פחד לא להיבחר שלא ירצו להיות איתי, וזה כך גם עכשיו. אני מנסה לעשות דברים עם אנשים "כלליים" שאולי בזכות זה תהיה הכרות מעבר, לדוגמא מישהי מההתנדבות שהיינו עושות הליכה להתנדבות, וכך נוצרה אינטרקציה
איך אני מפסיקה להרגיש תמיד כ"כ בצד
אציין שבלימודים האלה כן יש לי 2,3 ידידות שנפגשת איתן מדי פעם אבל כשצריך לקבוע משהו אני מרגישה שאחרים כבר הצטוותו...