פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום. לא ציינת מתי אתה נוטל את הטיפול? אני ממליצה להעביר את כל הטיפול לשעות הערב. יכול להיות שצריך להתאים את הטיפול : להוריד, להחליף או להוסיף.
בברכה

חצי כדור פריזיום בבוקר, חצי בערב, וחצי צפרלקס בצהרים. הבנתי שזה מינון נמוך.

שאלה נוספת ברשותך, האם ריטלין והתרופות הללו יפריעו אחת לשניה? אני רוצה להתחיל לקחת ריטלין.

היי נחמה,
אם טיפולים תרופתיים לא עזרו לך, ניתן לנסות גם שיטות אחרות. קודם כל, טיפול פסיכולוגי, בייחוד בגישה קוגניטיבית התנהגותית, יכול להועיל מאוד. בנוסף, אם תטפלי במצבך הגופני ותשפרי אותו (עד כמה שאפשר), גם הדיכאון עשוי להשתפר. כמובן שיותר קשה להרגיש טוב נפשית כשלא מרגישים טוב פיזית. כדאי גם להפעיל את עצמך כמה שיותר- לעסוק בפעילויות מהנות, להצטרף לחוגים, ללכת להרצאות או כל דבר אחר שמדבר אלייך. קשה להרגיש טוב כאשר יושבים בחוסר מעש ומחכים שהתרופות ישפיעו. הפעילות שלנו משפיעה מאוד על ההרגשה הטובה. ניתן גם לפנות לטיפול בתזונה- שיפור התזונה עשוי לשפר את הבריאות הפיזית והנפשית כאחד.
בהצלחה!

היי אפרת,
העייפות יכולה לנבוע מכל אחת משתי התרופות, אולי מהשילוב של שתיהן. מירו נחשבת לתרופה מאוד מרדימה ומעייפת, ולכן נוטלים אותה בדרך כלל בערב. הציפרלקס יכול גם הוא לעייף, אך בדרך כלל פחות ממירו. ייתכן שיש מקום להעביר גם את התרופה הזו לשעות הערב. אני ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי כל תחושה שלך וכל שינוי תרופתי שאת שוקלת. הוא יוכל להתאים לך את הטיפול בצורה הטובה ביותר, ולהמליץ לך על תרופות ספציפיות. ייתכן מאוד שיש מקום לשינוי בטיפול התרופתי.
בנוסף, ניתן להיעזר בטיפולים נוספים, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול זה יכול להעלים את תופעת התקפי החרדה לחלוטין ותוך זמן קצר, כאשר ייתכן מאוד שבשיטות אחרות תהיי מטופלת גם שנים. גם מבחינת הדיכאון, הטיפול יכול לסייע מאוד. ספציפית לדיכאון קיימים גם טיפולים יעילים נוספים, כגון גרייה מגנטית למוח ואף קסדה לשימוש ביתי. מומלץ מאוד להיעזר גם בפעילות גופנית, ובאופן כללי להיות פעילה יותר ולעסוק בפעילויות מהנות ומספקות.
בהצלחה!

שלום לך,
התרופות מקבוצת ה- SSRIs, כמו ציפרלקס וסרנדה, מורגשות מבחינת השפעתן החיובית רק לאחר מספר שבועות. מה שחשים לפני כן, אלו תופעות הלוואי של התרופות. מאחר שחתונתה של בתך בעוד שבוע, התרופות הללו אינן רלוונטיות עבורך. גם מרוניל, למרות שהוא מקבוצת תרופות אחרת, משפיע לטובה באופן משמעותי רק לאחר מספר שבועות. התרופות שיותר מתאימות למצב כזה הן מקבוצת הבנזודיאזפינים. אסיוול (ואליום) היא תרופה מאוד חזקה ומרדימה, ויש תרופות רבות מהקבוצה הזו שניתן לנסות לפניה. אני מציעה להתייעץ עם הרופא/ה שלך (רצוי פסיכיאטר) כדי שיעזור לך למצוא את התרופה המתאימה לך ביותר. בנוגע ללילה, יש גם תרופות מיוחדות לשינה. יש לזכור שכל הנ"ל משמשות לנטילה בטווח הקצר, ולא מומלץ לקחת אותן יותר משבועיים רצוף, מאחר שהן יכולות לגרום לתלות. בנוסף, ניתן לנסות תמציות טבעיות כמו רסקיו, רגיעון וכו', שאינן גורמות לתלות וללא צורך במרשם רופא. חשוב מאוד לזכור, שאין מה להיבהל מהחרדה עצמה ומהסימפטומים הפיזיים שלה. הם אינם גורמים נזק לגוף בשום צורה (אם אין לך עבר של בעיות לב). בדרך כלל הסימפטומים האלה חולפים כאשר החרדה חולפת.
בברכת מזל טוב,

שלום לך,

מומלץ לעשות בדיקה של תפקוד של בלוטת התריס. יתר פעילות של בלוטת התריס גורמת לחרדה.

בברכה,

זה שולל בעיה פיזולוגית שגורמת לחרדה ?

תודה

אכן כן. אם בלוטת התריס תקינה אפשר לשלול סיבות גופניות.

שלום לך,
לא ברור לי הקשר בין רעידות לבין התמכרות ללוריוון. ייתכן מאוד שאת ממשיכה לרעוד מאחר שהחרדה עדיין לא נעלמה לגמרי. רעידות נובעות פעמים רבות מחרדה, ויש לזכור שתופעות גופניות שנובעות מחרדה אינן מסוכנות, אינן מזיקות ואין מה לחשוש מהן כלל.
לגבי התמכרות ללוריוון, זוהי אכן תרופה שגורמת לפיתוח תלות. לכן, בדרך כלל מומלץ לקחת אותה רק בעת הצורך ולא באופן קבוע, ולעיתים רחוקות ככל האפשר. שמעתי רופאים שטענו שבמינון כה נמוך, הסיכון לפיתוח תלות הוא נמוך יותר.
בברכה,

היי רועי,
היפוכונדר הוא אדם שבטוח שהוא חולה במחלה או מחלות, למרות שממצאים רפואיים מפריכים זאת. למרות הממצאים, הוא סבור כי הרופאים החמיצו את אבחנתו האמיתית וכי הוא סובל ממחלה שהרופאים לא הצליחו לגלות. לפי התיאור שלך, לא נשמע שזו הבעיה. ייתכן מאוד שמדובר במחשבה טורדנית. משבות טורדניות מתאפיינות פעמים רבות בפחד מהתרחשות לא הגיונית, שהאדם הסובל יודע שהיא אינה הגיונית, אך המחשבה חוזרת על עצמה שוב ושוב ואינה מקשיבה ל"קול ההיגיון". אל המחשבה יכולות להתלוות פעולות, שתפקידן למנוע את ההתרחשות הלא רצויה- כמו, למשל, התרחקות מהכלב, רחיצתו וכו' (אך לא חובה שהמחשבה תלווה בפעולות). אם המחשבה ממנה אתה סובל אכן מתאימה להגדרה של מחשבה טורדנית (אולי כדאי לפנות להתייעצות עם מטפל כדי לקבוע זאת בוודאות), אין טעם לנסות "לענות" לה בהיגיון. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי נהוג להציף את המחשבה, כלומר לחשוב אותה בכוונה ולחוות את הפחד שמתלווה אליה. בסופו של דבר, המוח "מתעייף" מהמחשבה, קולט את חוסר ההיגיון שבה, והחרדה חולפת מעצמה. כדי להעצים את ההצפה, כדאי להתקרב יותר לכלב, לא להימנע ממנו ולבלות איתו כמה שיותר. בתחילה זה מפחיד יותר, אך עם הזמן והתרגול החרדה פוחתת מעצמה, וכן מידת האמונה במחשבה.
בהצלחה!

אם יש לך דיכאון נפשי כמה שנים, אני מציעה לך לשאול את עצמך קודם ממה הוא נובע, אילו דברים משפיעים עליך ותורמים להמשך הדיכאון, כי אף אחד לא מכיר אותך טוב יותר משאת את עצמך. אז את מוזמנת לכתוב לי מה הגורמים ואני יכולה להביא לך עצה וכי אני אדם דכאוני בעצמי ומבינה איך זה מרגיש ומה יכול לשפר איכשהוא.
יש לך בן זוג? בן זוג שאוהב באמת ודואג זאת אחת התרופות הטובות ביותר שיש לדיכאון, או שאת פשוט צריכה לעבור למקום אחר אם האנשים סביבך מגעילים אליך, שמעתי שבקיבוצים האנשים יותר אכפתיים יותר ומאוחדים יותר אבל זה רק שמועות בשבילי, לא בדקתי.

שלום לך,

לפי מה שאת מתארת את סובלת מסיבאון כבר תקופה ארוכה מאוד. האם ניסית טיפולים לא תרופתיים כגון פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT, גרייה מגנטית למוח TMS? במהלך CBT תלמדי כלים לשמירת אורך חיים בריא ומאוזן וכלים נוספים שיעזרו לך להתגבר על דיכאון בטווך המיידי ולמנוע העשנות דל ההפרעה בעתיד.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

היי אור,
אני מאוד מסכימה עם צורת העבודה של הפסיכיאטרית שלך. בדרך כלל מומלץ לברר בתחילה לגבי גורמים פיזיים שיכולים להשפיע על מצב הרוח ועל הבעיה, והגורמים שציינת בהחלט עשויים להשפיע. בנוסף, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי אכן אמור לעזור ולטווח ארוך, וניתן לפתור את הבעיה גם ללא תרופות. דווקא ההתמודדות פנים אל פנים עם הפחד היא זו שבסופו של דבר, עם עבודה נכונה, גורמת לו לקטון בהדרגה עד להיעלמותו. ההימנעות מדברים מפחידים, והניסיונות החוזרים ונשנים לברוח מן הפחד ולהירגע בכוח, הם אלה שמשמרים את הבעיה וגורמים לה להמשיך ולהתקיים. יש הרבה חומר בנושא זה באינטרנט, כולל מאמרים באתר הזה (ואחד שאני כתבתי על טיפול בהתקפי חרדה). אני מציעה לך לקרוא את החומר, כדי להבין טוב יותר את דרך הטיפול, ואיך זה עובד.
בהצלחה!

תודה רבה על התגובה זה נתן קצת אור על המצב קראתי את המאמר שכתבת כאילו הוא נכתב עליי אך יש לי שאלה האם אני יכולה לדעתך לעשות את זה עם המטפלת הקיימת? שהכיוון שלה זה יותר טיפול רגיל מהשורש כי עבר עלי קצת הרבה בחיי בעיקר חיי התא המשפחתי וחוסר יציבותו.. האם זה יכול להיות ביחד? ואיך אני יודעת אם היא למדה את זה איך זה אמור להיות רשום בהתמחויות שלה או שזה התמחות בפני עצמה מצטערת על הבורות אני לא יודעת איך זה הולך..

היי אור,
המטפלת שלך תוכל לטפל בך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי רק אם היא עברה הכשרה ספציפית בטיפול זה. את יכולה לשאול אותה אם היא עברה הכשרה כזו, ואילו תעודות יש לה המעידות על כך. בדרך כלל, מטפלים המציעים קודם כל טיפול דינמי (בייחוד עבור בעיות הניתנות לפתרון בקלות יחסית תוך שימוש בטכניקות פשוטות של CBT), הם מטפלים שזוהי הגישה הטיפולית העיקרית שלהם, אשר בה הם מאמינים יותר מכל. לדעתי ולתחושתי, עדיף לפנות למטפל ש- CBT הנה האוריינטציה (הגישה) הטיפולית העיקרית בה הוא עוסק. מנסיוני, מטפלים שרואים לנגד עיניהם בראש ובראשונה את הטכניקות הקוגניטיביות וההתנהגותיות כטכניקות הטיפול היעילות ביותר עבור חרדות, בדרך כלל גם יעבירו אותן למטופל בצורה הטובה ביותר, ולא ינסו לשלב גישות אחרות שאולי אינן רלוונטיות. לכן, כדאי לברר עם המטפלת שלך האם קיימת הכשרה בתחום ה- CBT ומהי, ועד כמה היא נותנת מקום לגישה הזו כגישת עבודה עיקרית.
בנוסף, בניגוד למה שרבים נוהגים לחשוב, ה"פתרון מהשורש" של הגישה הדימית הוא שנוי במחלוקת, שכן לא הוכח במחקרים כיעיל. המטפלים בגישה הקוגניטיבת התנהגותית טוענים ששורש הבעיה הם הרגלי החשיבה (האמונות) והרגלי ההתנהגות הלא טובים, ואם משנים אותם, הרי שהבעיה נפתרה מן השורש. ההבנה היכן הדפוסים הללו אולי נלמדו בעבר, היא כשלעצמה אינה מספיקה כדי לעשות את השינוי.
בברכה,

היי איתי,
אם התופעה רק הולכת ומחמירה, כדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית. כנראה שקיימות אצלך מחשבות בעייתיות, שמעכבות אותך מלהמשיך הלאה. כדאי לפנות לאיש מקצוע (רצוי מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי) ולדבר איתו על המחשבות שיש לך לגבי הצבא, והרגשות שמתעוררים כתוצאה מהמחשבות הללו. הטיפול יכול לעזור בעיבוד האירוע וכל מה שהתעורר אצלך בעקבותיו, בהתגברות עליו ובהמשך בחייך כפי שאתה רוצה שיהיו. בנוסף, אם מצב הרוח רע רוב הזמן, ניתן לפנות לרופא כדי לתאם טיפול תרופתי שיעזור לשפרו.
בהצלחה!

שמע גם אני יש לי פטיש לדברים צבאיים ונשקים. וגם אני הייתי בבאסה כשאמרו לי שאני לא יכולה להיות בקרבי וגם באסה אחרי שהעיפו אותי מהצבא...
אבל זה בסדר, אם אתה אוהב דברים מלחמתיים אני מציעה לך להירשם למועדון של מטווחים או למועדון פיינטבול או איירסופט או לך לעבוד במשטרה שזה יכול להיות תחליף לא רע. יש לא מעט תפקידים אחרים מלאי אקשן שבהם אתה יכול להוכיח את עצמך. או שקודם תעשה שירות לאומי כדי לקבל את הזכאות של חייל משוחרר אם לא הביאו לך.
עזוב את הצבא שלא רוצה אותך, אל תתן לדבר כזה להקשות לך על החיים, וגם תהיי אופטימי, מסגרת צבאית זה דבר מעצבן מאד וזה לא הכל בחיים, ומה הטעם לשרת ממשלה משוגעת כמו שלנו. ותאמין לי הגאווה להיות בצבא כלשהוא היא לרוב גאוות אשליה, מלחמות זה דבר רע ואין מה להיתגאות בלהיות חלק מהם, לא משנה כמה הנשק, המדים והטכנולוגיה יפים.
כולנו תושבי כדור הארץ ואנחנו לא צריכים באמת להיתחלק לעמים הנלחמים זה בזה מכל מיני סיבות דביליות, חיי אדם לא שווים זאת במיוחד לא בשביל כבוד של עם אחר. פיסת אדמה או דת. ההבנה של עד כמה שזה חמור עזרה לי להיתגבר על הצבא ומקווה שגם תעזור לך.

היי שירה,
כדי לטפל בפוביה מרעמים וברקים ניתן להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. זהו טיפול קצר מועד וממוקד בבעיה, וניתן לפתור זאת תוך זמן קצר באמצעות שימוש בטכניקות פשוטות ויעילות. בקשי מההורים שלך שיחפשו יחד איתך חומר בנושא, וכן מטפל/ת מתאימ/ה.
בהצלחה!

ורדית שלום,

אין לך סיבה לדאוג. אישור של פסיכיאטר מטפל לא מספיק כדי לאשפז אדם בכפיה. על מנת לעשות זאת נדרש אישור של פסיכיאטר מחוזי. הדבר אינו פשוט, ישנם כללים וחוקים כדי שהוא יחתום על אשפוז כפוי.
בברכה,

היי לינוי,

לפי מה שאת מתארת נראה שמדובר בחרדות. בטיפול הפסיכולוגי את אמורה ללמוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם החרדות שלך. אני מקווה שפסיכולוגית המטפלת שלך עוזרת לך בנושא זה.

בברכה,

שלום לך,

אני ממליצה על םסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT עם ביופידבק. זהו טיפול קצר, ממוקד ומאוד יעלי בהתמודדות עם תסמיני החרדה. במהלך הטיפול תוכל ללמוד כלים של שליטה שיעזרו לך להתגבר. בנוסף, יתכן וכדאי לבדוק את לטיפול תרופתי.

בברכה,
ד״ר אירנה נתנאל

היי מייק,
אם הסימפטום אכן נובע מבעיית הניתוק, יש סיכוי גדול שהוא יחלוף. ייתכן שהבעיה פחתה אך לא חלפה לגמרי, שהרי אתה חווה עדיין את הסימפטום הזה.
בברכה,

תודה .זה חיזק אותי עוד יותר.!!אני מקווה שכל מי שיש לו את זה שיעבור לו במהרה .זה דבר נורא.!אבל אסור להתייאש זה עובר.!