פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

היי .
חבר שלי בן 17 רצה להתאבד שלשום כי פגעתי בו באמצעות בגידה ( אני כמובן מתחרטת על זה ), אבל מנעתי ממנו בסופו של דבר,נורא , הוא גם חרט את השם שלי על החזה שלו. כעסתי עליו בהתחלה.הוא פגוע ברמות שאי אפשר לתאר ,אמרתי לו אם הוא יעשה לעצמו משהו אני יהרוג את עצמי , והתכוונתי לזה ברצינות ,( כמו בפעם הקודמת שכמעט הרגתי את עצמי עם אלכוהול והגעתי לבית חולים אחרי זה) . ואני נורא אוהבת אותו ורוצה לעזור לו . אבל הוא לא גר בעיר שלי, ואני מפחדת שהוא יעשה לעצמו משהו כשהוא לא ליידי, ואני רוצה שהוא יגור אצלי עד שהתקופה הקשה תסתיים לו, הוא הולך לפסיכלוגית אבל אני עדיין רוצה לעזור לו בעצמי למרות שהוא הולך לפסיכולוגית , אבל הבעיה אלא ההורים שלי הם לא מסכימים לי שבחור יהיה בבית כמה ימים במיוחד אבא שלי הוא "יהרוג" אותי ויכעס עליי , אני כבר לא יודעת אני מיואשת .
תודה על התשובה מראש .

אני שנתיים אחרי לידה כביכול חזרתי למסלול ממש מהר אני מחייכת עובדת מגדלת את הבן שלי בהמון אהבה ממש מטורפת עליו אבל אני מרגישה שמשהו כבה בי אני לא מתעניינת בבעלי בכלל הדבר היחיד שמעניין אותי הוא בן שלי, קשה לי קצת חברתית אני פחות מתחברת משהו השתנה משהו באמת כבה בי מקשה עליי להיפתח לדבר עם אנשים. הפכתח לחרדה בפני מחלות, רעידות אדמה, חושך...זה נחשב לדיכאון אחרי לידה?

לד''ר שלום,
מגיל קטן יש לי חרדת נטישה.לגן לא רציתי ללכת,בבית ספר יסודי הייתי בוכה עד כיתה ד'.
זה התחיל מזה שאמא שלי כמעט ולא הייתה בבית שהייתי קטן.זה מתבטא בכך בכל פעם שאני יושן מחוץ לבית או לא בבית אני בדיכאון.כרגע אני בקורס במערך הטכני בחיפה ושם אני יושן.אני כל הזמן נמצא בדיכאון,לא מדבר,לא אוכל,אני מתבודד כל הזמן.
בנוסף זה מלווה בכאבי ראש,בטן,סחרחורות וקוצר נשימה.
המפקד שלי שם לא מקשיב לא ולא פותר לי את הבעייה.(ביקשתי ממנו יציאות קבועות פעמיים בשבוע).

חברים שלי מנסים לעודד אבל זה לא עוזר,אני בוכה כמה פעמים ביום ויש לי דקירות בחזה.בקיצור,זה משפיע עליי מאוד.הייתי מטופל כמה שנים אצל פסיכולוגים,אבל זה לא עזר ואני גורר את זה עד היום.יש לכם איזשהם עצות איך אני יכול להתמודד עם החרדה?

שלום ד"ר,
אני בן 36
סובל מחרדה כללית+חברתית ודיכאון(בינוני?) אוניפולרי (או משהו כזה).
נוטל כחודשיים לוסטרל(עלייההדרגתית כל 2-3 שבועות וכעת מזה 3 שבועות 150 מ"ד.
נוטל קלונקס כל יום.(עליתי מ0.5 ליום ל1.25).
בנוסף למיקטל(לחיזוק) וכנראה אתחיל 75 מ"ג (תחילת שבוע 3, כל שבוע 25 מ"ג).
עדיין יש חרדות, עדיין יש דיכאון וניסיתי תרופות בחיי מכל מיני מש'.
למעט סרוקסט(שהיה הכדור הראשון) כלום לא עזר(גנרי, לא עקבי, לא סבלני וכו').
נותן צ'אנס כפי שהבנת לטיפול.
למה זה לא עוזר?
אני כזה עמיד לתרופות?דיכאון עמיד? חשוך מרפא?
כמה זמן זה לוקח? 4-6 שבועות, 8 שבועות, 3 חודשים, שנה? 200 מ"ג, 300 מ"ג, מייצבים, אנטי - פסיכוטים, טריציקליים??
ללא הקלונקס אני משותק.
מרגיש שאף אחד לא יכול לתת לי תשובה באמת.
אשמח לדעתך.

האם ידוע למישהו על קבוצה לאנשים שמרגישים בדיכאון שדומה למה שתיארתי?

שלום,אני בן 25 ואני סובל מדיכאון קשה רוב החיים ההבוגרים שלי..רציתי לשאול אם לפי ידיעתכם בעתיד יהיו טיפולים יותר יעילים לדיכאון?
ההרגשה היא דומה לאיש שעשוי מפח- לא מרגיש כלום, אפטי. זה פחות חרדה כי אני כן מנסה לעשות דברים אבל התחושה נשארת לא משנה איפה אני נמצא ומה אני עושה, אני יכול רק לזייף שאני שמח או עצוב. אני לא מבין למה זה קשה כולכך למצוא את האיזון התרופתי המיוחל.. בעבר עזר לי אנאפרניל אבל בגלל תופעות לוואי הפסקתי אותו בהדרגה מה שהיה טעות כי חזרתי לדיכאון. כשחזרתי לקחת את התרופה היא גרמה לי להתעלפויות ופירכוסים. אני רוצה לחזור לקחת אנאפרניל כי כרגע אני מטופל בין היתר בלמיקטל שאמור לעזור לבעיה הזו.
מישהו יכול לעזור לי להמשיך לקוות לטוב? אולי לייעץ להמשך הטיפול התרופתי?

שלום, אני בת 18 והסיפור שלי דיי ארוך, הייתה לי תקופה של שנה פחות או יותר שהייתי מאוד מפחדת מכל מה שקשור לרפואה, והיו לי התקפי חרדה. תמיד הייתי נכנסת לסרטים וכל פעם כשלא הייתי מרגישה טוב הייתי מתארת את התמונה הגרועה ביותר . זה עבר! ברוך ה' , היה לי התקף חרדה באמצע הרצאה בבית הספר (כי דיברו על תאונות ואלכוהול ומוות וישר נלחצתי) זה היה סיוט, קשה לנשום, חם, תחושה שחייב לברוח משם לבית (זה גם מה שעשיתי) באותה נקודה אחרי שההתקף עבר והתחלתי לחשוב בהגיון אמרתי לעצמי שאני חייבת לעבוד על עצמי, וקראתי מלא מאמרים בנושא פחדים וחרדות , ובמקום להעדיף לא לדעת על המחלות והסיבות חקרתי ושאלתי ולבסוף דיי הצלחתי לצאת מזה, הרפואה והפחד זה כבר לא משהו שאני חושבת עליו כל היום (אם בכלל), ואם לא מרגישים טוב אז רואים רופא ורק אז אם זה משהו רציני מותר להלחץ . גם פחדתי לקחת תרופות (בגלל כל התופעות לוואי ובגלל שקרה שהיו לי תופעות לוואי בעקבות תרופה שלקחתי,שמאז גם התחלתי לפחד יותר) וגם זה עבר, בהתחלה הייתי זורקת את העלון לוקחת את הכדור, נכנסת לסרטים, רואה ששום דבר לא קורה ונרגעת . היום אני כבר לא מפחדת .

לאחרונה, כבר כחודש שאני סובלת מנזלת בגרון, וליחה, ולפעמים קושי נשימה שנובע מהנזלת כנראה .. הייתי אצל הרופא משפחה כמה פעמים והוא לא מצליח להבין מה יש לי אז הוא שלח אותי לרופא מומחה (אף אוזן גרון) ואני קצת מתחילה לדאוג שוב.. שאוליי זה משהו רציני .. בנוסף אני קוראת הרבה לאחרונה על מקרים של סרטן שהופיע בפתאומיות, או מוות פתאומי אצל נער, אני לא אומרת שאני מפחדת פשוט יש מחשבות שכאילו - למה אני חושבת על מוות פתאומי וסרטן כשאנשים בני גילי ואנשים מבוגרים נהנים מהחיים ולא חושבים על זה יותר מדי ..

מה עושים כדי להפסיק את המחשבות הקטנות האלה, הפחד שאוליי אני לא בריאה, והרצון להבדק כדי לודא שאני אכן בריאה .

(פסיכולוג לא בא בחשבון, המצב שלי היה הרבה יותר גרוע והצלחתי לעבור את זה לבד)

שלום,
אני מצטערת שכתבתי שתי הודעות רצופות (לא בכוונה) ועדיף לתת קדימות לאנשים שמחכים מתחתיי, אבל יש נושא נוסף שאני צריכה עזרה בו.
אחותי הקטנה, בת 9 וכמה חודשים, מפחדת מאוד ממעליות מאז שנתקענו במעלית כתוצאה מעודף משקל בתא בבניין של סבתא שלי. מדובר בבניין חדש אבל המשפחה שלי לא חשבה פעמיים ולמרות שהזהרתי אותם בני המשפחה נכנסו יחדיו, 10 איש, למעלית שמיועדת ל-6 אנשים בלבד. המעלית "שקעה" לקומה -2 ומשם המשיכה כמה דצימטרים, וכשהמעלית נפתחה הדבר הראשון שראינו היה מדרגה בגובה שלושים סנטימטר, בערך. מאז אחותי פוחדת מאוד ממעליות - היא דרשה לעלות בניין של 10 קומות במדרגות, וכששכנענו אותה שאין סיבה לדאגה היא צרחה במעלית ונכנסה לפאניקה רצינית (וגם בכתה כשהנסיעה בת ה-30 שניות הסתיימה). זה מאוד מפריע לנו כיוון שיש לה נטייה לצרוח עם כל תזוזה קטנה. אנחנו גרים בקומה ראשונה ככה שהנושא לא מהווה בעיה משמעותית כשמדובר בבניין שלנו, אבל היא נכנסת לפאניקה אם לדעתה המעלית עומדת להיסגר או שהיא בת יותר משנתיים - שלוש.

תודה מראש.

שלום,
פרסמתי את ההודעה הזו גם בפורום פסיכולוגיה הכללי לפני שראיתי שיש פורום מיוחד לדיכאון. אני מקווה שאזכה למענה באחד הפורומים.

אני בת 14 וההורים שלי גרושים. כבר הרבה מאוד זמן שאני עצבנית וכועסת על כולם, אנשים מעירים לי שאני נראית עצובה ועייפה. אבחנתי את עצמי באינטרנט בכמה אתרים, קראתי על סממנים ומצאתי שאני בדיכאון. אני מרגישה עצובה בלי סיבה ואין לי כח לחשוב על הזמן שעוד נותר לי לחיות. לפני כמה ימים ידיד שלי שאל אותי אם יש לי טעם לחיים כי דיברנו על הנושא הזה באופן כללי ואמרתי לו שאני לא יודעת מה לענות לו. הוא סיפר לי שכשהוא היה קטן הוא לא הבין למה צריך לחיות בכלל אבל הוא שמע שיר של להקה אחת (שגם אני אוהבת) ומאז הוא פשוט הפסיק לחשוב על זה. מאז שהוא שאל אותי את השאלה הזאת אני הופכת בה הרבה, אבל אם להיות כנה עם עצמי, אני באמת לא מוצאת סיבה לחיות. רק כשאני עם חברים טוב לי - אבל לא כל הזמן, טוב לי רק כשאני עם שני חברים ספציפיים - איתו ועם חברה נוספת שלי. בדרך כלל אנחנו מסתובבים ביחד. אני שומעת המון מוזיקה, רק להקות רוק ומטאל - גם בבית אני שומעת מוזיקה באזניות כי אין לי כח לתקשר בכלל. מאז שההורים שלי התגרשו אני עצבנית ולא תמיד אנשים רוצים להיות בחברתי, אבל זה לא כי יש לי בעיה איתם. כנראה שאני פשוט יוצרת רושם של אנוכית. קראתי גם על סממנים של הפרעה דו קוטבית ואני חוששת שאני לוקה בה, משום שלפעמים אני מדברת מהר מאוד ומשנה נושאים במהירות - אני יכולה להיות מלאת מרץ (לעיתים קצת יותר רחוקות) ואז להיות עצובה כל היום. הייתי אצל פסיכולוג והוא לא עזר, כי - טוב - זה היה מזמן ולא סיפרתי לו על זה בכלל.

מקווה למענה מהיר (כמובן שיש קדימות להודעות הקודמות בפורום).
תודה

שלום,

במשך ארבע השנים האחרונות נטלתי ציפרלקס במינון נמוך (5 עד 10מ"ג).
בחודש האחרון עברתי לרסיטל 10 מ"ג.

לפני כשבוע הפסקתיאת הטיפול לגמרי ומאז אני חווה חולשה גופנית, סחרחורות, בחילות ומתח בשרירים.

שאלתי היא, האם זה נורמלי כל התופעות הנ"ל לאחר הפסקת הרסיטל, על אף המינון הנמוך שבו טופלתי?

ותוך כמה זמן בערך עוברות תופעות הלוואי של הגמילה?

אני גבר כבן 45 לפני מס' שנים חוותי ככל הנראה התקפי חרדה, עד אשר הבנתי שחוותי ונתקפתי בהתקפי חרדה לקח לי זמן וניסיתי למצוא משהו פיזי שאינו תקין אצלי. לאחר מס' בדיקות שבהן לא נמצא כלום החלטתי לגשת למכון בריאות הנפש ולהתייעץ עם פסיכולוג. ואכן לטענתו אני סובל מהתקפי חרדה .
ניסתי מס' טיפולים קוגנטבי שלא ממש התחברתי אליהם.
כשהתופעה חזרה החלטתי ללכת על טיפול טרופתי- גם הטיפול הטרופתי לא סייע ביידי ואף בחלק מהמקרים המיר את התופעה ( היו מס' ניסיונות של תרופות פריזמה ו.... לא זכור לי כעת)
בהתייעצות עם הפסיכאטר הולט שלא לנטול את הכדורים ואכן היתה לי תקופה של שנה + שקטה לחלוטין.
לאחרונה שוב נתקפתי בתחושות נוראות שפשוט אנים מאפשרות לי לנהל חיים נורמאלים. אני מרגיש לף נוראי בפנים ובראש זרמים משונים בגוף אי שקט וחוסר יכולת להתרכז וסר סבלנות ועוד ועוד, דבר זה אינו רגעי והוא יכול להמשך מס' ימים ואף שבועות. רוצה לציין שמידי פעם אני חש למס' שניות שהכל מאחורי והינה כייף לי אך מהר מאוד אני שוב שוקע בתחושה נוראית.
לאחר כל ההקדמה הזו... מה עלי לעשות בכי לשוב לחיים נורמלים מלאי שמחה ועליזות ?
אשמ ליעוץ אפילו ראשוני בכדי לגרום נת לי ולבני משפחתי. ב ב ק ש ה.

היי,

עשיתי לפני 3 ימים קעקוע שמאוד רציתי ולאחר שעשיתי אותו המחשבה שזה לא הפיך הכניסה אותי לחרדות נוראיות.
אני כן אוהבת אותו וזה משהו שרציתי הרבה זמן ואני גם יודעת שאני יכולה להסיר אותו בכל עת שרק ארצה.
אך עדיין החרדות נשארו- יש לי מצבי רוח שנעים בין רוגע ושמחה לחרדות.
מה שכן אני כבר 4 ימים בלי תאבון ולא מסוגלת להכניס שום דבר לפה!!
רק המחשבה על אוכל מעוררת בי בחילה דבר שמוביל לחרדות נוספות שאני אפתח הפרעות אכילה וארגיש לא טוב.
ניסיתי אתמול לאכול טיפה אך מיד הרגשתי בחילה ולא הייתי מסוגלת להמשיך.

חשוב לי לציין שאני מטופלת באופן קבוע באסטו 20 מ"ג וחצי כדור פרפנאן עקב הפרעות חרדה קודמות.

מה אפשר לעשות על מנת להקל על התחושה הנוראית הזו???

לפני הקעקוע הייתי בנאדם שמח עם תאבון בריא (אני בת 30).

בבקשה עזרה!

כבר תקופה ארוכה שאני סובלת מהתקפי לחץ וחרדה אשר טופלו בעיקר באופן טבעי.
לפני שבועיים נתקפתי התקף חמור עם עליית לחץ דם וכמעט התעלפות ומייד אחריו הרגשתי פחד מאוד גדול לצאת בחוץ, רצון להסתגר בבית (לדעתי ואני איני רופא זה דכאון) כעט אני מטופלת בלוריוון אני לוקחת כדור בלילה לפני השינה. יש שיפור משמעותי מלפני שבועיים אך אני עדיין מרגישה בחלק מהיום עצבות ולחץ לא מוסבר. אם אני חשה שהמצב משתפר האם ניתן לוותר על טיפול תרופתי והדכאון יעבור??? האם יש מכרים כאלו שזה עבר לבד??? אשמח לתגובה.
תודה מראש.

האם ניתן לעשות טיפול כזה יותר מפעם בשבוע?


וכיצד ניתן לגרום להצלחת הטיפול?



תודה

שלום רב,
לא יודעת אם השאלה מתאימה דווקא לפורום הזה אבל אשמח אם תוכלו לעזור לי.
האם קיימת אפשרות של התפרצות פסיכוטית בעקבות לקיחת ציפרלקס ?