פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

קרן שלום,
אני מבינה שאת מוטרדת אבל רוצה להציע משהו קצת שונה, לפני מתן סנקציות כאלה ואחרות. התעלמות אינה שיטה חינוכית, והיא יוצרת מרחק ומתח - אולי בדיוק הדברים ההפוכים מה שאת רוצה שיקרה.
אי לכך, ולאור העובדה שאתם נוהגים לדבר בבית בפתיחות, הרי שהייתי מציעה שתגידי לו שאת דואגת לו... שאין זה ממנהגו להסתיר... שאולי משהו קורה לו שכדאי שאת תדעי ושהוא לא יישאר אתו לבד...
במקביל הייתי מדברת גם עם המחנך/ת, בודקת מה קורה מבחינה חברתית, ומבקשת שיהיו עם יד על הדופק.
כך לאט, בסבלנות, מתוך רצון לעזור הוא יוכל להיפתח ולשתף.
בהצלחה,
נלי

שלום אילנית,
מדברייך אני מצליחה להבין שהיו מצבים ואינטראקציות בעבר שגרמו לבתך הבכורה להתרחק ולהיסגר מפניכם, ההורים. את לא מפרטת אותם אך חשוב שתחזיקי אותם בראש כך שיש לך "קצה חוט" לשאלתך, למה הבת התרחקה. היום את מתארת את המצב שלך כהורה לא קל, כאשר את עומדת מהצד ומלווה את חייה דרך מידע שאת מקבלת באמצעות אנשים אחרים ולא ישירות ממנה. בתקופה קריטית זו שבה הבת מתגייסת לצבא ההתרחקות מתחדדת וכואבת עוד יותר. אני קולטת אצלך את הוואקום הגדול יותר שנפתח עקב התרחקותה וגיוסה, את הדאגה של אימא לכך שלבת יהיה טוב ,את הדאגה היא איך תתגבר על הקשיים השונים בדרכה ללא עזרה וללא עצה מההורים. בנוסף, אני חושבת שהרגשתי מדברייך טון כועס כלשהו - "היא בחרה ללמוד בדרך הקשה" האם זה נכון?
אני לא יודעת האם הבת מענישה אותכם על משהו שקרה, או מתגוננת, או "משתמשת" בכם. אני נוטה לחשוב שהיא מתגוננת. קודם כל היא ילדה ורק עכשיו נהייתה בוגרת ואין לה אפשרות לממן את עצמה. כהורים חובתנו- יתנהגו איך שיתנהגו כלפינו- לספק להם בית ומימון של צרכים בסיסיים. נקודה שנייה שאולי אתם פחות שמים לב אליה- הבת שלכם גם משלמת מחיר כבד על הניכור וההתרחקות מכם, מחיר של בדידות, חסך של חום ,אהבה ועצה ועזרה של מההורים. בניגוד לכל המיתוסים המתבגרים נזקקים מאד להוריהם. אני משערת שבתך התרחקה מגיל צעיר מכיוון שנפגעה או התאכזבה והיום מגוננת על עצמה דרך ההתרחקות זו ,"משלמת מחיר " של ניכור ובדידות כדי לא להרגיש שנית את הפגיעה. הדרך אליה, אם את חפצה בכך, מתחילה בחשבון נפש אישי, בדיבור פנימי בינך לבין עצמך על מה שהיה, ומראיה את בתך לא רק בוחרת באופן חופשי את המצב הזה (אני בטוחה שזו לא בחירה חופשית) אלא ראיה אותה כאדם שהאמון שלה באנשים נפגע. מכיוון שהמצב נמשך שנים רבות קשה לעשות שינוי היום. לכן הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ לגבי עצמך, להבין יותר את עצמך ואותה ואת המערך הרגיש של התקשורת במשפחה שגרם לבת להיסגר מגיל צעיר.
כאשר תרגישי מוכנה תעשי כמה צעדים של התקרבות. תזמיני אותה לשיחה על העבר, תשתפי אותה ברגשות שלה ובמשאלה שלך להיות קרובה אליה, תשאלי על מה היא חושבת עלייך כהורה ותהיי אמיצה לשמוע ולהכיל גם דברים קשים, וגם דברים טובים... ההזדמנות שאנחנו נותנים לילדינו להשמיע לנו טענות ותלונות על תפקודנו בלי לדחות על הסף את הטענות שלהם אלא להיות מספיק חזקים להקשיב, להסביר מקרבת את הילדים אלינו כי גורמת לקשר להיות אותנטי וכן.
אפשרות נוספת היא לכתוב לה מכתב, אם קשה בשיח הישיר.
לא תהיה לדעתי דרך קצרה וקלה כל כך ללב שלה , אך יש לזה סיכוי אם יש סבלנות.

בהצלחה וכל טוב,

שלי ורדי

שלום לך,
האמת שמה שאני יכולה להציע לך הוא קודם כול התבוננות בדינמיקה הזו של מאבקי הכוח ביניכם. האחריות לכך אינה רק עליך ואינה רק על בתך, אלא משהו שקורה ביניכן. למה את מתכוונת ש"היא לא מקשיבה לדרישות שלך"? מה זו בעיניך "הקשבה"?... על איזה דרישות מדובר? האם את יכולה להפחית חלק מהדרישות? האם את פתוחה להקשיב למה מפריע לה...?
בנוסף, נסי ליצור עמה דיאלוג אחר... קל להגיד וקשה לעשות - אני יודעת - אך שם טמונה בדרך כלל גם התשובה. זה לא יעבוד מיד... צריך סבלנות. עליך גם להבין שאולי ההתנגדויות שלה יושבות על מאבקי היפרדות ועצמאות שאופייניים לגילה....
את יכולה גם להיעזר בסיוע מקצועי, מה שיכול מאוד להקל ולתמוך.
בברכה,
נלי

את תשובתך זו אניני מבינה. מדובר בדרישות בסיסיות של שיתוף פעולה בבית בפעולות חיוניות לקיום הבית. הכוונה לחלוקה בסיסית בנטל המשפחתי. דברים כמו להוריד ולרחוץ את הכלים, לטאטא את הבית, להשליך את האשפה וכיוצא באלה.

בוקר טוב,
אכן דרישות בסיסיות ובכל זאת הרבה ילדים/ות בהרבה משפחות מתקשים/ות למלא אותן... הרבה הורים מתמודדים עם סוגיות אלה, והשאלה הגדולה היא איך מקבלים שיתוף פעולה מבלי שזה יעלה במחיר היחסים...
לא יודעת מה היה לא ברור בתשובתי הקודמת אבל אולי כדאי לעיין בה שוב, לשוחח עם מישהו קרוב, להרהר... לפני שיוזמים צעד כלשהו כלפי הבת. זה כולל גם בדיקה עצמית שלך לגבי המינון של הבקשות/דרישות ושל האופן בו את אומרת את הדברים...
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
אני מצטערת אך קשה לי לענות על כך מבחינה בריאותית. אין זה בתחום סמכותי.
אני כן יכולה להציע שיתכן שאת ובתך מקיימות איזה מאבק כוח... יכול להיות? אם כן, האם מאבקי כוח ביניכן מוכרים לך?... יתכן שזה קשור לחיפוש הדרך בניסיון לגרום לה להקשיב.
אם כן, עני לי ואמשיך להתכתב עמך.
בברכה,
נלי

טרייה מהימים האחרונים...
כאילו הם מחפשים זוג או אשה...

איננו יודעים גם איך לספר לו על ידיעתנו...

אלי שלום,
אני יכולה להבין את הפליאה והזעזוע שלכם כהורים. יחד עם זאת אני סבורה שהוא אדם בוגר, כדבריך "לא פרוע" ולכן זכותו לבחור את דרך חייו ואת התנסויותיו המיניות.
אני מאוד מציעה לכם לא לספר לו, ולא להיכנס לחייו בתחום זה.
שוחחו ביניכם, קראו, בדקו מה אתם מרגישים וגם את הצורך לשתף אותו בידיעתכם... אבל זכרו שבין זה לבין לשוחח על כך בפועל יש מרחב גדול והבדל עצום.
בברכה,
נלי

אני שלחתי את ביתי לסאמר סקול בלונדון של שבועיים ורשמתי אותה דרך האתר של חבר.
כאילו הוא סיבסד את הגיל נגל בלונדון.
והילדה קיבלה יחס מדהים וחזרה אם מלא חווית
ובקייצור אני ממש ממליצה
תחפשי בחבר גיל נגל

יואב שלום,
מדבריך עולה - להרגשתי - שאתה מבין שיש הרבה מרכיבים שהשפיעו על הגדילה/ההשמנה שלך ולאו דווקא הנרגילה. לי עצמי לא ידוע על השלכות העישון בנרגילה על היבטים אלה...
נשמע מדבריך שאינך שלם עם עצמך, שהרבה דברים מטרידים אותך והחסך האימהי הוא חור גדול בנשמה. אני מציע לך לעזור לעצמך ולפנות לטיפול נפשי. יש הרבה אפשרויות - הן באופן פרטי, הן דרך קופות החולים והן דרך מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש.
בעזרת טיפול נפשי וליווי מתאים תוכל להתארגן גם בהקשרים אחרים של תזונה, פעילות גופנית וכל מה שאתה בוחר לשנות/לעשות.
בהצלחה,
נלי

שלום אפרת,
אני בהחלט מציעה לתת לה מרחב התלבטות וחקירה משלה... הכי חשוב - בעיני - שהיא תגיע לבחירות שלה ממקום שלם, תוך שהיא יודעת ובטוחה שיש לה תמיכה הורית ומשפחתית. זה להערכתי מה שיעשה אותה יותר מאושרת!
עבורך ועבור בן זוגך זה לא כל כך פשוט להיות בעמימות והמשאלה היא כנראה שהיא תבחר "נכון", קרי - בחיים הטרוסקסואלים, אבל בואי נזכור שאלה החיים שלה...
האתגר ההורי שלכם הוא ללוות אותה, בלי לחץ וביקורת, במסלול החיים שלה ובהרשאה פנימית עמוקה שהיא יכולה להתלבט, לבדוק ואז לבחור.
יחסיכם רק ירוויחו מעמדה זו!
בהצלחה,
נלי

דנה שלום,
אני בהחלט מבינה את הקושי שלכם.
זהו מצב מאוד קשה, ואיני יודעת מה הוביל לכך. נשמע שבתך מאוד כועסת והניתוק משרת את הצורך לנפרדות ואולי גם להעניש את אחיה.
אני מציעה לכם להתייעץ מקצועית ולנסות להביא את כולכם לטיפול משפחתי, במסגרתו תוכלו לבדוק ולברר לעומק את התהליכים שמתרחשים במשפחתכם. יתכן שבתך תהיה זקוקה גם להתייחסות נפרדת שתוכל לתת מקום וביטוי למה שעובר עליה.
בהצלחה,
נלי

שלום לך מיכל,
מתיאורייך, הילדה שלך במצב משברי, ייתכן שהיא מגלה משהו על עצמה, מבחינת הנטייה שלה וזה מפחיד אותה, יתכנו עוד סיבות לכך, הכל פתוח מבחינת הנטייה המינית. אם הנטיות שלה מפחידות שלה, אז פעלת נכון במסר מרגיע ומקבל בכל מצב שתבחר בעתיד. עדיין זה לא מרגיע אותה כי הבת בעצמה ספגה את ביקורת על התופעה ההומולסבית כתופעה חריגה, כך שהיא שופטת את עצמה, יתכן שהיא "מתאבלת" על מי שחשבה שתהיה ועל העתיד שבנתה בפנטזיה על עצמה. אם קיימות סיבות נוספות למשבר אינני יודעת, אך קרוב לוודאי שמדובר במשבר זהות, משברים אלה בעוצמות שונות אופייניים לגיל ההתבגרות. אני כן חושב שיש מקום להתערבות טיפולית של איש מקצוע, כי היא סובלת, וכי המשבר שלה משפיע גם על התפקוד הלימודי שלה.

בברכה,

שלי ורדי

שלום לך,
קודם כל אומר שאני חשה את הכאב העולה מדבריך. זה באמת כואב ומרגיש סוג של דחייה כאשר הבת בוחרת באנשים אחרים על פני המשפחה... ולא משנה כרגע מהן הסיבות (שאיני יודעת מהן...).
יחד עם זאת, אני סבורה שנקיטת סנקציות חריפות רק תחריף את המרחק ותעשה הפוך ממה שאתה מצפה. הרי ברור שאי אפשר לגרום לה לבחור בכם בכוח...
אני יכולה להציע לך לנסות להיות קצת פחות רגיש להתנהלות שלה, אבל זה מאוד קשה. נסה לחשוב עם עצמך (ועם אשתך) האם העלבון הזה יושב על תחושות אותן אתה מכיר מילדותך? ממשפחת המוצא שלך... ואם כן - כיצד הן מחריפות/מעצימות את התגובות כלפיה...
הכי טוב היה אם היית יכול פחות לחזר אחריה... לתת לה פחות כוח לפגוע בך/בכולכם... לתת לה להבין - בקצב שלה - שגם היא מפסידה כשהיא מתנתקת, והמון!
בהצלחה,
נלי

שלום אפרת,
מהדברים שתיארת אני מרגישה שנושא הכסף ביחסי המשפחה שלכם הינו מרכזי, ואינו קשור רק לבתך. כמו כן, אני תוהה האם למרות שהיא בת 18 ומתגייסת בקרוב אבל עדין גרה בבית ומבקשת שתזכרו - דרך התשלומים - שהיא עדין הילדה שלכם... היא לא חייבת עדין להתחלק איתכם בהוצאות. יש לכך זמן.
היא נשמעת ילדה חרוצה וחסכונית, אך נראה לי כי הכסף - שקיבל משמעות מאוד גדולה אצלכם - מהווה עבורה סוג של "עוגן", ביטחון - כנראה גם רגשי.
איני יודעת מדוע צריך לשלם לה על ניקוי חדרה אבל לא הייתי מפסיקה מנהג כזה עכשיו היות שאלה דמי הכיס שחשובים לה. כנ"ל גם לגבי שיעורי הגיטרה והכרטיסייה לאוטובוס... עוד מעט היא לא תוכל לעבוד ותקבל בלאו הכי משכורת מאוד נמוכה מהצבא. בנוסף, רוב נסיעותיה יהיו בחינם כחיילת ואיני יודעת אם היא תוכל להמשיך ללמוד שיעורי גיטרה...
נסו לומר לה כמה אתם גאים ואוהבים אותה... שזה יותר חשוב מכסף!
כל טוב,
נלי

שלום יפית,
עקרונית כן אפשר לעבור, צריך לזמן פגישה עם מנהל/ת אגף החינוך באזור מגורייך, ולנמק את הסיבות. בנוסף, מעבר לשינוי סביבתי, נכון תמיד להתבונן באירועים שקורים ולהבין האם התמודדות אחרת, ברמה הרגשית והמעשית, הייתה הייתה משפרת או משנה את הסיטואציה.

כל טוב,

שלי ורדי

אורית שלום,
סליחה על האיחור בתגובה. רק עכשיו ראיתי ששאלתך לא נענתה עדין...
לגבי בנך הרי שהריצוי יכול להיות מבוסס על חששות הקשורים לסוגיות של ביטחון עצמי, רצון לשייכות ולמקובלות. יתכן שבנך מצפה מעצמו להיות קשוב לאחרים (וזה מאוד יפה ומוערך), ורואה בכך דרך להשתלב בחברה, אבל עדין לא מצא את המינון המתאים לעשות זאת... - לפחות בעיניך.
אני סבורה שלאור תיאורך אותו הרי שניתן לתת לו להתנסות, ללמוד מניסיונו וגם לשוחח אתו. הוא יפיק בהדרגה את לקחיו. תני לו מרחב ללמידה ולהפקת מסקנות, והיי שותפה לדיאלוג עמו בנושאים שונים כולל אלה.
יש לציין שאם את סבורה שהוא מעורב במעשי ניצול ופגיעה הרי שיש להיות יותר עם יד על הדופק ואולי אפילו לשקול הפנייה לטיפול מקצועי. אך איכשהו זו לא התרשמותי.
בהצלחה,
נלי

צר לי אך אין לי שום יכולת מקצועית לענות על בקשתך.
אנא חפשי פורומים אחרים, אני בטוחה שיש כאלה...
בהצלחה,
נלי