פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

היי
לביתי בת ה16.5 יש קטע עם מעשי קונדס ונזקים.
לא אחת היא עשתה כל מיני מעשי קונדס עם חברות שגרמו נזקים ולעיתים אילצו אותי לשלם עליהם. מין תחביב כזה לעצבן אנשים, למשוך תשומת לב

השבוע היו אצלה 2 חברות.
כעברתי ליד חדרה ראיתי אותן מציצות מהחלון וזוממות מעשה קונדס.
הזהרתי אותה שלא תחשוב על משהו בכיוון.
לאחר חצי שעה דופק אצלי בדלת השכן, מלא זעם, בטענה שתפס על חם את ביתי וחברותיה מעיפות קופסת פח ישנה לשמשת המכונית שלו וגרמו נזק.
חוייבתי לשלם 200 ש"ח.
קראתי מייד לבת והחברות, והיא נאלצה להודות במעשה.

נתתי לה מיידית עונש לשבת שעה שלמה על הכסא. היא נשלחה לחדר עבודה שלי. בנוסף היא קיבלה ריתוק ליומיים. קצת הובכה מהחברות ובכתה, אבל הבינה שזה המחיר.
אח"כ הזמנתי את הורי החברות שחיכו בסלון, הן הגיעו אלינו, ו2 החברות קיבלו ריתוק לשבוע ונסעו עם הוריהן הביתה. הם השתתפו בתשלום.

השאלה היא האם לדעתכם העונש שנתתי הוגן ותואם את המעשה?

היום גיליתי בתיקו של בני (בן ה-18) כדורי רטאלין השייכים לאחיו הצעיר ממנו בשנתיים.
מאחר והיה לנו בבית מאגר של כ-7 חבילות רטאלין (אנו נמצאים בחו"ל וקיבלנו אישור מיוחד לקחת איתנו כמות שתספיק ל-7 חודשים לבננו עם ה-ADHD, העניין הוא, שכאן, אין לבן שלנו צורך בכדורים ולכן לא השתמש בהם כלל) - ניגשתי לארון וגיליתי שנשארו רק 2 חבילות.
המסקנה שלי מכך היא או שהבן שלי משתמש בכדורים כסם (אני חושבת שזה לא המקרה) או, שהוא מוכר את הכדורים, כלומר, סוחר בסמים כדי להרוויח כסף.
אני לא יודעת מה לעשות - איך לגשת לנושא, מה להגיד לו? חיטטתי לו בתיק כדי למצוא את הכדורים הללו.. אני לא רוצה להגיד משהוא שיגרור תגובה שלילית מצידו שאולי אף תחריף את המצב ומצד שני - מה עלי לעשות ולהגיד??? זה בהחלט לא מקובל עלי ועל בעלי ואנחנו מאוד מודאגים מההשלכות.
אודה מאוד על תשובה דחופה!!

שלום אני בת 35 אמא לשני ילדים הגדולה בת 12 והקטן בן שנתיים. אני נשואה בשנית. אני מוצאת את עצמי מידי יום מתוסכלת מול הילדה שלי שהיא נמצאת בטרום גיל ההתבגרות. מדובר בילדה שמצטיינת בלימודים.. יש לה המון חברים וחברות. מאד חכמה וחברותית. לאחרונה "(מזה שנה) כל דבר מרגיז אותה וכל דבר שאני מבקשת ממנה היא מתעצבנת. היא מבלה המון מול המחשב ובפלאפון שלה היא מתכתבת כל היום כמעט עם חברות בטענה "של האמהות מרשות לילדיים שלהם לבלות המון זמן במחשב " כשהיא מגיעה מבית הספר היא באופן אוטומטי מסתגרת בחדרה ומתחילה עם ההתכתבויות שלה. אציין שהיא לא ככ אוהבת לקחת חלק במטלות הבית. מדובר במטלות מינימליות כמו למשל סידור החדר לטאטא חשוב לי מאד שהיא תבין שיש גם חובות מלבד זכויות , היא מקבלת המון המון מאיתנו כהורים וגם מסבא וסבתא... כל מה שלבה חפץ היא מקבלת ואני תמיד מנסה לדבר אל לבה.. שיש בבית גם חובות. לבסוף היא עושה מה שאני מבקשת אך עם פרצופים ותמיד אני מוצאת את עצמי מתזכרת אותה לגבי מקלחת א ערב א צהריים.... היא עושה פשוט דבריים ללא מוטיבציה.... איך אני אמורה לגרום לה להבין ולעשות דברים מבלי לבקש מס פעמים כמו למשל להתקלח בזמן להכין מערכת , שעורים וכו.... אני רוצה שהיא תבין שאלו דברים שהיא צריכה לעשות מבלי שאבקש מס פעמים. דבר נוסף היא לא ככ משתפת פעולה במשחק עם אחיה הקטן גם אם אני מציעה לה לבור איתנו לגינה היא מסרבת אין אינטרקציה איתו והיא טוענת שמשחקים עם ילד בן שנתיים משעממים אותה. דבר נוסף ...אני מידי פעם נוהגת לחטט לה בפלאפון ברשתות החברותיות שהיא מחוברת אליהם כדי לראות עם מי מתכתבת וכו..... ולא מזמן גיליתי שהיא מחוברת לרשת חברתית מחול ,ובחור אחד ביקש ממנה להוריד את הבגדים ולפתוח מצלמה , היא חסמה אותו ולא הגיבה לו. שאר ההתכתביות עם הבנות לכיתתה הדיבור מאד זול(לא שלה ספציפי)אבל של בני כיתתה הן מקללות כמו "זונה איפה את תעני" דברים שמאד מפריעים לי , אני לא מסגלת לקבל שהיא נחשפת לרמה כזאת נמוכה.שמתי לב שרוב הילדים מתבטאים בצורה כזאת רוב הסביבה שלה....האם זה בסדר לבקש ממנה להתנתק מכל ילדה או חברה שמדברת בצורה לא יפה ...להתנתק לפחות ברשת החברתית לא להתנתק ממנה כחברה. ובכלל, איך אני אמורה להחדיר בא ערכים שתדע שהדברים הללו ממש לא יפים והיא אמורה להרתע מהם. האמת שנראה כאילו ההורים הם סתם חופרים והם פשוט מאד סקרנים ורואים בנו כמכשול שעומד מולם. סך הכל אני רוצה להגן עליה. מה לעשות .? תודה רבה .

ביתי בת ה-17(בדיוק היום :-) ), חייבת לציין שמאז ומתמיד היו לי בעיות התנהגותיות איתה. כמובן שהגיל הביא עמו קיצוניות בהתנהגות שלה וכך עם היחסים שלנו. קשה לי מאוד לקבל את חוסר האכפתיות הבוטה שלה שזה אומר שהחדר שלה נראה כמו מזבלה (אפילו שעה אחרי שאני טורחת לנקות לה אותו ביסודיות), הלימודים שלה (היום בי"ב) במצב גרוע ביותר. לא מכינה שיעורים לעולם וכמעט שאינה לומדת למבחנים. אפילו להגיע ללימודים בזמן זה דבר שקשה לה מאוד לעמוד בו(וכמעט רוב השבוע פשוט לא מגיעה לשעה הראשונה). אני מבינה שגיל ההתבגרות קשה ביותר אבל...יש בידיי אמצעים שעליי לנקוט כתוצאה מההתנהגות שלה כענישה?? או שעליי פשוט לעצום עיניים כמה שיותר ולסבול בשקט עד שהגיל הזה יחלוף???? בעלי הרבה יותר קשה כלפיה בתגובות שלו ואני משתדלת להיות רכה יותר ולהבין. מה לעשות?? להגביל בשעות היציאה שלה? לאפשר או לא שחבר שלה יישן אצלנו? לקחת לה את הפלאפון?... פשוט חסרת אונים נוכח כל השאלות שמציפות אותי לאחרונה. תודה מראש על תשובתכם.

בעלי ואני נשואים 20 שנה ולנו ילדים בגילאי 17.16.13.אני אשתו השניה,כאשר מנישואיו הראשונים אין ילדים וגרושתו חיה בחול.העניין הוא שמסבבינו יש מספיק אנשים שיודעים שבעלי היה נשוי בעבר,החברים שלנו הם חבריו של בעלי מאז הצבא.גיסו של בעלי הוא למעשה בן דודה של גרושתו.עד היום לא ספרנו לילדנו ואני חוששת שבמקרה באחד המפגשים הנושא יצוץ..האם עלי לספר להם ומהי הדרך הכיפשוטה לעשות זאת.מה גם שבמיוחד ביתי הבכורה לא טיפוס שמשתף...שני ילדייהאחרים כן.

שלום, אני בן 18 והתחלתי לפני שבועיים קורס בצבא ויש בקורס ממש מעט אנשים וכל אחד מהם הוא באמת אדם תרבותי ואיכותי ונדיר שיש בקורס אחד אנשים שכולם אנשים טובים כל כך. אבל יש דבר שממש מקשה עליי לתקשר עם השאר וגם מפריע לי באופן כללי:
לכולם בקורס חוץ ממני יש פלאפון מתקדם (סמארטפון) שמאפשר גלישה באינטרנט וכמובן שימוש בוואטסאפ הידוע. ולי יש פלאפון הרבה פחות מתקדם (ואין לי כעת אפשרות לרכוש אחד אחר) ובטח ובטח שאין בו אפשרות לוואטסאפ, וזו בעיה כי הקורס פתח קבוצה בוואטסאפ והם תמיד שולחים תמונות אחד לשני בוואטסאפ ומדברים וצוחקים ביחד בקבוצה ואני נשאר בצד מהבחינה הזאת.
אז כמובן אני מנסה להתחבר עם השאר בלי קשר לפלאפון אבל זה פשוט בלתי אפשרי כי תמיד (תמיד!!!!!) כולם (כולם!!!!!) עם הפלאפון ואין אפשרות לדבר עם מישהו כשהוא עם פלאפון כי הוא תמיד עונה "אהה" "מה לא שמעתי" "תגיד יש לך מטען?"
וזה משגע אותי!!!
כל הזמן כולם בוהים במסך, לא מסתכלים בכלל על העולם מסביב וכל הזמן משוחחים ביניהם על החוסר שלהם בסוללה/במטען/בקליטה ופעם אחת נסעתי ברכבת חזרה עם כל הקורס באותו הקרון וחשבתי עם עצמי סתם ולפתע נגלתה לפניי תמונה מכוערת מאוד: ל-90 אחוז מהאנשים ברכבת (וכמובן לכל החיילים בקורס) יש פלאפון שמחובר למטען שמעל למושב שלו וכל אחד מקליד או בוהה במסך. פשוט רואים מקומות ישיבה, עם כבל חשמלי שיוצא מכל מושב לשקע שלמעלה. עד הקורס בכלל לא חשבתי על זה כי כל החברים שלי כמעט ולא התעניינו בפלאפונים ותמיד התקשורת הייתה נורמלית ומבוססת על "פנים מול פנים" ופלאפון היה צץ רק כשצריך שיחה או סתם לבדיקה קצרה באינטרנט. אבל עכשיו זה ממש מקשה עליי בקורס ובאופן כללי הבנתי כמה התופעה הזאת של פלאפונים היא תופעה מגעילה. אני ממש מתגעגע לתקופה של לפני 5 שנים ואחורה כשפלאפון היה רק לשיחות, מוזיקה ואולי קצת מעבר לזה... =(

שלום,
בתי בת 14, נערה בעלת יכולות גבוהות מאוד אך מחוסרת כל מוטיבציה להגשים ולו חלק מהן. היא מבלה רוב הזמן במחשב/טלביזיה. הולכת לבי"ס אך כמעט לא לומדת לבחינות או מכינה שיעורים. היא מבזבזת המון זמן בשינה ובבטלה ולא מוכנה להתאמץ כלל למען עצמה ועתידה. יש לה אינטראקציה חברתית מועטה. חברה טובה אחת או שתיים שאיתן היא מתקשרת בבי"ס וטלפונית אבל לא הולכת לאירועים חברתיים או פעילויות חברתיות. אנחנו מודאגים וכל נסיון לשוחח איתה נתקל בחומה מצידה. אין לה מימד עתיד והיא מתעקשת שלא לקבל אחריות ולא להתבגר.
מה מומלץ לעשות? לפעול?
תודה רבה מראש

בני בן 12.5 והחל לדעתי את גיל ההתבגרות גם מבחינה פיזית וגם רגשית ,הוא מאובחן כבעל כמה לקויות למידה(דיסלקציה)וקשב וריכוז ,הוא לומד בכיתה קטנה מכיתה ד לפני כן היו לו חברים אך היום בגלל שהחטיבה היא בעיר אחרת אין לו בכלל חברים והוא גם לא מצליח לקיים קשרים חברתיים אך לא זו הבעיה ,היום אחרי שצפה בלוויה של הרב עובדיה יוסף וראה את התגובות הרגשיות ,שזה לדעתי הוביל לתגובה שלו ,הוא התחיל לבכות ולבקש מהשם שייקח את הנשמה שלו ואמר לבעלי שהוא מרגשי שהשם מדבר ממנו ( אני לא נכחתי ) מיותר לציין שבעלי ואני בפאניקה
הוא ילד מאוד רגיש ,בבקשה מה לעשות ??

בוקר טוב,

ביום שישי האחרון בננו ציין את יום הולדתו ה17עם 2-3 חברים במרפסת.
אני ישבתי בחדרי לפי בקשתו.כשיצא עם חבריו נכנסתי למרפסת וראיתי בקבוק וודקה
ריק ובדלי סיגריות.בברור שעשיתי בסמסים עם בעלי שהיה מחוץ לבית נודע לי שסיפק לבני רבע בקבוק וודקה.בני אמר שחבר הביא את הרבע בקבוק בשביל לעשות לחיים.
למחרת קיימתי שיחה קצרה עם בני ואמרתי שהיה לי קשה לראות את בקבוק הוודקה הריק
ואת העישון בביתי כשאני מתנגדת לכך.
חשוב לי להוסיף שבננו עם מוטיבציה נמוכה בלימודים ובכלל בעשייה גם בבית,הוא לא ממושמע לי ולמורים ועושה כרצונו כמו אבא שלו.אני ובעלי נמצאים בהליך גירושין.הילדים בשלב זה לאמעודכנים בכך אך הם מרגישים את המתח ביננו ואת הקשר הקשה שהיה
במהלך השנים.

מה דעתכם על כך שבעלי סיפק לבני בן ה17 אלכוהול ומה עליי לעשות בעניין האלכוהול
והעישון.

אשמח לתשובתכם,מיכל

היי,

לצערי אני נמצאת בתביעה משפטית לגירושין .לאורך השנים לא היתה אוירה טובה ובריאה
בתוך משפחתינו דבר שהשפיע על כולנו.נושא החינוך מדאיג אותי ומטריד את מנוחתי.
אני ובעלי לא הצלחנו ליצור חזית אחידה מול הילדים וזה כנראה השפיע על בננו הבכור
בן 18 וגם על 2 הבנים בני ה13 וה6.בעלי משקר ומסתיר ממני והוא מגדיל לעשות בכך שמבקש גם מבננו הבכור לא לספר לי.הילדים רואים איך בעלי לא מעריך ולא משתף פעולה
וזה מתבטא בהתנהגותם בבית ובבית הספר.אנו מתגוררים באותה קורת גג וארועים חוזרים
ונשנים סביב חינוך ילדינו יוצרים בי חוסר אונים נוראי.
אני מבינה שלא תהיה לי שליטה על מה שיקרה בבית של בעלי לאחר הגירושין.
מה נכון לעשות בתקופה הנוכחית עד הגירושין ולאחר הגירושין בנושא חינוך ילדינו.

בתודה,סיוון

בני בן ה 20 סרבן רחצה עוד מילדותו. עד היום בגילו ה"מופלג" צריך לבקש ממנו להכנס להתקלח. הדבר מלווה בעצבים מצידנו ההורים ומצידו.מאבקים אין סופיים ואיומים בסנקציות מצידנו.
הוא לא מודע או לא איכפתי לריח הרע שהוא מפיץ סביבו. אין לנו מושג איך החברים לא מעירים לו. הסברנו לו שלא נעים לשהות במחיצתו. ואיך הוא מצפה להכיר בחורה במצב הזה. הוא קם משינה לעבודה מבלי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
אנחנו מרחמים על חבריו לעבודה שצריכים לסבול.
מה עושים?

ביתי בת 13.5 היא הבכורה מבין 4 ילדים תמיד התחברה לצערי לחברות לא טובות הייתה משקרת לי הרבה שקרים לבנים בעיקר על שיעורי בית ומבחנים. לפני שנתיים פתחתי לה פייסבוק והתנתי זאת בכך שהיא תהיה מחוברת למייל שלי עד לפני כשלושה חודשים היא כלל לא התענינה בפייסבוק אך גיליתי שהיא פתחה פייסבוק חדש שלה והיא מתכתבת עם בנים בשפה מאוד זולה מאוד מפתיע אותי כי אנחנו בית דתי היא במסגרת דתית ואף פעם היא לא הראתה התענינות בבנים גם אנו לא מדברים בשפה כזאת בבית וביני לבין בעלי תודה לאל היחסים טובים מאוד. אני מבינה שהיא בגיל ההתבגרות אך לאחרונה אני שומעת שהיא מתחילה עם בנים בקניון ונותנת את הפרטים שלה לכל אחד היא מתלהבת מבנים ושואלת שאלות על מין את בני הדודים שלה שהם בני גילה ומשוויצה בפניהם שהיא מבינה גדולה במין.
אני מאוד מודאגת ממנה האם עלי לשוחח עימה על הנושא למרות שהיא איננה יודעת שאני מודעת להתנהגות החדשה שלה אני מפחדת שהיא תאבד את הגבולות ותהפוך להיות "בחורה זולה" האם זה לגיטימי בגיל כזה לבדוק לה ביחד עימה את החברים בפייסבוק? איך אני מרחיקה אותה מחברות לא טובות היא מאוד מושפעת מהסביבה
שלה .ביקשתי שתביא את החברות לבית אך היא מתחמקת מזה.היא בעלת אופי מאוד קשה היא מופנמת בעיקר מולי היות ואני הדמות הדומיננטית המחנכת בבית.אני מאוד מודאגת מקלות הדעת שלה. אני מרגישה שיש בה פיצול אישיות איתנו היא ילדה "תמימה" ובסדר בסה"כ מבחינת משמעת ובחוץ היא מדברת לא יפה מתחצפת ומתחילה "עם כל מה שזז" היא לא יודעת שאני מודעת לצד השני שלה הכל חדש לי גיליתי את זה רק בשבועיים האחרונים. איך מתמודדים?

היי אני בת 17 עוד מעט, ובזמן האחרון אני מרגישה פשוט דיכאון וריקנות מבפנים..
אין חשק לצאת עם חברים , אין חשק לעשות כלום רק לשבת בבית ולהיסתגר עם עצמי..
מה שבדרך כלל נתן לי שימחת חיים זה אהבה, ההרגשה שיש לי מישהו .. ופעם ראשונה שאני באמת לא מאוהבת או מעוניינת באף בחור וזה ממש מעציב אותי.. אין לי מטרה לקום בבוקר, אין לי חשק פשוט לכלום. אני מרגישה ריקנות אני לא יודעת איך להפעיל או להדליק את עצמי מחדש .. והבעיה שזה תמיד קורה לי, כשאין לי אהבה אני ניסגרת ומתבאסת שוב ויבשה.. יש לי מחשבות עמוקות ומבאסות ואני לא רוצה לדבר על זה גם עם אמא שלי ... מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות.. אשמח אם תעזרי לי מה ישפר לי את המצב רוח מלבד העובדה שאני לא אוהבת אף אחד ובטח שלא מרגישה נאהבת כבר תקופה ארוכה..

שלום
אני בן 17.5,הורי גרושים מזה 7.5 שנים אחרי מערכת יחסים קשה מאוד בינהם מאז שאני זוכר את עצמי.המשמורת היא משותפת.אני בן יחיד.
אבא שלי בן 50,רופא במקצועו(לא בבית חולים),יש לו הכנסה מכובדת.
אבא שלי הוא אדם שאוהב את עצמו ואת כל מה שקשור רק לעצמו,
אבא שלי קמצן חולני אבל לא במה שקשור אליו-הוא אוהב את החיים הטובים,אחרים(אני) פשוט לא צריכים כלום,אבא שלי לא מוכן להתחלק בהוצאות שקשורות אלי בשום דבר,לא תחביבים,לא חוגים אפילו דמי כיס לא נותן.
הוא אוכל ארוחות צהריים במסעדות(אני יודע את זה) אבל בערב בבית אוכל ארוחה קלה יחד איתי(כל ערב פסטה)אפילו כשאני מבקש ממנו לקנות אוכל מסויים שאני אוהב(לא יקר)הוא לא קונה(הוא גם ככה עובר בסופר) כשאני מבקש כסף לקנות אוכל שאני אוהב לעצמי הוא אומר שזה לא אוכל בריא,בכלל כל דבר שקשור לכסף זה או שלא צריך את זה או שאם הוא כבר קונה הוא מוציא לי את הנשמה חודשים עד שהוא קונה.
הוא נוסע לחופשות בחו"ל 3-4 פעמים בשנה,חופשות לא זולות בכלל,הוא לוקח אותי רק כשאין לו עם מי לנסוע,כשיש לו עם מי לנסוע הוא אפילו לא מציע,בגדים הוא לא קונה אז רק אימא שלי קונה,אוכל הוא לא קונה אז בשבוע שלו אני קופץ כל פעם לאימא לאכול,חוגים ותחביבים זה הכל לא צריך-זה אימא משלמת,מורים פרטיים-זה לא צריך,אז אימא משלמת,והגרוע מכל הוא שהוא כל הזמן צועק,ממורמר,עצבני,יורד עלי,משפיל אותי מאז שאני זוכר את עצמי הוא כל הזמן צועק ועצבני וממורמר,האווירה אצלו נוראית,למרות שעם החברה שלו והבן שלה הוא מתנהג מאוד יפה,אצל אימא ובן זוגה המצב בדיוק הפוך,יושבים ומדברים איתי,עוזרים לי,מלמדים אותי,מלווים אותי,לא מחסירים ממני כלום,לפעמים אפילו יותר מידי נותנים(יש לי הרגשה שהם מנסים לפצות על הסבל אצל אבא שלי כי הוא פשוט מדכא אותי,כל פעם שאני צריך ללכת אליו אני מדוכא ועצבני)
לפני חודש נמאס לי ועברתי לגור אצל אימא,הוא השתולל וקילל ואיים (זה לא התנהגות חדשה,הוא תמיד מקלל את כולם ומלכלך על כולם ומאיים על כולם)אבל הפעם לא וויתרתי,אחרי חודש הוא רצה לדבר ודיברתי איתו,הסברתי לו כל מה שאני מרגיש וחושב,גם עליו,היו דברים קשים,הצעתי לו שנלך ביחד לטיפול,הוא צחק עלי,אבל אמרתי שאם הוא לא ילך איתי לטיפול אני לא יהיה מוכן בכלל לחזור לחיות איתו וזה סימן ברור שהוא לא מוכן להשקיע בי כלום,בשלב הזה הוא עדיין לא מוכן ללכת איתי לטיפול ורק חזר להטריד אותי בטלפון 10 פעמים ביום,מה אתה עושה,מתי אתה יושב ללמוד,מה,מי,מו.....מציק.
קודם כל רציתי לשאול איך אני ממשיך מהנקודה הזו?
דבר שני רציתי לקבל מידע בקשר למטפל\ת שיכול\ה לעזור באם לבסוף הוא יבין שאני לא מתכוון לחזור ליחסים איתו ויסכים ללכת איתי לטיפול.

תודה רבה
עדי

בני בן 12 השנה התחיל חטיבה בצורה יפה מאוד, בהיותו ביסודי היו לו קשיים חברתיים, בני ילד רגיש ויש מעט בעיות קשב ולקויות למידה, הוא ילד חכם מאוד, שמתעניין במוסיקה והיפ הופ. בכיתה שלו בבית ספר היסודי היה לו מאוד קשה, חברתית , קצת מצא עצמו מחוץ לחברה וגם אם היה מוצא קשר עם אחד הילדים איננו יודע לשמור על אותו קשר. אני מאוד מודאגת מכיוון שנושא זה מלווה אותו גם עכשיו, הוא יושב ימים שלמים מול המחשב עם משחי המחשב שלו ואם אנחנו מגבילים את המחשב אז הוא הולך לטלויזיה. בני ילד נבון ואנחנו משוחחים איתו על חשיבות הקשר החברתי, אני יודעת שהוא היה רוצה אך מצד שני, לאורך שנים ספג הרבה "מכות" בחברה. בחוג ריקוד שהינו רוקד ישנם 2 ילדים שהוא חבר שלהם, אך גם איתם הוא לא שומר על קשר קבוע, יכול להיפגש איתם תקופה ולפתע להתנתק. אני כאמא מאוד כואב לי לראות שבגילאיים הנל מתפתחים קשרים חברתים, ילדים מארגנים לצאת קבוצות קבוצות ורק בני לבד. המצב גרוע במיוחד בחופשות כאשר בני יושב לבדו ולא יוצא החוצה כלל. מה גם שהחליט שאת הקשר עם ילדי הכיתה מהיסודי הוא לא רוצה ובנוסף רב עם מס' ילדים שם בתחילת השנה. אינני יודעת מה לעשות, אנו הורים מאוד מעורבים ומאוד מודעים אך הגענו למצב של חוסר אונים , האם לתת לילד לשבת במחשב ולהגיע לתובנות עם עצמו, או להגביל ממש איננו יודעים מה לעשות וכיצד לעזור לבני