פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

אני רוצה להוסיף שאינני מכירה ממש את החבורה הזו, הם היו אצלי פעמים בודדות בבית ביתי יודעת שאינני אוהבת שהיא הולכת עם החברה הזו ועם הקבוצה בכלל ואני רואה תמונות שלהם בפייסבוק והאינטואיציה האמהית שלי מרגישה לא טוב כלפיהם... תודה

נשמע שילדים שלך שולטים בך. דבר ראשון תציבי גבולות מאוד מאוד ברורים ותגידי להם זאת בתקיפות יתרה. תראי ביטחון לידם ושאת לא עבד. אל תאיימי ואל תעשי. שיבינו טוב טוב מי הבוס בבית.

שלום,
האם תוכל להעביר לה את המסר הזה, בדרך כלשה,י שאתה רוצה שתשאר ידידה שלך? אולי היא נבוכה מכך שהיא פגעה בך. זה גם נכון ואתה מקנא אך עדיין מעדיף את הידידות מהתרחקות. תגיד לה את זה. אולי כך תרגיש בנוח יותר, כי תבין איפה אתה עומד. אפשרות אחרת פחות טובה היא שהחבר שלה לא רוצה שהיא תשמור קשרים עם ידידים שלה... תבדוק את זה איתה. ברור לי שאתה צריך לגשת אליה, כי היא לא תעשה את זה ראשונה.

בהצלחה,

שלי

תתוודה., וואם היא תרצה אותך- מה טוב. ואם היא תדחה אותך תפסיקו להיות חברים לאט לאט ואז כבר לא יהיה לך אכפת. בכל מקרה הפתרון האולטימטיבי הוא להתוודות. אתה רק מתחרט על הדברים שאתה לא עושה

שלום דלית,
לא יודעת אם יש תשובות ופתרון טוב לבקשה המאד לגיטימית שלך. אך אי אפשר תמיד לקבל את מה שמייחלים לו. ייתכן שהבנות שלך שונות אחת מהשנייה מאד ולא מוצאות מכנה משותף. בתך הגדולה סביר להניח שמקנאה, כטבעם של אחים בוגרים, באחותה הצעירה הגבוהה יותר ממנה ואולי מעוד סיבות..אולי היא רוצה ליצור לה ייחודיות אך לטעמי, מהתחושה שאת נותנת דרך התיאור שלך, היא סגורה בפני כל המשפחה, הדבר נותן את אותותיו יותר מול אחותה כי האחרונה מאד מחפשת את הקשר איתה. אני מציעה ליצור הזדמנויות שכולכם תהיו ביחד, כל המשפחה תעבור חוויות משותפות. השיחות הכלליות על חשיבות אחדות ולויאליות והדאגה של בני המשפחה אחד לשני לכל אורך החיים ובעתיד היא גם חשובה. אך אל נא תדחפו יותר מדי לאחידות ואחדות כי כרגע לפחות, הבת הבכורה זקוקה לייחודיות. אני מבינה שלבת הצעירה לא חסרה פעילות חברתית כך שאינה מסכנה מאד....היא יכולה גם להתקרב לאחיה. לך הייתי מציעה לך להזמין את בתך הגדולה ליציאה משותפות, לעשות דברים משותפים ביחד -אמא ובת, כך אולי תתקרבי אליה, למרות הסגירות רוב הילדים רוצים זאת בתוך תוכם, להיות מיוחדים בלב של ההורים.

בהצלחה,
שלי ורדי

ממה שאני רואה אחים מסתתדרים הרבה יותר טוב בלי ההורים- כשהם לידיכם הם כל הזמן נלחמים על צומת לב. ובמיוחד האמצעים סובלים מזה. שימי אותם ביום כיף כלשהו לבד (בלי מכשירים אלקטרוניים)

שלום אילת,
את חושבת שבנך הבכור לא יבין את המצב? אולי זו הרעת תנאים עבורו אבל אחיו לא נמצא בפער גילאים כל כך גדול, אחיו בן 15, כך שיהיו להם עניינים משותפיפ. לדעתי אין מנוס מלפנות אליו בסה"כ אתם ההורים מחליטים במשפחה, האם בכלל העליתם את האפשרות הזו בפניו או שאתם חוששים?. כמובן שצריך לתת את החדר הגדול ביותר לשני הבנים. בת בגיל זה צריכה את הפרטיות שלה. לדעתי, צריך לחשוב ברצינות על שינוי בחדרים, לפחות לנסות. אני חושבת שהבן הבכור גם צריך לחשוב על טובת כל המשפחה ולא רק על טובתו שלו. אפשרות אחרת זה לשמר את המצב הקיים עם כל המגרעות הגדולות , אך בין שני האחים התאומים צריך להיות כבוד והתחשבות גדולים מאד, כך שכל אחד יצא מהחדר כשהשני יתלבש ללא תלונות וידפקו בחדר אם יודעים שהאח השני נמצא בו.,או יצאו ממנו ויאפשרו מדי פעם פרטיות לאחד מהם, מצב קצת קשה הייתי אומרת...

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום לכם,
מצטערת אבל לא מכירה.
איני בטוחה שזה סוג השירות שאנו נותנים פה באתר.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה.
נלי

שיר בוקר טוב,
אני מסכימה עמך שבתך נכנסה לגיל ההתבגרות והדבר מתבטא בהתנהגות המתריסה עד כדי הלא מכבדת - אותה תיארת. אכן זה גם יותר מסובך כאשר אין שיתוף פעולה והסכמה עם אביה.
מה שהייתי מציעה לך זה לשמור על הדיאלוג אתה תוך הצבת גבולות ברורים. בבחינת רכות המלווה בתקיפות. כלומר, הייתי אומרת לה משפטים כמו "את חשובה לי... זה לא נעים לי... כאשר אני בוחרת להפסיק את צפייתך בטלוויזיה זה מתוך מחשבה על טובתך ולא כדי לפגוע בך...". יחד עם זאת לא לוותר בקלות, להעביר מסר שכאשר את אומרת משהו את מצפה שהוא ישמר/יעשה...
זה אומר - מבחינתך - לצאת לעמדה נפשית אחרת. כזו שאינה ממוקדת בלהשוות ולאזן את המצב לאור קפדנותו של האב. אלא עמדה המתמקדת ביחסיך אתה, לאור גילה ושלבי התפתחותה. תני לה חופש בדברים מסוימים והציבי גבולות ברורים במקומות אחרים. שמרי על הדיאלוג גם אם זה מאוד קשה. בלי שתיקות, בלי הרחקות, זה את והיא במוקד. נכון שברקע יש עוד אנשים, אך הם כרגע לא יכולים באמת לעזור.
שמרי כל הזמן את המחשבה שבתך זקוקה לך חזקה ופחות מפנקת. זה יצור בה יותר ביטחון וערך עצמי.
בהצלחה,
נלי

לימור שלום,
צר לי על התגובה המאוחרת. הנה כמה מחשבות בעניין שהעלית:
אני מבינה שאת מוטרדת, וזה ברור. איני יודעת מדוע בנך מתנהג בדרך זו. הייתי שואלת אותו מדוע הוא בוחר בדרך של בריחות. הרי יש ביניכם יחסים טובים ברמה הבסיסית - כפי שתיארת. איך הוא מבין את הבחירה לברוח? להעלם? זה נשמע די קיצוני ובמטרה להפחיד אותך מאוד. האם הוא מרגיש שאם לא יעשה משהו כזה - כמו להפחיד מאוד מאוד - הוא לא ישמע? רצונו לא יילקח בחשבון?
ואולי קיבל את הרעיון ממישהו אחר?
אני חושבת ששניכם יכולים לראות שתוקפנות וחוסר כבוד מביאים להקצנה. הוא התחצף - את הענשת באופן שקשה לו. הוא בורח מהבית - את משקרת כדי להחזירו. הוא מגלה את השקר ושוב מתרחק ומתאכזב. יש בכך גם פגיעה קשה באמון הבסיסי ביניכם.
אני מציעה לא לשקר, לא לנקוט במניפולציות, לדבר על הכאב ועל הקושי, על כך ש"אנחנו לא מדברים כך אחד אל השני/ה"...! וכן, לא לתת עונשים שאינך יכולה לעמוד בהם.
אם המצב ימשך אני מציעה להיעזר מקצועית.
בהצלחה,
נלי

נ.ב. איפה אביו בתוך כל המצב הזה? האם הוא יכול לעזור/להתערב?

שלום לך,
לאור מה שכתבת אשתף בכמה ממחשבותי:
האחת - בנך רוצה להיות "ילד טוב" אך משהו - הקשור למיניותו - חזק ממנו...
השנייה - נראה לי שעד כה ההתייחסות שלך ושל הבוגרים סביבו הייתה בעיקר להפסיק את ההתנהגות הלא רצויה, ולא לרדת לעומק העניין.
שלישית - החיבור בין התנהגויות לא רצויות לבין ענישה: יש להערכתי לחשוב על ההקשר. על מה בדיוק הוא נענש?
הרביעית - כיצד בנך מתנהל בכלל בחיים? איך הוא עם לקבל גבולות? לווסת את עצמו מבחינה רגשית? להתמודד עם דחיית סיפוקים/תסכולים/כעסים?
האחרונה - אני משערת שהעיתוי הינו אכן רגיש לאור העובדה שהוריו בתהליכי פרידה, אך סבורה שלא הכול קשור לכך.
יש לזכור גם שיש לו פה "שותפה". היא אכן צעירה ממנו בהרבה ועליו מוטלת יותר אחריות אך משהו באינטראקציה ביניהם מפתה ומושך את שניהם.
אי לכך אני מציעה לשוב ולהתייעץ עם בעל/ת מקצוע עליו/ה את סומכת (האם האב שותף לעניין?). איני מציעה ללכת בדרך של אזהרות וסנקציות אלא לתת מענה עמוק יותר למשיכה, לעניין אך גם לבסס יכולת לקיים גבולות ולכבדם. אני מבינה את החשש מפני ,כתם" חברתי-משפחתי, אולם למען בריאותו הנפשית והמינית של בנך כדאי שזה לא יהיה השיקול היחידי.
בברכה,
נלי

ד"ר שטיין,
לעניין תגובתך, אני מבקשת להבין את מחשבתך השנייה, לאיזה עומק עניין יש לרדת? אם מדברים איתו רק על עניין המעשה? ואם לא עשיתי זאת נכון , איך לעשות זאת?
לעניין מחשבתך הרביעית: בני קיבל ומקבל גבולות, הוא תלמיד טוב שעולה לכיתה ז' והתקבל לכיתת מצויינות, הוא ילד רגיש מאוד. יש בינינו קשר טוב מאוד, כי הוא מספר לי הכול, לא תמיד ב"שלוף" לפעמים גם בעידוד מצידי. אין לו הרבה חברים , אבל הכמות הקטנה מספיקה וחשובה לחברות טובה וקשר טוב.
לשאלתך אם האב שותף, אז התשובה היא כן.
איך מכאן אני אני מתמודדת?

רונית שלום,
ביחס למחשבה השנייה, בה הייתה גלומה ההצעה להתייחס יותר לעומק, הרי שאני הייתי מציעה לשוחח אתו ולברר אתו כיצד הוא רואה ומבין את מה שקורה בינו לבין בת דודתו. זאת במטרה להבין את עולמו ולגייס את המוטיבציה שלו לשליטה עצמית.
הייתי מעלה את המסר שמצד אחד יש לנו כבני אדם תשוקות וחשקים אך מצד שני עלינו ללמוד לווסת אותם ולהתאימם למצב. כך למשל, הוא יכול לנגוע בעצמו בפרטיות חדרו, אך אינו יכול לגעת במישהו אחר, כולל בה.
נסי לדובב אותו לדבר ולא רק להשמיע לו...
הייתי מנסה גם להתעכב בעדינות על הקושי שלו להתאפק... כדאי לשמור במחשבה את הרעיון שמדובר במיניות מתפתחת בה למסרים שלכם יש משמעות מרחיקה לכת.
ואולי אפתיע אותך אך אני סבורה שיש להביט בעניין גם בצורה אחרת - בהיבט שנותן נורמליזציה מסוימת למעשים. מגעים ראשונים, התנסויות והבעות עניין קורות בתוך המשפחה ובטח בין בני דודים. לא שלא צריך להשגיח, להיות עם יד על הדופק, להסביר ולשים גבולות, אך גם חשוב בעיני גם לשמור את המחשבה הזו. ולו רק בכדי שאת תוכלי להיות פחות דואגת, חרדה ולחוצה.
אני מקווה שאביו שותף למסרים ומציעה גם שאף הוא ישוחח עם הבן ויחלוק עמך במידה מסוימת את הטיפול בכך. אם הוא יכול.
בהצלחה,
נלי

שלום מיכל,
בשאלתך שלך האם את צריכה להיות מודאגת, אין לי לגמרי תשובה חד משמעית כי אין לי המון מידע. מהמידע שאת מוסיפה כאן, נדמה לי שלא דווקא. בגיל זה -בתחילת גיל ההתבגרות, הנקראת טרום-התבגרות קיימת תופעה של הסתגרות מסוימת, (בארץ זה פחות נפוץ, ילדים כאן מדלגים עליה עקב הלחץ חברתי הגדול להיות בין החבר'ה רוב הזמן..). הילד עובר שינויים, הורמונאליים ופיזיולוגים ושינוים בהתעניינויות שלו. לפעמים אדם צריך את השקט שלו כדי לעכל ולעבד שינוים אלה , ואחר כך לצאת אל העולם, שלם יותר עם עצמו.
ייתכן גם מצב בו החברים שלו משתוללים בבילויים שלהם והוא מטבעו שקט יותר ויותר מאופק ולא מתאים לו כרגע. ייתכן גם שהקשר איתכם נותן לו בטחון, השהיה בקרב בני המשפחה, הוא שואף את תחושת הרוגע שלו מהמקום הבטוח שלו-המשפחה. העובדה שאוהב להיות איתכם בבית, זו מחמאה עבורכם, אין לו סיבה לברוח, מרגיש טוב בבית שלו. הבן גם לא נראה מדוכא ומשועמם להיות בבית, זו אינדיקציה חשובה. זה גם גיל בו חלק מהחברים משתנים, משנים את התנהגותים וענייניהם וייתכן ואינו מוצא בחבריו הקודמים את העניין והקרבה שהיו פעם. למשל חלק מהחברים בגיל זה כבר התחילו באופן אקטיבי להתעניין בבנות. תנסו לדובב אותו כדי להבין אותו יותר, האם יש לו חבר טוב אחד שהיה רוצה לפגוש אותו, ולהזמין אצלו? אם יש לו אחים גדולים, כדאי שגם הם ידברו איתו, אולי יהיה יותר פתוח לשתף אתם על מה שקורה בתוכו. אפשרות אחרת הקיימת היא שבאמצעות המחשב יש לו תקשורת רציפה עם חברים וכך מרגיש פחות מבודד. כדאי לכם להזמין אותו להצטרף לפעילויות המשפחה, כדי שיצא גם וישאף אויר.

כל טוב,

שלי ורדי

תודה רבה על התשובה המפורטת והמרגיעה. בהחלט נתת לי עוד נקודות למחשבה.
תודה, מיכל.

היי רונה,
חלק מהצבת הגבולות זה להצליח ליישם אותם ולא רק להגיד אותם. לגבי ההבדל בין ילדים
באמת קושרים קשרים שונים לעתים עם כל ילד, וכל ילד עם אופי מיוחד , גם משפיע עלינו, על איך נתנהג אליו ואיזה קשר ניצור איתו. אני מבינה שאתם כן מסוגלים להציב גבולות מוצלחים מול שאר הילדים, ומכאן השאלה שלך... אני לא חושבת שמקדם לראות את עצמכם כאשמים, אלא ככאלה שחושבים שעדיין הכוח לחינוכה ולהכוונתה של הבת נשאר אצלכם ולא בלחצים החברתיים של הסביבה. בנוסף, רציתי לומר לך שאשמה ואחריות על ילדינו מלווה אותנו כמעט כל החיים, עדיף לדעת להבחין מתי זו לא אחריותינו גם.. זה גם חשוב. אך יש משהו מובנה בתפקיד ההורי שדורש תמיד חשבון נפש מאיתנו.כאן מדובר בילדה עדיין מאד קטנה, אני מאמינה שאפשר להשפיע ולכוון אותה אחרת. גם עם ילדים יותר גדולים, אפילו בתחילת גיל העשרים יש השפעה גדולה להורים, השפעה יותר גבוהה ממה שההורים נוהגים לשער לעצמם..
באיזה יישוב אתם נמצאים בארץ? כדי שאנסה לעזור לכם עם אנשי מקצוע.

שלי ורדי

שלום רונה,
הבעיה יותר עמוקה, זה לא היופי שמסנוור את הבת שלה אלא האישיות הנזקקת שלה לתשומת לב רבה מדי, להבעת אהבה, לכן מתנשקת ומתחבקת עם הרבה בנים. כרגע יש לי מעט מידע איך הבת הגיעה למצב כזה. מהי אישיותה, מה יכולת הלמידה שלה, כי כך נקבעת גם איכות הפנימייה בה תלמד... לפי רמת הלימודים. מהמעט שאת משתפת נראה כי הקשר החלש ביניכם, בינה לבין ההורים, מהגורם לה להרגיש תלושה, לא שייכת ולא קרובה אליכם, והיא מחפשת קירבה פיקטיבית דרך החיבוקים והנישוקים עם הבנים. למה אתם לא יכולים להציב לפחות גבולות אם לא קירבה רגשית לילדה בת 13? זו השאלה הגדולה!! הרי היא לא מאד מבוגרת, כמעט ילדה עדיין...איך הגעתם למצב כזה שהיא מצפצפת עליכם ומשלמת מחירים כל כך כבדים -עם שם של ילדה זולה.. אני חושבת שקודם כל תיגשו לטיפול ולהדרכת הורים , עדיף אצל מטפל שעובד על פיתוח סמכות הורית. אני גם יודעת שניתן ובדרך כלל חובה, לעבור מבחנים פסיכולוגים וקוגניטיבים לפני כניסה לפנימייה כדי לבדוק אם המסגרת תתאים ותטיב איתה. אם למשל הבת אינה תלמידה טובה, אז גם איכות הפנימיה תהיה בהתאם, כך שצריך לשקול מאד את הצעד הזה, להתייעץ עם אנשע מקצוע קודם, או באופן פרטי או מתוך הקהילה החינוכית של יישובכם, פסיכולוג חינוכי, יועצת חינוכית, או עובדת סוציאלית.
זה צעד פזיז לדעתי וצריך לדון עליו בכובד ראש.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום עינת,
אני מבינה ומזדהה עם דאגתך, את לא רוצה להיות אדישה למה שקורה לך בבית שלך בין שני אנשים כל כך קרובים לך. תקשורת מסוג זה משפיעה לרעה על הבת שלך.
זה נכון, את לא יכולה לעשות את העבודה עבור בעלך, בתך צודקת בכך. האב מגיב ממקום ילדותי ופגיע שלו, שהוא מבטא אותו דרך כעס עצור של התרחקות. הוא נוטה לתפוס את בתו כעוד מבוגר שפוגע בו ולא כילדה... זה מודל קשר הרסני עבור בתך ועלול להשפיע עליה לרעה במערכות היחסים שלה העתידייות . לכך את צריכה לדאוג. אני חושבת שאת צריכה להפעיל את כל כוח ההשפעה שלך על בעלך כדי שתיגשו לטיפול משפחתי,כי תקשורת מסוג זה חד משמעית פוגעת בה.. את כרגע "המבוגר האחראי" במשפחה ואת צריכה לעשות ככל בשביכולתך כדי שתגיעו לטיפול משפחתי עם הבת.

שיהיה בהצלחה!

שלי ורדי

שלום לך,
מדבריך עולה שבין ילדיך קשר טוב. כל הכבוד!
כמו כן, שאת אם ערנית עם "יד על הדופק". גם כל הכבוד ויפה מאוד.
אני סבורה שכדאי להימנע משינה משותפת בגילאים אלה, אך לא כדאי לעשות שום דבר באופן מופגן וקיצוני. חשוב לשוחח עמם, לשים לב וטוב שלכל אחד מהם שמיכה נפרדת.
לגבי שיחה הרי שאיני יודעת, כי לא הזכרת, האם נושאים מיניים עלו על הפרק והאם היה איזשהו דיבור בבית על התפתחות וחינוך מיני. עושה רושם שילדים הגדולים כבר זכאים להתייחסות כזו, הכוללת אפשרות גם להעביר את המסר על איסור "גילוי עריות" באופן מותאם לגילם. גם יתכן שאם תאפשרי שיחה מעין זו, הרי שהילדה הקטנה תשאל לגבי "איך באים ילדים לעולם"... מה שמותאם לגילה.
אני מציעה אם כן שיחה נפרדת עם הבן ושיחה נפרדת עם הבת - על התפתחות, אהבה, עניין במין השני (בנים-בנות) וברור כיצד הם תופסים נושאים אלה ואת עצמם. תוכלי כך גם לבדוק האם יש עניין, מחשבות בכיוון וסקרנות. כדאי גם לברר מה קורה דרך הקשרים במחשב (פייסבוק וכדומה).
אנא חזרי אלינו עם תשובות...
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
אכן לא פשוט להתקרב לבתך באופן שאת מתארת. מדבריך עולה נכונות כנה להתקרב אך כמובן שלא ניתן בכוח... זו גם דוגמא לעד כמה ילדינו שונים זה מזה.
אני מציעה רק לשקף לה מדי פעם, בלי כעס, את המתרחש. לומר לה שאם תרצה אתם או את פה... כרגע היא מגיבה כנראה מעמדה של מותקפת, החייבת תמיד להיות בשליטה, אך עם התבגרותה יתכן וזה ישתנה.
הרבה כוחות.
נלי