פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

ענת שלום, אני אמא לילדה מקסימה בת 14 (כיתה ט') מוכשרת עדינה ומאוד חכמה אף פעם לא היו לה המון חברות אבל היא הסתדרה. בשנה האחרונה היא הצליחה לריב עם כל החברות שלה ונשארה כמעט לבד. לי יש תחושה שהיא לא מעניינת בחברות , חברות דורשת השקעה עשייה למען האחר והילדה שלנו מאוד עסוקה בעצמה ומתקשה לראות את האחר וצרכיו... עם בנות הדודות שלה ועם ילדי חברים שלנו היא מסתדרת מצויין אבל עם חברות מהכיתה הרבה פחות טוב - זה כמובן כמו שהיא מציגה את הדברים. היום יום שישי בערב, היא לבד בחדר, שוכבת על המיטה בחדר מבולגן עצובה ואפילו מדוכאת ניסתי להכנס לחדר ולדבר איתה אבל היא תוקפת או שותקת קשה לנו לראות אותה לבד עצובה ואנחנו מאוד דואגים נשמח לשמוע את דעתך. המון תודה ושבת שלום.

שלום איך צריך להגיב לזה שהבן שלי עזב את הבית? עבר לגור עם אחותו ולא מוכן בשום אופן לדבר עם ההורים? תודה

שלום , אני עוד מעט בת 15 ,אני בכיתה ט' . ישלי בעיה עם ההורים שלי . אני וההורים שלי מתווכחים המון על יציאות בלילה , . אני מצפה מההורים שלי בגלל שאני היחידה בבית שעוזרת ומנקה , מקפלת כביסה (למרות שיש לי עוד שלוש אחים) . ולומדת שלוש פעמים בשבוע עד 6:30 , אני מצפה מההורים שלי שכל יום שישי אני אצא משעה 10 - עד 3 אבא שלי מסכים עם כך , אך אמא שלי רוצה שאני אצא רק פעם בשבועיים . בזמן האחרון נעלצתי לשקר לאמא שלי מכיוון שידעתי שהיא לא תבין אותי . אבל תמיד אחר כך באתי וספרתי לה את האמת . והתנצלתי על כך . אבל כשאנחנו מדברים על יציאות אני מרגישה כאילו הם שונאים את זה שאני מבלה עם חברים וחברות . ואני מסבירה להם כל הזמן שזה גיל כזה של התבגרות שהם צריכים להבין אותי והם מתווכחים איתי המון על איזה שעה לצאת עם מי אניי יוצאת הם יותר מדי מחטטים לי בזמן האחרון בחיים שלי . בזמן האחרון אני המון בחדר שלי מסתגרת עם עצמי , אני מרגישה שכבר לא חשוב לי מה שאמא שלי אומרת . כי היא לא מבינה אותי . היא קובעת דברים בלי לבדוק אותם . אני רוצה להתייעץ איתך . מה לעשות , איך להפסיק את הוויכוחים עם אמא שלי ביחוד , ? תודה רבה : ]

שלום רב, אני אם למתבגרת בת 13, בת אחרי שני בנים גדולים ובת צעירה. בתי עסוקה מאוד בחיצוניות ובבגדים, החלה ללכת בבגדים מהודרים לביה"ס, המתאימים יותר למסיבות, קצת חשופים, קצת שקופים, אביזרים. לטענתה כך מתלבשות כולן, ויש בזה ממש. כמובן שיש ויכוחים בינינו לבינה על אודות נושא הלבוש. כמו כן הסרטים שהיא צופה בהם לאחרונה בקולנוע נראים לי למבוגרים יותר. אנחנו כמובן בתחושה שאנחנו משפיעים פחות ופחות על חייה. נשמח לשמוע עצה טובה כיצד עלינו לנהוג. תודה מראש, דליה

שלום למי שתבחר לענות לי בתי הבכורה בת 13 ילדה מקסימה טובה אך לא יוזמת ואת זה אני בוחרת לומר בפתיחה לספר/להתייעץ איתכן מפני שממש עכשיו עברנו דירה מהעיר לקיבוץ הכל מאוד חדש ובקיבוץ אין ילדים בשכבת הגיל שלה יש בכיתה מעליה גם כן מס' מצומצם(ילדים שהם ביחד מגיל 0) אבל היא לא מצליחה להתברג ל"קליקה" וכתוצאה מכך היא מסתובבת עם ילדים שקטנים ממנה בכמה שנים. אני ממש מוטרדת מהמצב ואפילו דיברתי איתה והיא הסכימה איתי, שאלתי מה לעשות האם לדבר עם ההורים של הילדים בדיסקרטיות?... הילדים בכיתה שלה הם מקיבוצים אחרים (נסיעה של 15 דקות בערך) שגם שם אני כרגע לא רואה תנועה של ילדים בבית. באחת מארוחות הערב המשפחתיות שלנו היא אמרה שהיא מאוד מתגעגעת למה שהיה לה בעיר (3 חברות טובות) ואם שאר הכיתה היה לה קשר טוב אבל רק בביה"ס ולא אחה"צ( וזה בסדר מבחינתה וגם מבחינתי-אני בעד איכות ולא כמות). שאלתי - היא האם כדאי לערב את המורה/יועצת של ביה"ס ללא ידיעתה של בתי, או לתת לזמן לעשות את שלו. מצד שני הרושם הראשוני הוא זה שילווה אותם לאורך כל החטיבה. ממש זקוקה ליעוצכם בעניין תודה גפן עוצו לי עצה, לא נעים גם לי לראות אותה כך.

ענת שלום רב, זו פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום זה, והתפעלתי מאד מגישתך ומתשובותיך לפונים. אני אמא לבת 14, ומרגישה שיועיל לי להשתתף בסדנה שתעזור לי ליצור איתה יחסי אמון ופתיחות. האם את מכירה סדנאות כאלה באזור חיפה? בתודה, מיכל

תודה לך ענת היקר העל שעזרת לנו עם הבן שלנו היינו חסרי אונים והאשמנו אותו - בזכותך הצלחנו לראות את חלקנו ובמה אנחנו יכולים לשנות הרווחנו את הבן שלנו א ת מדהימה!!! עוזרת ותמיד איכפתית כן ירבו אנשים טובים כמוך גליה

שלום. אני בן 15+. עד לפני כשנה הייתי דתי לחלוטין ואדוק מאוד. בשנה האחרונה החלה להתרופף אצלי האמונה והיום אני מגדיר את עצמי כחילוני גמור. את השינוי לא עשיתי כלאחר-יד ובכל השנה האחרונה בררתי ובדקתי לגבי הדת, שאלתי רבנים והגעתי למסקנה שזה לא בשבילי. אני חי במשפחה דתית, בחברה דתית, לומד בבית-ספר דתי ופעיל בתנועת נוער דתית. עכשיו שאני כבר לא מאמין בערכים עליהם גדלתי, אני מרגיש שכל היום-יום שלי הם הצגה אחת גדולה. אני כפוף למסגרות (בי"ס, תנועת נוער, קהילה, משפחה) שאני לא שייך אליהם. אך מצד שני, אני זוכר את הכיף הגדול (!) שהיה לי כדתי אבל אני פשוט לא מאמין בזה יותר למרות ששם היה לי יותר טוב מעכשיו (ואולי זה בגלל שאני במקום שאני לא שייך אליו?), אף- אחד (!) לא יודע על השינוי שחל אצלי, גם לא ההורים. האם לעזוב את הכול? לחכות? מה לעשות? להישאר?

יש לי חברה מגיל 4 חודשים ולאחרונה אני חושבת שאני מחבבת אותה, אני לא יודעת אם זה גיל ההתבגרות או לא אבל זה ממש משגע אותי ואני לא אומרת לה כלום ואני מרגישה נבוכה ליידה ואני מתרחקת ממנה ממחשבה שאני אפלוט משהו או שאפגע בה. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות בבקשה תעזרי לי

שלום ושנה טובה רציתי לשאול איך להגיב למצבי שקר לבנים מצד הורי אשתי . לאשתי אח גדול יותר שמתנהג בצורה סנובית ולא יפה להורים שלו ולסביבה המשפחתית . יש מקרים שההורים של אשתי משקרים אותי במצח נחושה מבלי להניד אפעף לגבי מצבי התנהגויות ותגובות של הבן שלהם שקשור בסביבה המשפחתית . יש מקרים שאני במקרה שומע את תגובת הבן (כשהם לא שמים לב שאני באזור או במקרה האזנתי לשיחת הטלפון אצלי בבית) לשאלת האם / האב ולאחר מכן האם או האב מציגים בפני תגובה שונה לחלוטין ממה שהבן אמר והגיב בקיצור משקרים אותי בשקרים לבנים על מנת להציג את הבן באור חיובי ולא שלילי כפי שהוא באמת . שאלתי : האם עלי להגיב ולהגיד להם להפסיק עם זה כי הם משקרים ? כי אותי זה פשוט מרגיז . תודה

שלום, דבר ראשון שנה טובה!! שמי יובל ואני בת 14 ,יש לי בעיה רצינית וקשה מאוד מאז גיל ההתבגרות! אני מרגישה לפעמיים מתוסכלת מהחיים, סך הכל בלימודים אני אחלה מבחינה חברתית בסדר ומראה חיצוני גם טוב מאוד! ניגש לעיניין- הבעיות שלי : דברים איפיוניים לגיל ההתבגרות כמו צמיחת שיער, פצעונים, גדילה והתפתחות.... אלו עוד הדברים הקטנים מאוד שאופייני לכל מתבגר! מאז גיל ההתבגרות קשה לי מאוד מלא מלא דברים קורים שאני חושבת שלא מגיע לי וקורים דווקאאאאאא לי!!! למשל- לרוב אני זאת ש"נדפקת" עם מורים, עכשיו- עברתי לבית ספר חדש עם כמה חברות שלי ועל שניים מהן מסתכלים הבנים והם דווקא השתלבו יופי טופי לעומתי שעליי בקושי מסתכלים (למרות שהמראה החיצוני שלי סבבה). וגם שלא התנשקתי אף פעם הכוונה:אני כבר מלא מלא זמן רוצה שיהיה לי חבר כיוון וחסר לי את החום והאהבה,אמנם אני עוד צעירה אבל עדיין, אני מרגישה רע עם זה! ועוד- אני מרגישה שלא מצליח לי כלום!! אני יקצר ויתמצת: מאז גיל ההתבגרות- תקופה אולי של אולי משהו כמו יותר משנתייים, אני מרגישה בודדה, רע לי , כל יום אני ככה! אני יכולה לשבבת בחדר ולבכות שעות! לפעמיים אני מרגישה שאני ילדה מיוחדת(זה נשמע מצחיק, אבל כן ככה זה),כמו למשל - דברים מיוחדים שקורים וכדומה. אני מתוסכלת אני יודעת שמגיע לי יותר ! אבל לפעמיים אני חושבת שאלוהים לא אוהב אותי על כל מה שקורה,וכל מה שאמרתי עד עכשיו הן רק דוגמאות בקטנה! זה סך הכל כלום! קורים לי מלא דברים שבאמת יוצא לי המון לבכות על זה ושכמעט ובלתי אפשרי לרשום אותם! מה עליי לעשות?? אני יודעת שהמטרה של הפורום הזה הוא רק להקנות אותי ,לשפר איכשהו דברים ואני מקווה שזה איפשהו יעזור בכמה דברים בחיים שלי? - בתכלס האם כדי לי לדבר אם פסיכולוגית (מבלי שההורים שלי ידעו-לא בגלל שאני מתביישת אלא אני אחת של פרטיות) כי אני יודעת שזה יעזור לי ושזו תיהיה ההשקעה העצמית שאני הכי צריכה עכשיו!? בבקשה תעזרו לי אני מתוסכלת ברמות! בתודה מראש - יובל!

שלום.. אני קצת מתביישת אז החלטתי לרשום אני בת 16 וחצי ויש לי חבר בן18 אני ביחד 3 וחצי חודשים ויותר מנשיקה לא היה בנינו כלום הוא יודע שלא נשכב לפחות עד שאני יהיהי בת 18 אבל הוא מבקש ממני נגיעות בסיסיות ואני לחוצה ודי חרדה מכך כי אני מאוד שמורה וזה מאוד קשה לי הוא לא מוכן לחזור בלי זה אנחנו פרודים עכשיו מה לעשות בבקשה תייעצו לי

שלום למנהלי הפורום בני בן 16.5 עולה לכתה יא מסרב להמשיך ללמוד. הוא החליט כי הוא מעונין לצאת למסגרת של עבודה. ברצוני לציין כי הוא מוגדר כלקוי למידה הסובל מבעיות קשב וריכוז. סיירתי עמו בכמה בתי ספר מקצועיים כגון תעופה, טבחות, לוגיסטיקה, אך הוא לא מעוניין בהם. הוא לא התחבר לשום מסגרת. פניתי לקבסית בבקשת עזרה למציאת מסגרת מתאימה והיא הציעה לקחת אותו לפסיכיאטר שיבדוק את סיבת רתיעתו מהלימודים. ברור שקשה לו ללמוד, ברור שיש לו קושי. כיום הוא גם מתבייש להכנס לכתה שבה כבר התחילו ללמוד והוא אינו מכיר אף אחד. בינתיים הוא מצא לו תעסוקה בשטיפת מכוניות. עבודה פיזית קשה לכל הדעות. יש לציין שלעבודה הוא קם "כנמר ורץ כצבי" וללימודים הוא בקושי מתעורר. ציינתי לפניו ששטיפת מכוניות זה עתיד. ולא להמשיך במסגרת לימודים זה "אסון טבע" שאלתי, מה עושים איך מתמודדים האם להמשיך במאבק, שברור לי שהוא סימפטום של גיל ההתבגרות או פשוט להרים ידיים, ולזרום איתו? בתקווה לעצה כיצד לנהוג בברכת שנה טובה סימה

שני בני (15,16) חולקים חדר. כשכל אחד מהם מתקלח (בנפרד) המים זורמים 45 דקות. ברור לי שבחדר אין פרטיות, ושכנראה הרחצה מתרכזת בנקוי אזור הגוף התחתון. מה עושים? הבעיה היא המים החמים. לשוחח? לקנות להם ג'ל סיכוך? הרי הם לא יכולים שלא לפרוק, והבעיה היא טכנית. אשתי מזרזת אותם בגסות ואני מזהיר אותה מנטיה לשפיכה מוקדמת או אימפוטנציה...

שנה טובה אני אמא לשלושה בנים הגדול בן 15 .השנה הלך לתיכון יוקרתי בעיר,תיכון מאוד גדול כ13 כיתות בשיכבה.מאוד רצה להתקבל לתיכון זה השיג ציונים ממוצעים שאיפשרו לו להתקבל. אציין כי אני תמיד מאחוריו עוזרת לו באירגון וכו יש לו קצת קשיי התארגנות בנוסף לבעיית תחת(לא אוהב ללמוד)הוא הלך העקבות חבריו למרות שלבסוף כולם התפרקו(חבריו מהיסודי)חבר אחד שביקשו להיות יחדיו עבר כיתה (בשקט בשקט בלי לספר )שאלתי את בני אם ברצונו לעבור לכיתה אחרת ששם יש חברים (כיוון שאמר שהבנים בכיתה חנונים-הבנות חתיכות)אמר שהכל בסדר ויש לו חברים מהשכבה חברה מקבוצת הכדור סל ואין מה לדאוג.אבל לעומת שנה שעברה השנה אין טלפונים מחברים לא יוצא רובץ כל היום בבית מול הטלויזיה (כבר שוקלת לנתק אותה-לא יודעת מה לעשות) כואב לי לראות אותו כך לדעתי הוא קצת עצוב.בנוסף יש לו בעיות עם מאמן הכדור סל דבר שגורם למצב רוח ירוד. בעיה נוספת הוא טוען שהוא מסתדר בלימודים ומכין ש.ב עכשו ב9 הלך לאימון הצצתי במחברותיו וראיתי שיש מחר בוחן באנגלית ועבודת הגשה בערבית והוא לא עשה כל החג רבץ מול הטלויזיה. מה לעשות לריב איתו לסתום ולתת לו ליפול.3 ימים לא עשה כלום בזה הרגע נכנס הערתי לו באלגנטיות הוא בדק ראה והתעצבן ושוב צעק .אני הולכת לנתק את הטלויזיה.מקווה שאני עושה בסדר הוא מבקש שלא אתערב אבל תראו מה קורה הוא שוכח מהמטלות שלו.שוב לתת לו ליפול??????????למה לממן שעורים פרטיים אם לא מתרגל בעצמו קצת מוטיבציה מעצמו. הוא קצת עצוב כך נראה לי שנה טובה לי