פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

היי איריס
חינוך מיני צריך להיות תואם גיל
לדעתי בגילה של בתך כל מה שהיא צריכה לדעת על חינוךמיני מתייחס יותר לנשיקות ונגיעות וחיבוקים ופחות יחסי מין מלאים
יש ספרים מקסימים בנושא
כמו מדריך למתבגר של דר עמוס בר וטלי רוזין
או - על בנים ועל בנות
שווה לקנות ולתת לה לעיין בהם
תאמיני לי שגם מי שלא קוראת ספרים - מדפדפת בהם בשקיקה....
ובהמשך -כשיהיה לה חבר או סביב גיל 15 שווה לקחת אותה לשיחת בנות רצינית
המון הצלחה
ענת זפרני

שאלתי עלתה מכיון שלבתי יש חבר ונושא יחסי המין מעסיק אותה (ברצה מסויימת).. איך בכל זאת להסביר שגיל 13 הוא גיל צעיר לקיום יחסי מין, מבלי ליצור תחושה של ביקורתיות?

אם כך התשובה היא שונה
תראי
קחי את בתך לשיחה שקטה - בחדרה או בבית קפה - העיקר שתהיינה לבד
תסבירי לה שקיום יחסי מין הוא קודם כל יחסים ואחר כך מין
תבהירי לה שכל המחקרים הכי עדכניים מדברים על נזק נפשי לבנות שמתחילות לקיים יחסי מין מתחת לגיל 16 - בגלל חוסר בשלות של המערכות
שמותר להתנשק להתחבק ותסיברי לה את הגבולות של הגוף שלך
עד כמה היא מרגישה בנוח
עד כמה היא עושה מה שהוא רוצה כי לא נעים לה
עד כמה היא מכבדת את עצמה ועד כמה היא עושה את מה שמתאים לה
הדגש בשיחה הוא על העדר שיפוטיות ויכולת לנהל דיאלוג אמיתי על המצב
אשמח להתעדכן
ענת זפרני

בבקשה תעני לי בדחיפות ענת.

התחלנו את גיל ההתבגרות בשעה טובה ומוצלחת וחלק מהעניין זה מצבי רוח טריקות דלת עצבים והתעסקות עם החברים ותחצפות להורים
אם זה לא קורה זה מדאיג
אבל
התחושה שזה קןרה לנו
פתאום
ללא הודעה מוקדמת
מבהילה
אז, בלי לחץ ובלי פאניקה להציב גבולות ברזל במקומות העקרוניים, להתווכח ולתת לה מדי פעם לנצח במקומות הפחות חשובים ומראש לוותר על מקומות לא חשובים(כמו הסדר בחדר וכו') המון הצלחה ולזכור
אתם לא במלחמה עם הילדה שלכם
אתם בגיל ההתבגרות
שאומר שהיא רוצה לבדוק גבולות ואתכם
ואתם מאוד ברורים ומאוד אמפטיים
אבל שומרים עליה
כי זו האחריות שלכם על פי חוק
המון הצלחה
ענת זפרני

קני לה את הספר איילת מקבלת
ואת הספרון הקטן של דר עמוס בר וטלי רוזין "מדריך למתבגר" ותניחי לנושא
בעוד מספר ימים הזמיני אותה לשתות איתך קפה (בערב בבית אצלה בחדר או שתצאנה שתיכן לבית קפה) ותדברי בצורה אמפטית על הקושי לפעמים בקבלת העובדה שהגוף משתנה אבל - מבחינתכם היא עדיין ילדה וזה שהיא מקבלת מחזור לא משנה כלום אצלכם ביחס כלפיה - ותקשיבי לה. הכי חשוב להקשיב לה
אם לא הולך בשיחה
כתבי לה את מה שהצעתי במכתב ותניחי לה בחדר
המון הצלחה
ענת זפרני

ענת שלום בהמלצתך קניתי את הספרים. הילדה לא מוכנה אפילו לפתוח את האריזה...

ענת שלום אודה להתייחסותך - כיצד את ממליצה להתקדם איתה? תודה רבה!

המבוכה הורגת אותה.... אין צורך להתרגש מכך שהיא לא פותחת את הספרים
בעדינות רבה להניח לה
וכשהיא תבשיל היא תדבר
אני מכירה את זה מכל כך הרבה בנות
שהן פשוט לא מסוגלות לדבר עם אמא
וברגע שנותנים להן זמן = הן נפתחות
עשית טוב שקנית
דאגי שתהיינה תחבושות ותחתוניות
וזהו
זה לא נושא יחידי לשיחה
נסי לדבר איתה על סרטים סדרות טיולים ואולי אחר כך היא תדבר איתך גם על זה
המון הצלחה
ענת זפרני

אני בעד לא להתערב
להסביר לשניהם שהם צריכים לפתור את הבעיות שלהם לבד ואת מחוץ לעסק
כמובן, שאם יש אלימות את מגדירה את הגבולות
כל היתר
בבקשה ממך אל תתערבי - כי
הקטן משכלל את ההצקות
הגדול את האיומים
ואת יוצאת רעה מכל הכוונים
שימי לב - האם הקטן מפחד מהגדול? האם הגדול מסוגל להזיק לו? או שזה פשוט בווליום אחר משהיית רגילה
בנוגע לדימויים הקטסורופליים (מה יהיה כשיגדל) - תרגעי, זה בערך המצב לאורך השנים
הצלחה
ואורח רוח
ענת זפרני

חרם זו אלימות
וזו אלימות קשה
לצערי הרב, ההתייחסות עדיין לא מספיק חמורה
אני חושבת שיש ליידע את המחנכת או היועצת - יש היום תוכניות התערבות ומניעה בית ספריות שאמורות לעזור במקרים כאלו
הבת שלך לא מבודדת היא פשוט קיבלה החלטה לא להכנע ללחץ
אני הייתי מעודדת אותה על כך שהיא לא נכנעת ללחץ חברתי ואפילו הייתי הופכת את זה לשיעור בחיים: ככה לא תעשני כשכולם יעשנו וכן הלאה
בנוגע להורים
זה תלוי -יש עם מי לדבר? את מכירה את האמהות? הנושא רגיש ויכול לעורר אנטגוניזם רב, מצד שני אם האמהות שם מוכנות לשתף איתך פעולה ויש עם מי לדבר - שווה לנסות
אשמח להתעדכן
המון הצלחה
ענת זפרני

לפעמים אנשים רוצים את קרבתנו יותר משאנחנו מבינים
כנראה שהיא מתגעגעת אלייך
היא רוצה לחזור להיות חברתך
ואולי, היא לא מוצאת לעצמה חברות אחרות
אין לי מספיק פרטים כדי להבין
את צריכה לבדוק עם עצמך למה את כל כך מתנגת לה? למה הפסקתן שוב לדבר אחרי שחזרתן והשלמתן? אולי קרה שם משהו גם באשמתך?
אני חושבת שהנתינה זו הקבלה הגדולה ביותר
ובזה שתתני לחברתך את האפשרות להיות איתך בקשר כל שהוא (יש כל מיני סוגי חברויות) ולא תתעלמי ממנה תתרמי גם לשקט הנפשי שלך
לסיכום
אם לא נורא קשה לך
חזרי לדבר איתה
שמרי איתה על קשר "לייט"
ותראי שכל הלחץ והמתח ביחסים בינכן יורד
בהצלחה
אשמח אם תעדכני
ענת זפרני

תודה רבה! שמחתי לשמוע את תגובתך. אני בפעם הראשונה שהשלמנו אני גם ככה לא רציתי להשלים איתה זה היה מידחף של חברות וגם היא בעצמה שלחה לי פתק. ואז שהשלמנו ראיתי שזה לא הולך ככה,אני כבר לא ניקשרת אליה כמו בעבר, אני מתביישת ממנה ואז החלטתי שאני שולחת לה ת'פתק וזהו. בתגובה לשאלתי כתבת שם שאולי אין לה חברות,יש לה חברות בערך ועוד חברה טובה,ולי חברה טובה בכיתה אין. אני מאז כמעט שרבנו אני לא מסתכלת עליה בכלל כמה שפחות.. אני מאוד מתביישת לדבר לידה כי אני יודעת שהיא מסתכלת עלי. איך מונעים זאת? ומה אני אמורה לעשות בפעם הבאה שהיא תנסה להשלים ואני לא ירצה (כמעט בטוח) (דרך אגבה בהודעות שהיא שלחה לי בחופש היא כתבה לי שהיא התגעגע אלי) אשמח לקבל תשובה ! תודה רבה!

אני חושבת שכדאי שתבדקי למה את לא רוצה להיות חברה שלה
אולי אפשר לשמור איתה על קשר לא חברי מדי ומצד שני לא ברוגז?
חשוב לזכור שגם בצד השני יש אדם עם רגשות שאולי את פוגעת בלי כוונה?
חוץ מזה אני בהחלט חושבת שיש לך איתה סוג של "עסק לא פתור" קנאה או תחרותיות או משהו שגורם לך להרגיש בלחץ לידה
תנסי לכתוב לי קצת יותר על היחסים בינכם על מנת שאוכל לייעץ
להתראות
ענת זפרני

שלום! תיראי אני יודעת שאם אנחנו נדבר אז זה לא יהיה קשר של "שלום שלום" זה יהיה יותר ואני לא רוצה כי אני מתביישת ממנה אלא אם כן אולי בסוף י"ב יכול להיות שאני יסכים לזה. לא נראה לי שיש לנו "עסק לא פתור". אבל אני יספר לך איך בעצם רבנו: היינו חברות הכל טוב ויפה עד שבאה חברה שלישית והצטרפה אלינו במקרה הזה נקרא לה לאה. לאה הייתה "לוקחת" לי את החברה שלי,ואני שמאוד אהבתי אותה זה הפריע לי..ואז מה שקרה שהרבה פעמים היייתי עצבנית על החברה שלי, וזה גרם לנו לסיכסוכים,עד שיום אחד הכל כבר נמאס לי... הייתי כבר מאוד עצבנית עליה ושגמרנו ת'לימודים היא התקשרה אלי ממש הרבה פעמים ולא עניתי לה רק שלחתי לה הודעה שאין לי כח לענות לה ואם היא רוצה שתשלח הודעה, היא התקשרה שוב ולא עניתי,עד שהיא התקשרה לבית והיא שאלה אותי אם אני עצבנית עליה? אמרתי לה שכן אבל אין לי כח להגיד לך (לחברה) למה.ובזה הסתיימו השיחות. יום למחורת היא לא באה לכיתה,לא הייתי מסוגלת לדבר איתה,אז שלחתי לה הודעה היא לא הגיבה. יום למחורת היא באה אמרתי לה בוקר טוב וראיתי שהיא כבר לא רוצה שנדבר יותר. אז לא אני באתי אליה וגם לא היא .ובזה הקשר שלנו נגמר. האם עשיתי בסדר שככה לא עניתי לה? וגם עכשיו יותר יש לך קצת רקע מה היה. אשמח לשמוע תתגובה . תודה רבה!!!את מאוד עוזרת לי.

תראי כמה שלישיה זה מורכב....
אני חושבת שבתיכון יש רצון להכיר עוד בנות ולא להינעל דווקא על אחת ואז להרגיש שבגלל שהייתן כל הזמן שתיכן ביחד לא יצא לכן להכיר אנשים נוספים
יכול להיות שה"לאה" הזו גרמה לקנאה בינכן אבל תראי איך שתיכן מתגעגעות אחת לשניה
אני באמת חושבת שעצם זה שאת אומרת שאם תחזורנה להיות חברות זה לא יהיה "סתם" אלא משהו עמוק יותר - סימן שמה שיש בינכן הוא אמיתי
תחשבי על זה
השליטה בכל מקרה בידיים שלך - עד כמה הקשר יהיה עמוק
שלא תתחרטי בשלבים מאוחרים על הזדמנות שהוחמצה
שווה להזמין אותה לשיחה שבה תדברו על הכל ה כ ל כולל לאה
ותקשיבי לה
בהצלחה
ענת זפרני

קודם כל אין לך מושג כמה את עוזרת לי באמת.. תודה רבה לך! שנית כל אם לדוגמא נשלים אני כבר לא ירצה להזכיר לה מה שהיה בעבר..וחוץ מיזה שעוד היינו חברות דיברנו על לאה..וצעקנו אחת על השניה בטלפון והיינו נורא עצבניות אחת על השניה והכל רק בגלל הלאה הזו. אמרתי לה שתדעי לך שאם נריב זה יהיה בגללה...היא לקחה ת'דברים לתשומת לב..אבל מישום מה הרגשתי שה"לאה" הזו כבר הרסה בינינו את האהבה שהייתה. אז כשנשלים אני ממש לא ירצה כבר יותר להזכיר לה מה היה בעבר! אני ישמח לשמוע ממך האם זה נכון איך שאני נוהגת? תודה רבה לך!!!!!

את בהחלט יכולה להגיד לה שאת לא מעוניינת להיכנס למה שהיה אלא רק מה שיהיה
המון המון הצלחה
ענת זפרני

שלום החברה הזאת שרבתי איתה .הרבה פעמים היא באה לאיפה שאני הולכת..ויותר מידי אוהבת להתלהב לידי.. ולצחוק הרבה לידי,מה זה אומר ,האם זה סוג של צומי? שנית כל אני רוצה שתעזרי לי לשכוח ממנה לגמרי.. איך עושים זאת? תודה רבה

היי נ.
ראשית אני רוצה לציין את העברית היפה והניסוח הבוגר של המצב
תראה
אתה כבר בן 17-
הוריך אנשים מבוגרים שהסיכויי לשנות אותם הוא אפסי
אם ניסית שיחות - שזה הבסיס לשינוי
ודברים לא השתנו
קשה לי להאמין שהם ישנו את תפיסתם.
יחד עם זאת
אתה לא בכלא - יש לך חיי חברה מלאים אתה משחק כדורגל ואף מצליח לשמור על קשר זוגי וזה נפלא. מה שמעיד שבתוך הגבולות אתה משוחרר
אני חושבת שאתה לבד מבין שעוד שנה - הכל נגמר
אתה מגיע לגיל 18 ואפילו חוקית מותר לך להתנהג כראות עיניך, ומאחר ואתה לא מוגדר כנער בסיכון תוכל לקבל בעצמך את ההחלטות בנוגע לשעות בילוי וכו'
הכי הכי חשוב לשמור על יחסים טובים בבית
ולנסות להגיע להסכמים מנוסחים
אם תוכל לשכנע את הוריך לפנות איתך לייעוץ - יש סיכוי שמשהו ישתנה
אדם חיצוני יצליח ,אולי, להראות להם את הדברים דרך העיניים שלך
ואם לא
אז תתאפק
עוד 12 חודשים
ואתה עצמאי
המון הצלחה
ענת זפרני

יש שלב כזה בהתפתחות שפתאום מישהו קופצ מדרגה עוד לפני האחרים ויש לו הרגשה של בדידות בפסגה....
הפעם זה אתה
אני לא חושבת שלעבור בית ספר יפתור את הביעה כי גם שם יש ילדים בשלבים שונים של ההתפתחות
אני כן חושבת שכדאי לך לחפש עו ד מקורות לחברים(תנועת נוער או התנדבות או חוג)שיאפשרו לך ליצור קשר גם עם בוגרים
אשמח להתעדכןו
המון הצלחה
ענת זפרני

תודה על העצה אבל הבעיה שלי היא לא החברים שמתנהגים בצורה ילדותית אלא החברים שמתנהגים בצורה חסרת ערכים אחד לשני כל אחד דואג לעצמו ולא אכפת לו מהשני ,כולם מלשינים ,אף אחד לא יעזור לחבר בצרה ובאופן כללי התנהגות שאני לא סובל. ובקשר לרעיון של תנועת הנוער אני נמצא בתנועה כבר מתחילת שנה ושם פגשתי את האנשים שאני רוצה לעבור לבית ספר שלהם וכיף לי איתם.

לדעתנו, אתה לא צריך לעבור בית ספר כי אולי בכלל תתחרט על זה .. לך תדע מי תפגוש ומה יחשבו עלייך (בלי להעליב.. )
תיהיה עם מי שאתה רוצה להיות. לא יכול להיות שאת כולם אתה לא מחבב .. במסיבות ובבית ספר תסתובב עם מי שכיף לך ותחזור הביתה שמח..

שלום ש
תראי, היא בסךהכל ילדה לתפארת... רק מסרבת לעזור בבית
כמו שאני רואה את העניין יש לך שתי אפשרויות
1. להלחם בה ולהחרים כל שרותים מיותרים הקשורים בה(לא לכבס את בגדיה לא להגיש לה אוכל וכו')
2. לקחת אותה לשיחה ולאמר בשיחה את הדברים הבאים:"יש לנו מזל שיש לנו ילדה כמוך...ולמנות את היתרונות שבה. אני רואה שקשה לך עם עזרה בבית ולכן החלטתי להפסיק לבקש ממך. כשתרצי ותהיי מוכנה תפני את אלי ואמר לך איך אפשר לעזור.
וזהו
תרדי ממנה לחודש לפחות
העצה השנייה היא הדרך שאני מעדיפה כי:
א. משדרת לילדה שאת רואה את הקושי שלה
ב. מאפשר לילדה לערוך "בדק בית" פנימי אם באמת היא כל כך עסוקה....
מנסיון שלי, אחרי תקופת התפדלאות קצרה הם פתאום מושיטים יד.
נסי
לעונשים תמיד אפשר לחזור
אשמח להתעדכן
ענת זפרני

תודה רבה על תשובתך המהירה. אנסה ליישם את הרעיון החדש, שהצגת בתשובה. אשמח לקבל תשובה גם על "בת 12" , אשר מופיעה בדיוק מתחת לשאלת על "בת 15".

הבת שלך למדה פטנט נפלא
כשהיא לא עושה
מזכירים לה
עושים בשבילה
כועסים עליה
מדברים איתה
כלומר - היא זוכה ל"רווחים משניים" - סוג של תשומת לב שלילית
קחי אותה לשיחה ותודיעי לה
שמהיום
נגמר. לא מעירים ולא מזכירים ולא כלום - היא לוקחת אחריות על חייה
תכיני את עצמך להרעה במצב
כי היא תבדוק אם אתם רציניים
ואחר כך
סטיגידי סטיגידם
היא תתחיל לעשות בשביל עצמה
הרבה אויר וסבלנות
וכל הזמן לחזק על הצלחה
עדכני אותי
ענת זפרני

מדהים אותי כל פעם מחדש עד כמה אחים במשפחה נוטים לתפוס תפקיד הורי
אני מציינת זאת בהתפעלות ולא בביקורת
כי במקום להיות עסוק בחיים שלך אתה מקדיש זמן מאמץ ואנרגיה באותם מקומות שמוגדרים בפרוש כהוריים.
לענייננו
אני חושבת שיש ערך עצום בעובדה שאתה אח שלה, לומד בתחום, דואג לה ורואה גם את הצדדים החיוביים שבה - כי כאחים הפער בינכם פחות גדול ודברים שמדברים לחבר'ה בגילה - מוכרים לך יותר מאשר להוריך וקרובים לעולמך בהתאם.
לכן - אני חושבת שאתה צריך לייצר עם אחותך פס תקשורת מקרבת: לתת לה להבין שמצד אחד אתה ממש חבר טוב שלה ומצד שני יש לך גבולות ברורים בנוגע להתנהגות.
מחקרים מראים שגם מסר שעובר בבית לא בעונשים - נקלט
כל עוד המסר אחיד
אם לא מעשנים - כולם לא מעשנים
אם לא משקרים -כנ"ל
כל עוד אתה מפגין כבוד כלפי הוריך - המסר נקלט
כל עוד אתה לא מעליב אותה - היא לומדת ממך איך כועסים בלי להשפיל וכו'
אהיה רק לרגע במקום של אחותך ואכתוב בלשונה:
"יש לי אח נודניק, כל היום מנסה לחנך אותי, חושב שבגלל שהוא מבוגר הוא יודע הכל, אם הוא לא היה גר בבית היה לי יותר קל, ההורים שלי מה זה קלים לתמרון - מה שאני רוצה אני מוציאה מהם בקלות, אין להם כח לחפור לי, רק אח שלי ..... אבל אני גם שמחה שהוא כזה, כי יש לי הרגשה שלמישהו איכפת ממני, והוא גם באמת בסדר, מבין כזה - אבל רק כשהוא רוצה, כשהוא פתאום נהיה לי מנהל הוא ממש בלתי נסבל, אוף!! הלוואי שהייתי יודעת מה לעשות....."
לדעתי,כדאי לך לדבר איתה על כל מיני דברים, בלי קשר אליה - להתידד איתה ואולי אפילו פעם בחודש לצאת ביחד לסרט או מסעדה ולתת לעצמך הזדמנות להכיר את הילדה שגדלה - אני מבטיחה לך שאתה תגלה כמה אחריות וכמה מוטיבציה ועוד המון תכונות יפות קיימות בה, שהרי חונכתם באותו בית ואתם חולקים גנים דומים..... לפעמים אנשים מתנהגים מולנו כמו שאנחנו מצפים מהם ואם אתה מצפה ממנה להתנהגות מדאיגה =- טראח היא מגשימה זאת....
נסה ושתף אותנו
בהצלחה ענקית
ענת זפרני

אני עדיין מחכה לתשובה , האמא המתוסכלת

בגיל ההתבגרות לילדים יש הרגשה שהם במרכז, "אגוצנטריות" - כך קוראים לתופעה. ואז - הבית הופך להיות סוג של סמל סטטוס - כי אני ורק אני גר בכזה בית קטן (ודרך אגב, גם ילדים שגדלים בבתים רגילים אומרים את המשפטים האלו) כי תפיסת המציאות שלהם מאויימת ממה יגידו החברים.
הייתי מחזקת את הילדים על דברים שיש בבית שלכם ולא על מה שאין
יש חום ואהבה
יש צחוק ואנשים
יש אוכל חם
ויש שיחות
וגודל הקירות בכלל לא קובע
תני דוגמאות על אנשים שגרים בטירות ונוסעים בלמבורגיני וסובלים מבדידות איומה
כדי שיבינו שמשפחה מורכבת מיותר ממה שהם רואים כרגע
ואל תלחמי בהם בתחושות הנחיתות
זה שלהם
וזה יעבור
לגבי המתבגר - סכמי איתו שאם הוא רוצה פעם בשבוע שבועיים להביא חברים - שיודיע לך מראש ואת והקטנים תצאו מהבית לכמה שעות ותכיני להם פיצה ופינוקים שיהיה לו כיף לארח
כל אחד מהם ימצא את הדרך להתמודד עם המציאות
לגבי הבת-
יש כאן התנהגות שמעידה על מצוקה
אנא פני ל יועצת בית הספר
אתם זכאים לטיפול פסיכולוגי (ואל תחששי - ז ה לא יהרוס לה את העתיד) מקום שבו הבת שלך תוכל לתת פורקן לכאבים ולכעס ושילמדו אותה לשלוט בהתקפי הזעם
המון הצלחה
ענת זפרני

שלום ענת מודה לך על תשובתך , אני באמת אפנה ליועצת של בית ספר , השאלה היא האם לידע את הילדה שאני פונה ליועצת? אני קצת פוחדת מהתגובה שלה , כי אמרתי לה שאני מתייעצת מה לעשות לגבי ההתפרצויות שלה , והיא רצתה לדעת מה התגובה . כי לפי איך שאני מכירה את הילדה היא תתבייש ולא תרצה שידעו מהבעיה הזאת ביחוד מבית ספר .

תפני ליועצת ותיידעי אותה
אולי אפילו תני לה לקרא את התשובה שלי
ואם היא קוראת עכשיו אז אני רוצה להגיד לה
שיש כל מיני רגעים שאנחנו מתפרצים דווקא על האנשים שאנחנו הכי אוהבים ואז אנחנו מתחרטים ואפילו שונאים את עצמנו ....עד הפעם הבאה
ויש דרך לעצור את זה
כדאי לדבר עם מי שיודע איך לעזור
והיועצת יכולה לקרא לך בלי שאחרים ידעו שאת מדברת איתה
המון הצלחה
ענת זפרני

ביישנות קיצונית יכולה להעיד על דברים אחרים כמו:חוסר ביטחון, השפלה שעבר, דימוי גוף.... אני מאמינה שיש מקום במצבים כאלו לפנות לכמה שיחות אצל פסיכולוג קליני של נוער שיצליח לשבור את האקסיומות שמעצימות ביישנות.
חפשי פסיכולוג(גבר) קוגנטיבי באזור מגורייך, לא מדובר על מספר רב של פגישות - אלא מספר מצומצם שיעניק כלים של ביטחון
בכל מקרה - אתם לא מעירים לו על כך
הניחו לו ואל תתנו הרבה במה להתנהגיויות של הביישנות. תתיחסו כרגיל
אשמח להתעדכן
המון הצלחה
ענת זפרני

התייעצתי גם עם רופא הילדים וגם עם יועצת בית הספר שייעצו לי את אותה עיצה: לקחת אותו לשיחות אצל פסיכולוג, לא לטיפול ארוך טווח- אלא להבין קצת מאיפה זה מגיע. תודה רבה לך. אשמח לעדכן אותך על שינויים בעתיד.

אני עוד לא מבינה על מה את כועסת?על זה שהיא סיפרה לדודה שלה ולא לך? חשבת על זה שאולי היא לא סיפרה לך כי היא ידעה מה הולכת להיות התגובה שלך? דווקא לי נראה שהיא ילדה מאוד חכמה אם היא ישר יצאה אחרי שהתחילו לקלל אותה,ולא רק זה גם פנתה למבוגר. מה לעשות לא תמיד פונים לאמא. בקשר להתפרצות שלה מאוחר יותר,אני יכולה להבין את הכעס שלה,אבל כמובן שזה לא נותן לה את הזכות לצעוק ולדבר אלייך ככה,אבל את חייבת להבין שככה זה בגיל ההתבגרות. אל תקחי כל דבר ללב,ובמקום להתעלם ממנה,תשבי ותדברי איתה. סליחה אם זה היה תקיף מדי. אור.

אני חושבת שאת מתארת בצורה מדוייקת את התרחישים העתידיים המאיימים עלייך
לדעתי את נורא מאויימת מהבת שלך
את מתארת אותה כחזקה חצופה גבוהה דעתנית
את זה את מקרינה לה
את זה היא קולטת
והיא משקפת לך בחזרה את מה שאת רואה בה
שם המשחק הוא לזכור שמתחת לרעש והצלצולים מדובר על ילדה!!!!!!! כן, למרות החוצפה וכל ההתנהגות המרדנית היא צריכה אמא.
אני לא חושבת שהתעלמות זה הפתרון. אני מאוד מבינה את הכאב שלך וחוסר היכולת להתנהג כמו תמיד, מצד שני - את לא עומדת מול יריב (בכלל) ובטח לא מול מישהו שיש לו כלים להתמודד איתך(ואין לנו באף גיל כלים להתמודדות עם חרם) התגובה שלך הרסנית משתי סיבות:
1. היא מייצרת חוסר ביטחון אצל הילדה
2. היא תשרוד את החרם ואז תבין שהיא יכולה להסלים... והתגובה בפעם הבאה תהיה הרבה הרבה יותר קצונית.
אז תראי מה אני חושבת שצריך לעשות:
את חייבת לשבת עם עצמך ולשאול את עצמך מה באמת מדאיג אותי במה שקרה, האם זהו חוסר השליטה האם הסכנה שבדבר האם השקר או בחירת אחותך
את המסר הזה את מעבירה לילדה בצורה של "מבוגר חברי", את נשארת במקום "ההורי" אבל מסבירה לה בגובה העיניים מה לא בסדר, מה את מצפה ממנה ואיזו הבטחה את רוצה לקבל. את העונש שלה - היא כבר קיבלה בענק. לא ממליצה להמשיך להעניש
בנוסף - הייתי מבקשת ממך לבלות איתה פעם בשבוע חצי שעה רק את והיא (ולא בשופינג) הליכה או צפייה משותפת בסדרה או בישול או כל דבר אחר בלי אחים ברקע
התפקיד שלנו כהורים למתבגרים הוא להשפיע ולא לכפות - זה לא עובד!! אם נצליח לפתוח את עורצי התקשורת הם ירגישו שהם יכולים לפנות אלינו תמיד - וזה הכי הכי חשוב.
אני מאחלת לך המון המון הצלחה
אשמח אם תעדכני מה היה
ענת זפרני

התגובה שלי אלייך הגיעה כהודה חדשה אבל היא בעצם המשך. תודה

ענת. ראשית - אני לא מכירה אותך אבל אוהבת אותך. קוראת באדיקות המון זמן את כל העצות שלך לאחרים ותמיד זה כאילו הן נכתבו במיוחד עבורי והנה הפעם הראשונה שזה ממש כך-בשבילי במיוחד. ובכן. כל המריבה התרחשה במוצ"ש.מאז ועד היום בבוקר לא דיברנו .למרות שהיא צרחה ביום ראשון בבוקר שאפסיק להתעלם ממנה וניגשה אליי מדי שעה-שעתיים לשאול אם אני צריכה עזרה.היא היתה לגמרי בלי יחס ממני-לא הגשתי לה אוכל ולא נתתי לה תשומת לב במיל. עכשיו אני מבינה את מה שכתבת שהיא יכולה להסלים את התגובה שלה כי משעות הערב היא לא פנתה אליי בנסיונות לדובב אותי והלכה לישון מבלי לומר לילה טוב ודי נבהלתי כי ידי לא היתה כבר על העליונה-היא מקבלת את זה שאנחנו ברוגז וממשיכה ולכן הבוקר דיברנו כאילו כלום לא קרה וחיכיתי לתגובה שלך כדי לדעת איך לפתוח איתה בשיחה .על מה לשים דגש ואיך להמשיך מכאן. את הנייד שלה שהיא ניפצה בכעס על הריצפה -החרמתי. את ההשתתפות שלה בבת מצווה של חברה ביום רביעי-ביטלתי ואת המחשב שלה בחדר ניתקתי. בקיצור התפרעתי לגמרי עם העונשים כדי להמחיש לה שהנורא מכל נאמר:"הלוואי שתמותי" ו-"אני שונאת אותך".אנחנו רבות מן הסתם מדי פעם ותמיד יש רק עונש אחד וגם הוא לזמן מאוד מוקצב ומוגבל אבל הפעם ראיתי לנכון שהמצב הוחרף. כבר הייתי בקטע של זמן איכות בבית קפה-רק שתינו על כוס קפה אבל הילדה כמו שהבנת עם ביטחון עצמי כפול מהגובה שלה והיא גבוהה מאוד.......ושוכחת מהר מהר את כל מה שאנחנו מדברות עד למריבה הבאה. מה נעשה במריבה הבאה? על מה כדאי לעורר מהומה ועל מה להחליק כדי למנוע פיצוץ? אנחנו אמא ובת מאוד מחוברות-היא מספרת לי הכל ויודעת שאני תמיד שם בשבילה-גם כשעשתה טוב וגם כשקרה משהו רע. עצם זה שדחפתי אותה והיא השתוללה שאני מכה אותה ולמה אני מפעילה נגדה אלימות ( רק יצחק קדמן היה חסר לי פה בסיטואציה) די הלחיצה אותי. האם באמת הרגישה כך או שהיא יודעת שזו נקודה רגישה אצלי והיא רצתה לעורר אצלי "ריגשי" חזק בעניין. מה מותר ומה אסור פה? תודה לך על העזרה המהירה שאת מגישה לי.

תראי, אין לך אבא אחר
ואבא שלך בסך הכל מקפיד על קשר רציף איתך, מאז שהם התגרשו ועד היום
הוא לא מוותר עלייך
זה אומר על אהבתו כלפייך
בנוגע אלייך - ברור לך שאסור להפעיל אלימות על ילדים. יש חוק נגד זה, אם הוא מכה אותך את חייבת להתלונן. אם מדובר על כעס רגעי כי נפל לך משהו, "תסנני", תנסי לשים מסך - שיבלבל את המוח עם ההרצאות שלו על סדר ונקיון ואל תעני לו. זה שלו, לא שלך. ולא קשור אלייך.
בנוגע לאחיו -ידוע שמי שמרגיש מקופח תמיד מתלונן על האחרים, הוא מרגיש צורך לדבר איתך על דברים שכואבים לו מתוך נאמנות משפחתית "בבית מותר לדבר על הכל" ובגלל שהוא איש לא קל גם הדברים שלו - כאלו.
גם כאן - הקשיבי ואל תגיבי. תביני שהוא מוצא בך אוזן קשבת. הוא לא צריך יותר מזה....
לגבי אשתו - זו ממש בעיה שלה ולא שלך
אם הוא מתעצבן ואומר דברים גועלים -סופו שישאר לבד, התהליך הזוגי הוא בינהם ויש דברים נסתרים מעינייך שקורים בינהם והם ממש לא לגיל שלך
אז תרגיעי
שיהיה לך הכי כיף שיכול להיות
\שבוע טוב
ענת זפרני

אפשר לחשוב שהיא תינוקות.