פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום ענת,

אני מבינה את דאגתך ונראה שבהחלט מצבו של בנך דורש ברור: האם מדובר בהפרעת אכילה? האם הירידה במשקל היא תוצאה של חוסר תאבון בגלל דיכאון ( יתכן ועבר משבר ). האם תוכלי למסור פרטים נוספים ביחס להתנהגותו, מצב רוחו, איך הוא מסביר את חוסר התאבון שלו.
אנא עני לי על מנת שאוכל לייעץ לך .

אפרת

לפי מה שאת מציינת את לא משמינה בגלל המזון שאת אוכלת הגב תפריט של 1200 הוא תפריט דיאטה .. אני גם השתמשתי בגלולות למען סידור הווסת וכבר לא ואכן גם כן עליתי במשקל עקב רצון עז למתוק ..
אני ממליצה לך לפנות לרופא/ת נשים שלך כדי שימליצו לך על גלולה אחרת .. כנראה הגלולות שאת נוטלת לא מתאימות לך ואכן את עולה במשקל ..
בדר"כ בנות שמשתמשות בגלולות עולות מעט במשקל .. אל תידאגי הגוף יתאזן .. וגם את עלית אולי מהצטברות נוזלים לפני מחזור .. אני גם עולה עד 3 קילו לפני מחזור זה טיבעי
השמך שתשתפי אותנו בהמשך ..

אני לא יכולה לתת לך עצות כיצד לרזות, (סביר להניח שאת יודעת כיצד)

מה שעולה מתוך מה שכתבת הן העוצמות של המצוקה סביב המראה החיצוני (האקנה

המשקל, השומנים ותחושת הכבדות).

אני דואגת שמא תפתחי הפרעת אכילה ( אם אכן תתחיל להקיא ) , עוצמות המצוקה

שלך הן לא בפורופורציה למשקל אותו העלית נשאלת השאלה למה? מדוע זה כה בלתי נסבל?

ממליצה לך לפנות לקבל עזרה מקצועית.


אפרת

התגובה שלי נובעת שתמיד הייתי באובססיה לגביי המשקל שלי
כשהייתי ילדה בערך עד גיל 10 הייתי ילדה שמנה ומגיל 11 בערך רזיתי מלא ומאז אני באובססיה אם אני שמנה או רזה
אם אני מעלה קילו או יותר אני חוטפת דכאון ואני מסוגלת לא לצאת בגלל זה ולכן גם הבטחון העצמי שלי נורא נמוך

אני בטוחה שאני חופרת ושאני מדברת המון שטויות אבל באמת זה דברים שמפריעים לי ויפריעו לי תמיד אני תמיד ארדוף אחרי המשקל שלי
לפעמיים זה מגיע למצב שאחרי שאני אוכלת אני חוטפת התקף של "למה אכלתי ולמה את לא יודעת לשלוט בעצמך" אני רוצה להשתחרר מזה אבל לא נראה לי זה יקרה אף פעם..

יקרה,
אני מאמינה בכל מאודי בכך שתמיד יכול להיות טוב יותר,השאלה שאני שואלת את עצמי לאחר קריאת דברייך-מה את עושה עמ"נ לשנות את מצבך ולקדם הרגשה יותר טובה?
את כותבת שהעיסוק האובססיבי עם האוכל מאפיין את התנהגותך לאורך שנים ושהתנהגות זאת מרגישה כאילו נשזרה בזהות שלך ואת תוהה האם אפשר לצאת מזה.
האמביולנטיות הזאת מאפיינת את כל החולים בה"א.מצד אחד,ישנו רצון לצאת מזה מתוך הבנה שהחיים לצד ה"א לא מאפשרים באמת חיים במלוא מובן המילה והם גם בלתי אפשריים לאורך זמן,ומצד שני קיים הפחד לוותר על משהו שעדיין יושב על רבדים נפשיים עמוקים יותר והנחת הסימפטום בצד תחייב התבוננות והתמודדות עם הרגשות האמיתיים שהם הבסיס לה"א שלך.
אני מאמינה שקיים בך צד חזק מאוד של רצון לצאת מזה,והצד הזה(למרות מה שאת כותבת על חוסר האמונה שלך בעצמך להחלים) הוא זה שבתקשורת איתנו כרגע,ואותי זה מעודד.
לא כתבת כלום על טיפול-האם את נמצאת בטיפול??האם היית בטיפול??

אשמח לשמוע יותר,כי יש מה לעשות,ברגע שתרצי באמת.
מחזקת אותך,
קרן אור.

מה שלומך?
שמחה שחזרת- רק חבל שאת לא יודעת את שמך...:-)
את השם שלי את לפחות זוכרת?
כמובן שהדברים שלך מאד מאד מאד מוכרים .
מאד הזדהיתי עם מה שכתבת.... נראה שעברת בחודשים האחרונים שינוי לטובה, לא?
איך הצלחת לעלות 10 קילו ? עברת אישפוז?
בת כמה את?
האם את הולכת לטיפול?
אשמח לשמוע ממך
אוהבת
נטע

יש משהו מאוד מעודד ומנחם בכינוי שהשתמשת בו עכשיו(לא הצלחתי לקשר עדיין באיזה כינוי אז השתמשת),ואולי זה מצביע יותר מכל על הדרך אשר עברת.
את מתארת מצב של חזרה לחיים במשמעויות הפיזיות של העניין,את סלחנית יותר כלפיי עצמך,מבינה היום שאת היא יותר מסך שני ספרות ע"ג הצד,אך יחד עם זאת,ישנה ריקנות בפנים ,שתרשי לי להניח שהיא לא חדשה ושהיא עומדת גם בבסיס הפרעת האכילה "הפעילה" שלך .רובנו משלים את עצמנו שאם רק נהיה רזים יותר..יפים יותר..עשירים יותר..חיינו יהיו מלאים ומאושרים יותר,האשליה הזאת גורמת לנו לעשות דברים שאף פעם לא באמת יספיקו,כי תמיד כשאנו מגיעים למשקל שרצינו(כדוג'),אנחנו מגלים שכלום בפנים לא השתנה(אולי רק יצאנו יותר,התלבשנו יותר טוב,אבל אלו לא באמת הדברים האמיתיים),כי אי אפשר להיות מושלם,שום דבר אף פעם לא יספיק,אבל כן אפשר ללמוד להיות שלם.
חשוב להתחקות אחר שורשי הריקנות שלך,וזה תהליך( ואני מניחה שאת כבר יודעת) שצריך להעשות פנים מול פנים עם איש מקצוע.אני לא יודעת אם היית בעברך בטיפול כלשהו,אבל נראה לי שחשוב דווקא עכשיו כן לפנות לטיפול כזה,זאת הדרך היחידה בה תצליחי להחיות את עצמך מבפנים.

ואני כאן,תרגישי חופשי להמשיך לשתף(ולא,את ממש לא חופרת או קרובה לזה!),
שלך,
קרן אור.

נ.ב. סתם מעניין אותי,למה חשבת עליי לא אחת בחודשים האחרונים??

אופטימית יקרה,

רק עכשיו נפל לי האסימון..(עדיף מאוחר..כמו שאומרים..) והצלחתי לקשר.
אשמח לשמוע ממך יותר ואני מניחה שאת עדיין שומרת את כתובת המייל הפרטית שלי.

נ.ב.אני עדיין שומרת את התמונות.

נשיקות

יקרה,חסרת לנו כאן בפורום ושמחתי לקרוא שידייך מלאות.אני מאוד שמחה שהפסיכומטרי מאחורייך(ותהיה התוצאה אשר תהיה,מגיע לך שאפו שעברת את זה בכלל עם כל הקושי!) ושמחתי עוד יותר לקרוא על ההחשפויות שלך,על שאיפשרת לעצמך להנות ולהשתחרר!
יחד עם זאת,יש לי הרגשה(לאור ההיכרות איתך) שבתוך כל הכיף והחופש הזה,היה לך מאוד לא פשוט עם עצמך.ואשמח לשמוע מעבר לכל איך הרגשת פיזית בחו"ל??איך התמודדת עם כל נושא האוכל והמשקל??
כמובן שאני גם רוצה לשמוע על כל החוויות עם גל,משפחתו ובכלל.
נשיקות,
קרן אור.

מלאכית שלי את!!!
לא יכלתי לבכות לך על ההודעה הראשונה... ויפה שהצלחת להבין שגם קשיים עברתי יחד עם כל הכייף!
לגבי כל מה שקשור למצב הרפואי ולמשקל הלכתי פעמיים לבית חולים "מאונט סיני" , עברתי שם בדיקות פיזיקליות ובדיקות דם לראות שהכל בסדר כולל קרישיות הדם, נוזלים חלבונים וכו.. והשתחררתי תוך כמה שעותJ
3 פעמים דיברתי בטלפון איזה רבע שעה בערך עם העו"ס שלי. והדיאטנית שלחה לי פעמיים מייל תפריט חדש. למרות שזה ממש לא היה נחוץ כי שום דבר לא היה בשליטתי והתפריט היה ממש בדיחה אבל הורי ביקשו ממנה מראש לשלוח למען הסדר הטוב! הם דאגו ו אפילו לכל הפרטים הקטנטנים האלו...
אז קודם כל- בשבועות הראשונים היה ממש מושלם מבחינת הכל, כי הורי ממש התארגנו מראש למרות שלא תמיד הלך לפי התכנונים הכל היה מושלם כולל האוכל!
אח"כ כשנסעתי עם גל לאיהנאפה הענינים הסתבכו זה היה כלכך ספונטני פשוט חטפנו למזוודה רק בגד ים וכסף – ושם חיכו לי הפתעות :
מבחינת האוכל כל העיר הזו היא עיר נוער. שאין שם זכר כמעט למבוגר כולם שם נערים ונערות .ואגב- המון ישראלים היו שם ?
ואז כמו שכל הנוער אוכלים גם אני הייתי צריכה לאכול- את הג'נק פוד הקפריסני ולשתות את הבירות והוודקות ... משקאות שאין לי איתם שום רומנטיקה. וזה היה מאד מאד קשה!!!
לילה אחד היה לילה סיגריות - ואני?סיגריה? מה הקשר? אבל כוווווולם היו עם מעפרות, כולם התחילו לשכנע אותי, ואמרו לגל כל הזמן - נו מה נסגר עם חברה שלך? תדליק לה .
גל נשמה טובה, הוא זרם...ריחמתי עליו שלא ירדו עליו שיש לו חברה מסוממת שלא רוצה לעשן...! אז נטלתי מצית וסיגריה והתחלתי לשחק אותה.. זה הרגיש לי זוועה הרגשתי כמו במשחקים הישנים שלי עם האוכל ולא יכלתי להזכר בזה. לקחתי את גל לצד והתחלתי לבכות...ולבכות...
גם במסיבות קצף עברתי חוויות לא כל כך נעימות ?
מספר פעמים נכנסתי לדילמה, האם להתקשר להורי? לא רציתי להלחיץ אותם. ידעתי שגם ככה לשלוח אותי עלה להם נפשית, ועוד בכזו ספונטיות שלא היה להם אפילו זמן לחשוב על זה... ! התגברתי בעזרת גל נשפכתי עליו והוא היה מקום המפלט עבורי לאורך כל הדרך...רק כשחזרתי להורי סיפרתי להם את החוויות המביכות והבלתי נעימות שעברתי.
אך בטלפון לא יכלתי לאכזב אותם... ידעתי שגם ככה הם לחוצים... והפלאפון לא הפסיק לרטוט מהודעות ושיחות התענינות מההורים שבאמריקה ומהסבתא ההיסטרית בישראל שכמעט תלתה את הורי על כך ששיחררו אותי למסע הנוער באיהנאפה .

מכיון שנסעתי עם גל, הורי שינו תוכניות לאותו שבוע בו סבי וסבתי שהיו אמורים להגיע עד אלינו (כי רצו להקל עלי עם נסיעות וטיסות מיותרת שלא עושות לי טוב במיוחד כי גם ככה להגיע ממקום למקום באמריקה לוקח כמה שעות טובות שעולות לי סחחרחורות והקאות ) אבל בגלל שנסעתי אז הורי לקחו יוזמה ונסעו לסבא וסבתא שלי בקנדה, ככה שיצא שראיתי את סבא וסבתא שלי רק פעם אחת בנויורק כשהגענו. ולא היתי אתם כמתוכנן שבוע, התאכזבתי שפיספסתי שבוע במחיצתם , הם עודדו שאי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ושזה הזמן לבלות עם חברים ושלחו לי סכום כספי שהופתעתי לקבל ... אני חושבת שהחלטתי מה אני רוצה לעשות עם הכסף אבל לא לגמרי בטוחה, ואני אספר לכם בהזדמנות .יש למישו אולי רעיון מה אפשר לעשות עם סכום כסף מכובד???
בחג היה ממש נחמד למדתי הרבה דברים ומנהגים חדשים שלא הכרתי... והיה לי מוזר ומעניין...
והדבר שהכי הכי הכי הכי הכי לא האמנתי שאני יעשה זה Extreme Sports - הבאנג'י! בעיקרון זה הולך אחד על אחד אבל ראו שאני כלכך חוששת והמשקל שלי לא היה כל כך מאיים אז נתנו לי ולגל ביחד הוא החזיק אותי כזה חזק שהרגשתי בטוחה? זה כמו מנוף ענק כזה שמעיף אותך לים עם חוט שמחובק את הקרסול של הרגל . זה הזכיר לי את הצניחה החופשית שעשיתי ביומהולדת. זה היה ממש כייף בשבילי זה היה שבירת שיא הפחד!
בזמן קצר הספקתי להיחשף להמון שפות וללמוד מעט ספרדית ושפת-סימנים.
היו עוד הרבה חוויות רובם נעימות וחלק קטן לא במיוחד... אבל בגדול ממש היה סבבה!
קרן אור שלי- אני אשמח שתגיבי לי מה היית עושה במקומי בלילה הסיגריות...ואיך לדעתך נהגתי.
חג-שמח ושבת שלום לכל המתוקות
אוהבת
נטע

יקרה,כפי שנוכחת לדעת לא תמיד בחיים מתאפשר לנו לתכנן סדר יום מדויק,מה הוא יכיל,עם מי נפגש,מה נאכל ועוד.ואני גם חושבת שזה לא נכון להצמד לסדר נוקשה שכזה שלא משאיר מקום למעט גמישות וספונטניות,כי מה לעשות שבחיים האמיתיים לא הכול תלוי רק בנו.כשמקבלים את זה,אז כל סטיה כזאת או אחרת הופכת להיות רכה וסלחנית יותר,הרבה יותר מתפשרת.
בדיוק כמו בתפריט,בהתחלה אין ברירה וחייבים להצמד לתפריט מדויק,אבל עם ההתקדמות והזמן פשוט לומדים לאזן את הארוחות,או את המרכיבים,כל עוד שיש מסגרת.
נשמע שהטיול לאיי נאפה הצריך ממך גמישות שכזאת.הצורך להיות "כמו כולם" על כל המשתמע מכך,גבה ממך מחיר נפשי לא פשוט.שאלת מה הייתי עושה-אני חושבת שבן אדם צריך להצמד לאני המאמין שלו כל עוד שזה לא פוגע באחר.אם את לא נוהגת לעשן,והעישון מגעיל אותך,אז אל תעשני גם במחיר של להרגיש קצת שונה.ואני גם מצפה ממי שאיתי,שיכבד ויבין את ההחלטות שלי.את לא צריכה להיות מי שאת לא,ולמה כ"כ איכפת לך מה יחשבו על זה??אבל זאת אני.ואני ערה לכך שגם לי לקח הרבה זמן להגיע לזה,ושההתנהלות שלך אחרת.
אני רוצה להחזיר אלייך שאלה(שלי אישית קרתה)-אם באותו ערב היו מעשנים גראס(שזה גם הפך להיות נורמטיבי,לצערי),מה היית עושה את??האם היית מבטלת האני המאמין שלך כדי לא להראות שונה או בגלל שאולי יגידו שאת "חננה"?
אני חושבת שהחשש שלך מפני מה יחשבו ויגידו עלייך הוא משהו שמאוד חשוב לעבוד עליו בטיפול,מה דעתך לפתוח את הנושא בפגישה הבאה עם הפסיכולוגית??
בסה"כ אני רוצה לומר לך שמגיע לך שאפו! כי בכ"ז התמודדת,שמרת על עצמך רוב הזמן ואיפשרת לעצמך לצבור חוויות שאולי לא היית מאמינה לפני כמה זמן שאת מסוגלת להן.
אשמח לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי,
חיבוק,
קרן אור.

נטעעע כמה זמן לא דיברנווו ..עברה עלי תקופה טובה אבל עכשיו זוהי תקופה פחות טובה .. התחלתי ללמוד עד השעות המאוחרות הגעתי למשקל של 70 קילו.. אבל המצב הבריאותי השתפר ..ועכשיו שוב אני רוצה להרזות מהרבה סיבות אבל אני מפחדת לפגוע בעצמי שוב אני שמחה שאצלך העניינים זורצים יותר בקלות ואת נהנת מכל רגע ורגע ושעברת את הפסיכו מקווה שתגיעי לתוצאה שאת רוצה
אני כל כך שמחה שאת וגל נהנתם מכל רגע והלוואי שהשמחה הזאת תמשיך לצמוח ..
אוהבת המון והתגעגעתי נורא

מה שלומכן יקרות שלי????
קרן אור ואביבית.... אני ממש מתגעגעת אלייכן תודה על התמיכה והתגובה!
אני כרגע קצת לא מרגישה טוב נפשית....
כי שוב מתחילה השנה ואני לא נעולה על עצמי...
מבחינת הבריאות אני בסדר... משתדלת מאד.
קרן אור שלי- אני אענה למה שכתבת לי בהמשך פשוט כרגע לא מרגישה טוב ככ
אוהבתותכןןןןןן המון המון המון המון !

מממממאממי אני אוהבת אותךך גםם =]
גם אני לא מרגישה טוב היום ...
התאמנתי וקיבלתי סחרחורת ואני לא יודעת למה אכלתי מעולה לפני אימון וכל היום אניחלשה כזאת =[
מה ככה מה מספרת ?

אויש מצטערת לשמוע שגם את לא מרגישה טוב מאמי!
איך היה האימון? איזה אימון עשית?
לא תאמיני כמה זמן לא עשיתי אימונים..... המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן זמן.....
המשקל שלי אותו דבר עדיין לא עליתי ולא ירדתי בכל התקופה הזו...אבל עברו עלי ימים טובים וכאלה שפחות..
זהו, השנה התחילה ושוב אני עם ראש בחוץ כזה... לא יודעת איפה לשים את עצמי השנה.
רציתי להתחיל ללמוד כבר השנה!!!
אולי אולי יהיה עוד מצב...
מצחיק אותי לחשוב על כל המחשבות שחשבתי ותיכננתי ושום תכנון לא יצא לפועל, על זה נאמר רבות מחשבות בלב איש:-)
מה שלומך ככה? איך הלימודים עבודה?
אני קצת לא הרגשתי טוב פיזית בנוסף לרקע הנפשי, היתי חלשה ומה זה סמרטוטה!
פתאום התחלתי להשתעל ולהקיא... הלכתי לרופא כמובן, ויש לי דלקת בסימפונות :-(
מקווה שיעבור מהר.
בינתים אני קצת לומדת פיזיקה וכמיה במגמה עצמית כמו באונברסיטה הפתוחה:-)
אוהבתתתתתת
נטע

אני גם מתחילה דיאטה בריאה ..
הורדתי את המתוקים מאפים עוגות סוכרים ...
אוכלת אוכל בריא ... ודברי חלב עד 5%
אני חייבת להרזות .. אני שוקלת 68.5.. על 1.74
שמנתי 10 קילווווווווו...סיוטטטטטט
אבל שטויות עכשיו אני אוכלת בריא המון חלבנים פחמימות מלאות ופירות 3 יח' ביום והמון ירקות ומעדנים 0%

האימון שעשיתי אירובי וקצת אנ-אירובי
וקיבלתי סחרחורת קשה ראיתי אפילו כוכבים ,בקושי הלכתי ..
עכשיו אני מרגישה יותר טוב ..ההתקררות עברה לי ..
מה איתך איך את אוכלת ?
מקווה שאת מחזיקה מעמד
אוהבת

למרות שההודעה לא היתה מיועדת לי מלכתכילה, היה לי ממש כייף לקרוא אותה...איזה כייף לשמוע שאת מתקדמת ... מה שלומך יקרה?
שלחתי לך מייל.אני מתנצלת שלא היה לי מקלדת בעיברית לכן כתבתי לך באנגלית, אבל לא נורא, העיקר שהבנת שאני מתגעגעת :-)
מה שלומך?
איך היה בחג ? ואיך היה לך בכיפור?
מחכה לשמוע ממך
אוהבת
נטע

מה נשמע? את לא מבינה איך כיף לשמוע ממך! גם אני ממש התגעגעתי אליך, היה לי חסר הדיבור איתך.. בראש השנה היה בסדר, קצת מתיחות אבל בגדול בסדר.
בכיפור צמתי ובאמת שב"ה הצום היה קל אבל להתאושש ממנו אח"כ היה קצת יותר מסובך..
מה איתך? מה עוד קורה?בלי נדר אכתוב לך מייל קצת יותר מפורט בקרוב..
תקווה.
נ.ב.-ממש שימח אותי לקבל את המייל ממך למרות שהוא היה באנגלית זה ממש חימם לי את הלב וחוצמזה היה כיף לקרוא אותו..

איזה כייף שעבר לך בסדר....
כל כך קיוותי שיהיה כך!
מתוקה- גם אותי שימח לקרוא את המייל שלך:-)
מה שלומך?
איך החג החדש???
את מבלה בבית?
ואיך הולך בצבא?
אוהבת נטע

אני תמיד שמחה שלמרות כל העומס שלך,את שבה לפורום לעדכן.
אני שמחה גם על הקשר הטיפולי שמתחיל להיווצר עם הקב"ן(את רואה אותו כבר יותר מפעם בשבועיים??) וע"כ שאת נותנת מקום לכל התחושות והרגשות שעומדים בבסיס הפרעת האכילה שלך.
ברור לי שלא קל בהתחלה עם "ההצפה" הזאת,אבל זאת הדרך,ואני מחזקת אותך בה.
יחד עם זאת,לא מובן לי למה החלטת להפסיק להפגש עם הדיאטנית.באיזה מובן הרגשת שזה מחמיר את הפרעת האכילה שלך??אני רוצה להתעכב בנקודה הזאת ,כי מניסיון אני יודעת שדווקא שם,על המשקל המאיים כ"כ,שמשקף לנו את כל הפחדים שלנו,היא הנקודה הכי קשה,אולי אפילו יותר מלדבר על הרגשות.את חייבת טיפול תזונתי במערך הטיפולי שלך,ולראייה את מספרת שעדיין לא התחלת לעלות במשקל..העלייה במשקל היא המדד האמיתי להאם הטיפול הנפשי יעיל או לא.ולי נשמע שאת בורחת ממנו.כאילו את לא מוכנה לוותר על ה"א שלך לגמריי.את רוצה טיפול,מודעת לחשיבות של הטיפול הנפשי,אך יחד עם זאת,לא רוצה\מוכנה לעלות במשקל(אי אפשר לאחוז את החבל משני קצוותיו..).זה דברים שחשוב לעבוד עליהם בטיפול הנפשי והתזונתי כאחד.לא הולכים לדיאטנית רק כדי להשקל,אלא כדי לדבר בדיוק על אותם תחושות שהם בשיאם בהתמודדות עם האוכל,בכול אותם רגשות שעולים כל ארוחה,כל היום.הדרך למדר אותם היא להתמודד איתם.
אשמח לשמוע מה את חושבת.
מחזקת אותך,
קרן אור.

מה נשמע? איך את מרגישה? יש חדש?
בעקרון אני רוצה לענות על כל השאלות ששאלת אותי וגם בכלל לשתף אותך בכל מה שקורה.. אני עדין רואה את הקב"ן רק פעם בשבועיים זה כל מה שהמערכת הצבאית מאפשרת נכון לעכשיו,זה די קשה במיוחד שקורה לי הרבה בזמן האחרון שיש לי חודש שאני לא רואה אותו בכלל כי עם מסיבה מסוימת מתפספס לי תור אני צריכה לחכות שוב שבועיים עד שאני יכולה לראות אותו שוב מה שהופך את ההתמודדות ליותר קשה ומורכבת אבל אני די בטוחה שזה עדיף על שום טיפול בכלל.
לגבי הדיאטנית זה פשוט לא הסתדר נראה לי שכבר סיפרתי לך אז אבל היה לי אפשרות לראות אותה רק פעם בחודש כי תמיד יש לה לו"ז ממש עמוס בחיילים שצריכים לראות אותה. כל פעם שניסתי לדבר איתה על דברים שהציקו לי הרגשתי שהיא לא כזה מבינה או שהיא סוג של צוחקת על הקשיים שהייתי מעלה. בסופו של עניין היא אמרה לי שהצבא הוא לא סביבה טיפולית ושהתפקיד שלה הוא לתחזק את החיילים שנמצאים במצבים קשים עד שהם משתחררים מהצבא לאזרחות. ששמעתי את זה אמרתי לה שעם כל הכבוד שיש לי אליה כבנאדם אני מעדיפה לא לחזור.היא אמרה לי שהצבא צריך להיות במעקב אחרי המשקל שלי אבל אמרתי לה שגם לזה אני מעדיפה ללכת לחובשת בבסיס ולא להגיע אליה,היא נראתה קצת כאילו היא מתחרטת על כל הדברים שהיא אמרה אבל זה היה קצת מאוחר להתחרט..
ההתמודדות היא לא פשוטה,כמו שאת יודעת אבל יש ימים טובים וכאלה שפחות-נכון בזמן האחרון היו לי כאלה שהם פחות טובים מאשר טובים אבל אני משתדלת בד"כ לשאוף לשיפור במצב..זה לא כזה פשוט במיוחד שאני מרגישה בזמן האחרון שהמשפחה שלי מתפרקת-אח שלי טס חזרה לגור באוסטרליה והודיע לנו על זה רק יומיים לפני שהוא טס,ככה שזה די נפל על המשפחה ונראה לי שכולם עדין מנסים להתאושש..
מקווה שהכל אצלך טוב,תקווה

תודה על השיתוף.אבל הרשי לי לשתף אותך במה שאני חושבת-כיוון שחייך כאן מוטלים על הכף,רק את צריכה להחליט שאת לוקחת אחריות עליהם.ואם הטיפול בצבא לא נותן לך מענה מלא המתבקש במצבך(וכך זה נשמע לאור התיאורים שמסרת),הרי שיש צורך לטעמי בשיחת הבהרה מול הגורמים הרלוונטים.אני יודעת שגם בנות משרתות הסובלות מה"א מקבלות מענה אמבולטורי מחוץ לצבא,כשהצבא משתכנע שיש צורך בטיפול אינטנסיבי יותר ממה שהוא מציע.יחד עם זאת,אני מכירה אותך מעט ויודעת שיש לך ודאי חלק לא קטן ששותף לעניין,כמו הפחד להודות בגודל הבעיה באמת(מסיבות כאלה ואחרות)או "הבונוס" להמנע מלהתמודד עם טיפול אינטנסיבי ,על כל המשמעויות שלו..
לי יש תחושה שאם להיות בטיפול חשוב לך,את יכולה להשיג אותו(ולא רק לסמן עליו וי),בדיוק כפי שרצית לשרת במקום אחר והצלחת.
אני חושבת שזה הזמן ואל לך להתפשר על דברים שיש להם משמעות עצומה להמשך חייך.
שבי עם עצמך וקבלי את ההחלטה.
אשמח לשמוע מה את חושבת.
קרן אור.

חוסר תאבון יכול להיות סמפטום של מס' דברים.
הוא יכול להצביע על משהו פזיולוגי אותו יש לברר אצל רופא המשפחה.

הוא יכול להצביע על קושי רגשי ומצוקה, האם סמוך לירידה בתאבון היה איזשהו ארוע בחייך ( מעבר דירה? חתונה? פרידה? או משהו אחר )

אני הייתי פונה קודם לרופא כדי לשלול גורם פיזיולוגי ואז פונה לפסיכולוג על מנת לברר למה איבדת את התיאבון.


אפרת

תצילו אותך ממה? ממי? בואי ותספרי .

אפרת

דאגתך לבתך היא טבעית ומובנת,שהרי אנו מכירים ויודעים שלעיתים יש מעבר בין הפרעת אכילה אחת לאחרת.
פלוטין שייך לתרופות ממשפ' הSSRI ,ובדומה לשאר התרופות ממשפחה זאת אכן יש לו השפעה על התיאבון(לרוב,חוסר תיאבון).זאת הסיבה שמשתמשים בו לויסות בהפרעת אכילה מסוג בולימיה.יחד עם זאת, כן חשוב להיות עם היד על הדופק לאור הנתונים שציינת יש לדאוג ולוודא שלא מתפתחת אצל בתך אנורקסיה.מה שכן ברור הוא שהתזונה שלה לוקה בחסר ויכולה לגרום לחוסרים בטווח הארוך.
בכול שינוי כזה חשוב לפנות ולעדכן את הפסיכיאטר שמטפל בבתך ושרשם לה את התרופה(האם היא לא נפגשת איתו באופן קבוע??האם היא לא נמצאת בטיפול מקיף ומערכתי הכולל גם ליווי תזונתי?) ולשקול לשנות בהמלצתו את הטיפול התרופתי לתרופות ממשפחה אחרת שאין להן השפעה על התיאבון ולבחון אז את המצב.
כך או כך,הכתובת הראשונית היא הגורם המטפל,זה שמכיר הכי טוב את ההיסטוריה והאנמנזה של בתך.

אני כאן אם יש שאלות נוספות.
בהצלחה,
קרן אור.

קרן אור ואפרת שיהיה לכן חג שמח .. שתהנו כל רגע ורגע עם הרבה אהבה ואושר ורק שימחת חיים והנה ..
איזה כיף עוד חג באה הארוחות הטעימות והמשפחתיות .. בנות יקרות וגם בנים תהנו .. מי שסובלת מה"א אני יודעת כמה זה קשה וכמה אתם מתות שהחג יעוף ולחזור לשגרה אני יודעת כמה קשים הרגעים האלו של הארוחות אבל בנות ובנים יקרים תאזרו כוחות כי החיים שווים כל רגע רק צרייך לדעת להנות מהם מזהמשנה קילו יותר קילו פחות הרי החיים עוברים הזמן רץ והדקה שעברה לא תחזורר אז תהנו לכם וחג שמחח =]]

אשמח לשמוע איך עבר עלייך החג באופן אישי..

בדיוק היום נכנסתי לאחר שלא ביקרתי די הרבה זמן וראיתי את הודעתך.תודה רבה יקרה על הדאגה וההתעניינות.האמת היא שהיתה לי תקופה די לחוצה-גם עם כל החופש של הילדים וגם עם כניסתם למסגרות החדשות(בי"ס),ובין השאר מצבי הגופני ידע עליות וירידות.צר לי שלא נכנסתי לכאן כדי לעדכן,אבל לא ממש הייתי מחוברת.
מה שלומך את??איך עוברים עלייך הימים והאם את מרגישה כבר בשינוי בעוצמת החרדות מאז התחלת הטיפול התרופתי??
החג בפתח-האם יש תכנונים לגביו??היכן לחגוג??אשמח לשמוע יותר על מה שעובר עלייך.

נשיקות יקרה,
קרן אור.

מה שלומך יקרה?
קודם כל אני רגועה לראות שהכל בסדר איתך.. את האמת שדי נלחצתי..
אני שמחה לשמוע גם שאת מתפקדת.. האם החלמת כבר ממחלתך? או שאת עדיין בטיפולים?
את עובדת כרגע?

אני עדיין בטיפול דיאטני-פסיכולוגי, הפרעת האכילה שלי דועכת ודועכת מיום ליום...התקדמתי המון מהבחינה הזו, אני מרגישה ממש קרובה להחלמה. :]
מבחינת החרדות- אין עדיין שיפור לצערי. העלו לי את המינון התרופתי לצורך שיפור המצב הנפשי ורמת החרדה הגבוהה שאני חיה בה כרגע.
אני מקווה שזה יעזור.. אני מרגישה שאני נוטלת את התרופות הללו סתם למען האמת..נמאס לי לקוות שהן ישפיעו ובסוף להתברר שלא..
עבר יותר מחודש ואין להם שום השפעה. אני מקווה שהמינון הנוכחי יעשה את השפעתו ויצליח במעט להרגיע אותי.

בעוד שבוע-שבועים בערך אני אמורה להתחיל את תהליך הייעוץ הלימודי שלי לקראת שנה הבאה. אני נורא חוששת, אני לא מרגישה הכי חזקה כרגע להתחיל בזה..אין לי את האנרגיות הדרושות. העניין הוא שהפסיכו' התעסוקתית שלי הציעה שדווקא כן כדאי ושניבנה לזה לאט לאט..אני עדיין לא יודעת אם זה יהיה הדבר הנכון בעבורי כרגע לעשות..


אשמח לשמוע מה קורה איתך בינתיים..
אוהבת מאד,
שנה טובה וחג שמח יקירתי!!!

את מספרת על דברים כ"כ חשובים ומשמעותיים אותם את עוברת ועושה ולי ברור שכל עניין הלימודים,עד כמה שהוא בודאי קשה(כמתחייב מכל שינוי כזה או אחר),ממש קטן עלייך !
אני מציעה לך להתחיל,לגשש את דרכך,לנסות.מה יכול להיות בעצם??ממה את מפחדת??הרי תמיד תוכלי להחליט לשנות,להאט??הרי שום דבר לא ממש רודף אחרינו,וגם אם יתברר לך בדיעבד שזה היה מוקדם יותר ממה שאת נכונה לו כעת,תמיד אפשר להפסיק ולחכות מעט ואז לנסות שוב.אבל לטעמי כן חשוב לנסות,לא לשלול דברים על הסף,כי ברוב המקרים מגלים שהפחד שלנו מפני העתיד וממה שיהיה גדול יותר ממה שקורה במציאות.
אותו הדבר לגביי עניין השימוש בתרופות-אני לא רואה סיבה למה שזה לא יעזור(הרי בעבר השתמשת וזה מאוד הקל עלייך,למיטב זכרוני),רק שלעיתים צריך להתאזר בסבלנות,לפעמים צריך גם לשנות את המינון מהמינון ההתחלתי או להחליף לתרופה אחרת,ממשפ' תרופות שונה,וזה הרבה עניין של ניסוי וטעייה.אין כאן מדע מדויק.צריך לנסות עד שמוצאים את התרופה המתאימה.ואני יודעת שזה קשה,אך תזכרי תמיד שזה רק עניין של זמן ובסוף תמצא התרופה המתאימה.
אני גם שמחה על שאת משלבת את זה עם טיפול פסיכותרפי,כי כדורים יכולים להקל,אבל התהליך והשינוי האמיתי נעשים בתהליך הטיפולי.
לגביי-תודה על ההתעניינות והמחשבה,שוב.לא הייתי במיטבי מבחינה בריאותית בתקופה האחרונה,אבל מדובר רק בנזקים נילווים,אני בבדיקות ובטיפול שונה ומתחילה להרגיש שמצאתי את הדרך.וכן,אני עובדת לפרקים,בהתאם למצבי.

מאחלת לך חג שמח ושנה טובה,המשכי לעדכן ולשתף,
שלך,
קרן אור.

אני מתמוטטת..
היה לי חג שחור..
לא הייתי בארוחת החג, הייתי סגורה בחדר משום שהייתי עסוקה בהתקף החרדה שתקף אותי, בבכי שלא נעצר, בלב שלי שדפק בעוצמה כ"כ גבוהה, ברעידות שלי, בדיכאון שלי..
ככה עבר עלי החג..בדמעות.. בהתקפים.. המצב מחמיר..
ואתמול- אפילו יותר גרוע הרגשתי..רציתי לפנות כבר לבית חולים כי הרגשתי שאני ממש בהתמוטטות עצבים..ישבתי שעות על גבי שעות ובכיתי.. פניתי אתמול בלילה לפסיכיאטר פרטי והוא הגדיל לי את מינון התרופות שאני לוקחת..
המחשבות השליליות שלי מתעצמות אני מרגישה אותן בולעות אותי.. כ"כ בקלות.. כמו טרף קל. אין לי כוחות יותר להילחם בהן הן כ"כ עוצמתיות ומאיימות.. כבר חלפו בי מחשבות מפחידות..
יום ראשון בבוקר אפנה לפסיכיאטרית המטפלת שלי באופן דחוף- אין לי מושג איך אלך לעבודה במצב כזה, אין לי מושג איך אפשר בכלל לחשוב על לימודים כשאני מרגישה בצורה הזו.. אני מרגישה שהזוגיות החדשה שלי מתפוררת כבר..ובן זוגי שכל הזמן רואה אותי במצב הזה ואין לי מושג אפילו מה הוא חושב על זה..הוא לא יודע איך "לאכול" את זה וממה זה נובע..
נמאס לי..
כבר אמרתי לו שאולי כדאי שיעזוב וישאיר אותי לבד להתמודד עם הכל.


אני כבויה..
אני לא נושמת ואין לי אוויר..
מרגישה רק את נשימותיה של מפלצת החרדה נושפות בעורפי..

צר לי לשמוע על עוד התקף חרדה,אני מתארת לעצמי כמה זה ודאי מבהיל.
אבל יקרה,חשוב לי דווקא עכשיו להזכיר לך שיש מוצא,שהיו לך תקופות טובות יותר בהם הצלחת לראות ולחוות דברים אחרים,שההתקף הזה,כמה שהוא קשה וכמה שודאי את לא מצליחה כרגע לראות מעבר אליו,טיבו לחלוף.אבל מה שישאר אלו הם המאמצים והעבודה הקשה שעשית,שבכ"ז איפשרו לך היום להיות במקום אחר,טוב יותר.הרי לפני שנה בכלל לא האמנת ויכולת לחשוב על אופציה אפשרית של עבודה ולימודים,וראי היום כמה זה הפך להיות חלק מחייך.
ההתקף הזה לא יצליח לגמד ולמחוק את כל הדברים האחרים,הטובים בחייך.
ויש לאן לשאוף.אפשר לחיות עם התקפי חרדה ולצמצם את תדירותם.יכול להיות שאת כרגע בקו התפר,עד שימצאו את התרופה שכן מתאימה ועובדת עלייך.אבל אני יכולה להבטיח לך שברגע שזה יקרה,וזה יקרה,את תרגישי ותהיי במקום אחר עם עצמך וחייך.
רק עוד נשימה עמוקה...

אשמח לשמוע איך היה לך היום בפגישה עם הפסיכיאטרית..
ממתינה לעדכון ועד אז שולחת אלייך חיבוק גדול ועוטף.
איתך,
קרן אור.

מה שלומך??
בסופו של דבר לא נפגשתי עם הפסיכיאטרית אתמול משום שהיא כרגע נמצאת בחופשת מחלה.
אני ממשיכה ליטול את הויאפקס עם הרסיטל ולקחת את המינון החדש שנתן לי הפסיכיאטר הפרטי. אני מקווה שזה יעזור.
מה שכן קראתי באתר האינטרנט ששילוב של ויאפקס עם רסיטל עלול להיות מאד מסוכן!! בשל תסמונת שנקראת- "תסמונת סירוטונין" שזה בעצם סוג של הרעלה/עודף סרוטונין ושיש לכך תופעות לוואי חמורות!! הפסיכיא' שלי לא אמרה לי כלום לגבי זה אך אני עדיין חוששת מזה, לאחר שקראתי על זה אתמול בערב.

אני אמורה להתחיל כבר את הליך הייעוץ הלימודי בשבועות הקרובים.. לומר לך את האמת, אני לא חושבת שאני אי פעם אהיה מסוגלת לחזור למסגרת כ"כ תובענית של לימודים כמו שהיה לי בעבר בבית הספר. בטח ובטח שלא כרגע כשאני כ"כ חלשה ורוצה רק את השקט והחופש שלי. לא חושבת שלימודים כאלה יתאימו לבעיות הנפשיות שלי..זה ידרוש ממני המון כוח ועוצמה ולעמוד בתנאי לחץ ואני חוששת שאולי לא אצליח להחזיק מעמד בכזו מסגרת.


מה איתך? איך עוברים עליך הימים??

לגבר מה שמכונה "משבר סרוטונין",היא אינטרקציה מוכרת,אך יחד עם זאת,פעמים רבות הצירוף התרופתי הנ"ל מאושר לשימוש,בהנחה שהפסיכיאטרית שלך מסונכרנת לגביי כל התרופות שאת לוקחת.בכול מקרה,נשמע שאת מאוד מפוחדת וחוששת ממה שקראת ואני מציעה לך לשתף אותה בחששות שלך ולשמוע מה יש לה להגיד.הרבה פעמים זה מרגיע.
לגביי הייעוץ הלימודי-אני יכולה להבין את התחושות שזה מעורר,אך יחד עם זאת,זה רק ייעוץ למה ללמוד ולא הלימודים עצמם.אם ארת מרגישה בשלב זה שהלימודים יהיו מעמסה נפשית(שאולי גרמה גם לרגרסיה ולהתקפת חרדה שלך) ,דחי אותם כרגע,זה יחכה לזמן מתאים יותר,כשתרגישי יציבה ומחוזקת יותר.

בכול מקרה,אני כאן ואת מוזמנת להמשיך לשתף.
שלך,
קרן אור.

אני שמחה שחזרת ואת מעדכנת, ( גם אם זה עדכון קשה) .

האם הורייך לוו אותך בתהליך של ההפלה, אם אני זוכרת טוב את בת 14 נכון?

האם ההריון הוא תוצאה של התקיפה אותה עברת?

אפרת

ההורים שלי לא יודעים כלום.
חברה שלי ליוותה אותי. היא בת 17 וחצי.
היא התייאשה ממני ובצדק.
היא יודעת רק על מה שקרה, היא לא יודעת על הסיגריות ועל הע''א.
אני שמחה שגיליתי את זה מוקדם.
אני בת 13 וחצי (עוד חודש)
וזה בגלל מה שקרה.
קשה לי מאוד, אני לא יודעת מה לעשות.
עוד יומיים מתחיל הבצפר ועוד לא עיכלתי את כל מה שקרה. אני צריכה זמן לסדר את הראש ואין לי את הזמן הזה.

תודה שחזרת לעדכן.נשמע שכ"כ הרבה עובר עלייך,בגילך הצעיר,ואני חושבת שאת לא צריכה לעבור את זה לבד.
שום דבר ממה שקרה לא באשמתך!! לי דווקא נשמע שאת עשית ועושה את הכי טוב שאת יכולה וכן לוקחת אחריות על מה שאפשר,אבל אלו אכן דברים גדולים מידי אפילו בגילאים מבוגרים יותר,כל שכן בגילך הצעיר מאוד.
אם זכרוני לא מטעני אז סיפרת שפנית למוקד והם עזרו לך ושניגשת להגיש תלונה,נכון??מה קורה עם זה??האם התקיפה בוצעה ע"י מישהו קרוב אלייך\שאת מכירה??
חברתך לא התייאשה ממך,אלא שהיא בטח מוצאת את עצמה חסרת אונים לנוכח הדברים הלא פשוטים האלו,כפי שאת ודאי מרגישה בעצמך.ולכן אני חושבת שיש לשתף בסיפור הזה מישהו מבוגר,אולי יועצת בי"ס(עכשיו שחזרת ללימודים)?או כל מבוגר אחר שאת סומכת עליו.
זה טבעי שאת צריכה "לסדר את הראש" (כלשונך),ולכן מחזקת אותך ומבקשת ממך לא להשאיר עצמך לבד!

בבקשה עדכני מה חשבת,
חיזקי ואימצי,
קרן אור.

ניגשתי למוקד אבל לא התלוננתי.
אני לא מכירה אותו.
ועכשיו עם הבית ספר קשה לי מאוד ואני לא יודעת מאיפה אני מוצאת כוחות.
אין לי מישהו להיות איתו. ניתקתי קשר ען כולם כולל חברה שלי.
אני מעדיפה לבד.
אני לא מוצאת משהו לחיות בשבילו.
נמאס לי כבר.
אני בדרך כלל לא מרחמת על עצמי אבל הפעם אין לי כוח.
אני באפיסת כוחות.
לא יודעת כבר מה לעשות.

תודה על התמיכה.

אני קוראת את שאת כותבת ואני תוהה כיצד אוכל לעזור לך.ואני רוצה לשאול אותך-
למה את בעצם בוחרת להשאיר את עצמך לבד??למה הפחד הזה לשתף ולתת למישהו לתמוך בך,שעה שנשמע שאת כ"כ זקוקה לתמיכה הזאת??
ואני תוהה-האם יש משהו שאת חושבת עליו שיכול לעזור לך כרגע??משהו שאוכל לעזור??

אשמח לשמוע תשובותייך.
החזיקי מעמד וחג שמח,
קרן אור.

אני לא רוצה להכביד על אנשים..
אני פוחדת שהם ישפטו אותי.
או שהם יגידו שזה בשביל "צומי".
אני יודעת שאני יימצא את הכוח לקום, אבל אני לא יודעת מתי.
אני צריכה מישהו שיבין אותי, מישהו שלא יישפוט אותי.
סיפרתי לחברה שלי על הכל גם על העישון והע''א והיא ישר שאלה אותי - למה?
למה את עושה את זה?
היא לא מבינה אותי.

אני צריכה מישהו שיבין אותי.

נשלח לי לפני הזמן...

שנה טובה
שיהיה בנואת הכוח להחזיק את עצמנו ולא לאפשר לעצמו ליפול.
ואם אנחנו קמים לתת לעצמנו את הכוח לקום כמה שיותר מהר!
חג שמח

ממה שאני למדתי בעצמי אני רוצה לשתף אותך שפעמים כה רבות התחושות שאנחנו עול ומכבידים על אחרים עם הבעיות שלנו,הם תחושות שלקוחות מעולמנו הפנימי(ושחשוב לעבד אותם בטיפול..כמה שאת ודאי לא רוצה לשמוע זאת..),כשהאמת היא שהרבה פעמים אנשים מרגישים שאנחנו לא בסדר אבל לא יודעים איך להתמודד,איך לגשת,מה לומר כשאנחנו רק ממשיכות למדר.
אני חושבת שמי שלא רוצה להיות לצידך במילא לא יהיה,אבל למה לשלול מראש את כל האחרים שודאי את יקרה להם ורוצים כן לעזור??לכולנו יש אנשים כאלו ואני חושבת שאם רק תבחרי מישהו אחד שאת מרגישה קרובה אליו,זה כבר יעזור ויקל עלייך.
חשוב לדבר על הדברים כי אם לא מדברים עליהם הם לא נעלמים,עד כמה וכמה במקרים טראומטיים כמו אלו שחווית,תני לעצמך את האפשרות להשען.

אשמח אם תמשיכי לעדכן.
שבוע מבורך,
קרן אור.

אני מפחגת "להישען" על מישהו כי אני פוחדת ליפול.
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד כי הוא יכול לבגוד בי.
קשה לי אבל אני מקווה שיהיה יותר טוב.
אני צריכה מישהו שיבין אותי.
מישהו שאני יוכל לסמוך עליו אבל אין בנאדם כזה.

אין ספק שהפחד משתק,עד כי לעיתים נדמה שעדיף להשאר לבד רק לא לחשוף את עצמך לאפשרות של אכזבה מצד האחר.
כמי ששנים מתנהלת והתנהלה כך אני רוצה לומר לך שזה נכון שבלבד התחושה היא שהכול תלוי בך לטוב ולרע,ואת יודעת למה לצפות.(ולרוב במצבים מסוג זה דווקא התרחישים הפחות טובים קורים),אבל ביחד (וזאת לא קלישאה) יש הרבה מן הנחמה,ההקלה.גם ראיה של האחר מבחוץ את הדברים ממקום אוביקטיבי פעמים רבות מאירה נקודות שלא שמו לב אליהם.
ממה את בעצם מפחדת??מה התרחיש הכי גרוע שיכול לקרות אם תשעני על מישהו?איך מישהו יכול לבגוד בך,לספר?(האם את מרגישה אשמה עדיין במה שקרה??כי אני מקווה שאת יודעת שאת לא!).
את מציינת שאת פוחדת להשען על מישהו כי את מפחדת ליפול,וסליחה אם זה בוטה מידי-אבל לי נשמע שכבר נפלת!הרי את לא מתפקדת כרגיל,ומילא אם ניסיונותייך לחזור לשגרה ולא לברוח להרס עצמי היו עוזרים,אבל הנקודה היא שאת משאירה את עצמך לבד ובנתיים חוץ מלשקוע ולצלול עמוק יותר לא נראה שמסתמנת דרך אחרת.ואם כך הדבר,מה יש לך להפסיד???
אני מקווה שתוכלי לענות בצורה כנה על השאלה הזאת,אפילו לעצמך אם לא נוח לך מעל גבי הפורום.
מה שלא יהיה לי נשמע שאת זקוקה לעזרה מידית,תני לעצמך את האפשרות לקבל אותה!

קשה לי כ"כ לקרוא את דברייך,ליבי ניקרה .. קצת קשה לי להגיב כי איני מבינה ממה את סובלת מאיזה הפרעת אכילה .. אבל אין ברירה עצם העובדה שכתבת וניסית למצוא עזרה ותמיכה מוכיחה שאת רוצה להשתנות ולכן לכי לטיפול תטפלי בעצמך כן זה אפשרי הכל תלוי רק בך וכמובן עם סביבה תומכת העניין יותר קל ...
מחכה לשמוע ממך

אני קוראת את מה שאת כותבת וליבי יוצא אלייך.אני יודעת כמה זה כואב וקשה לחיות בצל מחלה שהפכה להיות חלק ממי שאנחנו.ודווקא מהמקום הזה אני רוצה להושיט אלייך את ידיי,ולקוות שתאפשרי לעצמך לאחוז בהם,ושמתוך כך תצליחי לראות שיש דרך גם אם כרגע במקום השחור שאת נמצאת בו לא רואים קצה של אור..יש דרך ואני כאן לספר עליה.זה אפשרי,אני מאמינה בכך בכל ליבי!
אני לא יודעת בת כמה את או מה עברת והאם היית בטיפול או מה מצבך,אבל נשמע שאת זועקת לעזרה ,אני שומעת את קולך,גם אם הוא חרישי.
האם תוכלי את לפחות לתת לקול הזה מקום להשמע??ולא לפחד מאיך שזה מרגיש.
החיים יקרים,ואנחנו כאן כדי לחיות אותם.וזאת באמת בחירה שלנו איך לחיות.אני לא אומרת שזה קל,ממש לא.יודעת כמה זה קשה,אבל גם יודעת שהמלחמה הזאת,כמה שהיא מתישה ורוצים לעיתים להניח את כלי המלחמה בצד,כשעוברים אותה מגלים שהיא המלחמה המתגמלת ביותר.
אל תתני לחיים להמשיך לחלוף על ידך,היאחזי בהם.את צעירה,כל החיים באמת עוד לפנייך,אפשר שתחיי אותם מאושרת.
המחלה שלנו רק מבודדת אותנו מהחיים,מהחברה,ובדיעבד אנו מגלות שהיא רק מכרה לנו שקרים ואשליות,שאין מאחוריהם כלום.ומצד שני,אם המדיניות שלנו הוכחה עד היום כשגויה,לא הגיע הזמן לנסות דווקא לשנות אותה??
ישנו משפט שנצרב בתודעתי שנאמר לי ע"י אחד מרופאיי,ולמרות המצב הקשה בו הייתי כשהוא נאמר,אני זוכרת אותו כי הוא היחיד שהצליח לחלחל לתוכי:"כ"כ הרבה שנים ניסית למות,ותמיד תוכלי למות,אבל אולי פעם אחת תנסי לחיות??".

יקרה,אני כאן ואשמח לשמוע את מה שתרצי להשמיע,
את לא לבד.
יותר מאשמח לחשוב איתך על אפשרויות טיפוליות שיתאימו לך.
בבקשה עדכני,
חיבוק,
קרן אור.

את שואלת למעשה איזה טיפול יהיה יעיל וטוב עבורך? טיפול שיספג בגוף ולא תקיאי אותו החוצה.

האם את מוכנה למסור פרטים נוספים? גיל, מה מצבך כיום? ( מבחינה בריאותית)

אפרת

אני לא יודעת עם הגעת למצב של נשירת שיער ,ציפונים נשברות או סדוקות ,קושי בפעילות יומיומיות כמו הליכה אפילו דיבור ,אי הגעת ווסת או העלמות ווסת וכו'..תיקחי בחשבון לאחר צימצו קלורי שכזה הגוף לא רגיל לקבל מזונות שייתרמו לגוף ואף יסייעו לו .. אני לא הגיד חייבת אבל צריכה להבין שאת חייבת לאכול טוב בשביל הבריאות שלך והעתיד שלך מזה משנה לך עם תעלי 3-5 קילו .. אם את כ"כ מפחדת מהשמנה .. תשמיני ואז תעשי תזונה נכונה ותרזי .. אני גם הייתי בתת תזונה ומשהו טוב לא יצא מזה אני סובלת מאי הגעת ווסת ללא תרופות .. זה מה שגרמתי לעצמי למרות שהשמנתי זה לא הגיע ולוקח לו זמן .. אני שמנתי ואוכלת נכון ומבוקר ומתאמנת בצורה מבוקרת ונכונה אבל את יודעת מה אני גאה להגיד שאני מתחזקת אני מסוגלת לעשות פעילויות יומיומיות ללא מאמץ וולא חולשה וסחרחורות וזה כן שווה את ה 10 קילו שעליתי .. טוב לי ואני נהנת מכל רגע אז אני ממליצה לך קחי את עצמך לידיים כיח הבריאות שלך שווה הרבה יותר מאיזשהו מספר על המשקל מניסיון ..!!אני הייתי אנורקסית ואז בולמית שנטלה משלשלים ללא גבול אבל דיי החלטתי לשים לזה סוף .. החיים שלי שווים הרבה יותר מכח הרזון שהע"א מנסות לתקוע לנו בראש ..לקח לי הרבה זמן להבין וסבלתי עד שהבנתי .. וחוץ מיזה את נמצאת אצל תזונאית והיא בטח יודעת יותר טוב מימני מה מתאים לך אבל לשאלתך כן עולים במשקל לאחר צימצום קלורי כמו שלך כי פגעת בחילוף החומרים שלך וכדי להתחיל להחזיר אותו למסלול הנכון צרייך לאכול ולאכול טוב גם עם משמינים אני מקווה שהפנמת את הכתוב ועם יש לך שאלות אני כאן ואשמח לענות

כנראה שהראש שלי ממש נפגע,למשל הדיאטנית אמרה לי לאכול 3 ארוחות ביום.
היום לדוגמא אכלתי יוגורט בבוקר+נס קפה,ארוחת צהריים,פרוסת עוגה קטנה אחר"צ+קפה,ואני לקראת ארוחת שישי.
נורא טוב לי מצד אחד אבל מצד שני מרגישה רע ונגעלת מעצמי איך ומה אני חושבת לעצמי.
כל הזמן מהדהדת בי המחשבה ,מה אני לא אכנס לג'ינס שלי?"
אני לא רוצה להשמין נורא ולהראות פרה....אבל כן רוצה להחלים מההפרעה

זמן להבין ,אבל יש לי סדר עדיפויות בחיים .. אני אמרתי לעצמי זה רק מכנס ג'ינס סוווו... אז שמנתי אבל אני בריאהההה .. לא אכפת לי גם להיות מידה 40 כל עוד אני בריאה בארוחת שישי אכליתי טוב וגם צהריים זה לא משפיע עלי כבר אני נהנת לאכול .. וכן גם מאפים וכו' פעם בשבוע מאמי תהני פשוט .. קשה לצאת מזה אבל את חייבת טיפול אין ברירה אני לא הייתי בטיפולים אבל אני הבראתי בזכות הסביבה שבה אני נימצאת ואני חושבת שאת יכולה גם ,כל אחד יכול עם הוא רוצה ותחשבי קודם כל הריאות ואז המידה של המכנס חוץ מיזה תמיד אפשר אחר כך להוריד במשקל לחטב את הגוף ולאכול תזונה מתאימה פשוטט לכיי על זה את יכוווולללה !!

מה דעתכן שאצטרף לקבוצת תמיכה שבה אני גם אוכל טוב וגם לא אשתולל עם האוכל?
למשל שומרי משקל---אני יאכל את מספר הנקודות שלי [אבל לפחות אני יאכל],וגם אני יהיה במעקב ובשליטה!!
אגב מישהי יכולה לומר לי האם להמשיך כרגע בפעילות הגופנית?אני הולכת כל יום כמעט 40 דקות

בטח ,פעילות גופנית תמיד מומלצת ..
ושומרי מישקל מאמי זה כדי במשקל ולא לשמור עליו .. ולפי מה שהבנתי ע"פ התפריט שהתזונאית נתנה לך את לא צריכה.. למה שלא תעשי לפי מה שהתונאית נתנה לך עם פעילות גופנית ??
עם בכל זאת חלטת על שומרי משקל תבקשי מס' נק' כדי לשמור על המשקל הקיים בצורה בריאה ונכונה ולא לרדת יותר
בהצלחה

אני יעדכן לגבי התפתחויות.....

יש פה תשובות גם מהצוות?

ראשית, מצטערת על העיכוב במתן התשובה.

עשית צעד חשוב בהליכה לדיאטנית, אך זה לא מספיק כיוון שהפחד שלך להשמין יכול לחרב את כל תפריט התזונה שלך. ממליצה לך לשלב זאת עם טיפול פסיכולוגי.

אפרת

מופיע לי שעליתי כמעט 3 קילו,זאת ולא ממש "השתוללתי" עם האוכל ולא אכלתי בדיוק בדיוק את התפריט מרוב פחד להשמין ולמרות זאת אני רואה עלייה משמעותית.
מוזר,כי לפני בערך 4 ימים הייתי במשקל הרגיל שלי...
איך זה יתכן?
גם הפסקתי פעילות ספורטיבית כי כואבות לי הרגליים,
מה עושים?

1. כשמתחילים פעילות גופנית לעתים מעלים קצת במשקל כי הגוף פוחד לאבד רזרוות. אחרי כחודש המשקל אמור לחזור לעצמו. אם את עובדת על השרירים את קחי בחשבון ששרירים שוקלים יותר לכן ייתכן שתעלי במשקל אבל זה לא יהייה שומן זה יהייה שרירים.
2. כשמפסיקים פעילות גופנית יכולים לעלות מעט במשקל. הדבר נובע מכך שפתאום אין פעילות אינטנסיבית הגורמת לשריפה. מכיוון שכואבות לך הרגליים הייתי ממליצה לך להפחית אולי מעט מהעומס על הרגליים במהלך ההתעמלות.
3. כשעושים שינויי בתזונה זה גם יכול להשפיע על המשקל, עד שהגוף מתרגל לשינוי שנוצר.
4. אולי החלפת גלולות או תרופות כלשהן? ישנן תרופות שיכולות לגרום בהתחלה לעלייה במשקל. כך גם הגלולות, בגלל ההורמונים שבהם לעתים כשמתחילים לקחת גלולות או כשמחליפים סוג יש עלייה במשקל. לי זה קרה לפני קצת פות מחצי שנה והייתי בסרטים! עליתי 2 קילו!! אני הרגשתי כמו היפופוטם, אנשים אמרו לי שאני נראית סבבה, אבל הרגשתי נורא רק בגלל המשקל (וגם בגלל ההרגשה). לאחר החבילה הראשונה, בלי שינוי תוזנתי, חזרתי לעצמי ולמשקל שלי (לשמחתי הרבה מאוד).

תאמיני לי שאין ממני שמבינה אותך בקשר לעלייה במשקל (וזה סיפור ארוך ומסובך.... מזדהה פה עם הרבה מהכותבות). לכן, אני אומרת לך את כל הידוע לי מניסיון אישי ומידע אישי. אני לא חושבת שאת צריכה להלחץ. לפחות לא עכשיו.....

בהצלחה!

מאמי תקשיבי, את היית בתת תזונה !![לפי מה שכתבת בתגובות]הגוף לא רגיל לקבל מזון שתורם לפעילויות יומית תקינה !
סוווו עלית 3 קילו זה לא משמעות ,אני עליתי 10-12 קילווווו מ 58 ל70 ועכשיו אני 68 על 1.74 ואני יגיד לך עוד משהו בנות עם הפרעות אכילה חושבות שרזון זה מהממם ואין יה מזה אבל האמת היא בנות שהם רזות נורמאלית אפילו מעט עגלגלות זה מושך הרבה יותר ..!! אני כשעלתי וראיתי תמשקל קיבלתי שוק של החיים כמעט התעלפתי ,התחלתי לבכות להשתגע אבל הבנתי זה לא מה שיעזור אני עושה פעילות גופנית לפחות 3-4 פעמים בשבע שעה ,ושותה גם כן גלולות להחזרת המחזור וזה מנפח ואני עולה 3 קילו לפני מחזור ואז זה יורד .
מאמי אל תסתכלי על המשקל תסכלי במראה ועל מכנסיים שאת לובשת המשקל יכול להשתנות מיכוןן שינוי במאזן הנוזלים והרבה סיבות אחרות כמו אי סדירות של יציאות[צואה] וכו' .
ועם את עדיין נורא דואגת ומפחדת לאחר שאני וענת ניסינו להסביר לך תפגשי שוב עם התזונאית והסבירי לה את המצב !! את חייבת בשביל עצמך להבריא ולא בשביל אף אחד סוד ההצלחה תמון בך ,ושוב אומר זה אפשרי בהחלט מניסיון @

תודה,אני אפגש השבוע עם התזונאי

ראשית,ברור לך שלא ניתן פיזיולוגית לעלות במשקל שלושה ק"ג בכמה ימים!! לי נשמע שיותר מדובר כאן בהצטברות נוזלים(האם יש הפסקה בהקאות??משלשלים??),וזה דבר שמסתדר לאחר כמה ימים שמתאזנים עם אכילה רגילה.
שנית,שמחה לקרוא שהלכת לתזונאי(אם כי כתבת שהיית אצל דיאטנית שאיבחנה אותך והרכיבה לך תפריט,ואני תוהה-מה קורה עם זה??),ואשמח אם תעדכני בהתפתחויות.

בכול מקרה רק בריאות ושנה טובה!
קרן אור.

אני פחות או יותר מיישמת את התפריט של הדיאטן,ויש לציין שגופנית לפחות טוב לי---פחות חלשה אבל הפסקתי את הפעילות הגופנית בגלל כאבים בברך,וזה נורא מטריד אותי כי גם אני יותר אוכלת וגם ללא פעילות גופנית---אין לי מושג מה עליי לעשות כעת כי פגישתי הבאה עם הדיאטן רק בעוד שבוע....

לי נשמע שחשוב להקשיב למה שהגוף שלך אומר לך.ואם זה אומר הפסקת הפעילות הגופנית(האם הבעיה בברך מקורה בהתעמלות מופרזת??) לתקופה מסוימת,אז עם כל הקושי,זה מה שצריך להיות.
אני בטוחה שהדיאטן שלך לקח בחשבון את השינוי הזה בהוצאה הקלורית שלך,ואם לא סיפרת,אז חשוב לשתף אותו בחששות ובפחדים שלך(האם הוא דיאטן שעבר התמחות בה"א..??),שהרי הוא כאן בשבילך וזאת העבודה שלו.בטיפול תזונתי בה"א,בניגוד לטיפול תזונתי "רגיל",הדגש הוא לא רק על האכילה ועל מה שנכנס או לא,אלא עבודה על מה שקורה לך בתהליך הזה,על הבנה של הקשיים שאת חווה,על הפחדים שלעיתים הם רק בראש שלנו ואין להם ממש אחיזה במציאות..
ואם את מרגישה ששבוע זה עוד הרבה זמן לחכות לפני המפגש הבא שלך,הרמי אליו טלפון ובקשי להקדים (אפילו באופן חד פעמי) את המועד של הפגישה הקרובה.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

הדיאטן הוא צחי כנען,הייתי אצלו פעם אחת והוא מדהים. אני רק יודעת לומר שהוא הבין את בעייתי והמליץ לי על תפריט מסודר...
זה מספיק בסדר?או שרצוי ממוחה בה"א? או שאולי הוא בעצמו מומחה בה"א?!

אני חושבת שאם מצאת דיאטן שאת מרגישה מובנת ופתוחה איתו ,זה מרכיב מאוד חשוב שבהתגייסות שלך בטיפול בעצמך.
במקרה או שלא,אני מכירה את הדיאטן שהוזכר,לא באופן אישי,אבל ככל הידוע לי יש לו הסמכה גם בטיפול בה"א.

כל שנותר לי הוא לאחל לך בהצלחה.
קרן אור.

הי,

שמחה שאת מעדכנת. הגמילה מהמשלשלים היא צעד חשוב.

המעורבות שלך בפורום חשובה גם היא. אני קוראת את התשובות שאת כותבת לגולשות האחרות.

תמשיכי לעדכן, ותחילת שנת לימודים מוצלחת

אפרת

תודה רבה אפרת .
כן גם אני חושבת שהגמילה ממשלשלים זהו צעד חשוב ואכן לא השתמשתי בהם עד עכשיו והתזונה שלי נכונה ועושה פעילות גופנית בינתיים הכל טוב איתי ומחכה לתחילת הלימודים ,למרות שאני יודעת יהיה לי קשה לשמור על תזונה כי לא יהיה לי הרבה זמן לאכול כי מצפה לי לימודים בעלי ימים ארוכים ושעות מאוחרות אבל אני יעשה הכל כדי להקפיד !!
ואכן אני מגיבה לגולשות כי אני מזדהה עם מה שהם עברו וחושבת שאני יכולה לעזור במעט מיכון זה גם כן מה שאני עברתי
אז אפרת וקרן אור שתיהיה לכם שישי-שבת מדהימה !!

כמה משמח לקרוא על העבודה העצמית שאת עושה עם עצמך,וכל הכבוד על הפסקת השימוש במשלשלים!(יודעת כמה זה קשה..)
יחד עם זאת,אני מקווה שתצליחי לשמור על מה שהשגת ולהמשיך לדאוג לעצמך גם בלו"ז הלימודים הארוך,ע"י התארגנות מראש.
המשיכי לשתף אותנו ואת הקוראות!
שתהיה שנה טובה ובריאה!
קרן אור.

אני סוף סוף מתחילה להנות .. אני אוכלת מסודר אבל מסודר ממש.. כבר לא מפחדת לאכול .. מתאמנת בערך 3-4 פעמים בשבוע שעה אחת .. אני כבר לא לוקחת משלשלים ונהנת מכל רגע ..
רציתי לשאול אותך האם הכל טוב אצלך ..כי הרבה זמן לא הגבת בפורום ?
והאם שמעת מנטע ?

מאו'ד מאוד שמחה לשמוע!
לגביי מצבי-הגבתי ע"כ בהודעתי מהיום לשירן.
לגביי נטע-אני יודעת שהיא בחו"ל עדיין,וכנראה שלא נמצאת ליד מחשב.אבל בטוחה שעוד תחזור לעדכן.

חג שמח,
קרן אור.