פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלחתי לך הרגע מייל שאני יוצאת לתל-השומר ואני אשלח לך פירוט כשאני אחזור הביתה
יומטובבבב מאמי!
תחזיקי מעמד!

תודה מתוקההה !!
שיהיה לךך המוןן בהצלחחחחהה.. מחזיקהה לך אצבעותתת .

בלללללללליי למותת פשוטטט עוד פעם נפלתייייי =[
טוב נטע אני ישלח לך הודעה למייל
זה מה שאני תמיד אומרת אין לאקסה אבל בסוף ישש!
שיחנק מי שהמצאיי את הזבל הזה !!!

היי מורן מה שלומך .. סורי שאני מגיבה מאוחר אבל מה שאני חושבת בגלל שקיצצת יותר מידי ואכלת מעט מאד הגוף מנסה לחפר את זה ולהשלים את מה שהיה חסר לו בגלל זה התקפי הזלילה מניסיון .. לאחר ע"א תמיד עולים מעט במשקל אבל אז זה מתאזן .. תשתפי את קרוביך.. חשוב שתעי אפשר לצאת מזה שמעי אני כבר כמה ימים בלי מטהרים[לאקעדין] אני לא אשקר עליתי מעט במישקל אבל זה יפה יותר .. אני מבינהה לליבך ולכן מזדהה איתך .. את תמיד יכולה לשאול הכל ואני כאן ותומכת בך
בהצלחה מתוקה
נ.ב טיפול תזונאתי ופסיכולוגי שילוב טוב .. וגם כל מיני טיפולים כגון עיסויים , רפואה טבעית,דיקור סיני תמיד עוזר ..
אוהבבת

אגב .. שוב אומר מה שימנע מימך בהמשך התקפי זלילה [בולמסי] תזונה מאוזנת 1200 קלוריות וכל שבועיים לעלות ב 100 קלוריות .. עד 1500-1700 קלוריות תלוי בפעילות שלך ובחילוף חומרים שלך

אני קוראת את מה שאת כותבת ואני חושבת שאת מתארת בבהירות מצב של הפרעת אכילה שאיבדה שליטה.מבחינת לוגית ברור לך שאת לא צריכה לרדת במשקל,ושהBMI שלך נמוך,אך יחד עם זאת את רוצה לרדת במשקל.מה את חושבת שיקרה אם תשקלי שוב 46??האם תהיי מאושרת יותר??האם תאהבי את עצמך??ולמה העיסוק הזה בקילוגרם וחצי הופך להיות כל עולמך,כאילו שהכול תלוי בו??
אני יודעת שכתבת שאת לא רוצה ללכת לטיפול,אבל אני מציעה שתשקלי את החלטתך שוב.כי אם את רוצה שהמעגל הזה יפסק באמת,את צריכה לגרום לו להיפסק! וחשוב לעבד רגשות כה עמוקים ולברר אותם בטיפול.אל תסגרי לעצמך את האופציות.
הגוף שלנו הוא מכונה יעילה מאוד.כפי ששמת לב,צמצום גורם בסופו של דבר לבולמוסי רעב(הגוף מנסה לפצות את עצמו),שגוררים בתורם שוב צמצום,וכפי שאת מתארת זאת נכון,המעגל הזה ימשיך להתגלגל כל עוד שלא תמצאי פתח מילוט ממנו.
מה לגביי פניה לדיאטנית,אם את עוד לא ממש רוצה טיפול,ע"מ שתרכיב לך תפריט מאוזן שימנע את ההתקפים האלו??

אשמח לשמוע מה את חושבת,
קרן אור.

הע"א תוקפת נערות בטווח גילך בין 8-18 היא הכי שכיחה .. מתוקה אין צורך לחשוב על מוות וכו' וחשוב שתדעי אפשר להתגבר עלייה .. את לא לבד במצב הזה .. יש עוד מלא שסובלים כמוך פחות או יותר אי אפשר למדוד סבל של אדם .. אני בטוחה שאת מרגישה מפנים רקובה ,אין טעם לחיות וכו' .. אבל אני פה כדי להגיד שכן יש טעםהחיים יפים ללמרות שכרגע קשה להבחין בזה .. פני לעזרה שתפי את קרובייך .. ושתדעי יש בכל אדדם את הכח להתגבר השאלה כמה את מוכנה להתליך ומסע שכזה .. התהליך אינו כל ויש מורדות ועליות אבל זה אפשרי בהחלט !
מקווה שתמכתי וגרמתי לך להבין מעט ..!!
תעדכני..

פשוט כ''כ לבד.
לא רציתי בע''א.

ההורים שלי בתהליך גירושים שהתחיל לפני שנתיים.
היה לי קשה עם זה אבל שמו אותי באמצע כל הזמן.
אמא שלי חשבה שאני מספיק בוגרת וגדולה כדי לספר לי על כל הפרטים.
היא סיפרה לי שאבא שלי בגד בה ועוד כל מיני דברים.
אף פעם לא שמעתי את הצד שלו תמיד שמעתי מה שיש לה להגיד.
בגלל הטריגר הזה נכנסתי לדיכאון, הפסקתי לאכול, ירדתי במשקל
והיו תקופות דלא הייתי אוכלת בכלל.
היו שבועיים שלא אכלתי בהם כלום ובל ממש כלום רק מים וכל היום ישנתי.
ואחרי השבועיים האלו שרציתי לאכול, לא הצלחתי, זה יצא באסלה.
בהתחלה נלחצתי ולא רציתי לספר להורים שךי כי לא רציתי להכביד עלייהם.
ולאט לאט למדתי לחיות עם זה.
השנה זה התסבך היו כמה פעמים שהקאתי בבית ספר ואחת המורות ראתה אותי איזה 3 פעמים.
היא דיברה איתי והיא הסבירה לי וביקשתי ממנה לא לספר אבל היא הלכה וסיפרה למחנכת שלי.
המחנכת שלי סיפרה להורים שלי והורדתי אותם מזה.
הייתי סך הכל בת 11 וחצי!
ולא יודעת למה עשיתי את זה ברחתי לסיגריות ואמא שלי תפסה אותי מעשנת.
ואני מפחדת!
אני פשוט כ''כ לבד וקשה עם זה.
אין לי את מי לשתף.

אכן נשמע שעברת טראומה בחייך [הגירושים של ההורים ] אני מבינה אותך מעט הורים שלי גם כן גרושים ,והדבר קשה מאד .. אני רוצה שתדעי את לא לבד. חשוב לי להגיד לך למרות הקושי בדבר את יכולה לנצח את ההפרעה ונכון שאף אחד לא רוצה בא היא פשוט מגיע לאורך הזמן בגלל כל מיני מצבים ומקרים , תפני לטיפול בקופ"ח יש שם כל מיני פסיכולים בעלות מינימלית ותוזנאית גם כן בעלות כספית מינימלית ואת כן תנצחי אותה כי למרות הכאב שאת חשה כרגע החיים יפים ,אני אומרת לך מנסיון .. אני כל הזמן הייתי בדיכאון עד שפגשתי את האדם שהוציא אותי מזה .. ושוב אומר היא לא נעלמה לגמרי אבל לומדים לחיות איתה ולהדחיק אותה מהחיים .. אני אחכה לתגובה שלך ואשמח לדבר איתך ולהיות בקשר =]

הי ל -"חדשה" ול- " :->"
ברוכות הבאות,
הצטערתי לקרוא מה שכתבת- חדשה. אני מקווה שאת עכשיו מרגישה קצת יותר טוב אחרי מה ש- :-> כתבה לך... ואני מצטרפת לדבריה..
זה יהיה נחמד מצידכן אם תחשפו את השם שלכן ואם אתן מתביישות או רוצות להיות חסויות אולי תתנו שם בידוי שאוכל לפנות אלייכן בשמות , זה יותר לגיטימי בעיני אבל איך שתירצו :-)
האם אתן מטופלות במרפאה להפרעות אכילה? ואיך הולך לכן ?
בהצלחה רבה וקיץ כייייייייייף תעשו חיים
אוהבת נטע  

אני לא מטופלת. ההורים שלי לא יודעים
אבל אני הולכת לפסיכולוג. אבל הטיפול אצלו לא עוזר לי.
אני מפחדת להיפתח אני יושבת בטיפול ושותקת.

הי,מור חמודה ...
נשמע שרע לך מאד, ליבי איתך!
למה אינך משתפת את הורייך? אולי הם יוכלו לעזור לך ולתמוך בך? מה את אומרת? לכולם זה קשה בהתחלה אבל זה שווה בסוף. את תראי!
אני חושבת שכדאי לך להפתח לפסיכולוג כדי שתאפשרי לו את המקסימום היכולת לעזור לך. זה בשבילך יקרה.
מה גורם לך לשתוק? מישהו מאלץ אותך ללכת אליו?
כולם רוצים בטוסתך תני להם לעזור לך!
מה את עושה בחופש?
תרגישי טוב מתוקה, ואל תשחי שיש לך פה מקום להפתח!
לוב יו

*כולם רוצים בטובתך
ואל תשכחי שיש לך מקום פה

הי נטע ... שמי אביבית ..
ממ.. לא אני לא מטפת בע"א לצערי הרב ,הקרובים שלי אכן מודהים למצבי ויודעים אבל אינם מתייחסים ברצינות לעניין .
בעברי הייתי אנורקסית ואחר כך עברתי לבולמיה לאכול בכמויות ענקיות ואז לשתות משלשלים [לקסעדין] כ2 כדורים ..
עכשיו כשחופש קשה יותר לשלוט בכממויות האוכל ,ואני לא מפסיקה לאכול עד שאני מתפוצצת אבל לא מסוגלת להקיא ..
אני יודעת שאני אמורה ללכת לטפל , אבל כרגע אני פחות או יותר שולטתת בעניין ושותה לקבסעדין עד פעמיים בשבוע נכון לעכשיו ..
נטע תספרי על עצמך .. את סובלת או סבלת מע"א ? איך נרפאת או מה הטיפול שאת נימצאת כיום ?

הי חמודה נחמד לשמוע ממך:-)
מצטערת לשמוע שאת לא בטיפול זה כל כך חשוב לנו ואנחנו פשוט לא מבינים עד כמה:-(
בת כמה את ?
אני בעבר היתי טבועה בא' קשה כולל אשפוזים מפרכים. היום אני מתאוששת לאט לאט מכל הנזקים שגרמתי לעצמי... אני לא יגיד שהא' התאדה מהחיים שלי...ממש לא! אבל אני ממש לא חיה כמו פעם.
יש לי אורח חיים אחר לגמרייייי
אני אוכלת מסודר לגמרי. בכמויות שאני זקוקה להם ללא קיצוצים .כולל תוספים תזונתיים וזה פשוט כיייף להרגיש טוב.
תאמת- אני מרחמת עלייך שאת חיה על לקסדין זה צרה צרורה תדעי לך זה ממכר את אח"כ לא תוכלי להגמל ויפה שעה אחת קודם. סליחה אם את רואה את מילותי כהתקפה פשוט לטובתך- וזה לשיקולך:-)
הטיפול שלי היום מבוסס על דיאטני פעם בשבועיים או שלוש. ועו"ס פעם בשבוע. אני גם כן הולכת לטיפולים ברפלקסולוגיה מסאזים דיקורים עיסוי שמנים וזה מאאאאד מרגיע ומשחרר...
כל כמה חודשים אני מחליפה לטיפול אחר וזה ממש מרגיע...
בנוסף אני הולכת לרופא פעם ב3 שבועות לבדיקה שיגרתית דופק לחץ דם לפעמים בדיקות דם אקג ודברים כאלה...
היה לי מאד קשה להכנס למסגרת הזו אבל לאט לאט התרגלתי.
אולי תספרי לי קצת עלייך?
כל הפורום הזה מלא בסיפורים שלי :-)
אוהבת
נטע

אין כ"כ הרבה לספר ,לפי דברייך את כבר מכירה את אורך החחיים של בנות שסובלות מא"ע
אני בת 18 עוד מעט
אין צורך שתרחמי עלי =] כי אני גם ככה מרחמת על עצמי על זה שהגעתי למצב כזה ..
השאלה הכי גדולה שלי כלפי איןנתתי לעצמי להגיע למצב כזה.. כי סה"כ התחלתי דיאטה בראה .. הייתי בעברי שמנה מאד ,הורדתי 75 קילו במשך שנה וחצי שגם אז ההפרעה התחילה בערך כחצי שנה אחרי דיאטה בריאה .. אני זוכרת את הסבל הזה של הסחרחורות עתלפויות הצבא הצהבב בפנים הקושי לעשותת פעילויות פשוטות ויומיומיות ..
ולצערי קיבלתי כבר את התמנה של הע"א .. שיבושים במחזור כאבי בטן חזקים ..
ואפילו עם אני מורידה גרגיר מכמויות האוכל שאני אוכלת כבר יש לי סחרחורת ..
אבל יהיה טוב אני מקווה..
כמה קלוריות את צורכת ביום ..? את מנסה לעלות במשקל ?
ואת מתאמנת ?
אשמח לתגובה

הי אביבית חמודה!
ואו אני ממש גאה שהצלחת להתגבר על השמנת היתר ולהלחם בכוחות עצמך לעבר משקל תקין. אויש, חבל שזה דירדר אותך, אני מאד מבינה אותך!!! אצלי הכל התחיל מניתוח שעברתי, אחרי הניתוח לא אכלתי כי היה אסור לי , קיבלתי את המזון בדרכים אחרות . היתי רק שותה מים במזרק... ואז כשהתחלתי לאכול כמובן בהדרגה ובאיטיות התחלתי להקיא ולהקיא כל הזמן... לא יכלתי יותר!!! כל פעם שהיתי מכניסה לפה משהו היתי מקיאה. וככה לאט לאט למדתי לסגור את הפה...ומאז הפסקתי לאכול נורמלי..
ואו, מזל טוב להתנשקות לגיל 18. כבר קיבלת צו גיוס? אני ממש מממש מממש מקווה בשבילך שתהי ביריאה ותתקבלי פרופיל מכובד.
אני אשתף אותך בנקודה רגישה- הייתי ממש שבורה בתחילת השנה,כל חיי חלמתי להיות חיילת בחייל האוייר.. ולא התקבלתי אפילו לא על פרופיל עלוב.... מאד נשברתי מיזה! עכשיו התאוששתי לגמרי! לכן אני ממליצה לך כבר עכשיו לנסות תקן את הנזקים כמה שאת יכולה בשביל שזה לא יפגע בך במועמדות לשירות בצה"ל.
שאלת כמה קלוריות אני צורכת? פעם הית צורכת 200 אחכ 300 אחכ 500 אחכ 700 היום אני בכוונה לא מודדת את הדברים האלה כי אם אני בודקת את כמות הקלוריות זה מכוון אותי ומעודד אותי לעוד הטרדה והתעסקות בחיימשלי! מבינה? כך שאני מנסה כמה שיותר להוריד את המחשבון הזה מהראש ואני צורכת יותר מ1000 קלוריות ואוכלת מלא תוספים ויטמינים פריביוטיקות וכו ואני באמת לא יודעת כמה...
שאלת אם אני מתאמנת- כן ואני מודה שאני עדיין די קיצונית בנושא הזה, כלומר לא מוותרת לעצמי .אבל שוב לא כמו בעבר. אני מתאמנת פעם ביום אבל לא בצורה מטורפת פשוט אין לי כבר כוח!
 אביבית מתוקה- מזדהה איתך ועם הבטן שלך... לצערי אני באותה סירה וזה פשוט כואב לי וקשה לי יותר מהכל! הבטן שלי צורחחחחתתת זה לא פשוט לא נרגע, עד שכבר התרגלתי לכאבים האלה והם בסף הכאב אבל יש לי שעות שהכאב מגיע לשיא ואז אני מתכווצת ומתקפלת כמו לא יודעת מה ...
אז מה את חושבת לעשות בהמשך החיימשלך?
מתוקה אני מציעה לך לטפל בעצמך. את יקרה לכל אהובייך. ואל תתני לא' לנצח אותך!
את אוכלת נורמלי אם בכלל? איך הצלחת לרדת 75 קילו? אולי התכוונת לכתוב 7.5קילו? אני שמחה וממש גאה בך שהצלחת להתגבר על ההשמנת יתר אבל למה למה לעזזאל זה הביא אותך לאנוריקסיה:-( לא היה לך דיאטני צמוד? הורדת במשקל במסגרת של אשפוז?
שיהיה לך יומטוווווב מתוקה:-)
לוב יו
נטע

היי נטעע ..
לא לא הורדתי 7.5 אלא 75 קילו .. איך הדרדרתי ?! אני בעצמי לא יודעת פשוט נכנסתי לאטרף של לרדת במשקל ולהיות רזה .. הייתי מתאמנת נורא קשה 5 פעמים בשבוע וכל אימון בערך 3-4 שעות מפרחות .. אני אוכלתמה שבא לי .. מנסה להוריד צת במטוגנים .. אני צורכת או יותר נכון מנסה 1500-1700 וכיום אני לא מתאמנת כדי שאני לא יסתחרר ויפול ,וכן היה לי דיאטן צמוד הבעיה שלא הקשבתי לו קיצצתי בהכל ..מה אני מתכוונת לעשות בחיי ? בע"ה רוצה להיות תזונאית קלינית זה מקצוע שאהוב עליי..
אני כבר לא שתיתי לקסעדין יומיים למרות שאכלתי הרבה,אני קצת מדוכאת לחשוב שכל האוכל המגעיל הזה השומני הזה בגוף שלי אני כ"כ רוצה את התרופה הזאת שגורמת לטיהור הגוף אבל לא אני לא ישתה אותה כי היא רעה ! רק מדרדרת אותי .. וסה"כ אני רוצה לשוב לחיים נורמאלים של לא לתת דין וחשבון לע"א ,פשוטטטטטט שונאת אותה כשאני שומעת אותה אומרת לי שאני זללנית ושמנה וחבל עלי כי אני יכולה להגיע רחוק.. זה ממש מחרפן בטח מי שמסתובב בפורום ורואה את ההודעות שלי יחשוב עלי שאני משוגעת ועל איזה קולות אני מדברת אני גם מנסה לשתף את חבריי אבל קשה להסביר להם !!
מה לא ניסתי כדי לחזור לדרך הבריא .. אני פשוט לא רוצה טיפול ממש לא בשופ בפנים באופןן ..אני עוד מעט צריכה להתגייס אסור שידעו את זה !!זה ממש סוד קמוס..
ומה איתך ..? בת כמה את? מה את מתכוונת לעשות בחייך? ואגב איך עבר היום ?!
אוהבת'ך ..ביבושש ...

אביבית מתוקה!
קודם כל אני גאההההה בך בגדול! ומורידה לפנייך את הכובע על נטישת הטיהור ! אני יודעת כמה זה קשה תאמיני לי....כל הכבוד לך!!!!
דבר שני- מה פתאום אפאחד כאן לא יחשוב שאת קוקו, למה נראה לך? תוציאי את זה מהראש זה רק שם!
אני כל כך מבינה אותך ומזדהה איתך... הפרעות אכילה זה המחלה הכי ערורה שיש. מחלה שהיא מערבת גם את הנפש וגם את הגוף.
את חייבת להתחזק ובמיוחד לעמוד בקריטריונים למועמדות לצבא. את במשקל תקין עכשיו????
מבינה אותך שזה סוד כמוס- אבל שחלילה לא תפלי בפח. זה לא קל לשרת... את צריכה תנאים מתאימים .מציעה לך לפנות לתקווה אחת הבנות המדהימהות והוותיקות פה בפורום שיש לה ניסיון של שירות הפרעות אכילה עם התמודדות עצומה!!! היא תשמח לענות לך בטוח.
אני פחות יכולה לכוון אותך כי אין לי ניסיון בשירות. אני מהביצפר תיכון שנה בבית שלי (וגם של סבתי )..."שנה שיקומית " ...
היתי חולה מאד =קריסת מערכות! התחלתי את השנה באוויר לא על ימין ולא על שמאל..
מה את עושה בחופש? אצלי כל השנה היה "חופש"... לא יכלתי להתחיל את השנה בשום צעד. בחורף היתי חולה כמעט כל העונה...כולל אישפוזים וטיפולים.
מתחילת הקיץ אני מרגישה יותר טוב הן גופנית והן נפשית:-)
האם יש לך אחים? האם הם יודעים על ההפרעה שלך? איך כולם הגיבו שירדת 75 קילו?
זה נראה מוגזם לרדת 4 קילו לחודש! זה המון.... מובן לגמרי למה פיתחת אובססיביות כלפי האוכל...
מקווה שתצאי מיזה לגמרי ובקורבבב.
מואהההה
נטע

סורי שלא התייחסתי על התזונאית קלינית- פשששש. ... תזונאית קלינית, מעניין שאת רוצה ללמוד את זה!... אז יאלה.... אחרי הצבא תלכי ללמוד ותהיי הדיאטנית של כולננו XD.... :-)
שאלת מה אני רוצה לעשות בחיימשלי- אני רוצה לללמוד משהו שקשור למדעים אלקטרוראפטיקה או כרימנולוגיה... משו כזה אני עדיין לא יודעת בדיוק. אני קודם כלצריכה לעשות פסיכו-
אז כרגע אני לומדת לפסיכומטרי ואז אני יחליט ואראה על מה ללכת...
ומה אני עושה בחופש- כתבתי לך שכל השנה היה לי חופש:-)
אבל אני נוסעת באוגוסט לחו"ל עם אבא ואמא.
יש לך חבר?
לוב יו נטע

מממ...כן משקלי תקין ניראלי משהו כמו 62 על 175 ..אה לא אין לי אחים ואחיות ..
מאחלת בהצלחה בלימודים ותהני בנסיעה ,איך את מתכוונת להמשיך בתזוונה בחו"ל.? כי גם כנראה נוסעת ..לי יהיה מאד קשה ..
אני אשמח לדעת מה המשקל שלך והגובה ..?
תאמת אני גם לא רוצה להתגייס אין לי את כוח הזה פיזי וגם נפשית אני מאד קשורה לבית ..
יש לי חברה טובה אחת שהיא יודעת בשימוש שלי במשלשלים ויודעת שהייתי אנורקסית אבל לא חושבת שזה ממשיך היום הכי חושבת שעזבתי את זה מזמן ..
גם אני גאה שלא השתמשתי ביומיים במשלשלים ..
כןן מעניין שאני רוצה ללמוד תוזנאית קלינית חח אני אחת שסובלת מע"א רוצה לעזור לאחרים לאכול בריא כמה שזה מגוחך .. אבל אני מאמינה שאני יכולה לצאת מזה לבד או לפחות טוב לי עם האשלייה הזאת ..
אוהבבתת ..ביבושש ..

הי חומד!
מה איתך? איך עבר עלייך הבוקר?אני ככ מאושרת שאת יומיים ללא לאקסה! מחזיקה לך אצבעות חזקק.
ולגבי התזונה- נכון זה מאד מאד קשה להתגמש ולהחליף את התזונה ובשביל שזה יהיה פחות קשה אז כבר עכשיו אני מתאמנת... כלומר משתדלת לאכול דברים גם שאני לא אוהבת ולא מעיזה. זה לא קל לי בכלל אבל בשביל הנסיעה אני חייבת להוכיח שאני מסוגלת!
יום חמישי הזה אני הולכת לרופא לבדיקה יסודית ומלאה לראות שהכל תקין אצלי  כולל בדיקת דם בדיקה גופנית וכו ... לראות שאני בסדר!
היום אבא שלי הלך לקנות 2 מארזים של אינשור, כדי שיהיה לי לחו"ל.
מכירה? זה כזה תוסף תזונה מגעייייל כזה שאני לוקחת כל יום.
חוץ מיזה אני גם צריכה ביטוח אחר -לא הביטוח הרגיל של קופ"ח כי הם טוענים שהיתי מאושפזת בחצי שנה האחרונה ובלה בלה בלה.אז זה עוד בלגן.
כן יש לי חבר מדהיםםם, שמו גל והוא לא גר בארץ :-( זה קשה שהוא לא בארץ אבל התרגלתי הוא בא מידי פעם יש לו משפחה בארץ וחברים אז הוא מבקר מידי פעם ...
ואני נוסעת לחו"ל במיוחד ובעיקר בשביל לראות אותו... אנחנו כמובן ניסע אליו לבקר את המשפחה שלו והוא יצטרף אלינו לחופשה ....
כתבתי על זה קצת בפירוט לפני כמה ימים את יכולה לדפדף קצת אחורה ותראי.
יש לי אח אחד שהוא לומד רפואה והוא לא בארץ גם כן :-(
עם מי את רוצה לטוס חמודה?
שוב אני גאה בך על כל הדרך הארוכה שעשית... מחזיקה לך אצבעות חזקקקק
לוב יו
ספרי משווו

שאלת על המשקל שלי ועל הגובה שלי... אני מכבדת את נסיכת הפורום שביקשה בעבר לא לנקוב במספרים... אז אם את רוצה אני אשלח לך תשובה במייל.סבבה?

אוק' שלחי לי ..
חחחחח מי זו הנסיכה ?
אני נזכרתי בפרסומת של אנהי זמרת ממקסיקו שהייתה חולה בזה והיא אמרה ..
"את נסיכה ,אבל לנסיכה לא נושר השיער וכו' .." כאילו אנטי אנורקסיה ושאת כן יכולה לנצח וכל הדברים הנ"ל .
אני טסה עם אימא שלי וקרובות משפ' .
כן גם אני מתרגלת לאוכל אוכל לא אהוב במיוחד[שומני]
היום לדג' קניתי סלט כרוב וכולו היה מלא שמן ..אכלתי אבל זה הרגיש לי טעם מגיל כזה אני לא רגילה זה ממש מגעיללל .. עבר עלי בוקר קצת עצוב נסעתי לבית העלמין אבל חזרתי ושבה לה "שמחתי" ..
איך עבר לך הבוקר ?
ממ יש הרבה חדש ואמ.. אני לא יכולה לפרט על זה בפורום אני ידבר איתך במייל שתשלחי לי את הגובה והמשקל .
לב יו הלוטטט ..
ביבושש

נסיכת הפורום- זו קרן אור היקרה:-)
למה היית היום בבית העלמין מותק?מה עשית שם?
גאה בך על הכרוב... ואווווווווו איך אני מתה על כרוב. אבל אסור לי לאכול כרוב:-(
דברים שאני אוהבת אסור לי, מכירה את זה?
תרגישי טוב יקרה... שמחה שאת מרגישה יותר טוב.

לוב יו טונות

אני רושמת אותו שוב כי נראה שזה נמחק
המייל שלי
[email protected]

אוק' שלחי לי ..
חחחחח מי זו הנסיכה ?
אני נזכרתי בפרסומת של אנהי זמרת ממקסיקו שהייתה חולה בזה והיא אמרה ..
"את נסיכה ,אבל לנסיכה לא נושר השיער וכו' .." כאילו אנטי אנורקסיה ושאת כן יכולה לנצח וכל הדברים הנ"ל .
אני טסה עם אימא שלי וקרובות משפ' .
כן גם אני מתרגלת לאוכל אוכל לא אהוב במיוחד[שומני]
היום לדג' קניתי סלט כרוב וכולו היה מלא שמן ..אכלתי אבל זה הרגיש לי טעם מגיל כזה אני לא רגילה זה ממש מגעיללל .. עבר עלי בוקר קצת עצוב נסעתי לבית העלמין אבל חזרתי ושבה לה "שמחתי" ..
איך עבר לך הבוקר ?
ממ יש הרבה חדש ואמ.. אני לא יכולה לפרט על זה בפורום אני ידבר איתך במייל שתשלחי לי את הגובה והמשקל .
לב יו הלוטטט ..
ביבושש

נטעעע .. איןן זה פשוטט סיוטטטטטט ..!! שתיתי שובב לקסעדדדדיייןןןןןן !! זהההה לאא ניגמררררררר
שתיתי כרגע 2 כדוריםםםםםםם .. הייתי פשוט זקוקה ללזה .. להריגש מחר שוב טהוררהה !!!
מה עשיתייייי ... אני לא מאמינההההההה.. שתיתי כי מחר יש לי ארוע חשוב וואני רוצה בטןן שטוחחחחהה !!
אני מרגיששששהה חראאאאא !
ולשאללתך לא קיבבלתי תמייל !!
בבקשה תעעענניי ללליי

חשוב שתבין הע"א לא נעלמת לגמרי היא תמיד איפשהו בפנים בנפש .. השאלה כמה מתייחסים אלייה וכמה היא משפיע על אורך החיים שלנו .. לדעתי חשוב שתיהיה בטיפול פסיכולוגי ותזונאי לאורך הדרך דבר שמאפשר להדחיק את ההפערה .. גם אצלי משהו דומה כשטוב לי ההפרעה לא מופיע אבל כשמשהו משתבש היא חוזרת ובגדול בגלל זה אין צורך להפסיק את הטיפול ולבקר אצל התזונאית ע"פ החמירות של הע"א ... חשוב שתתמוך ותבין למרות שנורא קשה להבין ולא להפגין פחד וכו' לידה ..
אני מקווה שהמצב ישתפר ..
מקווה בנוסף שעזרתי מעט ..

מחפש המלצה לפסיכולוג או פסיכולוגית מאיזור עכו נהריה קריות

מצטרפת לנאמר על ידי הגולשות.

בנוסף, אם היא ממש תתנגד ללכת לטיפול אישי יתכן וכדאי שתתחילו בטיפול זוגי שם אתה יכול להעלות באופן ישיר ומולה את הדאגות שלך ביחס להפרעת האכילה שלה.
הרבה פעמים דרך טיפול זוגי נסללת הדרך לטיפול אישי והבנה בצורך בו.
אברר לך על פסיכולוג/ית טוב באזור שציינת.

אישתי הסכימה לטיפול אני מחכה להמלצה על פסיכולוג או פסיכולוגית שתעזור בהפרעת אכילה תודה רבה

אנא צור איתי קשר במייל, יש לי המלצה על פסיכולוג מקרית חיים, שמטפל בהפרעות אכילה.

שמחה,כתמיד,לשמוע ממך.
אני מבינה שידייך מלאות ובהחלט יש למה לצפות(מתי הטיסה,אגב??) ואני רוצה לחזק אותך בכך.
אבל אני לא יכולה שלא לשמוע גם את המשפט שכתבת,כאילו מדובר בעניין של מה בכך:"אני אגלה לכם סוד- אני לא ככ מרגישה טוב אבל אני חייייייבת לעבוד על עצמי כל הזמן ולשדר שהכל בסדר אחרת לא אוכל לנסוע".על מה את מדברת??מה לא בסדר??ולמה לא לספר ואולי לאפשר לעצמך לקבל טיפול ולפתור את הבעיה, כך שתוכלי להתחזק ולהיות בסדר בטיסה??.הרי אם,חלילה,יקרה משהו בכול מקרה לא תצליחי להיות עם גל ותצטרכו לחזור לארץ(שלא לדבר על אשפוז במדינה זרה...)....
אשמח לשמוע קצת יותר במה דברים אמורים ולחשוב יחד איתך מה אפשר לעשות.
מקווה שתחשבי על דבריי,
מחכה לשמוע ממך,
קרן אור.

קרן אור שלי!
גרמת לי לחשוב הרבה...
אהיה שקופה איתך ואספר לך-
אז אכן אני לוקחת את כל התוספים שאני צריכה. לוקחת ויטמינים ביו ואת כל שאר ה"ממתקים" שאני זקוקה להם. ואכן עליתי במשקל מעבר לכל דמיון... עכשיו המשקל שלי הוא בסדר.לא עובדים איתי עכשיו על עליה במשקל בינתיים.
אלא רק על שמירה והקפדה על התוספים, הארוחות, הביניים והנשנושים שהבטחתי לנשנש פעם ביומיים:0
אז מבחינת אכילה אני "די מסודרת" עושה מה שמוטל עלי...כמובן שזה לוקח לי מקום נכבד מזמני בחיי היומיום אך לא כמו פעם!!!
אני עושה זאת עם כללללל הקושי וכל הגבורה. אני פשוט גורמת לעצמי להשמין זה מאד קשה לי לחשוב על זה שאני אוכלת משו מגעיל ובכלל לא טעים, בשביל מה? בשביל לעלות במשקל..אני מחזיקה את עצמי חזק ולא מוותרת למרות שמבחינה נפשית אני אכולה ולא מוכנה לכך נפשית בכדי לגרום לעצמי להשמין אבל מבחינה שכלית אני מבינה ומודעת שזה מה שאני צריכה לעשות!!! אז זה מה שאני עושה אני מתגברת על הרגשות שלי...
השכל הולך מול הרגש והרגש הוא החלק הדומיננטי אצלי שקל לי להקשיב לו , אך למען הבריאות חייבת שהשכל יהיה המוביל ... ולזה התכוונתי שחשפתי את הסוד ,לצערי אני לא מרגישה טוב עם זה שאני מתעלמת מהרגש שלי והולכת לפי השכל...
מקווה שהצלחתי להסביר תעצמי
בקשר לאשפוז מקווה שלא אצטרך חלילה שום אשפוז בח"ול, בדיוק אבא שלי אמר בסופשבוע שיש בעיה עם הביטוח בריאות שלי לחו"ל כי היתי מאושפזת ב6 חודשים האחרונים ולכן ביטוח קופ"ח לא מוכנה לממן אשפוז בחו"ל מאותה סיבה אם יהיה צורך...
אשמח לשמוע דעתך
אוהבת

מה שלומכן??
כמו שכבר אמרתי בעבר, עברו עלי חודשיים מטורפים קשים מנשוא כמו שמעולם לא תיארתי ...אני רק עכשיו מנסה להתאושש ולחזור למסלול..

אני מתקדמת לאט לאט גם בכיוון הפרעת האכילה.. עושה הרבה חשיפות, הפחד ישנו אך אני יודעת כבר לזהותו ולשים אותו בצד כשצריך כדי שלא יפריע לי לעשות מה שאני באמת רוצה.


כרגע עובדת וממשיכה לתפקד כרגיל.. אני הרבה בחרדה בתקופה האחרונה, חלומות קשים, מצב נפשי לא הכי בשיאו...לא מדובר בדיכאון או התקפי חרדה קשים אלא חרדה באופן כללי..מכל דבר כמעט...
פחד בעבודה, פחד מפני העתיד שמחכה לי, פחד ממה שעלול לקרות לי, פחד שייגמרו לי הכוחות....
אני מרגישה שזה מכרסם אותי..


קרן אור- מה שלומך יקרה? הרבה זמן שלא שמעתי ממך.. איך את מתפקדת בעבודה?? איך את מרגישה מבחינה פיזית, יש נסיגה במחלה שלך??


נטע יקרה- את הרבה מזכירה לי את עצמי..בתחילת דרך ההחלמה כשהייתי מאד מפוחדת מכלד בר שהיה נכנס לי לפה..וכן, הייתי חשה גועל מעצמי על כל אותם דברים שהייתי אוכלת "בכוח" בכדי לעלות במשקל.
אני יכולה לומר לך שככל שהתקדמתי בתהליך הזה- אני מסתכלת אחורה וחושבת שמה שעבר עלי- שכל המחשבות שהיו לי לפני זה היה פשוט אבסורד מצידי לחשוב כך..רק עכשיו כשאני יחסית קרובה לפסגה אני באמת יכולה להבין לעומק את המחשבות הלא רציונליות האלה, ולהתחיל לחשוב קצת יותר בהיגיון..
מה שאני מנסה להגיד לך בזה- זה שגם לך השלב הזה עוד יגיע.. אני בטוחה בזה. את חזקה ויש לך את הכוחות להחלים ולצאת מזה. זה תהליך ארוך ומפרך..גם אני לצערי עדיין לא הגעתי לסופו.. אבל את תראי שבהמשך אם תמשיכי עם המלצות המטפלים שלך (שהן טובות עבורך!!!) את תחושי בשיפור עצום ולא תביני איך בכלל יכולת לחשוב כפי שאת חושבת היום..לאט לאט הפחד אמור לרדת בתהליך הזה ואת תרגישי יותר משוחררת...


סומכת עליך שתעשי את הכל כדי להתגבר ולהיות בריאה!!!

שירן הנשמהההההההה וקרן אור מדהימה!
מה שלומכן?
ומה שלומך שירני ????סופסוף שומעים ממך.
איך את מרגישה???
שמחה לשמוע שאת עובדת. איך בעבודה?את פשוט מודל הצלחה בשבילי! כמה אני לומדת ממך...יקרה שאת
תודה על כל המילים החמות שלך המועילות והמרגיעות...
אני מאמינה בזכותך שאנחנו נבריא ונשכח מהתקופה הקשה הזו...הלוואי!!!
איפה היית עד עכשיו שנעלמת? עובדת קשה? לוקח ממך המון מאמץ? איך את מתגברת?
אני - כמו שכתבתי לומדת לפסיכו ולפעמים אני כבר מתפוצצת מהישיבה והטחינה האינסופית הזו...זה מזכיר לי את האישפוז (שאין מה לעשות פשוט יושבים ומחחמים את הכיסא כל היום ...מפטפטים!)פה זה מסיבה אחרת כמובן ולא משעמום ...
אבל קשה לי כבר המון חודשיים לא ישבתי 7 שעות רצוף אפילו בביצפר יש הפסקות...אז החלטתי כל 3 שעות לעשות לעצמי הפסקה לצאת עם נ'צו הכלבלב שלי לסיבוב קצרצר כמובן עם אוזניות למוזיק..ואז אני חוזרת הביתה ומתיישבת לחרוש. ואני ממש מרגישה שזה משחרר אותי. למרות שחםםםם בחוץ וזה נראה הזוי לטייל בשיא השמש אבל אני עושה את זה...אני אוהבת שמש זה כייף להשתזף ולהתנמססס בשמש אז לא נורא אם אני נוטפת אני מנגבת את הפנים בגופיה שלי חחחח וכל שלוש שעות מחליפה תפאורה:-) וזה ממש כייייייףףףף זה משחרר
חוץ מיזה זוכרת שהייתי "מתנחלת" אצל סבתי הפינסיונרית הטריה כל בוקר בזמן שהורי היו בעבודה? בקיצור- זהו! עכשיו אנחנו הולכים לסבתי רק סופשבוע והיא מגיעה אלינו 3 פעמים בשבוע או פעמיים בשבוע וכל שאר הימים שזה יומיים או 3 אני לבד בבית בבקרים והורי סומכים עלי אני ממש אחראית לעצמי אוכלת הכל ומסתדרת .לא משעמם לי כי אני לומדת המוןןןן ומדברת עם חברים קצת TV קצת מחשב... סה"כ חיה נורמלי ומנסה להכחיש ולהתעלם מההפרעות אכילה הכפיתיות.
מה יצא מהאיבחון של ביטוח לאומי מתוקה ? האם שמעתן על מרכז שיקומי בית לווינשטיין ברעננה ? מרכז שהוקם ע"י בי"ח לוינשטיין. בקיצור- העו"ס בביטוח לאומי סיפרה לי על המקום שהוא יכולה מאד להתאים לי כי היא אומרת ששם יבינו, יש להם מודעות להפרעות אכילה ולמגבלויות שונות ולכן הם יבינו אותי והקבוצה קטנה וזה לא כמו באונברסיטה שאתה טובע באנשים, שם יש יחס אישי וכו...ומאד התרשמתי אבל הבעיה שלא בא לי ללמוד שם שומדבררררררררר!!!
האם שמעתם על המקום הזה?
זהו בינתיים אני מתכננת לעשות פסיכו ולפי זה אני יראה על מה ללכת אני רוצה משו כמו אלקטרואופטיקה או כירימנולוגיה ,הנדסת תרופות או משו כזה...
ביי ביי בינתיים מחכה לשמוע ממכן חדשות טובות ו....רעיונות:-)
אוהבת


.

כתמיד,אני מאוד שמחה לקרוא על ההתקדמות שלך,אם כי ברור לי שהרבה פעמים לא קל לך עם עצמך ועם הסביבה שלך.אני חושבת שהיום את באמת מתמודדת,על כל המשתמע מכך,ועל כן הערכתי הרבה כלפייך.
תהליך הבניה הוא תהליך ארוך ולעיתים מיגע,אבל ברגע שהיסודות עומדים איתנים,אני יכולה להבטיח לך שמאותו הרגע,שום דבר לא יזעזע או יערער את יציבותם יותר.
היי חזקה!
והמשיכי לעדכן,
שלך,
קרן אור.

צר לי שרק עכשיו אני עונה להודעתך,אך לא התאפשר לי לעשות זאת קודם.
ראשית,תודה על השיתוף והכנות אני מאוד מעריכה את זה.אני גם רוצה לומר לך שמה שאת מרגישה וחווה הוא טבעי.כתבת שאת צריכה להתעלם מהרגש ולהקשיב לשכל.את בודאי יודעת שבכול הקשור לה"א להקשיב "לרגש" הוא לא ממש דבר חיובי,כי אין בו הרבה היגיון.ולכן צריך דוקא להצמד לשכל.להקשיב לרגש מבחינתי אומר להיות כנה עם עצמך ולעצור בדיוק במקומות האלו שלא קל לנו ולהבין למה במקום להתעמת ולהתמודד עם הדברים האמיתיים אנחנו בורחות להתעסקות עם המראה שלנו ןעם האוכל.כשמבינים זאת באמת,אז כל ההתמודדות עם האוכל נחוות כפחות מאיימת ויותר קלה.אני קוראת לזה דווקא להלחם בקוגניציה.
יקרה,דברים עוד יקרו והמצב ילך וישתפר עם הזמן.רק תצמדי לטיפול,היי כנה עם הצוות המטפל,והכי חשוב-תשמרי על עצמך! יש עוד כ"כ הרבה דברים טובים שמחכים לך,יש בשביל מה.
אשמח לשמוע ממך לפני הטיסה,ואם זה לא יתאפשר,אני מאחלת לך טיסה נעימה.תעשי חיים עם גל ותני לעצמך להנות.
חיבוק,
קרן אור.

תודדדדדדדדדדדה...
תודהההה על כל התמיכה והעידוד. אין עלייך בעולםםם
אני עדיין לומדת לפסיכו וסדר היום שלי די סדיר...לפעמים יוצאת פה ושם עם חברים וחברות לא רציני...כמובן הולכת לטיפולים וביקורות כרגיל.
אין לי כל כך מה להתארגן לקראת הטיסה חוץ מלארוז יום קודם ...העבודה הקשה סידורים ביטוחים טיסות תקשורת-פלאפונים רכב לינה וכו (וזה לא הכל) כל זה הבלגן והעבודה של הורי.. אני יותר בקטע הנפשי מתכוננת לפגוש את גל:-)
אוהבת אותך ללא סוףףף

מה שלומכן??

נטע- אני שמחה לשמוע שאת ממשיכה להתקדם וממשיכה את הטיפול שזה הדבר החשוב ביותר!!!
כל הכבוד.
איך הולך עם הפסיכומטרי?? החלטת מה את רוצה ללמוד כבר??

קרן אור יקרה- מה שלומך איך את מרגישה?? את עדיין ממשיכה לעבוד?


אני לצערי נאלצתי לחזור לטיפול התרופתי. מצבי הנפשי הדרדר בתקופה האחרונה בשל דברים קשים שעברו עלי..
מחכה שהכדור כבר יתחיל להשפיע כדי שרמת החרדה היומיומית שאני נמצאת בה תרד..כי קשה לי להמשיך ככה..בינתיים לכדור יש תופעות לוואי מאד לא נעימות כמו בחילות וחוסר תיאבון אבל אני מתאמת להמשיך בשגרת חיי כרגיל.

מחכה לשמוע מכן.

אני חושבת שאם את עדיין מרגישה שאת צריכה להעזר בתרופות,זה טוב שאת לא שוללת אותם,כמו בעבר.ונכון,כשמתחילים לקחת תרופות לוקח קצת זמן עד שמרגישים את ההשפעה המקלה שלהם,וקודם לכן חווים את התופעות לוואי.ולכן תמיד אומרים שלפני שיהיה טוב,קודם כל יהיה יותר רע..זה נכון לגביי החלמה,למשל,מאנורקסיה.זוכרת את התקופה הראשונית שהתחלת לאכול כמה היית מספרת על בחילות קשות,הקאות לא רצוניות,ורק כשהתמדת זה התחיל להעלם והתחלת להרגיש חזקה ומחוזקת יותר.
עברו כמה ימים מאז שכתבת,אשמח לשמוע,איך את עכשיו??
ואני מזכירה לך שאני כאן,כתמיד,אם תרצי לדבר על "הדברים הקשים שעברו עלייך"-כפי שכתבת...

לגביי-עברה עליי תקופה לא פשוטה,אבל הקושי האמיתי מאחוריי.ואכן אני הולכת לעבודה,לא באופן קבוע,אלא יותר כדי לאחוז בשגרה ורק כשאני מרגישה מאוששת ומחוזקת יותר.

קרן אור.

שירני!!!
ההודעה הקדושה מקרן אור מיועדת לך .
מה שלומך מאמי?
אני מתגעגעגעגעגעגעגעת אלייך בטירוף
את לא פה אפעם!!!!
אני מחזיקה לך אצבעות טוב שאת חוזרת לקבל טיפול לא משנה באיזה צורה העיקר שיהיה לך טוב יקרה שלי!!!
איך בעבודה?
את כותבת בקיצור! מקווה שהכל בסדר...
הטיסה ביום חמישי!
אוהבת
נטע

מאחלת לך שתמיד תהיי עסוקה בדברים החיוביים והממלאים האלו. :-)
ואגב,מתי הטיסה??
שלך,
קרן אור.

קרן אור המתוקה!!!
התגעגעגעת אלייך
איך את מרגישה?
מקווה שאת מרגישה טוב שיהיה לך יותר זמן פנוי ורגוע...
עכשיו חזרנו מטיול שעשינו סו"פש באילת.... היה פשוט XD אני כולי שזופה כמו עגבניה!
הטיסה ביום חמישי הזה!
תספרי איך את מרגישה????
אוהבת מאדדד
נטע

זה לא נכון לערוך אבחונים דרך האינטרנט אני גם חושבת שההגדרה לא משנה כ"כ לכרגע,אבל נשמע שיש לך הפרעת אכילה שיצאה לגמריי מפרופורציות.
ברמה הקונקרטית-רוצה לספר לך שהמסלול הזה של בולמוס-הקאה בטווח הרחוק רק יגרום לגוף שלך להיות יעיל ולנצל כל קלוריה שנכנסת אליו(ואי אפשר אף פעם להקיא את הכול! יש דברים שנספגים לדם כבר דרך הרצפטורים בפה),ויש כאלו שאפילו עולות במשקל.כך "שהפתרון" שמצאת לעצמך רק מרחיק אותך מהמטרה שרצית(וזאת מבלי להתייחס לאם את צריכה בכלל)
חשוב שתקבלי טיפול.אל תחכי עם זה,כי ככול שמטפלים יותר מוקדם קל יותר להחלים.אך בשל גילך הצעיר את צריכה לערב את הורייך .האם מישהו יודע מה עובר עלייך??האם זה אפשרי ליזום שיחה עם אחד ההורים ולספר על מה שקורה איתך??יועצת??מורה??אולי אפילו יקל עלייך להראות למישהו את ההתכתבות בינינו??
יקרה,את צעירה.כל החיים עוד לפנייך.אפשר שתוכלי לחיות אותם מאושרת.אל תחכי עם זה,זה לא יעלם לבד אלא יחמיר בלי טיפול.

אשמח לעזור.ספרי לי מה חשבת על מה שכתבתי ונמשיך משם.
קרן אור.

את לא מבינה איזה כיף שיש מישהו שרוצה לעזור ולתמוך בך .תוודה!

ובקשר לזה שלערב הורים לא נראה לי אני לא רוצה.
הבנתי את מה שכתבת, וזה נשמע לי הגיוני..
יש עוד דרכים שאפשר להרזות מהר? כי לאכול בריא וכושר כבר לא כ'כ עוזר..

אור,אני מציעה לך את עזרתי,כי אני באמת חושבת שחשוב שתהיי בטיפול.
נשמע לי שאת מחפשת כרגע דרכים דווקא להאחז בהפרעת האכילה שלך ולרדת במשקל בדרך שמסכנת אותך.
צר לי לאכזב אותך,אבל בפורום הזה לא תקבלי תמיכה כדי להמשיך להרוס את עצמך.
אני אעמוד לרשותך,אם תחליטי לעשות שימוש במה שאני מציעה,והוא למצוא מסגרת טיפולית שתתן לך מענה אמיתי,לו את זקוקה מאוד כרגע.
אבל נראה לי שבשלב הזה את לא בשלה לקחת אחריות על חייך.וחבל.כי ככל שתעשי זאת מוקדם יותר,תחסכי לעצמך אח"כ שנים בהתנהלות בתוך גיהנום פרטי,כי זאת המשמעות של לחיות עם הפרעת אכילה.

מקווה שתמצאי בתוכך את הכוחות לעשות מה שנכון עבורך.
ואני כאן,אחרי שתקבלי את ההחלטה הזאת.
איחולי בריאות,
קרן אור.

שלום לך,

הייתי מתארת את המצב שלך כהפרעת אכילה . אומנם היא לא קשה ולא מסכנת חיים, אך איכות החיים שלך נפגעת ויתכן גם שבריאותך נפגעת . את עסוקה באופן כפייתי בספירת קלוריות, את עצבנית והיכולת שלך להינות ממה שהחיים מציעים מתקלקלת.

ברמה הפרקטית את יכולה ללכת לדיאטנית שתרכיב לך תפריט מאוזן עם מס' קלוריות גבוה יותר ועדיין לא תעלי במשקל. הנפיחות בבטן יכולה להיות קשורה לחוסר האיזון בתפריט שלך.
בנוסף טיפול פסיכולוגי מאוד יכול לעזור . המצוקה שלך סביב המשקל והאוכל מבטאת מצוקה רגשית שלך ( אינני יודעת מה היא כי איני מכירה אותך ), אך מטרת הטיפול היא להבין מה המצוקה סביב המשקל והאוכל מייצגת.

אשמח לשמוע את תגובתך

צר לי על העיכוב בתשובתי.יש לי שבועות קצת עמוסים בעבודה ואני לא נכנסת לכאן באותה תדירות שנהגתי או שהייתי רוצה.
אבל כן קראתי את דברייך בתשומת רב ואני חושבת שההמלצה הכי נכונה היא לומר לך שתעשי מה שאת מרגישה שנכון עבורך.הגיע הזמן להפסיק להתחשב בצורכי המערכת,הסביבה והמשפחה,בייחוד כשעבורנו זה בא לכדי חוסר איזון עד כדי התעלמות מעצמנו.
ואני חושבת שלאט לאט את מרשה לעצמך לעמוד על שלך,להביע את דעתך גם אם את יודעת שיהיו כאלו שלא יהיו מרוצים מזה(ובינינו,תמיד יהיו כאלו לא רק בצבא.אנחנו לא צריכות למצוא חן בעיניי כולם,תמיד יהיה מישהו שיהיה לו מה להגיד) ואני לא יודעת כמה את שמה לב,אבל אלו צעדים מאוד משמעותיים שהתחלת לעשות לאחרונה והם מבורכים בעיניי מאוד.
לענייננו-אם את מרגישה שלמען הבריאות הפיזית והנפשית שלך זה נכון לעבור מהמושבים למקום אחר,לכי על זה.ואני יודעת כמה הקצינה הזאת חשובה לך אבל בשורה התחתונה נשמע שהיא לא רואה את הצרכים שלך.והם ,ורק הם, צריכים לעמוד במוקד כרגע.
שילמת מחיר יקר מעצמך לאורך כל השנים,הגיע הזמן להיות קשובה למה שהגוף מנסה לספר לך.

איתך בכול שתבחרי,
מקווה שהצלחתי לעזור,
עדכני,קרן אור.

ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתגובה.

אכן נשמע שאת במצב לא טוב, האם משהו מהקרובים לך יודע על מצבך?
אם לא, את חייבת לשבור את מעגל השקרים שבו את חיה. את מכירה שיש לך בעיה, את סובלת ממנה. תני לקרובים לך לעזור לך להגיע למסגרת טיפולית, האם תרצי שאפנה אותך?

אנא כתבי ,

אפרת

חברותי הקרובות יודעות ..
ההורים יודעים שאני משתמשת אבל הם לא מבינים למה.. אני אומרת שיש לי עצירות קשה .. ושזה גם עוזר להרזות ..
הייתי במסגרת של טיפול עם דיאטנית ובבצפר שיחות עם סוג של פסיכולוגית ..
זה לא עזר!! בראש אני תמיד יחשוב שאני שמנה .. כיום אני שוקלת 61.5 על גובה 174 .. הפסיק לי המחזור .. ואני מקבלת רק כשאני שותה גלולות הרוופא אמר שאני חייבת להגיע ל 65 מינימום ..!!
ואיןןןן מצבב שאני ישמיןןןןןןןןןן.. עד שהורדתי ממשקל 135 שנה וחצי סבלתייי אני לא יעלהה גרם אחד .. מיצידי אני ישתה משלשלים או יקיא או לא יוכאל בכלל .. לעלות אני לא יעלה כרגע אני אוכלת ל 1200 קלוריות שאני יודעת שאני צריכה 1700 !!
אני שואפת להגיע ל55-58 !! ואני יגיע ויתהפך העולםם .. איזה כיף למי שרזה ולא משמינה...
להיות רזה זהה יפה להתלבש ולשים חולצות צמודות ויש לך בטןן שטוחההה .. למי יש טיפים לעזוורר ליי ??

מאוד עצוב לקרוא את מה שאת כותבת.אני תוהה למה את מגמדת את עצמך לכדי משקל וספרות??אני בטוחה שמאחוריי זה יש מישהי ששווה הרבה הרבה יותר.
ואני תוהה מה לענות לך.מה את בעצם מבקשת מאיתנו כאן,בפנייה שלך לפורום.
אני מרגישה שאיפשהו בתוך תוכך את יודעת שמה שאת עושה לא נכון.רק שברור לי שהפחד שמנהל אותך כרגע חזק מכל קוגניציה קיימת.
עצתי לך היא לפנות לטיפול דינמי.לא רק בשביל להגיד שהיית בטיפול ובכך לנסות להרגיע את כולם שהכול בסדר(ההורים יודעים,יש לי עצירות קשה),אלא אך ורק בשביל עצמך.בשביל לנסות לפרק את מה שקשה כרגע לפרק לבד והוא מה עומד בבסיס ההרגשה שלך שאת שמנה(במנותק מנהתונים המציאותיים).אילו רגשות מייצגים את זה עבורך??מאילו רגשות את נמנעת כדי להגן על עצמך כרגע<??
אין דרך קצרה או קלה.אבל חשוב שתזכרי שיש דרך כזאת.ושמגיע לך לחיות ,לחוות ולהיות מאושרת מבלי למדוד את ערכך ע"ג המאזניים.

עדכני מה חשבת.\
שבוע טוב,
קרן אור.

אני חושבת שאת צודקת במיליוןןןןןן אחוזז ..
אבל מה אני כבר יכולה לעשותת?? כשאני לא מפסיקה לאכולל כמויות ענקיות זו הדרך היחידה שמשקל שלי לא יעלה .. אני אוכללללתת המווווןןןן בבית ועם זה מספיק כשאני יוצאת עם חברות אני גם שםםםם טוחנננתת במסעדהה איזההה וופל בלגי עם קצפת שוקולד וגלידההה ואיסס קפה ביחדד או פסטה ברוטבב שמנתתת
איך אפשר לאכול ולשבוע למשך הרבה זמןןןןן??

את שואלת מה אפשר לעשות כדי להשביע את הרעב שבתוכך,ואני שוב אענה לך,שכדי לפתור את הבעיה הזאת,חשוב להבין מה הרעב הזה בעצם מייצג.הרבה פעמים אנחנו נגלה שהרעב הזה הוא לאו דווקא רעב פיזי,אלא רעב שאינו יודע שובע לצרכים שלא מולאו ע"י האנשים הקרובים לנו ביותר,רצון למלא את אותה תחושת ריקנות נפשית שאנחנו מנסות לא להרגיש,כי היא בלתי נסבלת.
כפי שכבר כתבתי לך,אין באמת אפשרות להקיא או להוציא באמצעות משלשלים את כל האוכל ובטווח הרחוק את רק תעלי במשקל.
כך שאני עדיין חושבת שהדרך הנכונה ביותר להתגבר על ה"א,היא באמצעות פניה לטיפול,כזה שיתן מענה ומקום לצרכים האמיתיים בחיינו,כי נשמע שהגוף מאותת לנו את מה שאנחנו מסרבות לשמוע,והגיע הזמן להקשיב לו.

שלך,
קרן אור.

על אף כוונותייך הכנות נאלצתי למחוק את הודעתך,כיוון שלא מקובל להמליץ בפורום על מטפלת כזאת או אחרת.כן ניתן להשאיר את כתובת המייל שלך ולאפשר למי שרוצה לפנות אלייך,אם עדיין תרצי.

שמחה לשמוע על החלמתך,
קרן אור.

לעיון הגולשות, מעבירה לך את התשובה ששלחתי לך במייל.

העיסוק של בנותייך באוכל יכול לבטא קשת רחבה של קונפליקטים וקשיים בעולמם הרגשי. הן יודעות מה צריך לאכול ומה לא , מה שחסר הוא מה האוכל 'מחזיק, מבטא 'עבורן במישור הרגשי. את זה ניתן לברר דרך טיפול פסיכולוגי אשר יתן מענה לחלקים הרגשיים וכך העיסוק הכפייתי באוכל ירגע. ( בתקווה...)

אני מדברת על בנותייך ברבים, ברור שעבור כל אחת מהן זה יכול לבטא דברים אחרים לגמרי.
הייתי ממליצה על טיפול פסיכולוגי ( בנפרד, לא אצל אותו פסיכולוג). טיפול CBT אני פחות מכירה, הוא יותר עובד על הסימפטום ( הכפייתיות באוכל). באופן אישי אני מאמינה בברור השורשים העמוקים של הבעיה.
אשמח להפנות אותך לאנשי מקצוע , מה אזור מגורייך? כדי שתשאלי את בנותייך מה היו מעדיפות גבר או אשה ?

אגב, האם הן קולטות שיש להן בעיה סביב האוכל?

ידוע שאחרי תקופות צמצום הגוף הופך ליעיל יותר,שזה אומר כל תצרוכת גבוהה מעט יותר ממה שהרגלת אותו עד עכשיו(גם אם זאת עדיין כמות מינימלית),תגרום לו לעלות במשקל,מתוך התארגנות וחסכנות למקרה של צמצום חוזר...הפתרון לא טמון בצמצום נוסף(שיחריף את המצב בטווח הרחוק) כי אם שבירת המעגל הזה.
כל זאת מבלי לדעת את הנתונים שלך ואם את בכלל צריכה לרדת במשקל.
זאת תוכל לקבוע אשת מקצוע,לכן ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ דיאטני.הוא לא חייב להיות ממושך,אלא לתת לך הכוונה ולבנות תפריט שמצד אחד לא יהיה מצומצם ומצד שני,ימנע את תופעת הזלילות ממנה את כה מפחדת.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

נשמע שעם כל הקושי,את עושה את מה שאת יודעת שנכון עבורך.
מעבר לתפקיד פחות לוחץ(ששתינו יודעות כמה הוא יכול להחמיר בעיית אכילה קיימת),העובדה שאת מאפשרת לעצמך להיעזר ולהיתמך,וכן הפנייה לדיאטנית.בעניין הזה יש לי להוסיף כי היתרון של דיאטנית המומחית בה"א היא העבודה המשותפת שלכן ביחד,כשהכול פתוח למשא ומתן,ולפעמים צריך לשנות את התפריט כמה פעמים כדי להתאים אותו למה שנכון עבורך.אני יודעת שקשה לעמוד בתפריט מגוון,ויהיו לך ימים שתעמדי בו וימים שתאכלי רק 50% ממנו,וזה בסדר כל עוד שהמגמה והשאיפה היא להיצמד לתפריט מרבית השבוע.הדבר הכי חשוב הוא כנות.לא משנה מה קרה(הקאות,משלשלים,הרעבה וכדו')ספרי ע"כ לדיאטנית שלך.
ובעניין הזה,כדי לאפשר את השינוי התזונתי כדאי שתגבי אותו בעבודה נפשית.אל תוותרי לקב"ן,קיבעי איתו פגישה חדשה,בקשי לקבל טיפול.הצבא ערוך לזה וכל מקרה לגופו.לפעמים מטפלים תוך כדי השירות ולפעמים מפנים למרפאות חוץ של בי"ח,כשהיציאות מסודרות ,קבועות ומובנות.הכי חשוב,אל תשארי בלי טיפול!

ואין על מה,יקרה! שמחה שאני יכולה לעזור,זה כבוד גדול עבורי.
עדכני,
קרן אור.

אני שמחה על השיפור במצב.

בנוגע לכמויות האוכל כדאי להתייעץ בטיפת חלב( אפשר גם טלפונית ).

הוא יאכל כמות יותר גדולה של חלב ברגע שרמת החרדה שלך תפחת. תינוקות מטבעם רוצים לאכול ויש להם מנגנונים תקינים של רעב ושובע.

מדוע את כל כך חרדה? האם לך יש עיסוק סביב אוכל ומשקל שלך ?

אפרת

ברוכה הבאה אל הפורום, מקווה שתמצאי בו מענה שיהיה נכון עבורך.

כשקראתי את הודעתך התחלת אותה ממקום מאוד בטוח שמספר על מה התגברת ועם מה התמודדת.

ולקראת הסוף, ממש במשפט האחרון היתה תחושה שנשברת. האם כרגע את מתמודדת עם נפילה נוספת או מפחדת שהיא תקרה?

זה יכול לעזור אם תשתפי.