פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום דני,

רומינציה היא השם הלועזי של העלאת גירה.
האם זה נעשה באופן בלתי נשלט או מרצון על ידך?
אם זה קורה באופן בלתי נשלט יש לפנות לברור רפואי, לפנות תחילה לרופא משפחה והוא כבר יפנה אותך הלאה.
אם מדובר בתופעה שאתה יוזם אותה אזי מדובר בסוג של הפרעת אכילה ( תת קבוצה של בולמיה) והטיפול הממולץ הוא טיפול פסיכולוגי בשילוב עם מעקב של דיאטנית.
אגב, האם הוריך מודעים לבעיה?

היי,
אני בת 21
אחרי דיאטה חמורה שבעקבותה הגעתי למשקל 49..גובה 168.

אחרי מעקב אצל תזונאית העלתי במשקל למשקל תקין של 55
אך כל!! דבר שאני אוכלת עולה לי...בדיוק כמו שתיאר הבחור בן ה17

למרות שעולה לי ובהתחלה זה היה גם ממש בהקאות...גם עכשיו לפעמים אני מקיאה אני כבר אוכלת ממש כמו שצריך - ולכן גם העלתי במשקל.

מה עושים???

האם זה יכול להיות קשור ללקטוז?
אתמול עשיתי בדיקה ואמרו לי שאני סובלת מאי סבילת לקטוז.

תודה רבה

לפעמים אני עושה את זה מרצון, ולפעמים זה קורה לי בלי שאני רוצה.
ההורים שלי לא מודעים לבעיה, כי גם אני לא בטוח עד כמה אני רוצה לטפל בה. בד"כ זה לא ממש מפריע לי, וזה לא כ"כ נעים להתחיל לספר על זה...

אצלי זה לא מרצון!! ..זה קורה לבד

שלום לשניכם,

כפי שכתבה אפרת,העלאת גירה רצונית היא חלק מהתנהגות מפצה של הפרעת אכילה.
לך דני אני ממליצה בחום לגשת לטיפול במרפאה להפרעת אכילה שם ינתן מענה כוללני הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי.כיוון שאתה מתחת לגיל 18,אזי תצטרך את הסכמתם של הורייך.כך או כך,נשמע שאתה סובל מן התופעה(ולכן פנית לכאן),ולטעמי זה לא מה שצריך לעצור אותך.

שחר-אני שמחה שאת מטופלת ונשמע שאת בדרך להחלמה,וכל הכבוד על כך! עלייה של אוכל לאחר תקופה של צום היא טיבעית וניתן להתמודד איתה ע"י אכילה של ארוחות קטנות,בתדירות גבוהה,לאט לאט הסימפטומים ילכו וישתפרו(ובעצם זה כבר קורה,הרי אז היית ממש מקיאה,היום את פחות מגיעה למצב זה).כיוון שאת בטיפול,אני מקווה שנושא זה מדובר עם הדיאטנית(האם את עדיין במעקב??),כי יש מה לעשות והיא יכולה לסייע לך בכך.לגביי אי סבילות ללקטוז(זה שונה מאלרגיה ללקטוז),הרגישות משתנה ויש מוצרי חלב,דווקא הגבינות הקשות יותר או קוטג' או יוגורט,שנסבלים כי תכולת הלקטוז בהם נמוכה.וגם בכך יכולה לעזור לך הדיאטנית.אני לא בטוחה שזה גורם להעלאת הגירה כיוון שאני מניחה שזה קורה לך לא רק אחרי אכילת מוצרי חלב(האם אני טועה??)

אשמח לענות אם יש שאלות נוספות,
רק בריאות,
קרן אור.

תקווה יקרה,

רק עכשיו אני רואה את הודעתך.אני שמחה לקרוא על הצעדים שאת עושה בלקיחת אחריות על חייך.הרגלים ותבניות של שנים קשה לנתץ ביום אחד,אבל עם דבקות במטרה והתמדה אני מאמינה שזה יכול לקרות.
יחד עם זאת,כיוון שאת רק בתחילת הדרך הטיפולית ויש עוד הרבה עבודה לעשות,ממליצה לך להתחיל להתארגן לקראת מסגרת חלופית ואולי כוללנית יותר,ליום שתשתחררי מהצבא.
אני כל הזמן נדהמת כמה הזמן עובר מהר,אני זוכרת שרק עוד התגייסת...
אני מקווה שאת ממשיכה לדאוג לעצמך ושהרגשך הפיזית השתפרה מאז שכתבת כאן לאחרונה.וכמובן שאשמח לשמוע עידכונים נוספים.

עד אז-חיבוק גדול!
קרן אור.,

חופשה נעימה,

להתראות,

אפרת

שלום לך,
האמביולנטיות שאתה מתאר היא טיבעית ומובנת בהפרעת אכילה.מצד אחד,ישנה הבנה והכרה בבעיה ורצון להחלים ממנה ומצד שני,לא ממש בטוחים כי רוצים "לשחרר" את הפרעת האכילה ובכך להתמודד באמת עם הקונפליקטים והתחושות הקשות שהיא משרתת ומכהה.אבל בטיפול נכון,אני רוצה לספר לך שלאט לאט הקולות הבריאים תופסים יותר ויותר מקום ומגלים שישנם חיים אחרים ושאפשר לחיות אותם מאושרים.
אני לא יודעת לאילו מקומות פנית ואני מקוה שפנית למרפאה שמטפלת בכל האלמנטים של הפרעת האכילה.אני גם יודעת שזה לוקח קצת זמן עד שמזמנים אותך לאינטק ויכול לעבור חודש חודשיים עד שבאמת מתחילים טיפול,אבל זה יקרה בסוף וזה שווה את זמן ההמתנה.
אתה גם יכול להיעזר בשימושון שנמצא למעלה ולראות אולי יש עוד מקומות שניתן לפנות אליהם בהתאם לאיזור המגורים שלך.
אל תהסס גם להרים טלפון למקומות שדיברת איתם ולוודא שאכן מטפלים בפנייה שלך ולהסביר כמה חשוב לך להיכנס למסגרת טיפולית בהקדם.
אתה שואל מה עושים בינתיים-אין לי,לצערי,תשובה פשוטה עבורך.בעיקר מנסים להרים את הראש מעל המים,לקבל החלטות ממקום קוגנטיבי בריא,ולקחת כל יום כמלחמה בפני עצמה,כדי לפחות לא לדרדר את מצבך.
לא כתבת האם במהלך שירותך היית בטיפול כלשהו,אם כן,אולי כדאי בינתיים לפחות להמשיך בטיפול תזונתי שיתן לך תחושת של החזקה.
אתה גם מוזמן להמשיך לכתוב בפורום ולעדכן אותנו איך אתה מרגיש ומה עובר עלייך מידי יום.
אתה לא לבד,רק עוד נשימה עמוקה...
מחזקת אותך,
קרן אור.

שלום גלילית ( שם מתוק!)

נשמע שאת צריכה להיגמל מאוכל ? למה דווקא סוכרים וגלוטן? האם אותם את בעיקר אוכלת על חשבון חומרים אחרים להם את זקוקה?
האם את במצב של משקל יתר? האם את חולת סכרת?
אני חושבת שברמה הבסיסית פנייה לדיאטנית שתבנה לך תפריט מאוזן יכולה לעזור.
בנוסף הצטרפות לקבוצה של אכלנים כפייתיים גם יכולה לעזור.
מה הצורך במתוק משרת? את מה צריך להמתיק?

הי,

בהמשך להערתך,

האם יש משהו לא בסדר בזה?
אני שוקלת את העניין, זה לא שאני מרגישה צורך להמתיק משהו, החיים שלי מתנהלים בצורה טובה ב"ה
אני פשוט מרגישה ממש "מכורה" לכל מה שקשור למתוקים ומאפים...
אני מתחילה דיאטה ברצינות ומיד אחרי יומיים נשברת קשה לי בלי לחם ואני לא אוהבת לחם קל, לא אוהבת ירקות והם נמאסים עלי מהר ושלא לדבר על מתוקים שאני אוהבת בעיקר בעוגות.

אני באמת שוקלת לפנות לגמילה אך לא יודעת מה ההשלכות וקצת בעייתי לשאול מישהו מהמכון עצמו (מבחינת אמינות)
האם אכן אצתרך לקנות אוכל ללא גלוטן? עד כמה משמעותי יהיה השינוי בחיי היום יום שלי...

אשמח אם תוכלי לענות על שאלתי אני בהתלבטות גדולה!

יעל.

שלום לך יעל,

אני מתחברת למה שכתבה לך אפרת,השאלה שאני שואלת את עצמי היא למה בעצם את מרגישה צורך למנוע מעצמך גלוטן וסוכרים,שהינם חלק מכל דיאטה(=אורח חיים) נורמטיביים?
גלוטן נמצא כמעט בכל סוג של מזון שקיים,ולמעט אנשים עם צליאק שאצלם קיים צורך וחובה רפואית לדבוק בתפריט כזה,אני לא מכירה שום תפריט שאוסר שימוש במוצרים אלו.
סוכרים אף הם נמצאים בהרבה מהמרכיבים ופחמימות בכללם הינם מרכיבים חשובים מאוד בתזונה כדי לאפשר אנרגיה קיומית.
דביקה בתפריט כזה,כפי שאת רוצה,הינו הדרך להיכשל ובטווח הארוך יכולים אף להחליש אותך(עייפות,חוסר אנרגיה,אפילו תחושת דכדוך מירידת סרוטונין ),לכן לא ברור לי מה משרת הצורך שלך ולמה את רוצה כן ללכת על תפריט כזה.לא ציינת את משקלך,את מצבך הבריאותי ולמעט גילך אנחנו לא ממש יודעים פרטים עלייך.ואולי זה באמת לא חשוב כי לי נשמע על פניו שאת יכולה להיתרם מפניה לייעוץ תזונתי פרטני עמ"נ להרכיב תפריט שיתאים לצרכייך,להוצאה האנרגטית שלך ולמצבך הרפואי.תפריט זה עשוי לכלול את כל אבות המזון,כולל סוכרים וגלוטן,במינונים ובכמות מתאימה לפי צורכייך.רק כך תחושת ההתמכרות,כפי שאת מכנה אותה,תעבור כי בסיפוק יומיומי גם של המרכיבים האלו בצורה נכונה ועם בחירת מאכלים עם אינדקס גליקמי נמוך,את תרגישי שבעה והצורך יפחת.

עדכני אותי מה חשבת,
קרן אור

אני מודה לך על המענה המהיר, אמרת דברים חשובים, הבעיה שלי היא שקשה לי להגיע למצב שאני באמת רוצה את הדיאטה ולכן קל לי מאוד ליפול כ"כ מהר, אני בת 24 אחרי 2 לידות, הגדולה בת שנתיים ו4 חודשים והקטן בן 8 חודשים הגובה שלי 1.52 ואני שוקלת 76, הסיבה שרציתי לפנות לגמילה היא במטרה שאולי לאחריה ארצה יותר לאכול ירקות ודברים בריאים יותר שביום יום אני לא מצליחה לאכול יותר מידי כאילו אנטי ירקות פשוט לא אוהבת ולא מתחברת כל הזמן רק לחם פחממות ושתיה מתוקה זה הבעיה שלי, קבעתי תור לדיאטנית אבל קיבלתי תור רק לעוד חודשיים...

אני באמת כבר מתוסכלת כי הקושי האמיתי כאן הוא החוסר רצון וכל שהזמן עובר אני משמינה יותר...


אודה שוב לתשובתך.

יעל.

שלום לך,

את כותבת שקשה לך להגיע למצב שאת באמת רוצה את הדיאטה,והשאלה שאני שואלת את עצמי היא אז למה בעצם לעשות את זה??
לי נראה שהמשפט הזה יושב על רבדים עמוקים יותר ואולי השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך הם:לשם מי ומה אני עושה את זה??מה אני מרגישה באמת כשאני אוכלת מאכלים שאני יודעת שיגרמו לי בטווח הקרוב לא להרגיש טוב עם עצמי?איזה צורך אני מנסה למלא כשאני אוכלת מתוק בכמות שאני יודעת שהיא לא נכונה עבורי?ולמה כ"כ קשה לי להתחבר לאכילה נכונה,כזאת שדוגלת בשינויים קטנים(למה למנוע פחמימות לגמרי,למשל,למה לא לשלב אותם עם סלט,פשטידות ירקות) וכוללת גם פעילות גופנית שאת מתחברת אליה 3 פעמים בשבוע,45 דקות בכל פעם,שגם תעזור בשיפור המצב רוח ואולי תווסת את התגובות האוטומטיות?
אני שמחה שקבעת תור לדיאטנית,אבל אם את מרגישה שהעיסוק באוכל ובמשקל מלווה אותך כל היום עד כדי פגיעה בתפקוד(לא כתבת האם את עובדת,יוצאת עם חברות לבלות,מפנה זמן בין ההורות לעיסוק בתחביבים שלך..),המלצתי היא לפנות גם לטיפול נפשי.
בנתיים,אל תלקי את עצמך.תתחילי בקטן,הוסיפי כל פעם משהו שאת כן אוהבת לאכול,כשאת מרגישה שהתשוקה למתוק גואה,צאי לבלות,עשי משהו בשביל עצמך שלא כולל אכילה.אני מאמינה שהשינויים הגדולים ביותר מתחילים בצעדים קטנים דווקא.

שיהיה בהצלחה,
ד"ש לקטנים,
קרן אור.

תודה רבה,
מקווה ליישם.

אשמח אם תעדכני...

בהצלחה!

שלום ניצן,

לא כתבת כמה זמן התופעה הזו נמשכת .
זה נשמע שאת מאוד מרסנת את עצמך ( אוכל מסודר אותו את בוחרת בקפידה ואותו את אוכלת בחוץ כאשר את במסגרת), ולעומת זאת, בבית ( ובעיקר בסופי שבוע בהן את ללא מסגרת) את פורקת כל עול. יתכן וברמת האוכל את מרסנת את עצמך מידי ואז הגוף דורש את הפיצוי, דיאטנית יכולה לעזור לך לבנות תפריט מאוזן. יתכן וזה מבטא קונפליקט רגשי שיש לך סביב איפוק ואובדן שליטה. את זאת תוכלי לברר במסגרת של טיפול פסיכולוגי.

שלום יוגב,

ראשית האם חברתך מגיבה כך גם לאכילת בשר בקר ( 'שגם היה חי קודם')כפייתי ?
התגובה של חברתך לאכילת העוף היא תגובה רגשית חזקה . השערה אפשרית היא קושי חזק שלה סביב תוקפנות ( היא מגיבה לכך שבאופן עקיף היא 'הרגה' את העוף).
היא מענישה את עצמה דרך כך שאינה אוכלת ( ובכך פוגעת בחייה).
השאלה היא עד כמה התפקוד שלה נפגע עקב כך, האם קיימים אזורים בעייתיים נוספים בחייה (לאו דווקא קשורים לאוכל) .
במידה וזה מציק לה או פוגע בתזונה שלה (ירידה במשקל, אינה אוכלת מאוזן )
הייתי ממליצה לפנות ליעוץ פסיכולוגי שיעזור לה 'להשתחרר' מהקונפליקט סביב אכילת העוף.

בהצלחה,

אתה מוזמן לעדכן,

אז זהו שמשום מה לא,רק עוף גורר לה תחושה שכזו,ולאו דווקא בגלל התחושה שהיא הרגה אותו מאחר ושניצלים אין לה בעיה לאכול,אך עוף בצורתו הטבעית (רגל,חזה) גורמים לה לתחושה כי יש לה "גופה" בצלחת..זה גורר תגובה יומית שמלווה בחוסר תאבון..
יש דרך לפתור זאת ללא פנייה למומחים?
אולי ע"י דברים שאני אוכל להגיד לה כדי שימנעו ממנה מחשבות אלו..
אשמח לעזרה

תודה,
יוגב

הדרך היחידה שעולה על דעתי היא המנעות מאכילת עוף בצורתו הטבעית.
אבל, אם מזובר בעינין יומיומי שמעסיק אותה וגורם לה להימנע מאכילת מזון אני לא רואה מנוס מפניה לקבלת עזרה מקצועית. כיוון שברור שהבעיה היא לא העוף אלא מה שהיא מייחסת לו.
השאלה היא האם העוף הוא רק סמפטום למכלול רחב יותר של בעיות וקשיים שלה. האם קיימים אזורים נוספים בחייה, מלבד האוכל, איתם היא מתקשה.

אשמח אם תעדכן

זה לא משפיע על חייה היומיומיים רק על אכילת עוף בצורתו הטבעית,ואם היא מנסה בכל זאת אז במשך היום מתקשה בהמשך אכילה סדירה,אין איזה תרגולים או משהו שאפשר כדי לשנות את זה? היא מודעת לבעיה הזו ויודעת שזה פסיכולוגי נטו

צר לי, אך מעבר למה שכתבתי בהודעות הקודמות, אין לי הצעה נוספת.

יתכן ובעלך סובל מאכילה כפייתית. ( אולי גם במהלך היום הוא אוכל כמויות של דברי מתיקה שאינך יודעת עליהן, כי אינך איתו).
הבסיס לאכילה הזאת ,שכנראה הוא אינו מצליח לשלוט בה ,הוא בסיס רגשי.
הוא טורף אוכל, בסתר, ויתכן שאינו מודע לכך שמדובר בבעיה רגשית.
ברמה המיידית הוא יכול לפנות לקבוצת תמיכה של אכלנים אנונימיים על מנת לקבל תמיכה וללמוד על דרכי התמודדות של אחרים שסובלים מבעיה דומה. אם הוא רוצה לטפל בעומק הבעיה עליו לפנות לקבל עזרה מקצועית , קרי, טיפול פסיכולוגי, על מנת לברר מדוע הוא צריך כמויות גדולות של אוכל מתוק, מה הבסיס הרגשי לכך.

את שואלת איך להתמודד מולו, ראשית לדבר אתו באופן ישיר על כך שיש לו בעיה , שהוא מסכן את עצמו לאור ההסטוריה המשפחתית שלו, שהוא חייב לטפל בעצמו.
את יכולה להראות לו את תגובתי וגם להפנות אותו לפורום.

את מוזמנת לעדכן,

יקרה,
אנחנו איתך תמיד,איך,מתי ובכמה שתרצי לשתף...

חיבוק,
קרן אור.

אני פשוט בתקופה קשה כרגע:-(
מקווה להשתפר ולשתף בקרוב
מה שלומך ככה קרן אור מדהימה שלי?
דש ונשיקות לכל המתוקות שלי
קרן אור תקווה שירן ואביבית.. אוהבתותכןןן

יקרה,
אני לא ממש יודעת מה עובר עלייך בימים טרופים אלו,
אבל אני רוצה לומר לך שאני מחזקת אותך ומחבקת אותך מכאן...
קחי את הזמן שאת זקוקה לו,וכשתרגישי שזה נכון עבורך,את יותר ממוזמנת לשתף.

נשיקות,
קרן אור.

נטעעעעעעעעעעע יקירתיייייייייי...
מה קורהה איתךךךך ?@? כמה זמןןןן לא דיברנוווווו איך את ?! ואי אני עובר עלי מלאאאאא שמנתיי בטירוףף חחח אני שוקלת 75 עם לא יותררר... אבל מה אוכלתת ואוכלתת טוב... די סוף סוף יצאתי מיזה לא לגמרי כי עדיין יש לי תחושות חרטה ותסכולים בגללל מראה הגוף החדש אני כל כך רוצה להתחיל דיאטה אבל מאד מפחדת .. אני גם רעבה מלאאא כאילו הגוף מנסה למלא את כל מה שהחסרתי לווו אבל יהיה בסדר אני מקוה עוד מעט יש לי ירוע שאספר לך עליו בפרטי במייל ואני חייבת להוריד 15 קילווו ולא יודעתתת איךך אני מבואסתתתתתתת אבל עדיין תוחנת בגטיםם באסה =[
רעע לי בתחום הזה .. אבל יש אנשים שתומכים בי החברות איתי ושומרות עליי לפני כמה ימים ראיתי תמונות שלי שהיתי רזה מאד .. ואמרתי אימא זה ממש מפללצת מזההה הרזוןןן הזוועתי הזה !! אבל בראש שלי אני מתה לחזור לגוף הזה רק להיותת בריאה כמו שאני עכשיו אבל זה לא מתאפשררר ...1!
מה את ממליצה לי לעשותתת ?!!?
טוב בטחחח שגעתיי אותךךך ...אבל התגעגעתי אלייךך המוןן וגם לקרןן אוררר חחח עם היא זוכרת אותי ... כי איזה חצי שנה בערך לא ביקרתי בפורום =]

אביבית יקרה,

נשמע שאת יותר קלה עם עצמך היום בכול מה שקשור לנושא האכילה(האם את מצליחה עדיין להחזיק ולא להשתמש במשלשלים??),אך יחד עם זאת,חשוב שהשינוי יתבצע תוך בקרה ומעקב תזונתיים,בדיוק כדי למנוע את אותם מצבים מהם את כ"כ מפחדת.
אין דרך קלה ומהירה(את הרי כבר יודעת שמה שיורד מהר,חוזר עם ריבית...),אבל חשוב לזכור שיש דרך ,צריך רק לרצות לצעוד בה,ולהעזר בצוות מקצועי,כי לבד זה מאוד קשה!.

את מוזמנת לכאן תמיד כדי לשתף ולעדכן.
שבת שלום,
קרן אור.

כן לשמחתי הרבה הפסקתי עם המשלשלים ...
אני אוכלת מלא מלא איזה 2500 קלוריות ליום אני פשוט כל הזמןןןן רעבה ללחם ולמתוק אבל שטויות אני יהיה בסדר אני מתחילה להתאמן מיום א' ולעשות תפריט מאוזן ולרדת במשקל ...
אני כ"כ מאושרת שיצאתי מזה ..לקום כל בוקר בלי סחרחורות כאבי ראש למרות שהמחזור עדיין לא מסודר כללל וכלל מקבלת כל חודששים שלוש אבל מה הוא מגיע לבד ללא תרופות מקלגי בוהה מעט ..כולם אומרים לי ששמנתי וחבל אחרי כל הסבל שלי למרות שהמילים כואבות וההפרעה מדברת אלי ואומרת לי לא תמשכי לעשות דיאטה היית רזה ויפה הכל עלה עלייך ..עכשיו את שמנה ומה את בטח רוה להיכנס שוב לבגדים שלך וכל מיני כאלה .. מי שלאא עבר את ההפרעה חושב שאני משוגעת שאני אומרת שהיא מדברת אלי אך כך המצב ואני מדחיקה אותה וסוגרת אותה בתוך המגירה עמוק עמוק בתוכי אך שוב המילים האלה הם יותר כואבות ממכות בשביל מישהי שהייתה רזה ושמנה אבל הבריאות שווה יותר ולכן אני מנסה להבליג ..
מה דעתך קרן אור ??? ועם אני יוריד 15 תוך חצי שנה בצורה מבוקרת של כושר ותוזנה נכונה אני לא יפגע באצמי ?!
המשח לקבל ממך תגובה

ואי איביביתושש חמודהההה
מה שלומך יקרה???? איך התגעגעעגעגעתי אלייך
היית חסרה לי
אני נזכרת בהתכתבויות שלנו על האקס כל לילה :-)
מה חדש אצלך חוץ מהעליה במשקל? איך את מרגישה מבחינה נפשית?
את יודעת למה עלית כל כך במשקל? משהו קשה עבר עלייך?
אצלי עברו הרבה דבריםםםם אני לא יודעת למה קשה לי לשתף בפורום פתאום
זה מין תחושה מוזרה כזו שאני נעולה נעולה בתוך עצמי !
מתפקרת ובוכה על מישהו קרוב ולא יכולה לשפוך יותר!
מוזר?............
אוהבתותךךךךךךךךךךךךךך יקרה
שיהיה לך שבת שלום וסופ שבוע נעים!!!

בטעות מחקתי מהאנשי קשר שלי אותך אז שלחי לי מייל .סבבה???
:-)

אביבית,
אני שמחה לקרוא שאת מגייסת את כוחותייך לשמירה על בריאותך,גם אם ברור לשתינו כמה זה ודאי קשה.
יחד עם זאת,קיימת אצלך משאלה להוריד 15 ק"ג.מבלי להתייחס כרגע לשאלה האם את צריכה בכלל,אומר לך שאין ירידה של 15 ק"ג בצורה בריאה תוך חצי שנה!!על כן חשוב לי לסמן לך שהרצון שלך הזה הוא לא בריא בכלל.קצב הירידה הנכון הוא כק"ג בחודש.
אבל לא נשמע לי שכדאי כרגע בכלל לחשוב על זה לפני שאת מגיעה לאיזון וויסות בהפרעת האכילה שלך.גם מאוד חשוב לא כמה אוכלים,אלא מה ,מתי ולמה אוכלים.זאת תוכלי רק לעשות במסגרת מקצועית פרטנית.
ממליצה לך להתחיל בטיפול תזונתי ויחד עם הדיאטנית לחשוב על תוספת של טיפול נפשי.
אין קיצורי דרך,אביבית,הלוואי שהיו,אבל זאת הדרך וחשוב לעשות אותה נכון.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

הי תמר!
אני מכירה את המחלקה בהדסה עין כרם.
אני לא מבינה לאיזה יחידה התכוונת, אבל המחלקה של הפרעות אכילה זה בתוך המחלקה הפסיכיאטרית למבוגרים, בקומה 4.
לפי דעתי זה מקום יותר סימפטי מתל-השומר גם במקום שזה נמצא וגם בהתנהלות של המקום.
וחוץ מיזה זה עניין של מזל ,מתי תפלי למחלקה ומי עוד יהיה שם באותו זמן.
ובהחלט יש שם אנשים עם הפרעות אכילה וגם עם הפרעות ובעיות נפשיות אחרות..
מקווה שעזרתי לך במשווו
שבוע מוצלח
נטע

שלום תמר,

ראשית,צר לי על העיכוב במענה שלי,עברו עליי כמה שבועות עמוסים.
כפי שנטע כתבה,המחלקה בתה"ש היא מחלקה ספציפית והיחידה בארץ לטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים מעל גיל 18 . המחלקה נותנת מענה טיפולי מקיף לכל המכלול של ה"א הן בהיבט הנפשי והן בפיזי.עם זאת,ישנה רשימת המתנה כשמרגע קבלת החלטה על אשפוז בפגישת האינטייק יכולים לעבור אפילו חודשיים-שלושה,בהתאם ללחץ ולתפוסה במחלקה. איני מכירה אותך ולכן אין לי מושג מה מצבך ועד כמה הוא בהול לאשפוז והאם את יכולה להמתין את הזמן הזה עד אז.זאת יוכל לקבוע רק הצוות הטיפולי שמכיר אותך(הבנתי שאת בטיפול??).
האשפוז בהדסה עין כרם הוא אכן בתוך המחלקה הפסיכיאטרית,לצורך טיפול בה"א מוקצות 4 מיטות.אני מכירה חלק מהצות הטיפולי ויש שם אנשים שעושים מלאכתם נאמנה.ושוב,זה תלוי על מי תיפלי ומתי,כמו בכל מקום.מה שחשוב הוא שמרגע שמתגבשת החלטה על אשפוז,לא להתמהמה עם זה ולגייס את כל המשאבים שעומדים לרשותך ע"מ להחלים.
אשמח לשמוע מה החלטת,ואני כאן אם יש שאלות נוספות.
בהצלחה,
קרן אור.

שלום לאה,

אני כבר אופטימית אם את חוששת לגבי העתיד.

כמובן שראוי שתבדקי מה יהיו ההשלכות על חייך במידה ותתאשפזי. חשוב שתבדקי עם הפסיכולוגית שלך מה רמת הסיכון שלך, אם התחלת טיפול תרופתי בד"כ התרופות מתחילות להשפיע לאחר 3 שבועות ואז הן גם יכולות להקל על המחשבות האובדניות.
האשפוז צריך להיות מוצא אחרון מדובר במצב חרום שבו החיים נעצרים ושמים הכל בצד כאשר מה שחשוב הוא למנוע את ההתאבדות. בדרך כלל לא מדובר בתקופות ארוכות בממוצע חודשיים ( תלוי במקרה). במחלקות נוער בדרך כלל יש גם בית ספר.
הצבא יעשה יותר בעיות אם תנסי להתאבד,בלי קשר אם אושפזת או לא.
באופן אישי אני ממליצה על מחלקת הנוער בבית החולים נס ציונה יש שם צוות נהדר.

אשמח להתעדכן מה קורה איתך


אפרת

הי לאה חמודה
אני היתי במצב שלך בדיוק!
הענין הזה מסובך מאד,
מבינה אותך ואת חששותייך...
אני רוצה להגיד לך שככל תתאשפזי יותר מהר יש סיכוי שתצאי מיזה יותר מהר..
אם את רוצה תדברי איתי יש לי המוןןןן מה להגיד לך ומציעה לך לא לפתח ציפיות גבוהות לגבי הצבא כי זה לא פשוט!!!
שולחת לך המון אנרגיה וכוחותתתת
אוהבת נטע

יקרה,

תקני אותי אם אני טועה,אבל נשמע שעשית עוד צעד ואת לוקחת אחריות על הבריאות שלך,גם אם להרגשתך זה נתקל במעט התנגדות מוסדית..את יודעת הרי שזה מתבקש ושאת עושה את מה שנכון,ואולי לשם שינוי,קודם כל עבורך.
יחד עם זאת(מצטערת,אני מאלו שקוראות בין השורות..)טיפול נפשי בה"א לא יכול להיות שלם בלי ליווי תזונתי(הטיפול הנפשי בה"א מטרתו בהתחלה לאפשר את השינוי והאיזון המשקלי)אני יודעת שאת מתנגדת לטיפול כזה,כי טיפול זה מחייב עשיית שינויים(ולא רק דיבור עליהם..) והתמודדות עם המשקל וכל מה שעובר עלייך כשאת אוכלת והרגשות האמיתיים צפים..
אני חושבת שאת בדרך הנכונה וכל הכבוד על זה שאת מביאה את עצמך לטיפול עם הקב"ן(ברור לי שזה לא קל עבורך) אבל אשמח מאוד לשמוע שאת לוקחת עוד צעד אמיץ ומתמודדת באמת עם המשקל...

חיבוק,
קרן אור.

אבל אחרי הביס הראשון בלחם
בא לי להקיא על עצמי
אני מרגיש מדוכא
אני לא חושב שזו בעיה פסיכולוגית
אני חושב שנכנס בי משהו טוב שהוא גם יכול להיות רע
מבחינת החיים הכול עכשיו מסתדר לי יותר טוב
בעבר המורה שלי היתה באה לשבת לידי לעזור לי אם החומר בשיעור והייתי מתעצבן ויוצא מהכיתה והיא לא הבינה למה וזה היה בגלל שהייתי חסר ביטחון שהיא תראה את השומן שלי וכולי הרגשתי בושה
היום זה אחרת
עדיין יש בי את הקטע
לא לצאת כי אני לא חושב שאני נראה מספיק טוב ..
וגם בארוחות משפחתיות אצל דודים אני יושב ולא נוגע בכלום
אני לא מסוגל לגעת באוכל הזה
המחשבה שאני יאכל משהו שגרם לי להיות בן אדם שמן שחשב שאולי עדיף למות ויהיה יותר טוב
הורגת אותי
אני לא חושב על הדברים האלה וכמובן אין לי בעיות נפשיות וכל זה .. אבל זה קשה לי עדיין להסתכל או לראות או לאכול את הדברים האלה ..
הייתי רוצה לפרסם תמונה שלי פה אבל אני לא חושב שזה הזמן המתאים כרגע יש לי לפחות עוד חודש וחצי חודשיים
סליחה על החפירה..

קודם כל אני מאד מזדהה איתך בגלל שכל התקופה היפה שהיא בגילי 12-15 הייתי שמנה בטרוף יותר מימך ממה שהייתה..
גם אני חשבתי שזה לא פסיכולוגי פשוט לא אוכלת דברים משמינים .. שנאיתי את זה ממש .. וגם כשאני ואימא ערכנו קניות הייתי מתעצבנת כשהיא רצתה לקנות דברים שלא מתאימים לדיאטה שלי ..
אבל לצערי הרב הגעתי לאנורקסיה .. אכלתי 500 קלוריות ביום השתמשתי במשלשלים הייתי בתת תזונה חמורה .. הגעתי לתת משקל .. ממעמדך את חושב תת משקל? כיף לך אבל לא סבלתי .. סחרחורות נשירת שיער אין כח לזוז התעלפויות הפסקת מחזור לפרט עוד ..? עכשיו שמנתי ותודה לאל הכל בסדר הכל חזר לשיגרתו אבל לא כדי לך להמשיך ככה ...תוכאל 1500 קלוריות ליום ותתאמן והכי טוב ללכת לתזונאית ..
וכן תשלב דברים אהובים עלייך .. לא נירא לי כמה שאני ינסה להסביר לך אתה תבין את חומרת המצב .. לפני שתפגע בעצמך בצורה חמורה תשתף את היועצת את משפחתך חברייך הקרובים ותמצא עזרה לצאת לבד מיזה זה קשה אני לעומת זאת הצלחתי לבד אבל בקושי רב מאד.. לכן אני לא מעוניינת שאחרים יעברו את מה שאני עברתי לכן פנייה לעזרה היא הדבר הכי טוב שיכול להיות .. ואל תתביש בעצמך .. מה שאתה משדר לאחרים ככה הם מעריכים אותך מניסיון .. אף אחד לא שווה אותך בעצם תזכור אתזה תמיד

אתה מתאר מעבר מקיצוניות אחת לשניה-ממצב של השמנת יתר אתה כופה על עצמך משטר קפדני של אכילה וסיגוף.ההגדרה לא ממש משנה,מה שאצלי עולה מקריאת דבריים הוא המצוקה הגדולה שעולה מהם,ההגדרה שלך את עצמך ואת החיים לפי מה שמראה מחוג המשקל.
אני מכירה הרבה אנשים שהיו בעודף משקל ובלי ששמו לב כשחשבו שהם בשליטה מצאו את עצמם עם הפרעת אכילה קשה.
אני מקווה שזה ברור לך שהמראה שלך או אם ירדת\עלית קילוגרם לא אמור להכתיב את יומך ואת מה שאתה חש כלפיי עצמך.ואני רוצה לשתף אותך שהחיים לא הופכים להיות טובים יותר ככול שיורדים במשקל.הדיכאון,הרגשות הקשים שאתה מתאר ,לא נעלמים עם הקילוגרמים(ברוב המקרים זה דוקא עובד הפוך,כי אתה מגיע למשקל היעד שקבעת לעצמך ואז אתה מגלה שבעצם מבפנים נשארת אותו בן אדם ושום דבר לא ממש השתנה,התרמית מתגלה אז במלוא תפארתה והמחשבה הבאה היא על עוד ירידה במשקל שאולי היא תספק,אבל גם היא לא ממש מרצה,וכך זה הופך להיות אובססיה והדכאון רק מחמיר).
עצתי לך היא לפנות לטיפול נפשי (ולברר מה נמצא בבסיס הרגשות האלו שמוגדרים סביב המשקל) וכן לייעוץ תזונתי(לצורך איזון תפריטתך באופן כזה שלא תעלה במשקל כפי שאתה חושש ומתוך הבנה שאי אפשר לקיים את התפקודים הביולוגיים לאורך זמן עם סך קלוריות נמוך כ"כ כפי שאתה חיי עליו).

הפנייה שלך דווקא לפורום ה"א דוקא מראה שאתה יודע שקיימת בעיה,וזה הצעד הראשון.
הצעד השני הוא למנף את זה לכדי עזרה .
אם תרצה שאכוון אותך לטיפול מתאים באיזור מגורייך,אל תהסס לפנות.

קרן אור.

שלום ,

אני חושבת שעשית נכון בכך שפנית לתזונאית אשר יצרה עבורך תפריט מתאים.
אני מבינה את התסכול הרב אותו חשת כאשר גילית שלא ירדת במשקל.
איני יודעת מה הסיבה לכך, יתכן וישנה ירידה בהקפים אך היא אינה מתבטאת מספרית במשקל. הזכרת את התוכנית 'לרדת בגדול' שדירבנה אותך להתחיל בדיאטה. יתכן שגם את ( כמותם) צריכה להיות במסגרת ( למשל שומרי משקל, אכלנים אנונימיים וכו')
המסגרת נותנת תמיכה רגשית, אפשרות להשוות את עצמך לאחרים וגם מידע מקצועי בנוגע לתהליך.

בהצלחה

אפרת

אני מבואסססססססססת =/ שמנתייי ... אני כמעט 70 קילו על 175 .. אני מרגישה זוועה ..
עכשיו הבעיה שקשה לי לחזור לדיאטה בגלל הפחד שאני יפול שוב לבול העמוק .. עד שיצאתי מימנוו ..מצב בריאותי אצלי הכל אבל הכל תקין בי עין הרע -555-
אני לומדת עד שעות הערב אני לומדת בתיכון .. ועוד כמהדברים קורים אבל זה לא ניתן לפרסם =]

מה למשל מאמי???
שלחי לי מייל מה עם לאקסההה
מבינה אותך שאת בדיכי מהדיאטה
תאמת שאני גם במגמת עליה עכשיו בגלל לחץ כזה וישיבה על הכיסא ללא הרףףף
חלשה קצת עצבנית עייפה הכל ביחד,
מקווה לקחת את עצמי לידים
יש לי פגישה בביטוח לאומי במחלקת שיקום
מקווה לראות ימים ורודים יותר
מתגעגעגת אלייך ולגל. הוא ממש חסר לי
מחכה לשמוע ממך...

אני לא משתמשת כבר בלאקסה מאז שטסט