פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום Neta

את שואלת שאלות נכונות, 'את מה יש לי להקיא'?
התשובות עליהן יכולות להיות מפחידות. את עסוקה רק סביב הסבל שההקאות גורמות לך ( אין לי ספק שהן גורמות לסבל רב) את מתארת גם צמצום רב בחייך: עבודה, בית, חבר. ומורגש שאת רוצה יותר מזה. רק אם תביני לעומק מה את רוצה להקיא ממך ותוכלי אז'לוותר' על ההקאה. לצורך כך את חייבת לפנות לקבלת עזרה מקצועית, ( משום מה יש לי הרושם שאת לא בטיפול, על פי תכתובות קודמות עם קרן אור? ) אני מזמינ ה אותך לפתוח ספקות וחששות (אם יש) ביחס לטיפול.

אפרת

היי אפרת

אין לי מושג מה אני רוצה להקיא מתוכי כל הזמן וזה כבר נמאס לי וקשה לי!!!!
אני כבר לא מחזיקה את הגוף שלי יותר
זה לוקח ממני את כל האנרגיה!!!

בכל מקרה הייתי צריכה לחזור לטיפול דרך קופ"ח שאני לא מרגישה שזה עוזר לי כ"כ-שיחות סתם עם פסיכולוגית באמת לא עוזרות לי...לדיאטנית אני לא מקשיבה... וביום רביעי יש לי תור לפסיכיאטרית.
נראה לי שאני צריכה יותר מזה!!!
משהו יותר אינטנסיבי...אבל אני לא מסוגלת לחזור לאשפוז!!!!
אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיהיה צמוד אליי 24 שעות שיבין את המצבי רוח שלי וישמור עליי שאני לא אקיא!! שידאג לארוחות-איך,איפה,מתי וכמה לאכול...שאני לא אצטרך להתעסק בזה בכלל!!!!!

אפרת באמת שאני לא יודעת מה לעשות יותר...איפה מוצאים עזרה????????
אני באמת רוצה להביא!!!!
לא מסוגלת להמשיך ככה עוד יום אחד.

נטע

את צודקת ומזהה נכון מה שאת צריכה, השגחה צמודה. באמת במקרה שלך שיחות לבד לא יעזרו, זה טיפה בים.

איפה התאשפזת בעבר, בתל השומר? יתכן ואת צריכה אשפוז לצורך איזון . זה למעשה מה שאת מבקשת.
האם בנוגע למסגרות פרטיות אחרות בררת?
האםתרצי שאפנה אותך ?
אפרת

היי אפרת...
קודם כל רציתי להגיד תודה על ההקשבה והייעוץ
ומה שאני יכולה להגיד זה שאני לא יודעת לאן אני כן יכולה ללכת!!!!
אני עובדת משעה 13.00 בצהריים ועד הלילה...(אל תשאלי אותי מאיפה הכוחות!!!!)
אני לא יודעת איזו מסגרת תתאים לי...ולאשפוז אני לא יכולה ולא מסוגלת לחזור!!!! פשוט לא מסוגלת-זה ישבור אותי נפשית כרגע!
הייתי מאושפזת ב-12/08 חודשיים וחזרתי לאשפוז ב-12/09 וברחתי אחרי 3 ימים!!!! פשוט לא יכולתי להישאר שם,נחנקתי!!!!

אין לי כסף לטיפולים פרטיים כרגע!!!
אין לי מושג מה עוד אני יכולה לעשותתתתתתתת ולאן לפנות!!!

בבקשה תעזרי לי למצוא פיתרון.
נטע

צר לי שנבצר ממני להגיב קודם.רק לומר לך שהמצוקה והכאב שלך זועקים מבין השורות שלך,ושאני שומעת אותם.
סיפרת לי שהתחלת טיפול במסגרת קופ"ח.טיפול משולב.ומיהרת אחרי מספר פגישות בודדות לקבוע שהוא לא עוזר.באותה נשימה כתבת שאת צריכה טיפול מחזיק יותר,24 שעות שיהיו איתך,אבל מיהרת לחרוץ שאת לא מסוגלת להתאשפז.ואני תוהה ביני לבין עצמי-מה מפחיד אותך כ"כ בלקבל טיפול??מה סוג העזרה שאת מבקשת??האם את באמת מוכנה לקבל עזרה??

אני רוצה לחזק את הקול הבריא שלך,ולבקש ממך להקשיב לו,לקום ולעשות את המעשה הנכון.
ואת הרי יודעת מה הוא.
בחירת המסגרת תעשה לאחר שתקבלי את ההחלטה ללכת עם הטיפול.
כשתבואי מתוך נכונות,תהיי נכונה להוריד את המגננות,להשיר מבט אל האמת ולעבוד,תגלי כמה הרגשתך תשתפר.אל תשאירי עצמך לבד,תני למישהו ללוות אותך.אני באמת מאמינה בכוחו של טיפול לעזור.
אם תרצי להתלבט לגביי מסגרות,עדכני אותי.אבל נשמע שאם התחלת טיפול לא מזמן,לפחות תתני לו צ'אנס.תספרי לדיאטנית את האמת,אל תשקרי לעצמך.את צריכה לדבוק בחוזה הטיפולי,ולאפשר לעצמך את השינוי.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

תודה על תשובתך המפורטת.

נראה שיש בינכם מאבק סביב האוכל , מתוך מקום שאת חרדה ורוצה שהוא יעלה במשקל. כפי הנראה את נותנת לו לאכול בשנתו כדי שהוא פחות יתנגד לאכילה. אך אז את לא מאפשרת לו לחוש רעב . כדאי להשתחרר מדפוס זה על ידי מס' אפשרויות:

הייתי מציעה לך להכניס דמות נוספת שתיתן לו לאכול ( אבא, סבתא) לחכות שיראה סימנים של רעב ואז להציע לו, לא להכריח).

חשוב שבזמן האכלה תהיי רגועה ( עד כמה שניתן) תני לו להכתיב את הקצב. הוא לא בתת משקל הוא מעלה משקל יפה .

בנוסף, נראה שאת מאוד במצוקה סביב נושא האוכל והמשקל שלו, כדאי שתפני לטיפת חלב ותתיעצי עם האחות, לרוב הן עתירות ניסיון ויכולות לעזור לך. ישנן טיפות חלב בהן מתקיימות קבוצות של אמהות לתינוקות רכים ( כמו קבוצה של עזרה הדדית) בה תוכלי לקבל תמיכה .
שיהיה בהצלחה,
את מוזמנת לעדכן

אפרת

על מנת לעזור לך יש מס' פרטים נוספים שעלי לדעת:

האם אדם קיבל בקבוק מאז שנולד או שינק ואז היה מעבר לבקבוק?
האם מאז שנולד יש דפוס שבו מסרב לקבל בקבוק ?
האם התפתחותו תקינה : מבחינת משקל, גובה ?
מי מאכיל אותו ? ( האם יש עוד דמויות חוץ ממך) האם לעיתים את כופה עליו לאכול?

מקווה שלא הצפתי אותך בשאלות, אך זה מאוד חשוב על מנת שאוכל לייעץ לך.

אפרת

היתי רוצה להתחיל במה שלומך? אבל מתוך מה שקראתי התשובה האמיתית די מובנת מעליה..
קשה לי לשמוע אותך ככה במיוחד שאני יודעת בדיוק מה זה אומר להיות במקום הזה..
אני לא אומרת את זה סתם אני יודעת עד כמה זה לא פשוט ועד כמה שזה קשה אבל באמת שכל מה שאת רואה על עצמך הוא לא גדול ממדים הוא נורמלי לחלוטין!! פשוט מתוך העיוות של ה"א הוא נראה משהו שהוא ממש לא.. אני יודעת שזו תשובה שלא ממש עוזרת יותר מדי אבל החזיקי חזק והמשיכי בטיפול, באמת שרק שם נמצא התשובה- רק שם את מגלה עד כמה את באמת שווה ועד כמה את שווה את כל המאמצים שבעולם..ועד כמה מגיע לך לחיות את החיים שלך במלואם שזה אומר לנטוש את הנוחות שנמצאת בה"א. זה אומר לעלות במשקל ולא להשמין, זה אומר לראות את עצמך במשקל תקין ולהבין שאת נמצאת במקום הזה לא מתוך חובה והכרח אלא מתוך מקום של שמחה שזה המצב עם חיוך על הפנים וידיעה שאלו בעצם רק 2 מספרים, מס' שהם הכרחים ללא ספק אבל רק מס'.מס' שבעזרתם תוכלי לחיות את החיים במלואם ולאהוב את עצמך למרות ועם כל הקושי שנמצאים בחיים כתקנם..
אני מקווה שכל מה שאני אומרת עוזר לך ואם לא לפחות מחזק את ידייך בחלק מהדרך..
אני יודעת שאני די חיה בעולם אחר,ג ם עכשיו אני כותבת אליך מתוך ערימות דפים ורשימות שלא ממש מתקצרות של "עלי לעשות.." אבל בכל זאת את חשובה לי לא פחות ודווקא יותר ככה שאשמח לשמוע תמיד מה קורה,
מתגעגעת וחושבת עליך,
תקווה

היתי רוצה להתחיל במה שלומך? אבל מתוך מה שקראתי התשובה האמיתית די מובנת מעליה..
קשה לי לשמוע אותך ככה במיוחד שאני יודעת בדיוק מה זה אומר להיות במקום הזה..
אני לא אומרת את זה סתם אני יודעת עד כמה זה לא פשוט ועד כמה שזה קשה אבל באמת שכל מה שאת רואה על עצמך הוא לא גדול ממדים הוא נורמלי לחלוטין!! פשוט מתוך העיוות של ה"א הוא נראה משהו שהוא ממש לא.. אני יודעת שזו תשובה שלא ממש עוזרת יותר מדי אבל החזיקי חזק והמשיכי בטיפול, באמת שרק שם נמצא התשובה- רק שם את מגלה עד כמה את באמת שווה ועד כמה את שווה את כל המאמצים שבעולם..ועד כמה מגיע לך לחיות את החיים שלך במלואם שזה אומר לנטוש את הנוחות שנמצאת בה"א. זה אומר לעלות במשקל ולא להשמין, זה אומר לראות את עצמך במשקל תקין ולהבין שאת נמצאת במקום הזה לא מתוך חובה והכרח אלא מתוך מקום של שמחה שזה המצב עם חיוך על הפנים וידיעה שאלו בעצם רק 2 מספרים, מס' שהם הכרחים ללא ספק אבל רק מס'.מס' שבעזרתם תוכלי לחיות את החיים במלואם ולאהוב את עצמך למרות ועם כל הקושי שנמצאים בחיים כתקנם..
אני מקווה שכל מה שאני אומרת עוזר לך ואם לא לפחות מחזק את ידייך בחלק מהדרך..
אני יודעת שאני די חיה בעולם אחר,ג ם עכשיו אני כותבת אליך מתוך ערימות דפים ורשימות שלא ממש מתקצרות של "עלי לעשות.." אבל בכל זאת את חשובה לי לא פחות ודווקא יותר ככה שאשמח לשמוע תמיד מה קורה,
מתגעגעת וחושבת עליך,
תקווה

תודה נשמה על העידוד והתמיכה אין עלייך....
אני לא יודעת מה נפל עלי באותו יום שכתבתי פה, היתי שיכורה ומסוממת לחלוטין...
עכשיו אני קצת יותר טוב אבל עדיין אני פחות טוב ממה שהיתי עד לפני שלישי שעבר..
פתאום הכל חזר לי ככה התפרץ עלי ... זה פשוט צורםםםםםם לי אני לא סובלת את המראה שמשקפת אותי באמת שונאת את המראה הזו שלא משקרת לי אלא מוכיחה לי את האמת הכואבת....
פשוט שונאת לצאת מהבית אבל אני עושה את זה כי אין לי בררה ואני לא יכולה לכבול גם את הגוף, מספיק שהנשמה כבולה בין אלפי חבלים וחוטים מסורבלים.
אבל גם כשאני יוצאת מהבית( וזה קורה כל יום) אני די שקועה בתוך עצמי כבולה בתוך הגוף שלי בבגדים שלי...לעזזזזזאל! קשה להסיט את הנושא הזה מהראש שלי....
יהיה טוב אני בטוחה, מקווה לחזור למצב הסטטי שבו הייתי תקופה לא קטנה - תקופה די יפה שהצלחתי להוכיח לעצמי כמה אני מסוגלת :-)
אגב- תקווה שלחתי לך email :-)
אוהבת
נטע

צר לי שאני רואה את ההודעה רק עכשיו.
לא ממש סיפרת מה קרה,כך שקשה לי לייעץ מה לעשות.אשמח לשמוע יותר,אבל עד אז אני רוצה להזכיר לך איזה דרך מדהימה עשית עד עכשיו,ושבחיים מידי פעם לכולנו יש משברים,אני מעדיפה להתייחס לזה כאל מעידות ולא דווקא נפילות.וזה לא זמן להשבר עכשיו!
זיכרי את גל ואת המשפחה האוהבת והמחבקת שלך,וכמה את חשובה ואהובה לכולם.
מהמקום הזה אני מקווה שתוכלי לראות ולהבין ששום קושי לא באמת היסטריה,והוא עוד יחלוף.

מחכה לשמוע ממך,
שלך ואיתך,
קרן אור.

תודה קרן אור מהממת שלי!!!
תודה על העידוד ותודה על הכל, עשית לי טוב בלב...
עכשיו החלטתי שאני יוצאת מהבית ומפנה מהראש שלי כמה צברי תאים משובשים ופגומים...
מקווה שכבר היום אצליח לעשות את זה, אני מודעת לבעיה שלי.הקושי שלי הוא ברמה של חוסר קבלה עצמית. אני לא מוכנה לקבל את העליה הזו פתאום זה נראה לי כל כך דרסטי כל הצעד הקיצוני שעשיתי במשך התקופה הזו בה הקפדתי בקפדנות על 3 ארוחות כולל ביניים סיבים ויטמינים וכל מה שלא יהיה....רק עכשיו אני בעצם רואה את התוצאות שכל כך חכתי להן... ועכשיו שזה מגיע אני לא רוצה לקבל את זה!
יש לי פגישה רק בשבוע הבא- לכן אבא שלי התקשר לפסיכו לשאול מה היא אומרת על המצב החדש הזה והיא אמרה שהיא ציפתה שזה יקרה ושזה לגיטימי ביותר וזה מראה שאני מודעת לתהליך שעשיתי וזה מבחינתה צעד קדימה ולא אחורה...
תודה על התמיכה - אכן עושה לי טוב לחשוב על המשפחה שלי ועל גל זה סיבה טובה בשבילי לעשות הכל בשבילם (שזה אומר למעני...)
אוהבתותך
נטע

ואיך את מרגישה היום??
תהליך של קבלה עצמית לוקח זמן,לפעמים הרבה אחרי הייצוב המשקלי.רק להזכירך שעם כל הקושי,חישבי על כמה טוב את מרגישה,כמה את פחות חולה,כמה התפנה אצלך מקום לאהוב,לתכנן תוכניות לעתיד..וברור לי שלפעמים השינוי הזה מרגיש מפחיד.פתאום צריך לקבל החלטות,ואת מרגישה שאין לך את הכוחות לקבל אותם.נראה לי שזה מה שאני שומעת ממך לאחרונה,האם זה באמת משקף את הרגשתך??
נשמע לי שחשוב לעבוד בטיפול על הפחד שלך מפני הבראה??מה זה אומר עבורך??האם את מפחדת שאולי כבר לא ידאגו לך כ"כ ??
אשמח לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי,ומה שלומך בימים האחרונים.
תחזיקי מעמד,
איתך בליבי,
קרן אור.

קרן אור שלי!
מה שלומך יקירתי?
לגבי מה ששאלת אותי- ולא אני לא חושבת שאם אני אהיה בריאה אני אקבל פחות "צומי" אני יודעת שההורים שלי תמיד יהיו לצידי כי אני זה כל החיים שלהם. כך שמבחינתי אני תמיד אהיה הפרוייקטית שלהם וברור שהיתי מעדיפה שיטפלו לי בתור בריאה ולא בתור חולה.
היום היתי בטיפול, היה שיחה ממש טובה הרגשתי פשוט שאני פורשת מהמחלה ושאני מספיק חזקה אך עד שהגעתי הביתה הכל קרס לי בעינים!!!
מכירה את זה?
אוהבת אותך
נטע

בוודאי שאני מכירה את זה.יש ימים שהכול נראה כה שחור ועגום,עד כי היכולת לראות רחוק יותר מצטמצמת,אבל חשוב לזכור שגם במקומות האלו זה לא מבטל את מה שהשגת עד כה!
יקרה,את במלחמה הכי חשובה כרגע.במלחמה על החיים שלך,על איך שיראו,על עצמך קודם כל ואח"כ בשביל ההורים שלך,סבתך והעתיד המשותף עם גל,שאני יודעת כמה את רוצה בו.
זה בסדר לעיתים לעצור הכול,לאפשר לעצמך להרפות,להתפרק,לבכות,ואפילו לכתוב כאן מבלי לפחד מאיך שזה ישמע או מה יחשבו,אבל לא לשכוח לקום משם ולהמשיך,כי יש לך בשביל ועבור מה.
מחבקת אותך בתוך כל הקושי.
ומזכירה לך שאני כאן אם תירצי לשתף יותר.
שלך,
קרן אור.

הומאופתיה מטפלת בצורה מלאה בכול בעיות האכילה. אנורקסיה בולמיה אובססיה
ואני מדברת מניסיון - הן כמי שסבלה מכך לפני 30 שנה והשאירה את הסבל מאחורי
והן כמי שמטפלת היום

תלכו על טיפול באמצעות הומאופתיה ותסיימו עם הנפילות -כי הן באמת לא חובה

בברכה
ד''ר אדית דניאל
מומחית ברפואה משלימה
מנהלת פורום הומאופתיה

תודה על התגובה.
את יכולה לפרט קצת מה זה אומר?
מה הגישה של הטיפול ההומופאטי? מה זה בכלל? זה טיפול בשמנים שיאצו מסג'ים רפלקסולוגיות וכל זה??? או מה?
תודה רבה

קראתי את ההודעה שלך ונזכרתי באיך שאני הרגשתי כשעליתי במשקל.. נזכרתי באותה חרדה עצומה, באותה תחושה שהעולם חרב עלייך ורק הק"ג הזה שעליתי או החצי קילו הם אלו עכשיו שינתבו ויקבעו את המשך חיי.. את התחושה שזה קטלני ושום דבר לא יכול לעזור במצב כזה.. שלא יהיה לזה סוף, שזה ימשיך כך לנצח העלייה הזו, שאני אתנפח ואתפוצץ עוד יום אחד- נטע יקרה שלי- אני בכוונה כותבת לך את זה כך בצורה הכי ישירה שיש ואני יודעת שזה קשה לקרוא כזה דבר אבל הסיבה שאני כותבת לך את זה ככה חד וחלק זה משום שהמסר שלי אלייך הוא -שאלו הן אך ורק מחשבות!!!!!

מחשבות שרצות לך בראש כמו סרט נע ואין להן שום בסיס מציאותי!! הן שם כדי להפחיד אותך, לגרום לך להתערער עוד יותר..אלו מחשבות המחלה ואף אחת מהתחושות שכתבתי לך למעלה- לא רציונלית!!! ומעולם לא התגשמה גם!!
זה לפחות מה שקרה במקרה שלי וזה ידוע שההעצמה הרגשית הזו אופיינית למחלה.. נסי לקבל את זה- לומר לעצמך שאלו הן רק מחשבות ואת לא באמת הולכת לעלות במשקל לנצח, שאת לא הולכת להתפוצץ!! שלהיפך- העוד כמה קג' האלה שנחוצים לך (את עדיין לא במשקל תקין אגב??) רק יעשו את נטע יותר יפה ונשית!!!! כי זה באמת כך!!

אני יכולה לספר לך שהגוף שלי היה נראה פשוט זוועה כשהייתי בתת משקל.. הייתי כולי עצמות.. ממש גועל!! ועכשיו כשהמשקל שלי תקין סוף סוף - רואים גוף!! רואים משהו בריא!! אנושי!
ולא חולה ומפחיד!!!

תחשבי על זה מותק. דברים לא כאלה נוראיים כמו שאת חושבת כרגע.


אוהבת המון. ובטוחה ביכולת שלך לעבור את התחושה הקשה הזו!!!
זכרי- זו רק התחושה שלך בלבד..זה לא באמת מה שקורה בפועל.!

שירני שלי.
אין לך מושג כמה נתת לי במילותיך.
פשוט נתת לי לראות עולם. את מדהימה יקרה שאת... אין לי מילים!
תודה על הכל הכל...!!! !!! !!!
ניחמת אותי חיזקת אותי ונתת לי כוח להמשיך להלחם במלחמת החיים .
אוהבת אותך כל כך
מה שלומך יקרה? איך את מרגישה?
נטע
סליחה על הקיצור- פשוט לא מרגישה טוב

כמה כיף לקרוא את מה שכתבת!! רואים את התהליך שאת עברת ועוברת.
מה שלומך בכלל??

קרן אור.

נטע, אני שמחה לשמוע שעזרתי לך!!
אני באמת מאמינה בך שאת יכולה להחלים ולעשות את הסוויץ' הזה בחשיבה עם הרבה עבודה וכוח רצון! ויש לך את שניהם!!

קרן אור - לצערי עברה עלי תקופה גיהנום אני לא בטוחה שהסתיימה. בכל אופן זה לא לכאן אוכל לשלוח לך מייל.
מה שלומך אגב? איך את מרגישה?

מתוקה שלי.
אני לא יכולה לשמוע שקשה לך ושעברת תקופה גיהנום!די די די די מגיע לך רק טוב יקרה שלי!
תעדכני...
אוהבת אותך

בוודאי שאת יכולה לשלוח לי מייל,הוא כתוב למעלה בפורום.

מצפה לשמוע ממך,
שלך,
קרן אור.

שלום ומצטערת על האיחור בתגובה

טיפול הומאופתי, הוא טיפול מאוד מדוייק ומאוד אפקטיבי. שמשיג תוצאות לרוב בזמן מהיר.
תלוי כמובן בניסיון של ההומאופת.

ההתייחסות בהומאופתיה היא לכול קשת הבעיות עימה מגיע האדם מרגע העוברות שלו ועד הגיעו לטיפול התחקרי על כול קשת הבעיות מדוייק ומעמיק.

המטרה היא לאתר את השורשים של המחלות והסימטומים שנוצרו במשך השנים- ולהחזיר את הסדר והאיזון לאדם -שהיה לו מלידה

זמן התהליך משתנה מאדם לאדם ומבעיה לבעיה. אין צורך בכלל להאמין בשיטה. יש צורך לתת מידע מדוייק ככול הניתן- זה תלוי גם במיומנות של ההומאופת לדעת להוציא מידע מדוייק מהלקוח

אם יש שאלות נוספות אשמח להתייחס וגם בפניה למייל האישי

בברכה דר אדית דניאל

תודה רבה על האינפורמציה.
מי יתן ונוכל לעזור לכמה שיותר נשים לצאת מהגיהנום הזה.

קרן אור.

שלום ניצן,

ירידה במשקל וחוסר תיאבון יכולים גם להצביע על דיכאון, יתכן ומדובר בדיכאון תגובתי לאור האובדנים שחוותה.
הייתי שוקלת פנייה לפסיכיאטר לאבחון מצבה ובמקביל לטיפול פסיכולוגי על מנת לעבד את האובדנים.

אני שמחה מאוד על האומץ להודות בקיום הבעיה,אני יודעת שזה לא פשוט עבורך.
אני גם שמחה שדיברת עם הקב"ן אבל פגישות של פעם בשבועיים נראות לי מעט מידי כדי להניע תהליך טיפולי.ואין דבר כזה לוותר עם קשה.בוודאי שיהיה קשה לדבר ולגעת בדברים האמיתיים ,שיושבים בבסיס ה"א שלך.ודווקא היכן שקשה,זאת בדיוק הנקודה שחשוב להתמקד בה.
ניתן להחלים מה"א אבל צריך להיות ממוקד מטרה,אבסולוטי בטיפול,והכי חשוב-התמדה ועקשנות.
לטעמי,בפגישה הבאה שלך עם הקב"ן דברי איתו על הצורך שלך בטיפול יותר אינטנסיבי,כזה שיכלול פגישות שבועיות במינימום וכן מעקב רפואי וטיפול תזונתי.אם אין לו פתרונות או אפשרות להציע לך טיפול כזה במסגרת הצבא,בקשי ממנו הפניה למרפאות חוץ שעיקר התמחותם היא טיפול כוללני בה"א.
נשמע שהטיפול שהוא מציע לך,לא מספק.עד כמה וכמה כשפותחים תכנים קשים בטיפול ומאוד קשה להשאר איתם לבד בין טיפול לטיפול.
עדכני מה חשבת,
קרן אור.

איני מכירה את התופעה אותה את מתארת. אם אחד מגולשי/גולשות הפורום מכיר/מכירה את התופעה אשמח אם יתיחסו לכך.
האם פנית לרופא? האם הנפיחות בפנים ובבטן היא תחושה שלך ( האם אחרים אומרים לך שאינם מבחינים בנפיחות?) .
יתכן ומדובר בתהליך החלמה, ( כולי תקווה), מה שנשמע בעיקר קשה לך הוא רגשית להיות במצב הזה כאילו את בגוף אשר אינו שלך . חושבת שכדאי שתפתחי את זה באופן רחב יותר בטיפול הפסיכולוגי שבו את נמצאת. הכוונה לברר מדוע כל כך רע לך בתקופה הזו, מה המשמעות מבחינתך שהפסקת להקיא .

מאחלת לך בריאות

אני בטיפול פסיכולוגי ואפילו הפסיכולוגית שלי שמה לב לנפיחות כאילו בצקתית בפנים,
אני רוצה להפסיק עם ההקאות כבר כ-6 שנים ולא עזר לא טיפול תרופתי או פסיכולוגי, מה ש"עזר" זה התחושה של ההשלכות על הגוף שלי, בעיות בבלוטות התריס ובאמת אשמח לתגובה אם יש שמכירות את התופעה...
המון תודה על התגובה והמשך שבוע טוב לך ולכולן!
רק בריאות!

ראשית,רוצה לברך אותך על ההתמודדות והטיפול בעצמך.
לשאלתך,אני מכירה את התופעה של הבצקת שתיארת,גם ממקום אישי וגם מבנות נוספות.
בבולימיה אובדים נוזלים ואלקטרוליטים עם ההקאות,כשמורידים את תדירות ההקאות מופיעה מעט בצקת, וכן תחושה של נפיחות ומלאות בבטן,וכמה שהשלב הזה קשה,חייבים לעבור אותו,כי אחרי תקופה מסוימת הגוף מתחיל לאזן את עצמו,את כמות הנוזלים,מע' העיכול שתנועתיותה נפגעה והואטה מתחילה לחזור לעבוד כפי שצריך.זאת תופעה שכיחה,אבל חשוב לי לסייג ולומר שכיוון שאינני מכירה אותך,רצוי ללכת לרופא המשפחה שיראה את אותה בצקת שאת מדברת עליה ויוודא שאכן זאת הבעיה ושאין בעיה כילייתית או אחרת שיכולה לגרום לבצקות.
אל תתייאשי!
מחזקת את ידייך ואשמח לשמוע עדכון,
מקווה שעזרתי מעט,
קרן אור

המון המון המון תודה!
עצם זה שאני לא לבד, באמת מחזק אותי...
עזרת לי מאוד!
שיהיה המשך שבוע נפלא לכולן!

ראשית,רוצה לומר לך שאני מעריכה את האומץ להודות בכך שה"א שלך יצאה משליטה,והבנתך בדבר הצורך בפניה לטיפול.
לשאלתך,קופ"ח מחויבת בשמירת סודיות.ישנם שני סוגי סודיות,אחת נפשית ואחת פיזית.מה שאומר,שגם כשאת פונה לטיפול פסיכיאטרי\פסיכולוגי, ללא חתימתך על ויתור סודיות נפשית,אפילו רופא המשפחה לא יכול להכנס לתיק שלך(הוא כן יכוטל לראות שביקרת אבל לא בגין מה).
אופציה נוספת,היא לפנות למרכזים שמטפלים בה"א.יש בשימושון למעלה ישנה רשימה מפורטת של מרפאות כאלו, המחולקת לפי איזורים,שם הטיפול הוא חינמי(בעיקר במרפאות של קופ"ח או סימלי במרכזים כמו אגם בת"א).כל המרכזים הנ"ל מסובסדים דרך משרד הבריאות ולא מתועדים בכרטיס הרפואי שלך,אלא אם כן שוב,את חותמת על ויתור סודיות.אבל במקור הרשימות השמיות במבוגרים לא עוברות הלאה,אלא אם כן,ביקשת .
כך או כך,הכי חשוב לא להשאר בלי טיפול!
אם את צריכה עזרה ספציפית יותר,אל תהססי לפנות אליי שוב.
שיהיה בהצלחה,
קרן אור.

שלום קטי,

אני מצטרפת לדברים של קרן אור, אך אני רוצה להתייחס לדברים מכיוון נוסף.
זה נשמע שאת אמביוולנטית כלפי הטיפול, יש בך צד שמכיר בכך שאת במצוקה וחייך אינם כבר חיים , ויש בך צד שלא רוצה טיפול , דוחה את האפשרות ( שהרי טיפול חינם או בתשלום סמלי הוא לרוב במסגרות ציבוריות) . חשוב שתביאי לטיפול את האמביוולנטיות הזאת היות והיא מבטאת גם באופק עמוק את הבולמיה ( מצד אחד את אוכלת אוכל - רוצה וצריכה אותו , ומן הצד השני מקיאה אותו-לא רוצה אותו).

מאחלת לך הצלחה ובריאות

אפרת

את כותבת "אצלי יום טוב ויום פחות",אשמח אם תרחיבי כדי לדעת יותר מה קורה איתך.
מה עם הטיפול??הפסיכולוגית??הדיאטנית??מצבך הרפואי??
לגביי שאלתך.לצערי, אני לא מכירה את נורית באופן אישי רק שמעתי עליה.אבל ממה שאני מכירה אותך,לא ממליצה לך להתחיל להתפזר,כי הטיפול שלך הוא יעיל,מחזיק ומכיל.
בכול אופן,אסור להמליץ בפורום על מקומות או אנשים ספציפיים,ואם יש לך שאלות נוספות בנושא,אנא פני לאלה,היא השאירה כאן את מספר הנייד שלה.

יום מקסים,
שלך,
קרן אור.

קרן אור שלי!!!
תודה:-)
אני מרגישה די בסדר, פחות או יותר.
מבחינה פיזית מרגישה די טוב אך נפשית די אכולה...
קשה לי לראות את עצמי בגוף אחר אבל אני מסתגלת ולאט לאט מנסה לקבל את זה מתוך רצון ואהבה ולא מתוך בלית בררה..
ואיך את מרגישה יקרה???
שבוע שעבר ביקרתי במחלקה, היה לי ממש כיף לראות את כולם:-)
בינתיים אני ממשיכה במתכונת שהיה לי שזה כולל ביקורת של רופא , בדיקות דם...שיחות ודיאטנית....ואני מתקדמת לפי הדעות של כולם.
ובנוסף גם הולכת פה ושם לביטוח לאומי בשביל לממש את השיקום שלי בשנה הבאה!!!
מה איתך ככה?
יום טוב שיהיה לך יקרה שלי

מאוד כואב לי לשמוע.אבל נשמע שדווקא עכשיו,עם כל הקושי,חייבים להיות פרקטיים ולחשוב מה הלאה.כי חיים במצב האלו,כפי שאת מתארת,הם סבל בל יתואר.
ואני חוזרת ושואלת אותך-מה עם טיפול????

שלך ואיתך,
קרן אור.

אני מחכה לתשובה מהמחלקה להפרעות אכילה של מאוחדת... ובכל מקרה ב-21.6 יש לי פגישה עם הרכזת של בריאות הנפש במאוחדת... המליצו לי על טיפול CBT

אבל להגיד לך את האמת???
כרגע לא בא לי כלום-בא לי רק לישון!!!!
מכל דבר קטן אני נשברת...
אתמול בלילה רבנו על שטויות ואז הוא התעצבן שאני הקאתי כל השבוע ולא סיפרתי לו!!!!מה אני יכולה לעשות???
הוא לא מבין שזה קשה...
הוא אומר לי איך הצלחת לפני 3 חודשים להפסיק להקיא כמעט חודש????
הוא היה שם בשבילי ותמך והיה לי מצב רוח טוב,אז הצלחתי!!!!
כל השבוע הייתי מאוד מאוד עייפה כי לא ישנתי מרוב מחשבות והייתי עצובה מאודדדדדד
וזאת הסיבה אבל הוא אפילו לא נתן לי צ'אנס להסביר!!!!
והוא באמת מבין שמדברים איתו...יאמר לזכותו!!!
קרן אור...אין לי כוחות יותר לכל הדיכאון הזה והסבל הנפשי-אני כבר לא מדברת על הסבל הפיזי שעברתי כל השבוע...הכאבי בטן,כאבי ראש,החולשה!!!!

והנה בזמן שאני כותבת לך התקשרו אליי מקופ"ח ואני חוזרת לטיפול!!!
תכף אני אתקשר לפסיכולוגית שלי ואקבע תור לדיאטנית...וכמובן לפסיכיאטרית!!!!

אני לא מאמינה שאני עושה את זה!!!!
אין לי כוח...פשוט אין לי כוח!!!!!

מה איתך????

האם כבר הגעת לטיפול??אשמח לשמוע עידכון.
כך או כך,הכי חשוב כרגע הוא להתמקד בטיפול ובתהליך ההבראה שלך,ולהקיף את עצמך,בייחוד בתקופה זאת,באנשים תומכים,אוהבים,מכילים,ואני בטוחה שיש כאלו בסביבתך.נסי להתרחק,עד כמה שניתן,ממקומות בהם את מואשמת או צריכה לכלות אנרגיה על להסביר את עצמך.
חשוב מאוד לזכור-את לא עושה את זה לאף אחד,אלא לעצמך! והבן אדם היחיד שאת צריכה לתת לו דין וחשבון,הוא את.ומי שלא מסוגל להיות איתך ולהבין אותך,להבין עד כמה זה קשה וכמה את היחידה שסובלת,אולי טוב שכרגע לא יהיה.אל תלחמי בזה,הילחמי אך ורק על עצמך,ותני לזה להוביל.

תנסי להיות בסדר עם עצמך.
ואני כאן בכל מקרה,
קרן אור.

אני מברכת על יוזמה שכזאת,אך בטרם אוכל להמליץ אשמח לדעת מי המנחה של הקבוצה,מה הניסיון שלה ואיך את קשורה לקבוצה??עוזרת??משתתפת??

נשמע מעניין וחיוני,אך אשמח לשמוע פרטים נוספים.
קרן אור.

קודם כל תודה על תגובתך.
למטפלת קוראים נורית בלומנפלד והיא היתה חולה באנורקסיה 40 שנה.
יש לה קליניקה בכפר סבא והיא עוזרת להמון אנשים / ילדים עם הפרעות אכילה
אם תכנסי לדוקטורס יש שם פורום של אורלי פוקס שביחד עם נורית הן יוצאות להרצאות.
הבת של אורלי חלתה באנורקסיה ונורית הצילה אותה מההרס הזה כך שאותה נערה היום בריאה לחלוטין ומשרתת בימים אלה בצבא.
אני גם מטופלת שלה ועד לפני שהכרתי את נורית חיי היו מתים ( אני באנורקסיה 20 שנים ).
מאוד חשוב לי לקדם את נורית כי יש לה המון מה לתת.
אשמח מאוד אם תוכלי לעזור לי.

שבוע מבורך.
אלה.

תודה על האינפורמציה הנוספת.אני מכירה את נורית וכן את אורלי ואורטל.שמעתי את כל ההרצאות שהן מעבירות ביוטיוב.הבנתי שנורית מדהימה.רק שלא ידעתי שסבלה מאנורקסיה 40 שנה...
אני גם עוקבת אחר הודעותייך בפורומים ואני רוצה לומר לך שמאוד מאוד משמח אותי לקרוא שהטיפול עוזר לך ושאת במקום יותר טוב עם עצמך,כי מגיע לך! (אגב,אפשר לשאול אם עזבת את איכילוב ואיך הטיפול שם,מזוית ההסתכלות שלך??)
ואני בכיף אמליץ על הקבוצה.אני חושבת שיש לה הרבה מה לתת כתוספת לטיפול פרטני.
כל הכבוד על היוזמה!\שיהיה בהצלחה,
קרן אור.

יכול להיות שיש כמה בנות אם אותו שם כמו שלי אני בקושי נכנסת לפורומים ואם כן אז אני רק קוראת.
ניסתי להתקבל לאיכילוב ואז קיבלו אותי לעבודה חדשה ולא התחלתי טיפול שם.
אני מטופלת של נורית כ - חודשיים וההרגשה הכללית יותר טובה.
אני רוצה לומר לך שניסיתי כל כך הרבה טיפולים ב - 20 השנים האלה ונורית הצליחה לעורר פלאים אצלי.

תודה רבה לך על הנכונות לעזור.
מצויין בהודעה הראשונה שלי את מס' הטלפון למיקרה שיש אנשים שירצו להשתתף בקבוצה.

אם כך סליחה על הבלבול..
ובאשר אלייך-כאמור,שמחה מאוד לשמוע שמצאת את הטיפול המתאים עבורך.
ואני בכיף אמליץ למי שתהיה מעוניינת.
אשמח לשמוע איך זה מתקדם.
בהצלחה,
קרן אור

תודה יקרה אני יעדכן אותך.

בכיף!
ובהצלחה.

קרן אור.

יקירותי יקירותי
סלחו לי על ההתפרצות אליה אולי חלקכם רגילים-
אך נורית לא סבלה מאנורקסיה 40 שנה!!!

כל הכבוד על הרצון לקידום,
אך משפט כזה ותיאור מדויק של פרטים כולל שמה הפרטי המלא איננם לדעתי נכונים.
כמובן-חושבת שמידע זה כלל לא צריך להיות רשום בפורום, בין אם הוא נכון או לא נכון.


נורית אכן מדהימה,
וקבוצה כזו יכולה להוות המון הצלה לחלק מהבנות אשר מוכנות ורצות להגיע

לילה טוב.

לונה יקרה כמו שכבר שוחחנו על כך בטלפון זה מתוך הסכמה של כל מי שצויין שמו בפורום ואני בטוחה שככל שיפנו יותר אנשים לעזרה נורית תשמח. עכשיו גם קראתי את מה שכתבת לעומק ואם היית מתייעצת איתי לפני שכתבת לא היינו עונות אחת לשנייה בפורום היית פשוט חוסכת זאת מימני.
לדעתי הקמת הקבוצה או פנייה פרטנית לנורית רק תקדם עלייה של כמות החולים בדרך להבראה ופחות לחולי וזאת המטרה שלנו.
אני פונה שוב לאלה שנמאס להם להיות בהרס העצמי הזה ורוצים חיים שלווים בלי כל הסבל והמלחמות הבלתי פוסקות. יש מה לעשות ויש כתובת שבאמת מצילה חיים היום אני לא יכולה בלעדיה ואשמח לחלוק ושלתף את כל מי שרק יושיט יד 0509569996 אלה זמינה בכל שעה.
רק תאפשרו
שבוע טוב.

תודה על העדכון.לשאלותייך,חסר לי קצת רקע מעבר לנתונים היבשים.איך הגעת לקב"ן,ולמה ההפניות הנוספות.עוד שאלה שעולה אצלי היא למה מבררים כ"כ הרבה ומפנים אותך לרופאים שונים,כשהסיבה ברורה למדי.האם לא סיפרת באמת על מצבך?על ה"א שלך??והאם יש מי שמרכז את הטיפול בך,אליו את צריכה לחזור עם התוצאות??
לגביי הסיפור עם החיילות-אולי עצוב לומר זאת,אבל גם הצבא היא מערכת גדולה שאוהבת להתנהל בשקט.וזה אומר (בצורה עדינה) "לנטרל רעשי רקע".גם אם את צודקת,גם אם יש מי שמסכים איתך,לא תמיד זה יבוא לידי ביטוי מעשי.ואני מבינה את תחושת התסכול,אך יחד עם זאת,נשמע שאת עושה את מה שאת יכולה,ומה שיקרה בהמשך לא תלוי בך,עם כל הקושי.
לגביי הקצינה-אני שמחה שהיא עוזרת לך אך יחד עם זאת,את מרגישה בצדק שיש לכך מגבלות.והסיבה היא כי היא אינה אשת מקצוע,וככזאת אין לה יכולת ממשית לעזור לך למרות הרצון הכנה להיות איתך.וכבר דיברנו בעבר על החשיבות של טיפול עבורך,אולי עכשיו יותר מתמיד,כשאת במרחק יותר מהדברים ופנויה לברר לעומק את הצורך שלך לשמר את ה"א שלך.

אשמח לשמוע פרטים נוספים כדי שאוכל להתייחס ספציפית יותר,
קרן אור.

לפני הכל אם את מתחת לגיל 18 עלייך לשתף את הורייך בבעיות אותן את מתארת.

בכל מקרה את חייבת להגיע למסגרת טיפולית . את מסכנת את עצמך , הן בגלל ההקאה שפוגעת בחניכיים, בפה , בוושט ובמנגנונים נוספים והן בגלל הירידה החדה במשקל. אינך מספקת לגופך את מה שהוא זקוק לו. האם את מקבלת מחזור?
עדיף שתפני למרכז טיפולי להפרעות אכילה, (ישנה רשימה מצורפת בפורום ) לצורך הערכה ראשונית של מצבך על מנת שיהיה אפשר לגבש תוכנית טיפולית.

אם את צריכה עזרה במציאת מקום אל תהססי ופני שוב.

אפרת

לפי התיאור שלך,אכן נשמע שהפרעת האכילה השתלטה על חייך.אני מברכת על הבנתך שהגיעה העת לטפל בך ומעריכה את האומץ
כפי שזה נשמע,זה הדבר הנכון ביותר לעשות.רק כך תוכלי להמשיך את חייך,כפי שנועדו להיות.
באשר לתל השומר-הטיפול שם מקצועי,איכותי ובכול אופן ממליצה לפנות אליהם ולו אפילו לאינטייק(פגישה הערכה) בסופה תתקבל יחד איתך ההחלטה איזה טיפול הכי נכון עבורך.ואם צריך,יפנו אותך לטיפול מרפאתי אמבולטורי,שמהווה חלופה לאשפוז.יש לציין,שאשפוז הוא אופציה אחרונה,כי לרוב מעדיפים שהמטופלת תמשיך את חייה במסגרת הקהילה,אם הדבר אפשרי.
לגביי הצבא-כל מקרה לגופו.הצבא מודע לעניין,ויש הרבה חיילות שבחרו להמשיך את השירות,במקביל לטיפול.זאת בתנאי שלא נשקפת סכנה לחייך.(זה נתון שחסר כרגע).
בכול אופן,לא השירות הוא מה שצריך להניע אותך.נשמע שאת מודעת לצורך בטיפול ושאת מבינה שכך אי אפשר(ולא צריך!) להמשיך יותר.
מחזקת את ידייך לפנות לתה"ש,בבקשה עדכני,
בהצלחה,
קרן אור.

אגב,לא כתבת,אבל היכן הורייך בנושא??

אימי יודעת .. היא חושבת שאני אוכללת..האוכל שלי דיאטתי היא לא מבינה כ"כ וכואב לי לשקר אך זו הדרך היחידה שאני מכירה .

הגב לגבי הטיפול ללא אישפוז לא ניראה לי שהצילח מיכון שהייתי בטיפול אצל דיאטנית ולא עשיתי כלל וכלל מה שהיא אמרה תמיד קיצצתי..
אני לא מסוגלת לבד .. זה ממש גיהנום כל היום לספור קלוריות ...ובנוסף אני לא רוצה ללכת לטיפול אצל פסיכולוג בשל העלויות היקרות ביררתי בקופ"ח וזה עדיין יקר ואני לא הוסיף לאימא שלי עוד צרה ממה שיש כבר .. לכן אני מעדיפה אישפוז כי לבד אני לר מצליחה ושם לא תיהיה לי דרך לקזז ולהחביא אוכל ולזרוק אותו בשרותיים ששכן זה מה שאאני עושה עם אוכל שהוא מטוגן ושמן ..!

קשה מאוד להחלים מה"א לבד,,וכשם שאם היתה לך כל מחלה כרונית אחרת היית ניגשת לרופא לטפל בה,נכון??אז למה לא כאן?.ולכן אני מחזקת את ידייך בפנייה לתה"ש.
האם כבר קבעת תור לאינטייק??האם את צריכה עזרה או פרטים נוספים?.

לגביי אמך-אין לך מה להרגיש אשמה.את לא עושה את זה לה,את עושה את זה לעצמך.את היא הסובלת כאן!! למרות שהדאגה לך היא טיבעית ומובנת.

יקרה,אף אחד לא מבקש ממך להציל את העולם,רק את עצמך.
האם את מוכנה לעשות זאת??

קרן אור.

הי קרן אור ..
האם אני מוכנה לזה ? ממש קשה לי לענות על זה כי חוסר השליטה שיהיה שם זאת ההתמודדות שלי ..
קשה לי לקבל את זה שאני סובלת מזה כי עדיין אני צורכת 1300 קלוריות וזו לא הרעבה למרות שהרבה חושבים שכן .. אני אוכלת די הרבה אבל דיאטטתי ...את לא מבינה כמה פעמים באלי לאכול שווארמה בבגט או פלאפל בפיה וציפס או קוראסוןן אבל לא מסוגלת בימים שאני נשארת ללמוד עד מאוחר ואני לא מוכנה ואין לי אוכל אני מבריזה כי אני רעבה ואיןן דברים דיאטטים יש בגטים מלאי שמן כמו טונה טוסטים שקשוקה ודברי מאפה לכן אני לא קונה .. כי 500-600 קלוריות לארוחה זה המווןןןןןן !!!
כמה זה השפיע והידרדרתי אני לא מאמינהה.. למה אני עושה את זה לעצמיי זה ממש הרסס כל החולשה והסחרחורות ואי קבלת ווסת נמאסססס לי מזהה ..
שאלתי עם בת השומר המטרה העיקרית היא לעלות במשקל או להחזיר את הגוף לתפקד כראויי ?
היועצת נתנה לי הפנייה לרופא בכך שממליצה לטיפול...
אני מפחדת ששם אין לי דרך להתחמק ולאכול אוכל דל בקלוריתת מה אני יעשהה ? אני מיואשתתתתת

האמבילוונטיות הזאת היא טיבעית ומובנת.ה"א שלך משרתת צורך נפשי עמוק יותר,וזה מובן שאת מפחדת להרפות ממנה,כי אני יודעת כמה זה קשה לוותר על משהו לפני שיש לך משהו חליפי.
יחד עם זאת,טיפול ממוקד בה"א מטרתו לאפשר את האכילה המאוזנת ולהבין את מכלול המרכיבים שהובילו להתנהלות בהרס העצמי הזה.אף אחד לא רוצה שתהיי שמנה,אלא שתהיי מוזנת כפי שאת צריכה,למען שלומך ובריאותך הפיזית והנפשית.
את בעצמך מתארת כמה המצב יצא מכלל שליטה,ולטעמי אשפוז יאפשר להרפות מעט בטיפול בעצמך שהוא קשה כרגע,ולאפשר לאחרים לדאוג לך ,עד שתוכלי לעשות זאת למען עצמך.
כל זה יבנה יחד איתך,וזה מה שחשוב.את תמיד תהיי שותפה לתהליך.
יקרה,נשמע שבתוך תוכך את מבינה ויודעת שזאת הדרך הנכונה,ואני רוצה לחזק את הקול הבריא הזה.אל תחששי,פני לפחות לפגישת הערכה.

ותמשיכי לעדכן,
איתך,
קרן אור.

הי קרן אור
עובר עלי תקופה טובה
הכרתי בחור וההפרעה שלי החלה להעלם כמו בחלום
אני מרשה לעצמי חטיפים ושוקלד חח למרות שזה לפעמים במקום ארוחות אך לצערי עדיין משלשלת ..
אני לא שותה משלשלים זה לבד
אבל עכשיו טוב לי יותץתר ואולי אני לא הצטרךךך טיפול עברו לי הסחרחורותת הכל נייהיה ורוד
תודה על התמיכה שלךךך

שמחה לקרוא על תקופה טובה יותר בחייך ואני מאחלת לך שתמשיך כמה שיותר,יחד עם זאת,אני לא יכולה שלא לתהות ביני לבין עצמי,מה יקרה אם משהו לא יסתדר פתאום.הרי התבנית של ההרס העצמי לא נעלמה,האושר יכול אומנם לסכך עליה,אבל כן חשוב,ואולי דווקא עכשיו כשאת במקום טוב יותר עם עצמך,לפנות לטיפול,לרדת לשורש הדברים,כדי להתחזק באמת מבפנים,ולא כתלות במשהו חיצוני.
האם את יכולה להבין למה אני מתכוונת??

בכל אופן,אשמח לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי,
תמשיכי לעדכן,
קרן אור.

הי קרן אור
לא הסתדר עם הקטע באהבה לצערי .. אבל אני אוכלתת לחם קל ..מתוקים.. הכלל ..
סוף סוף התחלתי לאכול אוכל שאימא מבשלת מוקפץ עוף וכו' .. ללא פחממות אבל עם המון סלטט .. וגם סלט מיונז לייט שאימא מכינה .. אני מנסה לאכול טוב .. אפילו נראלי ששמנתי מעט וזה טבעי לאחר דיאטהה כסח כמו שלייי .. וכן אוכלת בגטים בבצפר שנותנים לנו ביום לימודים ארוךך .. אני הכרתי אנשים חברות מדהימות יוצאות לאכול הכל .. אך תמיד קיים החשש להשמיןן .. יהיה בסדרר אני בנתיים ללא טיפולל ואני מקווה ללכת בקרוב .. אבל מאמינה שהכל יסתדר לטובה

שמחה מאוד לשמוע ממך.
תמשיכי לעדכן!
מחזיקה לך אצבעות.
קרן אור.

השאלה אינה מדוע את לא יורדת במשקל ,אלא מדוע את צריכה לרדת במשקל?

את מנהלת אורח חיים לא בריא , אשר בטווח הארוך יכול לפגוע בך. המדאיג הוא שנראה שאינך מודעת לכך שהתנהגותך ביחס לאוכל בעייתית.

האם משפחתך או חלק ממכרייך מודעים למצבך?

אני מסכימה עם אפרת אבל רוצה להוסיף שהBMI שלך הינו 17.5 ,כלומר את כבר בתת משקל.
באם תמשיכי לרדת עוד במשקל,את מסכנת את חייך.
לשאלתך,הגוף שלנו הוא מכונה יעילה,ובתנאים של הרעבה הוא יודע לחסוף בבזבוז הקלוריות למינימום,ע"י הורדת קצב המטבוליזם הרגיל.סטווח הרחוק,גם כמות קטנה של קלוריות,תגרם לעצירת הירידה במשקל אפילו עלייה,כך שלמעשה בכך שאת מצמצמת בקלוריות היומיות את בעצם משיגה את הדבר שממנו את הכי חוששת.
עצתי לך,אם כן,היא לא להתמקד בניסיונות לרדת במשקל,אלא בלהשיג לעצמך עזרה.למה לא לפנות לדיאטנית שתרכיב לך תפריט בריא ומאוזן??שתעזור לך בתהליך הגמילה מהמשלשלים??
ובמקביל,להשיג לעצמך מענה נפשי כדי להבין לעומק למה את פונה למשחקי הרעבה-משלשלים-ספורט,שהם חייך כיום.

אם תרצי,אשמח לעזור לך בפנייה למרפאות רלוונטיות.
עדכני מה חשבת,
קרן אור.