פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני בחורה בגיל שבו הייתי צריכה להיות כבר נשואה עם ילדים משלי, אני גרה עם אמא שלי ועם אחותי
אני מאוד מדוכאת שכל החברים בגיל שלי כל מי שלמד איתי נשוי ורק אני לא,
אני כבר מיואשת מלצאת לדייטים זה מדכא אותי כל פעם בחדש וככל שהגיל עולה אני יודעת מדוכאת ויותר מיואשת מלצאת לדייטים, גדלתי בבית שבו קיבלתי הכל חוץ מאהבה מההורים, כרגע ההורים שלי גרושים, אני חסרת ביטחון אף פעם לא היה מי שבאמת אהב אותי אף פעם לא הרגשתי שמישהו בעולם הזה אוהב אותי, גם עם כל הגברים שיצאתי איתם אף פעם לא הרגשתי שזאת אהבה אמיתית, השאלה שלי היא: כאשר אני מבקשת לפעמים מאמא שלי אם היא יכולה להכין לי משהו לאכול (לא מתכוונת לארוחת צהריים) אז תמיד היא עונה לי תכיני לך לבד תעזבי אותי, או שבלעזור לי במשהו זאת תמיד תשובה של אוףףףףףףףף ולפעמים היא עוזרת לי, יש לי אחות שקטנה ממני ב 5 שנים לומדת, גם בגיל שכבר הייתה צריכה למצוא את עצמה נשואה כבר, שאחותי מבקשת מאמא שלי אם זה להכין לה משהו לאכול אם זה לעזור לה תמיד זה יהיה תשובה בסדר טוב וכו', אבל לי היא אומרת שאין לה כח להכין לה, אז אני אומרת לה שתכין לעצמה היא מספיק גדולה, אז אמא שלי עונה לי, מפריע לך שאני מכינה לה , או כל מיני תשובות כאלה, האם אמא שלי לא מספיק אוהבת אותי כמו שהיא אוהבת את אחותי, האם היא מפחדת מאחותי, אשמח אם תענו לי תודה!

אני מרגישה לאחרונה יחס ממש עוין מגיסי ובעלי אומר שאני סתם מגזימה. זה עד כדי כך לא נעים לי שקשה לי להיפגש עם המשפחה שלו (התחתנו לפני חצי שנה) ואני ממש לא יודעת מה לעשות. מה תוכלו לייעץ לי?

שלום,
אני נשואה עם 2 ילדים בני שנה וחצי וחמש.
יש לי עוד אח בן 25 שלומד לתואר ראשון.
בשישי ושבת כשאנחנו מגיעים להוריי הוא נמצא בבית.
אם הוא מנגן בגיטרה ומנפח לכולם את השכל אמא שלי טוענת שהיא אוהבת לשמוע אותו ואי אפשר להגיד לו כלום.
אם הוא לומד הוא טורח להוציא את ראשו מהחדר ולצעוק "שקט" ואז אמא שלי מצפה שילדיי לא יוציאו הגה ויהיו בשקט (אפילו שבתי צוחקת בקול רם היא מבקשת שאגיד לה להיות בשקט).
זה הגיע למצב שהיום בתי ישנה אצל חמתי וביקשתי מאבא שלי שייקח את התינוק לבקר את סבתא שלי כדי שאני ובעלי נצא לבד לארוחת בוקר. אבא שלי הסכים.
אחרי פחות משעה אבא שלי מתקשר שאבוא מיד כי אמא שלי אמרה לו לא לעלות עם התינוק כי אחי לומד.
כמובן שלקח לי כמעט 40 דקות להגיע ועכשיו הוא כועס עליי מאוד ולא יהיה מוכן לקחת אותו יותר.

מה לעשות במצב זה?

אציין שאין מה לדבר עם אמא שלי כי היא ראש בקיר וכל שיחה איתה נגמרת בכך שאני לא בסדר ולא מבינה ואגואיסטית ובבכי שלה.

מנישואי הראשונים יש לי ילדה בת חמש ועם אשתי החדשה עדיין לא.
לפני שבוע גרושתי פנתה אלי בבקשה לבלות זמן משותף עם ביתנו וזאת "כדי ליצור לה זיכרונות טובים של הוריה יחד" אשמח לשמוע את דעתכם

שלום, אני בת 26
יש לי בעיה שקיימת כבר שנים
אולי זה ישמע לא יפה אבל זה המצב לצערי
קשה לי לסבול את הנוכחות של אבא שלי, הוא אדם פרימיטיבי, הוא לא מתנהג בנימוס, הוא לא יודע לתקשר עם הסביבה, הוא מדבר ומתנהג בצורה פרימיטיבית, הרבה פעמים הוא מעליב ולועג לאנשים (מתקשר לחוסר הנימוס שלו) גם אותנו במשפחה, הוא מאוד ילדותי ולפעמים מתנהג כמו ילד בן 4. כל דבר שקשור בו מעלה בי עצבים וכעסים.
תמיד התביישתי בו, גם בתור ילדה. ואף פעם לא אהבתי את הנוכחות שלו, גם בתור ילדה.
אמא שלי לפעמים מעירה לו ולפעמים מתעלמת, היא כמובן מודעת לבעיה אבל אומרת שאין מה לעשות ככה הוא גדל, בסביבה פרימיטיבית ושגם יש לו כנראה בעיה בתקשורת עם אנשים.
אבא שלי היום בן 64, אני מניחה שאי אפשר כבר לשנות אותו.
השאלה היא אם אני יכולה לעשות עם זה משהו??
אני מנסה לצמצם כמה שיותר את הקשר איתו אבל כמובן שזה לא אפשרי כי עדיין אני מגיעה להורים לאמא שלי ויש ארוחות שישי וכו'. ועם כל הקושי אני מניחה שכשהוא יזדקן נצטרך לטפל בו ונראה לי שכדי לעשות זאת מעכשיו אני צריכה לטפל פסיכולוגית בעצמי.

שלום רב.
בתי הבכורה בת 3 וחצי בקרוב. לפני חצי שנה נולד לה אח. גלי היתה תמיד ילדה נהדרת ומאוד קשובה (לא אוהבת את המילה ממושמעת...) כשנולד גיא היתה לה תקופת משבר שהתבטאה בעיקר בלא רוצה וטנטרומים הראשונים בחייה. הללו חלפו מהר מאוד. לאחרונה שוב החלה התנהגות בעייתית. יתכן כי סביב הפיכתו של גיא לתינוק פעיל ותקשורתי יותר ואולי גם עם סיום הגן בקרוב. ההתנהגות מותירה אותנו ההורים לראשונה מעט חסרי אונים. אתאר זאת כאילו נכנס בה הילד הרע. היא מקבלת פנים חתומות, לא עונה, או אומרת לא, על כל נושא אוילי. אני אומרת לה שהיא יכולה לבחור להמשיך בקו זה וללכת לחדר, או להשאר איתנו בטוב. היא בוחרת בחדר, לעיתים אף אומרת שהיא רוצה להיות "ילדה רעה" ומיד פורצת בבכי כבד. לרב אחרי דקות ספורות מבקשת לחזור לסלון באה ומבקשת סליחה. לאחרונה סיפור זה יכול לחזור מספר פעמים, ואז לסליחה אין ממש ערך. ניסיתי לתת לה סמיילי על המקרר בסוף כל יום טוב, וזה עבד לכמה ימים.... זיהינו שהתנהגות זו קוראת הרבה יותר כשאביה נוכח (יש לציין שאני דמות יותר סמכותית עבורה). אתמול אחרי שעתיים עם חזרה של טקס זה מספר פעמים פשוט הסברתי לה שהיא הולכת לישון ואין יותר סלון וסליחה. בכתב מעט ונרדמה. מה לעשות? אולי איננו נוהגים נכון? אשמח לכל הכוונה. עלי לציין שגלי ילדה מאוד רגישה, עמוסת נתינה ואהבה, ואינטיליגנטית באופן מאוד יוצא דופן. יחד עם זאת עקשנית ודעתנית ומאוד מדוייקת ברצונותיה מגיל מאוד צעיר.

התחתנתי לפני שנה וחודש. יש לי בעיה עם אחות של בעלי. היא כמובן לא יודעת שיש לי בעיה איתה
כמה דברים מפריעים לי ואולי תוכלו לעזור לי
דבר ראשון אני מרגישה שמתחת לפני השטח יש תחרותיות ביננו, שתינו באותו גיל, מאותו רקע אקדמאי (תואר ראשון באותו תחום) ובאותו שלב בחיים של סיום לימודים וחתונה. אני מרגישה שהיא בתחרות איתי (או שאני בתחרות איתה) - מי תצליח יותר (בכל תחום)
דבר שני היא מאוד אוהבת תשומת לב, היא בת יחידה במשפחה מוקפת בנים והיא מרכז הבית. מאז שאני נכנסתי למשפחה הרבה פעמים אני מרגישה שאני לוקחת לה את הבמה. גם מהבחינה הזו אני מרגישה תחרות.
דבר שלישי שמפריע לי הוא שהיא מאוד מפונקת ומוציאה כל הזמן כספים מההורים שלה. הם משלמים לה על הכל. הם שילמו לה על התואר ועל שכר דירה. וגם עכשיו כשהיא נשואה עדייין הם מזרימים לה כספים. מה שמפריע לי הוא שלבעלי הם לא נותנים כלום!! הוא שילם על עצמו על הכל גם מחייה מגיל צעיר וגם לימודים. לבעלי זה לא מפריע אבל לי זה ממש מפריע. (ודווקא עם האחים שלי אני ממש לא מתחשבנת להיפך מעדיפה שהם יקבלו מאשר אני)
יכול להיות שחוץ מעניין הכסף כל השאר רק בראש שלי ואני מרגישה את זה כי אני חסרת ביטחון במשפחה החדשה, בכל מקרה התחושות האלו מפריעות לי כל הזמן במיוחד העניין הכספי (שאותו אני לא מדמיינת).
מה עושים? איך מתעלמים מהטפל ומתמקדים בעיקר- בעלי והתינוק שבדרך....

שלום,
התגרשתי לפני כ- 8 שנים. לא הרבה אחרי הצגתי לבת שלי את בן זוגי החדש.
היא הייתה אז בת 4 וחצי.
היום אנחנו נשואים ויש לנו ילדים מקשר זה.
בהתחלה הקשר בין הבת שלי לבן זוגי היה מדהים. היה טוב מכדי להאמין שזה כך.
לפני כשלוש שנים החלו לצוץ בעיות .
גיל הההתבגרות, אופיה הקשה והעובדה שהיא די חוצפנית גרמו לכך שבעלי הרים את קולו הרבה מאוד פעמים , הטיל עונשים..
האמת שמהצד לפעמים התגובות שלו באמת נראו לי אפילו מפחידות.
אני ביקשתי ממנו אין ספור של פעמים שיעצור רגע לפני, שאני דוגלת בשיטות אחרות של שיחה, ושלא יטיל עליה עונשים לפני שאני בתמונה ושעדיף שזה יבוא ממני..
אני נאלצתי פעמים רבות לא להתערב על מנת שלא יראה שאני לא עומדת מאחוריו, למרות שבפניו כעסתי והבעתי תרעומת שהוא מתנהג כך.
לדבריו שיטת החינוך שלי שגוייה.(אני יותר מדברת, קצת מעלימה עין במה שלא נראה לי עקרוני)
לדבריו אני אדישה.
אך זה לא ככה שכן אני מנהלת איתה הרבה מאוד שיחות ומנסה בטוב.
למען האמת הילדה די קשה , גם חצופה לעיתים,היא למדה גם ליהיות אדישה לאיומים, עונשים והצעקות שלו. וזה כמובן היה מכעיס אותו עוד יותר .
לא מזמן באחד מהמקרים שבהם הוא החליט לצעוק עליה שוב, אני די התמוטטתי. ביקשתי ממנו שזה לא יקרה יותר. היא כבר שונאת אותו וזה מתבטא ביחסה כלפי אחיה.
הוא החליט שלא יתייחס אליה יותר .. כלומר לא בטוב ולא ברע.
היא לא מוכנה לשמוע על טיפול שאליו נלך יחד.
המצב הוא בכי רע ואני בן הפטיש לסדן.
אנא עזרתכם.

אני גרה רחוק מחמתי בעלי הוא הבן האמצעי ומה שלא מובן לי היא לא עושה את הדברים לידים השניים כלומר היא מתקשרת אליו כל הזמן לפחות פעם אחת ביום במיוחד בשעות שהוא בבית שולחת הודעות שככה זה מתפתח לשיחה בהודעות היא שואלת מה אנחנו עושים?מה אנחנו אוכלים?מה רואים?מה קנינו היום ?ועוד כל מיני שאלות שיוצאו לי כבר מהורידים כל הזמן הזה שתקתי ניסיתי להסביר לבעלי שזה ממש מעצבן אותי והוא אומר שזאת אמא שלו ואי אפשר לשנות אותה וככה היא הייתה כל החיים.
יש לי בת בת שנתיים והחלטנו לחגוג עם המשפחה של בעלי ניסע לשם קצת אבל לא לקחתי בחשבון שהיא תחליט כל דבר כלומר איזה בגד הבת שלי תלבד,או איזה עוגה ניקנהתואפילו היא מוכנה ללכת לקניות ואנחנו נחזיר לה את הכסף.ושכמובן לא נהיה עייפים אחרי נסיעה אז היא רוצה לחסוך מאיתנו.
מה שמפריע לי זה שהיא רוצה שנחגוג בזמן שמתאים לה .נאכל מה שמתאים לה .(אני שומרת כשרות שככה מפריע לי לשלם ולהכשיל אנשים לאכול בשר וחלב ביחד)למרות שלהם לא אכפת
בכל אופן הכל צריך להיות בדרך שלה ואני בשבילה אורחת וזה הבית שלה שככה אני צריכה לעשות הכל בדרך שלהם אפילו אם זה לא מקובל עלי (זה מה שהיא אמרה )
אני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך לבטל את הנסיעה כי אני יודעת שאני אצטער על זה שנסעתי
מה עלי לעשות?

בעלי כשהוא נוסע לחו"ל אי אפשר לדבר איתו. הוא נוסע מהעבודה, לא מתקשר, לא בסקייפ ולא מייל. רק כשאני מתקשרת. כשאני שולחת SMS שולח בחזרה משהו קצר כדי לצאת ידי חובה. אני מרגישה שזה החופש שלו ממני ונורא נעלבת במיוחד כשאני צריכה להתייעץ איתו לגבי דברים שקשורים לילדים ואין עם מי. יצוין שבבית הוא מקסים אבל הנסיעות האלה לחו"ל שקורות די הרבה הורגות אותי. אפילו חשבתי לנסוע עם חברה רק כדי לעשות לו דווקא ולהשאיר אותו פה.

הבת שלי מפחדת להשאיר את התינוק לבד עם בעלה. התינוק כבר בן שבעה חודשים והבעל לא יודע לעשות כלום. כשהוא נשאר איתו בלעדיה הוא קורא לאימא שלו. מה לעשות? היא לא יכולה כל הזמן להיות בבית.

אני ואישתי עברנו דירה לאילת לפני פחות מחודש מאזור המרכז.
אני ואישתי תמיד דיברנו על מצבנו הכלכלי שלא מאפשר לנו להביא ילד לעולם והיא גם הבטיחה שהיא תפיל במידה והיא תהיה תהיה בהריון שלא יהיה רצוי על ידי שנינו בשנה הקרובה, המצב הכלכלי הכוונה לזה שאנחנו עדיין גרים בשכירות ואני לא עבדתי תקופה ארוכה בשל דיכאון (נוטל כדורים מסוג רסיטל ועכשיו אני מפסיק איתם כי הכדורים האלו לא עושים לי טוב - גורמים להמון עצבים לא מובנים)
ביום שלישי אישתי סיפרה שהיא בהריון וכשהיא סיפרה לי היא הוסיפה ואמרה שהיא רוצה לשמור את התינוק, אני נלחצתי ומאוד לחצתי עליה שתפיל ואפילו איימתי עליה שהתאבד אם היא תחליט להשאיר את התינוק, היא נורא נלחצה ולמחרת בבוקר השאירה אותי לבד וברחה להורים שלה במרכז ביום רביעי שידוע לה שהם אף פעם לא אהבו אותי ותמיד הם רצו להפריד בנינו.
היא סיפרה לכל המשפחה שלה(וגם לרוב האנשים שאני מכיר)שאני לא עבדתי תקופה ארוכה, שאני איימתי להיתאבד ושאני נוטל תרופות נוגדות דיכאון התוצאה ברורה: הם לוחצים עליה להיתגרש ממני(חשוב לי לציין שאני הייתי בעל טוב והיה לה טוב איתי). לא נותנים לי אפשרות לדבר איתה עד שאתמול בערב היא היתקשרה ללא ידיעתם ואמרה לי שהאפשרות היחידה בשביל לחזור להיות איתה זה להגיע למרכז ולדבר עם ההורים שלה על ענייני הפרטיים שכוללים גם את נושא הדיכאון שלי וכו" , בנוסף הם אמרו לה שאנחנו חייבים לעבור לגור לידם כי הם רוצים להשגיח עליי כי הם חושבים שאני רוצה להרוג אותה או את התינוק (לא אמרתי דבר כזה הם פשוט חושבים שאני חולה בנפשי כי אני נטלתי כדורים נגד דיכאון) ועניתי לאישתי שזה לא מקובל עליי לדבר עם ההורים שלה ולחיות חיי משפחה תחת פיקוח שלהם - אמרתי לה שאני ממש מיצטער על מה שעשיתי ושעשית את זה מתוך הלם ולא חשבתי בהגיון ואמרתי גם שאני רוצה את התינוק ושאני ילך לקבל טיפול פסיכיאטרי בעקבות הדיכאון שאני סובל ממנו וגם שאני יתחיל לעבוד בהקדם והיא הסכימה לחזור הבייתה ואפילו ביקשה שאני יזמין לה כרטיס טיסה והזמנתי לה, באמצע השיחה הם לא נתנו לה לדבר איתי וניתקו לנו את השיחה לאחר שעה אישתי התקשרה שוב ואמרה שוב פעם שאני צריך לדבר עם ההורים שלה ולעבור לגור לידם ושזאת האפשרות היחידה...(שום פעם אמרתי לה שזה לא מקובל עלי ושאני רוצה לדבר איתה ולא עם ההורים שלה) מאז אין לי קשר איתה לחלוטין(הם לקחו לה את הסלולרי).
ההורים שלה הזמינו לי משטרה בטענה שאני אדם לוקה בנפשי ושאני רוצה להתאבד - כמובן שסיפרתי לשוטרים שזה שטויות והם הבינו והלכו.
אני לא יודע מה לעשות אני נימצא לבד בבית במצב של חרדה וחוסר שינה ואין לי עם מי לדבר ואני אובד עצות איך לפתור את המצב ההזוי הזה כי אני רוצה את אישתי בחזרה והיא נמצאת בלחץ מטורף מצד הסבא וסבתא שלה והורים שלה.
אני לא יודע איך אני יכול להוציא אותה משם,
חשוב לציין שאני לא אדם עם נטיות אובדניות ושאני הייתי אמור להתחיל לעבוד כבר השבוע(נשוי שנה)

אני חייבת את עזרתך אני ממש במצוקה עם אמי לגבי מצב שחוזר על עצמו כמעט אחת לשבוע.
היא כל שבוע מתקשרת אלי כדי לבקש ממני לקחת את אחותי בת ה-13 שתישן אצלי וכשאני מסבירה לה שמאוד משעמם לה אצלי כי אין לה טלוויזיה, היא כועסת עלי.
זה כבר ממש מעצבן וגורם לי להרגשת אי נוחות במשך כל היום. היה ברור לי שעכשיו כשהתחיל החופש הגדול היא תנסה "להפיל" עלי את אחותי ללא סוף כי אין לה בית ספר אז מבחינתה שהיא תשב אצלי בבית ימים על גבי ימים (כך היא גם עשתה שנה שעברה היא לא רצתה לבוא לקחת אותה) . בנוסף, היא גם מנדבת אותה לניקיונות. אמרתי שזה לא מסתדר כי באמת מאוד משעמם לה אצלי וזאת היא גם אמרה לאמי, עד שזאת האחרונה כביכול כועסת עלי שלא נוח לה אצלי.
אמי לא מצליחה להבין שעכשיו יש לי משפחה (בעל וילד בן שנה) ואני לא לבד שאני יכולה להביא את סיוון אלי מתי שמתחשק לה כי גם לבעלי זה לא נוח כי אז אנחנו מוגבלים, ובנוסף, אחותי יושבת עם פרצוף דיכאוני בסלון שמראה על חוסר הנעימות של כולנו.
אז זה הסיפור, אני זקוקה לעזרתך בדחיפות לפני שאני בסוף החופש הזה אני אמצא בבית הדין לגירושים.
מה אני עושה?
תודה רבה,
מורן

אני נשואה 4 שנים ואמא לתינוקת בת 9 חודשיים.חלק מהשנים אני גרה בארץ ועברנו לארה"ב.האנגלית שלי לא משהו.מצד המשפחה של בעלי רק גיסתי וארוס שלה גרים קרוב יחסית שזה בערך חצי שעה נסיעה.לעומת זאת ההורים והאח של בעלי גרים במרחק רב מאיתנו שככה לא רואים אותם רק עם זה ארוע מיוחד שאנחנו נוסעים לשם או שהם באים אלינו למשך שבוע .
הבעיה שלי שאני בכלל לא רואה את גיסתי ובעלי בכלל לא בקשר עם אחותו הוא ניסה הכל אם זה שיחה אישית. היה מתקשר אליה בשעות הצהרים כי חשבנו אולי זה מפריע לחבר לארוס שלה שהיא מדברת בבית.ניסינו להזמין את עצמנו אליה ניסינו להיזמן אותה אלינו.או אפילו לעשות בביסיטר שתבלה עם התינוקת. איך תמיד יש לה סיבה והיא עסוקה וככה בעלי כועס ומעדיף לא להתקשר אליה ולא להטריד אותה כי היא לא תורחת ומתקשרת גם מידי פעם .וככה הקשר מתנק למשך המון זמן עד שההורים של בעלי מגעים ואז היא מגיעה אלינו.מה שמפריע לי המון שהיא מגיעה אפילו בלי הזמנה כאילו כלום לא קרה וזה ממש טבעי להגיע ולהעלם להמון זמן היא אף פעם לא תרים טלפון לשאל לשלומנו או תציע בביסטר או שניצא לקניות ביחד הפער ביננו שנתיים אני לא יודעת אם זה קשור או שבעצם השפה גם משפיעה.בעלי שאל אותה אם פגענו בה או בארוס שלה או עשינו משהו לא במקום והיא אמרה שהכל בסדר ביננו אני ממש לא מבינה מה הבעיה?והאם אפשר לפתור את הבעיה ?
בעלי חושב שאין מה לעשות ואני צריכה לקבל אותה כל פעם שההורים שלו מגעים אבל מיצידי שיפגשו בבית שלה או במסעדה בעלי חושב שזה לא יפה ולמה לגרום לבעיות אבל מיצידי נמאס לי מהיחס הזה היא לא מכניסה אפילו את ההורים שלה לבית שלה והיא בקשר מצויין אם ההורים שלה בטלפון
אני לא יודעת מה כבר אפשר לעשות?והאם אני מתאמצת מידי ?
מה אני יכולה לעשות בנידון?האם יש לכם פיתרון?
אשמח מאוד לתשובה

שלום רב,
אני פונה אליך במצב של חוסר אונים. אני נמצאת בקשר זוגי רציני עם חבר שלי כבר כמעט שלוש שנים. אני בת 25 נמצאת בשנה שניה לתואר והוא בן 28 עובד. אנחנו עדיין גרים בבית בגלל שאני לא עובדת אב לאנחנו מאד מחוייבים ורציניים. ומדברים על כוונות רציניות של מעבר דירה וחתונה. הבעיה היא שבן זוגי הוא בן יחיד. לזוג הורים ששניהם מגיעים ממשפחה מצומצמת, עיקר הבעיה היא עם אמא שלו, שגם היא בת יחידה להורים ניצולי שואה. כל הקשר שלנו היה לה קשה לשחרר את האחיזה מהבן שלה. יש לנו הרבה בעיות איתה, לאחרונה לאחר קריאה מרובה של חומר מדאי הבנתי שהיא סובלת גם כן מהפרעה חברתית כפייתית אובססיבית שמתבטאת בהתמכרות לסדר וניקיון ברמות שהן לא הגיוניות. ואנו סובלים בכל מיני רמות אם זה בצורת ההתנהגות שלה כפיו שהיא מתנהגת אליו כמו תינוק- סליחה לא כמו אלא באמת אם זה בנשיקות והחיבוקים וצורת הדיבור- במבטא של תינוק ואובססביות של לדעת כל הזמן היכן הוא נמצא ומה הוא עושה ומה התוכניות שלו ולאן הוא הולך ומתי הוא חוזר ואיך הוא עובד. ועוד הרבה. וסובלים גם ברמת הניקיון והסדר וכל הרגישות שלה להכל שכמעט כל דבר שאנחנו או אני עושים מפריע לה בצורה כזו או אחרת מכיוון שזו לא הדרך שלה. אני הסברתי לחבר שלי שמאד קשה לי עם המצב ואני לא מסכימה לחיות ככה. קשה לי לראות את הבחור בן ה-28 שאיתו אני רוצה להתחתן ולהביא ילדים הופך בין רגע מול עיני לתינוק שאמא שלו רק רוצה לנשק ולהניק (ההגזמה היא להמחשה). הוא מפחד לדבר איתה בצורה אסרטיבית ולהעמיד אותה על מקומה פעם אחת ולתמיד כי איכשהו היא או או הצליחו ליצור דמות של אישה שברירית שאם תגיד לה משהו טיפה קשה היא תיפול ותישבר. ולכן בן זוגי מעדיף להנהן ולהגיד כן. לתת הערות בקטנה על כך שזה מפריע לו אבל לעמוד על שלו הוא לא עושה.
קשה לי מאד עם העניין כי זה גורם שיוצר אצלי פחדים לגבי החיים שלנו ולגבי חתונה והכל, חוץ מהבעיה הזו יש לנו זוגיות די טובה עד שזה מגיע לשם. המצב הזה מדאיג אותי ולא עוזב אותי, זה הגיע למצב שיש לי חלומות עליה בלילות. אני רוצה שבן זוגי יבין שהוא בן 28 וגם אמא שלו ושהוא יעמוד על שלו. אני לא מוכנה לחיות בשלישיה, אני מבינה שהוא ילד יחיד ועם זה באה אחריות ומשקל מסויים, כי בעצם הוא כל מה שהיה להורים שלו- אבל בשלב מסויים חייב להיות שינוי במערכת היחסים בין ההורים לילדים שלהם הרי יש סיבה שהורה מפסיק להניק את התינוק שלו.
בכל מקרהנכון לעכשיו אני לא התערבתי או הראתי שזה מפריע לי כי אני מפחדת ליצור מצב שבו היא תהיה נגדי, מצב שאני מרגישה שגם ככה החל כבר.
אני מיואשת ומרגישה תקועה מצד אחד אני אוהבת אותו ורוצה לבנות חיים איתו.
ומצד שני שאנחנו עם אמא שלו הויא מתנהגת בצורה הזו. בא לי פשוט לברוח ולפרק את כל החבילה.

יש עוד הרבה פרטים ודוגמאות אבל לא ידעתי אם כדאי לשפוך פה הכל .

מחכה לתשובתך